הביקורות של עדי

מספר מקסים וחד ראייה. למרות עומס השמות והמונחים הבוטניים מצליח צ’אפק לצייר תמונה של ”הגנן החובב” בהומור ובהבנת בני אדם. ממליץ בחום

מעורר מלנכוליה קלה גם אם רק אחוז אחד מהכתוב בו נכון. התמונה האחרונה... והיחידה, בספר, גאונית ומגלמת את כל מי ומה שאנחנו. נדמה לי שהמחבר רצה בסך הכל לומר לנו שאנחנו חבורה של עפרונות לא מחודדים... בקלמר של מחקים. כתיבה חביבה.

אחרי פתיחה מעט איטית הספר זורם טוב. הסוף ”מפתיע” ומעט פחות מחובר למציאות הפורנזית, אבל נסלח. סך הכל ספר חופשה וטיסה נחמד.

לעיתים אוסף מילים הוא רק ”אוסף של מילים”, לא סיפור. עובר בקושי כספר טיסה, הסיבה לשלושה כוכבים ולא לאחד או לשניים היא רק הזיכרון הטוב מ ”הכלב היהודי”. באסה.

זהו ספר שצריך לקרוא לאט, פעמיים, רק כדי להבין עד כמה הדברים נשארים לא מובנים. עבורי, קיצורי דרך פחות עובדים. עומס של מילים ורעיונות בביטים קצרים הם רק מה שהם.... רעש לא בהיר. למעט פרקים 7, 8 ו 10 שחיברו את הקוסמולוגיה אלינו... ופרק הסיום, בו נותן המחבר לעצמו להיות אנושי ולספר על החשיבות האמיתית של התחום אותו הוא אוהב ובו הוא מתעסק, שאר הפרקים מתישים למדי. שלושה כוכבים משום שמכבד אנשים שאוהבים את עיסוקם ומשום שמודע לכך שקיימים רבים שעיסוק בפרטים הקטנים ובעובדות נוצצות קוסם להם שיתכן ויהנו מהקריאה.

עדיין תוהה מי הוא קהל היעד של הספר. ברור לי שהוא חלק מהבאזזזזז סביב הפסיכדליה בשנים האחרונות. לצד פרקים מאירי עיניים (הפרקים ה"מדעיים והטיפוליים"), ישנם פרקים ארכניים ודי מתישים שמנסים להעביר לקורא את החווייה הסובייקטיבית של הכותב ושל אחרים במסעותיהם. לתאר חווייה מהסוג הזה במילים משול ל"דיבור על הדרך" מול "ללכת את הדרך" (מורפיאוס לניאו במטריקס), דבר לא אפשרי. אז, בסך הכל, חשיבות הספר היא כנראה מהיותו עוד חשיפה לעולם המדהים הזה של פסיכדליה "לאנשים בריאים" כמו גם לאלו במצבי מצוקה. סך הכל נחמד, אבל ציפיתי כנראה ליותר.