לא מובן מאליו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 1998
  • קטגוריה: פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'

ורדה רזיאל

ורדה רזיאל-זָ'קוֹנְט (נולדה ב-10 בנובמבר 1940) היא פסיכולוגית, סופרת, עיתונאית, שדרנית ואשת תקשורת ישראלית. ב-1964 סיימה את לימודיה בחוגים לספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1967 החלה בלימודי פסיכולוגיה שבסיומם קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה. ובהמשך תואר מוסמך בפסיכולוגיה חברתית ותואר מוסמך נוסף בפסיכולוגיה קלינית. 

בתקופת לימודיה באוניברסיטה החלה רזיאל בכתיבת מאמרים וטורים בעיתונות. בשנים 1960–1961 הייתה כתבת בעיתון "עולם האישה" (של גרשום קומרוב). ב-1972 החלה לכתוב רשימות עבור מגזין "את". ב-1979 החלה לכתוב טור קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות". מ-1972 ועד 1978 השתתפה במסגרת "גלי צה"ל" בצוות שענה על שאלות מאזינים בתחומי זוגיות ויחסי מין. ובשנת 1993 חזרה לכתוב במוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. החל מ-1976 פרסמה ספרי פרוזה ורשימות בתחום הפסיכולוגיה הפופולרית. ב-2003 התפרסם ספרה "מדברים עם ורדה", המתעד שיחות שקיימה עם מאזינים בתוכנית הרדיו.

מספריה:

ספרי סיפורת
אילו חסדים, ספרית פועלים, 1976
גיבורים במילים (רומן), בוסתן, 1977
ימי הפקר (רומן), כתר, 1989
ש' כמו שקר (רומן מתח), קשת, 2004 

ספרי פסיכולוגיה
אני, אתה, אנחנו: פעולות מומלצות לשעת חברה, משרד החינוך והתרבות, תשל"ז 1976
צפור הנפש, בוסתן, 1978
אהבה - סדרת חוברות משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, (מדריך למורה) תש"מ 1979
אהבה על תנאי, זמורה ביתן מודן, תשמ"א 1981
מצבים, (זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985
לצוד פרפר קסום, שבא, 1987
סודות גלויים: סיפורים מחדר הפסיכולוגית, כתר, 1992
יחסים, כתר, 1996
לא מובן מאליו, כתר, 1998
ללא הפסקה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2000
קרוב רחוק: ניתוק ושיקום יחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים, הוצאת כתר, 2002

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/49yj7kxv

תקציר

לא מובן מאליו הוא לקט פשוט, חכם, ישיר ומעשיר של רשימות על... עצמנו. הרשימות שבספר עוסקות בצד הפחות מובן מאליו של אישיותנו, של חיינו ושל יחסינו עם העולם. אין בהם מרשמים או עצות לחיים. אין בהם ניסיון להעביר "ידע". הן מתבססות על ניסיון החיים והמקצוע, וכוונתן לתמוך, להאיר ולעורר. ומעל הכל, נושאיהן נוגעים לכל אחד ואחד מאתנו.

ורדה רזיאל ז´קונט היא פסיכולוגית וסופרת, בעלת טור קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" ופסנתרנית חובבת. מספריה: הרומן "ימי הפקר" וספרי המאמרים "סודות גלויים" ו"יחסים", שיצאו לאור בהוצאת "כתר". לא מובן מאליו הוא ספרה האחד עשר.

