קוסם המילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

אֵיזו יְכלֶת הופֶכֶת יֶלֶד לְמַנְהִיג? הַאִם זו חָכְמָה? או אמֶץ? וְאוּלַי זו הַיְּכלֶת לְשכְנֵעַ אֶת הַחולְמִים לְהַגְשים אֶת חֲלומותֵיהֶם?

מְנַחֵם בֶּגִין הָיָה מֻכָּר מְאוד בִּבְּרִיסְק שבְּפּולִין. אֲבָל מָה הַפֶּלֶא? לא רַק שהוּא הָיָה בְּנו של מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בָּעִיר, אֶלָּא שעוד בְּיַלְדוּתו הוּא הָיָה אַלּוּף הַנּואֲמִים. מְנַחֵם הִתְגָּאָה בְּמִשפַּחְתּו - בְּאָבִיו הַמַּנְהִיג, בְּאָחִיו הַמָּתֶמָטִיקַאי וּבַאֲחותו הַשּחְקָנִית הַמֻּכְשרֶת, וְגַם בְּנֵי מִשפַּחְתּו הִתְגָּאוּ בִּיכָלְתּו לְשכְנֵעַ אֲחֵרִים בְּנִסּוּחָיו הַמְּדֻיָּקִים.

כֻּלָּם הִתְלַהֲבוּ מֵהַנְּאוּמִים של מְנַחֵם, וְהוּא נֶהֱנָה לְסַפֵּר אֶת דֵּעותָיו, נִלְחַם עֲלֵיהֶן וְלא חָשש מִתְּגוּבות חֲבֵרָיו. בִּמְיֻחָד הוּא אָהַב לְדַבֵּר עַל הַחֲלום הַגָּדול שלּו: הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית חָפְשית. אֲבָל מְנַחֵם יָדַע שכְּדֵי לְהַגְשים חֲלומות, לא מַסְפִּיקִים רַק דִּבּוּרִים, וְהָיָה מוּכָן לַעֲשות הַכּל כְּדֵי לְהָקִים מְדִינָה שבָּהּ יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לִחְיות בְּשלום.

גָּלִילָה רון–פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירות הַסּופְרִים לִילָדִים וּלְנעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (מְשימָה עולָמִית, מִנְהֶרֶת הַזְּמַן, אֶל עַצְמִי, גִ'ינְגִ'י וְעוד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשרְאֵלִי.

פרק ראשון

פֶּרֶק א

רוֹאִים אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה?

שְׁמוֹ מְנַחֵם. הוּא בֶּן שֶׁבַע, בֶּן הַזְּקוּנִים בְּמִשְׁפַּחַת בֶּגִין. הַטֶּקֶס, שֶׁנֶּעֱרָךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעֶרֶב פֶּסַח, מֻקְדָּשׁ לְזִכְרָם שֶׁל יְהוּדִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּפּוֹגְרוֹם בָּעִיר הַפּוֹלָנִית פִּינְסְק. מִכָּל הַיְּלָדִים, מְנַחֵם נִבְחַר לָשֵׂאת אֶת נְאוּם הַקִּינָה עֲלֵיהֶם. אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא מְדַקְלֵם בְּרֶגֶשׁ עָמֹק כָּל כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֹא לְהַקְשִׁיב לוֹ. הַאִם בֶּעָתִיד הוּא יִהְיֶה שַׂחְקָן?

