מיץ' אלבום, הסופר האהוב שכבש את לבם של מיליוני קוראים ברחבי העולם, חוזר עם רומן עוצמתי ומרגש, המסופר מפיה של האמת עצמה. זהו סיפור נוגע ללב על תקווה, סליחה וכוחה של האהבה לגאול גם את מי שמרגיש שכלו כוחותיו.
ניקו קריספיס, בן 11, מעולם לא שיקר. כאשר הנאצים פולשים אל עירו סלוניקי שביוון, הילד האמין והישר מתגלה על ידי קצין גרמני, שמציע לו הזדמנות להציל את משפחתו. כל שעל ניקו לעשות הוא לשכנע את תושבי הקהילה היהודית לעלות על רכבות הנוסעות "צפונה", שם מחכים להם, כביכול, עבודה וביטחון. בלי לדעת שמדובר בתרמית אכזרית, ניקו התמים מרגיע מדי יום את הנוסעים הממתינים על רציף התחנה.
אך כשהרכבת האחרונה מתמלאת, ניקו רואה את משפחתו נדחפת לתוך קרון משא. רק אז הוא מגלה שעזר לשלוח אותם – ואת כל מי שהוא מכיר ואוהב – אל מותם באושוויץ.
ניקו מצליח להימלט – אבל לעולם לא אומר את האמת שוב.
ברומן מופלא זה, אלבום מתמודד עם השלכותיו ההרסניות של השקר – הן בממד האישי והן בממד ההיסטורי. בכתיבה שמבקעת את הלב וממלאת אותו מחדש, מציג לנו אלבום סיפור שמאיר באור אחר את האנושיות שלנו, את הטעויות שלנו ואת התקווה הכבירה לשיקום הנפש. השקרן הקטן הוא ספר שחודר עמוק ללב, וממלא אותו בעוצמתה של הרוח האנושית ובטוּב הטמון בכולנו.
"ספריו של מיץ' אלבום קולטים לא פעם את רוח הזמן, אבל הרומן החדש שלו על גורלם של יהודי יוון במלחמת העולם השנייה הוא מכת מחץ של ממש בעקבות מתקפת 7 באוקטובר על ישראל... קוראים רבים יבלעו את הספר בפעם או פעמיים. אבל בלי קשר לזמן שתשקיעו בקריאה, הספר יישאר איתכם". – רוב מריל, Associated Press
"כל אחד מדפיו של הרומן המלוטש הזה מעיד על חשיבותו הרגשית הרבה לאלבום כסופר. אלגוריה מרתקת על רוע, שקרים וסליחה". – Kirkus Reviews
מיץ' אלבום, הסופר האהוב שכבש את לבם של מיליוני קוראים ברחבי העולם, חוזר עם רומן עוצמתי ומרגש, המסופר מפיה של האמת עצמה. זהו סיפור נוגע ללב על תקווה, סליחה וכוחה של האהבה לגאול גם את מי שמרגיש שכלו כוחותיו.
ניקו קריספיס, בן 11, מעולם לא שיקר. כאשר הנאצים פולשים אל עירו סלוניקי שביוון, הילד האמין והישר מתגלה על ידי קצין גרמני, שמציע לו הזדמנות להציל את משפחתו. כל שעל ניקו לעשות הוא לשכנע את תושבי הקהילה היהודית לעלות על רכבות הנוסעות "צפונה", שם מחכים להם, כביכול, עבודה וביטחון. בלי לדעת שמדובר בתרמית אכזרית, ניקו התמים מרגיע מדי יום את הנוסעים הממתינים על רציף התחנה.
אך כשהרכבת האחרונה מתמלאת, ניקו רואה את משפחתו נדחפת לתוך קרון משא. רק אז הוא מגלה שעזר לשלוח אותם – ואת כל מי שהוא מכיר ואוהב – אל מותם באושוויץ.
ניקו מצליח להימלט – אבל לעולם לא אומר את האמת שוב.
ברומן מופלא זה, אלבום מתמודד עם השלכותיו ההרסניות של השקר – הן בממד האישי והן בממד ההיסטורי. בכתיבה שמבקעת את הלב וממלאת אותו מחדש, מציג לנו אלבום סיפור שמאיר באור אחר את האנושיות שלנו, את הטעויות שלנו ואת התקווה הכבירה לשיקום הנפש. השקרן הקטן הוא ספר שחודר עמוק ללב, וממלא אותו בעוצמתה של הרוח האנושית ובטוּב הטמון בכולנו.
"ספריו של מיץ' אלבום קולטים לא פעם את רוח הזמן, אבל הרומן החדש שלו על גורלם של יהודי יוון במלחמת העולם השנייה הוא מכת מחץ של ממש בעקבות מתקפת 7 באוקטובר על ישראל... קוראים רבים יבלעו את הספר בפעם או פעמיים. אבל בלי קשר לזמן שתשקיעו בקריאה, הספר יישאר איתכם". – רוב מריל, Associated Press
"כל אחד מדפיו של הרומן המלוטש הזה מעיד על חשיבותו הרגשית הרבה לאלבום כסופר. אלגוריה מרתקת על רוע, שקרים וסליחה". – Kirkus Reviews
סיפור אמיתי על אהבה שהצילה חיים
יורק, יורק! מכאיב לה להיפרד ממנו אפילו לשעה. כשהסכימה לחלום הבריחה שלו נתנה לו רשות להחזיק את החיים שלה בכף ידו, אבל ממש בכף ידו. מי עושה דבר כזה?! היא מסיטה את מבטה בחזרה למכונת התפירה שלה ומשחילה את החוט במחט הדקה. אני חייבת לבטוח בו, היא חושבת. אבל זה כל כך קשה. דווקא עכשיו הוא החליט להיות מסתורי. הוא שקוע בתוכנית הבריחה שלו עד כדי כך שכבר אין לו זמן לפגוש אותי. מה הוא עושה, בעצם? למה הוא לא משתף אותי?
יורק, פולני צעיר ואידיאליסט, היה בן תשע עשרה בלבד כאשר נכלא באושוויץ בגין ניסיונו להצטרף למחתרת הפולנית. שנים הנמיך ראש והתרחק מצרות בתקווה לשרוד עד סוף המלחמה ולחזור הביתה בשלום, אבל אז פגש את קלרה, נערה יהודייה שחורת עיניים, בעלת כישרון אמנותי ודמיון מפותח שהושלכה לאושוויץ עם משפחתה. הפגישה הזאת טורפת את כל הקלפים. יורק וקלרה מתאהבים, ואהבתם מציבה את יורק בפני בחירה של חיים או מוות. הוא יודע שאם לא יבריח אותה מן המחנה, גורלה נחרץ.
ורדים מאושוויץ הוא רומן המבוסס על סיפור גבורה אמיתי. על בסיס תחקיר קפדני, מסמכים ועדויות הגר ינאי רוקמת עלילת אהבה ומתח שבמרכזה דמויות בלתי נשכחות – גיבורים שהצליחו להביא תקווה ואור אל תקופה אפלה.
הגר ינאי פרסמה עד כה שמונה ספרים, ובהם אישה באור, מכונת הנצח של אלכס וטרילוגיית הפנטזיה הלווייתן מבבל. בהוצאת עם עובד ראו אור ספריה מילה וחוטפי החלומות וספר העיון וההדרכה לכתוב ולהוציא לאור. ינאי היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, וזכתה גם בשלושה פרסי גפן לספרות פנטזיה ובפרס דבורה עומר. בת לאם ניצולת שואה.
סיפור אמיתי על אהבה שהצילה חיים
יורק, יורק! מכאיב לה להיפרד ממנו אפילו לשעה. כשהסכימה לחלום הבריחה שלו נתנה לו רשות להחזיק את החיים שלה בכף ידו, אבל ממש בכף ידו. מי עושה דבר כזה?! היא מסיטה את מבטה בחזרה למכונת התפירה שלה ומשחילה את החוט במחט הדקה. אני חייבת לבטוח בו, היא חושבת. אבל זה כל כך קשה. דווקא עכשיו הוא החליט להיות מסתורי. הוא שקוע בתוכנית הבריחה שלו עד כדי כך שכבר אין לו זמן לפגוש אותי. מה הוא עושה, בעצם? למה הוא לא משתף אותי?
