ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
נכתב בחפצים
עדי שורק

תקציר

"חכם ואני נכנסים לביתן הגן, שנינו עירומים אך מכוסים בסדין, ואין מגע בין הגופים. חכם שואל על עברי. אני מספרת שהגעתי ממשפחה ענייה (שהתרוששה) ואז התחתנתי עם בחור עני משכונה ענייה. יש קשב מופלא בינינו באותו זמן. הוא מצר על עברי, אבל יודע שצפוי שנגיע להמשך טוב יותר, שיוֹרה על כך שנחלצתי. עתה גופי כבר גלוי, והוא רואה אותי בכל מיני מצבים, למשל כורעת על ארבע, למשל שדיים וכוח כבידתם. לבסוף הוא מרים את גופי לתנוחת 'אווירון' ואומר, 'אל תדאגי, התקבלת כבר (לכאן) ולאט־לאט, בהתאם למחזורי המלגות, תקבלי גם', ויוצא לאורחיו."

אישה יוצאת למסע בעיר. מבטה מתעכב על חסרי הבית ועל האבודים; בזכותם תוכל לבחון מחדש זיכרון משפחתי כמוס. המסע מסתעף כשנשזרים בו קרעי חלום וּוידויים, המסכנים את הסדר הקיים. בספרה החמישי של עדי שורק האני נעשה גמיש, ואנו נעים עמו: מעיין פלאי נהפך לגל כביר, צמד שדיים נהפך לשלושה, דוב קוטב מאיים לטרוף את הבת הקטנה, הנה אנחנו בערימה של חסרי בית, האם אלה שברי עברנו, או שמא פיסות מעתידנו? אנחנו מתוודעים למתים, מנסים למצוא מרפא לשלושה ילדים קבצנים ובעיקר מבקשים שלא לשכוח בעֵרוּת את מה שכתב הלילה בחפצים. 

נכתב בחפצים: סיפורי חלום וּוידויים משתלב במסורת של טקסטים מיניאטוריים מוקפדים המחויבים להתבוננות בשלל מופעיה של המציאות. חוטי עצב נשזרים בהומור פרוע כאשר שׂורק מתיכה את היומיומי בנשגב ופוסעת בסקרנות אל אזורי תפר קיומיים. 

"עדי שורק היא חלק מקבוצה מצומצמת של כותבי פרוזה ישראלים שהכישרון, ההשכלה והטכניקה הספרותית שלהם שייכים בבירור לסקאלה אחרת."
- יוני ליבנה, "ידיעות אחרונות" 2018

חלומית / רן בן-נון
הפרגמנטים של עדי שורק כתובים בעברית עילאית
חלומית / רן בן-נון
הפרגמנטים של עדי שורק כתובים בעברית עילאית
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • חסרי הבית, הזרוקים, המובטלים, המוזרים, התלושים, המסכנים, האומללים, הלא שייכים – אלה שאנו חולפים לידם יום אחר יום בלי לשים לב; אלה שאנו לא מבחינים בהם בכוונה, מפנים את המבט הצידה, מרחיקים אותם משדה הראייה כדי לא לדעת. עדי שורק עושה בדיוק את ההפך – היא התבוננה, חקרה, ניסתה להבין. זה מה שקורה בחלקו הראשון של ספרה החדש, נכתב בחפצים, ספר של פרגמנטים, קטעים קצרים וקצרצרים, שיריים, חלומיים, סוריאליסטיים, עוצרי נשימה ביופיים, שרק כותבת כה מחוננת, מהמוכשרים בשפה העברית בת זמננו, מסוגלת ליצור – גם כשהנושאים הם הכי קשים וכואבים שיש.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • האישה המוזרה והעיר הגדולה/ ויויאן גורניק
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • ממש לא קל.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בחלקו השני של הספר היא עוברת משיטוטים בעיר אל סיפורי חלום הנשזרים באהבות שחוותה בחייה: מרצה כריזמטית, אהובים מתחלפים כמקובל, מאהבת נעורים בוסרית ועד למורה דרך עתיר נוכחות, שהשפיעו על מהלך חייה. היא תמיד תוהה אם הכל קשור להטרדה מינית שחוותה בילדותה בקיבוץ; האם הקשר שלה עם המין האחר אינו מבוסס על חרדה ועל בריחה; ממש כשם שהעיסוק האובססיבי בעניי העיר קשור להתרוששות הכואבת של הוריה בילדותה. אצל עדי שורק הכל קשור להכל, והכל כתוב בשפה נדירה ממש, שהופכת אותה לאחת ממחזיקי דגל האינטלקט והאוונגרד בביצה ההולכת ומתכווצת על רקע הטמטום הכללי
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אחרי כל חלום כזה, במעין טקס פרוידיאני עתיק, מגיעה פרשנות שהיא מכנה וידוי או הרהור. השיטוטים בבתי עשירים בחלום מתחברים לחוויית המחסור של ילדותה, שהתגלגלה להיותה אאוטסיידרית נצחית בתוך הקהל התל אביבי השבע והמרוצה מעצמו. אחר כך באים גם הגוף החשוף, המיניות המשוחררת, הסקרנות המתפרצת והחוקרת, שממצבת את שורק כאיזו מוזה לא מודעת הנמשכת אל החריג, האחר, היפה והכעור; אלה פגאנית שסוגדים לה, ולעולם אינה יודעת שובע.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • לפעמים השפה כה גבוהה וחריגה, שקצת קשה להבין אותה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • החכם. הגורו שלה, בערך. דמות מיתית, גדולה מהחיים, שבין הפיזי לרוחני. ללכת אחריו או להירתע ולברוח? השאלה תמיד תלווה אותה, ואותנו.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • האהבה משכרת. האהבה מסמאת. האהבה מגלה פתחים שאין להם כל דרך אחרת.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • תל אביב. מהדרום העני ועד הצפון השבע, היא ממש נוכחות חיה ונושמת בספר, וכמובן, כתובה להפליא.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. אבל נשמח לרומן באורך מלא. הפרגמנטים האלה קצת מבלבלים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ואז, לקראת סוף הקובץ, החפצים בחלומות מקבלים חיים משלהם בסגנון בוריס ויאן, הפירוש לחלומות עובר מהפסיכואנליזה אל ספר הזוהר, ושורה של חזיונות ארוטיים נטבלים בשפה שירית יפהפייה. מהחלומות של עדי שורק לא תרצו להתעורר.