הָאִישׁ שֶׁמַבִּיט בּוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת הוּא זְאֵב דֹּב, אָבִיו שֶׁל הַיֶּלֶד מְנַחֵם, וּלְיָדוֹ עוֹמֶדֶת חַסְיָה אִשְׁתּוֹ. הָאָב הוּא אִישׁ מְפֻרְסָם בַּקְּהִלָּה וְדוֹאֵג לְהַחְדִּיר לִילָדָיו אַהֲבָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. בַּחֲנֻכָּה, לְמָשָׁל, הוּא נוֹהֵג לְהַצִּיב אֶת הַחֲנֻכִּיָּה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁכָּל הַגּוֹיִים יֵדְעוּ שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה גָּרִים יְהוּדִים. הוּא נוֹהֵג לִשְׁלֹחַ אֶת הַיְּלָדִים - הֶרְצְל הַבְּכוֹר, רָחֵל הָאֶמְצָעִית וּמְנַחֵם הַקָּטָן - לִבְדֹּק עַד אֵיזֶה מֶרְחָק רוֹאִים אֶת אוֹר הַנֵּרוֹת. בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, בָּעִיר בְּרִיסְק שֶׁבְּפּוֹלִין, יְהוּדִים רַבִּים חוֹשְׁשִׁים שֶׁשְּׁכֵנִים גּוֹיִים יִפְגְּעוּ בָּהֶם אִם יִרְאוּ שֶׁהֵם חוֹגְגִים אֶת הֶחָגִים הַיְּהוּדִיִּים. אֲבָל זְאֵב דֹּב בֶּגִין הוּא יְהוּדִי גֵּאֶה. אֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְהַסְתִּיר אֶת הַחֲנֻכִּיָּה מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן.

יַלְדֵי מִשְׁפַּחַת בֶּגִין חֲבֵרִים בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'. אַבָּא שֶׁלָּהֶם הוּא אַחַד הַמְּיַסְּדִים שֶׁל תָּא הַתְּנוּעָה בָּעִיר.

תָּמִיד כְּשֶׁהֵם חוֹזְרִים מִפְּעֻלָּה בַּתְּנוּעָה, אַבָּא שֶׁלָּהֶם מְשׂוֹחֵחַ אִתָּם. בַּחֲנֻכָּה הוּא תָּמִיד מְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַמַּכַּבִּים. "יֵשׁ דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁכֻּלָּנוּ חַיָּבִים לִלְמֹד מֵהַהִיסְטוֹרְיָה," הָאָב אוֹמֵר, "כְּשֶׁהָעָם הַיְּהוּדִי מְאֻחָד, אֵין בָּעוֹלָם כּוֹחַ שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. לָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְלַכֵּד. לָכֵן עָלֵינוּ לַחְזֹר וּלְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵי חֲנֻכָּה, כִּי הַיְּהוּדִים נִצְּחוּ אֶת הַיְּוָנִים רַק בִּזְכוּת הָאַחְדוּת. וּמָהֵם הַדְּבָרִים הַמְּאַחֲדִים אֶת כֻּלָּנוּ?" הוּא מַעֲבִיר אֶת מַבָּטוֹ עַל פְּנֵי יְלָדָיו.

"הַשָּׂפָה הָעִבְרִית!" מְנַחֵם עוֹנֶה. כֻּלָּם בָּעִיר יוֹדְעִים שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה לֹא רַק נוֹאֵם יָפֶה בְּעִבְרִית - הוּא גַּם מְדַבֵּר עִבְרִית לְלֹא שְׁגִיאוֹת.

"הַמּוֹלֶדֶת!" רָחֵל מוֹסִיפָה.

"שְׁנֵיכֶם צוֹדְקִים!" זְאֵב דֹּב נִרְאֶה מְרֻצֶּה. "זֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מַקְפִּידִים לְדַבֵּר עִבְרִית, וְזֹאת גַּם הַסִּבָּה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזִכְרוּ הֵיטֵב: לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נוֹסְעִים וְלֹא בָּאִים. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -?" שׁוּב הוּא מַעֲבִיר אֶת מַבָּטוֹ עַל פְּנֵי יְלָדָיו.

"לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַק שָׁבִים אוֹ חוֹזְרִים," מְנַחֵם מַכְרִיז.

"נָכוֹן!" זְאֵב דֹּב גֵּאֶה בִּילָדָיו, "זֹאת הַמּוֹלֶדֶת הַיְּחִידָה שֶׁלָּנוּ!"

