כוח - 48 החוקים

הקדמה

בדרך כלל, התחושה שאין לנו שליטה על אירועים ועל אנשים היא בלתי-נסבלת - כאשר אנחנו מרגישים חסרי אונים הדבר מעורר בנו תחושת אומללות. איש לא רוצה פחות כוח; כולם רוצים יותר. עם זאת, בעולמנו כיום, מסוכן להפגין בגלוי תאווה מופרזת לכוח, ולפעול בגלוי להשגתו. עלינו להיראות הגונים והוגנים. לכן עלינו לנהוג בתחכום. עלינו להיות ידידותיים ובה-בעת ערמומיים, דמוקרטיים ובה-בעת מוליכים סחור סחור.

משחק זה של כפילות מתמדת דומה מאוד לדינמיקת הכוח שהיתה קיימת בעולם התחבולות של חצר האריסטוקרטיה בימים עברו. במהלך ההיסטוריה, החצר היתה מאורגנת תמיד סביב האדם בעל הכוח - מלך, מלכה, קיסר, מנהיג. אנשי החצר שהיו בחצר השליטים היו במצב עדין במיוחד: הם היו חייבים לשרת את אדוניהם, אך אם הם היו חנפנים מדי, והתחנפו באופן ברור מדי, אנשי החצר האחרים היו מבחינים בכך, ופועלים נגדם. לכן, היה עליהם להקפיד, שנסיונותיהם לזכות בחסדי אדוניהם ייעשו בצורה מתוחכמת; ואפילו אנשי חצר מוכשרים, שהצליחו לנקוט תחכום כזה היו צריכים בכל זאת להגן על עצמם מפני שאר אנשי החצר, שלא הפסיקו לחרוש מזימות להרחיקם.

בה-בעת חצר השליט היתה חייבת להציג עידון ותרבות ברמה הגבוהה ביותר. השליטים לא היו סבלניים כלפי צעדים כוחניים גלויים; אנשי החצר היו פועלים בחשאי ובדממה נגד כל אחד מהם שהעז להשתמש בכוח. זו היתה הדילמה של אנשי החצר: בה-בעת ששימשו כביכול דוגמה ומופת לאלגנטיות, הם היו חייבים להכשיל את יריביהם ולסכל כל הפגנת כוח מצידם. איש החצר המוכשר היה לומד עם הזמן לבצע את כל מהלכיו בדרך עקיפה; אם הוא היה תוקע סכין בגב של יריבו, הוא היה עושה זאת בידיים עטויות כפפות של משי ועם החיוך המתוק ביותר על פניו. במקום להשתמש בכפייה או בבגידה, איש החצר המושלם השיג את רצונו בעזרת פיתוי, קסם, הונאה ואסטרטגיה מתוחכמת, כשהוא מתכנן תמיד כמה מהלכים מראש. החיים בחצר השליט היו משחק אינסופי שחִייֵב כוננות מתמדת וחשיבה טקטית. היתה זו מלחמה תרבותית.

כיום אנחנו מתמודדים עם פרדוקס דומה עד להפליא לזה שאיש החצר התמודד איתו: הכול חייב להיראות תרבותי ומנומס, הגון, דמוקרטי ומעודן. אך אם נשחק על-פי כללים אלה בנוקשות יתר, אם נתייחס לכללים ככתבם וכלשונם, הסובבים אותנו, שאינם תמימים או טיפשים כמונו, ירמסו אותנו. כפי שכתב ניקולו מקיאוולי, איש חצר ודיפלומט בתקופת הרנסנס: "כל אדם שמנסה להיות טוב כל הזמן, נדון להרס בידי הרבים שאינם טובים".

חצר השליט הציגה את עצמה כפיסגת העידון, אך מתחת לפני השטח השקטים והנוצצים ביעבעה לַבָּה רותחת של רגשות אפלים - חמדנות, קנאה, תשוקה ושנאה. גם עולמנו כיום מציג את עצמו כפיסגת ההגינות והעידון, אך אותם רגשות מכוערים עדיין מבעבעים בתוכנו, ממש כפי שביעבעו מאז ומתמיד. המשחק נותר אותו משחק. כלפי חוץ עלינו לכבד את ההתנהגות הנאותה והמנומסת, אך בפנים אנחנו לומדים עד מהרה, אלא אם כן אנחנו טיפשים, להיות זהירים, ולפעול בהתאם לעצתו של נפוליון: "עטו על יד הברזל כפפות של משי". אם תצליחו בדומה לאיש החצר בעבר לרכוש מיומנות בהתנהגות לא-ישירה, ותשכללו אותה עד לדרגת אמנות - תלמדו לפתות, להקסים, להונות ולהערים על יריביכם, וכך יהיה לכם כוח בל-ישוער. תהיו מסוגלים לגרום לאנשים להכפיף עצמם לרצונכם בלי שיבינו כלל מה עשיתם. ואם הם לא מבינים מה אתם עושים, הם לא יגלו התנגדות וגם לא ירחשו לכם טינה.