יורק, פולני צעיר ואידיאליסט, היה בן תשע עשרה בלבד כאשר נכלא באושוויץ בגין ניסיונו להצטרף למחתרת הפולנית. שנים הנמיך ראש והתרחק מצרות בתקווה לשרוד עד סוף המלחמה ולחזור הביתה בשלום, אבל אז פגש את קלרה, נערה יהודייה שחורת עיניים, בעלת כישרון אמנותי ודמיון מפותח שהושלכה לאושוויץ עם משפחתה. הפגישה הזאת טורפת את כל הקלפים. יורק וקלרה מתאהבים, ואהבתם מציבה את יורק בפני בחירה של חיים או מוות. הוא יודע שאם לא יבריח אותה מן המחנה, גורלה נחרץ.
ורדים מאושוויץ הוא רומן המבוסס על סיפור גבורה אמיתי. על בסיס תחקיר קפדני, מסמכים ועדויות הגר ינאי רוקמת עלילת אהבה ומתח שבמרכזה דמויות בלתי נשכחות – גיבורים שהצליחו להביא תקווה ואור אל תקופה אפלה.
הגר ינאי פרסמה עד כה שמונה ספרים, ובהם אישה באור, מכונת הנצח של אלכס וטרילוגיית הפנטזיה הלווייתן מבבל. בהוצאת עם עובד ראו אור ספריה מילה וחוטפי החלומות וספר העיון וההדרכה לכתוב ולהוציא לאור. ינאי היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, וזכתה גם בשלושה פרסי גפן לספרות פנטזיה ובפרס דבורה עומר. בת לאם ניצולת שואה.
וזכרת היא המילה הראשונה בציווי המקראי לזכור את מוצא העבדים של העם היהודי: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". זיכרון טראומת העבדות מוליד במקרא שורה של מחויבויות מוסריות ופוליטיות כלפי "האחר". וזכרת של עמוס גולדברג ממשיך מסורת זו ביחס לזיכרון השואה; הוא מתרגם זאת למחשבה פוליטית ומוסרית מקיפה הנוגעת בעיקר ליחסים שבין יהודים ופלסטינים.
הספר כולל חמשה פרקים, בכל אחד מהם נבחן באופן ביקורתי מושג מפתח בזיכרון השואה באמצעות קריאה אינטרדיסציפלינרית בטקסט אחד שעומד במרכזו. הפרק הראשון בוחן את מושג האנטישמיות והאופן שבו הוא מגויס להשתיק קולות ביקורתיים ביחס לישראל בתוך הקשר של מאבק נרטיבים גלובלי.
הפרק השני קורא באופן ביקורתי את הנרטיב ההיסטורי של מוזיאון יד ושם. הפרק השלישי מתמקד במורכבות התיאורטית של מושג העד באמצעות קריאה בספרו של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים". הפרק הרביעי בוחן, בהקשר הישראלי-ציוני, את פגיעותו הרבה של הניצול ואת הצורך בנקמה, תוך קריאה בספר הזיכרונות של ניצול השואה בני וירצברג, "מגיא ההריגה לשער הגיא". הפרק החמישי מתמקד בספריו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, אשר מציעים זיכרון דו-לאומי ישראלי-פלסטיני של השואה והנכבה.
הספר נחתם באחרית דבר העומדת על האתגר המוסרי והפוליטי שבהקשבה לעד. גולדברג מבקר את תפישת השואה הרווחת בישראל כתפישה המעודדת זהות מדירה וקורבנית המכחישה את אסונם של הפלסטינים; תחת זאת הוא מציע תפישת זיכרון שמהווה בסיס למחשבה דו־לאומית מכילה ואולי אף גשר לפיוס והשלמה.
פרופ' עמוס גולדברג הוא מחזיק קתדרת יונה מ. מאחובר בלימודי השואה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית; עוסק בחקר ההיסטוריה של היהודים בתקופת השואה, בזיכרון השואה ובאירועי רצח עם ואלימות המונית אחרים במאות ה-20 וה-21.
וזכרת היא המילה הראשונה בציווי המקראי לזכור את מוצא העבדים של העם היהודי: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". זיכרון טראומת העבדות מוליד במקרא שורה של מחויבויות מוסריות ופוליטיות כלפי "האחר". וזכרת של עמוס גולדברג ממשיך מסורת זו ביחס לזיכרון השואה; הוא מתרגם זאת למחשבה פוליטית ומוסרית מקיפה הנוגעת בעיקר ליחסים שבין יהודים ופלסטינים.
הספר כולל חמשה פרקים, בכל אחד מהם נבחן באופן ביקורתי מושג מפתח בזיכרון השואה באמצעות קריאה אינטרדיסציפלינרית בטקסט אחד שעומד במרכזו. הפרק הראשון בוחן את מושג האנטישמיות והאופן שבו הוא מגויס להשתיק קולות ביקורתיים ביחס לישראל בתוך הקשר של מאבק נרטיבים גלובלי.
הפרק השני קורא באופן ביקורתי את הנרטיב ההיסטורי של מוזיאון יד ושם. הפרק השלישי מתמקד במורכבות התיאורטית של מושג העד באמצעות קריאה בספרו של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים". הפרק הרביעי בוחן, בהקשר הישראלי-ציוני, את פגיעותו הרבה של הניצול ואת הצורך בנקמה, תוך קריאה בספר הזיכרונות של ניצול השואה בני וירצברג, "מגיא ההריגה לשער הגיא". הפרק החמישי מתמקד בספריו של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי, אשר מציעים זיכרון דו-לאומי ישראלי-פלסטיני של השואה והנכבה.
הספר נחתם באחרית דבר העומדת על האתגר המוסרי והפוליטי שבהקשבה לעד. גולדברג מבקר את תפישת השואה הרווחת בישראל כתפישה המעודדת זהות מדירה וקורבנית המכחישה את אסונם של הפלסטינים; תחת זאת הוא מציע תפישת זיכרון שמהווה בסיס למחשבה דו־לאומית מכילה ואולי אף גשר לפיוס והשלמה.
פרופ' עמוס גולדברג הוא מחזיק קתדרת יונה מ. מאחובר בלימודי השואה בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית; עוסק בחקר ההיסטוריה של היהודים בתקופת השואה, בזיכרון השואה ובאירועי רצח עם ואלימות המונית אחרים במאות ה-20 וה-21.
50,000
מִסְפָּר
שָׁנָה שֶׁל פְּרִידוֹת
שְׁנַת 1943
בַּהִיסְטוֹרְיָה
אַחַת הַגְּרוּעוֹת בְּיוֹתֵר
כִּמְעַט נִשְׁכַּחַת
לֹא רְשׁוּמִים לְכוּדִים
עִם לֶחֶם לְלֹא מַחְמֶצֶת
הִתְאוֹשְׁשׁוּת
לְחֵלֶק קָטָן
נִשְׁאֲרוּ מְעַטִּים
ממרץ 1943, כמעט כל האוכלוסייה מיהדות סלוניקי, חמישים אלף נפש, גורשו תוך מספר שבועות למחנות ריכוז בפולין.
50,000
מִסְפָּר
שָׁנָה שֶׁל פְּרִידוֹת
שְׁנַת 1943
בַּהִיסְטוֹרְיָה
אַחַת הַגְּרוּעוֹת בְּיוֹתֵר
כִּמְעַט נִשְׁכַּחַת
לֹא רְשׁוּמִים לְכוּדִים
עִם לֶחֶם לְלֹא מַחְמֶצֶת
הִתְאוֹשְׁשׁוּת
לְחֵלֶק קָטָן
נִשְׁאֲרוּ מְעַטִּים
ממרץ 1943, כמעט כל האוכלוסייה מיהדות סלוניקי, חמישים אלף נפש, גורשו תוך מספר שבועות למחנות ריכוז בפולין.
נטע בת ה־12 גרה בירושלים ולומדת בבית ספר ניצנים. היא כועסת על רונה המחנכת שמחייבת אותה לכתוב עבודה על משורר בשם אברהם סוצקבר. דעתה משתנה כשהיא מגיעה לתערוכה על המשורר בבניין הספרייה הלאומית ולומדת על חייו. בספרייה היא נקלעת לשוד שבו נגנב ציור יקר ערך. בעקבות השוד, נטע נסחפת להרפתקה לא צפויה ומסוכנת עם חבריה הטובים איה ואסף.
