השיבה לברלין
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השיבה לברלין
מכר
אלפי
עותקים
השיבה לברלין
מכר
אלפי
עותקים

השיבה לברלין

3.8 כוכבים (15 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

הנס פאלאדה

הנס פאלאדה (בגרמנית: Hans Fallada;‏ 21 ביולי 1893 - 5 בפברואר 1947) הוא שם העט של רודולף וילהלם פרידריך דיצן (Rudolf Wilhelm Friedrich Ditzen), סופר גרמני הידוע בספריו "איש קטן, לאן?" (1932) ו"לבד בברלין" (1947). שם העט "הנס פאלאדה" מורכב משמותיהם של שניים מגיבורי סיפורי האחים גרים.‏

בעודו מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי, החל פאלאדה לעסוק בכתיבה. בשנים 1920 ו-1922 פרסם שני ספרים אוטוביוגרפיים "גדשל הצעיר" (Der junge Goedeschal) ו"אנטון וגרדה". הספרים לא זכו להצלחה.‏

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
לראשונה בעברית, דיוקן בלתי נשכח מאת רב-האמן הנס פאלאדה של החורבן הפיזי והפסיכולוגי שהמיטה מלחמת העולם השנייה על גרמניה.
 
גרמניה, שלהי 1945. המלחמה הסתיימה, אבל ד"ר דוֹל, איש מתבודד ו"פסימי מתון", חי בפחד מתמיד. בלילות הוא נרדף על ידי חלומות מסויטים על מכתש הפצצה שבו הוא לכוד – הוא, וכל יתר גרמניה. יותר מכול, הוא שואף לגבור על תחושת האשמה הקולקטיבית, אבל אין בכוחו לתקן אף עוולה, בייחוד בתפקידו כראש עיר קטנה בצפון-מזרח הארץ, הכבוש בידי הצבא האדום.
 
ד"ר דול נמלט לברלין, ושם הוא מוצא מפלט בהתמכרות למורפיום. כל מנה היא בבחינת "מוות קטן". כשהוא מלווה באשתו הצעירה, השותפה להתמכרותו, מנסה הדוקטור למצוא את דרכו באנדרלמוסיה ששורה בעיר השסועה ומתחיל בהיסוס להאמין בעתיד טוב יותר.
 
בסגנונו הייחודי והבהיר של פאלאדה, השיבה לברלין מיטיב להמחיש את אווירת הנכאים והייאוש ששררו בגרמניה שלאחר המלחמה באופן שמעולם לא תואר.

