הביקורות של Jenny_

בוודאות ממליצה עליו. סוג הכתיבה הזה עם הלשון הכל כך מיידית - כל מה שהחופרת חושבת - כולל ההתייחסות שלה לעצמה - פעם לשון זכר ופעם נקבה, עושה את הספר הזה חי ומוחשי. צחקתי לא מעט למרות הנושאים הכבדים - רצח, מוות, אי קבלת החברה את השונה, סודות, כח. ספר מצוין שנותן טעם שונה לז'אנר ספרי בלשים

יש לטיילור ג'נקינס ריד שם מסובך, וגם יכולת להשקיע אותך די מייד בדמויות ובסיפור שלהן. הן כל כך עמוקות ואנושיות שאי אפשר שלא להרגיש אליהן משהו. בקיצור - מומלץ

איזה ספר שטותניקי וחביב. כל מה שנכנס לחלום מתוק בעתיד לא נראה לעין, בו גם השמרנים יכולים להחליק על אהבת גברים (כי הם מדמיינים שהם רק חברים לעבודה), מתקיים בו. והלוואי והעתיד הזה כבר יגיע. בינתיים צחקתי ממש מההומור והמתיקות של הדמויות כולן - ראשיות ומשניות - והרשיתי לעצמי לדמיין.

איזה ספר חמוד. ג'ימי הוא נער נבון וחד אבחנה. אולי זו הקללה של היותו בן יחיד, אבל הוא שם לב לניואנסים במבוגרים שסביבו ואין לו עם מי לחלוק את התובנות שלו. את כל מה שעובר עליו הוא סוחב לבדו. השאיפה הכי גדולה בחייו הוא להיות נער "נורמלי". וכשהוא אומר נורמלי הוא מתכוון להטרו סקסואל, והוא לא כזה. אבל אז החיים קורים לו, והם לא מאפשרים לו להישאר בקופסא של עצמו מוציאים אותו, די באכזריות ממנה. כתוב מקסים ממש. תיאורי הדמויות מעיניו של ג'ימי עשירים וחיים. זה שמדובר בספר כל כך ישראלי זו בעיני נקודת זכות ענקית. מומלץ בחום.

כתוב מעולה. אבל ממש. הסיפור של ג'יהאן לא מתבהר עם התקדמות הספר ונשארתי עם תעלומה שלא נפתרה ומועקת בכי בגרון. היכולת להביא אותנו לתוך מחנה הפליטים עצמו, לחיים של מסתערבת בתוך האוכלוסיה הכי קיצונית - היא יכולת מדהימה. הכל משורטט בצורה כל כך ריאלית שרוב הספר לא נשמתי מפחד,או מהתפעלות עמוקה מהאיפוק שלה, מהאומץ, מהחשיבה המהירה. היא מתמודדת עם טראומה ואבל ובכל זאת מתפקדת בזהות המאומצת שלה כאילו זה היא האמיתית. הבעיה היחידה שלי עם הספר היא שהאירועים יותר מדי קרובים למציאות הנוכחית המתמשכת שלנו, ונראה לי שייקח לי עוד הרבה זמן להבין לגמרי מה קראתי פה. מומלץ בחום.

וואו! איזה ספר מרגש. אהבתי שהסוף פתוח ומאפשר. זה ספר לא קל לקריאה והייתי צריכה לעצור מידי פעם. נעים, אבא של אלה, עולה מתוך המכתבים שלו אליה כאיש רגיש, חם ואוהב. כתיבה מצוינת של הדמויות ובמיוחד של פלורה

הו אלוהים! איזה בומבה חטפתי עכשיו עם הספר הזה. זו משפחה מוזרה כל כך עם התנהגות הורית על סף הטירוף. אבל הכל מסתדר (מתבלגן?) בסיום שלא ראיתי אותו מגיע. מבינה למה פרדריק בקמן המליץ עליו. מומלץ, אבל לא לחלשי לב

וואוו, איזה ספר מהמם! זה מתחיל בעצב נוראי ויאוש, הרבה יאוש. אבל ממשיך בחברות אמיתית בין נשים ואנשים רגילים ובלתי רגילים כאחד. הרבה זמן לא נתקלתי בספר שגרם לי לבכות עד הספר הזה, אבל זה היה בכי של זיכוך אחרי ספר מרגש ממש. מומלץ בחום.

שתיתי את הספר בכמה ימים. הכתיבה מעולה ומחבבת עלינו את הדמויות הראשיות המתוסבכות. למרות כל מה ששו וקייטי עוברים, וגורמים לאחרים לעבור - אנחנו מזדהים עם רגשותיהם ובחירתם המוסרית. מוצלח מאד ומותח

איך התגעגעתי ללו! הדמות המתוקה הזאת עם ההורים הקצת פסיכיים והאחות המתנשאת כי היא חכמה יותר. קראתי בשקיקה כהצצה לחיים של מישהי די נורמלית ונהניתי מכל רגע.

איזה ספר חמוד. הדמות הראשית לא לוקחת את עצמה ברצינות, אבל מלאת הפתעות. יש פה פוטנציאל לאחלה סדרה. קליל, מצחיק וכייפי לקריאה

זה ספר מקסים. הפיתרון הקל מדי לא הצליח לקלקל את מה שהסיפור בנה. הוא בא לי בדיוק בזמן כדי לנחם ולהעלות חיוך. מומלץ

אני לא אוהבת ספרי מאפיה. מהספר הזה נהניתי. גם כי החלק של המאפיה לא היה העיקר וה"גיבור" לא היה חלק ממנה. נהניתי מתיאורי הנוף והטבע ואפילו תיאורי הסקס בעברית עברו חלק בלי חריקות שבדרך כלל נשמעות ברקע בשפה שלנו. ספר שהקריאה בו זרמה לחלוטין. העלילה הרגישה קצת מופרכת מכל מיני סיבות אבל זה היה כיף לא להיות הגיונית כל הזמן ולזרום איתה.