אברהם סוּצְקֵבֵר המשורר, הפרטיזן וחבר 'מחתרת הנייר', הוא דמות אמיתית, אך כפי שנטע מגלה, סיפור חייו עולה על כל דמיון. בעוד עלילת ההרפתקה מתרחשת ברחבי העיר ירושלים ובאולמות התת־קרקעיים של הספרייה, סיפור חייו של אברהם סוצקבר מוביל את נטע למחוזות רחוקים כמו וילנה, מוסקבה ופריז.
הרפתקה לא מושלמת הוא סיפור על אומץ לב, סקרנות, חברות, חתירה לאמת ואהבה לספרות, שהיא כדברי אברהם סוצקבר "חזקה מן מוות."
נטע בת ה־12 גרה בירושלים ולומדת בבית ספר ניצנים. היא כועסת על רונה המחנכת שמחייבת אותה לכתוב עבודה על משורר בשם אברהם סוצקבר. דעתה משתנה כשהיא מגיעה לתערוכה על המשורר בבניין הספרייה הלאומית ולומדת על חייו. בספרייה היא נקלעת לשוד שבו נגנב ציור יקר ערך. בעקבות השוד, נטע נסחפת להרפתקה לא צפויה ומסוכנת עם חבריה הטובים איה ואסף.
אברהם סוּצְקֵבֵר המשורר, הפרטיזן וחבר 'מחתרת הנייר', הוא דמות אמיתית, אך כפי שנטע מגלה, סיפור חייו עולה על כל דמיון. בעוד עלילת ההרפתקה מתרחשת ברחבי העיר ירושלים ובאולמות התת־קרקעיים של הספרייה, סיפור חייו של אברהם סוצקבר מוביל את נטע למחוזות רחוקים כמו וילנה, מוסקבה ופריז.
הרפתקה לא מושלמת הוא סיפור על אומץ לב, סקרנות, חברות, חתירה לאמת ואהבה לספרות, שהיא כדברי אברהם סוצקבר "חזקה מן מוות."
"אתה מקיש על הדלת והיא נפתחת ללא עיכוב. השליח ניצב לפניך בחולצה קצרת שרוולים. הוא בוחן אותך בעיניו הקרות וצועד צעד אחד לאחור. אתה נכנס ופושט את מעילך. השליח סוגר את הדלת ונועל פעמיים. אחר כך הוא מציג לך את הספה.
אתה תולה את המעיל ליד הדלת, ניגש אל הספה וצונח עליה. השליח מתיישב מולך. מטחי ברד הולמים בתריסים.
אז מה? אתה אומר.
כלום, כורך השליח בתנועה מיומנת את החבל סביב צווארך, אני צריך לדבר עם החבר שלך.
חבר? אתה ממלמל מופתע, מי... איזה?"
ילד בודד מייחל לאהבת האל ואינו יודע איזוהי הדרך לזכות בה; חייל מלווה בפקודה רוצח אל תחנת-המִמסר הבאה שלו ומגלה בתוך עצמו דחף לא נשלט; גולה זוכה בידיד-נפש בעיר מקלט ותוהה אם יש בכוחו לשמור לו אמונים; שרשרת ארוכה של ניצולי שואה, או צאצאיהם בני המזל ומוכי האשמה של האובדים בטרם עת, מתקבצים ברחוב ילדותו של המספר, וצועדים בסך לנגד עיניו אל מותם, בעודם עמלים למצות את שנותר מחייהם.
אהרון ג'יואן (2021-1945), בן להורים רוויזיוניסטים (האב איש לח"י והאם חברת אצ"ל), חָווה מקטנותו על בשרו את תוצאות בחירת הוריו, שנרדפו על ידי השלטון הבריטי והוסגרו על-ידי סביבתם, ולאורך כל חייו נקרעה נפשו בין הכמיהה להשתייך לבין תחושת הנבגדות, בין הגעגועים לאהבה לבין כיסופי המוות. אחוז בניגודים אלה, השתתף כלוחם במלחמות ישראל, נשלח למבצעים חשאיים בניכר, עסק במחקר כדוקטור לכימיה אנאורגנית, עבד כחוקר פרטי בתחום הריגול העסקי, ולאורך שנים פיסל, צילם וכתב. הקים משפחה וזכה להיות אב לשני בנים וסב לנכדים.
ספר זה מביא את סיפוריהם של אנשים המחפשים תשובה לשאלת חייהם ותוהים אם אומנם נמצאה להם. עברו המרובד של ג'יואן חלחל לתוכם באופן מרומז, לא כתיאור ריאליסטי, אלא כתעתועיה של חוויה פנימית שבין אפילה לגאולה. - ד.ג'.
"אתה מקיש על הדלת והיא נפתחת ללא עיכוב. השליח ניצב לפניך בחולצה קצרת שרוולים. הוא בוחן אותך בעיניו הקרות וצועד צעד אחד לאחור. אתה נכנס ופושט את מעילך. השליח סוגר את הדלת ונועל פעמיים. אחר כך הוא מציג לך את הספה.
אתה תולה את המעיל ליד הדלת, ניגש אל הספה וצונח עליה. השליח מתיישב מולך. מטחי ברד הולמים בתריסים.
אז מה? אתה אומר.
כלום, כורך השליח בתנועה מיומנת את החבל סביב צווארך, אני צריך לדבר עם החבר שלך.
חבר? אתה ממלמל מופתע, מי... איזה?"
ילד בודד מייחל לאהבת האל ואינו יודע איזוהי הדרך לזכות בה; חייל מלווה בפקודה רוצח אל תחנת-המִמסר הבאה שלו ומגלה בתוך עצמו דחף לא נשלט; גולה זוכה בידיד-נפש בעיר מקלט ותוהה אם יש בכוחו לשמור לו אמונים; שרשרת ארוכה של ניצולי שואה, או צאצאיהם בני המזל ומוכי האשמה של האובדים בטרם עת, מתקבצים ברחוב ילדותו של המספר, וצועדים בסך לנגד עיניו אל מותם, בעודם עמלים למצות את שנותר מחייהם.
אהרון ג'יואן (2021-1945), בן להורים רוויזיוניסטים (האב איש לח"י והאם חברת אצ"ל), חָווה מקטנותו על בשרו את תוצאות בחירת הוריו, שנרדפו על ידי השלטון הבריטי והוסגרו על-ידי סביבתם, ולאורך כל חייו נקרעה נפשו בין הכמיהה להשתייך לבין תחושת הנבגדות, בין הגעגועים לאהבה לבין כיסופי המוות. אחוז בניגודים אלה, השתתף כלוחם במלחמות ישראל, נשלח למבצעים חשאיים בניכר, עסק במחקר כדוקטור לכימיה אנאורגנית, עבד כחוקר פרטי בתחום הריגול העסקי, ולאורך שנים פיסל, צילם וכתב. הקים משפחה וזכה להיות אב לשני בנים וסב לנכדים.
ספר זה מביא את סיפוריהם של אנשים המחפשים תשובה לשאלת חייהם ותוהים אם אומנם נמצאה להם. עברו המרובד של ג'יואן חלחל לתוכם באופן מרומז, לא כתיאור ריאליסטי, אלא כתעתועיה של חוויה פנימית שבין אפילה לגאולה. - ד.ג'.
ינואר,1945. מהרכבת שמגיעה אל מחנה הריכוז בוכנוואלד יורד משה קסלר ועמו מאות נערים בגילאי 17-12, רזים וחלשים, אשר שרדו את אימת אושוויץ ואת צעדות המוות. הם נשלחים לביתם החדש, בלוק 66. הם אינם יודעים, כי המחתרת הפוליטית של המחנה, בהנהגת אסיר צ׳כי אמיץ לב, קיבלה החלטה להציל את חייהם.
כשהיה משה קסלר קרוב לגיל מצוות, התהפכו חייו. כשהגיעו נכדיו לגיל זה, צפו זיכרונותיו ועלה בו הרצון לתעד את סיפור חייו, למען הדורות הבאים. זהו סיפורו של ילד, הנשקף דרך עיניו של אדם בן 90. דרך מילותיו נגלה עולמו של ילד יהודי, הגדל במשפחה ציונית חמה ואוהבת, באירופה של שנות ה־30, ילד שאהב חופש וטבע, שדות ומעיינות, לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל עם חברים ולהחליק על האגם הקפוא.
