כוכב הצפון

1

בכל התחלה מתנגן גם זיכרון עמום

(או: מה קרה בנשיקה המדליקה במסיבת הסיום?)

הדרך היתה ארוכה.

והחום היה בלתי נסבל, למרות שהמזגן במכונית פעל במלוא העוצמה.

"אני דווקא אוהבת התחלות חדשות," אמרה מאיה שהתרווחה במושב הקדמי, במכנסיים קצרים ובגופייה צבעונית. עיניה נדדו על פני הנוף. "זה מרגיש לי שהכול פתוח, שהכול יכול לקרות."

אביה, שישב מאחורי ההגה, העיף מבט במראה, סקר את הכביש.

למי בדיוק היא משקרת? ולמה היא חושבת שהוא יאמין להצגה?

"לא שזה קל לקום ככה, באמצע השִגרה, ולעבור למקום חדש, כל כך רחוק מהעיר," היא המשיכה לעודד את עצמה תוך לעיסת בייגלה, ולפתע הזדקפה וקראה: "אבא, פספסת את הפנייה ימינה!"

אהוד, אביה, הגיב במהירות. הוא נסע לאחור ושבר ימינה בכל הכוח. שקית הבייגלה התנדנדה ותכולתה התפזרה על המושב. לרגע בהתה מאיה בנזק ואז פרצה בצחוק משוחרר.

"סוף סוף!" הריע אביה. "כבר נלחצתי!"

"ממה?"

"מהפרצוף המודאג שיש לך מאז שיצאנו לדרך," הוא חזר לנתיב. "את עדיין יכולה להתחרט. רק תגידי מילה ואנחנו חוזרים לעיר."

"לא", היא אמרה. "אם נחזור אז סבא ימכור את 'כוכב הצפון', ואני לא מוכנה שזה יקרה."

"אני יודע שחשוב לך שהמלון יישאר במשפחה," אמר אביה, "אבל אני מקווה שתסתדרי בלי שירה וסיוון."

מאיה ניערה את הפירורים שנדבקו למכנסיים. "סיוון עוברת למגמת מוזיקה, שירה התקבלה לפנימייה למחוננים ואני עוברת למלון מדהים, עם בריכה. ותהיה לי שם בקתה משלי שאני אגור בה לגמרי לבד!"

"אל תגזימי," הוא העיר, "אני אגור בבקתה לידך, מעבר לקיר."

"אבא, למה אתה חייב לקלקל?" היא גיחכה.

"העיקר שאת באה בגישה חיובית," הוא הרצין.

"ברור שאני חיובית! הכול זורם, אין שום סיבה לדאוג ו..."

שאון חזק נשמע. עשן נפלט מהמנוע והמכונית נעצרה. אהוד יצא, הרים את מכסה המנוע וחיפש את מקור הבעיה. מאיה צילמה את אביה בנייד ושלחה את התמונה לשירה, עם הכותרת 'עדכונים מהשטח'.

"מאיה," קרא אביה, "תראי אם יש מברג בתא הכפפות!"

בתא הכפפות היא מצאה רק בקבוק מים. היא יצאה מהרכב, נעמדה לצד אביה והחלה לשתות.

"לא!" הוא קרא, "אני צריך את המים כדי לקרר את המנוע!"

מאיה התיישבה מאחורי ההגה ואספה בייגלה מרצפת הרכב.

"ואל תאכלי בייגלה!" קרא אביה.

"גם אותם אתה צריך כדי לקרר את המנוע?"

"לא, אבל הם מצמיאים," הוא טען. "ואין לנו מים."

מאיה השעינה את ראשה לאחור. "אולי עכשיו, כשיש לנו מלון משלנו, נוכל סוף סוף להחליף את האוטו?" וכשאביה לא השיב היא מלמלה לעצמה: "אם אי פעם נגיע למלון..."

רעש של טרקטורון עלה מאחוריהם. מאיה הרימה את עיניה וראתה נער חובש קסדה, שהתקרב לעברם רכוב על טרקטורון מדוגם ונוצץ.

"צריכים עזרה?" הוא שאל את אביה, שהיה מוסתר מתחת למכסה המנוע. אחר כך ירד מהטרקטורון והסיר את הקסדה.

"אולי, במקרה, יש לך מברג?" היתה התשובה.

מאיה שוב יצאה מהרכב. גל של חום עטף אותה ולרגע נדמה היה לה שהיא מתאדה.

