ספרות ספרדית

אדיפוס המלך הוא אחד המחזות הנפלאים ביותר שנכתבו אי־פעם, ומבחינה מבנית, אחד המושלמים שבהם. זהו סיפורו של אדם החותר אל האמת בכל מאודו, וכל זאת לעיני הצופים היודעים מן הרגע הראשון לאן האמת הזאת תוביל.

למעלה מאלפיים וארבע מאות שנים עברו מאז שסופוקלס כתב את אדיפוס המלך באתונה שהמציאה את התיאטרון דור או שניים לפניו, והמחזה תקף היום לא פחות מכפי שהיה אז. וככל הנראה הוא יהיה תקף כל עוד יהיו בני אדם בעולם.

התרגום החדש המוגש כאן לקורא מדגיש את הצד הדרמטי של המחזה ואת העובדה שבסופו של דבר מדובר בטקסט שיועד לבמה.

הולדן קולפילד, בן שבע עשרה, רגיש לזולת ושונא זיוף, מסולק שוב מפנימייה יוקרתית בגלל ציוניו ומסתובב בגפו בניו יורק עד שיקבלו הוריו את הבשורה המרה. בקול ייחודי הוא מתאר ימים אלה ושוטח את השקפת עולמו, שגם עכשיו, יותר משבעים שנה אחרי שהספר ראה אור, עודנה רלוונטית, ואולי רלוונטית מתמיד.  
אחד הספרים המצליחים במאה העשרים, ומן הספרים המזוהים ביותר עִם עַם עובד ועם המתרגם והעורך אברהם יבין, מובא בתרגום חדש, עדכני.

תבוסתם של הערבים במלחמת תש"ח בארץ-ישראל עודנה טרייה וצורבת בשנים 1950-1949 בבגדד בירת עיראק. הקהילה היהודית בבגדד שרויה בחרדה מפני הרדיפות וההתנכלויות של השלטונות וההמון. לא יעבור זמן רב והיא תעלה כמעט כולה לישראל.
זה הרקע לסיפור רב עוצמה ומרתק ביותר, מסופר בעיקר מנקודת ראותו של לאבי, נער יהודי בחבלי התבגרותו, על הפרק האחרון לישיבתם של היהודים בבגדאד ועל ימיהם הראשונים בישראל. במרכז הסיפור קורותיה של משפחה אחת - בית עמארי.
לעיני הקורא נפרשת יריעה רחבה של חייה הססגוניים של בגדאד, עיר של יצרים מבעבעים בחום האקלים המדברי, ושל מדנים ותככים פוליטיים של סיעות וקבוצות למיניהן: יהודים ומוסלמים, דתיים שמרנים וחילונים מהפכנים, ציונים וקומוניסטים - הצד השווה שבהם שכולם חולמים על גאולה. ובתחתיות מפכים זרמי המהפכה המדינית והחברתית העתידה לפרוץ בעיראק בתוך שנים אחדות, וממנה תיוולד עיראק של ימינו.
הישג רב רושם חדש של בעל "תרנגול כפרות", מגדולי רבי המכר של הוצאת "עם עובד".

פרשת ידידות קסומה ומרירה בין ילד בעל עין בוחנת ולב רגיש ובין אוטופיסט המבקש לגאול את העולם עומדת במרכז עלילתו של ספר זה, שרקעו ירושלים של שנות החמישים, וסופו על גדות האגם המר בימי מלחמת יום הכיפורים. סיפור רב-כנות, שהומור ועצבות משמשים בו בערבוביה, המתאר פינת-חיים שאינה מוכרת לרבים.

לאה גולדברג כתבה את 'והוא האור' החל מ-1941 והרומאן הופיע לראשונה ב-1946. "אין בו ריח שעתיד הוא להיות ספר קלאסי", כתב עליו אחד המבקרים סמוך להופעתו – והנה, הרומאן הזה, שהיה שונה כל-כך מרוב הרומאנים בני זמנו בספרות העברית, הוא אחד הבודדים משנות השלושים והארבעים שיוכלו להוסיף ולרגש את הקוראים בני זמננו. רומאן מפתיע באיכויותיו, שבכוחו לתפוס מקום במלוא רעננותו במחזור-הדם של הספרות החיה.
    