פרק ראשון

פתח דבר
 
מחבר הרומן הזה אינו מרוצה כלל וכלל מהמילים שכתב בעמודים הבאים, העמודים המודפסים שהקורא רואה לפניו ברגע זה. כאשר תכנן לכתוב את הספר הזה, הוא תיאר לעצמו שלצד תבוסות חיי היומיום, לצד הדיכאונות, המחלות, ורפיון הרוח - לצד כל התופעות הללו, שניחתו בהכרח על כל גרמני בסופה הנורא של המלחמה - יתאפשר לו לתאר גם רגעים של התעלות. מעשים של אומץ רב, שעות מלאות תקווה - אבל זה לא נפל בחלקו. ביסודו, נותר הספר בגדר דיווח מחלה, הסיפור על אותה אפתיה שתקפה את חלקו הגדול ביותר ובייחוד ההגון ביותר של העם הגרמני באפריל של שנת 1945, האפתיה שאנשים רבים טרם השתחררו ממנה עד היום.
העובדה שהוא לא יכול היה להכניס אל הרומן הזה קלילות ועליזות במידה רבה יותר אינה נובעת אך ורק מדרכו של הסופר לראות את הדברים; מעל לכול היא נובעת ממצבו הכללי של העם הגרמני, שהיום, שנה ורבע לאחר סיום המלחמה, עודנו קודר.
אם הרומן יימסר לציבור חרף המגרעת הזאת, אז ייתכן שזה מפני שהוא מהווה ״מסמך אנושי״, דיווח נאמן לאמת על מה שגרמנים הרגישו, סבלו ועשו מאפריל 1945 עד תום הקיץ. אולי ממש בקרוב לא יחושו עוד את השיתוק שפקד אותם בצורה כה הרת אסון בשנה הראשונה הזאת שלאחר סוף המלחמה. סיפור מחלה, אם כך, לא יצירת אמנות - סִלחו לי! (גם הסופר לא היה מסוגל לצאת מעורו, גם הסופר היה ״משותק״.)
אמנם אמרנו לפני רגע ״דיווח נאמן לאמת״. אבל דבר מכל מה שמסופר בדפים הבאים לא קרה כפי שמדוּוח פה. ספר כמו זה אינו יכול לספר את כל מה שאירע, ולו רק בשל קוצר היריעה; תמיד עמד הצורך לבחור, ההכרח להמציא, בחלק מהחומר המדווח לא היה אפשר להשתמש כמו שהוא, והיו חייבים לשנות אותו. אף על פי כן, הכול היה יכול להיות ״אמיתי״: כל מה שמסופר כאן היה יכול לקרות כך והרי זה רומן, ובכן, יצירת הדמיון.
אותו הדבר יש לומר לגבי הדמויות המוצגות: אף אחת אינה קיימת מחוץ לרומן בדיוק כפי שהיא מתוארת בו. בדומה למהלכי העלילה, גם הדמויות היו חייבות להתאים לחוקי הסיפֵּר. אחדות הן פרי ההמצאה, אחרות ממזגות בתוכן כמה אנשים שונים.
כתיבת הרומן לא היתה פעולה משמחת, אבל לדעת הסופר, הספר חשוב. כל העת, בין ניצחונות לתבוסות, כל מה שנחווה באופן פנימי וחיצוני לאחר סיום המלחמה נראה חשוב בעיניו. כיצד אבדה האמונה כמעט לכולם, אך לבסוף הצליחו למצוא מעט אומץ ותקווה - על כך אפשר לקרוא בדפים אלה.
 
ברלין, אוגוסט 1946
ה״פ

הנס פאלאדה

הנס פאלאדה (בגרמנית: Hans Fallada;‏ 21 ביולי 1893 - 5 בפברואר 1947) הוא שם העט של רודולף וילהלם פרידריך דיצן (Rudolf Wilhelm Friedrich Ditzen), סופר גרמני הידוע בספריו "איש קטן, לאן?" (1932) ו"לבד בברלין" (1947). שם העט "הנס פאלאדה" מורכב משמותיהם של שניים מגיבורי סיפורי האחים גרים.‏

בעודו מאושפז בבית החולים הפסיכיאטרי, החל פאלאדה לעסוק בכתיבה. בשנים 1920 ו-1922 פרסם שני ספרים אוטוביוגרפיים "גדשל הצעיר" (Der junge Goedeschal) ו"אנטון וגרדה". הספרים לא זכו להצלחה.‏

סקירות וביקורות

גרמניה שנת אפס אלמלא הצלחתם של ספריו הקודמים, ספק אם 'השיבה לברלין'‬ ספרו הפגום של הנס פאלאדה, היה רואה כאן אור אחת הבעיות בכתיבה שמושתתת על חוויות אוטוביוגרפיות היא השמטה לא מודעת של פרטים חיוניים על הדמויות ועלילותיהן. כיוון שהכותב מתבסס על חייו, וזיכרונותיו צרובים בו, הוא מניח בבלי דעת שגם הקורא יודע במי ובמה מדובר. זו רק אחת הבעיות של 'השיבה לברלין' - או '‭,'הסיוט‬ בשמו המקורי, לפני שכופף על ידי המו"ל העברי כך שיתכתב עם 'לבד ‭ ,'בברלין‬ ספרו המצליח והמוצלח פי כמה של הנס פאלאדה.

