הביקורות של מעיין

אֵיזו יְכלֶת הופֶכֶת יֶלֶד לְמַנְהִיג? הַאִם זו חָכְמָה? או אמֶץ? וְאוּלַי זו הַיְּכלֶת לְשכְנֵעַ אֶת הַחולְמִים לְהַגְשים אֶת חֲלומותֵיהֶם?

מְנַחֵם בֶּגִין הָיָה מֻכָּר מְאוד בִּבְּרִיסְק שבְּפּולִין. אֲבָל מָה הַפֶּלֶא? לא רַק שהוּא הָיָה בְּנו של מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בָּעִיר, אֶלָּא שעוד בְּיַלְדוּתו הוּא הָיָה אַלּוּף הַנּואֲמִים. מְנַחֵם הִתְגָּאָה בְּמִשפַּחְתּו - בְּאָבִיו הַמַּנְהִיג, בְּאָחִיו הַמָּתֶמָטִיקַאי וּבַאֲחותו הַשּחְקָנִית הַמֻּכְשרֶת, וְגַם בְּנֵי מִשפַּחְתּו הִתְגָּאוּ בִּיכָלְתּו לְשכְנֵעַ אֲחֵרִים בְּנִסּוּחָיו הַמְּדֻיָּקִים.

כֻּלָּם הִתְלַהֲבוּ מֵהַנְּאוּמִים של מְנַחֵם, וְהוּא נֶהֱנָה לְסַפֵּר אֶת דֵּעותָיו, נִלְחַם עֲלֵיהֶן וְלא חָשש מִתְּגוּבות חֲבֵרָיו. בִּמְיֻחָד הוּא אָהַב לְדַבֵּר עַל הַחֲלום הַגָּדול שלּו: הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית חָפְשית. אֲבָל מְנַחֵם יָדַע שכְּדֵי לְהַגְשים חֲלומות, לא מַסְפִּיקִים רַק דִּבּוּרִים, וְהָיָה מוּכָן לַעֲשות הַכּל כְּדֵי לְהָקִים מְדִינָה שבָּהּ יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לִחְיות בְּשלום.

גָּלִילָה רון–פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירות הַסּופְרִים לִילָדִים וּלְנעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (מְשימָה עולָמִית, מִנְהֶרֶת הַזְּמַן, אֶל עַצְמִי, גִ'ינְגִ'י וְעוד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשרְאֵלִי.

סִימַצִ'י הַקְּטַנָּה יוֹשֶׁבֶת עַל הַחוֹל הַלָּבָן בְּחוֹף הַיָּם שֶׁבִּדְרוֹם הֹדּוּ, שָׁם הִיא מִתְגּוֹרֶרֶת. לְפֶתַע מוֹפִיעַ אָחִיהָ אַבְרָם בְּבִגְדֵי חַג, וְחִישׁ מַהֵר נֶעֱלָם מֵעֵינֶיהָ. סִימַצִ'י יוֹדַעַת שֶׁבֶּעָתִיד הַקָּרוֹב הִיא תֵּצֵא עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ לְמַסָּע אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מָה קוֹרֶה כָּאן עַכְשָׁו? הִיא מַבְחִינָה בְּאַבְרָם מְזַנֵּק לְתוֹךְ סִירָה וּמַתְחִיל לָשׁוּט! הַאִם הֶחְלִיט לָצֵאת לְבַדּוֹ אֶל הָאָרֶץ שֶׁגְּדֵלִים בָּהּ רִמּוֹן, זַיִת וְתָמָר? סִימַצִ'י חַיֶּבֶת לְגַלּוֹת!

הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל סִימַצִ'י הוּא סֵפֶר מָלֵא אַהֲבָה לַתַּרְבּוּת שֶׁל יַהֲדוּת קוֹצִ'ין בְּהֹדּוּ, שָׁם מְקוֹר מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת אִירִיס אֵלִיָּה כֹּהֵן. בְּסִפּוּר שֶׁל דְּרָמָה סוֹעֶרֶת וְתֵאוּרִים נִפְלָאִים, מִתְגַּלִּים לָנוּ הַכְּמִיהָה וְהַחֲלוֹם בְּבִטּוּיָם הַיַּלְדִּי בְּיוֹתֵר: שׁוֹפְעֵי תְּעוּזָה, שׁוֹבְבוּת וְסַקְרָנוּת.

