חנות הספרים של שבורי הלב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חנות הספרים של שבורי הלב
מכר
אלפי
עותקים
חנות הספרים של שבורי הלב
מכר
אלפי
עותקים

חנות הספרים של שבורי הלב

4.4 כוכבים (143 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: יעל ענבר
  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 296 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 56 דק'

תקציר

בעיירה קטנה ומוקפת מרחבים ירוקים באוסטרליה מתגורר טום הופ. הוא חוואי כבן שלושים, והוא שבור לב. טרודי אשתו קמה ועזבה אותו בוקר אחד בלי לספק הסבר מניח את הדעת. טום קיווה וחיכה, וכשחזרה טרודי לבסוף, כשהיא הרה מגבר אחר, שתק. זו היתה שתיקה שטמנה בחובה החלטה: הם יגדלו יחד את הרך הנולד. אלא ששנים ספורות לאחר הלידה טרודי תעזוב שוב, הפעם לתמיד, ותיקח עמה את פיטר הקטן. עולמו של טום ייחרב עליו.
כעבור כמה חודשים תגיע לעיירה האנה בייבל, אישה חכמה וסוערת, מלאת חיים אבל גם בעלת סוד נורא שהיא אינה מוכנה לדבר עליו: הרגע הקצר שלאחריו חייה השתנו ללא הכר, שבעקבותיו חצתה עולם שלם רק על מנת לברוח ממנו.
לאט לאט, בסבלנות אין קץ ומתוך חשש גדול ילכו ויתקרבו שתי הנפשות הפצועות, יתנחמו ויתאהבו. האנה תקים את "חנות הספרים של שבורי הלב" שעליה חלמה עוד בהונגריה, ובאמצעות הסיפורים יסללו השניים דרך זה לעולמו של זה, עד לרגע מכונן אחד שיהפוך עליהם את עולמם. שוב.
 
חנות הספרים של שבורי הלב הוא ספר כובש על זיכרון ועל שכחה, על כוחם של החיים ועל עוצמתו הערמומית של המוות. רוברט הילמן האוסטרלי הוא סופר עטור פרסים ושבחים. חנות הספרים של שבורי הלב הוא ספרו הראשון המתורגם לעברית.

פרק ראשון

1

 