השתמשו בספר כמדריך לאמנות ההתנהגות הלא-ישירה. בעזרת לימוד הכללים שבספר, תבינו את הכוח ואת תכונותיו. ועל-ידי יישום הכללים, תצליחו לשגשג בעולם המודרני, כשאתם נראים כדוגמה ומופת להגינות בעוד אתם למעשה התגלמות המניפולציה.

חוק מס' 1

לעולם על תפגינו עליונות על הממונים עליכם

העיקרון

תנו תמיד לאלה שמעליכם הרגשה נוחה. אל תגזימו בהפגנת כישוריכם מתוך רצון להרשים אותם, משום שאתם עלולים להשיג בדיוק את ההפך - לגרום להם לחוש חוסר ביטחון וחשש. עיזרו לממונים עליכם להיראות מבריקים יותר ממה שהם במציאות, וכך תבטיחו לעצמכם יותר כוח.

המפתח לכוח

לכל אחד ואחת מאיתנו יש תחומים של חוסר ביטחון עצמי. כאשר אתם מציגים את עצמכם בסביבה ומפגינים את כשרונותיכם אתם מעוררים טינה, קנאה, וביטויים אחרים של חוסר ביטחון עצמי. הדבר צפוי לחלוטין. אינכם יכולים להתרכז כל הזמן בדאגה לרגשות פעוטים וקטנוניים של אחרים. אך כאשר מדובר בממונים, עליכם לנקוט גישה שונה: כאשר מדובר בכוח, הפגנת עליונות עליהם היא אולי הטעות החמורה מכולן.

אל תשלו את עצמכם במחשבה, שהחיים השתנו מקצה לקצה מאז ימי לואי ה14- והאדונים לבית מדיצ'י. אלה שמגיעים למעמד רם בחייהם כמוהם כמלכים ומלכות: הם רוצים להרגיש בטוחים במעמדם, ונעלים מאלה שסביבם, מבחינת חוכמה, שנינות וקסם. תפישה מוטעית קטלנית, אך נפוצה, היא לחשוב שהפגנת כשרונות והתפארות בהם תזכה אתכם בהערכה רבה מצד הממונים עליכם. הם עלולים להעמיד פנים שהם אכן מעריכים אתכם מאוד, אך בהזדמנות הראשונה שתקרה בדרכם הם יחליפו אתכם באדם פחות אינטליגנטי, פחות מושך ופחות מאיים.

כלל זה כולל שני חוקים, שמן הראוי שיהיו מובנים לכם. החוק הראשון הוא שאתם עלולים להפגין עליונות על הממונים עליכם מתוך היסח הדעת, בכך שפשוט תהיו מה שאתם. ישנם אנשים בעמדות מפתח שסובלים מחוסר ביטחון יותר מאחרים; חוסר ביטחון תהומי. אתם עלולים להפגין עליונות עליהם אפילו רק בקסם ובחן שמאפיינים אתכם. אם אינכם יכולים להפסיק להיות מקסימים, עליכם לסלק מפלצות כגון יהירות, או לפחות למצוא דרך להחניק את תכונותיכם החיוביות כאשר אתם בחברת הממונים עליכם.

החוק השני הוא - אל לכם לחשוב, שמשום שהממונים עליכם אוהבים אתכם, אתם יכולים לעשות ככל העולה על רוחכם. אפשר למלא כרכים שלמים בסיפורים על אנשים אהודים שאיבדו הן את האהדה והן את מקומם משום שהתייחסו למעמדם כמובן מאליו, והעזו להפגין עליונות על הממונים עליהם.