בקיץ של 1931 חוזרת נורה קריגר בת העשרים משנת לימודים בברלין לחופשת קיץ אצל הוריה. שבים גם שני אחרים: אביה של נורה, הסובל ממחלת-נפש, חוזר מאשפוז, ואמה מנצלת את שובו כדי להשתחרר ולהתגרש ממנו; ואלברט ארין, חברו של האב, מגיע במפתיע מקליפורניה אחרי היעדרות של עשרים-וחמש שנה, וחידה גדולה עוטפת את סיבות בואו. נורה, הבוחלת בעיר וביהודיה, והחוששת שמחלתו של אביה תתגלה גם בה, מגיעה כאורחת שעד מהרה תשוב ותצא מכאן וכמי שמשלה את עצמה שבכוחה להיות חופשייה ואחרת וכבר גמרה את חשבונה עם העבר. היא פועמת בחלום רומנטי על חיים אחרים. את אלברט ארין מעולם לא פגשה פנים-אל-פנים קודם לכן, אך הוא היה לגביה אודיסיאוס אפוף הילה. עוד לפני שהיא פוגשת אותו היא מתאהבת בו, אף שלפי גילו היה יכול להיות אביה.
    
האהבה לארין, שבעיני נורה היא חלק מן הנהייה לחיות חיים אחרים, אינה שונה מן האהבות הנכזבות החוזרות-ונשנות ביומניה של לאה גולדברג לאורך כל חייה: אהבות חד-צדדיות, שכמו נועדו מראש לא להתממש, המיטלטלות בין ייאוש לליבוי-חוזר, אגב היסוסים מתמידים באשר לרגשותיו של הגבר מושא האהבה, שספק אם הוא מודע לסיטואציה. מקובל לראות ב'והוא האור' רומאן אוטוביוגרפי. אך נורה, ויותר ממנה לאה גולדברגהכותבת, מבינות את הגורמים לאופי אהבתה של נורה יותר משהבינה אי-פעם לאה גולדברג ביומניה את אהבותיה שלה.

לאחר 'מר מאני' עטור הפרסים והתהילה הבינלאומית פונה א.ב. יהושע לנתיב אינטימי – אהבה מוזרה, "בלתי אפשרית", של גבר צעיר לאישה. דומה שיותר מבכל רומאן אחר של יהושע נסחף הקורא לדהור בקריאתו, ולא בכדי זהו הרומאן המצליח ביותר של יהושע. המספר הוא רופא-מתמחה הנאבק על מקומו במחלקה הכירורגית. הוא נקרא ללוות זוג הורים – לזר ואשתו דורי – להודו, להחזיר משם את בתם, שחלתה בצהבת קשה. המסע להודו תופס את חלקו הראשון של הרומאן, אך גלגוליו מחלחלים למלוא אורכו של הספר. בנג'י, הרופא הצעיר, הנוסע "כבן עם הוריו", עומד נפעם מול עוצמת הזוגיות של הזוג לזר, השונה כל-כך מזו של הוריו, ונשאב לאהבה "אבסורדית". ואכן, המנוע של הרומאן הוא "המסתורין" המוליך שני יצורים נפרדים לקשור את עצמם זה לזה בשלשלת אחת, בחיבור המעניק, לכאורה, חיוניוּת, הַמְרָאה, תחושת שיחרור – אבל הוא גם "קשר", דהיינו: שלשלת כובלת. הספר תוהה אחר השיוּט מזהות לזהות, אחר "עירוי-הדם" הסימביוטי הזה, אשר משנה את ה'אני' כמו בהתאהבות שזורמת פנימה "בלתי ניתנת לשליטה, וכמו ממקור חיצוני, כאילו היתה אינפוזיה של קוקטייל עשיר... שמטפטף בסתר לתוך מעמקי האורגניזם ומשנה את הנוסחה שלו". אבל אולי מונח "המסתורין" האמיתי של הספר דווקא במקום אחר, בקשר בין בנג'י למיכאלה, שהוא סיפור האהבה המוסתר של הספר – מיכאלה הנינוחה, הלא מתערבבת, המלווה ותומכת בסובלנות ואמפתיה, והסבורה שכל אדם אחראי לגורלו. הדרך שהיא מציעה אינה בדידות ואינה סימביוזה אלא קיום-יחד אגב אוטונומיה. "אין אנו שתי נשמות הקושרות ביניהן קשר נצחי, אלא רק שני נהרות זורמים, שבטוחים כל אחד בעומקו ובעצמאות האפיק שלו, ועל כן אין חשש שמימיהם יתערבבו קצת אלה באלה."

