הביקורות של תמר

סָבְתָא בִּקְּשָׁה שֶׁאֶבְזֹק מֵעַל כָּל סֻפְגָּנִיָּה
אַבְקַת סֻכָּר לְבָנָה.
בְּעֶזְרַת מַזְרֵק גָּדוֹל שָׁקוּף
הִיא מִלְּאָה כָּל סֻפְגָּנִיָּה
בִּמְעַט רִבַּת תּוּת אֲדֻמָּה
וְהִנִּיחָה בַּצַּד עַד הָעֶרֶב.

לאורך השנה מאופיין כל חג בסמלים, במנהגים ובמאכלים משלו, אך הקשר בתוך המשפחה שנמשך ונבנה לאורך הימים והשנים מטפח מנהגים ייחודיים שיוצרת לה כל משפחה ומשפחה. 

מאירה גני היא מורה למוזיקה וזמרת. ילידת הרצלייה ומתגוררת בעיר. עבדה שנים רבות בתחומי החינוך והקהילה תוך שילוב של אהבתה למוזיקה, לכתיבה ולתרבות הישראלית. גני, היא רעיה, אם וסבתא אוהבת וגאה.

אלינור הורוביץ היא ילידת בוסטון, ארצות הברית. במהלך לימודיה באוניברסיטה עלתה לישראל. בד בבד לעבודתה כעורכת דין עסקה תמיד באומנות, וציוריה מנציחים רגעים אנושיים בעין הומוריסטית, בחמלה ובאהבה לדמויות בסביבתם הטבעית. 

הי, אני אורי. כשהייתי בת עשר (לפני שנה), קבלתי מהסבא שלי יובי מתנה מאד משונה: מן מחברת עבה עם כריכה מרופדת. חלק מהדפים שלו היו חלקים וחלק – עם שורות, או משבצות.

בתוך היומן מצאתי מכתב מהסבתא שלי עמליה, שמתה כשהייתי בת ארבע (!). התחלתי לכתוב ולצייר ביומן. אבל לא הייתי מאמינה לאיזו הרפתקה משוגעת יצאתי בעקבות היומן והמכתב, ביחד עם האחים והבני דודים שלי. האירועים הלא צפויים וההרפתקאות עזרו לי להכיר את הסבתא המיוחדת שלי וגם את עצמי. ביומן הפלאות שלי כתבתי וציירתי את הכל!

תכלת אוהבת את יום שישי בגן: את המפה הלבנה, את הפרחים ואת השירים – קסם שמגיע עם סוף השבוע. אבל יותר מהכול היא אוהבת את הרגע שבו השבת נכנסת, השמיים נצבעים בתכלת, ורוד וזהב, והיא הולכת אל הבית של סבתא וסבא, שם אוכלים את המאכלים הכי טעימים – ואפילו עוגת שוקולד עם קרם מנצנץ והמון סוכריות צבעוניות. 

ביום שישי אחד, כאשר סבתא לא חשה בטוב ולא יכולה לארח את כל המשפחה, תכלת מוצאת דרך אחרת לקבל את השבת עם אהוביה ולשמח את סבתא. היא יוצאת למסע פלאי וקסום, מלא דמיון, הקשבה פנימה, יצירתיות ומתנות שעטופות בעיקר באהבה. 

מה קרה לה בדרך, ואילו מתנות קסומות הביאה לסבתא בדיוק? אתם מוזמנים לקרוא ולגלות בעצמכם...

הספר מכיל סיפור קצר נוסף, אלמוג מקבל את השבת וכן מבוא מקצועי מיוחד להורים ולצוותים חינוכיים – פרק שכולו השראה, עשיר ברעיונות לשיח ולתרגול רגשי-חינוכי עם הילדים בעקבות הספר, רעיונות המגיעים מתוך עולם הייעוץ וההדרכה.

קארן לוי-עטון, אימא של אלמוג וחלום ואשתו של סרן מצטיין, לידן עטון, לוחם במילואים החל מה-7.10.23. בימים אלו ממש מסיימת תואר שני בהדרכה, הנחיה ולמידה, בנתיב ייעוץ והדרכה חינוכית-טיפולית עם התמחות בגיל הרך. קארן היא חוקרת מיומנויות חברתיות רגשיות, מיינדפולנס (הקשבה פנימה) וערכים, ואשת חינוך בנשמה במשך שנים, שחולמת להיות סופרת מהגיל שבו למדה לכתוב אותיות.

הצטרפו למסע של תכלת, ולקטו יחד איתה מתנות מופלאות מלאות בקסם מן הטבע, ועל הדרך תלמדו דבר או שניים על כוחה של אהבה!

בבית של סבא וסבתא עומד פסנתר כנף גדול ומרשים. סבא מנגן עליו מנגינות נפלאות, ויהלי הנכדה חולמת שיום אחד, כשתהיה גדולה, גם היא תנגן עליו. עד אז היא שומרת עליו בחשאי, מטפלת בו ומנקה אותו בעזרתם של חברים מסתוריים שרק היא מכירה... 

הספר השלישי בסדרת ילדי המנגינות מפגיש את הנכדה יהלי עם פסנתר כנף גדול ושחור. הסופרת אראלה תלמי והמאיירת הילה חבקין נותנות לדמויות המפתיעות שבספר תפקיד מרכזי והעלילה הבדיונית הופכת לסיפור מוזיקלי חי ותוסס. 

נוּ? מָה בִּקַּשְתָּ לִיאָם הַיָקָר?"

ּשָאֲלָה סָבְתָא דוֹריִת כְּשֶֹֹׁהוּא אָחַז שׁוּב בְּיָדָה.

שׁאַבָּא יַחְזֹר!" עָנָה לִיאָם

חֲצִי עָצוּב וַחֲצִי מְאַחֵל שֶׁהַמִּשְׁאָלָה תִּתְגַּשֵם

מבוסס על סיפור אמיתי.