כאשר אתם מודעים לסכנות הטמונות בהפגנת עליונות על הממונים עליכם, אתם יכולים להפוך כלל זה ליתרון. תחילה עליכם להתחנף לממונה עליכם. חנופה גלויה עשויה להיות מועילה מאוד, אך יש לה מגבלות; היא ישירה וגלויה יתר על המידה, ועלולה להיראות רע בעיני אנשים אחרים בעמדות מפתח. עוצמתה של חנופה דיסקרטית הרבה יותר גדולה. לדוגמה, אם אתם אינטליגנטים יותר מהממונה עליכם, הפגינו את ההפך: תנו לו או לה להיראות יותר אינטליגנטים מכם. נהגו בתמימות. הביאו אותם למצב שבו הם מאמינים שאתם זקוקים למומחיותם. טעו בדברים שלא יכולים להזיק לכם בטווח הארוך אך יאפשרו לכם לבקש את עצתם בטווח הקצר. הממונים עליכם ממש יתמוגגו מפנייתכם לעזרתם. אנשים בעמדות מפתח שאין להם הזדמנות להציג לכפופים להם את כשרונותיהם ואת מומחיותם עלולים לפתח כלפיהם טינה או אף שנאה.

אם הרעיונות שלכם יצירתיים יותר מאלה של הממונים עליכם, ייחסו אותם להם, באופן פומבי ככל האפשר. הבהירו לכולם שהעצה שלכם אינה אלא הד של רעיונותיהם.

אם באופן טבעי אתם יותר חברותיים וחביבים מהממונים עליכם, הישמרו ממצב שבו אתם כענן שמסתיר את זוהרם מעיני אחרים. עליכם לאפשר לממונים עליכם להיראות כמו השמש, שכולם סובבים סביבה, והיא מקרינה כוח וכשרון, מרכז תשומת-הלב.

בכל המקרים הללו אין זו חולשה להסתיר את תכונותיכם הטובות, אם בסופו של דבר הדבר יעניק לכם כוח. בכך שאתם נותנים לאחרים להפגין עליונות עליכם, אתם נשארים בשליטה כל הזמן, במקום ליפול קורבן לחוסר ביטחון עצמי שלהם. כל הדברים הללו ישרתו אתכם נאמנה ביום שבו תחליטו לעלות מהסטטוס הנמוך שלכם. אם אתם יכולים לגרום לממונים עליכם להיראות עוד יותר טוב בעיני אחרים, הם יראו בכם מתנה משמים, ויקדמו אתכם עד מהרה.

חוק מס' 2

לעולם אל תבטחו בחברים יתר על המידה, לימדו כיצד לנצל אויבים

העיקרון

הישמרו מחברים - הם יבגדו בכם מהר יותר, משום שהגירוי לקנאה חזק יותר אצלם. הם גם הופכים מושחתים ושתלטנים. קחו לעבודה אויבים לשעבר, והם יהיו נאמנים יותר מחברים, משום שהם חייבים להוכיח את עצמם. האמת היא, שעליכם לחשוש מחברים יותר מאשר מאויבים. אם אין לכם אויבים, עליכם למצוא דרך ליצור לעצמכם כאלה.

המפתח לכוח

טבעי שתרצו להעסיק את חבריכם בזמנים שבהם אתם זקוקים לעזרה. העולם הוא מקום אכזרי וקשה, וחברים מרככים את אכזריותו. בנוסף, אתם מכירים אותם. למה לסמוך על זרים כאשר אתם יכולים לקחת לעבודה חברים?

הבעיה היא, שלא תמיד אתם מכירים את החברים שלכם טוב כפי שנדמה לכם. חברים מסכימים לעיתים לדברים שנאמרים כדי למנוע ויכוח. הם מסתירים את תכונותיהם השליליות כדי לא להרגיז זה את זה. הם ממש מתאמצים לצחוק מהבדיחות של חבריהם. מכיוון שכנות לא מחזקת בדרך כלל את החברות, ייתכן מצב שבו אתם לא יודעים מה החברים שלכם חושבים ומרגישים. חברים יגידו לכם שהם אוהבים את השירים שכתבתם, משוגעים על המוזיקה שלכם, מקנאים בטעם שלכם בבגדים - ייתכן שהם אכן מתכוונים לדבריהם, אך במקרים רבים הם לא מתכוונים למה שהם אומרים.