היא לא נשארה זמן רב, יחסית לחיי נישואים. שנה ועשרה חודשים. גם הפתק שלה היה קצר: אני עוזבת. 
לא יודעת מה להגיד. באהבה, טרוּדי, וטום הוֹפּ נותר פצוע בצורה שהוא היה בטוח שתהרוג אותו.
הוא עמד ליד שולחן העץ במטבח וקרא שוב ושוב את מה שכתבה. הוא חשב: זה היה הגשם. הוא ראה אותה בעיני רוחו עומדת במרפסת המקורה, לבושה בשמלתה הכחולה ובקרדיגן שלה, בזמן שהגשם ירד יום אחר יום משמים אפורים. גם עכשיו ירד גשם, באמצע שעות אחר הצהריים. לא גשם כבד, רק תיפוף עמום על גג המתכת.
הוא קרא את הפתק פעם נוספת, בתקווה שיופיעו עליו מילים נוספות. הוא נכתב על נייר מכתבים ורוד שהיא השתמשה בו לאירועים מיוחדים. היא השאירה מאחור גם פרוסת טוסט שנגסה ממנה נגיסה אחת. סימן הנגיסה שימר את מתאר שיניה.
הוא לא יצא מהחווה במשך שבועות אחרי שעזבה. הוא ידע מה יקרה אם ייסע העירה – מה שלום הגברת, טום? מכל כיוון – ולא תהיה לו תשובה. הוא עבד בערפול חושים והחזיק מעמד כמיטב יכולתו. הוא פינה את תעלות הניקוז במטע חמישה ימים תמימים, ואחר כך תיקן את גדרות הרשת של שדות המרעה שעל הגבעות כדי שיהיו מוכנים לקראת הכבשים באביב. בחודשים הראשונים של הנישואים נהגה טרודי להצטרף אליו כשבדק את הגדרות, לבושה במכנסי רכיבה. היא היתה שואלת, "טום-טום, איך קוראים לציפור הזאת, מה השם שלה?" הוא תמיד נתן לה לשאת כלִי עבודה או שניים כדי שתרגיש מועילה.
עכשיו, מדי פעם, תוך כדי עבודה מאומצת, הוא חשב שהיא עדיין איתו, אבל כשהביט סביבו לא היה שם דבר. רק הגבעות ועצי הגומי ועורבנֵי הפעמון. הוא מעולם לא בכה בחייו, אבל בימים אלה היו לחייו מוכתמות בדמעות כל הזמן. כשהבחין בכך, הוא משך בכתפיים: מה זה משנה?
הוא לא היה יכול להישאר בחווה לנצח. הוא היה זקוק לטבק, לסוכר, לתה. הוא היה זקוק לאספירין. הוא התעורר כל בוקר עם כאב ראש. כשהגיע העירה, קודם חבר אחד ואז אחר הביעו פליאה על היעדרותו הממושכת. כשנשאל לשלום אשתו, הוא אמר, "אה, היא הלכה לדרכה." הוא לא פירט. האנשים שדיברו איתו נותרו עם הרושם שהיתה מריבה, אבל זה הכול. הם לא יופתעו אם טרודי עזבה. היא וטום מעולם לא נראו כמו זוג סביר במיוחד.
אם היה כן עם עצמו, הוא עדיין נאחז בתקווה שטרודי תחזור, אפילו חודשים לאחר שעזבה. בכל בוקר, בשעת חלוקת הדואר, הוא עצר כל מה שעשה והביט אל שביל הגישה. אם ג'וני שִׁילדס עצר את הוואן האדום שלו ליד תיבת הדואר שניצבה על הכביש המוביל העירה, טום הסמיק, עצם עיניים לרגע ואז הלך לתיבה כדי לבדוק אם טרודי כתבה לו משהו.
מעולם לא הגיע מכתב, למרות כמיהתו העזה, וכשהלך בחזרה הביתה הוא הניד ראש על התנהגותו האווילית. הוא חשב, נועדתי להיות לבד.
בריחתה של טרודי לא היתה הסיבה היחידה שבגללה האמין בזה. הוא תמיד היה מגושם בחברת אנשים. הוא היה צריך להזכיר לעצמו לחייך, אבל בלבו ערג להיות מוקף באנשים. רק שלא יבקשו ממנו לדבר ולחייך יותר מדי. שרק יגידו, "טום, יופי לראות אותך," וגם, "טום, תקפוץ פעם לביקור ותגיד שלום לילדים." בעלי חיים סלחו לו על הסרבול. הסוסה שקנה להנאתה של טרודי תמיד צייתה לו, ואף פעם לא לה. הכלב שלו, בּוֹ, כלב בקר אוסטרלי זקן, אהב אותו כדרכם של כלבים. אבל בּוֹ בעצם אהב את כולם. 
 
 
 