הכל מתחיל בפיגוע. אשה בשנות הארבעים שלה, בלי שום מסמך מזהה, נפצעה אנושות בשוק הירקות בירושלים, נאבקה במשך יומיים על חייה, ואחרי מותה שכבה אלמונית במדור המדים של בית-החולים, בהמתנה לבירור זהותה. בחיפוש נוסף בסל הקניות שלה התגלה תלוש משכורת של מאפייה גדולה בירושלים, קרוע ובלי שם. אבל העובדים והממונים במאפייה לא הרגישו בהעדרה של שום עובדת. מקומון ירושלמי עומד לתקוף את המאפייה על התנכרותה לעובדת שלה מתוך "חוסר אנושיות מזעזע." אבל הבירור במאפייה מגלה שהעובדת - לא-יהודייה מחבר-המדינות, מהנדסת במקצועה, שעבדה במאפייה כפועלת ניקיון, פוטרה לפני חודש, ורק בגלל תקלה ביורוקרטית המשיכה לקבל משכורת. אברהם ב. יהושע שוב מפתיע אותנו בעוצמת דמיונו, בתפניות הלא-צפויות ככל שמתקמת קריאתנו בספר; ועוד יותר ביכולתו הרעננה להוליך את כתיבתו לטריטוריות חדשות של הנפש ושל המציאות הכי עכשווית, וכל זה בשפע של פרטים דקים ומדויקים. זהו סיפור פותח מחיצות, המחדש את המרופט, תוך שהוא מהבהב בין הפסיכולוגיה האישית לבין האידיאולוגיה הלאומית, בין האינטימי לבין המטפיזי. הסרט שהופק על פי הספר זכה בפרס האוסקר הישראלי ובפרסים רבים בפסטיבלים ברחבי העולם.

הספר "חיי נישואים" היה חריג זנוח בדרך-המלך של הספרות העברית כשנדפס לראשונה ב-1929-30, והפך לאחד הספרים המרכזיים של הפרוזה העברית המודרנית כשנדפס בנוסח חדש ב-1986. כשהופיע הספר ב-1986, בנוסח שערך מנחם פרי על-פי כתב-היד שפוגל החביא בטרם נשלח למחנה-השמדה, נכתב על העטיפה שהופעתו יהיה בה "כדי לקבוע את מקומו של פוגל כפרוזאיקון שחשיבותו אינה נופלת מחשיבותו כמשורר". תחזית זו התגשמה מאז במלואה, ו"חיי נישואים" גם הפך לרב-מכר גדול. פוגל "הנידח" השפיע עתה על סופרים מרכזיים, ותרגומים של הספר הופיעו בארה"ב, אנגליה, צרפת, הולנד, גרמניה, ספרד... העיתונות הספרותית בכל העולם כתבה על גדולתו, והשוותה אותו לשניצלר, קאנטי, אך שוב ושוב בעיקר לקפקא. גורדוייל, האנטי-גיבור, נקלע ליחסים מוזרים, סאדו-מאזוכיסטיים, עם אשתו הברונית תיאה, שמתעללת בו, שוכבת עם ידידיו ושאר מזדמנים, מודיעה לו על בגידותיה, וטורחת להטעים לו שגם ילדם אינו בנו. אבל גורדוייל דבק בקשר הזה, ואינו נותן דעתו לאהבתה אליו של לוטי, ידידתו. זהו רומאן שגיבורו ממצה את העונג מן הסבל, אנאטומיה של חוויה מאזוכיסטית; אין בפרוזה העברית שום רומאן לפניו שחושף בקיצוניות כזאת את הכפילות הבסיסית של הקיום האנושי, כשאותו אדם עצמו הופך כביכול לשתי דמויות מנוכרות, שמתעלמות זו מזו ורק פה-ושם מקיימות דיאלוג של יריבים. מצד אחד, גורדוייל הפאסיבי, שרגליו גוררות אותו ימים ולילות ברחובות וינה, הפקר לכל רוח מצויה לעשות בו כרצונה, שאינו רואה ואינו מבין מה שגלוי לכל עין; ומצד אחר, גורדוייל שיש לו ידיעה והבנה מלאות של המתרחש, עד ששום דבר אינו עשוי להפתיעו, וכל מה שקורה אפילו קיים בו כידיעה-מוקדמת. הפגישה הראשונה עם תיאה, עצם המבט הראשון, כבר הופכים לידיעה של כל מה שיבוא. "אסונו ואושרו של כל אדם גלומים בו עצמו ואינם באים מבחוץ", אבל הם גם מוכתבים בדטרמיניזם, במין גזירה קדומה, ואפילו מה שמפתיע וחדש כבר מצוי מראש, כרישום קודם חטוף, עד לקטסטרופה הבלתי-נמנעת.

