הראיון האחרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הראיון האחרון
מכר
אלפי
עותקים
הראיון האחרון
מכר
אלפי
עותקים

הראיון האחרון

4.5 כוכבים (200 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2944מקורי
ספר מודפס
57.676.8מקורי מחיר מוטבע על הספר 96
ספר קולי
37
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
סופר מנסה לענות על ראיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת. אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה. 
הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה.  
כל שאלה בראיון האחרון היא חור מנעול שקשה להתיק ממנו את המבט, וכל תשובה בו חושפת שהאמת היא הגרעין של השקר – ולהפך. זהו רומן מפתיע, מתעתע, מענג ונוגע ללב, שהאינטימיות שהוא יוצר עם הקורא נועזת ושוברת מוסכמות. 
 
ספריו הקודמים של אשכול נבו הפכו לרבי־מכר וזכו לשבחים בארץ ובעולם. 
שלוש קומות, המקווה האחרון בסיביר, נוילנד, משאלה אחת ימינה וארבעה בתים וגעגוע ראו אף הם אור בהוצאת זמורה־ביתן. 

פרק ראשון

האם תמיד ידעת שתהיה סופר?
 
לא. אבל בנקודה כלשהי סביב גיל ההתבגרות הסתבר לי שפנטזיות האוננות שלי הרבה יותר מפורטות משל חברי הקרובים. אצלם זה היה תכליתי כמו פוטו רצח. אצלי היו מכשולים, קונפליקטים, דמויות עגולות. הייתי חייב להאמין לפנטזיות שלי כדי להתגרות מהן. אז בניתי אותן לפרטי פרטים. אני זוכר איזה לילה, ישנו בשקי שינה במרתף של הבית של חגי כרמלי ברמות, ארבעה חברים טובים, וכל אחד סיפר את הפנטזיה שלו. אני דיברתי אחרון, ועד שסיימתי לדבר כולם נרדמו, חוץ מארי, שלפני שסגר על עצמו סופית את הריצ'רץ' של שק השינה אמר בקול מנומנם: אחי, נראה לי שתהיה סופר. אבל אתה חייב ללמוד לקצר.
 
מה המניע שלך לכתיבה?
 
המורה מאירה אמרה לכתוב יומן בחופשת פסח. לקחתי מחברת לראס בורקה ומדי פעם הייתי עולה איתה לגבעות וכותב על העולם שמתחת למים ועל העולם שמעל המים.
אחר כך ההורים שלי החליטו לעבור מירושלים לחיפה. כתבתי כמה שירי מחאה נגד המעבר, אבל כמו שקורה הרבה פעמים עם שירי מחאה, זה לא עזר.
אחר כך ב־י"ב היתה הצגת סיום וטלי לֶשם ניגנה בחליל צד. רציתי להיות בסביבה שלה כמה שיותר בתקווה שהיא תבחין בי אבל לא היה לי שום כישרון — לא נגינה, לא שירה, לא ריקוד. אז התנדבתי לכתוב את המילים לשירים בהצגה.
בצבא כתבתי לטלי מכתבים. חשבתי שאם היא תקבל ממני מכתב כל יום היא לא תעזוב אותי לטובת מישהו שיוצא הביתה יותר.
מדרום אמריקה, אחרי הצבא, כתבתי מכתבים לדקלה. לפעמים כתבתי לה על דברים שקרו בטיול ולפעמים המצאתי דברים שלא קרו. שמתי לב שאני נהנה יותר לכתוב את מה שלא קרה.
דקלה ואני נפרדנו ממש לפני שהצטרפתי לסדנת הכתיבה הראשונה שלי, אחרי התואר הראשון, וכל המילים שיצאו ממני שם, ואולי מאז בכלל, היו ניסיון למלא את החלל העצום שנפער עם לכתה.
אחרי שנה דקלה ואני חזרנו.
אחר כך עשיתי כמה בחירות בחיים: חתונה. ילדים. משכנתה.
החיים נכנסו למסלול צר מדי, והכתיבה היתה כל מה שמחוץ למסלול הצר מדי הזה.
את החיים שלא יכולתי לחיות — כתבתי. זה עבד לכמה שנים, אילחש קצת את הכמיהה, אבל אז ארי חלה. ושירה עזבה לפנימייה. ודקלה הפסיקה לשמוח בי.
והתחילה מין תקופה כזאת.
נדמה לי שקוראים לזה משבר. חשבתי שזה ייגמר תוך כמה חודשים, וטעיתי.
אנשים מבחוץ לא רואים אבל אני יודע שאני צולל. ויודע שעכשיו אני כותב כדי להינצל.
 
איך בעצם נראה יום העבודה שלך?
 
