KKK: יסודותיה של אישה מודרנית

אני חושדת שלא תמיד הייתי בחיים, ואולי אפשר לומר שלא הייתי בחיים בשנים האחרונות; בוודאות התחלתי בעודי חיה, ואט אט נהפכתי למתה. נסחפתי מתגססת בתחנות המקובלות, או שהתחנות המקובלות גיססו אותי. כך או כך, הייתי מתה למדי עד שהכרתי אותו, היכרות ייחודית ומסוימת מאוד שגרמה לי להסתבך איתם, והיא עיקר הסיפור שיובא כאן. אבל קודם אציג את עצמי ואת מצבי לפני שהכול החל.

לא אלאה עם פרטים על אופיי. הוא מזוהם ברצונות סותרים כאופיים של בני אדם, ועל כן לא יוצא דופן. דבר אחד חשוב לגביי. הייתה לי כמיהה חזקה אחת שמשותפת לעם היהודי כולו: רציתי נדל"ן. רציתי פיסת קרקע, שתן באדמה בצורת אותיות שמי בטאבו. למעשה, קנאת הנדל"ן שלי הייתה צרת עין כל כך, עד שכל אדם תויק אצלי לא על פי מקצוע - כפי שלרוב שומרים אנשים בטלפונים ניידים (איתי - אינסטלטור, חנה - עורכת דין), אלא תייקתי אותם על פי מצבם הנדל"ני (דניאלה, דופלקס+משכנתה עשרים שנה במבשרת. מתן, מרתף בשכירות גבוהה מדי. יונתן, פנטהאוז נס ציונה ונכסים בחו"ל, יש לברר היכן ובכמה).

הצלחתי להשיג דירה לא בכוחות עצמי, שכן הגעתי מרקע כלכלי בינוני מינוס-מינוס, ואילו המדינה אפשרה דירות רק לבעלי רקע כלכלי מדושן-עתיק או מדושן-פתאום פלוס-פלוס. הדירה נרכשה בזכות האדם שהתחתנתי עימו, ולמרות שהייתי מעדיפה לספר לפני הכול על הנכס, אנהג על פי חוקי הנימוס ואספר על האדם שמאחורי הנכס.

הוא הגיע עם חמות איומה וחם מרחף. כבר בראשית חייו הם טבחו בו וקראו לו אוורסט, שם שיכול לעלות רק בדעתם של עשירים, וחוסר היכולת שלי לספר עליו אלא קודם על הוריו מרמז על טיב נישואינו. הם נתנו לו את השם "אוורסט" מכיוון שידעו כי יועד לגדולה וגם שיהיה גבוה, שניהם היו גבוהים. בכך שהיה גבוה, הוא בלט מעל לגבר הישראלי הממוצע, ומאחר שגדל באמריקה, הביא עימו ניחוח של קדמה גם אם לפעמים לא היה ברור מה הפשר של אותה קדמה ואם זו נחוצה.

לאוורסט היו עיניים תכולות יפהפיות, ווליום חזק במיתרי הקול, עצמות בריאות שהחזיקו שרירים חטובים, ושרירים חטובים שהיו עטופים בעור שזוף וזיתי; הווייתו נצבעה בצבעים מעוררי ביוץ. כשהכרנו, טרם הוציא מילה מפיו, ידעתי שהוא לא שייך לאזור מוכה הכינים הזה. אומנם העברית שלו הייתה מושלמת וחסרת מבטא, אבל בגדיו היו מגוהצים, וזה כמובן היה מנהג שנחשב ברברי בלבנט.

לאוורסט היה תאום זהה שנולד שש דקות אחריו. לו היו הוריו נאמנים לשמות מסוגת רכסי ההרים, היה מתבקש שייקרא "קילימנג'רו", ואולי "מון בלאן", או שמא "יםהמלח" כקונטרה שובבה. אבל לא, קראו לו נתן, על שם סב אהוב שנזכרו שמוכרחים להנציח. כמו אוורסט, גם נתן נהפך לפסגה של הצלחה; אומנם הצלחתו של נתן הייתה שונה מאוד מזו של אוורסט, אבל הדבר המעניין בתאומים הוא שגם לבגדיו של נתן תמיד הייתה היכולת המסתורית להיראות מגוהצים.

הרכישה הגורלית התבצעה לאחר שאוורסט ואני התחתנו. הוחלט על דירת שמונים מטר מרובע בבניין מתחדש בעיר לא חשובה. הדירה כללה מרפסת של מאה ושבעה מטרים, ועוד שתי מרפסות קטנות בגודל אופייני למרפסות בבלוקים קומוניסטיים, עם מקום לחצי תחת, שרפרף וצנצנות חמוצים ביתיים, שאותן אפשר לסדר לאורך הקיר. שטחי המרפסות הסתכמו ב-147 מטרים, משמע נקנו הרבה מרפסות וביניהן טיפת דירה.

ההשקעה הובילה לשני דברים: הראשון הוא שהתחלתי לרכוש עציצים לפנים הבית. קניתי צמחים קלים לגידול: פוטוסים, מונסטרות, פילודנדרומים, שרכים, יהודים נודדים, ביגוניות מנוקדות. המחשבה הייתה שבבתים אמיתיים מונהגת בוטניקה, והתמכרתי לנבירה בקרב מומחים וירטואלים שלימדו אותי דברים ממשיים על האדמה. היה זה גל צמיחה אדיר, אם יורשה לי להשתמש בביטוי שחוק, ומנגד, או בהתאמה, הדבר השני שקרה הוא שנבלו לי הנישואים. אין אני מתארת מצב נורא, אלא את מה שקרה כשהגענו לרגע נחשק: התמסדנו.

אוורסט שקד על בניית היסודות להצלחתו המטאורית. הוא היה קם מדי בוקר בשעה שמונה, לובש מכנסיים אווריריים מבד ויסקוזה, נועל נעלי ספורט במשקל תשעים גרם לנעל, מסרב לבזבז זמן על פעולות כגילוח או ישיבה בישיבות משותפות וירטואליות שבהן ברברו אנשים ושרפו את זמנו, ממעט להאציל סמכויות כי הבין שרק עבודה שיעשה בעצמו תהיה מצוינת, וחותר למטרה אחת בלבד שבה דרש הכול או כלום. "הכול" - פירושו חיים בנחת כלכלית גדולה מזו שחווה בבית הוריו, שבו ממילא הייתה נחת. הוא רצה כמה וילות בשתי יבשות לפחות, חופשות טרופיות, חניות מקורות למכוניות מהירות, מעיינות חמים עם הרים מושלגים, מרגריטות עם ליים סחוט טרי ומלח על שפת הכוס, או בעצם - אקזיט, ואקזיט ראוי, לא אחד מצ'וקמק.

ההמשך זמין לקריאה בספר המלא