זֶהוּ סִפְרָהּ הַשִּׁשִּׁי שֶׁל אִירִיס אֵלִיָּה כֹּהֵן לִילָדִים. סִדְרַת סָבְתָא טוּרְבּוֹ הַמַּצְלִיחָה שֶׁכָּתְבָה רָאֲתָה אוֹר אַף הִיא בְּהוֹצָאַת טַל-מַאי, וְסִפְרָהּ טַל מְחַכָּה לָרַכֶּבֶת זִכָּה אוֹתָהּ בִּפְרַס שָׂרַת הַתַּרְבּוּת ע"ש דְּבוֹרָה עוֹמֶר. הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל סִימַצִ'י הוּא שִׁתּוּף הַפְּעֻלָּה הַשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ עִם הַמְּאַיֶּרֶת לִילָךְ הַבֶּרְמָן, שֶׁהֵיטִיבָה לְהַעֲנִיק לַסִּפּוּר אֶת הָאֲוִירָה הַמְּיֻחֶדֶת לוֹ.

מירה בת ה-12 היא מתבגרת טיפוסית: קצת חולמנית, די עקשנית, אוהבת בעיקר ספרים ואת ויקטור, החתיך של הכיתה. רוב הזמן היא עסוקה בשיעורי בית, חברות וקנאה בנטשה, מלכת הכיתה המושלמת - ובעמידה בתורים אינסופיים לחלב, כי מירה גרה בעיירה קטנה ברוסיה הסובייטית, ושם לא תמיד יש אוכל בחנויות. אה, וגם בשמירת סודות, כי לילדה יהודייה להורים ציונים אסור לדבר על הדברים שהיא שומעת בבית, אם היא לא רוצה להישלח לחינוך מחדש ושההורים שלה ילכו לכלא.

כל זה משתנה כשטבעת קסמים נכנסת לחייה: פתאום יש לה מגירה מלאה בכל הממתקים שאי פעם חלמה עליהם, בגדים יפים שהיא לא יודעת להסביר מאיפה הגיעו, עורבים מסתוריים שצצים בכל מקום, מכשפה שנדמה שרודפת אחריה... שלא נזכיר את זה שבכישרון אופייני היא מצליחה איכשהו להרוס מסיבות בלי כוונה, להסתבך עם המשטרה החשאית וגרוע מזה עם המורה סווטלנה אימת בית הספר, ובאופן כללי לעורר מהומה בעיירה המנומנמת שלה. יכול להיות שטבעות קסמים הן לא כזה רעיון טוב...?

מִלְכָּה גֵּאָה לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן. 
כָּל יוֹם הִיא לוֹמֶדֶת מִלָּה חֲדָשָׁה, וְהִיא הִבְטִיחָה לַמּוֹרֶה שֶׁלָּהּ, 
יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה, לְדַבֵּר רַק עִבְרִית! 
אֲבָל הַיּוֹם יֵשׁ לְמִלְכָּה בְּעָיָה. 
הִיא נִבְחֲרָה לְבָרֵךְ בְּצָרְפָתִית אָדָם חָשׁוּב מְאוֹד שֶׁהִגִּיעַ לַמּוֹשָׁבָה. 
מָה תַּעֲשֶׂה מִלְכָּה, וּמָה יִהְיֶה עַל הַהַבְטָחָה? 

תַּלְמָה אַלְיָגוֹן־רוֹז, מְשׁוֹרֶרֶת, סוֹפֶרֶת וּמְתַרְגֶּמֶת, יָזְמָה וְעָרְכָה שׁוּרָה שֶׁל סְפָרִים הַמַּנְצִיחִים אֶת הַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית לִילָדִים, וּבָהֶם מֵאָה שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וּמֵאָה סִפּוּרִים רִאשׁוֹנִים. בְּסִפּוּר זֶה הִיא מְסַפֶּרֶת עַל תַּפְקִידָם שֶׁל הַיְּלָדִים בַּנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁאֵרַע לַשָּׂפָה הָעִבְרִית.

הִכַּרְתֶּם פַּעַם יֶלֶד שֶׁחוֹלֵם לַחְפֹּר תְּעָלָה בֵּין־לְאֻמִּית חֲשׁוּבָה, לְהָקִים מוֹעֲדוֹן סִפְרוּתִי, אוֹ לְהָקִים מְדִינָה לָעַם שֶׁלּוֹ?
חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה חוֹלֵם תֵּאוֹדוֹר תֵּדיִ הֶרְצְל. תֵּדִי גָּדֵל בְּהוּנְגַרְיָה בְּמִשְׁפָּחָה אֲמִידָה וּמְכֻבֶּדֶת, וְשׁוֹמֵעַ כָּל הַזְּמַן מֵאִמּוֹ עַד כַּמָּה הוּא נֶהְדָּר וּמֻצְלָח. אֲבָל תֵּדִי גַּם יְהוּדִי, וְהָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ דּוֹאֲגִים לְהַזְכִּיר לוֹ אֶת זֶה כָּל הַזְּמַן, לָאו דַּוְקָא כְּמַחְמָאָה...