בשנה האחרונה אני מנהל מלחמה מתמשכת, מלחמת חפירות ממש, נגד הדיסתימיה: הפרעת מצב רוח אקוטית שמאופיינת בתחושת דכדוך קבועה, לאורך זמן, על אש נמוכה. ובמילים יותר פשוטות: פעם הייתי קם שמח. היום אני קם עצוב. אני לא בטוח שאני יודע למה, ואין לי מושג איך לצאת מזה. אני גם לא בטוח כמה זמן דקלה תוכל לשאת את זה. לאחרונה אני מרגיש שהיא שומרת ממני מרחק. אולי מפחדת להידבק.
בכל אופן — הבוקר שלי מתחיל תמיד בפעילות גופנית מאומצת, ריצה או רכיבה באופניים, שנועדה לשחרר למחזור הדם שלי חומרים משפרי מצב רוח. אחר כך אני מתקשר לארי ואנחנו מדברים על הפועל ירושלים כדורסל, על האחיות במחלקה, על הסיכויים לאיחוד של שב"ק ס' — הכול חוץ מהמחלה שלו. השיחה נועדה אמנם לרומם את רוחו אבל היא מרוממת גם את רוחי ומפיגה קלות את תחושת הבדידות החריפה שלי. אחר כך אני מנמנם קצת, מתעורר, שותה שתי כוסות קפה ברציפות, אוכל חפיסה שלמה של שוקולד פרה ופותח את המחשב כמו אחד שמתכוון לכתוב ברצינות את הרומן הבא שלו. ויושב קצת מול המסמך הריק. ואחרי כמה דקות נודד לראיון הזה, שנשלח אלי מעורך של אתר אינטרנט שריכז בשבילי שאלות של גולשים. ועונה עליו קצת. שאלה, שתיים. שלוש גג. והנה כבר אחת וחצי, והבת האמצעית שלי חוזרת מבית הספר, והרעש שהיא מקימה בסלון מוציא אותי מריכוז עד כדי כך שאין טעם להמשיך. אז אני סוגר את המחשב והולך להכין לה ארוחת צהריים. אנחנו יושבים ואוכלים צהריים יחד. בשנה האחרונה היא אנטיפתית במיוחד, ואני עם הדיסתימיה שלי קצת מתקשה לשאת את זה. ובכל זאת אני מנסה להגיע אליה מבעד לסבך הקוצים שגדל סביבה פתאום. זה כל כך מעייף, שאחרי הארוחה אני חייב לישון צהריים. אני מכוון שעון מעורר כדי שלא אאחר לאסוף את הילד הקטן, התמים, מהצהרון. כשאני נכנס הוא צוחק מרוב אושר ורץ אלי, ולרגע אחד, קצר כמו שיר, נראה שהכול יהיה בסדר.

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

סקירות וביקורות

לצאת החוצה לשחק צור ארליך מקור ראשון 09/12/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
מספק כנות, פתיחות ומודעות עצמית דוד רוזנטל וואלה! 04/10/2018 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
200 דירוגים
122 דירוגים
56 דירוגים
17 דירוגים
5 דירוגים
0 דירוגים
16/1/2025

ספר נהדר, התרגשתי ונמשכתי, לחלק מהדמויות התקשרתי

12/10/2024

קל להתתחבר אליו. בכל תשובה בריאיון יש כמו סיפור קצר. נהנתי

31/8/2024

קולח, מרגש ומסקרן

16/7/2024

מקסים

20/6/2024

ספר מעולה!! הכי טוב של אשכול נבו בעיני. אמיץ. משחק כל הזמן על המתח בין אמת ובדיה ברומן ועושה את זה באופן אינטיליגנטי, מצחיק עצוב ונוגע ללב

12/6/2024

מעניין מאד,משלב באופן מושלם את הסיפור בראיון

22/5/2024

אהבתי

30/3/2024

קצת היה לי קשה להתחבר לפורמט אבל כן יש עלילה מסודרת בסופו של דבר

13/2/2024

ספר מלא קסם. אנושי וצנוע

24/1/2024

נהניתי

6/1/2024

ספר טוב על חברות זוגיות וכל מה שבניהם אהבתי ❤️

4/10/2023

קוראת כבר פעם שניה. נהנית מאןד מכתיבתו של נבו. מבנה הספר כשאלות ראיון יוצר מסגרת מעניינת לסיפור ומשליך על חיי הקוראים. האם שאלתי את יקירי אי פעם שאלות כאלה?

2/10/2023

האהבה לאישה בכל ״פרק״ גרמה לי לחשוב על האהבה בחיי. ״הטעויות״ של הדמויות גרמה לי להבין שכולנו אנושיים ומוטב לסלוח. תודה על ספר מפעים.

25/9/2023

ספר מעולה! ממליץ בחם ומכל הלב!