פרק ראשון

החיים כמצלמת זום



ישנם ימים שבהם כל העולם כולו נתפס דרך סדק צר. כל חיינו קמים או נופלים על עניין פעוט כמו החולצה הוורודה שנעלמה מן הארון בלי הסבר, פצעון חדש שצץ בפנים, פגישה לא כל־כך חשובה שהתבטלה ברגע האחרון, נזיפה שננזפנו - וזוהי רק תחילתה של רשימה אין סופית שלעתים יכולה קצת לעצבן ולפעמים להטריף את הדעת. אנחנו יודעים שהכול שטויות: מַהם הפדיון הפחות מוצלח של השבוע, המשפט שבו נצטרך להופיע או הקנטור שנכתב עלינו בעיתון לעומת הטבח והרעב ברואנדה, מלחמת האזרחים בבוסניה, רעידת האדמה ביפן, הפיגועים והאסונות שמתרחשים כל יום על פני כדור הארץ. מהו אירוע פעוט לעומת שכול, נכות, מחלה ממארת, עוני משפיל. צריך לחזור לפרופורציות הנכונות כדי להתייחס לשטויות בשלוות נפש.
ובכל זאת, זהו טבענו, שמסוגל לצמצם את מרחב הראייה ולהיתקע בקטנות. היכולת להיגרר מדרך המלך של הדברים החשובים אל שבילי מחשבה ורגש שאינם מעלים ואינם מורידים באופן משמעותי יש בה משהו מעוות, אווילי, אבל כנראה גם הכרחי ומנחם. המנגנון שתוקע את מוחנו בעניין בלתי חשוב לחלוטין, במוטרדות נוראה, הוא שמאפשר לנו את ההיסחפות ההכרחית אל קטנות היום־יום, להשקיע בהן מרץ עצום כאילו גורלנו תלוי בהן, ובכך לשוות לחיינו צורה ותחושת ערך.
בעצם, כולנו בנויים כמו מצלמות מהלכות, שרגע אחד מתמקדות בפרט הקטן הקרוב, ובמשנהו - מרחיקות את התמונה, שהופכת רחבת היקף, בעלת קווי מתאר גדולים. אם נתמקד בפרט הקטן, לפעמים יגדל עד שייהפך למפלצת ענק שתאטום את כל שדה הראייה. אם נצליח להפעיל את מצלמת מוחנו (כמו הזום במסרטה), ונעביר את התמונה למצב כוללני שיתפוס פרספקטיבה של מרחבים, הפרט הטורדני שכל־כך העסיק אותנו ייהפך לנקודה זעירה על פני השטח, קשה לזיהוי. האתגר הגדול של חיינו הרוחניים והרגשיים הוא להיות מסוגלים לשנות את המיקוד בזריזות מספקת, שתמנע את ההיתקעות בפרט השולי. עם זאת, חשובה לא פחות היכולת לנטוש את הראייה המרוחקת הסטרילית של השדה הרחב, כדי לחזור להתמקד בפרטים הקטנים, שמעניקים את הטעם והריח המידיים של החוויה.
הגמישות הזאת הולכת לאיבוד אצל אנשים שסובלים מן ההפרעה המכונה ״סינדרום אובססיבי קומפולסיבי״. במקרה זה המוח, כמו תקליט מקולקל, נתקע בפרטים לכאורה חסרי חשיבות והופך אותם למרכז הקיום. לעומת זאת, האנשים השרויים בדיכאון איבדו את היכולת ההפוכה ליהנות מן הפרטים הקטנים - צבעים, ריחות, חוויות, מאמצים, הישגים. הם נתקעים במחשבה הכוללנית (הנכונה) האומרת שכל המאמצים הם לשווא - שבסופו של דבר החיים חסרי תכלית ומשמעות וכולנו נמות.
כולנו זקוקים להתעסקות בהבלי היום־יום הקטנים, שיסיחו את דעתנו מן השבירוּת הבלתי נסבלת של הקיום. עם זאת, התפתחותנו הרוחנית מותנית ביכולת להתרומם ולתפוס את התמונה השלמה. מפעם לפעם אנחנו חייבים לחזור אל הממדים הגדולים יותר; אך כדי לחוש את שמחת החיים מוכרחים לחזור לפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים הם שלבים הכרחיים ב״סולם המוביל לגן עדן״.

ורדה רזיאל

ורדה רזיאל-זָ'קוֹנְט (נולדה ב-10 בנובמבר 1940) היא פסיכולוגית, סופרת, עיתונאית, שדרנית ואשת תקשורת ישראלית. ב-1964 סיימה את לימודיה בחוגים לספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1967 החלה בלימודי פסיכולוגיה שבסיומם קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה. ובהמשך תואר מוסמך בפסיכולוגיה חברתית ותואר מוסמך נוסף בפסיכולוגיה קלינית. 

בתקופת לימודיה באוניברסיטה החלה רזיאל בכתיבת מאמרים וטורים בעיתונות. בשנים 1960–1961 הייתה כתבת בעיתון "עולם האישה" (של גרשום קומרוב). ב-1972 החלה לכתוב רשימות עבור מגזין "את". ב-1979 החלה לכתוב טור קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות". מ-1972 ועד 1978 השתתפה במסגרת "גלי צה"ל" בצוות שענה על שאלות מאזינים בתחומי זוגיות ויחסי מין. ובשנת 1993 חזרה לכתוב במוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. החל מ-1976 פרסמה ספרי פרוזה ורשימות בתחום הפסיכולוגיה הפופולרית. ב-2003 התפרסם ספרה "מדברים עם ורדה", המתעד שיחות שקיימה עם מאזינים בתוכנית הרדיו.

