חיים הַזַז (כ"ט באלול תרנ"ח, 16 בספטמבר 1898, סידורובִיצ'י, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – כ' באדר ב' תשל"ג, 24 במרץ 1973, ירושלים) היה סופר ומחזאי עברי, איש רוח והגות, מהבולטים בדורו ומנהיג תרבותי. חתן פרס ישראל לספרות הראשון, בשנת תשי"ג (1953).

בגיל 23 (1921) שהה כשנה וחצי בקרב חלוצים ציונים שעברו הכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל בקונסטנטינופול, ולימד אותם עברית. משם עבר לפריז, שם חיבר הזז את יצירותיו הראשונות: שלושה סיפורים על אודות המהפכה הרוסית, שהתפרסמו בכתב העת "התקופה", וכן את הפואמה "חתן דמים", שתורגמה לאנגלית בידי ישראל מאיר לסק וזכתה לתשבחות מפי ת"ס אליוט. בעת ההיא נתמך על ידי הסוחר והנדבן אברהם שטיבל.

באביב 1931 הזז עלה ארצה, ולאחר חודשים אחדים השתקע בירושלים. בהשראתה של אותה תקופה מסעירה, הוא כתב את שני הרומנים הגדולים מחיי התימנים, 'היושבת בגנים' ו'יעיש'. לאורך שנות השלושים והארבעים, הזז פרסם את סיפוריו בעיקר במוספים הספרותיים של העיתונים "דבר" ו"הארץ" וכן בכתב העת של אגודת הסופרים, "מאזנים". בשנת 1942 ראה אור בהוצאת עם עובד קובץ סיפוריו של הזז 'ריחיים שבורים', ספר הפרוזה הראשון שנדפס בהוצאה זו, בהזמנתו של ברל כצנלסון.

בשנת 1950, ראתה אור מהדורה מחודשת של המחזה 'בקץ הימים' ובאותה שנה הוא הועלה בפעם הראשונה על ידי תיאטרון הבימה. בשנת 1958, פרסם הזז את קובץ סיפוריו 'חגורת מזלות'. הסיפור "אופק נטוי". בוועידה של אגודת הסופרים העברים שנערכה בשנת 1962, נשא את הזז את נאומו "הסופר והמציאות", שבו הטיח ביקורת קשה על דמותה הרוחנית של מדינת ישראל. הנאום עורר פולמוס גדול והביא, בין היתר, לדו-שיח פומבי בין חיים הזז לבין ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. תמצית של הדיון ביניהם נדפסה מאוחר יותר בחוברת: 'דו-שיח על המדינה והספרות'.

רבות מיצירותיו של חיים הזז תורגמו לשפות אחדות, ובהן סיפורו הנודע, "הדרשה" שתורגם לאנגלית, יידיש, ערבית, סינית, איטלקית, שוודית וגרמנית. תרגומו לצרפתית של הרומן 'בקולר אחד' זכה לשבחיו של נשיא צרפת, שארל דה גול.

פרסים והוקרה
הספר 'ריחיים שבורים' זכה בשנת 1942, בפרס ביאליק לספרות יפה (יחד עם שאול טשרניחובסקי).
בשנת 1953 זכה בפרס ישראל לספרות עברית.
בשנת 1954, כתב הזז את מגילת היסוד של יד ושם, לבקשתו של נשיא המדינה, יצחק בן צבי. 
ביום העצמאות 1968 נמנה עם משיאי המשואות.
ב-1969, הוענקה להזז אזרחות כבוד של ירושלים לכל ימי חייו.
ב-1970, זכה בפרס ביאליק, בפעם השנייה בחייו.
הזז קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מהסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק (המוסד העליון של התנועה הקונסרבטיבית), מדרופסי קולג' בפילדלפיה ומהאוניברסיטה העברית בירושלים.
על שמו נקראו בית הסופר בירושלים ורחובות בישראל.

הזז נפטר ב-24 במרץ 1973, שבועות אחדים בלבד לאחר שראה אור קובץ סיפוריו האחרון, "אבן שעות", ונטמן בטקס ממלכתי בבית הקברות בהר הזיתים.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2kkk5pr2