סיפורו של משה, הילד מבלוק 66, וחבריו הוא סיפורם של ילדים ונערים רבים אשר נפרדו בעל כורחם מביתם, ממשפחותיהם ומכל זכר לעולם שהכירו. הם הובלו בקרונות בקר ובאכזריות מצמררת למקום בו שלט היצר הרע והאפל ביותר של האדם, שם נאבקו יום יום על זכותם לחיות. הנכס היחיד שנותר ברשותם הוא רוחם האיתנה.
ד״ר לימור רגב היא דור שלישי לניצולי שואה. מרצה באקדמיה ובפורומים שונים בארץ ובעולם. את הספר הילד מבלוק 66 כתבה כמתנה אישית ליום הולדתו ה־90 של משה קסלר. הוא הפך לרב־מכר בינלאומי, שנמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם כבר לעשר שפות.
משה קסלר הוא ניצול שואה ואביה של ענת, אחת מחברותיה הקרובות של לימור. זהו סיפורו.
ינואר,1945. מהרכבת שמגיעה אל מחנה הריכוז בוכנוואלד יורד משה קסלר ועמו מאות נערים בגילאי 17-12, רזים וחלשים, אשר שרדו את אימת אושוויץ ואת צעדות המוות. הם נשלחים לביתם החדש, בלוק 66. הם אינם יודעים, כי המחתרת הפוליטית של המחנה, בהנהגת אסיר צ׳כי אמיץ לב, קיבלה החלטה להציל את חייהם.
כשהיה משה קסלר קרוב לגיל מצוות, התהפכו חייו. כשהגיעו נכדיו לגיל זה, צפו זיכרונותיו ועלה בו הרצון לתעד את סיפור חייו, למען הדורות הבאים. זהו סיפורו של ילד, הנשקף דרך עיניו של אדם בן 90. דרך מילותיו נגלה עולמו של ילד יהודי, הגדל במשפחה ציונית חמה ואוהבת, באירופה של שנות ה־30, ילד שאהב חופש וטבע, שדות ומעיינות, לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל עם חברים ולהחליק על האגם הקפוא.
סיפורו של משה, הילד מבלוק 66, וחבריו הוא סיפורם של ילדים ונערים רבים אשר נפרדו בעל כורחם מביתם, ממשפחותיהם ומכל זכר לעולם שהכירו. הם הובלו בקרונות בקר ובאכזריות מצמררת למקום בו שלט היצר הרע והאפל ביותר של האדם, שם נאבקו יום יום על זכותם לחיות. הנכס היחיד שנותר ברשותם הוא רוחם האיתנה.
ד״ר לימור רגב היא דור שלישי לניצולי שואה. מרצה באקדמיה ובפורומים שונים בארץ ובעולם. את הספר הילד מבלוק 66 כתבה כמתנה אישית ליום הולדתו ה־90 של משה קסלר. הוא הפך לרב־מכר בינלאומי, שנמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם כבר לעשר שפות.
משה קסלר הוא ניצול שואה ואביה של ענת, אחת מחברותיה הקרובות של לימור. זהו סיפורו.
איזה יחס נקטה איטליה כלפי היהודים במשך מלחמת העולם השנייה? היסטוריונים הוכיחו מעבר לכל ספק שאיטלקים רבים השתתפו בשואה, אולם למרות זאת נודעה איטליה בתור חברת "ציר" שלמעשה אף עזרה ליהודים.
שירה קליין חושפת כאן כיצד דגלו יהודים איטלקים במובהק בדעה שאיטליה הפשיסטית הייתה טובה אליהם, אפילו שהיו קורבנות ונרדפו במדינה זו. היא מראה כיצד התנסויותיהם של היהודים בעשרות השנים שלפני מלחמת העולם השנייה – שנים שבהן נעשו לפטריוטים איטלקים נלהבים, מתוך שימורה של התרבות היהודית המאפיינת אותם – גרמו להם לתמוך אחרי כן במעשייה זו על ניקיון כפיה של איטליה במהלך המלחמה, בחסות מסע התעמולה הפשיסטי הגזעני.
יהודי איטליה חוו כמעט מאה שנים של תמורות דרמטיות: מהאמנציפציה ב־1848 ועד לחוקי הגזע של 1938, במוצאם מפלט בעת המלחמה באמריקה ובפלשתינה, וכשנוצר הצורך לקומם את ניצולי השואה לאחר מכן. ההיסטוריה התרבותית והחברתית הזאת נובעת משפע של מקורות שלא נחקרו קודם לכן, לרבות ראיונות פנים אל פנים וספרי זיכרונות שטרם יצאו לאור.
"זהו מחקר חשוב שמטרתו לנתח את הרגע הבולט ביותר בהיסטוריה של יהודי איטליה במקביל לנקודות המפנה המאיימות של המשטר הפשיסטי: החוקים הגזעניים, המלחמה, הגירוש וההשמדה בתקופת רפובליקת סאלו." - מנואלה קונסוני, פרופסור חבר להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, מנהלת המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון, האוניברסיטה העברית בירושלים
"שירה קליין היא חוקרת וסופרת מוכשרת ומנוסה, רגישה וביקורתית, כותבת בסגנון פשוט וקולח, ובדרך אגב מביאה גם הרבה עניינים מעוררים סקרנות מאתגרת נוספת (ובכלל זה צילומים נדירים)." - ראובן בונפיל, פרופסור אמריטוס של היסטוריה יהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים
"קליין מציעה לנו שחזור עשיר ומפורט של ההיסטוריה המודרנית של יהודי איטליה ותמונה היסטורית שימושית של טבעו הרשע, אם כי המוזנח לעתים קרובות, של הפשיזם האיטלקי ומדיניותו האנטישמית בתקופה 1938-1945. זו גם אזהרה מפני האפשרות המתמדת של תחיית הפשיזם, הגזענות, והאנטישמיות, באיטליה ומחוצה לה. התיאור של קליין על סיפורי מקלט יהודים מאיטליה לפלשתינה וארצות הברית רלוונטי במיוחד." - סימון לויס סולם, פרופסור חבר להיסטוריה באוניברסיטת קאפוסקרי, ונציה
פרופ' שירה קליין, מרצה בכירה להיסטוריה באוניברסיטת צ'אפמן, זכתה במענקים מטעם "קרן הזיכרון לתרבות יהודית", "קרן יד הנדיב " ו"קרן השואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה". במהדורתו האנגלית, ספר זה זכה במעמד הגמר של הפרס הלאומי לספרים יהודיים, National Jewish Book Award.
איזה יחס נקטה איטליה כלפי היהודים במשך מלחמת העולם השנייה? היסטוריונים הוכיחו מעבר לכל ספק שאיטלקים רבים השתתפו בשואה, אולם למרות זאת נודעה איטליה בתור חברת "ציר" שלמעשה אף עזרה ליהודים.
שירה קליין חושפת כאן כיצד דגלו יהודים איטלקים במובהק בדעה שאיטליה הפשיסטית הייתה טובה אליהם, אפילו שהיו קורבנות ונרדפו במדינה זו. היא מראה כיצד התנסויותיהם של היהודים בעשרות השנים שלפני מלחמת העולם השנייה – שנים שבהן נעשו לפטריוטים איטלקים נלהבים, מתוך שימורה של התרבות היהודית המאפיינת אותם – גרמו להם לתמוך אחרי כן במעשייה זו על ניקיון כפיה של איטליה במהלך המלחמה, בחסות מסע התעמולה הפשיסטי הגזעני.
יהודי איטליה חוו כמעט מאה שנים של תמורות דרמטיות: מהאמנציפציה ב־1848 ועד לחוקי הגזע של 1938, במוצאם מפלט בעת המלחמה באמריקה ובפלשתינה, וכשנוצר הצורך לקומם את ניצולי השואה לאחר מכן. ההיסטוריה התרבותית והחברתית הזאת נובעת משפע של מקורות שלא נחקרו קודם לכן, לרבות ראיונות פנים אל פנים וספרי זיכרונות שטרם יצאו לאור.