הספר בפני עצמו חמוד, גם אם לעיתים מרגיש כאילו הוא ארוך מדי. ואז גיליתי שאלו דמויות שהכרתי מספרים קודמים של הסופרת ודברים סגרו מעגלים שלא חשבתי שהיו פתוחים לפני כן. זו היתה תגלית כיפית ושיפרה מאד את חווית הקריאה

מצא חן בעיני שהדמות הראשית והמשנית לא בנאליות. כל אחת עם המוזרות שלה והדרך שלה להתקדם בחיים. זה לא בדיוק מותחן או ספר בלשות, אבל יש פה תעלומה והדרך אל הפיתרון מעניינת בזכות הדמויות המיוחדות.

חמוד ממש! שמר על אמינות של התקופה, אבל עם שפה עדכנית וקרובה אלינו. רומנטי וחמוד

נהניתי מהספר מהחלקים של תיאורי אפריקה, המסע שהדמויות עוברות (פנימי ופיזי), הרומן המתרקם. פחות הבנתי את ההשתפכויות של ג'ק. הדרך בה הוא מתבטא לא התאימה לדמות שנבנתה, זה לא הפריע להנאה מהספר.

לפני הכל רוצה להחמיא על התרגום, שזרם כל כך טוב בעיניים. עד כדי כך, ששכחתי שהמקור הוא באנגלית (לא באמת, אבל קרוב מאד). הספר מקסים. נהניתי מהדמויות הראשיות והמשניות, הבנתי את המאבק הרגשי שהן חוות ואפילו התרגשתי בסוף. רומנטי וחמוד.

נהניתי ממש! וקשה לי להגיד דבר כזה בדרך כלל, על רומנים מתורגמים. הפעם זה עבר חלק ובלי חריקות שקורות לרוב בתרגומים. הסיפור עצמו מובן, נבנה טוב ואיתו גם הדמויות.

אם ספריו של יו נסבו מגיעים באווירה קודרת, הפעם הוא עקף את הקודמים - הרוע הוא מוחלט, אינסופי ומתחדש. הטוב קיים בשביבי אור ובטפטופים. מדי פעם, אם עושים מאמץ משותף, הטוב יכול לנצח את הרע, אבל טבע האדם עושה את שלו וגם הניצחון הזה זמני. דמויות שקשה להזדהות איתן, אבל אפשר להבין את המניעים שלהן, וזו בדיוק הבעיה

הספר הצליח לשמור על רמת אמינות כמעט לאורך כל הסיפור. סטודנטית לרפואה בת 19 ומקעקע בן 21 הם שני צעירים שלא באמת יודעים הרבה על החיים. תיאורי הסקס היו אמיתיים ועדינים. ספר חמוד וקליל שנהניתי לקרוא

אני עדיין בולעת את הדמעות. מרגש ומעציב. כתוב כל כך יפה, שחיסלתי ביום אחד. מסתקרנת לגבי ספרים אחרים של הסופר

מוזס הוא תינוק של מכורה לקראק, לכן ג'ורג'יה חושבת שהוא סדוק (קראק), אבל רק כדי שהגאונות שלו תוכל לצאת. סיפור האהבה שלהם שזור באירועים האיומים שקורים בעיירה הקטנה בה הם גרים ובסביבתה, ומתפרש על פני שנים. הסיפור זורם והדמויות הראשיות מיוחדות ושונות מהרגיל. האירועים שברקע יגיעו גם אל שניהם ואל השיא לקראת הסוף. באתי בלי הרבה ציפיות ונהניתי מהספר

ספר מתוק-מריר, בדיוק כמו שאני אוהבת. הגיבורה עוברת מסע חשוב בחייה' עם חזרות קצרות לעבר, שמסבירות לנו איך הגיעה אליו מלכתחילה. דמויות המשנה מקסימות כל אחת בדרכה ומוסיפות יופי וצבע לסיפור. מומלץ

אני אוהבת את הכתיבה של ג'וג'ו מויס, גם אם לפעמים היא צפויה. סיפור על חלק קטן בהיסטוריה המשפחתית של הסופרת. כתוב יפה ומעניין

יופי של ספר. ישראלי מאד במהותו. שלושה דורות של נשים חזקות שלא מפחדות להסתכל לעצמן בעיניים ולהתמודד עם הכל.

ספר מפתיע. מצאתי את עצמי קוראת ללא הפסקה עד השעות הקטנות של הלילה, בלי יכולת לעצור.

כמו שני הספרים הקודמים, יש פה איזו קונספירציה שהנערה מוצאת. קטעי האלימות בסוף נדמים שהם הכרח בעיני הסופר וקצת קשים לעיכול, אבל הספר מותח וקשה להבין את הכל כבר מהרגע הראשון. מומלץ בעיקר לצורך סגירת המעגל של שני הספרים הקודמים

זה מתחיל טוב - הגיבורה מעל ארבעים, גרושה והטיפוס עצבני. ממש לא מה שמרגישים מגיבורות פנטזיה. הבעיה היא בהמשך - אנחנו לא באמת מבינות אותה או את דמויות המשנה השונות. אין באמת העמקה נוספת בדמויות וזה גורם לשטחיות. ייתכן שזו מחלה של ספר ראשון בסדרה ארוכה, אבל לא בטוח שהסתקרנתי מספיק כדי להמשיך לספר השני.

חביב. לא הכי אמין בנושאי המאפיה. ובכל זאת נהניתי לקרוא על היחסים בינהם.