ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
יפה נורא
יאיר גרבוז

תקציר

האמן, המשורר והסופר האגדי יאיר גרבוז הודיע חגיגית לעולם שהוא חוזר לכתוב וביקש מכל בני משפחתו ומכריו לשאול אותו שאלות, ככל העולה על רוחם. התוצאה היא "יפה נורא", שכשמו כן הוא, ספר שאלות ותשובות מקסים שבו השאלות החביבות והיצירתיות (סבא, למה אתה מצייר אנשים מכוערים?) הן רק נקודת מוצא לדיון אינטלקטואלי מזהיר בכל מה שהוא אמנותי ובעצם, בכל מה שהוא אנושי.

אם אתם זקוקים למתנה מושלמת לחג, כספר עיון ואמנות נהדר שאין דומה לו –  זה בדיוק הספר בשבילכם. חג חכם ושמח!

למה זה משתלם?
כי כל מי שרוכש ספר של יאיר מקבל משלוח חינם עד הבית!!

אתם מפנקים?
ברור ...

הספר ישלח במעטפת הציטוטים המדהימה של עברית עם מדבקת + סימניה במתנה!

עכשיו ב59 שקלים בלבד עם משלוח חינם עד הבית עם קוד הקופון GARBUZ

****************************

שאלה ששאלה מרגלית: למה בעיניך רמברנדט הוא צייר ענק?

תשובתי: ככה.

זהו הקטע הכי מינימליסטי שכתבתי בחיי.
כיוון שאינני מינימליסט, מיד הרחבתי: הוא הצייר היחיד שהגוף שהוא מצייר לא נראה צבע. הוא מצייר עם חומרי ההזדקנות. ציור של רמברנדט יכול לקבל הרעלת דם.

אפשר לאיים עליך באי בודד? 
איפה אתה ואיפה הבינה המלאכותית? 
ממה אתה לוקח הכי הרבה רעיונות?
אתה יכול להגדיר את עצמך כאמן פוליטי? 
כשיוצאים לטבע לאן חוזרים? 
סבא, למה האנשים שאתה מצייר מכוערים כל כך? 

יפה נורא, ספרו התשיעי של גרבוז, פורש מניפה של שאלות ותשובות על אמנות ועל פוליטיקה, על יצירה ועל חברות, על עבר ועתיד, על צער ועל יופי ועל כל מה שהוא חיינו כאן מאז ולתמיד.  

יאיר גרבוז, צייר, סופר, עיתונאי ומורה, אמן פורץ דרך שההומור נר לרגליו, הודיע שהוא כותב שוב, וביקש שישאלו אותו שאלות. ובעוד מלחמת 7 באוקטובר מועכת את הלב, הוא ביקש מפלט בחיפוש תשובות. 