"זהו מחקר חשוב שמטרתו לנתח את הרגע הבולט ביותר בהיסטוריה של יהודי איטליה במקביל לנקודות המפנה המאיימות של המשטר הפשיסטי: החוקים הגזעניים, המלחמה, הגירוש וההשמדה בתקופת רפובליקת סאלו." - מנואלה קונסוני, פרופסור חבר להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו, מנהלת המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון, האוניברסיטה העברית בירושלים
"שירה קליין היא חוקרת וסופרת מוכשרת ומנוסה, רגישה וביקורתית, כותבת בסגנון פשוט וקולח, ובדרך אגב מביאה גם הרבה עניינים מעוררים סקרנות מאתגרת נוספת (ובכלל זה צילומים נדירים)." - ראובן בונפיל, פרופסור אמריטוס של היסטוריה יהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים
"קליין מציעה לנו שחזור עשיר ומפורט של ההיסטוריה המודרנית של יהודי איטליה ותמונה היסטורית שימושית של טבעו הרשע, אם כי המוזנח לעתים קרובות, של הפשיזם האיטלקי ומדיניותו האנטישמית בתקופה 1938-1945. זו גם אזהרה מפני האפשרות המתמדת של תחיית הפשיזם, הגזענות, והאנטישמיות, באיטליה ומחוצה לה. התיאור של קליין על סיפורי מקלט יהודים מאיטליה לפלשתינה וארצות הברית רלוונטי במיוחד." - סימון לויס סולם, פרופסור חבר להיסטוריה באוניברסיטת קאפוסקרי, ונציה
פרופ' שירה קליין, מרצה בכירה להיסטוריה באוניברסיטת צ'אפמן, זכתה במענקים מטעם "קרן הזיכרון לתרבות יהודית", "קרן יד הנדיב " ו"קרן השואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה". במהדורתו האנגלית, ספר זה זכה במעמד הגמר של הפרס הלאומי לספרים יהודיים, National Jewish Book Award.
"מבין עשרות ואולי מאות ספרים שקראתי, רומנים על תקופת השואה ועל מה שקדם לה ועל מה שבא בעקבותיה, מיוחד בעיניי ספרו זה של שמואל בק. אף על פי שהדפים מלאים תחושת אובדן, אימה, השפלה, יתמות ומוות – אף על פי כן, זהו ספר מלא אהבת חיים, ספר משעשע, שלעתים קרובות תוך כדי קריאה גרם לי לפרוץ בצחוק רם... נכנסתי אל הספר הזה כמי שהולך אל בית הקברות להתייחד עם המתים, והנה מצאתי עצמי בנשף חי וחם ומרתק." - עמוס עוז, מתוך ההקדמה למהדורה הראשונה של מצויר במלים
בספרו מצויר במילים מניח האמן היהודי־האמריקני שמואל (סמואל) בק את בדי הקנבס והמכחולים בצד, כדי לספר את סיפורי חייו – כילד בווילנה תחת השלטון הנאצי, כצעיר במחנות הפליטים באירופה, וכאמן מתבגר שדרכו מובילה אותו בין ישראל, צרפת, איטליה, שווייץ וארצות הברית. יכולתו המרהיבה לזכור מקומות והתרחשויות לפרטי פרטים, לצד נקודת המבט הייחודית ומלאת ההומור שלו, יוצרות את דיוקנו של האמן הן כאיש צעיר והן כאדם בוגר, ומאפשרות הצצה לעולמו הפנימי העשיר והמרתק.
את הספר מלווים ציוריו של בק, אמן בינלאומי נודע, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם. בשנת 2006 נפתחה תערוכה רטרוספקטיבית עם עבודותיו ב"יד ושם" שנקראה "מסע ומשא". לרגל צאתו לאור של הספר בישראל, ולאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הוסיף בק אחרית דבר עדכנית למהדורה העברית.
"מבין עשרות ואולי מאות ספרים שקראתי, רומנים על תקופת השואה ועל מה שקדם לה ועל מה שבא בעקבותיה, מיוחד בעיניי ספרו זה של שמואל בק. אף על פי שהדפים מלאים תחושת אובדן, אימה, השפלה, יתמות ומוות – אף על פי כן, זהו ספר מלא אהבת חיים, ספר משעשע, שלעתים קרובות תוך כדי קריאה גרם לי לפרוץ בצחוק רם... נכנסתי אל הספר הזה כמי שהולך אל בית הקברות להתייחד עם המתים, והנה מצאתי עצמי בנשף חי וחם ומרתק." - עמוס עוז, מתוך ההקדמה למהדורה הראשונה של מצויר במלים
בספרו מצויר במילים מניח האמן היהודי־האמריקני שמואל (סמואל) בק את בדי הקנבס והמכחולים בצד, כדי לספר את סיפורי חייו – כילד בווילנה תחת השלטון הנאצי, כצעיר במחנות הפליטים באירופה, וכאמן מתבגר שדרכו מובילה אותו בין ישראל, צרפת, איטליה, שווייץ וארצות הברית. יכולתו המרהיבה לזכור מקומות והתרחשויות לפרטי פרטים, לצד נקודת המבט הייחודית ומלאת ההומור שלו, יוצרות את דיוקנו של האמן הן כאיש צעיר והן כאדם בוגר, ומאפשרות הצצה לעולמו הפנימי העשיר והמרתק.
את הספר מלווים ציוריו של בק, אמן בינלאומי נודע, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם. בשנת 2006 נפתחה תערוכה רטרוספקטיבית עם עבודותיו ב"יד ושם" שנקראה "מסע ומשא". לרגל צאתו לאור של הספר בישראל, ולאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הוסיף בק אחרית דבר עדכנית למהדורה העברית.
הזיכרון הקולקטיבי אינו עגלה תמימה המובילה את מטען העבר "האותנטי" אל ההווה, אלא נושא למאבק מתמיד בין כוחות חברתיים שונים, שלהם היסטוריה משל עצמם. גם שיח השואה בישראל עבר במהלך העשורים האחרונים גלגולים אחדים ששיקפו את יחסי הגומלין המורכבים בין "שתיקה" לדיבור ואת המתחים השונים בין זיכרונות פרטיים לזיכרון הקולקטיבי.
בספר חלוצי זה - מה נספר לטף – בוחנת יעקבה סצ'רדוטי כיצד התפתחה ספרות השואה לגיל הרך לאור השאלות החוזרות ונשנות בנושא זה לאורך השנים: האם נכון לחשוף ילדים לאירועי העבר המזוויעים הללו? ואם כן, כיצד ניתן לתאר את "הבלתי ניתן לתיאור"?
את השאלות הללו בוחן הספר בעזרת תיאור עשיר של יותר משלושים ספרי ילדים על השואה שהתפרסמו מאז תחילת שנות התשעים. באמצעות בחינה זו מנסה סצ'רדוטי לחשוף את הטכניקות הספרותיות והפואטיות – הטקסטואליות וגם החזותיות – שבאמצעותן ניסו סופרות וסופרים לילדים לעקוף את הקשיים הכרוכים במסירה של חוויות השואה לגיל הרך.
פרופ' יעקבה סצ'רדוטי היא חוקרת ספרות וספרות ילדים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. לשעבר ראשת החוג לספרות ולספרות ילדים במרכז. פרסמה שני ספרי מחקר: ביחד וכל אחד לחוד: הנמען הילד והנמען המבוגר בשיח הספרות לילדים (הקיבוץ המאוחד, 2000), הנחשב לפורץ דרך בחקר ספרות הילדים, וניגון הגורל: השואה בקומיקס 1958-1942 (עולם חדש, 2018), מחקר ראשון מסוגו בעולם. היא גם מחברת הסדרה קולות שלובים להוראת הספרות העברית לדוברי אנגלית, שראתה אור בארצות הברית. מחקריה בספרות ובספרות ילדים ראו אור בכתבי עת בארץ ובעולם.
הזיכרון הקולקטיבי אינו עגלה תמימה המובילה את מטען העבר "האותנטי" אל ההווה, אלא נושא למאבק מתמיד בין כוחות חברתיים שונים, שלהם היסטוריה משל עצמם. גם שיח השואה בישראל עבר במהלך העשורים האחרונים גלגולים אחדים ששיקפו את יחסי הגומלין המורכבים בין "שתיקה" לדיבור ואת המתחים השונים בין זיכרונות פרטיים לזיכרון הקולקטיבי.
בספר חלוצי זה - מה נספר לטף – בוחנת יעקבה סצ'רדוטי כיצד התפתחה ספרות השואה לגיל הרך לאור השאלות החוזרות ונשנות בנושא זה לאורך השנים: האם נכון לחשוף ילדים לאירועי העבר המזוויעים הללו? ואם כן, כיצד ניתן לתאר את "הבלתי ניתן לתיאור"?
