זהו ספר שמגלה לנו, ילדים להורים נרקיסיסטים, תגלית שהיא מצד אחד מדהימה ומרעישה, אך מצד שני ידענו אותה תמיד בתוכנו: הורינו פוגעים בנו ביודעין. הספר הזה מתאר פגיעה שהיא לא פיזית. היא לא כוללת בהכרח צעקות או עלבונות מילוליים גלויים, שקל להבין שהאדם הפוגע מתכוון לפגיעה. זו התייחסות מקטינה, מזלזלת, שמכרסמת את נפש הילד מגיל אפס וזוללת כל הערכה עצמית, וכל ציפייה לחיים שיש בהם תחושת ערך וקבלה. הפגיעה הזו מתבטאת בהערות ובביקורת, כביכול זו ביקורת "אוהבת" מצד ההורה שנועדה להדריך את הילד להשתפר, או "הומור משפחתי" שאותו ילד כביכול אמור להבין ולהשתתף בבדיחה שלועגת לו, אלא שהארס של ההערות והלעג הוא אמיתי, מכאיב ומשתק. ההורה הפוגע יכול להתמם ולטעון שאין לו כוונות רעות, הכל בא מאיכפתיות או שאותו ילד באמת ראוי ליחס הזה כי הוא כל כך מרגיז/ לא יוצלח וכו. לכן חשוב לקרוא את הספר הזה, להבין שיחס כזה אין לו שום קשר לאיכפתיות, אין לו שום קשר לתכונות של אותו ילד או לכמה שהוא לא מוצלח, אלא רק קשר הדוק לאישיות פתולוגית רעילה של ההורה, שזקוק למישהו להקטין ולשלוט בו כדי להרגיש מוצלח וראוי בעצמו.