רב-אמן / רן בן-נון
יאיר גרבוז הוא מאסטר החיבור בין אמנות לכתיבה
רב-אמן / רן בן-נון
יאיר גרבוז הוא מאסטר החיבור בין אמנות לכתיבה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • האמן, המשורר והסופר האגדי יאיר גרבוז הודיע חגיגית לעולם שהוא חוזר לכתוב וביקש מכל בני משפחתו ומכריו לשאול אותו שאלות, ככל העולה על רוחם. התוצאה היא "יפה נורא", שכשמו כן הוא, ספר שאלות ותשובות מקסים שבו השאלות החביבות והיצירתיות (סבא, למה אתה מצייר אנשים מכוערים?) הן רק נקודת מוצא לדיון אינטלקטואלי מזהיר בכל מה שהוא אמנותי ובעצם, בכל מה שהוא אנושי. ההתחלה, בעקבות שאלה של אשתו של גרבוז, מרגלית, היא איך לצייר כמו אדם קדמון על קירות המערה, הכי ראשוני, מיידי, חוויתי. התשובה הכה פוסט מודרנית היא שזה קצת קשה, כי האמן חייב תמיד רפרנס, מישהו שהיה שם לפניו. האמן לא עובד בחלל ריק, הוא נגיש לעולם ויותר מכך, לאמנות שקדמה לו. הוא יצור מעתיק, מפרש, מתרגם, היצירה תמיד נובעת מיצירה אחרת. כך, בחוכמה, בכנות, בצניעות מסוימת וביושר, גרבוז ממשיך להגג ואנו ממשיכים ללכת בעקבות הלך רוחו עד לאן שייקח אותנו. לרוב, אלו מקומות קסומים. בימים קשים אלה אי אפשר בלי פוליטיקה, וגם אצל גרבוז הייאוש המשתלט, הזוועה שאין לתארה, מחלחלים אל תוך האמנות והכתיבה באופן כמעט לא רצוני. אבל הוא מתמודד עם הכל באמצעות דמיון, יצירתיות, מחשבה בהירה וחוש הומור נדיר, ובעיקר אהבה אינסופית, דתית ממש, לאמנות, וגם לישראל החבוטה והאומללה על כל שק צרותיה. יש כאן קריאה לפעולה, אופטימיות כמעט מיסטית, ואמונה בכוחו של האחד לחולל שינוי.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • הנאה/ ג'ון קקס
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קל יחסית לספר על אמנות ותרבות.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • יש בספר פירוק מרתק של מעשה האמנות - הרעיון, הריכוז העילאי, ההתכווננות הנפשית, המגע של המכחול הישן עלהקנווס או הדיקט או הנייר, הסקיצה, המריחה והמחיקה, שוב ושוב, עד למוצר שאיכשהו אף פעם לא מרגיש מוגמר. גרבוז הוא פרשן ומנתח אמנות מופלא שלוקח אותנו לטיול קסום בין העיניים המשוטטות של פיקאסו לחבצלות המשייטות של מונה בטקסט יפהפה, גבוה, אנין, אינטלקטואלי בלי להתנצל, עשיר ומספק. אצל גרבוז האמנות כמעט חייבת להיות פוליטית; אין דבר כזה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". אמנות פוליטית לא חייבת להיות פלקטית ואמנות לא פוליטית לא חייבת להיות אסקפיסטית - כל עוד בשני המצבים אתה נשאר תמיד נאמן לעצמך. אתה יוצר את מה שאתה, המצב משפיע על מה שאתה, לכן האמנות שלך תהיה פוליטית.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • באומץ וביושר מרשימים, גרבוז מתייחס גם לאותו נאום אומלל שלו על קמעות ולחשים, שהפך למטעמים בידי מכונת הרעל והפסיד לשמאל איזו מערכת בחירות ישנה. באותו הקשר הוא מתעכב על התסכול העמוק שבכישלון פרויקטים אמנותיים תרבותיים בפריפריה, לרוב באשמת השלטון הארצי והמקומי כאחד, ולעומתו הגאווה הגדולה על הצלחת פרויקט מורה אמן, שהביא לשילוב אמנים ערבים באקדמיה ובגלריות המובילות. אמנות זה לא סתם מותרות ושעשוע, אלא כלי חשוב בדרך למהפכה חברתית אמיתית, בוערת, חשובה מאין כמותה. בעברית המסוגננת שלו וברעיונותיו מאירי העיניים. גרבוז מודה שנהנה לשוב ולכתוב, וההנאה הזו עוברת אל הקורא בישירות מיידית, לא מתחנפת, כובשת. הוא מסביר לא רק איך ליצור אמנות טובה, אלא גם איך לצרוך אותה (רמז, מי שקורא את כל הטקסט על התערוכה לפני הכניסה לאולם התצוגה, זה לא זה). התוצאה היא ספר עיון אוטוביוגרפי שנקרא כמו פרוזה מעולה, ולפעמים אפילו כמו שירה עילאית. גרבוז נושא תפילה חילונית שניזונה מהפגאניות והמונותאיזם וכולה תהייה קיומית אינסופית. מה יש שם? אין לו מושג, אז הוא מצייר וכותב את זה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • קצת ארוך. נסו להתרכז וקחו אותו לאט לאט עם הפסקות למנוחה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דורון רבינא והביתן המיתולוגי ההוא בביאנלה בוונציה. אם אתם רוצים להבין סוף סוף מהי אמנות מושגית - תקראו את גרבוז; זה יפתח לכם את הראש.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "עם כל הצער שבדבר ועם כל האהדה האינסטינקטיבית, בסופו של דבר המתינות אינה מחוללת כמעט דבר, וגם כאשר היא כבר פועלת היא מתעוררת רק כאשר הקיצוניים לא מותירים לה שום ברירה. הליברלים יוצאים להפגין רק כאשר הפשיסטים גמרו להציב את הגדרות ומחכים לאסור אותם".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • למרות הכישלון - בפריפריה! בסוף זה חייב להצליח.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • ברור. גם כשגרבוז כותב פתק רשימה למכולת - זה יוצא הכי מגניב.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • כמספר סיפורים הוא משעשע ודק אבחנה, סוג של קישון עגנוני, וכמשורר הוא מתגלה כלהטוטן מרשים של מילים, מצלולים ומשחקי לשון; גם שיריו משחקיים. גרבוז הוא ילד בנשמה, העולם הוא מגרש המשחקים האינסופי שלו וזה, בגדול, סוד קסמו שאינו מתכלה. בחלקים המוצלחים של הספר הוא פילוסוף מבריק שמפלח באזמל מנתחים מדויק וחסר רחמים את חיינו כאן ועכשיו. בחלקים המוצלחים פחות הוא הדוד השיכור והחביב עם ההערות המביכות בערב לילי הסדר. אבל, וזה הכי חשוב, הוא אף פעם לא משעמם. מעבר לכל, "יפה נורא" הוא ספר על הקשר המורכב והמיסטי בין יצירת האמנות לטקסט הכתוב. הם משקפים זה את זה, מתעמתים, מתחברים ונפרדים, מאתגרים זה את זה, מפרים, רבים ומשלימים, לא יכולים האחד בלי השני. זה בעצם מה שהופך את הספר למוצלח כל כך, טקסט שהוא אמנות ואמנות שהיא טקסט.