גיבור הרומן - שנכתב עם תום המלחמה ופורסם ב‭ ,1947-‬סמוך למותו של פאלאדה - הוא ד"ר דול. אנחנו פוגשים בו בעיירה קטנה בגרמניה, שם הוא חי עם אשתו הצעירה ממנו בהרבה. הזמן הוא אפריל 1945 והרוסים כבר בשערי העיירה. דול ואשתו מחכים בכל מאודם לבוא הפולשים, לסיום הסיוט הנאצי. זאת בניגוד לחלק נכבד משכניהם העוינים, שתמכו בנאצים וחוששים מהפולשים. באמצעות דול, מבטא פאלאדה שנאה עצמית גרמנית עזה ביותר: "בצדק הסתכלו בו הרוסים כאילו היה חיה קטנה, רעה ובזויה, בטיפוס הזה ובניסיונותיו המגושמים להתיידד, שניסה לגרום להם להאמין שבחיוך ידידותי אחד ובמילה אחת ברוסית שבקושי אפשר להבין, אפשר למחות את כל מה שהגרמנים עוללו לעולם כולו במשך שתים-עשרה השנים האחרונות! ‭ ]...[‬ התואר גרמני הפך למילת גנאי בעולם כולו‭."‬ בהמשך, ממנים הכובשים הרוסים את דול לראש העיר הזמנית של העיירה הפרובינציאלית. בסלידה ובתיעוב הוא עוסק בענייני העיירה ובטיפול באוהדי הנאצים שבתוכה.

אבל מי הוא בכלל דול זה? וכיצד בדיוק מונה לראשות העיר? פאלאדה לא טורח להסביר. הקורא בנספח הביוגרפי שבסוף הספר למד שפאלאדה עצמו מונה לראש העיר שבה מצא אותו סוף המלחמה. זו הסיבה שחציו הראשון של הרומן לא ברור. כתיבה אוטוביוגרפית, ובפרט בתנאים גופניים ונפשיים כמו אלה שבהם פאלאדה היה נתון בשנותיו האחרונות, מועדת כאמור לחוסר בהירות כזה.

המשך הרומן מוצלח קצת יותר. הסיפור תופס מעט קצב ולכידות, וכולל תפניות עלילה ודמויות משנה מעניינות. דול ואשתו שבים לברלין ומנסים להתחיל בה את חייהם מחדש. אבל דירתם נתפסה על ידי זרים, והם גם מתמכרים לסמים שונים, ובראשם מורפיום. לאט- לאט מתברר שדול היה סופר ידוע בעבר, שהוא ירד מנכסיו בעקבות המלחמה, שהוא מנסה לשוב ולתפוס את מקומו בשדה הספרות, אבל שלל מכאובים גופניים ונפשיים והתמכרויות, המצריכים אשפוזים במוסדות שונים, מונעים ממנו את השיקום (כל החוויות האלה, שטיבן לא מוסבר ברומן די הצורך, עברו גם על פאלאדה עצמו, כפי שמבהיר הנספח הביוגרפי‭.(‬ גם מה שדול מכנה "אפתיות" מונע ממנו את השיבה לחיים, אותם "אפתיות" ו"שיתוק" שהוא מייחס לעם הגרמני כולו; שילוב של תיעוב עצמי עז, חוסר אמונה בחיים ואֵבל על המתים הרבים.

זו החולשה השנייה הגדולה של הרומן הזה. פאלאדה מנסה לשדך בין תלאותיהם של בני הזוג דול לתלאות האומה הגרמנית בשנה שאחרי המפלה במלחמה. "אם הרומן יימסר לציבור‭,"‬ הוא כותב בהקדמה לספר, "ייתכן שזה מפני שהוא מהווה 'מסמך ‭ ,'אנושי‬ דיווח נאמן לאמת על מה שהגרמנים הרגישו, סבלו ועשו מאפריל 1945 עד תום הקיץ. אולי ממש בקרוב לא יחושו עוד את השיתוק שפקד אותם בצורה כה הרת אסון בשנה הראשונה הזאת שלאחר סוף המלחמה‭."‬ אבל החיבור בין הסיפור הפרטי לכללי אינו משכנע. סיפורם של בני הזוג נתפס על ידי הקורא כמקרה פרטי של נוירוטים בעלי נטייה להתמכרות. כשלעצמו, זה סיפור מעניין, אבל ההתעקשות של הסופר לכרוך אותו בגורל הלאומי יוצרת חוסר אמון כלפיו. השבר הגופני והנפשי של בני הזוג דול לא בלתי קשור, כמובן, לתקופה הדרמטית שבה הם חיים, אבל הם אינם מייצגים של האומה הגרמנית. אם כבר, אלו דמויות שמזכירות את גיבור '‭,'השתיין‬ רומן ההתמכרות הא-פוליטי המוצלח של פאלאדה, יותר מאשר את יצירותיו בעלות ההקשר הפוליטי הישיר ‭ לבד')‬‭,'בברלין‬ למשל‭.(‬ אלמלא הפאלאדו-מאניה - כלומר, הצלחתם, המוצדקת בסך הכל, של ספריו האחרים של פאלאדה שהתפרסמו כאן בשנים האחרונות - ספק אם הרומן הפגום הזה היה רואה אור אצלנו. ועם זאת, יש תועלת מסוימת בקריאתו. מעבר להבלחות ספרותיות מוצלחות פה ושם, הספר מאפשר מבט בזמן אמת על ברלין שאחרי המלחמה. יש בקריאה בו מן התדהמה שישנה בהתבוננות בצילומי ברלין החרבה ב'גרמניה שנת ‭ ,'אפס‬ סרטו של רוברטו רוסליני ‭ ,1948-מ‬גם אם מבחינה אסתטית 'השיבה לברלין' הוא רומן רעוע.