כְּשֶׁהֶרְצְל מִתְבַּגֵּר וְהוֹפֵךְ לְעִתּוֹנַאי, הוּא שׁוֹמֵעַ עַל הַקָּצִין הַיְּהוּדִי דְרַיְפוּס, שֶׁהָאֳשַׁם בִּבְגִידָה, וּמֵבִין שֶׁהַיְּהוּדִים אֵינָם רְצוּיִים בְּאֵירוֹפָּה, וְשֶׁהַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִיל כֻּלָּם יִהְיֶה לְהָקִים לָהֶם מְדִינָה מִשֶּׁלָּהֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֶרְצְל יוֹדֵעַ שֶׁמְּדִינָה הִיא חֲלוֹם גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, אֲבָל הוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁכְּנֶגֶד כּוֹחַ רָצוֹן כְּמוֹ שֶׁלּוֹ, בֶּאֱמֶת אֵין דָּבָר שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד. וְשֶׁאִם יִרְצֶה בֶּאֱמֶת וְיִתְעַקֵּשׁ – אֵין זוֹ אַגָּדָה.

גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר־עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (מְשִׂימָה עוֹלָמִית, מִנְהֶרֶת הַזְּמַן, אֶל עַצְמִי, גִ'ינְגִ'י וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.

אַתֶּם מֻזְמָנִים לְטִיּוּל מְיֻחָד בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ. טִיּוּל דֶּרֶךְ צִיּוּרִים.
בְּכָל אִיּוּר לוֹקַחַת אוֹתָנוּ הַמְּאַיֶּרֶת רָחֵלִי שָׁלֵו לְמָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ: נְטַיֵּל בִּרְחוֹב תֵּל-אֲבִיבִי הוֹמֶה, נְבַקֵּר בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה הַצִּבְעוֹנִי בִּירוּשָׁלַיִם, נִקְפֹּץ לַמִּדְבָּר וּלְיַם הַמֶּלַח וּנְבַלֶּה בְּאֵילַת, עַל חוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם.
צִיּוּרֶיהָ שֶׁל רָחֵלִי שָׁלֵו רוֹחֲשִׁים צְבָעִים, פְּעִילוּת וּדְמֻיּוֹת, וּמַזְמִינִים אֶתְכֶם לִשְׁקֹעַ בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם וּלְחַפֵּשׂ דְּמֻיּוֹת מֻכָּרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת מֵאִיּוּר לְאִיּוּר.
חִפַּשְׂתֶּם? מְצָאתֶם? מְצֻיָּן. עַכְשָׁו מְחַכִּים לָכֶם הָאִיּוּרִים בְּשָׁחֹר-לָבָן וְתוּכְלוּ לִצְבֹּעַ אוֹתָם בְּעַצְמְכֶם.
מצפות לָכֶם שָׁעוֹת שֶׁל פְּעִילוּת כֵּיפִית לַיְּלָדִים וּלְכָל הַמִּשְׁפָּחָה.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב גָּלְיָת, הוֹצִיא דָּוִד בִּמְהִירוּת אֶת הַקֶּלַע וְאֶחָד מֵחַלּוּקֵי הָאֶבֶן מִיַּלְקוּט הָרוֹעִים. הוּא הִכְנִיס אֶת הָאֶבֶן לְתוֹךְ הַקֶּלַע, סוֹבֵב אֶת הַקֶּלַע וְיִדָּה בְּכוֹחַ אֶת הָאֶבֶן הַמְּחֻדֶּדֶת. הָאֶבֶן טָסָה בָּאֲוִיר הַיְשֵׁר לְמִצְחוֹ שֶׁל גָּלְיָת וְנִכְנְסָה עָמֹק לְתוֹךְ הַמֵּצַח הֶחָשׂוּף, וְגָלְיָת נָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לְלֹא רוּחַ חַייִּם.
דָּוִד רָץ לְעֵבֶר גָּלְיָת, הוֹצִיא אֶת הַחֶרֶב הַגְּדוֹלָה וְהַחַדָּה שֶׁל גָּלְיָת מִנְּדָנָהּ, וְהֱנִיפָה אֶל עָל בִּתֵרוּעַת נִיצָּחוֹן.

הַשַּׁעַר שֶׁל סַבָּא שֶׁלִּי עֲדַיִן קַיָּם; 
מְחַכָּה שָׁם לְבַד בְּפּוֹלִין, קוֹלוֹ נָדַם;
הַשַּׁעַר עֲדַיִן עוֹמֵד
וְסַבָּא לֹא שׁוֹתֵק.

בעת משחק הכדורגל, עולה שיחה בין הסבא לנכדו על מה שקרה בילדותו, ועל שער הכדורגל שבנה עם אביו.
הספר מציג חוויה שיש בה מימד לאומי, המחבר את הזהות של ה'כאן' ו'עכשיו' להיסטוריה שעיצבה את זהותנו.
הערכים שעולים מן הספר הינם ערכים אוניברסליים המבטאים את הצורך בקבלת כל אדם באשר הוא אדם.