"את בסדר?" פנה אליה הנער, ובלי מילים הסתובב, ניגש לטרקטורון, שלף בקבוק מים קרים וזרק אותו לעברה. היא תפסה את הבקבוק ביד אחת ושתתה בצימאון.

"רוצה מים קרים?" שאל הנער את אביה.

אהוד שלח יד אחת ממכסה המנוע ותפס את הבקבוק שהועף אליו. "תודה."

"דרך אגב, אני שון," אמר הנער. "יצאתם לחופש?" הוא הצביע על המזוודות שנחו על גג המכונית.

"לא בדיוק, אנחנו עוברים לגור כאן," מאיה דיברה מהר. "לא כאן, בכביש הזה. כאן בסביבה. אתה מהאזור?"

"כן, אחלה מקום," הוא ניגב את טיפות המים שזלגו על סנטרו. "אני חייב לעוף. אתם תסתדרו?"

"זאת היתה בעיה קלה ברדיאטור," דיווח אביה וסגר את מכסה המנוע. "מאיוש, אפשר לנסוע."

"אז ביי," היא אמרה לְשון והופתעה, כי הרגישה שלחייה מאדימות ולא בגלל החום. "אולי עוד נתראה."

"בטוח," הוא זרק לפני שחזר לטרקטורון וחבש את הקסדה, נבלע באופק, מותיר מאחוריו ענן של אבק.

"אני שמח לראות שעברת ממצב רוח חיובי למאוהב," העיר אביה.

"אבא, די!" מאיה מחתה. "איזה שטויות יש לך בראש!"

אבל היא המשיכה ללוות בעיניה את הטרקטורון עד שנעלם.

החמסין הכבד לא נגע בנועה ובעידו, שישבו על שפת הבריכה של "כוכב הצפון", שכבר קושטה לקראת מסיבה. שרשראות של בלונים התנופפו ברוח ובמים צפו כדורי ים ומתנפחים. משקאות ומגשי פירות נחו על שולחן הבר הארוך. כשנועה התרכזה בניפוח בלון נוסף, עידו שלח יד ודגדג אותה בבית השחי. היא הופתעה, הבלון עף מפיה והתרוקן מאוויר.

"טעות," גיחך עידו כשהיא התיזה עליו מים. "טעות חמורה עשית עכשיו."

"הטעות החמורה היתה לגלות לך, בכיתה ד', שאני רגישה לדגדוגים," ענתה נועה.

"אם את כבר מתעסקת בהיסטוריה," עידו התקרב אליה, "רציתי לדבר איתך על מסיבת הסיום."

גבר כבן שבעים, שלחולצתו הוצמד תג "מנהל", ניגש אליהם ושאל אם סיימו לנפח בלונים ואם החברים שלהם יגיעו למסיבה.

"החברים שלנו כבר בדרך," נועה הרגיעה אותו.

"תדאגו שכולם יהיו נחמדים אליה," ביקש גדעון, מנהל המלון. "מאיה עברה תקופה לא פשוטה ועכשיו המעבר הזה... אני מקווה שהמסיבה תעשה לה טוב."

"אל תדאג, גדעון," אמרה נועה וקשרה את הבלון האחרון. "עידו הוא די ג'יי מדהים. יש לנו מוזיקה, אוכל ובריכה, במלון הכי יפה בעולם. מה יכול להיות רע?"

"אני חייב לחזור לקבלה," הוא הנהן. "אל תשכחו לתלות את השלט," הוא הצביע על שלט צבעוני שעליו התנוססו המילים WELCOME MAYA.

"תודה שאמרת לו שאני די ג'יי מדהים," אמר עידו.

"טוב, הוא לא צריך לדעת שזאת הפעם הראשונה שלך," היא חיבקה אותו. "רק אל תשמיע את הלהקות המוזרות שלך."

עידו חייך כשהרגיש את ידה על כתפו. "אני אנסה. אז איפה היינו?"

"במסיבת הסיום," נועה הזכירה לו. "זה היה באמת קצת מביך, אבל..."

"זה בסדר, אני מבין אותך," הוא הנהן.

"אחרי המסיבה סוף סוף הבנתי..."

"גם אני," עידו קטע אותה.

"די," נועה חייכה, "אני צריכה שתעזור לי להתכונן לאודישן לסדרה בטלוויזיה. המורה לדרמה המליץ עלי לסדרה שמצלמים עוד מעט באזור שלנו, והם מחפשים נערה לתפקיד הראשי."

