סוזן לואיס נולדה ב־1956 למשפחה מאושרת ורגילה, שהתגוררה בבית חדש של המועצה, בפרברי בריסטול. אמה, שהייתה בת עשרים ואחת משלושה־עשר ילדים, שכנעה את אביה לקנות בכספי הבונוס שלו טבעת במקום אופנוע -- והם מעולם לא התחרטו על כך. היא הייתה אישה שאפתנית, נחושה בדעתה להוביל את ילדיה למסלול הנכון. סוזן למדה בלט, אמנות הנאום ופסנתר, ואחיה הקטן הצליח בכל מה שהתחשק לו לעשות. למרבה הצער, בגיל שלושים־ושלוש הפסידה אמה במלחמה נגד הסרטן ומתה. סוזן הייתה אז בת תשע ואחיה בן חמש בלבד. אביה גידל את שניהם בכוחות עצמו.

בגיל עשרים־ושתיים התחילה לעבוד בחברת הטלוויזיה תיימז והתקדמה במחלקת הדרמה. היא התחילה גם לכתוב, ועברה לגור בצרפת. בהתחלה זה היה נפלא, והיא אפילו נקלעה לפרשיית אהבה עם אחד מרשימת המבוקשים של הבולשת הפדרלית. אבל מהר מאוד היא הבינה שחיים שלמים בצרפת שונים מאוד מחופשה של שבועיים בריביירה שטופת השמש.

אז היא עברה לגור בקליפורניה, עם כלביה האהובים, קזנובה ופלוזי. העשירים והמפורסמים היו שכניה, והיא הושפעה מאוד מעיר הכוכבים, הוליווד. אך המציאות הייתה מסלול מכשולים. הוליווד לא חיכתה לה, אמנם, אך הייתה מקום נפלא לכיופים, לרומנים שניצתו ודעכו, לחלומות שנופצו, אך גם לכאלה שהתגשמו.

לאחר שבע שנים מאושרות בהוליווד, שבהן לקחה ממנה את המיטב ונמנעה מכל השאר, היא חזרה שוב לצרפת, גבוה מעל הריביירה, עם נופים מרהיבים של הים. קזנובה ופלוזי הלכו לעולמם, אבל קוקו ולולאבל תפסו את מקומם.

הכול השתנה שוב שלושה חודשים אחרי יום הולדתה החמישים, כשפגשה את ג'יימס. בהתחלה הם היו מתראים בעיקר בסופי שבוע, אך בסוף שנת 2010 היא מכרה את ביתה בריביירה ועברה לאסם משופץ ונפלא בגלוסטרשייר, יחד עם קוקו ולולאבל. הכתיבה שלה פרחה, עם יותר משלושים ספרים. ג'יימס המשיך לגור בבריסטול, עם שני בניו, מייקל ולוק, עד שהחליטו להתחתן.

את ״לא ניפרד לעולם״ כתבה לאחר שנודע לה על פעילות הארגון ברסט קנסר קאר. היא החליטה לכתוב סיפור שיוכל לחולל שינוי בחיי אנשים. אחרי הכול, כמעט אין מישהו שמחלת הסרטן לא נוגעת לו, בין אם אישית, בין אם לבני משפחה או לחברים.

 

האתר של סוזן לואיס

www.susanlewis.com