אירית רומנו קופר (13 בינואר 1929 - 23 בספטמבר 2021) הייתה סופרת ישראלית. בתקופת השואה נדדה כילדה בין כפרים והגיעה למנזר בו חיה בשם מושאל. תקופה זו היא הרקע לכתיבתה לבני נוער וגם למבוגרים. במקצועה הייתה מורה ובהמשך הפכה לאשת עדות בבתי-ספר, ביד ושם, ובמכון משואה. כתבה 25 ספרים.

באביב 1942 אמה של אירקה העבירה אותה מהגטו לאיכר פולני בהבטיחה לבוא בסתיו ולקחתה הביתה. האם לא חזרה. אירקה לא ידעה על חיסול הגטו באוגוסט 1942. בתום המלחמה נקלטה אירקה בבית היתומים הלנובק שבלודז' שם התארגנה קבוצה לקיבוץ מעפילים. קבוצת עליית הנוער ואירית קופר בתוכה יצאה לקיבוץ דן. שם חזרה לרעות את הצאן. בשנת 1948 התגייסה לצה"ל. 

משנת 1977 הוציאה לאור 25 ספרים. רובם לבני נוער וכמה מהם רומנים למבוגרים. אירית ראתה ייעוד בכתיבה והעברת הסיפור לדורות הבאים. זו גם הסיבה שבאותן שנים החלה למסור עדות בבתי-ספר ובמכונים העוסקים בתקופת השואה. רוב שעותיה הוקדשו לכתיבה ומסירת עדות.

מספריה: התזכריני קריסטינה? ספרית פועלים, תשנ"ד 1994. בלילות שבת, תל אביב, ידיעות ספרים, ספרי חמד, 2000. תרמיל וזוג נעליים, אסטרולוג, 2004. המחבוא, ספרי מקור, 2014.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/43vwxapr