הביקורות של יואב

מעין פואטיקה פרוזאית. עצוב במידה הנכונה. מאוד נהניתי

נבו כמו נבו, כמעט ולא מאכזב. הספר, כמו כל ספריו, קולח באופן נדיר. נדרש לא מעט כשרון לרתק את הקורא אל סיפור, מבלי שיחוש שהוא כעת ק ו ר א סיפור. זו הרי אחת מנפלאות הקריאה, שכחת המציאות היומיומית והישאבות אל עולם אחר.
המאכזב הוא, שהתחושה היא שכבר קראת את זה. קצת בבחינת: קראת אחד - קראת את כולם. יש איזושהי ליבה חמקמקה בספריו, מענגת, שמאבדת מקסמה כבר בספר השני. והשלישי.
אם להעמיק (או לחפור, איך שתרצו): הוא לא ממש "אומר" משהו בספריו. הוא בהחלט מעלה הבחנות יפות, ומזקק התרחשות לרגשות, אבל כ'ספרות', זה אפעס נבוב.
קראתי את כל ספריו, ואני לא מתכוון להפסיק. האיש כשרון. אבל