11/4/2023

אהבתי כל כך אקטואלי … מתכתב עם הפוליטיקה העכשוווית …

3/3/2023

ספר ממש מעניין וקולח

10/10/2022

מקורי ומיוחד

18/9/2022

ספר מרתק. לפעמים מרגש עד דמעות. מלא הומור עצמי. מעורר הזדהות. כותב בשפה יומיומית ועשירה. היה קשה להפרד מהגיבור

13/8/2022

נפלא, מיוחד ומקורי

11/2/2022

נהניתי מכל דף ושאלה. הגשה מפתיעה של אוטוביוגרפיה שהיתה או שלא....

18/12/2021

ספר אמיתי כמו לדבר עם חבר או חברה

11/12/2021

מה כבר אפשר להגיד על אשכול נבו, שלא נאמר?! סופר מופלא וכל ספר שלו פנינה וכך גם, כמובן, בספר הזה. יש לו יכולת נדירה לטוות סיפור מכל מצב ובכל זמן וליצור דמויות מלאות וחיות כל כך, עד שאתה נבלע ונשאב לתוך סיפור חייהם ומתמלא צער כשהספר מגיע לעמוד האחרון והאשליה הקסומה מגיעה לסוף חייה. פשוט, עונג צרוף.

13/11/2021

נפלא, עוד יצירה נהדרת של אחד הסופרים האהובים עלי. בחלקים מסויימים של הספר ראיתי את חיי משולבים בו, הרגשתי את העצב, את הכאב מסלול החיים הדומה. תודה לך אשכול.

9/10/2021

התחברתי מאד, ונהנתי-תודה!

9/10/2021

ספר נהדר ומקורי בצורתו וכתיבתו.

22/9/2021

ספר מבריק, כתיבה מדהימה של אשכול נבו, אומן כתיבה של ממש! ממליצה מאוד!

8/9/2021

ספר מצוין, עשיר ואמיתי

12/8/2021

לא הצלחתי להוציא את הספר מהראש כשקראתי אותו!!

20/7/2021

נפלא! נהניתי מכל הספרים של אשכול נבו, וזה לא היה שונה גם הפעם. יכולת מופלאה לספר סיפור, להצחיק, לרגש וממש לגרום להזדהות עד בכי. מושלם.

23/6/2021

כל כך טוב, זורם, מעניין, כן. מעורר מחשבה, מצחיק, עצוב עצוב נורא, מעורר קנאה שמישהו יכול לכתוב ככה, חשוף. ויחד עם זה תמיד מעורר ספק שאולי מדובר בבדייה, כי כל כך שכנעת ביכולת שלך לבדות סיפורים. אלוף הסיפורים.

4/6/2021

ספר נהדר עם מבנה מקורי ומעניין.

31/5/2021

נפלא!

26/5/2021

אשכול נבו הוא בן גילי, ולכן לצערי לא נבחנתי עליו בבגרות בספרות. אבל הבת שלי, שירה, למדה אותו בספרות מורחב אצל רות מדליון בבית ספר ליאובק בחיפה. אשכול התארח בערב ספרותי, ואפילו הסעתי אותו הביתה. התיאור של המסדר בריאלי בית בירם ביום הזיכרון אמיתי לגמרי. גם הבחורה החיפאית שנהרגה בבוליביה אמיתית. ולכן קשה להבחין אצלו מה אמת ומה סיפור. הוא משלב אמיתות בדוקות בתוך הסיפור שלו, ולכן הספר נהדר. תודה.

24/5/2021

מרגש, אנושי, נוגע

14/5/2021

ישנם ספרים (לא הרבה) שאני קורא אותם שלוש פעמים. אתם מבינים? ספרים, לפעמים, הם כל כך אנושיים. לקרוא ספר בשבילי (שוב. לא כל ספר) זה כמו להכיר אישה. קורא פעם ראשונה - מתרשם ומכיר את הספר. ואז, אני חש משיכה מוזרה אליו, אל הספר וקורא אותו שוב. פעם שניה - אני מבין את הספר. או אז, אני מתמגנט אליו, קורא אותו פעם שלישי. ונהנה ממנו. הספר 'הראיון האחרון' מאת אשכול נבו, עונה בדיוק על כל הקריטריונים שגורמים לי לקרוא ספר שלוש פעמים. וזה לא עיניין של מה בכך. ספר זה הוא מלאכת מחשבת. עבודת אמן. החומר שבו מרוכז. סמיך. מהביל וריחני. כדאי לטעום ממנו טיפין טיפין. לקרוא פרק. לנוח. לחשוב. להתענג. ולהמשיך. העלילה נרקמת ועוברת כחוט השני לכל אורכו. נשמה. חברות. רגשות. ילדות. הרפתקנות. משבר. אובדן. משפחה. אושר. מוות. ועוד ועוד ועוד. לומר שאני ממליץ לקרוא את הספר יהיה עלבון לסופר ולספר. אני מבקש לאמץ אותו. לחבק אותו. לאהוב.

14/5/2021

אמנם זה לא זרם כל כך בהתחלה, אבל זה היה שווה את המאמץ!