הוא היה רגיל להאזין לרדיו בשעות הערב, לתוכנית של שירים שהיו פופולריים כשהיה ילד בשנות הארבעים של המאה העשרים. כשטרודי עזבה איבד טום את התיאבון למוזיקה והפסיק להקשיב לה. אבל עכשיו, כשציפה לו חג מולד שומם, הוא הבין שהוא חייב לחלץ את עצמו מהדיכאון. הוא הדליק את הרדיו, התיישב בכורסה והאזין. טרודי לעגה למוזיקה שאהב. היא אהבה שירי פופ ששודרו בתחנה UZ3. היא רקדה לבדה ועשתה פרצופים דרמטיים והצטרפה לשירה וצחקקה. היא לא ציפתה שטום יצטרף אליה.
אבל טום גילה שהוא נזכר דווקא במשחק המשונה שנהגה טרודי לשחק בשלוש חפיסות קלפים, וראה בבירור רב את דמותה של אשתו יושבת על הספה, רכונה קדימה, סנטרה שעוּן על כף ידה והקלפים פזורים בערימות קטנות בכל רחבי השולחן הנמוך. לפתע הבין הערה שהשמיעה זמן לא רב לפני שעזבה. היא הרבתה לדבר כששיחקה במשחק הקלפים, אמירות כמו "בחורה חכמה!" או "אוי, אופס!" אבל ההערה שטום נזכר בה הרגע היתה שונה. בזמנו חשב שהיא חלק מהמשחק המוזר שלה, אבל זה לא היה נכון. ההערה נועדה לאוזניו. "עוד ערב בגן עדן," היא אמרה, והעבירה ערימה קטנה של קלפים אל שולי השולחן הנמוך.
טום קם מהכורסה ובהה קדימה. למה לקח לו זמן רב כל כך להבין? עוד ערב בגן עדן. הוא התרוצץ בבית ברקיעות רגליים ובזרועות שלובות בחוזקה על חזהו. כל הדברים שהיה יכול לעשות כדי לשמח את אשתו הציפו את מוחו. פטפון. שירים שתוכל לבחור בעצמה. מכשיר טלוויזיה בתשלומים. אמבטיה אמיתית, לא הדבר החצי חלוד הזה מפח.
הוא רץ למטבח ומצא פיסת נייר ועיפרון שחור. הוא כתב בקדחתנות רשימה של כל הדברים שיעשה כדי לשנות את המצב אם טרודי תשוב ביום מן הימים. לאחר שמיצה את ההשראה הראשונית הוא שוטט הלוך ושוב במסדרון וניסה לחשוב על דברים נוספים. בכל פעם שעלה בראשו רעיון חדש, הוא מיהר למטבח והוסיף אותו לרשימה: 4 – פיקניקים!! 7 – חיות מחמד חתול תוכון!! 9 – להדליק את האש במטבח דבר ראשון!! בחוץ, בּוֹ יילל והתרוצץ במרפסת מן הדלת האחורית אל הדלת הצדדית, נרגש מהתנועה בתוך הבית.
רעיונות נוספים עלו במוחו במהלך הימים הבאים. לשבח אותה על דברים טובים שהיא עושה. כמו מה למשל? כמו למשל כשהיא לא שורפת את הנקניקיות. וכשהיה לו הכאב הזה במעיים, היא שאלה אותו שלוש פעמים אם הוא מרגיש יותר טוב. כמו למשל כשהיא שואלת איך אתה מרגיש.
אבל יום אחד אחר הצהריים, כששתה תה במטבח, הוא העיף מבט ברשימה שעל השולחן ושם לב כמה חזק לחץ את העיפרון על הנייר. זה מטורף להכין רשימות, לא? להגיד לבּוֹ לא לקפוץ עליה. עלתה בראשו תמונה של בּוֹ מקשיב לו בראש נטוי.
טום חייך והזכיר לעצמו משהו שהיה שייך לרשימה אחרת: אל תהיה אידיוט. טרודי אמרה לו פעם, בחיוך, שהוא "לא מאוזן": כיצד הוא לא מרפה מבעיה כלשהי בחווה במשך שעות, במשך ימים, חוקר את הרגליו של עש התפוח עד שהוא עורך רשימה כמעט שלמה של תכונותיו הפיזיות והנפשיות של החרק. היא חיקתה אותו באופן מושלם, את האופן שבו שוטט הלוך ושוב בזרועות שלובות, הראש שעוּן על חזהו, ומלמל את מחשבותיו. הוא נהנה מהקנטוּר, וגם מגרגור הצחוק החרישי של טרודי בסוף ההצגה שלה. הוא הסמיק ואהב את מה שעשתה בו. 

עוד על הספר

  • תרגום: יעל ענבר
  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 296 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 56 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
143 דירוגים
89 דירוגים
35 דירוגים
12 דירוגים
5 דירוגים
2 דירוגים
10/1/2024

ספר מיוחד. רגיש. מאוד מומלץ.

1
8/8/2024

סיפור מרגש ונוגע ללב שמתואר בחמלה וברגישות. תענוג לקרוא. מומלץ

31/7/2024

ספר מקסים! כתוב יפה ומרגש.

28/7/2024

ספר מקסים ומתוק לוקח זמן להכנס אבל אז כובש את הלב במתיקות התיאורים ממלחמת העולם עדינים ומעניינים וחושפים את ההתמודדות עם החיים לאחר המלחמה אהבתי מאוד

26/6/2024

הספר כתוב בצורה קולחת ונוגעת ללב. קל מאוד לחבב את הדמויות והתיאורים של אירופה ואוסטרליה לאחר מלחמת העולם השנייה, מעניינים ורגישים מאוד.

19/5/2024

התרגשתי ובכיתי בדמעות לקראת הסוף!

4/5/2024

עצוב שמח מתוק מריר, יאוש ותקווה. והמסקנה... החיים חזקים יותר מהכל. תענוג לקרוא.

29/4/2024

אהבתי

19/3/2024

מעניין

14/3/2024

ספר מרגש ומרתק.

2/3/2024

רגיש, נוגע ללב, עדין. אנושי כך כך

29/2/2024

נפלא. כתיבה מצויינת. זוית ראיה חדשה על אובדן ותקומה. מרתק

24/2/2024

ספר נפלא, מלא חמלה. קולח ומרגש מאד וגם מאופק. כתוב נהדר, עלילה מצוינת. מומלץ!