בְּעוֹדָם רָצִים וּמִתְנַשְּׁפִים הִבְחִינָה אוֹר בְּקִיר אָפרֹ וְסִלְעִי, הַקִּיר הָיָה רָחוֹק וְנִרְאֶה גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ.
"מָה זֶה?" שָׁאֲלָה.
"לאֹ יוֹדְעִים", עָנוּ הַיְּלָדִים.

בספר זה תפגשו בחבורת ילדים שמגיעים אל שלושה הרים. זהו ספר ילדים המשלב ידע וחוויה. דרכו הילד לומד מושגים חדשים הקשורים לישראל ולמקום שבו אנו חיים.

מחברת הספר שלומית כהן (רומנו) מחוברת לעולמם של ילדים. אמא לשני ילדים קסומים ובעלת תואר ראשון בחינוך וחברה.

היה היתה שפה יפיפיה. והשפה התנמנמה, היא התיישנה, לא דיברו בה כמעט אלפיים שנה. מי יוכל להעיר אותה משנתה? כל ילד וכל ילדה!
כי הם ידברו בה וישחקו בה ויחלמו בה ויגדלו איתה. ומי ימציא לילדים מילים חדשות, שהיו חסרות כמו גלידה וריבה ובובה?
אליעזר בן יהודה!
האיש והאגדה. הסופרת תמי שם-טוב מספרת לילדים על תחיית השפה העברית בסיפור אגדה מקורי שגיבוריו הם שפה יפיפיה, איש נחוש שביקש להעיר אותה ודור חדש של ילדים שגדל וצמח איתה. בין ספריה לילדים ולנוער: מהפכת התפוזים של מתי, אני לא גנב, אני לא עוזב, ואיך קוראים לך עכשיו, סבא סביח וספרים בסדרת ממציאים ומגלים. תמי שם-טוב זכתה בפרסים רבים ובהם פרס זאב, פרס ביאליק ופרס לאה גולדברג.

אֵיךְ‭ ‬קָרָה‭ ‬שֶׁיֶּלֶד‭ ‬שׁוֹבָב‭ ‬הָפַךְ‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬מַנְהִיג‭ ‬לְאֻמִּי‭ ‬מְפֻרְסָם‭?‬ וּמַדּוּעַ‭ ‬קָרָא‭ ‬לַאֲנָשָׁיו‭ ‬לַעֲלוֹת‭ ‬לְאֶרֶץ‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭ ‬עִם‭ ‬צַפְצֵפָה‭?‬

ווֹלוֹדְיָה‭) ‬זְאֵב)‭ ‬זַ‭'‬בּוֹטִינְסְקִי‭ ‬נוֹלַד‭ ‬בְּאוֹדֶסָה.‭ ‬הוּא‭ ‬אָהַב‭ ‬לִלְמֹד,‭ ‬אֲבָל‭ ‬אֶת‭ ‬בֵּית‭ ‬הַסֵּפֶר‭ ‬אָהַב‭ ‬פָּחוֹת,‭ ‬וְלֹא‭ ‬פַּעַם‭ ‬אִיְּמוּ‭ ‬עָלָיו‭ ‬שֶׁיְּסַלְּקוּ‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬מִשָּׁם‭ ‬בִּגְלַל‭ ‬בְּעָיוֹת‭ ‬מִשְׁמַעַת.

ווֹלוֹדְיָה‭ ‬הָיָה‭ ‬נַעַר‭ ‬מַרְשִׁים,‭ ‬וּבְגִיל‭ ‬17‭ ‬כְּבָר‭ ‬הָיָה‭ ‬לְעִתּוֹנַאי.‭ ‬בְּמַהֲלַךְ‭ ‬עֲבוֹדָתוֹ‭ ‬הוּא‭ ‬רָאָה‭ ‬אֶת‭ ‬סִבְלָם‭ ‬שֶׁל‭ ‬יְהוּדֵי‭ ‬רוּסְיָה‭ ‬וְהֵבִין‭ ‬שֶׁהַדָּבָר‭ ‬הֶחָשׁוּב‭ ‬בְּיוֹתֵר‭ ‬הוּא‭ ‬לְהָקִים‭ ‬מְדִינָה‭ ‬יְהוּדִית‭ ‬בְּאֶרֶץ‭ ‬יִשְׂרָאֵל.‭ ‬הוּא‭ ‬עָלָה‭ ‬לָאָרֶץ,‭ ‬נֶאֱבַק‭ ‬בְּשִׁלְטוֹנוֹת‭ ‬הַמַּנְדָּט‭ ‬הַבְּרִיטִי,‭ ‬נֶאֱסַר‭ ‬בְּבֵית‭ ‬הַכֶּלֶא‭ ‬וְגֹרַשׁ‭ ‬מִן‭ ‬הָאָרֶץ.‭