1/5/2021

ישנה תמיד הנחה שסופר או סופרת כותבים את מציאות חייהם עם שינויים קלים. עיוותים של שמות ומקומות כדי להסוות ולטשטש. יש סופרים שטוענים שהכתיבה שלהם מדומיינת לחלוטין ויש האומרים שתמיד ימצאו חלקים אוטוביוגרפים. אשכול נבו בספר הזה טוען ליובש כתיבה. יש לו מצבור של שאלות קוראים שהוא דחה וכעת כשאין לו השראה לכתיבת ספר חדש, הוא פשוט ישקיע את זמנו בכתיבת מענה לשאלות הללו. מה התוצאה? ספר שנכתב במבנה של שאלות ותשובות כשבעצם כל תשובה נגררת לסיפור שנבנה ונרקם לאורך הספר. מורכבות החיים שולחת זרועות וכל זרוע מביאה סיפור. חיי הנשואים והילדים, חיי המשפחה, חיי הפרנסה, חיי הפנאי והחברות, הילדות, החיים עצמם. כל אחד ואחת מאתנו הקוראות, ימצאו מכנה משותף עם רצף החיים. הכותב לא חוסך מאתנו את הכאב ובעצם הוא לא חוסך מאתנו את האמת לאמיתה. מומלץ.

10/2/2021

להטוטן משובח ומשופשף.עונג עילאי.

2/1/2021

נפלא. מרתק. משעשע ונוגע ללב

1/10/2020

נעתי בין שחוק לדמע ומבחינתי זו המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת לספר פשוט אסור לפספס!

4/9/2020

נפלא !

7/8/2020

ספר מעולה וציוחד

12/7/2020

ספר מעניין וקל מאוד לקריאה

3/7/2020

מושלם!

17/6/2020

אהבתי זורם, מלא רעיונות, מקורי. למרות אורכו, אין רגע דל.

23/5/2020

מעולה! מעורר מחשבה, מעולה.

10/5/2020

כיף ממש לקרוא. הכתיבה והדימוים של אשכול נבו מהממים כמו בכל הספרים שלו. מהספר הראשון שלו שקראתי, נדלקתי עליו ממש ומאז קראתי רק ספרים שלו, בעיקר בגלל הכתיבה המעוררת השראה. תודה!

27/4/2020

סיפור מרתק ומרגש

11/4/2020

ספר מעולה, מרתק ולא שגרתי. אי אפשר לטעות עם אשכול נבו.

31/3/2020

מדהים, מרתק, נוגע ללב, צובט בנשמה. אהבתי מאד.

26/3/2020

מעמיק, מיטיב לפרוט על נימים עדינים, מרובה דקויות של חוויות. אבל לא מלאה או מתיש. ממליץ בחום.

23/3/2020

מקסים, מומלץ

9/1/2020

נפלא! אנושי, מדוייק, מעורר מחשבה.

7/12/2019

ספר נפלא! הפתעה מרעננת של אשכול נבו שתמיד חשבתי שהוא כותב במישקל נוצה... הפעם - מבחינתי עבר לליגה של הגדולים !!

7/12/2019

ספר מצויין! כל מילה נוספת מיותרת...

15/11/2019

נהנתי מכל אות.. ספר שאפשר לקרא שוב ושוב ולמצוא עוד רבדים.

9/10/2019

ספר מרגש מאוד. דרך הכתיבה מיוחדת וסוחפת.

6/10/2019

מאוד אהבתי. כתוב מרתק והפורמט נפלא.בעיניי הספר הכי טוב שלו. מקוה שלא יפסיק לכתוב.

6/9/2019

מצוין

31/8/2019

תענוג

13/5/2019

מצוין ונוגע. מומלץ בחום

17/4/2019

נשאבתי פנימה מהעמוד הראשון. מאוד אהבתי את הספר את הפתלתלות שבו והזרימה. פשוט תענוג. חבל שסיימתי מהר כל כך

8/2/2019

אהבתי את הסגנון והכתיבה הזורמת. למרות שבסופו של דבר זה סיפור קליל יש בזה מאין קסם שמושך את הקורא

4/1/2019

מבריק נותן השראה יצירתית

29/12/2018

אחד הספרים הכי עמוקים שקראתי לאחרונה ואחד הטובים של אשכול נבו

22/12/2018

כרגיל... אין על אשכול נבו. כתיבה סוחפת, אנושית, אמיתית... אתה לא יכול שלא למצוא שם את עצמך.

22/12/2018

כמו בספריו הקודמים של אשכול נבו, גם הספר הזה לא איכזב... למרות הנושאים הלא קלילים שהספר נוגע בהם קשה להפסיק לקרא.
אני מאוד מקווה שאולי זה הראיון האחרון אבל לא הספר האחרון...

17/12/2018

אנושי,מרתק אי אפשר להפסיק לחשוב מה אמת ומה בדיה.כתיבה קולחת ורהוטה.נהנתי מכל רגע

16/12/2018

ספר מעולה
סגנון כתיבה שונה מהמקובל. מעין וידוי ביוגראפי, שכתוב כסיפורת ועם זה הוא כנה ופוגש את הבטן בתחילה ואח"כ את הראש.