המחברת מתארת אינטראקציה מענגת בין סבתא ונכד לאחר פטירת אביו - בנה.

כשנכדה מביע את משאלתו עם גרון חנוק מדמעות, "אני מבקש שאבא יחזור", סבתו עוזרת לו ברגישות רבה לנווט את רגשות האובדן ומראה לו תגלית מרגשת ומעודדת שהופכת לכשרון חדש עבור הילד הקטן.

זהו כשרון נלמד שיעזור לו בהמשך הסיפור לשמור על קשר מיוחד ושונה עם אביו.

דורית קיפרווס קשמן נולדה וגדלה בארגנטינה ועלתה בגיל צעיר לארץ ישראל, מקום בו התחתנה ובו נולדו שני בניה.

משפחתה חילקה את זמנה בין ישראל לארה"ב במשך שנים רבות.

לאחר מות בנם הצעיר עמית, ז"ל, היא ובעלה עברו להתגורר בארה"ב, בקרבת משפחתם ונכדיהם.

כיום מתגוררת דורית בדרום קליפורניה ומבלה את זמנה בקריאה, גינון, סריגה, בישולים וגם בהעברת אנרגיות ריפוי לגוף ולנפש בהתאם לצורך...

דורית אוהבת לכתוב סיפורים שנוצרים בראשה כל פעם שמתרגשת מגילויי עולמם העשיר, הטהור והדמיוני של ילדים.

זהו ספרה הראשון שפורסם וברצונה להעביר אתו מסר מעודד ומרפא עבור ילדים המתמודדים עם אובדן, געגועים ואבל.

עֶרֶב אֶחָד, הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל סַבָּא צִלְצֵל
בַּטֵּלֵפוֹן הָיָה זֶה חָנָן, שֶׁקְּצָת הִתְנַצֵּל:
"הַפָּרָה שֶׁלִּי מִתְקַשָּׁה לְהַמְלִיט וּזְקוּקָה לְעֶזְרָה
הַאִם תּוּכַל לְהַגִּיעַ לָרֶפֶת, מַמָּשׁ בִּמְהֵרָה?"
וְכָךְ הַסַּבָּא וּנְכָדָיו יָצְאוּ אֶל הָרֶפֶת
לְסַיֵּעַ בַּהַמְלָטָה שֶׁל קַצֶּפֶת

אמיר שיפמן – רופא וטרינר זה כשלושים שנה ומנהל מרפאה פרטית לחיות מחמד. בצעירותו טיפל במסירות רבה גם בחיות משק. זהו ספר הילדים השני שכתב, ואותו הוא מקדיש לששת נכדיו, גיבורי הספר, שאותם הוא כה אוהב.

לְסָּבְתָא מַזָּל יֵשׁ חֲלוֹם: שֶׁנֶּכְדָּתָהּ תָּמָר תַּסְכִּים לֶאֱכֹל אֶת הַמַּטְעַמִּים שֶׁהִיא מְבַשֶּׁלֶת לָהּ. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁלְּתָמָר יֵשׁ חֲלוֹמוֹת אֲחֵרִים לְגַמְרֵי?
תָּמָר חוֹלֶמֶת עַל קָרָחוֹת וַאֲרָיוֹת, עַל צְפַרְדֵּעִים וְסֻכָּרִיּוֹת וְגַם עַל גִּבּוֹרֵי־עַל. וּבֵינְתַיִם הָאֹכֶל מִתְקָרֵר. לִפְעָמִים חֲלוֹמוֹת מִתְנַגְּשִׁים. מָה עוֹשִׂים? סִפּוּר מָתוֹק עַל הַמַּאֲכָלִים, הַחֲלוֹמוֹת וְהָאַהֲבָה הָעוֹבְרִים מִדּוֹר לְדוֹר.

אִיכְסָה, פִיכְסָה, אִיכְסָה! הוּא סִפְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסּוֹפֵר עֹוז בֶּן־יִצְחָק. הַסֵּפֶר בְּלִי אַיָּה, גַּאיָה, חַיָּה, שְׁמַעְיָה אוֹ פַּפָּיָה, שֶׁקָּדַם לוֹ, זָכָה לְהַצְלָחָה רַבָּה, גַּם אוֹתוֹ אִיֵּר אֲבִיאֵל בָּסִיל, מִבְּכִירֵי מְאַיְּרֵי סִפְרוּת הַיְּלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל.

וְאָז שֶׁכְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַסָּלוֹן, וַאֲנִי צוֹעֶקֶת, כָּרָגִיל, בִּכְאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא, אֵיפֹה אַתָּה, סַבָּא יַעֲקֹב, אֵיפֹה אַתָּה וְאָז הוּא מַתְחִיל לָזוּז מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן, כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֶרְאֶה אוֹתוֹ, אֲבָל כְּבָר לֹא עוֹשֶׂה קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר. הוּא שָׁכַח אֶת זֶה. אָז אֲנִי מַזְכִּירָה לוֹ. ;סַבָּא יַעֲקֹב, עַכְשָׁו אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר, וְאָז הוּא עוֹשֶׂה קוֹלוֹת שֶׁל טְרַקְטוֹר, וַאֲנִי כְּאִלּוּ מְגַלָּה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ מִתְחַבְּקִים. אֲבָל יוֹתֵר הוּא אַף פַּעַם כְּבָר לֹא נוֹתֵן לִי פְּרָס עַל זֶה שֶׁמָּצָאתִי אוֹתוֹ. אוּלַי זֶה בִּגְלַל הַבְּעָיָה שֶׁאִמָּא סִפְּרָה לִי עָלֶיהָ, שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ. אָז עַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ פְּרָס. אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ כַּמָּה דֻּבּוֹנֵי גּוּמִי, שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מֵאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁתִּקְנֶה לִי, וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ; הַפְתָּעָה וְנוֹתֶנֶת לוֹ אוֹתָם. וַאֲנִי גַּם מַסְבִּירָה; שזֶה פְּרָס, סָבוּשׁ, זֶה בִּגְלַל שֶׁהִתְחַבֵּאתָ כָּל כָּךְ יָפֶה, וּבְקֹשִׁי מָצָאתִי אוֹתְךָ. וְתָמִיד הוּא שָׂמֵחַ, אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה תָּמִיד אוֹתָהּ הַפְתָּעָה.