זַ‭'‬בּוֹטִינְסְקִי‭ ‬הָיָה‭ ‬מַנְהִיג‭ ‬וְסוֹפֵר‭ ‬חָשׁוּב,‭ ‬וְאַף‭ ‬שֶׁלֹּא‭ ‬זָכָה‭ ‬לִרְאוֹת‭ ‬בַּהֲקָמַת‭ ‬הַמְּדִינָה,‭ ‬הוּא‭ ‬תָּרַם‭ ‬רַבּוֹת‭ ‬לַהֲקָמָתָהּ‭.‬

גָּלִילָה‭ ‬רוֹן–פֶדֶר‭-‬עָמִית‭ ‬הִיא‭ ‬מִבְּכִירוֹת‭ ‬הַסּוֹפְרִים‭ ‬לִילָדִים‭ ‬וּלְנֹעַר.‭ ‬סְפָרֶיהָ‭ ‬הָרַבִּים‭) ‬'מְשִׂימָה‭ ‬עוֹלָמִית‭', '‬מִנְהֶרֶת‭ ‬הַזְּמַן‭', '‬אֶל‭ ‬עַצְמִי‭', '‬גִ‭'‬ינְגִ‭'‬י‭' ‬וְעוֹד) ‬הַם‭ ‬חֵלֶק‭ ‬בִּלְתִּי‭ ‬נִפְרָד‭ ‬מִמַּדַּף‭ ‬הַסְּפָרִים‭ ‬הַיִּשְׂרְאֵלִי‭.‬

מִי אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ? הַאִם הֵם גִּלּוּ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? לָמָּה הֵם לְבוּשִׁים כָּךְ? הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיעַ מֵהֶעָבָר אֶל הַהֹוֶה? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, בְּדַרְכֵּנוּ לְהַפְגִּין נֶגֶד... נֶגֶד מָה, בְּעֶצֶם? נִדְחַפְתִּי בֵּין הָאֲנָשִׁים. מִישֶׁהוּ נָשָׂא נְאוּם, אֲבָל בִּגְלַל הֶהָמוֹן לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. “מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד!" הַנּוֹאֵם קָרָא, "מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד! מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה בְּמֶרְכַּז יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים עַכְשָׁיו, אֲנַחְנוּ מוֹדִיעִים לְךָ שֶׁנִּלָּחֵם בְּתָכְנִיתְךָ עַד חוֹרְמָה!" "בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד!" כַּמָּה צְעִירִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי הִתְחִילוּ לִקְרוֹא בְּזַעַם, "בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד! אַנְגְּלִיָה הַחוּצָה! בּוּז לַסֵּפֶר הַלָּבָן!!!" אוּף! אֵיזֶה עֲצַבִּים! מִי זֶה הַמֶקְדוֹנַלְד הַזֶּה? אֵיךְ זֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים אֶת שְׁמוֹ, אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַמְבּוּרְגֶר וְצִ'יפְּס שֶׁל ‘מֶקְדוֹנַלְדְ'ס´וְנִהְיֶה רָעֵב?

בָּרַדְיוֹ‭ ‬אוֹמְרִים‭ ‬שֶׁהַפְּקָק‭ ‬בַּדֶּרֶךְ‭ ‬נִגְרַם‭ ‬בִּגְלַל‭ ‬הַחֲסִידִים‭ ‬שֶׁנּוֹהֲרִים‭ ‬לַחֲתֻנָּה‭. ‬אֲנִי‭ ‬מְסַמֵּס‭ ‬לְשָׁרוֹן‭ ‬שֶׁתִּשְׁאַל‭ ‬אֶת‭ ‬מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬מָה‭ ‬זֶה‭ ‬חֲסִידוּת‭, ‬וְהִיא‭ ‬שׁוֹאֶלֶת‭ ‬אוֹתִי‭ ‬אִם‭ ‬אֲנִי‭ ‬מִתְכַּוֵּן‭ ‬לַחֲסִידוֹת‭ ‬שֶׁעָפוֹת‭ ‬לְאַפְרִיקָה‭...‬  הָיָה‭ ‬קַר‭ ‬בַּמָּקוֹם‭ ‬שֶׁהִגַּעְנוּ‭ ‬אֵלָיו‭, ‬קַרררר‭ ‬מְאוֹד‭. ‬הַשֶּׁלֶג‭ ‬כִּסָּה‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲדָמָה‭. ‬אֲבָל‭ ‬חִכּוּ‭ ‬לָנוּ‭ ‬שָׁם‭ ‬מְעִילִים‭ ‬וּמַגָּפַיִם‭ ‬שֶׁהִתְאִימוּ‭ ‬בְּדִיּוּק‭. ‬עוֹשֵׂה‭ ‬הַנִּפְלָאוֹת‭ ‬יָדַע‭ ‬שֶׁנַּגִּיעַ‭, ‬וּבִקֵּשׁ‭ ‬שֶׁיָּכִינוּ‭ ‬אוֹתָם‭ ‬עֲבוּרֵנוּ‭.‬ אַחַר‭ ‬כָּךְ‭ ‬רָאִינוּ‭ ‬נִסִּים‭ ‬שֶׁלְּעוֹלָם‭ ‬לֹא‭ ‬נוּכַל‭ ‬לְהַסְבִּיר‭. ‬הַאִם‭ ‬אֵלֶּה‭ ‬הָיוּ‭ ‬נִסִּים‭ ‬שֶׁקָּרוּ‭ ‬בֶּאֱמֶת‭, ‬אוֹ‭ ‬שֶׁהַפַּעַם‭ ‬מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬הוֹבִילָה‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬לַדִּמְיוֹן‭?‬ הַאִם‭ ‬יִתָּכֵן‭ ‬שֶׁיֶּלֶד‭ ‬מֵת‭ ‬קָם‭ ‬לִתְחִיָּה‭? ‬שֶׁעוֹשֵׂה‭ ‬הַנִּפְלָאוֹת‭ ‬מְדַבֵּר‭ ‬עִם‭ ‬צִפּוֹרִים‭? ‬וְאֵיךְ‭ ‬כָּל‭ ‬זֶה‭ ‬קָשׁוּר‭ ‬לִתְנוּעַת‭ ‬הַחֲסִידוּת‭?‬‬

הָלַכְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭, ‬לִבְדּוֹק‭ ‬אִם‭ ‬הִיא‭ ‬נִפְגְּעָה‭ ‬בַּשְּׂרֵפָה‭ ‬שֶׁהִשְׁתּוֹלְלָה‭ ‬בַּמָּקוֹם‭. ‬מָצָאנוּ‭ ‬הַרְבֵּה‭ ‬מַיִם‭ ‬שֶׁהַכַּבָּאִיּוֹת‭ ‬הִתִּיזוּ‭, ‬הֵרַחְנוּ‭ ‬רֵיחַ‭ ‬עָשָׁן‭, ‬אֲבָל‭ ‬רֶגַע‭... ‬אֵיךְ‭ ‬זֶה‭ ‬שֶׁהַפֶּתַח‭ ‬נוֹסֵעַ‭ ‬אֵלֵינוּ‭? ‬לָמָּה‭ ‬הַקִּירוֹת‭ ‬סוֹגְרִים‭ ‬עָלֵינוּ‭?‬  טוֹב‭, ‬לְפִי‭ ‬שֵׁם‭ ‬הַסֵּפֶר‭ ‬אַתֶּם‭ ‬בֶּטַח‭ ‬מְנַחֲשִׁים‭ ‬שֶׁפָּגַשְׁנוּ‭ ‬שׁוֹדְדֵי‭ ‬יָם‭, ‬מַמָּשׁ‭ ‬פִּירָאטִים‭.‬ אֲנִי‭ ‬יָכוֹל‭ ‬לְסַפֵּר‭ ‬לָכֶם‭ ‬שֶׁעַל‭ ‬הַסְּפִינָה‭ ‬הָיָה‭ ‬אֲפִלּוּ‭ ‬בֵּית–כְּנֶסֶת‭ ‬קָטָן‭. ‬ אֲבָל‭ ‬מָתַי‭ ‬הָיוּ‭ ‬שׁוֹדְדֵי‭ ‬יָם‭ ‬יְהוּדִים‭? ‬אֶת‭ ‬מִי‭ ‬הֵם‭ ‬שָׁדְדוּ‭? ‬בְּמִי‭ ‬הֵם‭ ‬נִלְחֲמוּ‭? ‬וְהַאִם‭ ‬יָכוֹל‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬שֶׁפָּגַשְׁנוּ‭ ‬אֶת‭ ‬קֶפְּטֶן‭ ‬הוּק‭? ‬ וְאֵיךְ‭ ‬קָרָה‭ ‬שֶׁאֲנִי‭ - ‬דָּן‭ ‬שְׁחוֹרִי‭ - ‬הִצַּלְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬מְפַקֵּד‭ ‬שׁוֹדְדֵי‭ ‬הַיָּם‭ ‬מֵחֲטִיפָה‭?‬

הַאִם‭ ‬אֶפְשָׁר‭ ‬לְבַקֵּשׁ‭ ‬מִמִּנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬לָקַחַת‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬לִזְמַן‭ ‬שֶׁאֲנַחְנוּ‭ ‬רוֹצִים‭ ‬וּלְאֵרוּעַ‭ ‬שֶׁאֲנַחְנוּ‭ ‬רוֹצִים?‭ ‬נָכוֹן,‭ ‬בִּקַּשְׁנוּ‭ ‬לְהַגִּיעַ‭ ‬לְמָקוֹם‭ ‬מְסֻיָּם,‭ ‬אֲבָל‭ ‬שׁוּב‭ ‬הַמִּנְהָרָה‭ ‬עָשְׂתָה‭ ‬בָּנוּ‭ ‬כִּרְצוֹנָהּ‭.‬ 

