"המאפיין הראשי של הדרמה הוא המציאות. המציאות נוצרת מתוך השילוב הטבעי לחלוטין של שני סוגים: הנשגב והגרוטסקי. אלה משתלבים בדרמה כפי שהם משתלבים בחיים ובבריאה. שכן השירה האמיתית, השירה השלמה, שוכנת בהרמוניה בין הניגודים. ובכן, הגיע הזמן להודיע בקול תרועה – ודווקא כאן מאשררים היוצאים מן הכלל את הכלל – שכל מה שנמצא בטבע נמצא גם באמנות".

ויקטור הוגו – מתוך הספר

בשנת 1827 פרסם ויקטור הוגו (1802-1885) את המחזה "קרומוול" ואת ה"הקדמה לקרומוול" המוגשת כאן תחת השם מסה על הגרוטסקי. מדובר במניפסט עז הבעה פרי עטו של צעיר נלהב ומסמך מכונן של הספרות הרומנטית; אוסף הערות מעשיות לכותבי מחזות במאה ה-19 וסיפור בריאה רצוף תובנות תיאולוגיות; כתב הגנה על הגרוטסקי וכתב האשמה נגד השמרנות – כל אלה נמצאים בספר זה. כאמור, תכליתו המקורית של הטקסט הייתה לשמש הקדמה ל"קרומוול", אבל בחלוף השנים המחזה נשכח ודווקא ההקדמה נקראת ונלמדת עד היום.

המושג המרכזי שהוגו מציג בהרחבה וטוען בזכותו הוא הגרוטסקי. לפי הוגו אמנות נדרשת לייצג את כל הקיים במציאות, ואם לא תעשה כן תחטא בגאווה שכן תציב את עצמה מעל לאל אשר ברא בעצמו את הגרוטסקי. בכך קושר את עצמו הוגו לאסתטיקה שרווחה גם בגרמניה בתקופה הרומנטית, ושבה ניתן לראות את שורשי הריאליזם, שכן הבחירה לייצג את המציאות על צדדיה הגרוטסקיים לא הייתה זרה לכותבים כמו גתה ופרידריך שלגל. מתוך תפיסה דומה של הגאונות גם הם הטיפו "לא להותיר דבר בחוץ", שכן האינדיווידואל כולל בתוכו גם צדדים גרוטסקיים.

ערן הורוביץ תרגם את הספר והוסיף מבוא והערות.

איך היה נראה העולם אילולא היו בו גיבורים אמיתיים?
ז´ן ולז´ן, גיבור הספר "עלובי החיים", בן עניים מעיר קטנה בצרפת, גונב לחם עבור אחייניו הקטנים הרעבים ונשלח לכלא.
כליאתו מעוררת בו זעם רב כלפי החברה. הוא משתחרר ויוצא למסע מסוכן למען יושרו ושמו הטוב, למען הצדק ולמען העניים והמדוכאים.
אך האם הטובים מנצחים?...
שלל דמויות בלתי נשכחות מלוות אותו במסעו העיקש אל עולם טוב יותר: קוזט הילדה הנטושה, מריוס הצעיר המהפכן, ז´בר השוטר הנוקשה, פנטין האומללה המידרדרת לזנות ואחרות – כולן נאבקות על קיומן ועל אושרן בתוך חברה אכזרית ומושחתת, בצרפת במאה התשע-עשרה המיטלטלת בין מהפכה חברתית והסתאבות.

ויקטור הוגו (1802-1885), מגדולי הסופרים והמשוררים הצרפתים, כתב ספרים רבים, מחזות ושירה ונודע כלוחם למען צדק חברתי. יצירתו "עלובי החיים" נחשבת מאז פרסומה בשנת 1862 לאחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות הצרפתית, ומאז ועד היום היא מרתקת ומרגשת קוראים נלהבים בכל רחבי העולם. במרוצת המאה העשרים עובדה לקולנוע, לטלוויזיה ולבמה.

עונש המוות העסיק את ויקטור הוגו כל חייו, והוא הביע את דעתו הנחרצת נגדו ברבות מיצירותיו. הוא לא הסתפק בכך. הוא התערב בכל הזדמנות שבה עלתה הסוגיה על הפרק, בארצות שונות. הוא ניסה לסייע במאבקים משפטיים לביטול עונש המוות באחדות מארצות אלה, ובעיקר בשווייץ ובפורטוגל, שם נחל המאבק הצלחה.

יומו האחרון של נידון למוות מציג בצורה גבישית וממוקדת – וכן מהפכנית לזמנה – את הנושא החולף כחוט השני לאורך כל שנות יצירתו הענפה של הוגו; נושא עונש המוות, מעורטל מצדקנות והזרה, זוכה לדיון בעטו של הפרקליט המוכשר ביותר בלשון הצרפתית בכל הזמנים.

הסיפור קלוד גֶה, המבוסס על מאורע אמיתי, הוא ביטוי מצמרר לשרירות שבעונש ולהקשר החברתי שלו.

לספר נוספה פתח דבר מאת דניס שרביט.

מצרפתית: ניר רצ'קובסקי;  מבוא: דניס שרביט