12/12/2018

תענוג צרוף לחוות את זוית הסופר, הרגשתי שהכנסת אותנו הביתה, ותמיד נשאר ספק מה באמת זה היה ככה?

27/11/2018

אשכול נבו הוא החלילן מהמלין. בעזרת התיאורים והסיפורים הוא מוביל אותך למקום שהוא בוחר. אהבתי!

8/11/2018

ספר נפלא. נהנתי מכל רגע.

7/11/2018

פשוט אהבתי!

6/11/2018

קולח ועמוק. מה צריך יותר?
הנאה צרופה הספר הזה. נוגע באופן ייחודי וקרוב במגוון עניינים, למשל , עובדת היותו של הסופר בעצם כזבן שדג סיפורים וההשפעה של זה על סביבתו הקרובה.
כתיבה כנה ואותנטית, ניכר כי אשכול לא חס על עצמו, לא מעגל פינות או מיפה , כשהוא משמיע את חרדותיו.
אמתין לספר הבא

גלי

2/11/2018

ספר מעולה! בכיתי וצחקתי בקול רם! עברתי בעזרתו גמיחה מהפייסבוק והוא עשה לי חשק לכתוב ולהיות כנה יותר!

10/9/2018

ספר נהדר,אישי וחכם. מומלץ בחום

20/12/2024

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/הראיון-האחרון-אשכול-נבו/

13/11/2024

מחרוזת פנינים שהתפזרו ונשזרו מחדש רק לקראת הסוף, וגם זה כדי להתפזר שוב. דביק כדבש ניגר ומתקתק כמוהו. יכול היה להיות מזון מלכות.

18/10/2022

מקורי מרגש כואב ואמיתי אהבתי

4/8/2022

ספר יפה ומרגש, מזכיר ספרים קודמים של אשכול נבו. המבנה המיוחד שלו הופך את הקריאה לחוויה ייחודית.

12/11/2021

מעורר רצון עז לדעת מה אמת ומה בדיה וגם להשתתף בסדנאות הכתיבה.

20/10/2021

מרתק, לדמיון אין גבולות. אשכול נבו אמן אמיתי.

9/8/2021

טוב.קצת ארוך

11/7/2021

מעניין.כתוב אחרת.חומר למחשבה.קצת נודניק

29/6/2021

אהבתי

18/5/2021

כתיבה מצוינת וחלקה שלצאשכול נבו. כרגיל. רק קצת מבולגן ולא כל הסיפורים מתכנסים עד הסוף אבל מאוד מאוד מהנה

8/4/2021

מסקרן, מושך לקרוא. מלווה תהיות בלתי פוסקות, מה אמת ומה בדיה, מה היה ומה הומצא. אהבתי את הקונספט של שאלות אשר המענה עליהן מגולל סיפורים בהמשכים, מחיו, לכאורה או שלא לכאורה, של המספר.

21/12/2020

מתחבר מאוד לכתיבה, ספר עם פורמט שונה...

15/8/2020

הספר מאתגר בתחילה...אך זורם וכייפי בהמשך

24/6/2020

אהבתי מאוד את הספר. יש בו כנות ואותנטיות, מה שלא תמיד מאפיין את אשכול נבו. קו העלילה המרכזי הוא על סופר במשבר, משבר בכתיבה ומשבר ביחסיו עם אשתו. יפה.

23/5/2020

שונה...מעניין....סוחף...הייתי מעוניין לקרוא עוד מהחומר הזה.

11/4/2020

ספר נחמד, זורם. אתה אף פעם לא יודע מה נכון ומה בדיה.

4/4/2020

קולח.

8/11/2019

קראתי את כל הספרים של אשכול נבו והקריאה בספר הזה לא היתה לי קלה בגלל הדרך של השאלות תשובות משהו פחות זרם. יחד עם זאת היו קטעים שבהם כישרון הכתיבה של אשכול הצדיק את המשך הקריאה.

3/9/2019

נהניתי מאוד מכתיבה של אשכול נבו. התוכן לא משהו

13/8/2019

מעניין, סוחף, כתוב היטב. מומלץ!

18/6/2019

אשכול נבו כותב טוב, אי אפשר להתווכח, הכתיבה שלו מרתקת אותך כשאתה קורא.בספר הזה לצערי לא הרגשתי צורך לחזור אל הסיפור, שאלות שאלות תשובות נחמדות סיפור סוג של מסגרת מאד אישי. אבל החרכתי את עצמי כל פעם מחדש לחזור, לא הרגשתי מההתחלה מתח או רצון לחקור ולראות מה קורה עם הדמויות. הרגשתי כמו טור אישי בעיתון. מסיימת פרק / שאלה וזהו.
לסיכום קראתי הפסקתי דילגתי חזרתי בסוף איך שהו נהניתי.