את השאלות הללו בוחן הספר בעזרת תיאור עשיר של יותר משלושים ספרי ילדים על השואה שהתפרסמו מאז תחילת שנות התשעים. באמצעות בחינה זו מנסה סצ'רדוטי לחשוף את הטכניקות הספרותיות והפואטיות – הטקסטואליות וגם החזותיות – שבאמצעותן ניסו סופרות וסופרים לילדים לעקוף את הקשיים הכרוכים במסירה של חוויות השואה לגיל הרך.
פרופ' יעקבה סצ'רדוטי היא חוקרת ספרות וספרות ילדים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. לשעבר ראשת החוג לספרות ולספרות ילדים במרכז. פרסמה שני ספרי מחקר: ביחד וכל אחד לחוד: הנמען הילד והנמען המבוגר בשיח הספרות לילדים (הקיבוץ המאוחד, 2000), הנחשב לפורץ דרך בחקר ספרות הילדים, וניגון הגורל: השואה בקומיקס 1958-1942 (עולם חדש, 2018), מחקר ראשון מסוגו בעולם. היא גם מחברת הסדרה קולות שלובים להוראת הספרות העברית לדוברי אנגלית, שראתה אור בארצות הברית. מחקריה בספרות ובספרות ילדים ראו אור בכתבי עת בארץ ובעולם.
"סלבינקה, סלבינקה, תתעוררי."
אמא טלטלה את כתפי בעדינות ולחשה, "הגיע זמן לקום."
לקום?? פקחתי עין אחת והבטתי סביבי. החדר היה חשוך לגמרי.
"למה? עוד לילה," פיהקתי.
"נכון," לחשה אמא, "אבל את צריכה לקום עכשיו, סבא מחכה לך."
"סבא?" התיישבתי במהירות במיטה, "למה הוא מחכה לי?"
"אתם יוצאים לטיול," אמא ענתה.
הטיול הלילי שאליו יצאה סלבה בת השש עם סבא שלה היה תחילתו של מסע הצלה מופלא. בזכות אומץ לִִבּּה והתושייה שהפגינה, הצילה סלבה, יחד עם בני משפחתה, עשרות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. בתוך ילקוט ישן הבריחה סלבה את המזון המועט שהיה להם ליהודים שחיו בגטו שהוקם בעיר שלה בפולין. היא אף סייעה להסתיר ילדים יהודים שהתארחו בביתה, כשמעליה ומעל משפחתה מרחפת כל העת סכנה גדולה.
זהו סיפורה האמיתי של אחרונת חסידי אומות העולם בישראל – סלבה לביצקי, שהייתה פעם ילדה קטנה ואמיצה. ילדה קטנה גדולה!
"סלבינקה, סלבינקה, תתעוררי."
אמא טלטלה את כתפי בעדינות ולחשה, "הגיע זמן לקום."
לקום?? פקחתי עין אחת והבטתי סביבי. החדר היה חשוך לגמרי.
"למה? עוד לילה," פיהקתי.
"נכון," לחשה אמא, "אבל את צריכה לקום עכשיו, סבא מחכה לך."
"סבא?" התיישבתי במהירות במיטה, "למה הוא מחכה לי?"
"אתם יוצאים לטיול," אמא ענתה.
הטיול הלילי שאליו יצאה סלבה בת השש עם סבא שלה היה תחילתו של מסע הצלה מופלא. בזכות אומץ לִִבּּה והתושייה שהפגינה, הצילה סלבה, יחד עם בני משפחתה, עשרות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. בתוך ילקוט ישן הבריחה סלבה את המזון המועט שהיה להם ליהודים שחיו בגטו שהוקם בעיר שלה בפולין. היא אף סייעה להסתיר ילדים יהודים שהתארחו בביתה, כשמעליה ומעל משפחתה מרחפת כל העת סכנה גדולה.
זהו סיפורה האמיתי של אחרונת חסידי אומות העולם בישראל – סלבה לביצקי, שהייתה פעם ילדה קטנה ואמיצה. ילדה קטנה גדולה!
"רצה הגורל, שדווקא אני, הילדה שמעולם לא נטתה אחר רעיונות ציוניים או לאומיים לפני המלחמה ואפילו לא לקחה חלק בפעילות של תנועת נוער כלשהי במונקאץ', הולכת שבי אחר הדברים. לאחר שעזבתי מאחורי את מונקאץ' עיר הולדתי וחזרתי לבודפשט, אני מצטרפת לתנועה וסוללת לעצמי חיים חדשים.
ידעתי עברית מבית הספר העברי במונקאץ', ואפילו שם עברי כבר היה לי – יהודית. השם עצמו ניתן לי עוד בבית הספר, אני חושבת שזו הייתה המורה חנה שהעניקה לי אותו, וזאת למרות העובדה שבמשפחה כולם קראו לי ורה, ורושקה. בשומר הצעיר שבתי לשמי העברי, יהודית".
כך מתארת יהודית את "לידתה מחדש". מ-וְרוּשְקָה, נערה צעירה המתגוררת במונקאץ' שבצ'כוסלובקיה ביחד עם הוריה האוהבים, איבויה ויעקב רוט, ואחיה הצעיר טומי (לימים צבי), מוקפת בקרובי משפחה נוספים, חיה חיים שלווים ונוחים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. אז נתלשה מביתה, מחברותיה וממשפחתה, מאחיה הצעיר ומאביה, אותו לא תפגוש יותר. ורה שנשלחה לפלנטה האחרת, לאושוויץ שבפולין, ניצלה והפכה ליהודית, חברה בתנועת נוער ציונית, השומר הצעיר המחליטה לבדה לעלות ארצה ביחד עם חברי קבוצתה ולהצטרף לקיבוץ נגבה. יהודית נלחמת כתף אל כתף ביחד עם שאר החברים במלחמה נוספת על הקיום, מלחמת השחרור. ורק אז מגיע שלב הקמת בית, משפחה, והחיים יחד על כל הכרוך בהם.
ספר זה נכתב במילותיה של יהודית הראל, מאגד את תיאוריה וסיפור חוויותיה. יהודית הלכה לעולמה בפברואר 2024. היא, שכל כך אהבה לקרוא והייתה מוקפת בספרים, הותירה אחריה ספר אחרון, סיפור חייה.
"רצה הגורל, שדווקא אני, הילדה שמעולם לא נטתה אחר רעיונות ציוניים או לאומיים לפני המלחמה ואפילו לא לקחה חלק בפעילות של תנועת נוער כלשהי במונקאץ', הולכת שבי אחר הדברים. לאחר שעזבתי מאחורי את מונקאץ' עיר הולדתי וחזרתי לבודפשט, אני מצטרפת לתנועה וסוללת לעצמי חיים חדשים.
ידעתי עברית מבית הספר העברי במונקאץ', ואפילו שם עברי כבר היה לי – יהודית. השם עצמו ניתן לי עוד בבית הספר, אני חושבת שזו הייתה המורה חנה שהעניקה לי אותו, וזאת למרות העובדה שבמשפחה כולם קראו לי ורה, ורושקה. בשומר הצעיר שבתי לשמי העברי, יהודית".
כך מתארת יהודית את "לידתה מחדש". מ-וְרוּשְקָה, נערה צעירה המתגוררת במונקאץ' שבצ'כוסלובקיה ביחד עם הוריה האוהבים, איבויה ויעקב רוט, ואחיה הצעיר טומי (לימים צבי), מוקפת בקרובי משפחה נוספים, חיה חיים שלווים ונוחים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. אז נתלשה מביתה, מחברותיה וממשפחתה, מאחיה הצעיר ומאביה, אותו לא תפגוש יותר. ורה שנשלחה לפלנטה האחרת, לאושוויץ שבפולין, ניצלה והפכה ליהודית, חברה בתנועת נוער ציונית, השומר הצעיר המחליטה לבדה לעלות ארצה ביחד עם חברי קבוצתה ולהצטרף לקיבוץ נגבה. יהודית נלחמת כתף אל כתף ביחד עם שאר החברים במלחמה נוספת על הקיום, מלחמת השחרור. ורק אז מגיע שלב הקמת בית, משפחה, והחיים יחד על כל הכרוך בהם.