עידו בלע את הרוק. "תפור עלייך. זה בכיס שלך!"

"הלוואי," היא נאנחה. "יש עוד המון בנות שרוצות, אז למה שייקחו דווקא אותי?"

"נועה," הוא קטע אותה, "אני אעזור לך להתכונן."

"כמו שעזרת לי להתכונן למבחן בביולוגיה שבו נכשלתי?"

"בדיוק," עידו חייך.

שעה קלה אחר כך, כשסיימו את ההכנות למסיבה, נועה הגישה לעידו דף עם טקסט שנשלח אליה במייל. היא נעמדה, לקחה נשימה עמוקה ודקלמה ברגש ובהטעמה:

"אף פעם לא חשבתי שאתה תהיה זה שיפגע בי. לא, אל תגיד כלום. התירוצים שלך לא יעבדו הפעם. אני לא אסלח לך על זה בחיים!"

דממה נפלה ביניהם. נועה מחתה דמעה.

"לא יודע מה להגיד לך," הודה עידו, "לא הצחיק אותי."

"אתה ממש עזרה גדולה," היא סיננה.

"סתם, נו," הוא חייך, "זה היה מעולה."

"אתה יודע כמה בנות ירצו את התפקיד הזה?" היא שאלה.

"אף אחת מהן לא מדהימה כמוך," טען עידו. "תקשיבי שנייה, לא דיברנו על מה שהיה ב..."

הוא לא סיים את המשפט מפני שהצל של גדעון, המנהל, שוב הופיע מעליהם. הפעם הוא הזעיק את עידו למטבח, להביא עוד בקבוקי שתייה.

לדלפק הקבלה של "כוכב הצפון" ניגשו שני בחורים צעירים בשרוואלים ובחולצות לבנות. כשהתייצבו מול גדעון, הם הצמידו את כפות ידיהם זו לזו והחוו קידה עמוקה, כנהוג בהודו הרחוקה.

"נמסטה," בירכו אותו.

"ברוכים הבאים למלון 'כוכב הצפון'," קידם גדעון את פניהם.

"שלום ואהבה," לחש אליו אלון.

"באבא ג'י," הוסיף טל, "שלום, אור ואהבה על העולם."

גדעון נעץ בהם מבט נוקב. מאיפה נחת עליו הצמד המוזר הזה?

"באנו לעשות קצת יוגה בטבע," אמר אלון.

גדעון בדק במחשב. "טל ואלון, נכון? יש לי כאן את הפרטים שלכם."

"חשוב מאוד שיהיה לנו שקט מוחלט," אמר אלון, "ושאף אחד לא יפריע לנו. אף אחד."

הם דחו את הצעת המנהל לקבל ארוחת בוקר לחדר, בטענה שהם בצום מיצים, והדגישו שנית שהם מחפשים שקט מוחלט.

"אוקיי," גדעון המהם, "אני אדאג להעביר את המידע הזה לחתן שלי, אהוד. היום הוא היום האחרון שלי במלון. אני יוצא לפנסיה אחרי ארבעים שנה." הוא הגיש להם את המפתח וקרא לְבֵּן, שנכנס ללובי במדי המלון, כדי שיוביל את התיקים שלהם לחדרם.

טל ואלון פסעו בצעדים קלילים לעבר החדר ואילו בן התנשף ממאמץ.

"מצטער, באבא ג'י," אמר טל, "אנחנו לא יכולים לעזור לך, יש לנו בעיות בגב."

"עכשיו גם לי יש," בן מחה זיעה ממצחו. הוא ערך להם סיור בחדר, הראה להם את המתגים ואת שלט הטלוויזיה, אך שני היוגיסטים המוזרים לא הקשיבו לדבריו.

"החדר ממש מושלם," סיכם אלון, כשכמעט דחף את בן לעבר הדלת, אבל אז הבחין בספרה 3 שמתנוססת עליה.

"רגע! אנחנו לא רוצים את החדר הזה!" הוא קרא. "אנחנו ביקשנו בפירוש את חדר מספר 6."

"אבל כל החדרים זהים," בן מחה, "וזה אפילו יותר גדול מהאחרים."

"זה לא הגודל, באבא ג'י, זה עניין של אנרגיות," טל התערב. "חדר 6 פונה למזרח וככה אנחנו מקבלים את האנרגיות של השקיעה."