30/3/2019

אהבתי לקרא ספרים של אשכול נבו. כשפתחתי את הספר הנוכחי חשבתי לעצמי wtf, שאלות ותשובות. בטח יהיה נורא. אבל, חבר טען שכדאי, אז המשכתי. ושמחה שכך. נשביתי ולא יכלתי להפסיק. כשהגעתי לסוף, דפדפתי קדימה ואחורה - לודא שאכן נגמר...

13/2/2019

קריאה מהנה. אשכול נבו שוב, כמו בספריו הקודמים, מפליא לבנות את הדמויות בספר ברב ממדיות מציאותית המחברת את הקורא אליהן.
מחכה לספר הבא.

31/1/2019

ספר מהנה, קריאה שוטפת ונעימה. להערכתי החשוף והאמיתי מספריו של אשכול נבו.

10/1/2019

בשורה התחתונה הצטערתי שהסתיים.
יש בו לא מיעט קלישאות שגרמו לי לסגור את הספר אבל פעם אחר פעם חזרתי אליו
לא קראתי אותו כספר רגיל ברציפות
אלא בכל פעם שנזקקתי לאוורור חזרתי אליו
לצערי כאמור מתישהוא זה נגמר :)

31/12/2018

זה כמו לנהל שיחה בארבע עיניים, שיחה טובה

17/11/2018

מאוד נהניתי מהספר. יש בו את התערובת המדוייקת בין אמת לבדיה, מה שהופך את הקריאה בו למסקרנת ומושכת.

16/11/2018

שונה משאר הספרים שלו. לוקח יותר זמן להתחבר. אולי כי בנוי כרצף אנקדוטות שלאט לאט הופכות לסיפור .

15/11/2018

נבו כמו נבו, כמעט ולא מאכזב. הספר, כמו כל ספריו, קולח באופן נדיר. נדרש לא מעט כשרון לרתק את הקורא אל סיפור, מבלי שיחוש שהוא כעת ק ו ר א סיפור. זו הרי אחת מנפלאות הקריאה, שכחת המציאות היומיומית והישאבות אל עולם אחר.
המאכזב הוא, שהתחושה היא שכבר קראת את זה. קצת בבחינת: קראת אחד - קראת את כולם. יש איזושהי ליבה חמקמקה בספריו, מענגת, שמאבדת מקסמה כבר בספר השני. והשלישי.
אם להעמיק (או לחפור, איך שתרצו): הוא לא ממש "אומר" משהו בספריו. הוא בהחלט מעלה הבחנות יפות, ומזקק התרחשות לרגשות, אבל כ'ספרות', זה אפעס נבוב.
קראתי את כל ספריו, ואני לא מתכוון להפסיק. האיש כשרון. אבל

14/11/2018

ספר טוב ,אהבתי .
קצת שונה במבנה , אבל מוצלח .

23/10/2018

נהנתי מכל רגע, התענגתי על הכתיבה המילים והסיפורים
אוהבת מאןד את כל הספרים של אשכול נבוא

22/10/2018

הפורמט מדליק.

17/10/2018

ספר מרגש, אחר, ישראלי עד העצם ועצוב כמו החיים שלנו בארץ הזאת. מומלץ בחום רב

30/9/2018

ספר חכם ומבלבל, מה אמיתי ומה דימיוני... הציפיה למשהו שיקרה קשה הרבה יותר מה" משהו " עצמו. מההתחלה מתוארת בספר ציפיה שיתרחשו אירועים שהם אירועים שמשנים את החיים של גיבור הספר...הספר הוא על הציפיה!

8/1/2025

סגנון כתיבה מעניין

13/7/2024

כמו תמיד כתוב מצוין. הבעיה משעמם. ממש הכרחי את עצמי לסיים לקרוא

23/6/2024

קראתי את מרבית הספרים של אשכול נבו ואהבתי את כולם. כשמישהו מבקש המלצה, אני ממליץ לו על אשכול נבו כ"סופר בטוח". אבל, הספר הזה הפך ליוצא מהכלל. אחרי כמה שאלות ותשובות הוא פשוט התחיל לשעמם. ההשתעבדות לדיקלה נראתה מבזה וחזרה על עצמה. חיכיתי שיקרה משהו. סוף סוף הגיעה השאלה הלפני האחרונה. ה"התרה" היתה כתובה היטב ומעניינת והסיום מהיר. אני מקווה שספריו הבאים של אשכול יחזרו למתכונתם הרגילה.

26/7/2023

לא להיט

23/4/2022

מתחיל מעניין, אבל באמצע הספר מתחיל לטרחן, לחזור על עצמו. אפשר היה לקצר לפחות רבע. לוקח את עצמו ברצינות תהומית ללא הפוגות הומור אף שהן לעיתים ממש מתבקשות.