27/1/2024

ספר מרגש, כתוב היטב. מומלץ!

25/1/2024

בוכים מהחדשות ואז קוראים את הספר בוכים עוד קצת.

31/12/2023

ספר יפה וסוחף. כתוב ברגישות.

23/12/2023

לאחר המלצה שקיבלתי החלטתי לקרוא מבלי שידעתי על מה הנושא… ונסחפתי. הספר כתוב בעדינות ורגישות וקופץ בין התקופות בצורה מאוד יפה ורגישה. מאוד נהנתי.

20/12/2023

איזה ספר. מרגש ומטלטל ונוגע

4/12/2023

מקסים ונוגע ללב

4/12/2023

ספר מעולה!!! כתוב ברגישות ובחכמה. עלילה מרתקת ודמויות עמוקות ומרתקות

4/12/2023

מרתק ונוגע ללב

29/11/2023

אהבתי מאוד. סיפור מרתק, אנושי ונוגע ללב על הגורל היהודי ועל מוסר נוצרי כפי שמשתקפים בחיי חוואי אוסטרלי במחצית השנייה של המאה ה-20.

19/11/2023

ספר מקסים מלא הסטוריה אהבה נאמנות

19/11/2023

סיפור להעביר את הזמן

12/11/2023

וואוו. אחד הספרים היפים שקראתי לאחרונה. שובר את הלב, כמו השם שהוא נושא, אבל גם עם הרבה רגעי לב מאוחה. זה הוא סיפור על אהבה וחושך... סיפור על אהבה אחרי מלחמה ואובדן. לא יכולתי להניח מהיד. מקסים מקסים מקסים!

11/11/2023

ספר אהבה מריר-מתקתק, בין ניצולת שואה סופר-משכילה וקצת דפוקה בראש (לא פלא) לבין חוואי אוסטרלי פשוט וטוב לב. מתאים בול לסידרה בנטפליקס.

10/11/2023

נהדר.2 סיפורים חוברים להם יחדיו וגרמו לי לא לעזוב עד שנגמר!

10/11/2023

נהדר

10/11/2023

ספר נפלא.מעניין ,סוחף ומרגש מאד

1/11/2023

בכיתי כמו ילדה קטנה בחלקים מסיומים בספר אחד הספרים הטובים העצובים המצחיקים והמיוחדים ביותר שקראתי ❤️ פשוט תקראו!

28/10/2023

אסקפיזם סימפטי כתוב היטב

23/6/2022

ספר. מצוין שובה לב מרתק

7/3/2022

נוגע ללב. לא יכולתי להניח מהיד. מומלץ מאוד

27/2/2022

אני בתחילתו של הספר אין לי מה להגיד

12/2/2022

1. מצאתי בו 12 שגיעות כתיב. 2. הספר מאד מרגש. במיוחד התוספת על האנה יהודיה בשואה ואחרי השואה. 4. תקראו

4/2/2022

נפלא

4/9/2021

מהמם

8/7/2021

אוו....מטלטל, אי אפשר לעזוב, אהבתי.

5/1/2021

ספר מקסים ונוגע ללב

29/11/2020

מיוחד ונפלא מלא רוך מעניין ; עצוב ושמח

19/6/2020

מקסים

20/5/2020

מצויין ספר שאזכור.

24/4/2020

מצויין

28/3/2020

מעניין וסוחף עם מעט עצירות שלא ברצף

15/1/2020

אפשר ממש לראות את הסיפור בעינים. כמו סרט. כתוב טוב וקולח. לא מתוחכם יתר על המידה ולא רדוד. בדיוק באמצע.

31/12/2019

ממליצה בחום על הספר,דמויות רבות בספר הן שבורות לב...אך הספר עטסק בתקווה והתחלות חדשות. אהבת אב ובן -גם אם אינו בנו הביולוגי. ניצולת שואה המשקמת את חייה באוסטרליה, היא אמיצה וססגונית וחייה קשורים לספרים.

6/12/2019

אהבתי מאוד מאוד.

24/10/2019

נוגע ללב, שפה קולחת

30/8/2019

ספר טוב מאד רגיש מותח הרבה טויסטים בעלילה

1/5/2019

מקסים

7/4/2019

נהניתי

30/3/2019

ספר נהדר, הסיפור קולח, דמויות נוגעות ללב. מומלץ בחום

21/2/2019

זה היה ממש טוב!
ספר מרגש, שמספר את שברונות הלב של אנשיו, ואת החיים שממשיכים הלאה, אל האושר הבא, שאולי גם הוא יישבר.
רק הייתי רוצה שטום ידע יותר.

