ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
אושר של זאב
פאולו קונייטי

תקציר

פָאוּסטוֹ וסילביה מגיעים כל אחד בנפרד אל הכפר האלפיני הנידח פוֹנטָנָה פרֵדָה, לעבוד במטבח בעונת הסקי. הוא כטבח, היא כמלצרית. הוא ממילנו, שם הותיר מאחוריו מערכת יחסים שכמעט הסתיימה בחתונה, והיא מבולוניה. סילביה כנראה תמשיך משם לקרחונים, לעבוד בבקתת מפלט, ריפוּג'וֹ; היא קראה שעלייה של אלף מטר בהרי האלפים שקולה לתזוזה של אלף קילומטר צפונה על הגלובוס, ומסע ארוך בהפרש גובה קטן, כשהיא מצויה על פרשת דרכים בחייה, נראה לה רעיון נכון.

לילה אחד, כשבעלת המסעדה משאירה לרשותם את מפתחות המקום, הסיפור של השניים מתחיל - סיפור על אהבה, חיפוש עצמי והתחדשות, של מי שחותר להבין את מקומו בחייו של אדם אחר אל מול היופי המפעים שסביבו.

פאולו קונייטי, מחבר רב־המכר העולמי שמונה הרים (מודן 2017) שעוּבּד לסרט מצליח ותורגם ל־38 שפות, חולק את חייו בין העיר לבקתה אלפינית. אהבתו לטבע ועינו הרגישה לנפש האדם מקבלות ביטוי רב־עוצמה בנובלה זו. 

ספרות גבוהה / רן בן-נון
רומן קסום המתרחש אי שם במעלה הרי האלפים האיטלקיים
ספרות גבוהה / רן בן-נון
רומן קסום המתרחש אי שם במעלה הרי האלפים האיטלקיים
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • פאוסטו, 40, בורח מהחיים שלו במילאנו. הוא נפרד מבת הזוג שלו אחרי עשור של חיים משותפים, רגע לפני החתונה, וגוזר על עצמו חצי שנת התבודדות בפונטנה פרדה, כפר קטן בהרי האלפים, שאליו מגיעה גם סילביה, 27, סטודנטית לאמנות מבולוניה שהבינה שלימודים זה לא בשבילה וחולמת לעבוד ברפוג'י, בקתות המפלט המשרתות את האלפיניסטים במעלה ההר. הם נפגשים במסעדה המקומית, "החגיגה של באבט", על שם בעלת המקום (והסרט הנפלא ההוא), שבה פאוסטו משמש כטבח וסילביה כמלצרית, וסיפור האהבה הענוג שלהם הוא "אושר של זאב" הקסום והשמיימי של פאולו קונייטי.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • קללת זאב הנהרות/ יוהני קארילה
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • מרחף בפסגות ההרים.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • תיאורי הסקס של קונייטי יפהפיים לפחות כמו תיאורי הטבע נוראי ההוד של ההרים מסביב. הפשטות הזו היא כל מה שצריך. אל מול הסערות ומפולות השלגים האדירות, האדם מרגיש קטן ושולי, ומבקש לעצמו רק חיים של צרכים בסיסיים – מישהו להתכרבל אתו בכפור חודר העצמות, אוכל עממי כמו שפאוסטו מגיש לאורחיו וקורת גג שלא עפה ברוח. זוהי תמצית האושר. פאוסטו הוא סופר שמאחוריו קובץ סיפורים חביב, המתפרנס כמרצה בקורס לכתיבה יוצרת במכללה. הכתיבה היא עדיין הייעוד שלו, אז לפעמים הוא ישן בחוץ, בשלג, ומנסה לתאר את מה שעיניו רואות. אבל כמו שקונייטי כותב בחוכמה, "תמיד צריך מישהו שיכין אוכל, לא תמיד צריך מישהו שיכתוב". פאוסטו מגשים בעצם את חלומו של כל אינטלקטואל אמיתי – עבודת כפיים, ואהבה כל הזמן.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • יעוד, שליחות, גורל. למצוא את מקומך בעולם, ואם עוד לא מצאת, להנות מהדרך. זה אולי קצת פאולו קואלו כזה, אבל היופי העמוק בכתיבתו של קונייטי מאפשר לרעיונות הרוחניים הישנים לחלחל ולהיספג היטב ברוח, במים ובאדמה. הוא פורש את טעמי הבישול איטלקי המינימליסטי והמושלם כמו בספר מתכונים עם תרבות והיסטוריה, כאלה שיש להם סיפור. סילביה קוראת את הסיפורים של פאוסטו, ויש בכך אינטימיות כמעט כמו במעשה האהבה שלהם. הם נמצאים במקום שרק אתה מכיר, שהוא רק שלך, שנוצר רק עכשיו, במיוחד עבורך. רק בהרים הגבוהים קורים דברים כאלה. להעניק משמעות לנוף שמולך, זוהי חווית הזן האולטימטיבית. כשהוא מתאר פרחים שמצליחים לפרוח בגובה 3,500 מ', כמו האהבה, קונייטי מצליח לרחף בגובה מילימטר אחד מעל הקיטש המוחלט.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • הנובלה הזאת פשוט נגמרת מהר מדי. נשאר טעם של עוד.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • סנטורסו, שומר היערות בדימוס, האיש עם החיבור המושלם אל הטבע, שמלמד אותנו לקרוא לכל מקום בשם, להפוך אותו לשלך.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אביו הבין מה קורה: משהו נעלם ומשהו אחר תופס את מקומו, אמר לו. זאת דרכו של העולם, אתה יודע? אנחנו הם אלה שתמיד מתגעגעים למה שהיה קודם".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • שמישהו יקח אותנו לפסגות האלפים עכשיו, בבקשה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • נשמח מאוד לרומן באורך מלא של קונייטי, אם זה לא קשה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • אבל הם במקומות אחרים בחיים. סילביה עוד לא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה ואילו פאוסטו כבר באמצע. לא בטוח שיש להם עתיד משותף. היא כמו הזאב, מחפשת את האושר בכל פעם במקום אחר. הוא כמו העץ, מחפש את האושר במקום שבו הוא נמצא. מה עדיף?
עברית נוהגת להציע חלק גדול מהספרים במחירים מופחתים מהמחיר הקטלוגי (המחיר המוטבע על גב הספר שנקבע ע"י המו"ל). מחירים אלה אינם קשורים למבצעים שלנו שנערכים לזמן מוגבל מעת לעת.