בכוח ובנדיבות, בלחש ובסערה, מספרת דורית רביניאן - מחברת רב המכר סמטת השקדיות בעומריג'אן - את סיפורי האהבה העצובים של משפחת עזיזיאן. מפרס, הודו וטורקיה ועד לגבעת אולגה, בת ים ורמלה. מהימים בהם היינו כולנו "בשר אחד גדול וחם" ועד ש"הדבק הסמיך של הדמעות עשה אותנו שוב למשפחה אחת".

אדם בן כלב נחשב לאחד הספרים המהפכניים בספרות הישראלית ולאחת מנקודות המפנה בייצוג ובתפיסת השואה בספרות. הספר שראה אור לראשונה בשנת 1968, הקדים את זמנו בשנים רבות. במרכזו ניצב אדם שטיין, יהודי שניצל מן המשרפות בזכות כישרונו הגדול כליצן. תפקידו של אדם במחנות היה לשעשע את הצועדים אל מותם (ובתוכם בני משפחתו שלו) בדרכם האחרונה, ולשמש גם ככלבו של מפקד המחנה. הציבור הישראלי התקשה אז לעכל את הספר הטרגי-קומי, שבססגוניותו, בפנטזיות שביטא ובשאלות שהעז להעלות ביחס לשואה חרג מאוד מן המקובל עד אז בספרות ובשיח התרבותי. ואף על פי כן, מאז ועד היום הספר נדפס במהדורות חוזרות ונשנות, תורגם ל-51 שפות וזכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם. יורם קניוק היה הראשון להתמודד עם השואה באמצעים כגון גרוטסקה ואבסורד – אדם בן כלב בוחן את החוויה הבלתי-נתפסת של השואה, את האובדן ואת קריסת כל מערכות הפרשנות שבאו בעקבותיה, דרך המקום שבו מיטשטשים הגבולות בין מציאות לבדיון, בין צדק לרשע, בין הומור לאימה ובין שיגעון לשפיות. הספר עוּבד למחזה והוא מוצג בהצלחה בתיאטרון גשר זה שנים רבות בארץ ובעולם. הספר זכה לעיבוד קולנועי בבימויו של פול שרדר. בסרט מככבים שחקנים רבים וידועים, ביניהם ג'ף גולדבלום, וילם דפו ואיילת זורר.

"למה כתבתי לך על הנשכחות האלה? לגרד צלקות עתיקות? לחטט לחינם בפצעינו? לפענח קופסה שחורה? להכאיב לך מחדש? לעורר את געגועיך? אולי גם זו תחבולה ללכוד אותך שוב ברשתי? אני מודה בכל ששת סעיפי האישום. אין לי נסיבות מקילות. לבד אולי מאחת: אני אהבתיך.."

רומן המכתבים הידוע של עמוס עוז מנסה לפענח את פרשת נישואיהם האומללים של אילנה ואלכס, ואת פשר התכחשותו לבנם המשותף. היא נישאה מחדש וגרה בירושלים, אלכס גר בשיקאגו, ואחרי שנים של נתק ביניהם אילנה כותבת לו - ופותחת בכך סודות ישנים, עלבונות ושקרים. לתכתובת הענפה - עשרות מכתבים ומברקים - מצטרפות דמויות נוספות: בנם בועז, בעלה השני של אילנה, אחותה רחל ועורך דינו של אלכס, כל אחד כותב בסגנונו הייחודי ומוסיף עוד נדבך לדרמה המהפנטת הזאת. המכתבים חושפים בהדרגה עלילה נפתלת ופצעי עבר, חשבון נפש שאינו יכול אלא להיכתב, ואהבה שמבקשת חסד אחרון.

קופסה שחורה, הנחשב להישג לשוני נדיר, ראה אור לראשונה בשנת 1986. עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריו תורגמו לשלושים ושבע שפות.

פרשת אהבתם של נער כפרי מחבל נורמנדי שבצרפת ונערה בת - אצילים פולניה, אהבה רצופה תהפוכות ופרידות על רקע מאורעות מלחמת - העולם השניה בצרפת הכבושה. סיפור מרתק ומרגש ממיטב יצירתו של הסופר המהולל.