 

מְנַחֵם אוֹהֵב מְאוֹד אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְהִתְגָּאוֹת בָּהּ גַּם כְּשֶׁהוּא הוֹפֵךְ לְנַעַר. הוּא גֵּאֶה בְּאָבִיו, מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בִּבְּרִיסְק. וְאִמָּא שֶׁלּוֹ? בְּעֵינָיו הִיא הָאֵם הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. אֵין גְּבוּל לַסַּבְלָנוּת שֶׁלָּהּ וְלִמְסִירוּתָהּ לִילָדֶיהָ. רָחֵל אֲחוֹתוֹ הִיא הַשַּׂחְקָנִית הַבּוֹלֶטֶת בְּיוֹתֵר בַּחוּג הַדְּרָמָטִי שֶׁל הַשִּׁכְבָה הַבּוֹגֶרֶת בַּשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר, וְיֵשׁ לָהּ אֵינְסוֹף חֲבֵרוֹת. וְאָחִיו הֶרְצְל? אֵין יְהוּדִי אֶחָד בִּבְּרִיסְק שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא תַּלְמִיד מְחוֹנָן וּמִצְטַיֵּן בִּמְיֻחָד בְּמָתֶמָטִיקָה.

"בֶּטַח תִּהְיֶה כְּמוֹ אָחִיךָ וַאֲחוֹתְךָ," חֲבֵרָיו שֶׁל מְנַחֵם אוֹמְרִים לוֹ. עַכְשָׁו הוּא כְּבָר בֶּן עֶשֶׂר, וְיֵשׁ לוֹ דֵּעוֹת עַצְמָאִיּוֹת שֶׁלּוֹ. "וּבְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים תִּהְיֶה מַדְרִיךְ בַּ'שּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'."

"אֲנִי לֹא בָּטוּחַ," מְנַחֵם עוֹנֶה.

"לָמָּה?" חֲבֵרָיו שׁוֹאֲלִים.

"כִּי אֲנִי לֹא לְגַמְרֵי מַסְכִּים עִם הַדֶּרֶךְ שֶׁל 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'," הוּא מַסְבִּיר. "הַרְבֵּה מַדְרִיכִים חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַכְרִיז עַל הִזְדַּהוּת עִם הַמַּאֲבָק שֶׁל הַקּוֹמוּנִיסְטִים: לְשַׁחְרֵר אֶת הָעוֹלָם מִשִּׁלְטוֹן הָעֲשִׁירִים וְלִדְאֹג שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ שָׁוִים. וַאֲנִי חוֹשֵׁב אַחֶרֶת."

"אַתָּה רַק בֶּן עֶשֶׂר וּכְבָר אַתָּה חוֹשֵׁב אַחֶרֶת מֵהַמַּדְרִיכִים?" הַחֲבֵרִים נִדְהָמִים.

"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁקֹּדֶם כֹּל הַיְּהוּדִים צְרִיכִים לִזְכּוֹת בְּחַיֵּי חֹפֶשׁ. קֹדֶם שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה יְהוּדִית. אַחַר כָּךְ נוּכַל לְהִתְפַּנּוֹת לִדְאֹג שֶׁבַּמְּדִינָה הַזֹּאת יִהְיֶה שִׁוְיוֹן וְשֶׁהַפּוֹעֲלִים שֶׁלָּהּ לֹא יִהְיוּ עֲנִיִּים כָּל כָּךְ."

"אַתָּה טוֹעֶה," טוֹעֲנִים נֶגְדּוֹ הַחֲבֵרִים מֵ'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר', "הַמַּאֲבָק לְשִׁוְיוֹן חָשׁוּב יוֹתֵר!"

"חָשׁוּב יוֹתֵר מֵהַמַּאֲבָק לִמְדִינָה יְהוּדִית?" פָּנָיו שֶׁל מְנַחֵם מַאֲדִימוֹת.

"כֵּן!" עוֹנִים לוֹ חֲבֵרָיו.

 

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וּמְנַחֵם כְּבָר בֶּן 13 וּמִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּיוֹם בַּר הַמִּצְוָה שֶׁלּוֹ. חֲבֵרָיו בַּשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר לוֹעֲגִים לוֹ. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁצִּיּוֹנִים לֹא צְרִיכִים לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְהַנִּיחַ תְּפִלִּין. אֲבָל בֶּגִין עוֹמֵד מוּלָם, יָחִיד מוּל רַבִּים, וְאוֹמֵר: "אֲנִי אֶעֱלֶה לַתּוֹרָה! אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין! אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצִּיּוֹנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם יְהוּדִי!"

