הביקורות של דש

כתוב היטב, חכם, אירוני ומותח. אי אפשר להניח מהיד

גאוני, מרתק, כתוב היטב,. העלילה מיוחדת ומקורית

ספר מרתק, כתוב היטב, חכם

סיפור מרתק

הבלש הנרגן והאנטיפט הוא דמות מרתקת, והעלילה מותחת

מותח, כתיבה קולחת, דמויות מוזרות כמו מתוך הצגה של חנוך לוין, כאילו המחבר משתעשע. הרבה סרקזם מעודן

מרתק

ספר קולח חכם ומותח, כתוב באיפוק בריטי ובהומור מרומז פה ושם. הגמות הראשית, פרידה, אישה קרה, עצמאית ומוסרית, מאפשרת לסיפור להימנע מקלישאות הז'אנר. אין רגשות דביקים, אין דרמות מסעירות בסגנון סרטים הוליוודיים. תענוג שכולו אנדרסטייטמנט אנגלי

סיפור מעניין ומיוחד, למרות שהדמות הראשית קצת שטוחה

מעניין ומרגש, למרות שהדמות הראשית גדולה מהחיים באופן לא ממש ריאלי, כזה שמתאים יותר לסידרת הארי פוטר. וזהירות, קטרזיס בסוף. הוא צפוי לגמרי כך שזה אינו ספוילר

כתוב היטב, אבל הסוף בנאלי, בסגנון סרט אקשן אמריקאי סטנדרטי. כנראה קשה ליצור סוף לספר מהז'אנר הזה בלי ליפול למלכודת ההוליוודית

מותח, כתיבה קולחת. קשה להניח מהיד

כתוב באיפוק בריטי בלי לפגוע בבניית המתח. קשה להניח מהיד

רומן רומנטי חביב בסגנון "כשהארי פגש את סאלי" ו"אישה יפה. לזכותו יאמר שיש בסופר מודעות עצמית לספק בעלילה במפורש רפרנסים לסרטים כאלה

רחוק מאוד מהאיכויות של "המטופלת השקטה". סיפור מתח שבנוי באופן די בנאלי, למרות שלא הצלחתי לנחש נכונה את זהות הרוצח

סוג של תסריט לסרט אקשן אמריקקי סוג ב'. גיבור הספר, המספר בגוף ראשון, הוא אכן גיבור במובן המילולי, דמות עם עומק של נייר. זהו זכר אלפא שהוא הכי חכם, הכי חזק, הכי מוסרי ומרביץ הכי טוב. בזבוז זמן

העלילה מופרכת והדמויות לא משכנעות - אין בני אדם כאלה בומבסטיים ודרמטיים. נראה כתסריט של סרט הוליוודי מהסוג הסטנדרטי שעשה דרכו בטעות למדף הספרים. הסגנון הבנאלי גרם לי לאבד את הסבלנות כל שאילצתי את עצמי לקרוא עד סופו

הניסוח אינפנטילי,כאילו נכתב על ידי תלמידה בת עשרה. אין לדעת אם הבעיה המקור האנגלי או בתרגום. גם העלילה די מפגרת: הגיבורים כולם יפים להפליא ועומקם כשל נייר דקיק. "עיניו הכחולות המדהימות", יופיה המרהיב". חסר רק "ידיו המסוקסות אחזו במותניה הצרים". פעם קראו לז'אנר הזה רומן למשרתות. תכל'ס - זבל, לא ספרות. התייאשתי באמצע