"אבל השמש זורחת במזרח!" בן כמעט התפוצץ.

שני הבחורים המוזרים החליפו ביניהם מבטים.

"הוא לא חזק בכיוונים," אלון נחלץ לעזרת חברו. "העיקר שתדאג להעביר אותנו, ואת כל הציוד שלנו, לחדר 6."

בן חזר ללובי ובישר לגדעון ש"אלה מהיוגה רוצים לעבור לחדר 6. הם אומרים שיש בו אנרגיות יותר טובות."

"מה אני אגיד לך?" צחק גדעון, "לנודניקים כאלה אני בטח לא אתגעגע."

מאיה הלכה לאט בשביל המוביל למלון. ביד אחת גלגלה מזוודה ובשנייה אחזה שני עציצים. שיערה היה פרוע ומאובק. רגליה נעצרו מול השער. "וואו," היא אמרה, "זה נראה שונה ממה שאני זוכרת."

"עשינו שיפוץ," אמר אביה. "את יודעת, לחדש קצת."

"וואו, לא הייתי פה מאז שאמא..." ושקט נפל ביניהם.

"זה המקום שאמא שלך הכי אהבה בעולם," אמר אביה.

"בגלל זה לא רציתי שסבא ימכור אותו," קולה של מאיה נסדק. לחלוחית הציפה את עיניה כשאביה חיבק אותה אליו.

וכך היא נקלטה בעיניו של בן, שהתרחק מדלפק הקבלה עם המפתח לחדר החדש: נערה עייפה, מיוזעת, כורעת תחת עומס מזוודות ושני עציצים, ולמרות זאת יפה להפליא.

"סבוש!" מאיה התעלמה מהנער שחלף על פניה, רצה אל סבא שלה ונתלתה עליו כמו ילדונת. גדעון כמעט מעד.

"נראה לי שאת כבר צריכה להרים אותי!" הוא חיבק את נכדתו והעניק חיבוק גברי לאהוד, חתנו. "סבא, אני מתה מעייפות וגם חייבת מקלחת," מאיה דיברה בקצב אוֹטוֹסְטְרָדָה, "אכפת לך שאני אלך ישר לחדר שלי?"

"מה פתאום לחדר?" גדעון מחה, "הכי טוב להתרענן בבריכה!"

"מה דחוף עכשיו בבריכה?" היא קיטרה, "סבא, אני באמת לא..."

ואז היא עצרה, כשהבחינה בשלט הענק: Welcome Maya. אבל במקום לשמוח היא התמלאה מבוכה. מים כחולים, ערסלים, מתנפחים - ורק היא מוזנחת ופרועה.

"הפתעה!" הכריז גדעון. "יופי, סבא," מאיה זייפה שמחה, "מהמם!"

"תכירי," אמר גדעון וסימן לנועה להתקרב אליו, "זאת נועה, היא חדרנית במלון. נועה תעשה איתך סיבוב ותכיר לך את כולם."

מאיה אימצה את שרירי הלחיים כדי להפיק משהו שנראה כמו חיוך.



בדרך לחדר של היוגיסטים נתקל בן בעידו, שאחז בידו חוט מאריך.

"מה זה?" בן נעצר, "אתה לא במסיבה?"

"הלכתי להביא חוט מאריך כדי לחבר את המיקסר."

"דיברת כבר עם נועה?" בן הסתקרן.

"אנחנו כל הזמן מדברים," עידו התחמק.

"אמרת לה שאתה לא מפסיק לחשוב עליה מאז שהתנשקתם במסיבת הסיום?" בן לחץ.

"לא," עידו הודה, "היא נורא לחוצה בגלל איזה אודישן, זה לא הזמן."

"זה אף פעם לא הזמן," בן לגלג.

"נכון. זה אף פעם לא הזמן להרוס ידידות של עשר שנים."

"זאת לא ידידות, עידו, זאת אהבה."

"אתה טועה," עידו התגונן, "זה לא היה אמיתי."

"אחי, אני ראיתי את זה מהצד," בן גיחך, "זה היה אמיתי ועוד איך."

שון הסיר את הקסדה לפני שנכנס הביתה. הוריו לא שמעו את חריקת הדלת. הם ישבו בפינת האוכל, שקועים בשיחה.

"למה בדקה התשעים גדעון לא הסכים למכור לך את 'כוכב הצפון'?" שאלה אלה, אמו.

