הביקורות של יואל

צעדתי בעקבותיה של שרי והודתי לסמי ברדוגו שאיפשר לי מסע כואב, חושני אל לב השרון ובו זמנית אל עולמה של שרי שלכאורה הינה דמות חסרת ברק אך דווקא מהדמות היומיומית הזו מנקודת המבט שלה נחשפה מפת עולם עשירה של פנים וחוץ. אשה אחת בעקבות גורלה ואני בעקבותיה. חוויה ספרותית .

גיבור בן זמננו שהינו אנטי גיבור ולמרות זאת רציתי להצטרף למסע שלו. אם מסעו של בלום בדבלין היה כבד מנשוא כאן אנו מלווים מורה בבוקר עגום בנורווגיה כשמטריה שבורה בידו המדממת ונחשפים למעמקי הנפש של האיש ללא תכונות של המחצית השנייה של המאה העשרים. אם הנס קסטורפ מטייל בדבוס הרי גיבורנו מטייל בחוצות העיר והרחובות המסתעפים מאירים את הנפש המתייסרת. כתוב להפליא. דורש מאמץ מסויים אך משתלם.

ימי הזוהר , כתוב בשטף קצף שכובש את הקורא כלומר אותי. הצצה לעולמו של ילד אחר כך נער אחר כך גבר ואז אבא יחודי אך גם מייצג. כתוב בכישרון והמחמאה הכי גדולה הפכתי עצמי לגיבור בתוך העלילה ומצאתי לי מקום. מציע לכל אחת ואחד להצטרף לתמונה קבוצתית שלנו.

הספר כתוב ביד אמן וחושף תמונה מרתקת על ראשית המאה 19 בטורקיה. במהלך הקריאה נדמה היה לי שאני מתבונן מקרוב בהתרחשויות. הדמויות התייצבו לנגד עיניי ומכאן יש לברך הסופר על יכולתו לעצב דמויות שניתן להלביש להן צורה דמות ואופי. המהלך ההיסטורי המתואר מרתק. נהנתי הנאה רבה גם מסוף דבר וממילון האישים וכו.

ספר סוחף, ההתכתבות עם קהלת מרנינה ומרתקת. הדמויות מעוצבות להפליא, בקיצור הנאה מובטחת

במילה אחת נפלא ובכמה מילים ראוי לפרס ספיר. הספר נקרא כיצירה מוזיקלית בעלת מספר פרקים. כל דמות מלווה בלחן לשוני המאפיין אותה ויחדיו אנו מקבלים סימפוניה. המקצב מכתיב התפתחות ואני כקורא נפלתי בשבי הלשון המחייה את שנות החמישים. ציור עדין ורגיש של שנות החמישים. אבן זיכרון לרב וינגוט ולרבים וטובים אחרים ענווי ארץ שתרמו ולא ביקשו דבר. לסיכום ספר נפורט על נימי הלב.

הספר כתוב היטב ומציג תמונה משותפת של יוצרים יהודים פליטי ארץ אך לא פליטי תרבות. אוסטנדה הינה פלנטה מנותקת ובכל זאת מחוברת לזמן . העת הזאת קשה ומכאיבה. הספר ידבר אל מי שמעט קרוב אל המאורעות ולפחות לחלק מהיוצרים המוזכרים. הקריאה שוטפת ועוצמת הרגש גוברת על הניסיון ליאור אובייקטיבי ואולי אין בכלל ניסיון כזה. שטפן צוויג שקוראים רבים בישראל יוצאים נשכרים מכתיבתו ודאי יתחברו לספר.

נסחפתי בגלי הסיפור. אם בהתחלה גיליתי סימני מרד והתנגדות הרי בהמשך הפכתי לחברו הטוב של ב. רומן חניכה של גיל 30.

הספר כתוב היטב, פותח צוהר לעולם מהגרים כואב. השפה שאינה מסתירה דבר סוטרת בפנים. הספר כתוב באהבה בהומור בסליחה אך ללא ויתורים על אמת כואבת. המתח בין העובדות והשפה יוצר פער אירוני. מכאן השג ספרותי. מומלץ

מטפורת הזמן שנכחד מתוארת היטב, המשולש סמי הוד רמי משחקים משחק מרתק ,האם ניתן לחסל את הזמן ? רמי רם ונישא נציג החוק, פה מלוכלך ויד ברזל, החוק ונציגיו חלשים רפי כוח, מכורים להנאה שבמחזוריות,סמי והוד מנסים לדהור אל פני הזמן כדדלוס ואיקרוס ובאיבחת פצצה לסל מחזור הזמן, להושיע עצמם מתיקתוק השעון,הם אינם נכנעים , הם צמד האדם המורד, קשה לדעת מי מפתה ומי מפותה ,שניים שהפכו לאחד. אף אחד מדמויות המשנה אינו נמלט מפגיעה, גם רמי נפגע.הגבריות נרמסת,מסעם המשותף של סמי והוד , סמי מייצג דור שהולך ונכחד והוד הצעיר מצעיד את סמי לתוך שאול תל אביבי, המדריך הרנסנסי מוביל זקן, איזה היפוך היסטורי נפלא, פשוט נהנתי,דנטה מוביל את וירגיליוס, בדיחה טובה ,אין כאן חיפוש זמן אבוד אלא חיסולו.

דוגמה מובהקת לספרות טראש, המציגה דמויות שטוחות והתפתחויות שלוקות בחוסר היגיון, מרבה בתיאורים ארוטיים פורנוגרפיים רדודים, ומסתתרת מאחורי התבטאויות פסאודו אינטלקטואליות ומתנשאות, למשל על בינוניות כלל ציבור העובדים השכירים. סגנון הכתיבה לעיתים מרושל.