13/2/2019

מאוד אהבתי לקרוא את הספר
אחד הספרים שסחפו אותי לקרוא עוד ועוד
התיאורים המעניינים שלחו אותי למחוזות המוזכרים, שכאילו הייתי שם

6/2/2019

ספר מרגש ונוגע ללב. סיפור על השרדות. כתוב נפלא. ממליצה בחום

15/12/2018

שווה כל רגע של קריאה!

15/12/2018

ספר מקסים, כתוב כל כך יפה, שובר לב ועם זאת כל כך אופטימי.
מומלץ מאד!❤️

5/12/2018

ספר נהדר. תמים אופטימי ומחמם את הלב

3/12/2018

מקסים. ספר מרגש, מתאר בקוים רכים ועדינים מערכת רגשית פנימית ומערכת יחסים מורכבת, ואת יכולתה של האהבה לגבור בהיסוס ובעדינות על זוועות העבר , על טראומות וחרדות. מומלץ ביותר

1/12/2018

ספר מרגש ונעים מאד לקריאה למרות קטעים מאד קשים
נהניתי מאד

26/11/2018

ספר מצוין.
סיפור נפלא על נאמנות, אהבה,אובדן והשרדות.
כתיבה קולחת ודמויות מרתקות.

8/3/2025

ספר לא קלּ, תערובת יוצאת דופן ולא צפויה של אוסטרליה, הנאציזם והשואה, ועוד נגיעות בנושאים ואנשים. למרות כל התערובות הספר מתחבר למכלול אחד

20/10/2024

ספר נחמד מאוד, קריאה זורמת ומהנה.

19/8/2024

ספר מתוק ועדין, אהבתי

24/7/2024

ספר מאוד מורכב. הרבה ממנו לא נאמר, אלא מורגש. עומק הרגשות, עומקם של הדמויות ומערכת הרגשות הסבוכה והמורכבת שלהם, על חוויות החיים הקשות מסופרות בפשטות כאילו עובדתית ולאט לאט מתמסרים לכתיבה העיתונאית לכאורה, ומגלים את המערכת המורכבת והרגישה בין המילים והשורות. בין הכתוב ללא כתוב. לקח לי זמן להתרגל ולאהוב, אבל כשסיימתי את הספר הצטערתי שהסתיים.

15/1/2024

מקסים. עמוס בפרטים שלפעמים קשה לעקוב אחריהם. אבל הסיפור קולח וכתוב בצורה רגישה וזורמת והכל בסופו של דבר משתלב

20/11/2023

ספר מעיק משרה עצבות לכל אורכו הייתי צריכה להתייחס לשם הספר , שאכן משקף את תוכנו. כתוב היטב

6/11/2023

חמוד ונעים לקריאה.. נע קצת בין קיטש לאמינות

16/7/2022

הספר מצליח לקחת את הקורא לאוסטרליה הנידחת , אל שבורי הלב ואל התקווה.

5/7/2022

ספר שונה, קצת מוזר, אבל שווה את המאמץ

29/6/2022

מסוג הספרים הגורמים לך לתחושת מעורבות. מסופר היטב ומרגש. מומלץ.

3/10/2021

מעניין, איטי, לדעתי יש מספר קטעים משעממים של תיאורי נוף וסביבה

27/10/2020

ספר ריאלי. מלמד כמה כוח יש לחיים .

21/5/2020

מקסים, ספר מרגש וסוחף

14/10/2019

ספר מעורר מחשבה

18/7/2019

אהבתי

21/6/2019

קריא, מהנה, קולח.
סיפור מרגש על אהבה, טירוף, זוגיות ושואת העם היהודי.
ממליץ על הספר.

9/6/2019

ספר קריא ונחמד.

14/3/2019

מרתק, מרגש ומותיר מחשבות על משמעות החוויות והזיכרונות בחייו של אדם

28/2/2019

ספר יפהפה. רגיש חכם. שוזר אסופה של סיפורים ליריעת רומן אחת מהודקת למדי מלאה אהבה וחום פשטות ותחכום. דמויות עגולות ואמינות. אנושיות. שווה@

7/1/2025

הספר טוב הסיפור מרגש ועם זאת, הייתי מעדיפה פחות תיאורים ויותר התרחשויות. יותר זרימה.

