אנרי ברגסון נולד בפריז באוקטובר 1859 ומת בפריז ב-1941, בזמן מלחמת העולם השנייה. הוריו היו יהודים, אביו ממוצא פולני ואמו אנגליה. בתחילת דרכו הוכשר להיות מתמטיקאי, ואף זכה בפרס על פתרון לבעיה מתמטית של פסקל (בשנת 1877), אך לאכזבתו הרבה של מורו למתמטיקה החליט ברגסון להמשיך את מסלול לימודיו במדעי הרוח. ב-1878 הוא התקבל ללימודים במוסד הצרפתי היוקרתי École Normale Supérieure, באותה השנה שבה החלו ללמוד שם הסוציאליסט הנודע ז'אן ז'ורס (Jaurès) והסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim). ב-1881 סיים בהצטיינות את לימודיו במוסד, ונשא הרצאת סיום על "ערכה של הפסיכולוגיה העכשווית".

עם סיום לימודיו החל ברגסון ללמד בבית ספר תיכון ובאוניברסיטה. ב-1886 פרסם בכתב העת הצרפתי Revue Philosophique את מאמרו האקדמי הראשון במדעי הרוח: "על הסימולציה הבלתי מודעת במצבים היפנוטיים" (כעשר שנים קודם למחקרים בהיסטריה המפורסמים של פרויד וברוייר).1 עיסוקו בפסיכולוגיה בכלל ובזיכרונות בלתי מודעים בפרט הוביל למינויו לנשיא האגודה למחקר הנפש בלונדון ב-1913. אבל עיקר עיסוקו של ברגסון היה הוראת הפילוסופיה. ב-1900, לאחר שלימד זמן קצר ב־École Normal, קיבל ברגסון משרת מרצה לפילוסופיה יוונית ב־Collège de France, וכעבור כמה שנים עבר לכהן שם כמרצה לפילוסופיה מודרנית עד שנת 1920. שיעוריו והרצאותיו זכו לפופולריות רבה, ויחד עם כתביו השפיעו עמוקות על הוגים בעלי שם בדורו ובדורות שאחריו. ברגסון זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1927.