סבא יעקב הולך לאיבוד: מספר את סיפורה של תמר בת השבע ויחסיה עם סבה, סבא יעקב. יחסי אהבה כשבמרכזם משחק המחבואים שהם נוהגים לשחק יחדיו, גם כשמצבו של סבא יעקב מתחיל להידרדר בצל מחלת הדמנציה. סיפור מהחיים על ילדים קטנים המגלים את חשכת המחלה אבל גם את האור שאפשר להאיר, אם מספיק אוהבים ומנסים.

בַּחֲנוּת שֶׁל סַבָּא שֶׁל מִיקִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֵינְסוֹף אוֹצָרוֹת, וּלְכָל אוֹצָר - סִפּוּר נֶהְדָּר.
פֶּלֶא שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הָאָהוּב עַל מִיקִי בְּכָל הָעוֹלָם?

יוֹם בָּהִיר אֶחָד סַבָּא מְקַבֵּל הוֹדָעָה: הַחֲנוּת הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ עוֹמֶדֶת לְהִסָּגֵר, וּבִמְקוֹמָהּ יוּקַם קַנְיוֹן.
מָה עוֹשִׂים? הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ לַהֲפֹךְ אֶת הַהַחְלָטָה? וְאוּלַי מִתּוֹךְ הַסּוֹף הַזֶּה תִּוָּלֵד הַתְחָלָה חֲדָשָׁה?
סִפּוּר מַצְחִיק וּמַפְתִּיעַ עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַדּוֹרוֹת, עַל פְּרֵדוֹת וְעַל הַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת.

נֶטַעלִי גְּבִירְץ הִיא סוֹפֶרֶת וְעוֹרֶכֶת, כַּלַּת פְּרַס דְּבוֹרָה עֹמֶר לְסִפְרוּת יְלָדִים.
יָנִיב שִׁמְעוֹנִי הוּא מְאַיֵּר, יוֹצֵר קוֹמִיקְס, אַרְט דַיְרֶקְטוֹר וּמַרְצֶה, חֲתַן פְּרַס בֶּן יִצְחָק לְאִיּוּר.
זֶהוּ סִפְרָם הַמְּשֻׁתָּף הָרִאשׁוֹן.

הֲיִי...
רוֹצִים לִקְרֹא וְלֵהָנוֹת? לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וְלַצְּחוֹק?
עִם סָבְתָא עַל קוֹרְקִינֶט לֹא תִּשְׁתַּעֲמְמוּ לָרֶגַע,
כִּי יֵשׁ לָנוּ כָּאן סִפּוּר מַצְחִיק וּפָרוּעַ,
מְשַׁעֲשֵׁעַ וְקוֹרֵעַ
עַל קוֹרְקִינֶט צָעִיר, שׁוֹבָב וּמָהִיר
עַל אַרְנָב, חֲתַלְתּוּלָה וְאִיגוּאָנָה נְדִירָה
עַל צִפּוֹר קְטַנְטַנָּה וְסָבְתָא אַחַת מַגְנִיבָה מַגְנִיבָה...

הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת צִיפִּי שַׁחְרוּר כּוֹתֶבֶת סִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת מְרַתְּקִים ומְשַׁעְשְׁעִים, סִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת וְשִׁירִים לְכָל הַגִילֵיִּים. הַסְּפָרִים שֶׁל צִיפִּי שַׁחְרוּר אֲהוּבִים וְאַף זָכוּ בִּפְרָסִים.

מִסְּפָרֶיהָ: יָלְדָה שֶׁל קַיִץ, יַעַר הַגַּעְגּוּעִים, הַחַיָּה שֶׁבִּפְנִים, חַוַּת הַחַיּוֹת שֶׁל אוֹפִיר, קַרְסוֹלְיָה בְּחָלָל, הַנְּסִיכָה, הַשַּׁקְרָנִית, נוֹיָה וַאֲגַם וְמִירֵנְדֶלָה פּוֹמְפַּרֶלָה, עַבַּמְצּוצִיק וְהַכּוֹכָב  הַיָּרֹק, הַתִּזְמֹרֶת שֶׁל גִּילִי, הַבַּיִת שֶׁל גִּילִי, אַרְמוֹנוֹת גְּנוּבִים, מְסִיבַּת כִּתָּה, אַלִּימוֹת בַּשְּׁכוּנָה, תַּעֲלוּמַת הַבּוּל  הַנָּדִיר, אִמָּא הִיא גַּם אַבָּא וְעוֹד.

הֲמוֹן הַפְתָּעוֹת מְחַכּוֹת לְעֹמֶר וּלְרוֹם בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא - מִשְׂחָקִים וּבִשּׁוּלִים עִם סַבָּא וּמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים עִם סָבְתָא! בַּדֶּרֶךְ הֵן יְגַלּוּ מִגְדַּלּוֹרִים גְּבוֹהִים, מְעַרְבּוֹלוֹת זוֹהֲרוֹת וְעַרְפִלִּיּוֹת עֲנָק. הֵן יִלְמְדוּ אֵיךְ כּוֹכָבִים נוֹלָדִים וְלָמָּה הֵם מִתְפּוֹצְצִים, יַכִּירוּ מַדְּעָנִים שֶׁבּוֹנִים מַלְכּוֹדוֹת וּמְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת וְיַחֲווּ אֶת הַיֹּפִי וְהַפֶּלֶא שֶׁל הַיְּקוּם הָאֵינְסוֹפִי.