עוד 3 ספרים של הנס פאלאדה:
איש קטן, מה עכשיו? ‭ 1932 <‬
גוסטב איש הברזל >‬‭1938
בארצי הזרה לי‭ 1944 <

בתמונה: מתוך הסרט 'גרמניה שנת אפס‭ 1948 ,'‬
אריק גלסנר 7 לילות 19/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
שנאה חסרת ישע: "השיבה לברלין" נותן ביטוי לתסכול של מי שלא עשה די נגד המשטר הנאצי דוד רוזנטל וואלה! 25/06/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
הנס פאלאדה כתב ספר נפלא על העיר שאי אפשר לשוב אליה עלית קרפ הארץ 18/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

גרמניה שנת אפס אלמלא הצלחתם של ספריו הקודמים, ספק אם 'השיבה לברלין'‬ ספרו הפגום של הנס פאלאדה, היה רואה כאן אור אחת הבעיות בכתיבה שמושתתת על חוויות אוטוביוגרפיות היא השמטה לא מודעת של פרטים חיוניים על הדמויות ועלילותיהן. כיוון שהכותב מתבסס על חייו, וזיכרונותיו צרובים בו, הוא מניח בבלי דעת שגם הקורא יודע במי ובמה מדובר. זו רק אחת הבעיות של 'השיבה לברלין' - או '‭,'הסיוט‬ בשמו המקורי, לפני שכופף על ידי המו"ל העברי כך שיתכתב עם 'לבד ‭ ,'בברלין‬ ספרו המצליח והמוצלח פי כמה של הנס פאלאדה.

גיבור הרומן - שנכתב עם תום המלחמה ופורסם ב‭ ,1947-‬סמוך למותו של פאלאדה - הוא ד"ר דול. אנחנו פוגשים בו בעיירה קטנה בגרמניה, שם הוא חי עם אשתו הצעירה ממנו בהרבה. הזמן הוא אפריל 1945 והרוסים כבר בשערי העיירה. דול ואשתו מחכים בכל מאודם לבוא הפולשים, לסיום הסיוט הנאצי. זאת בניגוד לחלק נכבד משכניהם העוינים, שתמכו בנאצים וחוששים מהפולשים. באמצעות דול, מבטא פאלאדה שנאה עצמית גרמנית עזה ביותר: "בצדק הסתכלו בו הרוסים כאילו היה חיה קטנה, רעה ובזויה, בטיפוס הזה ובניסיונותיו המגושמים להתיידד, שניסה לגרום להם להאמין שבחיוך ידידותי אחד ובמילה אחת ברוסית שבקושי אפשר להבין, אפשר למחות את כל מה שהגרמנים עוללו לעולם כולו במשך שתים-עשרה השנים האחרונות! ‭ ]...[‬ התואר גרמני הפך למילת גנאי בעולם כולו‭."‬ בהמשך, ממנים הכובשים הרוסים את דול לראש העיר הזמנית של העיירה הפרובינציאלית. בסלידה ובתיעוב הוא עוסק בענייני העיירה ובטיפול באוהדי הנאצים שבתוכה.