28/9/2024

ספר מרגש.

22/12/2023

סתמי

4/12/2023

לא מצליח לגעת

4/12/2023

פונציאל לא ממומש. הספר נוגע בהרבה נושאים, חיי קהילה כפרית באוסטרליה, שואה, קהילה נוצרית קיצונית, נישואין וגירושים, ועוד, אבל לא מעמיק בהם. הדמויות די חד מימדיות.

22/6/2020

חמוד.

6/1/2020

ספר נחמד, לא יותר מזה. לטעמי לא אחיד. לפעמים מעניין לפעמים משעמם.

12/4/2024

כבד ולא ממש רץ

29/1/2024

הספר נחמד, עצוב ושמח כמו כל הספרים בז'אנר. מה שמבאס בספר זה שהסופר לא טרח לבדוק אפילו בויקיפדיה על יהדות בודפשט בשואה, וכתב שטויות. אולי זה מספיק טוב בשביל אוסטרלים אבל לתרגם לעברית כזה ספר, זה עלוב.

2/1/2024

נטשתי באמצע... לא סחף אותי, ולא עניין אותי להמשיך לקרוא...

24/12/2023

לא משהו

25/7/2020

זהירות - ספוילרים לקווי עלילה מרכזיים אין דבר שאני אוהבת יותר מספרים על ספרים או על חנויות ספרים. ולכן מאוד שמחתי להתקל בספר הזה שנראה שעונה בדיוק הל הדרישות שלי - קליל, אופטימי ומלא בספרים ואהבת ספרים. קראתי את הפרק לדוגמה והשתכנעתי אף יותר, ממש הסתקרנתי לגלות מה בדיוק קורה עם חייו של טום הופ ולאן תקח אותם העלילה. ובאמת השליש הראשון של הספר לקח אותי למסע אל הצד השני של העולם, לאוסטרליה. לחייו של טום הופ ואשתו המוזרה. אבל שום דבר לא היה יכול להכין אותי להמשך של הספר שהצליח איכשהו להכניס קו עלילה שקשור בשואה ממש בדלת האחריות. חזרתי לבדוק את התקציר - לא, לא כתוב שום דבר על יהודים, מלחמת העולם השניה, אושוויץ או היטלר. אז איך זה כאן פתאום? לצערי זה בדיוק ה שלא רציתי לקרוא, מכיוון שספרי שואה קראתי כבר מספיק בחיי ואין בי רצון כרגע לקרוא עוד מהזוועות הקשות האלו. אבל ניחא, הייתי יכולה לספוג את זה אם הכתיבה הייתה טובה, אבל גם כאן החל מהשליש השני של הספר יש ממש שינוי מורגש בכתיבה של הדמויות ונכנסות דמויות מרגיזות ולא אמינות בעליל. לסופר יש חיבה בלתי מוסברת לדמויות שאוהבות לחזור על כל מילה ומשפט לפחות פעמיים-שלוש ברצף ולציין את שמות הדמויות אחרי כל מילה שלישית, משהו שממש ניגן לי על העצבים והוציא אותי בעיקר עם תחושה מעצבנת מהקריאה. לסיכום מדובר בספר לא כל כך מוצלח, שכתוב בצורה לא כל כך טובה ושמוותר על קווי עלילה הרבה יותר מעניינים כדי להתמקד בקו עלילה של השואה (שגם הוא, פשוט לא כתוב טוב). מעבר לזה יש מדי פעם כל מיני מילים מודרניות מדי שלא מתאימות לזמן ולמקום של העלילה ומורידות את האמינות אפילו יותר. ספר מאכזב והנחמה היחידה הייתה שהוא לפחות קצר ונגמר מהר. לא ממליצה בכלל.