פְּרוֹפֵסוֹר לְפִיסִיקָה יוֹסִי נִיר וְהַמְּאַיֶּרֶת אוֹרִית מַגִּיעַ יָצְרוּ יַחַד סִדְרָה לֹא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה! סְפָרֶיהָ מְשַׁלְּבִים תַּצְלוּמִים מֻפְלָאִים מֵהֶחָלָל עִם אִיּוּרֵי צֶבַע, וְעֻבְדּוֹת מַדָּעִיּוֹת עִם דְּמוּיוֹת וְסִפּוּרִים מְלֵאֵי הוּמוֹר.

יוֹסִי נִיר הוּא פְּרוֹפֵסוֹר לְפִיזִיקָה בִּמְכוֹן וַיְצְמָן. הוּא עוֹסֵק בְּמֶחְקָר בְּפִיזִיקָה שֶׁל חֶלְקִיקִים וְאַסְטְרוֹפִיזִיקָה, וּבַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת גַּם בְּנוֹשֵׂא מִגְדָּר בְּפִיזִיקָה. סֵפֶר הַיְּלָדִים הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ, אוּרִי מְטַיֵּל בֶּחָלָל נִבְחַר לְמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.

אוֹרִית מַגִּיעַ הִיא סוֹפֶרֶת וּמְאַיֶּרֶת, מְעַצֶּבֶת מוּצָר וּמְעַצֶּבֶת גְּרָפִית. סְפָרֶיהָ לִילָדִים "שְׁנֵינוּ" וּ"מָה שֶׁנְּסִיכָה צְרִיכָה" זָכוּ בְּשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת.  

סַלְמָאן, יֶלֶד קָטָן וְרָגִישׁ, יוֹצֵא עִם סָבָתוֹ לִרְעוֹת אֶת עֵדֶר הָעִזִּים. הוּא מְדַלֵּג, מְשַׂחֵק, אוֹכֵל מִכָּל טוּב וְשָׁר שִׁירִים. אַךְ לְפֶתַע – אֵיזוֹ צָרָה! – סוּמְסוּם הַגְּדִי נִתְקַע בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים גְּדוֹלִים. צָרִיךְ לְהַצִּיל אוֹתוֹ, וּמַהֵר. הַאִם יַצְלִיחַ סַלְמָאן לִמְצֹא פִּתְרוֹן לַבְּעָיָה? וְאֵילוּ מַתָּנוֹת מְיֻחָדוֹת הוּא יְגַלֶּה בַּדֶּרֶךְ?

הַמַּתָּנוֹת שֶׁל סַלְמָאן הוּא יְצִירָה מְרַגֶּשֶׁת בִּמְיֻחָד שֶׁנִּימָה קְלָאסִית שׁוֹרָה עָלֶיהָ. זֶהוּ סִפּוּר עַל תֹּם יַלְדוּת, חֶדְוַת חַיִּים וְאֹמֶץ לֵב, שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ כִּי גִּבּוֹר יָכוֹל לְהִתְגַּלּוֹת בְּכָל גִּיל. 

הַסֵּפֶר כָּתוּב בְּעִבְרִית עִם שִׁלּוּב מִלִּים בַּעֲרָבִית – הַמּוֹפִיעוֹת גַּם בְּתַעֲתִיק עִבְרִי לְצֹרֶךְ הַקְרָאָה. בְּסוֹף הַסֵּפֶר יֶשְׁנוֹ מִלּוֹן. נִּתָּן לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר בִּשְׁתֵּי שָׂפוֹת וְלִיצֹר חִבּוּר מְאַחֵד, מַלְהִיב וְהֶכְרֵחִי בַּחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

כַּוַאכִּבּ סֵיף בַּת מַזְיַד הִיא דּוֹדָתוֹ שֶׁל סְגַן אַלּוּף סַלְמָאן חַבַּקָה זָ"ל, שֶׁיַּלְדוּתוֹ וְאִישִׁיּוּתוֹ הִוּוּ הַשְׁרָאָה לִכְתִיבַת הַסֵּפֶר. יְלִידַת כְּפַר יָנוּחַ שֶׁבַּגָּלִיל, מְחַנֶּכֶת בְּגִמְלָאוֹת וּמַדְרִיכָה פֵּדָגוֹגִית לְמָתֵמָטִיקָה בְּמִכְלֶלֶת גּוֹרְדּוֹן. אֲבִיאֵל בָּסִיל הוּא מִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל וְזָכָה בִּפְרָסִים עַל יְצִירָתוֹ.

דני הוא ילד שמאוד אוהב סיפורים, ובמיוחד את אלה שסבתו מספרת לו. כאשר דני מגלה בדרך לבית סבתו גינה מיוחדת ובה שישה גמדים שאוחזים בידם כלי נגינה, נוצר קשר מיוחד בינו לבין איש זקן בשם דניאל, שמספר לדני על האירועים בחייו שהביאו אותו ליצור את הגמדים ושולח אותו למשימה מיוחדת במינה – למצוא את הגמד השביעי, שחסר לששת הגמדים כדי שיוכלו לצאת למצעד שלמענו נוצרו. אבל כדי למצוא את הגמד השביעי דני יצטרך להצליח להתחבר לרגשות הפחות נעימים שהוא חש – לעצב, לפחד ולכאב – ולהיות מסוגל לספר עליהם לגמדים.

האם דני יצליח להתמודד עם הרגשות שלו כדי שמצעד הגמדים יוכל לצאת לדרכו? ומה הוא ילמד על עצמו בדרכו למצוא את הגמד השביעי?