אבל מי הוא בכלל דול זה? וכיצד בדיוק מונה לראשות העיר? פאלאדה לא טורח להסביר. הקורא בנספח הביוגרפי שבסוף הספר למד שפאלאדה עצמו מונה לראש העיר שבה מצא אותו סוף המלחמה. זו הסיבה שחציו הראשון של הרומן לא ברור. כתיבה אוטוביוגרפית, ובפרט בתנאים גופניים ונפשיים כמו אלה שבהם פאלאדה היה נתון בשנותיו האחרונות, מועדת כאמור לחוסר בהירות כזה.

המשך הרומן מוצלח קצת יותר. הסיפור תופס מעט קצב ולכידות, וכולל תפניות עלילה ודמויות משנה מעניינות. דול ואשתו שבים לברלין ומנסים להתחיל בה את חייהם מחדש. אבל דירתם נתפסה על ידי זרים, והם גם מתמכרים לסמים שונים, ובראשם מורפיום. לאט- לאט מתברר שדול היה סופר ידוע בעבר, שהוא ירד מנכסיו בעקבות המלחמה, שהוא מנסה לשוב ולתפוס את מקומו בשדה הספרות, אבל שלל מכאובים גופניים ונפשיים והתמכרויות, המצריכים אשפוזים במוסדות שונים, מונעים ממנו את השיקום (כל החוויות האלה, שטיבן לא מוסבר ברומן די הצורך, עברו גם על פאלאדה עצמו, כפי שמבהיר הנספח הביוגרפי‭.(‬ גם מה שדול מכנה "אפתיות" מונע ממנו את השיבה לחיים, אותם "אפתיות" ו"שיתוק" שהוא מייחס לעם הגרמני כולו; שילוב של תיעוב עצמי עז, חוסר אמונה בחיים ואֵבל על המתים הרבים.

זו החולשה השנייה הגדולה של הרומן הזה. פאלאדה מנסה לשדך בין תלאותיהם של בני הזוג דול לתלאות האומה הגרמנית בשנה שאחרי המפלה במלחמה. "אם הרומן יימסר לציבור‭,"‬ הוא כותב בהקדמה לספר, "ייתכן שזה מפני שהוא מהווה 'מסמך ‭ ,'אנושי‬ דיווח נאמן לאמת על מה שהגרמנים הרגישו, סבלו ועשו מאפריל 1945 עד תום הקיץ. אולי ממש בקרוב לא יחושו עוד את השיתוק שפקד אותם בצורה כה הרת אסון בשנה הראשונה הזאת שלאחר סוף המלחמה‭."‬ אבל החיבור בין הסיפור הפרטי לכללי אינו משכנע. סיפורם של בני הזוג נתפס על ידי הקורא כמקרה פרטי של נוירוטים בעלי נטייה להתמכרות. כשלעצמו, זה סיפור מעניין, אבל ההתעקשות של הסופר לכרוך אותו בגורל הלאומי יוצרת חוסר אמון כלפיו. השבר הגופני והנפשי של בני הזוג דול לא בלתי קשור, כמובן, לתקופה הדרמטית שבה הם חיים, אבל הם אינם מייצגים של האומה הגרמנית. אם כבר, אלו דמויות שמזכירות את גיבור '‭,'השתיין‬ רומן ההתמכרות הא-פוליטי המוצלח של פאלאדה, יותר מאשר את יצירותיו בעלות ההקשר הפוליטי הישיר ‭ לבד')‬‭,'בברלין‬ למשל‭.(‬ אלמלא הפאלאדו-מאניה - כלומר, הצלחתם, המוצדקת בסך הכל, של ספריו האחרים של פאלאדה שהתפרסמו כאן בשנים האחרונות - ספק אם הרומן הפגום הזה היה רואה אור אצלנו. ועם זאת, יש תועלת מסוימת בקריאתו. מעבר להבלחות ספרותיות מוצלחות פה ושם, הספר מאפשר מבט בזמן אמת על ברלין שאחרי המלחמה. יש בקריאה בו מן התדהמה שישנה בהתבוננות בצילומי ברלין החרבה ב'גרמניה שנת ‭ ,'אפס‬ סרטו של רוברטו רוסליני ‭ ,1948-מ‬גם אם מבחינה אסתטית 'השיבה לברלין' הוא רומן רעוע.

