גְ'ה-יִי (538-597) התייתם מהוריו בגיל 17, ומעט אחר כך גילח את ראשו והצטרף למנזר. הוא חווה התעוררות ראשונה בגיל 23, ועד מהרה הפך למורה בודהיסטי ידוע בממלכת צֶ'ן ששלטה באזור נָאנג'ינג של היום. בגיל 37, לאחר כעשור של לימוד וכתיבה בעיר הבירה השוקקת, הוא פרש אל השקט של הרי טְיֵין-טַאי, שם נשאר עד מותו. הוא נחשב למנהיג הרוחני של המסורת הבודהיסטית הנקראת על שם ההרים בהם שהה, מסורת הטיין-טאי (בקוריאנית: צ'וֹן-טֶ'ה, ביפנית: טֵנְדַאי), וחיבוריו השפיעו רבות גם על התפתחותה של מסורת הזן.