כַּאֲשֶׁר זְאֵב דֹּב שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוּא כּוֹעֵס מְאוֹד.

"אִם זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁל 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר', לֹא נוּכַל לְהִשָּׁאֵר בַּתְּנוּעָה הַזֹּאת. נִצְטָרֵךְ לַעֲזֹב וּלְהִצְטָרֵף לִתְנוּעַת נֹעַר אַחֶרֶת!"

"אֲבָל אֵין בִּבְּרִיסְק תְּנוּעַת נֹעַר אַחֶרֶת," מְנַחֵם אוֹמֵר.

"אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲזֹב, אוּלַי יֵלְכוּ נוֹסָפִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ, וְיַחַד נַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי שֶׁתְּנוּעָה אַחֶרֶת תָּקוּם כָּאן!" אָבִיו עוֹנֶה לוֹ. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר, יְהוּדֵי בְּרִיסְק מֻפְתָּעִים לְגַלּוֹת שֶׁשְּׁלשֶׁת יְלָדָיו שֶׁל מְיַסֵּד תָּא 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר' בָּעִיר פּוֹרְשִׁים מֵהַתְּנוּעָה.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

קוסם המילים גלילה רון־פדר עמית

פֶּרֶק א

רוֹאִים אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה?

שְׁמוֹ מְנַחֵם. הוּא בֶּן שֶׁבַע, בֶּן הַזְּקוּנִים בְּמִשְׁפַּחַת בֶּגִין. הַטֶּקֶס, שֶׁנֶּעֱרָךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעֶרֶב פֶּסַח, מֻקְדָּשׁ לְזִכְרָם שֶׁל יְהוּדִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּפּוֹגְרוֹם בָּעִיר הַפּוֹלָנִית פִּינְסְק. מִכָּל הַיְּלָדִים, מְנַחֵם נִבְחַר לָשֵׂאת אֶת נְאוּם הַקִּינָה עֲלֵיהֶם. אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא מְדַקְלֵם בְּרֶגֶשׁ עָמֹק כָּל כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֹא לְהַקְשִׁיב לוֹ. הַאִם בֶּעָתִיד הוּא יִהְיֶה שַׂחְקָן?

הָאִישׁ שֶׁמַבִּיט בּוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת הוּא זְאֵב דֹּב, אָבִיו שֶׁל הַיֶּלֶד מְנַחֵם, וּלְיָדוֹ עוֹמֶדֶת חַסְיָה אִשְׁתּוֹ. הָאָב הוּא אִישׁ מְפֻרְסָם בַּקְּהִלָּה וְדוֹאֵג לְהַחְדִּיר לִילָדָיו אַהֲבָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. בַּחֲנֻכָּה, לְמָשָׁל, הוּא נוֹהֵג לְהַצִּיב אֶת הַחֲנֻכִּיָּה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁכָּל הַגּוֹיִים יֵדְעוּ שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה גָּרִים יְהוּדִים. הוּא נוֹהֵג לִשְׁלֹחַ אֶת הַיְּלָדִים - הֶרְצְל הַבְּכוֹר, רָחֵל הָאֶמְצָעִית וּמְנַחֵם הַקָּטָן - לִבְדֹּק עַד אֵיזֶה מֶרְחָק רוֹאִים אֶת אוֹר הַנֵּרוֹת. בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, בָּעִיר בְּרִיסְק שֶׁבְּפּוֹלִין, יְהוּדִים רַבִּים חוֹשְׁשִׁים שֶׁשְּׁכֵנִים גּוֹיִים יִפְגְּעוּ בָּהֶם אִם יִרְאוּ שֶׁהֵם חוֹגְגִים אֶת הֶחָגִים הַיְּהוּדִיִּים. אֲבָל זְאֵב דֹּב בֶּגִין הוּא יְהוּדִי גֵּאֶה. אֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְהַסְתִּיר אֶת הַחֲנֻכִּיָּה מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן.

יַלְדֵי מִשְׁפַּחַת בֶּגִין חֲבֵרִים בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'. אַבָּא שֶׁלָּהֶם הוּא אַחַד הַמְּיַסְּדִים שֶׁל תָּא הַתְּנוּעָה בָּעִיר.