מהדורה חדשה לרגל יובל המאה להולדתו של רומן גארי.

היא לוקחת את הראש שלי בידיה, מניחה אותו על החזה שלה, אני חש מתחת לתפיחה של הבשר הבולט שלה בנשימתה ואחר כך בהלמות הנוקשה של הלב, שנשמעת לי כאילו מישהו נוקש בדלת, ובא לי לענות: יבוא."

"הנובלה הקטנה הזאת מספרת על האנשים הכי פשוטים, על החיים הכי שוליים, ובכל-זאת היא הופכת להיות הד והשתקפות של החשוב שבכל הספרים". La Stampa

"כשאתה גומר לקרוא את הספר נותר בך רושם בל-יימחה שזה-עתה האזנת למזמור קודש... ובסוף, הגעת לשמיים". La Republica

"הפרוזה של דה לוקה עשירה, עסיסית, מלאה חיים: כמעט אפשר לטעום אותה כפרי בשל בפה. הסיפור לוכד את קוראיו ומשרה אותם באטמוספירה קסומה". L'Espresso

"מאז 'אלה תולדות' של מורנטה לא ריגש אותי כך ספר איטלקי. הימים שעברו עלי בעריכתו ובהכנתו לדפוס היו ימים של התרוממות-רוח, של התפעלות מבחירת הפרטים הנהדרת, של צחוק בקול, של צביטות לב, של בכי במקומות לא-צפויים, של אמונה מחודשת בכוחה של הספרות להיות אנושית כל-כך. אני חושב שזהו ספר שמולו 'המוות מתבייש שהוא קיים'". מנחם פרי

אֶרי דה לוקה נולד בנאפולי בשנת 1950, ובגיל 18 עזב אותה. בין השאר עבד כסבל, פועל במפעל "פיאט", נהג משאית, פועל בניין. בצעירותו היה פעיל פוליטי, קומוניסט בהשקפתו, שהפגין ונעצר לא אחת. הוא למד בעצמו על יהדות, ועסק בתרגום חלקים מהתנ"ך לאיטלקית. הוא סיפר כי בחר בתנ"ך כספר המשקף את המורשת שלו. כיום הוא מצהיר על הזדהותו המלאה עם מדינת ישראל.

ספרו הראשון "לא עכשיו, לא כאן" יצא לאור כשהיה בן 40. מאז הוסיף וכתב כ- 17 ספרים נוספים. גם כשארי דה לוקה כבר זכה לביסוס כלכלי ולמעמד מוערך מאוד כסופר, הוא הקפיד להמשיך ולגעת בנקודות כואבות בחיים. למשל, הוא התנדב לנהוג בשיירות של אספקה הומניטארית לבוסניה, לדבריו: "כי היתה שוב מלחמה קרוב אלינו, באירופה, וזה המעט שיכולתי לעשות."

הרומן היפהפה של וירג'יניה וולף מ-1927 ערוך בשלושה חלקים. בחלק הראשון מוצגת משפחת רמזי הגדולה והמורכבת המבלה את חופשת הקיץ לפני מלחמת העולם הראשונה, על אורחיה, משרתיה, רכושה, סגנון חייה והבן הצעיר ג'יימס, המשתוקק לצאת לטיול אל המגדלור המרוחק. חלקו השני של הרומן מגולל את קורות המשפחה ואנגליה בתקופה שלאחר מכן, ובחלק האחרון שבות ומתכנסות הדמויות שנותרו מהסצנה הראשונה כדי לצאת למסע אל המגדלור, שהוא עתה שונה כל כך מזה שציפו לו.

אל המגדלור הוא בעת ובעונה אחת תיאור אימפרסיוניסטי של חופשה משפחתית והרהורים על נישואים, על הורות וילדות, על יגון, עריצות ומרירות. השימוש בטכניקה של זרם התודעה, בזיכרונות ובפרספקטיבות משתנות, משווה לרומן אופי פואטי ואינטימי, דבר שהיה בבחינת קריאת תיגר על הערכים הספרותיים הוויקטוריאניים והאדוארדיים.

הספר רואה אור כעת בתרגום עברי חדש ומעודכן.

המגזין "טיים" בחר באל המגדלור לרשימת מאה הרומנים הנבחרים באנגלית

בשנים 1923 - 2005