ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
במרחבים
הרנן דיאז

תקציר

הוקן, מהגר שוודי צעיר, מוצא את עצמו באמצע המאה התשע־עשרה חסר פרוטה ובודד בקליפורניה. ספק דון קיחוטה, ספק סנשו פנשה, הוא נקלע למסע התבגרות אפי, פרוע וקסום ברחבי אמריקה. 
בדרכו מזרחה, בחיפוש אחר אחיו הגדול, הוא צועד ברגל בתנועה נגדית לזרם המהגרים הנוהר מערבה. בשיטוטיו הלוך ושוב במרחבים העצומים, הוקן פוגש חוקרי טבע, פושעים, קנאים דתיים, נוכלים, אינדיאנים ואנשי חוק, ומעלליו מזכים אותו בכינוי "הנץ" והופכים אותו לאגדה. 

הוא עדיין לא יודע שיוסיף לנוע בדרכים במשך כל חייו.

במרחבים הוא רומן חניכה שמצליח להפגיש בין כל דמויות המערב הפרוע לבין המסורות הספרותיות הקלאסיות של התקופה. סיפור יפהפה ונוגע ללב העוסק בחוויית הזרות והבדידות הקיצונית שחווים עקורים בכל הזמנים, מאת זוכה פרס פוליצר הרנן דיאז.

"כמו האקלברי פין אם קורמק מקארתי היה ממציא אותו: סיפור הרפתקאות ומדיטציה על משמעות הבית."
- הטיימס

שמי היה לאגדה / רן בן-נון
הרנן דיאז יצר מערבון פוסטמודרני עם גיבור בלתי נשכח
שמי היה לאגדה / רן בן-נון
הרנן דיאז יצר מערבון פוסטמודרני עם גיבור בלתי נשכח
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • במרחבים של הרנן דיאז הוא מעין אגדה ויקינגית המתרחשת דווקא במערב הפרוע. הגיבור הוא הוקן, צעיר שוודי המגיע לסן פרנסיסקו באמצע המאה ה-19 בטעות - הוא היה אמור לנחות דווקא בניו יורק, ושם, כך הוא חושב, נמצא אחיו הגדול. אי לכך הוא חוצה את היבשת במסע רגלי אפי ושמו הופך לאגדה. הוקן זה מסובך מדי, אז המקומיים קוראים לו פשוט הוק, הנץ, וסיפורי מעלליו שלא יאמנו הולכים אחריו ונעים בין מציאות לדמיון: הוא הרג פומה במו ידיו, או שמא היה זה דוב, הוא הנהיג שבט אינדיאנים עזי מבע ורצחניים, הוא עקר סלעים והזיז הרים, הוא היה גדול מהחיים. דיאז מביא את סיפורו חשוף, צרוב שמש, לא מערב רומנטי הוליוודי אלא ריאליזם ברוטאלי בסגנון קורמאק מקארתי, אבל לא מקארתי המגניב של 'לא ארץ לזקנים', אלא מקארתי הקשוח של 'קו אורך דם'.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • האחים סיסטרז/ פטריק דה-ויט
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • לא לבעלי קיבה רגישה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • המערב הפרוע של דיאז הוא עולם אכזרי ומרושע, שבו האדם מתדרדר למצב קדמוני של חיית טרף וצד בלהקות. הוקן, שתחילה מבין מעט מאוד מהמדובר סביבו, יוצר סיפור של קולות ומראות, פרצי אלימות בלתי מוסברים ודחפים קמאיים שמנציחים את שלטון החזק ואת היעדר החמלה. אנו מתקדמים אתו מערבה לרוחב היבשת, צמודים לתודעתו ההולכת ומתפתחת כשהוא קולט עוד ועוד מילים ומתחיל לשלוט בנרטיב, הופך לזכר אלפא חזק, בלתי מנוצח, אבל גם זה שיודע לעשות את הדבר הנכון כשצריך, הגיבור המערבי האולטימטיבי הנערץ, אל נורדי בין בני תמותה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אבל לא רק רוע יש במישורים המאובקים של המערב, פה ושם צצים גם רגעי חסד – כמו למשל המפגש עם לורימר, הביולוג הנלהב שמלמד את הוקן גרסה ראשונית משונה במקצת של תורת האבולוציה ומחפש את מוצא המינים במישור מלח שומם וחרב, שריד לאיזו ימה קדומה. הרבה לפני ששמו שהיה לאגדה, הוקן למד משהו מכל מי שפגש. לפעמים היו אלה דברים רעים וקשים, תובנות אכזריות על הטבע האנושי ועל טבע הדברים כולם, אבל התכונה הראשונה להישרדות, אומר לנו דיאז, היא אחת ויחידה – סקרנות. כשאדם מתעניין באמת ובתמים בסביבתו, הוא יוכל להתקיים בה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • לפעמים הזוועה קצת עוברת את גבול הנסבל. בואו מוכנים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • האינדיאני קצוץ השיער, זה שמלמד את הוקן את רזי הריפוי הטבעי, עשבי המרפא והמרקחות המסתוריות, ובעצם, את חוכמת ההישרדות.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • במשך כמה רגעים — קצרים כל כך — הוא נעשה חסר כל חשיבות, ולא היתה לכך כל חשיבות. היו שמים. היה גוף. היתה קרקע מתחת לגוף. והכול היה נהדר. ולא היתה לכך כל חשיבות. מעולם לא היה מאושר לפני כן. ולא היתה לכך כל חשיבות.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • אם תמצאו שמורת אינדיאנים שתסכים לארח אתכם, לכו על זה בחדוות חופש.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אחרי במרחבים, דיאז זכה בפוליצר עם נאמנות המושלם. כבא אי אפשר לחכות לספרו הבא.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • דיאז לא חוסך מאתנו תיאורי זוועה של חלקי גוף ואיברים כרותים ומדממים, מעונים בשמש הקופחת במקום שבו המוות שולט, והתודעה כולה מכוונת רק להשאר איכשהו בחיים. המקום היחיד שבו הוא מרשה לעצמו להיות רומנטי נמצא בתיאורי השבטים האינדיאניים, אלה שלמדו את הטבע והתחברו אליו במקום להתנגד לו, אלה שהאדם הלבן הפולש נחוש כל כך להרוג. הוקן מתבונן בהם בהערצה ונעצב על ליבו. זה קצת צדקני, אבל מושלם בדרכו הפיוטית. הוקן הוא גיבור בעל כורחו, מונע על ידי מצפן פנימי של טוב וצדק, מצליח לגעת באהבה והופך לאגדה מבלי שכלל התכוון לכך. הוא מגיע לחיבור השמיימי של האדם עם הבריאה, מגשים את הציווי הפגאני העתיק של הוויקינג, אבל תמיד נשאר לבד ותמיד, כמו כולם, רק רוצה הביתה.