תָּמִיד כְּשֶׁהֵם חוֹזְרִים מִפְּעֻלָּה בַּתְּנוּעָה, אַבָּא שֶׁלָּהֶם מְשׂוֹחֵחַ אִתָּם. בַּחֲנֻכָּה הוּא תָּמִיד מְדַבֵּר בְּשֶׁבַח הַמַּכַּבִּים. "יֵשׁ דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁכֻּלָּנוּ חַיָּבִים לִלְמֹד מֵהַהִיסְטוֹרְיָה," הָאָב אוֹמֵר, "כְּשֶׁהָעָם הַיְּהוּדִי מְאֻחָד, אֵין בָּעוֹלָם כּוֹחַ שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. לָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְלַכֵּד. לָכֵן עָלֵינוּ לַחְזֹר וּלְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵי חֲנֻכָּה, כִּי הַיְּהוּדִים נִצְּחוּ אֶת הַיְּוָנִים רַק בִּזְכוּת הָאַחְדוּת. וּמָהֵם הַדְּבָרִים הַמְּאַחֲדִים אֶת כֻּלָּנוּ?" הוּא מַעֲבִיר אֶת מַבָּטוֹ עַל פְּנֵי יְלָדָיו.

"הַשָּׂפָה הָעִבְרִית!" מְנַחֵם עוֹנֶה. כֻּלָּם בָּעִיר יוֹדְעִים שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה לֹא רַק נוֹאֵם יָפֶה בְּעִבְרִית - הוּא גַּם מְדַבֵּר עִבְרִית לְלֹא שְׁגִיאוֹת.

"הַמּוֹלֶדֶת!" רָחֵל מוֹסִיפָה.

"שְׁנֵיכֶם צוֹדְקִים!" זְאֵב דֹּב נִרְאֶה מְרֻצֶּה. "זֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מַקְפִּידִים לְדַבֵּר עִבְרִית, וְזֹאת גַּם הַסִּבָּה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזִכְרוּ הֵיטֵב: לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נוֹסְעִים וְלֹא בָּאִים. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -?" שׁוּב הוּא מַעֲבִיר אֶת מַבָּטוֹ עַל פְּנֵי יְלָדָיו.

"לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַק שָׁבִים אוֹ חוֹזְרִים," מְנַחֵם מַכְרִיז.

"נָכוֹן!" זְאֵב דֹּב גֵּאֶה בִּילָדָיו, "זֹאת הַמּוֹלֶדֶת הַיְּחִידָה שֶׁלָּנוּ!"

 

מְנַחֵם אוֹהֵב מְאוֹד אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְהִתְגָּאוֹת בָּהּ גַּם כְּשֶׁהוּא הוֹפֵךְ לְנַעַר. הוּא גֵּאֶה בְּאָבִיו, מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בִּבְּרִיסְק. וְאִמָּא שֶׁלּוֹ? בְּעֵינָיו הִיא הָאֵם הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. אֵין גְּבוּל לַסַּבְלָנוּת שֶׁלָּהּ וְלִמְסִירוּתָהּ לִילָדֶיהָ. רָחֵל אֲחוֹתוֹ הִיא הַשַּׂחְקָנִית הַבּוֹלֶטֶת בְּיוֹתֵר בַּחוּג הַדְּרָמָטִי שֶׁל הַשִּׁכְבָה הַבּוֹגֶרֶת בַּשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר, וְיֵשׁ לָהּ אֵינְסוֹף חֲבֵרוֹת. וְאָחִיו הֶרְצְל? אֵין יְהוּדִי אֶחָד בִּבְּרִיסְק שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא תַּלְמִיד מְחוֹנָן וּמִצְטַיֵּן בִּמְיֻחָד בְּמָתֶמָטִיקָה.

"בֶּטַח תִּהְיֶה כְּמוֹ אָחִיךָ וַאֲחוֹתְךָ," חֲבֵרָיו שֶׁל מְנַחֵם אוֹמְרִים לוֹ. עַכְשָׁו הוּא כְּבָר בֶּן עֶשֶׂר, וְיֵשׁ לוֹ דֵּעוֹת עַצְמָאִיּוֹת שֶׁלּוֹ. "וּבְעוֹד כַּמָּה שָׁנִים תִּהְיֶה מַדְרִיךְ בַּ'שּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'."

