ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
כליא ברק
דריה שועלי

תקציר

"ילדים שעשו כסף חדש נהרו אל העיר, ושינו את שער החליפין לנדל"ן ולסקס. היו להם תספורות מוקפדות, חולצות נקיות ופה מטונף, והם היו אכזריים לכל מה שהריח מחולשה. היא ניסתה להימנע מהם, אבל ברגע שעשתה את זה עם כמה גברים, היה קשה יותר לשלוט במצב, והמלחמה הוציאה מכולם את השדים הכי מכוערים שלהם."

בקיץ הישראלי החם ביותר זה חמישים שנה, ועל רקע מטחי טילים מעזה, יוצאת החוקרת הפרטית מזי מוריס — האישה שאין לה כלום, למצוא את יסמין שכטר – האישה שיש לה הכול. מוריס היתה עד לא מזמן בלשית־כוכבת בימ״ר תל אביב, שפוטרה עקב התנהגות לא הולמת. את חקירת יסמין שכטר היא מנהלת בלי משאבים ובלי תעודת שוטר. אבל בהדרגה מתגלות המגבלות האלה כיתרון; בשטח ההפקר של החברה הישראלית, שבו לאנשים עם ממון מותר הכול, דווקא נוח לשחק בלי חוקים. 
מהלך החקירה פוגשת מזי ידידים שהיה עדיף להשאיר מאחור, גברים שהיה מוטב לא להכיר, נשים עם זיכרון סלקטיבי ואויבים רבי־עוצמה. וגם את השדים של עצמה, שמאיימים להגיח ולהטביע אותה. 
בהופעת בכורה עוצרת נשימה מפגישה אותנו דריה שועלי עם גיבורה חדשה, שלא משחקת לפי הכללים הישנים.

כליא ברק הוא ניאו־נואר מקומי ומיוזע, ששומר על קצב רצחני ומהודק תוך שהוא נע בין מוסכים משומנים לווילות מטופחות, עושה דרכו בסבך של חטאים, סודות ותשוקות עד לסופו המפתיע והבלתי נמנע.

וונדרוומן / רן בן-נון
דריה שועלי יצרה גיבורת על להתאהב בה
וונדרוומן / רן בן-נון
דריה שועלי יצרה גיבורת על להתאהב בה
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • איך יודעים שמותחן הוא מעולה באמת? כשהמתח הוא לא העיקר, אלא רק תופעת לוואי של סיפור טוב. זה בדיוק מה שקורה ב"כליא ברק", ספר הביכורים המהנה להפליא של דריה שועלי, אשת תקשורת יצירתית ושנונה להדהים שהפכה מטבע הדברים להייטקיסטית וסופרת. זה מתחיל עם יסמין שכטר, הכבשה השחורה באחת המשפחות העשירות והחזקות במדינה, שנעלמת בצהרי שישי קיצי כשהיא יושבת עם בעלה דודי ובתם הפעוטה בבית קפה אופנתי. רק כעבור יומיים שלמים דודי טורח להתקשר למזי, קצת יותר מחברת ילדות, שהפכה לחוקרת פרטית לאחר שאולצה לפרוש מהמשטרה בנסיבות חשודות - ללא ספק הגיבורה הספרותית המגניבה ביותר שהפציעה בשמי הספרות העברית בשנים האחרונות.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • ידי הכובסת/ מיכל לוי שלו
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קליל, מקסים ומשגע.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • עם ראש מגולח, אופנוע כבד, עבר קשה וכואב, חושים מחודדים, משפטים לפנתיאון, שליטה בקונג פו והתמכרות מדאיגה למין מזדמן, שאינה מאפשרת לה להחזיק מערכת יחסים זוגית סבירה - מזי היא דמות מוגזמת לחלוטין, כמעט קומיקסית, שלקוחה מהחלומות והסיוטים בעת ובעונה אחת.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • החקירה מתקדמת, מעמיקה ומסתעפת, חושפת עוד סודות ושקרים מחיי העשירים והדיסקרטיים. הוריה של יסמין, למשל, לא רוצים לבדוק את היעלמותה כי היא כבר עשתה זאת בעבר, התגלתה דווקא על ידי התקשורת והביכה אותם קשות. דודי הבעל, לעומת זאת, הוא מה שנקרא "פיקסר", מסדר עניינים מקצועי שמעורב בשלל עסקאות אפלות. כל מי שמזי פוגשת מסתיר ממנה משהו, והחשיפה והגילוי יוצרים בלש עשוי היטב ובנוי לתלפיות, עם משחק מתוחכם ומעודן בתוך הנוסחה המנצחת.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • בכל זאת יש תחושה מסוימת, שמכישרון נדיר כמו שיש לדריה שועלי, יכולנו לקבל קצת יותר מעוד ספר בלשי, מוצלח ככל שיהיה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • בנג'י ותילי, העוזרים של מזי, שהם בעצם אחיה למחצה וגם חוקרים מעולים עם חושים חדים ורעיונות לא שגרתיים. הם אלה שהופכים אותה לאפילו יותר מוצלחת.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "זה כאילו יש איזה מצב, נפשי או תודעתי, לא יודעת איך לקרוא לזה, שאם את בתוכו, את מרגישה שזה יכול לקרות עם כל אחד בכל רגע. את מרגישה שככה זה במציאות האמיתית. ושרוב האנשים או לא רואים את זה או שהם מתעלמים מזה כי זה מפחיד אותם או עושה להם בלגן בחיים. ואם את במצב הזה, את מזהה אנשים אחרים שגם הם רואים את זה ככה. אתם קולטים אחד את השני ברגע".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • דרום תל אביב, אזור התחנה המרכזית, המקום שבו הכל יכול לקרות והכל אכן קורה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • באלף אחוז. שועלי היא כותבת פנטסטית ומזי היא גיבורה למרחקים ארוכים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • זה עולם של גברים, ועוד יותר מכך – זו מדינה של גברים, קשרים, קומבינות, לחיצות ידיים סודיות ושחיתות ממארת, ואת כל זה מזי יודעת לתמרן במיומנות בדרך אל האמת, כששועלי משחקת ברוב חן וברק בשלל הסטראוטיפים, צובעת אותם בגוון הנכון לעונה באבחנות מדויקות והומור נטול מאמץ. כותבים גדולים באמת יודעים לגרום לנוסחה לעבוד בשבילם וזה בדיוק מה שקורה כאן – סוף סוף יש לנו ניאו-נואר עברי להתגאות בו וגיבורת על להתאהב בה.