גיל, אביו, השיב: "גדעון אמר שהנכדה שלו מתעקשת שהמלון יישאר במשפחה. הם עשו שם שיפוץ רציני, היא ואביה עוברים לשם היום."

"אוי," אמו שגרה הבעה מנחמת, "אני מצטערת. זה אומר שכל העבודה שהשקעת בחודשים האחרונים הלכה לפח."

"אין מה לעשות," גיל קימט באצבעותיו את שולי מפת השולחן. "אם גדעון לא רוצה למכור לי את המלון שלו, אני לא יכול להכריח אותו."

"הי!" קרא שון.

"הנה יורש העצר!" הריע אביו.

"תגידו," אמר שון, "חתמתם כבר על הטופס של מחנה האימונים? המאמן אמר שחייבים לשלם עד סוף השבוע, אחרת לא ייתנו לי לנסוע."

"שון," השיבה אמו, "אבא ואני דיברנו על המחנה והגענו למסקנה שזה לא רעיון טוב."

"מה?" שון קרא, "אני מחכה למחנה הזה כל השנה!"

"אני יודעת," קטעה אותו אמו, "אבל אבא ואני חושבים שאתה צריך להוריד הילוך בנושא השחייה." ואביו הוסיף, "יותר חשוב שבחופשת הקיץ תבוא איתי למפעל, ללמוד קצת את העסק."

"אבל הם סומכים עלי!" שון התאמץ לייצב את קולו. "אני חלק מהנבחרת ו..."

"שון, באמת אין טעם להתווכח," אמו הניחה על כתפו יד מרגיעה. "זה מה שהחלטנו. תאמין לי שזה לטובתך."

שון היה מרוסק.

"אל תשכח שבקרוב אבא יקנה לך טרקטורון חדש," הוסיפה אמו. "לא יזיק לך לעזור לו קצת במפעל."

"אני בדרך לשם," אביו דחף את הכיסא ונעמד, "אתה בא?"

"אני לא יכול, החברים שלי מחכים לי," שון מלמל בקול מדוכדך.

המסיבה היתה בעיצומה. מוזיקת ריקודים בקעה מהרמקולים, בזכות עידו, שניצח על הקצב מעמדת הדי ג'יי. מאיה הרגישה כמו נטע זר. כולם לבשו בגדי חוף או בגדי ים, והיא היתה היחידה שלבשה את הבגדים המאובקים מהנסיעה.

"מהיום, מאיה תגור כאן, במלון, ואבא שלה ינהל אותו," דיווחה נועה לשני נערים, שלא גילו עניין מיוחד בבשורה.

נועה התייאשה מהם ופנתה למאיה. "מסיבה כייפית, נכון?"

כשקלטה את בן יוצא למתחם הבריכה, נופפה בזרועה. "בן! בן! בוא תכיר את מאיה."

בן התקרב אליהן בצעדים מהססים.

"בן הוא איש הטבע שלנו," התגאתה נועה, "הוא מכיר כל שביל בסביבה. הוא גם אחראי על התחזוקה במלון. תסלחו לי, הפיצות נגמרו, אני הולכת למטבח להביא עוד."

מאיה ובן נותרו לבדם.

בדרך למטבח נתקלה נועה בדניאל ובליאור.

"הי גירלז!" היא שמחה לקראתן ושלושתן החליפו נשיקות.

"רק בגללך הגעתי למסיבה," אמרה דניאל. "יש לי עוד אירוע הערב."

"איזה?" שאלו אותה נועה וליאור, יחד.

"פתיחה של קניון חדש, במרחק שעה נסיעה מכאן," דיווחה דניאל. "אנשים חושבים שבגלל שאמא שלי היא ראשת המועצה האזורית, אני אמורה לבוא ולקחת את המתנות העלובות שמחלקים שם."

"מה מחלקים?" ליאור הסתקרנה.

"אני יודעת?" דניאל גלגלה עיניים. "בטח כפכפים ובגדי ים."

"גם אנחנו יכולות לבוא?" ליאור לא התאפקה.

"אני מתה שתבואו איתי!" אמרה דניאל בחיוך רחב, ושתי חברותיה הגיבו בשאגת שמחה, "אבל לצערי, זה אירוע למוזמנים בלבד. נועה, אני חייבת שתעשי לי החלקה בשיער. בבקשה!"

"אני מפורקת מההכנות למסיבה," נועה ניסתה להתחמק.

"אני יודעת, ואני אפצה אותך על זה," דניאל חנחנה בקולה.