29/8/2021

רעיון מעניין אבל הספר קצת פשטני

22/8/2021

התלבטתי מאד לפני שרכשתי את הספר, וחבל שלא חשבתי על זה יותר

30/5/2021

מאד קריא אבל אחר אני לא ממש אהבתי

22/10/2020

ספר רב פנים. לעיתים מרתק ולעיתים מייגע, לעיתים מצחיק ולרוב מעציב. אשכול נבו בגדולתו מצליח להעביר את חיבוטי הנפש של הדמויות ומקלף את המסיכות בגוף ראשון. נדרשת מעט סבלנות אך שווה קריאה

16/6/2020

מעניין רק בחלקו, טוב רק בחלו, פחות מאשר ספרים אחרים שלו.

1/4/2019

לשם שינוי ההתחלה הייתה אופטימית. עד היום לא הצלחתי לסיים אף ספר של הסופר ולכן מהר מאוד הפסקתי גם לנסות....
לאחר כמה עשרות עמודים הופיע לראשונה הצירוף ״הבת מצווה״ שהוציא אותי מריכוז ( ומדעית) ולהערכתי חזר עוד כשמונה פעמים במהלך הספר וכל פעם הוציא אותי מריכוז מחדש ואף גרם לי להתעצבן ולחכוך אם להמשיך לקרוא או לא. חוץ מהטעות הזו, היו עוד מספר לא מבוטל של סמיכויות מיודעות שנכתבו בשגיאות, למשל: ״האי הלימה״, ״הסצנת סקס״, ״הסמנכ״ל שיווק״ ועוד.

למה? הרי לא מדובר על דמות ספציפית שאמרה את כל הביטויים עם היידוע במקום הלא נכון. אני מסרבת לקבל את התשובה שהטעויות היו מכוונות, אך לא מצליחה להבין איך סופר שפרסם כל כך הרבה ספרים בהוצאות גדולות ומוכרות לא דואג שתהיה הגהה טובה.

17/8/2021

למרות כמה נקודות טובות זה יצא פשוט misfire לסופר מדהים שכזה. סהכ זה היה פשוט בזבוז של זמן

27/5/2019

תרגיל בכתיבה שנמשך ומתארך כמו מסטיק. הספר מורכב מפסקאות קצרות, לפעמים יותר ארוכות שעונות על שאלות של מראיין דימיוני ודרכן מסופר הסיפור המעין אוטוביוגרפי של הסופר. הבעיה שהתרגיל נמאס די מהר, הכתיבה די שטחית והכל מתארך יתר על המידה.

9/3/2019

אשכול נבו כותב טוב ומעניין, אבל הפעם נראה שהמבנה הזה של שאלות ותשובות הוא תירוץ לא להשקיע בחיבורים בין העלילות. פשוט להמשיך לספר כל מיני אנקדוטות קטנות בלי הצורך לטרוח על הרצף ביניהן ולחבר אותן זו לזו.
חוצמזה מלא דברים נשארו לא פתורים ולא ברורים.
אפשר לוותר.

8/12/2018

אני אוהבת את אשכול נבו אך את הספר הזה לא אהבתי. לא ממש מענין ולא ספר שאתה משתוקק לחזור אליו ולקרוא בו.

סקירות וביקורות

לצאת החוצה לשחק צור ארליך מקור ראשון 09/12/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
מספק כנות, פתיחות ומודעות עצמית דוד רוזנטל וואלה! 04/10/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
הראיון האחרון אשכול נבו
האם תמיד ידעת שתהיה סופר?
 
לא. אבל בנקודה כלשהי סביב גיל ההתבגרות הסתבר לי שפנטזיות האוננות שלי הרבה יותר מפורטות משל חברי הקרובים. אצלם זה היה תכליתי כמו פוטו רצח. אצלי היו מכשולים, קונפליקטים, דמויות עגולות. הייתי חייב להאמין לפנטזיות שלי כדי להתגרות מהן. אז בניתי אותן לפרטי פרטים. אני זוכר איזה לילה, ישנו בשקי שינה במרתף של הבית של חגי כרמלי ברמות, ארבעה חברים טובים, וכל אחד סיפר את הפנטזיה שלו. אני דיברתי אחרון, ועד שסיימתי לדבר כולם נרדמו, חוץ מארי, שלפני שסגר על עצמו סופית את הריצ'רץ' של שק השינה אמר בקול מנומנם: אחי, נראה לי שתהיה סופר. אבל אתה חייב ללמוד לקצר.
 
מה המניע שלך לכתיבה?
 