חנות הספרים של שבורי הלב רוברט הילמן

1

 

היא לא נשארה זמן רב, יחסית לחיי נישואים. שנה ועשרה חודשים. גם הפתק שלה היה קצר: אני עוזבת. 
לא יודעת מה להגיד. באהבה, טרוּדי, וטום הוֹפּ נותר פצוע בצורה שהוא היה בטוח שתהרוג אותו.
הוא עמד ליד שולחן העץ במטבח וקרא שוב ושוב את מה שכתבה. הוא חשב: זה היה הגשם. הוא ראה אותה בעיני רוחו עומדת במרפסת המקורה, לבושה בשמלתה הכחולה ובקרדיגן שלה, בזמן שהגשם ירד יום אחר יום משמים אפורים. גם עכשיו ירד גשם, באמצע שעות אחר הצהריים. לא גשם כבד, רק תיפוף עמום על גג המתכת.
הוא קרא את הפתק פעם נוספת, בתקווה שיופיעו עליו מילים נוספות. הוא נכתב על נייר מכתבים ורוד שהיא השתמשה בו לאירועים מיוחדים. היא השאירה מאחור גם פרוסת טוסט שנגסה ממנה נגיסה אחת. סימן הנגיסה שימר את מתאר שיניה.
הוא לא יצא מהחווה במשך שבועות אחרי שעזבה. הוא ידע מה יקרה אם ייסע העירה – מה שלום הגברת, טום? מכל כיוון – ולא תהיה לו תשובה. הוא עבד בערפול חושים והחזיק מעמד כמיטב יכולתו. הוא פינה את תעלות הניקוז במטע חמישה ימים תמימים, ואחר כך תיקן את גדרות הרשת של שדות המרעה שעל הגבעות כדי שיהיו מוכנים לקראת הכבשים באביב. בחודשים הראשונים של הנישואים נהגה טרודי להצטרף אליו כשבדק את הגדרות, לבושה במכנסי רכיבה. היא היתה שואלת, "טום-טום, איך קוראים לציפור הזאת, מה השם שלה?" הוא תמיד נתן לה לשאת כלִי עבודה או שניים כדי שתרגיש מועילה.
עכשיו, מדי פעם, תוך כדי עבודה מאומצת, הוא חשב שהיא עדיין איתו, אבל כשהביט סביבו לא היה שם דבר. רק הגבעות ועצי הגומי ועורבנֵי הפעמון. הוא מעולם לא בכה בחייו, אבל בימים אלה היו לחייו מוכתמות בדמעות כל הזמן. כשהבחין בכך, הוא משך בכתפיים: מה זה משנה?
הוא לא היה יכול להישאר בחווה לנצח. הוא היה זקוק לטבק, לסוכר, לתה. הוא היה זקוק לאספירין. הוא התעורר כל בוקר עם כאב ראש. כשהגיע העירה, קודם חבר אחד ואז אחר הביעו פליאה על היעדרותו הממושכת. כשנשאל לשלום אשתו, הוא אמר, "אה, היא הלכה לדרכה." הוא לא פירט. האנשים שדיברו איתו נותרו עם הרושם שהיתה מריבה, אבל זה הכול. הם לא יופתעו אם טרודי עזבה. היא וטום מעולם לא נראו כמו זוג סביר במיוחד.
אם היה כן עם עצמו, הוא עדיין נאחז בתקווה שטרודי תחזור, אפילו חודשים לאחר שעזבה. בכל בוקר, בשעת חלוקת הדואר, הוא עצר כל מה שעשה והביט אל שביל הגישה. אם ג'וני שִׁילדס עצר את הוואן האדום שלו ליד תיבת הדואר שניצבה על הכביש המוביל העירה, טום הסמיק, עצם עיניים לרגע ואז הלך לתיבה כדי לבדוק אם טרודי כתבה לו משהו.
מעולם לא הגיע מכתב, למרות כמיהתו העזה, וכשהלך בחזרה הביתה הוא הניד ראש על התנהגותו האווילית. הוא חשב, נועדתי להיות לבד.
בריחתה של טרודי לא היתה הסיבה היחידה שבגללה האמין בזה. הוא תמיד היה מגושם בחברת אנשים. הוא היה צריך להזכיר לעצמו לחייך, אבל בלבו ערג להיות מוקף באנשים. רק שלא יבקשו ממנו לדבר ולחייך יותר מדי. שרק יגידו, "טום, יופי לראות אותך," וגם, "טום, תקפוץ פעם לביקור ותגיד שלום לילדים." בעלי חיים סלחו לו על הסרבול. הסוסה שקנה להנאתה של טרודי תמיד צייתה לו, ואף פעם לא לה. הכלב שלו, בּוֹ, כלב בקר אוסטרלי זקן, אהב אותו כדרכם של כלבים. אבל בּוֹ בעצם אהב את כולם. 
 