"אוקיי, אני אעשה לך," נועה התרככה, "אבל יש מצב שאחר כך תלווי לי את המחליק שלך? רק עד מחר?"

"בטח," דניאל משכה בכתפיה, "בשביל מה?"

"יש לי אודישן!" נועה קרנה.

דניאל נדרכה. "אודישן? למי? לְמה?"

"בעוד חודש מצלמים ביישוב סדרה חדשה לטלוויזיה," נועה דיווחה, "והמורה שלי במגמת דרמה המליץ עלי לתפקיד הראשי."

דניאל ניסתה להסתיר את המתח שהרגישה. "וואו, איזה יופי," היא חיפתה עליו במתיקות מזויפת.

נועה התקדמה וליאור בעקבותיה. דניאל חיכתה עד שהן יתרחקו ואז שלפה את הטלפון מתיקה. כשסיימה לדבר, יצאה לבריכה, שכעת רעמה בה מוזיקת טראנס. לפתע הרגישה שמגש פיצות נוחת על רגליה.

"יו, אני מה זה מצטערת," מאיה היתה סמוקה כולה.

"דניאל, תכירי," נועה התערבה, "זאת מאיה, הנכדה של גדעון."

"הי," אמרה דניאל ביובש, "ברוכה הבאה."

"וואו, סליחה על בגד הים שהתלכלך," מאיה התנצלה.

"למזלך," דניאל השתחצנה, "היום אני אקבל אחד חדש."

העיניים של נועה נדדו לעבר עמדת הדי ג'יי ודניאל הבחינה בכך.

"בטוחה שאת לא בקטע של עידו?" היא משכה את נועה לצד.

"נראה לך?" נועה גיחכה, "הבנאדם אפילו לא היה בחיים שלו בדייט."

"גם את לא," הזכירה לה דניאל.

"בגלל שעוד לא מצאתי מישהו מספיק בוגר," נועה נשמעה תקיפה.

"אז אתם רק ידידים?" דניאל לחצה, "סופית? כי גל דווקא כן בעניין שלו," אמרה דניאל והצביעה על נערה יפה ומתוקה שעמדה בצד.

"איך את יודעת?" נועה נדרכה.

"היא שאלה אותי קודם אם אתם ביחד או לא," דיווחה דניאל, "אז אני הולכת להגיד לה שהיא יכולה לגשת אליו. זה בסדר?"

"לגמרי," נועה לא היססה. אבל מאוחר יותר, כשראתה את גל מטפסת לעמדת הדי ג'יי ומצחקקת עם עידו, היא היפנתה את ראשה לצד.

מאיה התמקמה בכיסא צדדי ליד הבריכה ונראתה קצת אבודה. כשהבחינה בשון שנכנס למתחם הבריכה ופסע לקראתה, היא נדרכה. "מה הולך?" שון שאל אותה, "מה את עושה כאן?"

"מסתבר שזו המסיבה שלי," היא אמרה. "אני מאיה."

שון השקיף על הבריכה. "אחלה מסיבה."

"אולי אתה רוצה לאכול משהו?" היא הציעה. "יש פיצות מעולות."

בדיוק אז התקרבה דניאל והזהירה אותו: "שלא תעז." היא הדביקה לו נשיקה על השפתיים וחיבקה אותו. מאיה הביטה בהם באכזבה.

"באירוע שלנו יהיה קייטרינג, חבל שתאכל את הג'אנק הזה," אמרה דניאל. אחר כך פנתה למאיה ואמרה: "מסיבה מהממת, חוץ מהכתם על בגד הים שלי."

מאיה לא ענתה.

"יאללה, בובי, נזוז?" דניאל האיצה בשון. "יש לי המון דברים לעשות עד האירוע. ההורים שלך באים?"

"כן," שון הנהן, "הם קבעו עם אמא שלך שניסע ביחד."

"אז זזנו?" קראה דניאל, או שאתם צריכים לבקש רשות מהבוסית החדשה שלכם?"

כל העיניים הופנו אל מאיה, שהרגישה איך היא מאדימה.

"ברור שאתם יכולים ללכת. אני לא בדיוק הבוסית. אני בסך הכול..."

והיא לא סיימה את המשפט מפני שהחבורה - דניאל, שון, נועה, עידו, ליאור ובן - כבר התרחקה ממנה.

"וֶולקאם מאיה," היא מלמלה לעצמה. ברוכה הבאה."