"אֲנִי לֹא בָּטוּחַ," מְנַחֵם עוֹנֶה.

"לָמָּה?" חֲבֵרָיו שׁוֹאֲלִים.

"כִּי אֲנִי לֹא לְגַמְרֵי מַסְכִּים עִם הַדֶּרֶךְ שֶׁל 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר'," הוּא מַסְבִּיר. "הַרְבֵּה מַדְרִיכִים חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַכְרִיז עַל הִזְדַּהוּת עִם הַמַּאֲבָק שֶׁל הַקּוֹמוּנִיסְטִים: לְשַׁחְרֵר אֶת הָעוֹלָם מִשִּׁלְטוֹן הָעֲשִׁירִים וְלִדְאֹג שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ שָׁוִים. וַאֲנִי חוֹשֵׁב אַחֶרֶת."

"אַתָּה רַק בֶּן עֶשֶׂר וּכְבָר אַתָּה חוֹשֵׁב אַחֶרֶת מֵהַמַּדְרִיכִים?" הַחֲבֵרִים נִדְהָמִים.

"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁקֹּדֶם כֹּל הַיְּהוּדִים צְרִיכִים לִזְכּוֹת בְּחַיֵּי חֹפֶשׁ. קֹדֶם שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה יְהוּדִית. אַחַר כָּךְ נוּכַל לְהִתְפַּנּוֹת לִדְאֹג שֶׁבַּמְּדִינָה הַזֹּאת יִהְיֶה שִׁוְיוֹן וְשֶׁהַפּוֹעֲלִים שֶׁלָּהּ לֹא יִהְיוּ עֲנִיִּים כָּל כָּךְ."

"אַתָּה טוֹעֶה," טוֹעֲנִים נֶגְדּוֹ הַחֲבֵרִים מֵ'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר', "הַמַּאֲבָק לְשִׁוְיוֹן חָשׁוּב יוֹתֵר!"

"חָשׁוּב יוֹתֵר מֵהַמַּאֲבָק לִמְדִינָה יְהוּדִית?" פָּנָיו שֶׁל מְנַחֵם מַאֲדִימוֹת.

"כֵּן!" עוֹנִים לוֹ חֲבֵרָיו.

 

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וּמְנַחֵם כְּבָר בֶּן 13 וּמִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּיוֹם בַּר הַמִּצְוָה שֶׁלּוֹ. חֲבֵרָיו בַּשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר לוֹעֲגִים לוֹ. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁצִּיּוֹנִים לֹא צְרִיכִים לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְהַנִּיחַ תְּפִלִּין. אֲבָל בֶּגִין עוֹמֵד מוּלָם, יָחִיד מוּל רַבִּים, וְאוֹמֵר: "אֲנִי אֶעֱלֶה לַתּוֹרָה! אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין! אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצִּיּוֹנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם יְהוּדִי!"

כַּאֲשֶׁר זְאֵב דֹּב שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוּא כּוֹעֵס מְאוֹד.

"אִם זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁל 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר', לֹא נוּכַל לְהִשָּׁאֵר בַּתְּנוּעָה הַזֹּאת. נִצְטָרֵךְ לַעֲזֹב וּלְהִצְטָרֵף לִתְנוּעַת נֹעַר אַחֶרֶת!"

"אֲבָל אֵין בִּבְּרִיסְק תְּנוּעַת נֹעַר אַחֶרֶת," מְנַחֵם אוֹמֵר.

"אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲזֹב, אוּלַי יֵלְכוּ נוֹסָפִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ, וְיַחַד נַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי שֶׁתְּנוּעָה אַחֶרֶת תָּקוּם כָּאן!" אָבִיו עוֹנֶה לוֹ. וְאָכֵן, כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר, יְהוּדֵי בְּרִיסְק מֻפְתָּעִים לְגַלּוֹת שֶׁשְּׁלשֶׁת יְלָדָיו שֶׁל מְיַסֵּד תָּא 'הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר' בָּעִיר פּוֹרְשִׁים מֵהַתְּנוּעָה.