ניקולאי אלכסייביץ' נֶקרַאסוֹב נולד בנמירוב, שבאוקראינה ב-1821. הוא היה משורר, סופר, מבקר ספרות עיתונאי ומו"ל. הוא למד באוניברסיטת סנט פטרבורג, וחרף התנגדותו של אביו, שאיחל לו קריירה צבאית, הוא פנה לעיסוק בספרות ובתיאטרון בגיל צעיר. ספר השירה הראשון שלו ראה אור ב-1840. יצירתו התמקדה בחיי האיכרים, בחמלה כלפי סבלם, והוא ניסה גם להביע את הקסם והחיות שבחיי הכפר באמצעות עיבודים של שירי עם ושירי ילדים. נקרסוב היה איש עסקים מוכשר, הוא הוציא לאור וערך פרסומים ספרותיים שונים, וב-1846 רכש את כתב העת "סוברמניק", (בן הזמן), שירד מגדולתו לאחר מות מייסדו – אלכסנדר פושקין. נקרסוב הצליח להפוך את כתב העת לפרסום מצליח ורב השפעה, חרף הטרדות הצנזורה הרבות. לב טולסטוי ואיוואן טורגנייב פרסמו שניהם את יצירותיהם הראשונות בדפיו. מ-1956, בהשפעת עורך המשנה של כתב העת, אלכסנדר צ'רניישבסקי, הוא החל לשמש שופר לרעיונות מהפכניים. הוא נסגר בידי השלטונות ב-1866, לאחר ניסיון ההתנקשות הראשון באלכסנדר השני. ב-1868 השתלט נקרסוב על כתב העת הוותיק "רשימות מארץ האבות" והוא שמש העורך הראשי והמו"ל שלו עד מותו. נקרסוב פרסם עשרות ספרי שירה, מחזה אחד ורומן אחד בלתי גמור. הוא מת בסנט פטרבורג ב-1878.