כאשר אתם מחליטים לקחת חבר או חברה לעבודה אצלכם, אתם מגלים אט-אט את התכונות שהם הסתירו עד כה בהצלחה. הדבר המוזר הוא, שדווקא המעשה הטוב שעשיתם, כשנתתם להם עבודה, הוא שגורם לחוסר איזון בכל תחום. אנשים רוצים להרגיש שהם ראויים למזל הטוב שנפל בחלקם. העובדה שעשיתם להם טובה עלולה לעורר מועקה: פירוש הדבר שהוא או היא נבחרו לתפקיד משום שהם חברים שלכם, ולא משום שהם ראויים לתפקיד. בעצם פעולת נתינת התפקיד לחברים יש משהו משפיל שפוגע בהם בסופו של דבר בתוך-תוכם.

הבעיה כאשר לוקחים חברים לעבודה או נעזרים בשירותיהם היא, שהדבר מגביל את כוחכם באופן בלתי-נמנע. נדיר שחבר או חברה הם המוכשרים ביותר לעזור לכם; ובסופו של דבר מומחיות וכישורים חשובים הרבה יותר מרגשות ידידותיים.

כל מצבי העבודה מחייבים ריחוק מסוים בין אנשים. אתם מנסים לעבוד, לא להתיידד; ידידותיות (אמיתית או מעושה) רק מטשטשת את העובדה הזאת. אי-לכך, המפתח לכוח הוא היכולת לשפוט מיהם האנשים שיקדמו ככל האפשר את האינטרסים שלכם בכל מצב.

לעומת זאת, האויבים שלכם הם מכרה זהב לא מנוצל, ועליכם ללמוד לנצל אותו ככל האפשר. כאשר טָאלֶרן, שר החוץ של נפוליון, החליט בשנת 1807 שהבוס שלו מוליך את צרפת לאבדון, ושהגיעה העת להתקומם נגדו, הוא הבין את הסכנות הכרוכות בקשירת קשר נגד השליט, והיה זקוק לשותף, לאיש סוד - באיזה חבר הוא יכול לבטוח כשמדובר בתוכנית כזו? הוא בחר בפּוּשֶה, ראש המשטרה החשאית, אויבו השנוא ביותר, איש שאפילו ניסה להביא להתנקשות בחייו. הוא ידע ששנאתם בעבר מעניקה להם הזדמנות לפיוס רגשי. הוא ידע שלפושה לא יהיו ציפיות כלשהן ממנו, ולמעשה הוא ישתדל מאוד להוכיח, שבחירתו של טאלראן בו היתה מוצדקת, כלומר שהוא היה ראוי למשימה; אדם שחייב להוכיח משהו, יעקור הרים בשבילכם. בנוסף, טאלראן ידע, שיחסיו עם פושה יהיו מושתתים על אינטרס אישי הדדי, והם לא ייפגעו על-ידי רגשות אישיים. הסתבר שבחירתו היתה מושלמת; אף שהקושרים לא הצליחו להפיל את נפוליון, האיחוד הלא-צפוי בין שני שותפים חזקים כל-כך, שירתה את המטרה; אט-אט החלה ההתנגדות לשליט להתפשט. ומאותו יום ואילך שררו בין טאלראן לבין פושה יחסי עבודה פוריים ביותר. בכל הזדמנות שנקרית לכם, כירתו ברית שלום עם אויבים, והשתדלו לנצל אותם לשירותכם.

לעולם אל תתנו לנוכחותם של אויבים לדכא או להרגיז אתכם - מצבכם הרבה יותר טוב כשיש לכם אויב או שניים מוצהרים, מאשר כאשר אינכם יודעים היכן האויבים האמיתיים שלכם. אנשים עם כוח מקדמים בברכה קונפליקט, והם משתמשים באויבים להאדרת שמם-הם כלוחמים חזקים ובטוחים בעצמם, שאפשר לסמוך עליהם בעיתות משבר.

דימוי: מלתעות כפיוּת הטובה. מתוך ידיעה מה יקרה לכם אם תכניסו אצבע לפיו של אריה, לא תעשו זאת. עם חברים לא תנקטו זהירות כזאת, ואם תיקחו אותם לעבודה אצלכם, הם יטרפו אתכם חיים בכפיות טובה משוועת.

סימוכין: דעו כיצד לנצל אויבים להשגת יעדיכם. עליכם ללמוד לאחוז בחרב, לא בלהב שיחתוך בבשרכם, אלא בניצב, שכן כך אתם יכולים להגן על עצמכם. אדם חכם מפיק מאויביו תועלת רבה מזו שטיפש מפיק מחבריו.

(בלטסר גרסיאן, 1658-1601)