אֲנִי‭ ‬יָכוֹל‭ ‬לְסַפֵּר‭ ‬לָכֶם‭ ‬שֶׁהָיִינוּ‭ ‬בְּכֶלֶא‭ ‬עַכּוֹ,‭ ‬עָמַדְנוּ‭ ‬בְּתוֹר‭ ‬אָרֹךְ‭ ‬עִם‭ ‬הַמְּבַקְּרִים‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲסִירִים.‭ ‬רָאִינוּ‭ ‬מוּלֵנוּ‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲסִירִים,‭ ‬לוֹחֲמֵי‭ ‬הַמַּחְתָּרוֹת‭ ‬שֶׁנִּתְפְּסוּ.‭ ‬אֲבָל‭ ‬רֶגַע, ‬מָה‭ ‬קוֹרֶה‭ ‬פֹּה‭???‬

אַל‭ ‬תִּדְאֲגוּ,‭ ‬לֹא‭ ‬אֲגַלֶּה‭ ‬לָכֶם‭ ‬כְּבָר‭ ‬עַכְשָׁיו‭ ‬אֶת‭ ‬הַסּוֹף‭ ‬הַמּוֹתֵחַ. ‬תַּרְשׁוּ‭ ‬לִי‭ ‬רַק‭ ‬לְסַפֵּר‭ ‬לָכֶם‭ ‬שֶׁהִגַּעְנוּ‭ ‬לִפְעֻלָּה‭ ‬גְּדוֹלָה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַמַּחְתֶּרֶת. ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬הֻפְתַּעְנוּ‭ ‬שׁוּב‭ ‬וָשׁוּב‭ - ‬וְהַמַּחְתֶּרֶת‭ ‬זָכְתָה‭ ‬לְכֶסֶף‭ ‬רַב‭ ‬שֶׁעָזַר‭ ‬לָהּ‭ ‬מְאוֹד‭ ‬בִּפְעֻלּוֹת‭ ‬הַלְּחִימָה‭ ‬בַּבְּרִיטִים‭.‬

נֹגַהּ הִתְקַשְּׁרָה אִתִּי בַּווֹטְסְאַפּ וּבִקְּשָׁה שֶׁנִּצְטָרֵף אֵלֶיהָ לַתַּהֲלוּכָה שֶׁיּוֹצֵאת בְּלַ"ג בָּעֹמֶר מִצְּפַת לְמֵירוֹן עִם סֵפֶר הַתּוֹרָה. הִיא סִפְּרָה שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ מְאַרְגֶּנֶת אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַזֹּאת כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת. לֹא רָצִינוּ לְפַסְפֵס אֶת זֶה. אֲפִלּוּ אִמָּא שֶׁלִּי הִצְטָרְפָה. תָּאֲרוּ לָכֶם אֶת הַתְּמוּנָה: אֲנִי מֵצִיץ מִבַּעַד לְחוֹר הַמַּנְעוּל שֶׁל בַּיִת בִּצְפַת. הַחֶדֶר חָשׁוּךְ. לְאוֹר מְנוֹרַת נֵפְט אֲנִי צוֹפֶה בְּמִישֶׁהוּ שֶׁמֵּסִיר אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל כָּרִית הַדְּיוֹ, וּמַטְבִּיעַ חוֹתֶמֶת בְּדַפֵּי נְיָר. מָה הֵם הַדַּפִּים הָאֵלֶּה? לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה בַּחֹשֶךְ? וּמִי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּסְתַּתְּרִים בַּמַּרְתֵּף? מִפְּנֵי מִי?

נִכְנַסְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭ ‬וּמָצָאנוּ‭ ‬אֶת‭ ‬עַצְמֵנוּ‭ ‬בְּמִנְהֶרֶת‭ ‬זְמַן‭. ‬פִּתְאוֹם‭ ‬הָיִינוּ‭ ‬בִּתְקוּפָה‭ ‬שׁוֹנָה‭ ‬לְגַמְרֵי‭! ‬אֲנַחְנוּ‭, ‬יְלָדִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַיּוֹם‭, ‬עִם‭ ‬מַחְשֵׁב‭ ‬וְהַכֹּל‭, ‬בִּקַּרְנוּ‭ ‬לְכַמָּה‭ ‬שָׁעוֹת‭ ‬בְּאֵרוּעִים‭ ‬שֶׁקָּרוּ‭ ‬לִפְנֵי‭ ‬עֶשְׂרוֹת‭ ‬שָׁנִים‭. ‬‭(‬אֲנִי‭ ‬בָּטוּחַ‭ ‬שֶׁנִּרְאֵינוּ‭ ‬לָאֲנָשִׁים‭ ‬שֶׁפָּגַשְׁנוּ‭ ‬כְּמוֹ‭ ‬חַיְזָרִים‭, ‬אֲפִלּוּ‭ ‬שֶׁהֵם‭ ‬לֹא‭ ‬הִכִּירוּ‭ ‬אֶת‭ ‬הַמִּלָּה‭ ‬הַזֹּאת‭.‬‭(‬‭ ‬הָיִינוּ‭ ‬עֵדִים‭ ‬לַמַּאֲבָק‭ ‬עַל‭ ‬הֲקָמַת‭ ‬מְדִינַת‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭, ‬צָפִינוּ‭ ‬בָּרְגָעִים‭ ‬הַחֲשׁוּבִים‭ ‬בְּיוֹתֵר‭ ‬שֶׁל‭ ‬מִלְחֶמֶת‭ ‬הַשִּׁחְרוּר‭ ‬וְחָוִינוּ‭ ‬אֶת‭ ‬הַמָּצוֹר‭ ‬עַל‭ ‬עִיר‭ ‬הַבִּירָה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַמְּדִינָה‭ ‬שֶׁרַק‭ ‬נוֹלְדָה‭. ‬הֲמוֹן‭ ‬שְׁאֵלוֹת‭ ‬הִתְרוֹצְצוּ‭ ‬בְּרָאשֵׁינוּ‭: ‬מָה‭ ‬קָרָה‭ ‬לְכָל‭ ‬הָאֲנָשִׁים‭ ‬הָאֵלֶּה‭? ‬הַאִם‭ ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬יְכוֹלִים‭ ‬לַעֲזֹר‭ ‬בְּמַשֶּׁהוּ‭? ‬הַאִם‭ ‬הַיּוֹם‭ ‬אֶפְשָׁר‭ ‬בִּכְלָל‭ ‬לְשַׁנּוֹת‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬שֶׁכְּבָר‭ ‬הָיָה‭?‬

יְרוּשָׁלַיִם‭ ‬בְּמָצוֹר‭ ‬פּוֹתֵחַ‭ ‬אֶת‭ ‬סִדְרַת‭ ‬מִנְהֶרֶת‭ ‬הַזְּמַן‭, ‬שֶׁמַּזְמִינָה‭ ‬אֶת‭ ‬הַקּוֹרְאִים‭ ‬הַצְּעִירִים‭ ‬לְמַסָּע‭ ‬מְרַתֵּק‭ ‬בַּהִיסְטוֹרְיָה‭ ‬שֶׁל‭ ‬עַם‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭ ‬וּמְדִינַת‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭. ‬הַסִּדְרָה‭ ‬הִתְקַבְּלָה‭ ‬בְּאַהֲבָה‭ ‬רַבָּה‭ ‬בִּידֵי‭ ‬הַקּוֹרְאִים‭, ‬סְפָרֶיהָ‭ ‬כִּכְבוּ‭ ‬בִּרְשִׁימוֹת‭ ‬רַבֵּי‮–‬הַמֶּכֶר‭ ‬וְנִבְחֲרוּ‭ ‬לְמִצְעַד‭ ‬הַסְּפָרִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬מִשְׂרַד‭ ‬הַחִנּוּךְ‭. ‬

גָּלִילָה‭ ‬רוֹן‮–‬פֶדֶר‭-‬עָמִית‭ ‬הִיא‭ ‬מִבְּכִירוֹת‭ ‬הַסּוֹפְרִים‭ ‬לִילָדִים‭ ‬וּלְנֹעַר‭. ‬סְפָרֶיהָ‭ ‬הָרַבִּים‭ ('‬מְשִׂימָה‭ ‬עוֹלָמִית‭', '‬אֶל‭ ‬עַצְמִי‭', '‬גִ‭'‬ינְגִ‭'‬י‭' ‬וְעוֹד‭) ‬הֵם‭ ‬חֵלֶק‭ ‬בִּלְתִּי‭ ‬נִפְרָד‭ ‬מִמַּדַּף‭ ‬הַסְּפָרִים‭ ‬הַיִּשְׂרְאֵלִי‭.‬

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר, אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חייזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. לאן אנחנו נוסעים? באיזו שנה אנחנו? והנה אנחנו במשאית, מטלטלים בדרך. והנה אנחנו במי הים הסוערים, מתערבבים עם המעפילים, כדי שלא ידעו מי הוא מי. והנה אנחנו מצד אחד רוקדים ומצד שני נאבקים בבריטים. והנה אנחנו... האם אנחנו המפסידים או המנצחים במלחמה הזאת?