שכן טוב

כתב אישום בגין רצח מִדרגה ראשונה הוגש אתמול בבית המשפט המחוזי בנתניה. הנאשם, יצחק בן שטרית, כלאי בשירות בתי הסוהר, נשוי ואב לשניים המתגורר באבן יהודה, הובל כבול אל אולם בית המשפט.
על פי כתב האישום, יצחק בן שטרית, המכונה איציק, דחף את שכנו ביום 11.4.2010 אל נתיב פסי הרכבת כחמש מאות מטרים צפונה מתחנת בית יהושע, ירה ופגע בו ברגלו. השכן, מרדכי גולן, המכונה מוטי, טכנאי מזגנים בתדיראן, נשוי ואב לבת, נדרס על ידי רכבת שעברה באותו זמן ומת במקום. גופתו התגלתה בצד המסילה רק אחרי שבועיים. לאחר הרצח, לפי כתב האישום, מסר הנאשם את אקדחו לאורה דדון, אשת האסיר יוסף דדון, שהעבירה אותו, מוסתר בספר תנ"ך, אל האסיר. האקדח נתפס לאחר שבוע בחיפוש שגרתי אצלו בתא.
גילה בן שטרית, אשתו של הנאשם, גננת בפעוטון באבן יהודה, הכחישה בחקירתה כל קשר רומנטי עם הנרצח. היא סירבה להתראיין ורק אמרה בתשובה לשאלות העיתונאים שהחיים הם פאזל של חלומות. אשתו של הנרצח, לוסיאנה גולן, כלל לא הגיעה לדיון.
עורך דינו של הנאשם הודיע כי מרשו מכחיש את ההאשמות המיוחסות לו.

1

במקום קטן, על גבעה קטנה עגולה ובודדה, בלי הרים ובלי צל הרים, רק גבעה קטנה עם בתים גדולים גבוהי תקרה וגבוהי חומה, מתגוררים מעט דיירים עם תשוקות גדולות, נעולים מאחורי דלתות כניסה עם כנפיים כפולות, מציצים מתוך חלונות כמו עיניים גדולות, מטיילים בחצרות מרובות פנסים ומטופחות. הים בחלונות מרחיב לך את הלב והאופק נראה קרוב יותר, ובלילה, בבתים שפונים מערבה, אפשר לראות גם את האורות של איקאה מרצדים בעליזות.
ובתחתית הגבעה, בבתים קטנים נמוכי קומה ונטולי חומה, חיים להם בצפיפות הנידונים לחיי שטיחות, לתשוקות מעטות וטרדות מרובות, צופים בחיים שרוחשים קרוב לאדמה, תופסים את המציאות בפרספקטיבה מעוּותת, כמו ילדים, מלמטה למעלה, בלי לעצור לשנייה ולראות את הכול בעֵין ציפור.
הגבעה היא תשוקה, לא מקום. היא נוצרה מתוך מישור, כמו שגילה הדגימה לילדי הגן כשכיווצה מגבת קטנה משני הצדדים כדי להמחיש להם איך נוצרות שלוחות ההרים והגאיות: ככל שהפסגה גבוהה יותר כך השפלה עמוקה יותר. הפסגה גובהת על חשבון המישור בדיוק כמו במגבת הקטנה, וגילה תהתה, עד לאן היא תמשיך לגבוה? עד לאן יעמיק העמק?

ובאותו מקום, באותה מושבה, ברחוב קטן וצנוע בשיפולי הגבעה, בבית סוכנות תחת גג רעפים רעוע, בחצר מעלה עשבי בר ודרדר, חי לו פעם זוג הורים שקט וחרוץ, אבא ואמא בן שטרית, ההורים של איציק, בעלה של גילה, וגידל שני בנים שובבים לתורה ולמעשים טובים.
כשאמא מרגלית היתה גומרת עם הבישולים היא היתה יוצאת לחצר לתלות כביסה, או להשקות עם צינור את שני עצי השסק נטולי הגומות, ואבא דוד היה אומר ששסק אין צורך להשקות, הוא עץ מקומי, ומביט בה בכעס כאילו שהיא מבזבזת את כל עתודות המים באזור השרון.
שם, בצדה המערבי של החצר, על דונם צר וארוך שנמתח מרחוב החלוץ ועד לרחוב המייסדים, הִקצה אבא דוד לאיציק ולגילה חלקת אדמה קטנה שעליה בנו את ביתם.
מודי, אחיו הצעיר של איציק, קנה דירה בשיכון אגד בכפר סבא.