ספר זה נכתב במילותיה של יהודית הראל, מאגד את תיאוריה וסיפור חוויותיה. יהודית הלכה לעולמה בפברואר 2024. היא, שכל כך אהבה לקרוא והייתה מוקפת בספרים, הותירה אחריה ספר אחרון, סיפור חייה.
אירית ר. קופר משחזרת בספרה לפני בוא המבול עולם שחרב ולא נותר ממנו דבר.
בספר תיאור נאמן לחיי ילדה יהודיה בעיירה קטנה בפולין, אשר מתלבטת בין שתי זהויות. בין זהות הבית המסורתי היהודי לבין בית הספר המעמיד אידיאלים פולניים לאומיים.
למרות אהבתה את בית הספר ואת ארץ פולין נוטה הילדה להאמין לדברי סבתא כי ארץ ישראל היא המולדת האמיתית של היהודים. הספר נקטע עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אירית ר. קופר משחזרת בספרה לפני בוא המבול עולם שחרב ולא נותר ממנו דבר.
בספר תיאור נאמן לחיי ילדה יהודיה בעיירה קטנה בפולין, אשר מתלבטת בין שתי זהויות. בין זהות הבית המסורתי היהודי לבין בית הספר המעמיד אידיאלים פולניים לאומיים.
למרות אהבתה את בית הספר ואת ארץ פולין נוטה הילדה להאמין לדברי סבתא כי ארץ ישראל היא המולדת האמיתית של היהודים. הספר נקטע עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
ספר זה מתאר בהרחבה את זיכרונות המחבר בשבעים השנים הראשונות לחייו – שנים החופפות רוב שנות המאה העשרים. רצה הגורל והוא נולד בברטיסלבה שמיקומה הגיאוגרפי במפגש של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה הפך אותה למעין צומת שבו התמקדו בשנות ה־30 של המאה ה־20 המשברים העולמיים הגדולים שהביאו לאחר מכן למלחמת העולם השניה. אותה מלחמה היתה הרת גורל לעתידו של העם היהודי אשר בגלל מצבו המיוחד ברחבי תבל לא ניתן היה להפריד בין גורלו לבין גורל האנושות כולה באותה מלחמה. דבר זה בא לידי ביטוי כבר בכותרת שנתן ההיסטוריון שמעון דובנוב למפעל חייו – "דברי ימי עם עולם". ההכרה בעובדה זו הביאה לידי גידול ניכר בהיקף ספר זה שחרג בהרבה מעבר לציפיותיו המקוריות של המחבר.
ספר זה מתאר בהרחבה את זיכרונות המחבר בשבעים השנים הראשונות לחייו – שנים החופפות רוב שנות המאה העשרים. רצה הגורל והוא נולד בברטיסלבה שמיקומה הגיאוגרפי במפגש של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה הפך אותה למעין צומת שבו התמקדו בשנות ה־30 של המאה ה־20 המשברים העולמיים הגדולים שהביאו לאחר מכן למלחמת העולם השניה. אותה מלחמה היתה הרת גורל לעתידו של העם היהודי אשר בגלל מצבו המיוחד ברחבי תבל לא ניתן היה להפריד בין גורלו לבין גורל האנושות כולה באותה מלחמה. דבר זה בא לידי ביטוי כבר בכותרת שנתן ההיסטוריון שמעון דובנוב למפעל חייו – "דברי ימי עם עולם". ההכרה בעובדה זו הביאה לידי גידול ניכר בהיקף ספר זה שחרג בהרבה מעבר לציפיותיו המקוריות של המחבר.
"התצלום הוא סוד אודות סוד. ככל שהוא מספר לך יותר, כך אתה יודע פחות”.
דיאן ארבוס, צלמת.
הספר דיוקן אישה מתחיל בתצלום פניה של אישה, שזה עתה נכנסה בשעריו המבעיתים של מחנה ההשמדה אושוויץ. השנה היא 1942, וצלם המחנה אינו מביט באסירה יותר מכמה שניות, לפני שהוא עובר לבאה בתור.
50 שנה מאוחר יותר, צלם ישראלי פוגש באקראי את תצלום האישה. הוא אינו יכול להסיר את מבטו ממנה, והופך אותה למושא יצירתו ואהבתו. הוא אינו חדל מלהתבונן בה. במשך שנים הוא מקדיש לה תערוכות, שירים ומכתבים.
מי היא אותה אישה? האם מִסְפר האסירה ושמה המופיעים תחת דיוקנה ישפכו אור על גורלה או יעצימו את הסוד שהיא אוצרת בקרבה? פרופסור יואל יערי יוצא למסע גילוי מסעיר ומרתק, אך גם מטלטל ומזעזע. מוראות מלחמת העולם השנייה מפורטים בספרו בעזרת עשרות דמויות, תאריכים, עדויות – ודיוקן אחד. כל אלה נשזרים לסיפורן האמיתי של שלוש קשריות: נשים גיבורות ואמיצות, שחירפו נפשן כדי להעביר ידיעות, מסמכים וכלי נשק מגטו אחד למשנהו, סייעו רבות בכל מוקדי ההתנגדות היהודיים, אך מעולם לא זכו להכרה הראויה להן.
יואל יערי הוא פרופסור אמריטוס לחקר המוח בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2015 החל לחקור גם נושאים היסטוריים, תוך התמקדות בסיפורי התנגדות של נשים יהודיות בתקופת השואה.
"התצלום הוא סוד אודות סוד. ככל שהוא מספר לך יותר, כך אתה יודע פחות”.
דיאן ארבוס, צלמת.
הספר דיוקן אישה מתחיל בתצלום פניה של אישה, שזה עתה נכנסה בשעריו המבעיתים של מחנה ההשמדה אושוויץ. השנה היא 1942, וצלם המחנה אינו מביט באסירה יותר מכמה שניות, לפני שהוא עובר לבאה בתור.
50 שנה מאוחר יותר, צלם ישראלי פוגש באקראי את תצלום האישה. הוא אינו יכול להסיר את מבטו ממנה, והופך אותה למושא יצירתו ואהבתו. הוא אינו חדל מלהתבונן בה. במשך שנים הוא מקדיש לה תערוכות, שירים ומכתבים.
מי היא אותה אישה? האם מִסְפר האסירה ושמה המופיעים תחת דיוקנה ישפכו אור על גורלה או יעצימו את הסוד שהיא אוצרת בקרבה? פרופסור יואל יערי יוצא למסע גילוי מסעיר ומרתק, אך גם מטלטל ומזעזע. מוראות מלחמת העולם השנייה מפורטים בספרו בעזרת עשרות דמויות, תאריכים, עדויות – ודיוקן אחד. כל אלה נשזרים לסיפורן האמיתי של שלוש קשריות: נשים גיבורות ואמיצות, שחירפו נפשן כדי להעביר ידיעות, מסמכים וכלי נשק מגטו אחד למשנהו, סייעו רבות בכל מוקדי ההתנגדות היהודיים, אך מעולם לא זכו להכרה הראויה להן.
יואל יערי הוא פרופסור אמריטוס לחקר המוח בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2015 החל לחקור גם נושאים היסטוריים, תוך התמקדות בסיפורי התנגדות של נשים יהודיות בתקופת השואה.
הרומן הכנרת מאושוויץ המבוסס על חייה הבלתי נשכחים של אלמה רוזֶה, מפיח חיים בדמותה של צעירה יהודייה מעוררת השראה, שהצילה חיים רבים והעניקה תקווה גם למי ששכח מהי.
באושוויץ, כל יום הוא מאבק הישרדות. אלמה היא אסירה מספר 50381, המספר מקועקע על זרועה בדיו כחולה. היא לכודה עם אלפי אנשים שנקרעו מחייהם ומכל היקר להם במבוך של גדרות תיל מחושמלות ומגדלי שמירה, כשמדי יום אלפים מהם נעלמים מעל פני האדמה. בחייה הקודמים, אלמה היתה בת למשפחת מוזיקאים ואחייניתו של המלחין גוסטב מאהלר. ככנרת מחוננת כישפה את הקהל הווינאי בהופעותיה, עד שהנאצים עטו על אירופה, ודבר לא יכול להצילה.
כשמפקדת מחנה הנשים ממנה את אלמה למנצחת על תזמורת הנשים של המחנה שאמורה להופיע לפני נאצים רמי דרג, אלמה מסרבת בתחילה אך מהר מאוד מגלה שכמנצחת יהיה באפשרותה להציל נערות צעירות מציפורני המוות.