עוד 3 ספרים של הנס פאלאדה:
איש קטן, מה עכשיו? ‭ 1932 <‬
גוסטב איש הברזל >‬‭1938
בארצי הזרה לי‭ 1944 <

בתמונה: מתוך הסרט 'גרמניה שנת אפס‭ 1948 ,'‬
אריק גלסנר 7 לילות 19/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
שנאה חסרת ישע: "השיבה לברלין" נותן ביטוי לתסכול של מי שלא עשה די נגד המשטר הנאצי דוד רוזנטל וואלה! 25/06/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
הנס פאלאדה כתב ספר נפלא על העיר שאי אפשר לשוב אליה עלית קרפ הארץ 18/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
השיבה לברלין הנס פאלאדה
פתח דבר
 
מחבר הרומן הזה אינו מרוצה כלל וכלל מהמילים שכתב בעמודים הבאים, העמודים המודפסים שהקורא רואה לפניו ברגע זה. כאשר תכנן לכתוב את הספר הזה, הוא תיאר לעצמו שלצד תבוסות חיי היומיום, לצד הדיכאונות, המחלות, ורפיון הרוח - לצד כל התופעות הללו, שניחתו בהכרח על כל גרמני בסופה הנורא של המלחמה - יתאפשר לו לתאר גם רגעים של התעלות. מעשים של אומץ רב, שעות מלאות תקווה - אבל זה לא נפל בחלקו. ביסודו, נותר הספר בגדר דיווח מחלה, הסיפור על אותה אפתיה שתקפה את חלקו הגדול ביותר ובייחוד ההגון ביותר של העם הגרמני באפריל של שנת 1945, האפתיה שאנשים רבים טרם השתחררו ממנה עד היום.
העובדה שהוא לא יכול היה להכניס אל הרומן הזה קלילות ועליזות במידה רבה יותר אינה נובעת אך ורק מדרכו של הסופר לראות את הדברים; מעל לכול היא נובעת ממצבו הכללי של העם הגרמני, שהיום, שנה ורבע לאחר סיום המלחמה, עודנו קודר.
אם הרומן יימסר לציבור חרף המגרעת הזאת, אז ייתכן שזה מפני שהוא מהווה ״מסמך אנושי״, דיווח נאמן לאמת על מה שגרמנים הרגישו, סבלו ועשו מאפריל 1945 עד תום הקיץ. אולי ממש בקרוב לא יחושו עוד את השיתוק שפקד אותם בצורה כה הרת אסון בשנה הראשונה הזאת שלאחר סוף המלחמה. סיפור מחלה, אם כך, לא יצירת אמנות - סִלחו לי! (גם הסופר לא היה מסוגל לצאת מעורו, גם הסופר היה ״משותק״.)
אמנם אמרנו לפני רגע ״דיווח נאמן לאמת״. אבל דבר מכל מה שמסופר בדפים הבאים לא קרה כפי שמדוּוח פה. ספר כמו זה אינו יכול לספר את כל מה שאירע, ולו רק בשל קוצר היריעה; תמיד עמד הצורך לבחור, ההכרח להמציא, בחלק מהחומר המדווח לא היה אפשר להשתמש כמו שהוא, והיו חייבים לשנות אותו. אף על פי כן, הכול היה יכול להיות ״אמיתי״: כל מה שמסופר כאן היה יכול לקרות כך והרי זה רומן, ובכן, יצירת הדמיון.
אותו הדבר יש לומר לגבי הדמויות המוצגות: אף אחת אינה קיימת מחוץ לרומן בדיוק כפי שהיא מתוארת בו. בדומה למהלכי העלילה, גם הדמויות היו חייבות להתאים לחוקי הסיפֵּר. אחדות הן פרי ההמצאה, אחרות ממזגות בתוכן כמה אנשים שונים.
כתיבת הרומן לא היתה פעולה משמחת, אבל לדעת הסופר, הספר חשוב. כל העת, בין ניצחונות לתבוסות, כל מה שנחווה באופן פנימי וחיצוני לאחר סיום המלחמה נראה חשוב בעיניו. כיצד אבדה האמונה כמעט לכולם, אך לבסוף הצליחו למצוא מעט אומץ ותקווה - על כך אפשר לקרוא בדפים אלה.
 
ברלין, אוגוסט 1946
ה״פ