 
 
הוא היה רגיל להאזין לרדיו בשעות הערב, לתוכנית של שירים שהיו פופולריים כשהיה ילד בשנות הארבעים של המאה העשרים. כשטרודי עזבה איבד טום את התיאבון למוזיקה והפסיק להקשיב לה. אבל עכשיו, כשציפה לו חג מולד שומם, הוא הבין שהוא חייב לחלץ את עצמו מהדיכאון. הוא הדליק את הרדיו, התיישב בכורסה והאזין. טרודי לעגה למוזיקה שאהב. היא אהבה שירי פופ ששודרו בתחנה UZ3. היא רקדה לבדה ועשתה פרצופים דרמטיים והצטרפה לשירה וצחקקה. היא לא ציפתה שטום יצטרף אליה.
אבל טום גילה שהוא נזכר דווקא במשחק המשונה שנהגה טרודי לשחק בשלוש חפיסות קלפים, וראה בבירור רב את דמותה של אשתו יושבת על הספה, רכונה קדימה, סנטרה שעוּן על כף ידה והקלפים פזורים בערימות קטנות בכל רחבי השולחן הנמוך. לפתע הבין הערה שהשמיעה זמן לא רב לפני שעזבה. היא הרבתה לדבר כששיחקה במשחק הקלפים, אמירות כמו "בחורה חכמה!" או "אוי, אופס!" אבל ההערה שטום נזכר בה הרגע היתה שונה. בזמנו חשב שהיא חלק מהמשחק המוזר שלה, אבל זה לא היה נכון. ההערה נועדה לאוזניו. "עוד ערב בגן עדן," היא אמרה, והעבירה ערימה קטנה של קלפים אל שולי השולחן הנמוך.
טום קם מהכורסה ובהה קדימה. למה לקח לו זמן רב כל כך להבין? עוד ערב בגן עדן. הוא התרוצץ בבית ברקיעות רגליים ובזרועות שלובות בחוזקה על חזהו. כל הדברים שהיה יכול לעשות כדי לשמח את אשתו הציפו את מוחו. פטפון. שירים שתוכל לבחור בעצמה. מכשיר טלוויזיה בתשלומים. אמבטיה אמיתית, לא הדבר החצי חלוד הזה מפח.
הוא רץ למטבח ומצא פיסת נייר ועיפרון שחור. הוא כתב בקדחתנות רשימה של כל הדברים שיעשה כדי לשנות את המצב אם טרודי תשוב ביום מן הימים. לאחר שמיצה את ההשראה הראשונית הוא שוטט הלוך ושוב במסדרון וניסה לחשוב על דברים נוספים. בכל פעם שעלה בראשו רעיון חדש, הוא מיהר למטבח והוסיף אותו לרשימה: 4 – פיקניקים!! 7 – חיות מחמד חתול תוכון!! 9 – להדליק את האש במטבח דבר ראשון!! בחוץ, בּוֹ יילל והתרוצץ במרפסת מן הדלת האחורית אל הדלת הצדדית, נרגש מהתנועה בתוך הבית.
רעיונות נוספים עלו במוחו במהלך הימים הבאים. לשבח אותה על דברים טובים שהיא עושה. כמו מה למשל? כמו למשל כשהיא לא שורפת את הנקניקיות. וכשהיה לו הכאב הזה במעיים, היא שאלה אותו שלוש פעמים אם הוא מרגיש יותר טוב. כמו למשל כשהיא שואלת איך אתה מרגיש.
אבל יום אחד אחר הצהריים, כששתה תה במטבח, הוא העיף מבט ברשימה שעל השולחן ושם לב כמה חזק לחץ את העיפרון על הנייר. זה מטורף להכין רשימות, לא? להגיד לבּוֹ לא לקפוץ עליה. עלתה בראשו תמונה של בּוֹ מקשיב לו בראש נטוי.
טום חייך והזכיר לעצמו משהו שהיה שייך לרשימה אחרת: אל תהיה אידיוט. טרודי אמרה לו פעם, בחיוך, שהוא "לא מאוזן": כיצד הוא לא מרפה מבעיה כלשהי בחווה במשך שעות, במשך ימים, חוקר את הרגליו של עש התפוח עד שהוא עורך רשימה כמעט שלמה של תכונותיו הפיזיות והנפשיות של החרק. היא חיקתה אותו באופן מושלם, את האופן שבו שוטט הלוך ושוב בזרועות שלובות, הראש שעוּן על חזהו, ומלמל את מחשבותיו. הוא נהנה מהקנטוּר, וגם מגרגור הצחוק החרישי של טרודי בסוף ההצגה שלה. הוא הסמיק ואהב את מה שעשתה בו.