מצעד הגמדים של דני הוא ספרו השביעי של עידן שפר, והראשון שכתב עבור ילדים – ועבור מבוגרים שעוד זוכרים את עצמם בתור ילדים.

רְפָאֵל הֶחָמוּד בְּיוֹם עֲמוּס חֲוָיוֹת
מְבַקֵּר אֶת סַבָּא בְּמִרְפְּאַת הַחַיּוֹת:
עוֹזֵר לְטַפֵּל בִּכְלָבִים וּבַחֲתוּלִים,
מִשְׁתַּתֵּף עִם סַבָּא בְּכָל הַטִּפּוּלִים,
וּבְסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם יוֹדֵעַ כְּמוֹ מִי הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת -
מַמָּשׁ כְּמוֹ סַבָּא – רוֹפֵא שֶׁל חַיּוֹת.

ד"ר אמיר שיפמן - רופא וטרינר מזה כשלושים שנה, ומנהל מרפאה פרטית לחיות מחמד. נשוי ואבא גאה לשלושה בנים מקסימים וסבא לחמישה נכדים מדהימים. זהו ספרו הראשון לילדים המוקדש לנכדיו, שבהם הוא כה מתגאה, והבכור ביניהם – רפאל, גיבור הספר.

לפעמים בחופש או סתם בסוף שבוע אני נוסע לישון אצל סבא בתל אביב. "קרידו", סבא פותח את הדלת ואת הידיים, ואז מועך אותי בחיבוק חזק.
"בוא נלך לים, נונו", אני אומר אחרי שאנחנו נפרדים מאימא ואבא.
בדרך לים סבא פוגש חברים ומדבר איתם בשפה שמביאה ניחוחות ממחוזות רחוקים. 

דווקא מזג האוויר הלא צפוי מפגיש את הנכד עם סבא כמו שלא הכיר קודם לכן. סיפור על קשר בין סבא לנכד, על קבלה ואהבה שנטוות דרך שורשים של שפה ומוזיקה.

סַבָּא חַיִּים מַמָּשׁ-מַמָּשׁ זָקֵן, וְהַנְּכָדִים שֶׁלּוֹ, רוֹן וְדוֹן, תּוֹרְמִים אוֹתוֹ לַמּוּזֵאוֹן. הוּא הֲרֵי שַׁיָּךְ לְאָז, לְאֵי פַּעַם וּלְהָיֹה הָיָה – מוּזֵאוֹן הוּא הַמָּקוֹם הַמֻּשְׁלָם בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר סַבָּא חַיִּים זוֹכֶה לְהַכָּרָה כַּבִּירָה בִּזְכוּת נִסְיוֹן חַיָּיו, רוֹן וְדוֹן מַרְגִּישִׁים בְּחֶסְרוֹנוֹ וּמַחְלִיטִים לְהַחְזִיר לְעַצְמָם אֶת הַסַּבָּא הָאָהוּב.

עֲלִילָה סוֹחֶפֶת, עֲתִירַת הַפְתָּעוֹת וְהוּמוֹר, מַצִּיגָה בְּפָנֵינוּ מַעֲרֶכֶת יְחָסִים מְרַתֶּקֶת וּמַפְנָה זַרְקוֹר אֶל הָאֶתְגָּרִים בְּפַעֲרֵי הַדּוֹרוֹת וְאֶל הַהַכָּרָה בְּעֵרֶךְ הַמְּבֻגָּרִים מֵאִתָּנוּ. זֶהוּ סִפּוּר שׁוֹבֵה לֵב שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר כִּי לְכָל אֶחָד יֵשׁ מָקוֹם וַחֲשִׁיבוּת בְּעוֹלָמֵנוּ.

הַסִּפְרִיָּה שֶׁלִּי הִיא סִדְרָה הַמְּיֹעֶדֶת לִילָדִים וְלִילָדוֹת שֶׁמַּתְחִילִים לִקְרֹא לְבַד. סִפְרֵי הַסִּדְרָה כּוֹלְלִים כִּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת מִלִּים בִּלְבַד וּמַצִּיגִים סִפּוּרִים מוֹתְחִים, מְבַדְּרִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים שֶׁמּוֹסִיפִים לַחֲוָיַת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. מַטְּרַת הַסִּדְרָה לְלַמֵּד לִקְרֹא בְּעֶזְרַת סִפּוּרִים טוֹבִים, וּבְמַקְבִּיל לְעוֹדֵד אֶת אַהֲבַת הַסִּפְרוּת וְהַקְּרִיאָה. 

כשסבתא חנה לא נחה הודיעה לנכדיה שהיא תשתתף בקרוב בתכנית טלוויזיה הם הזדעקו ״בבקשה לא! בבקשה סבתא! די לעשות בושות״ אבל סבתא צחקה ואמרה ״אתם תראו שבסוף אתם תהיו ממש ממש גאים בי.״

חנה כהן, מחנכת, כותבת שירה פרוזה ספרי ילדים ומספרת סיפורים. מסדרת סיפורי סבתא התיק תיקים של סבתא חנה, סבתא רצה בנעלי הקסמים למכון כושר. זהו ספרה השביעי במספר.

"אוּף! אַתְּ הוֹרֶסֶת לִי! נִמְאַס לִי מֵהָאָחוֹת הַמְּעַצְבֶּנֶת הַזֹּאת!" צָעַק עָמִית וְחָטַף אֶת הַקֻּבִּיָּה מִן הַיָּד שֶׁלָּהּ.
אִמָּא כָּעֲסָה, אַבָּא רָגַז, אֲבָל סַבְתָּא...
סַבְתָּא קָרְאָה לוֹ "מֹתֶק שֶׁלִּי". כְּשֶׁסַּבְתָּא קוֹרֵאת לוֹ "מֹתֶק", הוּא מַרְגִישׁ שֶׁכָּל־כָּך אוֹהֲבִים אוֹתוֹ רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָמִית.  וְזֶהוּ.