המורה מאירה אמרה לכתוב יומן בחופשת פסח. לקחתי מחברת לראס בורקה ומדי פעם הייתי עולה איתה לגבעות וכותב על העולם שמתחת למים ועל העולם שמעל המים.
אחר כך ההורים שלי החליטו לעבור מירושלים לחיפה. כתבתי כמה שירי מחאה נגד המעבר, אבל כמו שקורה הרבה פעמים עם שירי מחאה, זה לא עזר.
אחר כך ב־י"ב היתה הצגת סיום וטלי לֶשם ניגנה בחליל צד. רציתי להיות בסביבה שלה כמה שיותר בתקווה שהיא תבחין בי אבל לא היה לי שום כישרון — לא נגינה, לא שירה, לא ריקוד. אז התנדבתי לכתוב את המילים לשירים בהצגה.
בצבא כתבתי לטלי מכתבים. חשבתי שאם היא תקבל ממני מכתב כל יום היא לא תעזוב אותי לטובת מישהו שיוצא הביתה יותר.
מדרום אמריקה, אחרי הצבא, כתבתי מכתבים לדקלה. לפעמים כתבתי לה על דברים שקרו בטיול ולפעמים המצאתי דברים שלא קרו. שמתי לב שאני נהנה יותר לכתוב את מה שלא קרה.
דקלה ואני נפרדנו ממש לפני שהצטרפתי לסדנת הכתיבה הראשונה שלי, אחרי התואר הראשון, וכל המילים שיצאו ממני שם, ואולי מאז בכלל, היו ניסיון למלא את החלל העצום שנפער עם לכתה.
אחרי שנה דקלה ואני חזרנו.
אחר כך עשיתי כמה בחירות בחיים: חתונה. ילדים. משכנתה.
החיים נכנסו למסלול צר מדי, והכתיבה היתה כל מה שמחוץ למסלול הצר מדי הזה.
את החיים שלא יכולתי לחיות — כתבתי. זה עבד לכמה שנים, אילחש קצת את הכמיהה, אבל אז ארי חלה. ושירה עזבה לפנימייה. ודקלה הפסיקה לשמוח בי.
והתחילה מין תקופה כזאת.
נדמה לי שקוראים לזה משבר. חשבתי שזה ייגמר תוך כמה חודשים, וטעיתי.
אנשים מבחוץ לא רואים אבל אני יודע שאני צולל. ויודע שעכשיו אני כותב כדי להינצל.
 
איך בעצם נראה יום העבודה שלך?
 
בשנה האחרונה אני מנהל מלחמה מתמשכת, מלחמת חפירות ממש, נגד הדיסתימיה: הפרעת מצב רוח אקוטית שמאופיינת בתחושת דכדוך קבועה, לאורך זמן, על אש נמוכה. ובמילים יותר פשוטות: פעם הייתי קם שמח. היום אני קם עצוב. אני לא בטוח שאני יודע למה, ואין לי מושג איך לצאת מזה. אני גם לא בטוח כמה זמן דקלה תוכל לשאת את זה. לאחרונה אני מרגיש שהיא שומרת ממני מרחק. אולי מפחדת להידבק.
בכל אופן — הבוקר שלי מתחיל תמיד בפעילות גופנית מאומצת, ריצה או רכיבה באופניים, שנועדה לשחרר למחזור הדם שלי חומרים משפרי מצב רוח. אחר כך אני מתקשר לארי ואנחנו מדברים על הפועל ירושלים כדורסל, על האחיות במחלקה, על הסיכויים לאיחוד של שב"ק ס' — הכול חוץ מהמחלה שלו. השיחה נועדה אמנם לרומם את רוחו אבל היא מרוממת גם את רוחי ומפיגה קלות את תחושת הבדידות החריפה שלי. אחר כך אני מנמנם קצת, מתעורר, שותה שתי כוסות קפה ברציפות, אוכל חפיסה שלמה של שוקולד פרה ופותח את המחשב כמו אחד שמתכוון לכתוב ברצינות את הרומן הבא שלו. ויושב קצת מול המסמך הריק. ואחרי כמה דקות נודד לראיון הזה, שנשלח אלי מעורך של אתר אינטרנט שריכז בשבילי שאלות של גולשים. ועונה עליו קצת. שאלה, שתיים. שלוש גג. והנה כבר אחת וחצי, והבת האמצעית שלי חוזרת מבית הספר, והרעש שהיא מקימה בסלון מוציא אותי מריכוז עד כדי כך שאין טעם להמשיך. אז אני סוגר את המחשב והולך להכין לה ארוחת צהריים. אנחנו יושבים ואוכלים צהריים יחד. בשנה האחרונה היא אנטיפתית במיוחד, ואני עם הדיסתימיה שלי קצת מתקשה לשאת את זה. ובכל זאת אני מנסה להגיע אליה מבעד לסבך הקוצים שגדל סביבה פתאום. זה כל כך מעייף, שאחרי הארוחה אני חייב לישון צהריים. אני מכוון שעון מעורר כדי שלא אאחר לאסוף את הילד הקטן, התמים, מהצהרון. כשאני נכנס הוא צוחק מרוב אושר ורץ אלי, ולרגע אחד, קצר כמו שיר, נראה שהכול יהיה בסדר.

המלצות נוספות

עוד ספרים של אשכול נבו