מספריה:

ספרי סיפורת
אילו חסדים, ספרית פועלים, 1976
גיבורים במילים (רומן), בוסתן, 1977
ימי הפקר (רומן), כתר, 1989
ש' כמו שקר (רומן מתח), קשת, 2004 

ספרי פסיכולוגיה
אני, אתה, אנחנו: פעולות מומלצות לשעת חברה, משרד החינוך והתרבות, תשל"ז 1976
צפור הנפש, בוסתן, 1978
אהבה - סדרת חוברות משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, (מדריך למורה) תש"מ 1979
אהבה על תנאי, זמורה ביתן מודן, תשמ"א 1981
מצבים, (זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985
לצוד פרפר קסום, שבא, 1987
סודות גלויים: סיפורים מחדר הפסיכולוגית, כתר, 1992
יחסים, כתר, 1996
לא מובן מאליו, כתר, 1998
ללא הפסקה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2000
קרוב רחוק: ניתוק ושיקום יחסים בין הורים לילדיהם הבוגרים, הוצאת כתר, 2002

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/49yj7kxv

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 1998
  • קטגוריה: פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 288 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 48 דק'
לא מובן מאליו ורדה רזיאל

החיים כמצלמת זום



ישנם ימים שבהם כל העולם כולו נתפס דרך סדק צר. כל חיינו קמים או נופלים על עניין פעוט כמו החולצה הוורודה שנעלמה מן הארון בלי הסבר, פצעון חדש שצץ בפנים, פגישה לא כל־כך חשובה שהתבטלה ברגע האחרון, נזיפה שננזפנו - וזוהי רק תחילתה של רשימה אין סופית שלעתים יכולה קצת לעצבן ולפעמים להטריף את הדעת. אנחנו יודעים שהכול שטויות: מַהם הפדיון הפחות מוצלח של השבוע, המשפט שבו נצטרך להופיע או הקנטור שנכתב עלינו בעיתון לעומת הטבח והרעב ברואנדה, מלחמת האזרחים בבוסניה, רעידת האדמה ביפן, הפיגועים והאסונות שמתרחשים כל יום על פני כדור הארץ. מהו אירוע פעוט לעומת שכול, נכות, מחלה ממארת, עוני משפיל. צריך לחזור לפרופורציות הנכונות כדי להתייחס לשטויות בשלוות נפש.
ובכל זאת, זהו טבענו, שמסוגל לצמצם את מרחב הראייה ולהיתקע בקטנות. היכולת להיגרר מדרך המלך של הדברים החשובים אל שבילי מחשבה ורגש שאינם מעלים ואינם מורידים באופן משמעותי יש בה משהו מעוות, אווילי, אבל כנראה גם הכרחי ומנחם. המנגנון שתוקע את מוחנו בעניין בלתי חשוב לחלוטין, במוטרדות נוראה, הוא שמאפשר לנו את ההיסחפות ההכרחית אל קטנות היום־יום, להשקיע בהן מרץ עצום כאילו גורלנו תלוי בהן, ובכך לשוות לחיינו צורה ותחושת ערך.
בעצם, כולנו בנויים כמו מצלמות מהלכות, שרגע אחד מתמקדות בפרט הקטן הקרוב, ובמשנהו - מרחיקות את התמונה, שהופכת רחבת היקף, בעלת קווי מתאר גדולים. אם נתמקד בפרט הקטן, לפעמים יגדל עד שייהפך למפלצת ענק שתאטום את כל שדה הראייה. אם נצליח להפעיל את מצלמת מוחנו (כמו הזום במסרטה), ונעביר את התמונה למצב כוללני שיתפוס פרספקטיבה של מרחבים, הפרט הטורדני שכל־כך העסיק אותנו ייהפך לנקודה זעירה על פני השטח, קשה לזיהוי. האתגר הגדול של חיינו הרוחניים והרגשיים הוא להיות מסוגלים לשנות את המיקוד בזריזות מספקת, שתמנע את ההיתקעות בפרט השולי. עם זאת, חשובה לא פחות היכולת לנטוש את הראייה המרוחקת הסטרילית של השדה הרחב, כדי לחזור להתמקד בפרטים הקטנים, שמעניקים את הטעם והריח המידיים של החוויה.
הגמישות הזאת הולכת לאיבוד אצל אנשים שסובלים מן ההפרעה המכונה ״סינדרום אובססיבי קומפולסיבי״. במקרה זה המוח, כמו תקליט מקולקל, נתקע בפרטים לכאורה חסרי חשיבות והופך אותם למרכז הקיום. לעומת זאת, האנשים השרויים בדיכאון איבדו את היכולת ההפוכה ליהנות מן הפרטים הקטנים - צבעים, ריחות, חוויות, מאמצים, הישגים. הם נתקעים במחשבה הכוללנית (הנכונה) האומרת שכל המאמצים הם לשווא - שבסופו של דבר החיים חסרי תכלית ומשמעות וכולנו נמות.
כולנו זקוקים להתעסקות בהבלי היום־יום הקטנים, שיסיחו את דעתנו מן השבירוּת הבלתי נסבלת של הקיום. עם זאת, התפתחותנו הרוחנית מותנית ביכולת להתרומם ולתפוס את התמונה השלמה. מפעם לפעם אנחנו חייבים לחזור אל הממדים הגדולים יותר; אך כדי לחוש את שמחת החיים מוכרחים לחזור לפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים הם שלבים הכרחיים ב״סולם המוביל לגן עדן״.