סבתא סורגת לעמית אהבה דרך גלימה - "גלימת המותק". הגלימה הצבעונית מסמלת את נקודת המותק של כולנו, שהיא אכפתיות, תקשורת של אהבה, שפה של הקשבה לעצמי ולמשפחה שלי.

גלימת המותק של סבתא הוא חלק מסדרת ספרי הג'ירף שבלב המעניקים להורים וילדים כלים ליצור סביבה תומכת, אמפתית ומלאת אהבה.

דֶּרֶךְ בּוּעָה, דֶּרֶךְ בּוּעָה
אֲנִי שׁוֹמַעַת, אֲנִי גַּם רוֹאָה.
אֲנִי יְכוֹלָה לְדַמְיֵן וְלִבְחֹר.
הַכֹּל הַכֹּל מָלֵא בְּאוֹר.

גל אוהבת את הים, את החוף ואת הצדפים. היא גם אוהבת את סבא דניאל, ותמיד כשהוא בא, הלב שלה גדל מרוב שמחה. כשגל וסבא מטיילים על החוף, הדמיון ממריא והכול יכול לקרות, כי לגל וסבא יש בועת קסמים: בועה של אור שמאירה את כל העולם ופותחת את כל הלבבות!

בועת הקסמים של סבא דניאל הוא חלק מסדרת ספרי הג'ירף שבלב המעניקים להורים וילדים כלים ליצור סביבה תומכת, אמפתית ומלאת אהבה.

"שלום לכולם, אני מסיר בפניכם את הכובע על כוחות הנפש. שמי וילי לגונה. אני רב-החובל של הספינה הזאת ואזרח ספרד. אני והצוות שלי נוביל אתכם במבצע סודי לעבר ארץ ישראל. אנחנו מפליגים בספינת דיג קטנה ומשתדלים לא לעורר חשד. בעוד שמונה ימים נגיע לעיר מרסיי שבצרפת, משם נפליג לאורך חופי מצרים, כך שבעוד שבועיים תגיעו לארץ ישראל."          

תצלום בשחור-לבן של שני ילדים. אחד בן שתים-עשרה והשני בן שמונה. שניהם לבושים בחליפות, חובשים כובעי קסקט, אוחזים ידיים ומחייכים. מאחוריהם אונייה גדולה ולמעלה שם של עיתון: "דבר השבוע".

כשאדם ואריאלה מגלים שזהו סבא שלהם שמצולם בשער העיתון, הם נחשפים לסיפור העפלה רצוף סכנות בלב ים, שתחילתו במרוקו וסופו בארץ ישראל; סיפור היסטורי של דור שצלח תלאות אינספור במסע אל הבית.

רחלי פליישון מביאה כאן לראשונה את סיפור העלייה לארץ של אביה, פרופ' גבריאל בן-שמחון. עם ספריה הקודמים שזכו לשבחי הביקורת נמנים רב-המכר להיות מנהיג, האחר הוא אני, להיות מנהיגה, אין זו אגדה ועוד. 

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְסַבָּא... לֹא רַק אֲנִי, כֻּלָּם. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כְּבָר לֹא חַי, אֲבָל אֵיפֹה הוּא? לְאָן הוּא נֶעֱלַם?

הספר גרעינים של סברס מלווה תהליך פרידה של נכד מסבא אהוב. באמצעות הקבלה לעולם הצומח שהיה מרכז חייו של הסבא, עובר הנכד מסע של זיכרונות וגעגועים ובסופו הוא מבין מה קורה עם מי שכבר לא חי. הנכד מחבר פרטים ומסיק מסקנות עד שמגיע להבנה העמוקה שהיא בעצם הכי בסיסית: הכל מתחיל ונגמר באדמה.

משחקי המילים השזורים בסיפור מבקשים ללמד את הקורא הצעיר כי לכל דבר יש סיבה והסבר וגם המוות הוא חלק ממחזור החיים הטבעי שלנו.

"יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן! אֲנִי אֶבְנֶה שַׁלָּט מְיֻחָד לְגַעְגּוּעַ!" אָמַר נֶטַע.
"שַׁלָּט לְגַעְגּוּעַ? לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?" שָׁאַל סַבָּא.
"בְּכָל פַּעַם שֶׁיֶּלֶד אוֹ יַלְדָּה מַרְגִּישִׁים בַּגּוּף שֶׁדַּי כְּבָר וְהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהַהוֹרִים יַחְזְרוּ, הֵם לוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר בְּשַׁלַּט הַגַּעְגּוּעַ ו...הוֹפּ! אַבָּא וְאִמָּא עוֹמְדִים בַּדֶּלֶת!"

ההורים נוסעים לחופשה ונטע נשאר אצל סבא וסבתא ומגלה דרכים חדשות להתמודד עם רגש הגעגוע.

נטע מתגעגע מרחיב את ארגז הכלים הרגשי של ילדים וילדות ומסייע בפיתוח עצמאות וחוסן אישי.
ספר שחובה לארוז במזוודה...
געגוע נעים!

נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת ומטפלת CBT, סופרת, מרצה ומנחת סדנאות. ו... סבתא כמו שרק סבתות יודעות להיות.

שוב המורה נתנה לילדי הכיתה עבודה לחופש: לכתוב חיבור על גיבור שהם מכירים. אבל העבודה הזאת עומדת להרוס ליובל את החופשה המתקרבת במושב של סבא גדליה, ואת בציר הענבים המתוכנן בּכְרמִים. וחוץ מזה, מי בכלל מכיר גיבור אמיתי? בינתיים מסתבר שיש צרות במושב. חבורת פושעים מִתנַּכֶלֶת לחקלאים, ויובל וחבריו עושים הכול כדי להגן על היבולים. אבל האם הם יצליחו לתפוס את האשמים, וכיצד כל זה קשור לסוד גדול ועתיק יומין?

ספר שני בסדרה חדשה על ילד סקרן ורב תושייה, שיוצא להרפתקאות ופותר תעלומות. הסדרה כתובה ומאוירת על ידי הצמד המצליח שיצר את סדרת הסיפור המושלם, אלדד אילני ויניב שמעוני.

סַלִּי אַלּוּף בְּקָרָטֶה. גַּם סַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה חָזָק פַּעַם, אֲבָל הוּא כְּבָר לֹא צָעִיר, וְסַלִּי מַחְלִיט לְהָגֵן עָלָיו. מֵהַכֶּלֶב, מֵהַקּוֹרְקִינֵט, מֵהַמֵּטֵאוֹר – סַכָּנוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ אוֹרְבוֹת בָּרְחוֹב! 
טוֹב שֶׁגַּם לְסַלִּי יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁשּׁוֹמֵר עָלָיו.

מָה מְשֻׁתָּף לְכִנָּה, לְשֵׁן וְלִטְרַקְטוֹר? אֶת כֻּלָּם הָפַךְ מֵאִיר שָׁלֵו לְגִבּוֹרִים שֶׁל סִפְרֵי הַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ. הַסּוֹפֵר הָאָהוּב מֵאִיר שָׁלֵו כָּתַב לִמְבֻגָּרִים וְלִילָדִים. עם סְפָרָיו הָרַבִּים נִמְנִים הַסֵּפֶר שֶׁאַתֶּם מַחְזִיקִים וְגַם: הַכִּנָּה נֶחָמָה, רוֹנִי וְנוֹמִי וְהַדֹּב יַעֲקֹב וקְרֶמֶר הֶחָתוּל. 
כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִים מֵאִיר שָׁלֵו אֶת הַסִּפּוּר עַל סַלִּי וְסַבָּא הוּא חָלָה. הוּא הִסְפִּיק לְאַשֵּׁר אֶת הַסְּקִיצוֹת שֶׁהִגִּישׁ הַמְּאַיֵּר מִישֵׁל קִישְׁקָה, אַךְ נִפְטַר לִפְנֵי שֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר הַמֻּדְפָּס. סְפָרָיו יִשָּׁאֲרוּ לָנֶצַח חֵלֶק מֵהַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית.

בטיול האהוב לגבעת הכורכר, מתחיל מקס הכלב לגלות סימני אי־שקט. ביקור בבית החולים הווטרינרי מעלה חשד שמקס שָׁאַף מַלְעָן חודרני - זִיף של צמח השיבולת. חרף ניסיונם, מתקשים הווטרינרים לאתר את אותו מַלְעָן חמקמק ובריאותו של מקס נמצאת בסכנה. מרגע זה, החלמתו של מקס תלויה בבני המשפחה האוהבים והדואגים.

זהו סיפור על משפחה אשר מתלכדת סביב הטיפול ביקר להם. יחד הם יוצאים למסע הרפתקאות שנע בין עולם הדמיון והחלום, בין תקווה לייאוש, ובין חשש לאומץ לב (בעיקר של מקס).

זהו גם סיפור על תופעה נפוצה אך לא ידועה מספיק של שאיפת מַלְעָן חודרני. הכרות עם סימני שאיפת מַלְעָן יביאו לטיפול מהיר ויסייעו במניעת נזק בלתי הפיך ואף גרוע מזה. 

עדי אלירז, נשואה, אמא לשני בנים ולכלב אחד אנושי במיוחד. מעידה על עצמה כ"אוהבת כלבים מאוחרת". בעלת תואר ראשון בתחום מדעי החברה B.A ותעודת הוראה. עבדה בשנים האחרונות כגננת מטעם משרד החינוך.

כוח מקס הנו ספרה הראשון.

רמי טל הוא מאייר ספרי ילדים ונוער, בוגר תואר ראשון בעיצוב ובחינוך. גם רמי מאוד אוהב כלבים, וכבר כשהיה קטן גילה בליבו חיבה לחברים הפרוותיים ההולכים על ארבע.

הספר מיועד לטווח הגילאים 4-10 שנים, אך, זהו ספר שגם הגדולים לומדים ומרוויחים ממנו.
המפגש הזה, של הורה (סב.תא) וילד.ה יפרוש בפניכם את עולם היוגה וייתן לכם כלים לנשימה נכונה, הבנה של הקשר בין הנשימה לרגשות, איך להיות בתשומת לב לעצמי ולסביבה, לגוף, לרגשות ולמחשבות.
הספר עוסק בחשיבות התנועה ומציע תרגול יוגה קליל ונעים לילדים ולכל המשפחה. תרגול שמחבר בין הדורות בשיח ובתרגול משותף ותומך.
בספר נקבל כלים איך להתרכז, להתמקד, להתייצב ולהגיע לשיווי משקל וכמה חשוב להיות בהוקרה לדברים הקטנים.
לבסוף, נבין את חשיבות ההרפיה ותחושת העוצמה והיציבות המתפתחים כתוצאה מהתירגול.
הספר קיבל את תו האיכות של מכון אדלר ויש בו טיפים להורים ואנשי חינוך וטיפול – כיצד ועל מה ניתן לשוחח עם הילדים בנושאים חשובים ויומיומיים.
הקוראים הבוגרים פעילים בספר יחד עם הילדים וזה מאפשר להם חיבור וקשר רגשי ופיזי.

סָבְתָא תּוּתִי אוֹהֶבֶת לֶאֱפוֹת עוּגוֹת. תָּמִיד כְּשֶׁהִיא אוֹפָה עוּגָה גְּדוֹלָה, הִיא אוֹפָה גַּם עוּגָה קְטַנָּה. עִם הָעוּגָה הַקְּטַנָּה הִיא אוֹהֶבֶת לְהַפְתִּיעַ בְּכָל פַּעַם נֶכֶד אַחֵר.
כְּשֶׁמַּגִּיעַ יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל מַאיָה, הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִסָּבְתָא לֶאֱפוֹת לָהּ עוּגַת שׁוֹקוֹלָד מְיֻחֶדֶת. סָבְתָא אוֹפָה אֶת עוּגַת הַשּׁוֹקוֹלָד בְּאַהֲבָה, אֲבָל מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת מִתְרַחֶשֶׁת תְּאוּנָה...

בְּשָׂפָה קוֹלַחַת הַסּוֹפֶרֶת רוּתִי שָׁקֵד מְסַפֶּרֶת לַיְּלָדִים בִּרְגִישׁוּת וּבְאַהֲבָה סִפּוּר מֵהַחַיִּים מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה, וּמַעֲבִירָה מֶסֶר חָשׁוּב: כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ – אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ. 

זֶהוּ סִפְרָהּ הַשִּׁשִּׁי שֶׁל רוּתִי שָׁקֵד בְּהוֹצָאַת "דָּנִי סְפָרִים". בֵּין סְפָרֶיהָ הַקּוֹדְמִים נִמְצָאִים סַבָּא וַאֲנִי, מְסִבַּת הַהַפְתָּעוֹת, פִּיצִי קְפִיצִי, גּוּרִים שֶׁל אַף אֶחָד וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁל אָדוֹן אַלְמָלִיחַ. כֻּלָּם זָכוּ לְהַצְלָחָה רַבָּה. 

"שמחתי מאוד לקרוא את הסיפור על עוגת יום ההולדת של מאיה.
הסיפור מרתק, מלמד , ולקוח מחוויית החיים של הילדים בגיל הרך.
ישר כח!"
- חנה קרוא, מוסמכת להוראה וחינוך לגיל הרך, מייסדת ומפעילה את "גן חנה" בגני יהודה מאז שנת 1967.

"בשפה ברורה ובגובה העיניים של הילדים מספרת רותי שקד סיפור מהחיים ומעבירה מסר חשוב: כשמשהו משתבש – אסור להתייאש, לכל דבר יש פתרון, אם לוקחים בקלות וחושבים על רעיון. דרך התחברות למקרה המרגש, שיכול לקרות לכל אחד, יחווה הילד כמה חשובה החשיבה מחוץ לקופסה, מציאת הפתרון והשמירה על האופטימיות בכל מקרה אחר". 
יעל צמח־גרינשפון, אחת שמאמינה שהכול מתחיל בחינוך, מנהלת פורטל "את זה" – העשרה ערכית לילדים

סֻכַּת הָאֲבַטִּיחִים שֶׁל אָדוֹן אַלְמַלִיחַ יְדוּעָה בְּרַחֲבֵי הַשְּׁכוּנָה. בְּכָל קַיִץ הוֹרִים עִם יַלְדֵיהֶם נוֹהֲרִים לַסֻּכָּה, כִּי מִכָּל מוֹכְרֵי הָאֲבַטִּיחִים בַּסְּבִיבָה, רַק אָדוֹן אַלְמַלִיחַ מְחַלֵּק לַיְּלָדִים אַרְטִיק חָתוּךְ מֵאֲבַטִּיחַ בְּמַתָּנָה.
גַּם הִילָה מַגִּיעָה לַסֻּכָּה עִם סַבָּא שֶׁלָּהּ וּמְקַבֶּלֶת אַרְטִיק מֵאֲבַטִּיחַ מֵאָדוֹן אַלְמַלִיחַ. וְאָז הֵם חוֹזְרִים הַבַּיְתָה עִם אֲבַטִּיחַ עֲנָקִי שֶׁסַּבָּא קָנָה, וּכְשֶׁסַּבָּא מַכְנִיס אוֹתוֹ לַמְּקָרֵר, מַתְחִילוֹת הַצָּרוֹת...
זֶהוּ סִפְרָהּ הַחֲמִישִׁי שֶׁל רוּתִי שָׁקֵד בְּהוֹצָאַת דָּנִי סְפָרִים. קָדְמוּ לוֹ הַסְּפָרִים סַבָּא וַאֲנִי, מְסִבַּת הַהַפְתָּעוֹת, פִּיצִי קְפִיצִי וְגוּרִים שֶׁל אַף אֶחָד.

הבית של סבא וסבתא נראה פתאום שונה.
שום דבר לא היה במקום.
בלונים כחולים ואדומים השתלשלו מהתקרה.
הטלוויזיה – זזה הצידה.
הכיסאות – התחבאו מאחורי הספות, אגרטל הפרחים – הסתתר בפינת העציצים, שולחן האוכל – התעטף בסדינים והפך לאוהל מקושט במדבקות של שמש, ציפורים ופרפרים והסלון הפך למגרש שעשועים אחד גדול, עם המון משחקים
וצעצועים...

פיצי קפיצי היא הכלבה של עלאי.
עלאי חגג לא מזמן חמש, ופיצי היא
גורה בת שבעה חודשים.
עבור עלאי, היא כמו אחות קטנה ושובבה.
כשאמא ועלאי הולכים לקנות לעלאי מגפים חדשים,
הם משאירים את פיצי אצל סבתא
כדי שתשמר עליה.
אבל פיצי השובבה לא מתכונת לעשות לסבתא
חיים קלים...

זהו ספרה השלישי של רותי שקד
בהוצאת דני ספרים. קדמו לו הספרים
מסיבת ההפתעות וסבא ואני.