בתפקידה החדש, אלמה פוגשת את מיקלוש, פסנתרן מוכשר. השניים מוקפים בייאוש אבל מוצאים אושר בהחלפת מכתבים חשאית, בחזרות מוזיקה ובקונצרטים משותפים. הם לא מפסיקים להתפלל ליום שבו כל זה יסתיים, אך אושוויץ הוא מקום בו סבל הוא הוודאות היחידה. האם מוזיקה ואהבה יכולות לשרוד במקום שמהותו ייאוש?
קוראות וקוראים שאהבו את הספרים הבחירה, סיפורה של הבת והתופרות מאושוויץ יתמכרו לסיפור המופלא של אלמה שטמון בו כוח ותקווה ומלמד שגם בימים האפלים ביותר יש בכוחה של הקרבה ואהבה לגבור על החשכה ולהעניק סיבה לחיות.
אֶלי מידווּד היא סופרת של רומנים היסטוריים, ספריה תורגמו ל־14 שפות ונכללו ברשימת רבי המכר של "יו־אס־אֵי טודיי".
הרומן הכנרת מאושוויץ המבוסס על חייה הבלתי נשכחים של אלמה רוזֶה, מפיח חיים בדמותה של צעירה יהודייה מעוררת השראה, שהצילה חיים רבים והעניקה תקווה גם למי ששכח מהי.
באושוויץ, כל יום הוא מאבק הישרדות. אלמה היא אסירה מספר 50381, המספר מקועקע על זרועה בדיו כחולה. היא לכודה עם אלפי אנשים שנקרעו מחייהם ומכל היקר להם במבוך של גדרות תיל מחושמלות ומגדלי שמירה, כשמדי יום אלפים מהם נעלמים מעל פני האדמה. בחייה הקודמים, אלמה היתה בת למשפחת מוזיקאים ואחייניתו של המלחין גוסטב מאהלר. ככנרת מחוננת כישפה את הקהל הווינאי בהופעותיה, עד שהנאצים עטו על אירופה, ודבר לא יכול להצילה.
כשמפקדת מחנה הנשים ממנה את אלמה למנצחת על תזמורת הנשים של המחנה שאמורה להופיע לפני נאצים רמי דרג, אלמה מסרבת בתחילה אך מהר מאוד מגלה שכמנצחת יהיה באפשרותה להציל נערות צעירות מציפורני המוות.
בתפקידה החדש, אלמה פוגשת את מיקלוש, פסנתרן מוכשר. השניים מוקפים בייאוש אבל מוצאים אושר בהחלפת מכתבים חשאית, בחזרות מוזיקה ובקונצרטים משותפים. הם לא מפסיקים להתפלל ליום שבו כל זה יסתיים, אך אושוויץ הוא מקום בו סבל הוא הוודאות היחידה. האם מוזיקה ואהבה יכולות לשרוד במקום שמהותו ייאוש?
קוראות וקוראים שאהבו את הספרים הבחירה, סיפורה של הבת והתופרות מאושוויץ יתמכרו לסיפור המופלא של אלמה שטמון בו כוח ותקווה ומלמד שגם בימים האפלים ביותר יש בכוחה של הקרבה ואהבה לגבור על החשכה ולהעניק סיבה לחיות.
אֶלי מידווּד היא סופרת של רומנים היסטוריים, ספריה תורגמו ל־14 שפות ונכללו ברשימת רבי המכר של "יו־אס־אֵי טודיי".
מאיר ואסתר כץ נולדו בעיירה קטנה בצפון ליטא, מוסדיס שמה. בעיירה גבעה קטנה, בראשה עומדת כנסייה נאה, לא הרחק מן הכנסייה זורם נחל ובו משייטים ברווזים. בכל קיץ מגיעות החסידות אל הכפר ומקננות על העמודים.
צעירים מאוד היו אסתר ומאיר כשנותרו לבדם בעולם. הוריהם, אחיהם, אחיותיהם וכמעט כל בני משפחתם נרצחו לא הרחק מאותו כפר פסטורלי בו נולדו, בימי מלחמת העולם השנייה. מאיר החליט לתעד את קורותיו ואת קורותיה של רעייתו אסתר בימי המלחמה כדי שסיפורם לא יאבד. את קורותיו סיפר בחיבור בשפה היידיש, "געלעבט אין שרעק" ("חיים בפחד").
למרבה המזל, מאיר לא הסתפק בפרסום סיפורו בשפה היידיש, אלא בחר להפקיד את מלאכת תרגומו לשפה העברית בידי נכדתו, שרון.
תחילה עסקו הסב והנכדה במלאכה יחדיו, ובמשך שנים תרגמו אט אט את הכתבים מיידיש לעברית. המלאכה נמשכה על ידי שרון במשך שנים ארוכות גם לאחר שהלך מאיר לעולמו. עם פרסומו של תרגום זה, באה המלאכה לידי סיום והסיפור מסופר כעת גם בשפה העברית.
התקווה היא כי הקוראים את סיפורם של מאיר ואסתר כץ לא ישכחו לעולם את שארע לבני העם היהודי באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ויזכו אולי גם להשראה מדמותם הייחודית של מאיר ואסתר, זוג יהודים שהצליח למרות הכל ועל אף האסונות האיומים שהתמודד איתם לעלות למדינת ישראל, להקים בה בית, להעמיד צאצאים וחשוב מכל – לשמוח בחיים.
מאיר ואסתר כץ נולדו בעיירה קטנה בצפון ליטא, מוסדיס שמה. בעיירה גבעה קטנה, בראשה עומדת כנסייה נאה, לא הרחק מן הכנסייה זורם נחל ובו משייטים ברווזים. בכל קיץ מגיעות החסידות אל הכפר ומקננות על העמודים.
צעירים מאוד היו אסתר ומאיר כשנותרו לבדם בעולם. הוריהם, אחיהם, אחיותיהם וכמעט כל בני משפחתם נרצחו לא הרחק מאותו כפר פסטורלי בו נולדו, בימי מלחמת העולם השנייה. מאיר החליט לתעד את קורותיו ואת קורותיה של רעייתו אסתר בימי המלחמה כדי שסיפורם לא יאבד. את קורותיו סיפר בחיבור בשפה היידיש, "געלעבט אין שרעק" ("חיים בפחד").
למרבה המזל, מאיר לא הסתפק בפרסום סיפורו בשפה היידיש, אלא בחר להפקיד את מלאכת תרגומו לשפה העברית בידי נכדתו, שרון.
תחילה עסקו הסב והנכדה במלאכה יחדיו, ובמשך שנים תרגמו אט אט את הכתבים מיידיש לעברית. המלאכה נמשכה על ידי שרון במשך שנים ארוכות גם לאחר שהלך מאיר לעולמו. עם פרסומו של תרגום זה, באה המלאכה לידי סיום והסיפור מסופר כעת גם בשפה העברית.
התקווה היא כי הקוראים את סיפורם של מאיר ואסתר כץ לא ישכחו לעולם את שארע לבני העם היהודי באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ויזכו אולי גם להשראה מדמותם הייחודית של מאיר ואסתר, זוג יהודים שהצליח למרות הכל ועל אף האסונות האיומים שהתמודד איתם לעלות למדינת ישראל, להקים בה בית, להעמיד צאצאים וחשוב מכל – לשמוח בחיים.
אנה וינטר נשארה לבדה. בעלה וילדיה הגדולים כבר אינם בין החיים. ילדיה הצעירים עזבו אותה ואת גרמניה. ב-9 בנובמבר 1938 היא מהלכת לבדה בחדרים הריקים של הווילה המשפחתית בקניגסברג, עד שצלצול הטלפון בוקע את השקט; בריונים הציתו את בית הכנסת, והלהבות הגיעו לבית היתומים היהודי הסמוך והבריחו את הילדים. בלילה המושלג, אנה ונהגה הנאמן ויט יוצאים להציל את ילדי בית היתומים. מרגע זה ואילך נפשה נקשרת בנפשם, והאישה הנוקשה מוצאת עצמה כאם לעשרים ושניים ילדים שנותרו בלי הורים ובית.
הילדים של אנה, רומן צלול ומעורר השתאות, מתאר מאורעות גדולים ביד בוטחת ובאיפוק רגשי. אייל וינטר, בן אחיינה האהוב של אנה וינטר, מספר לראשונה את הסיפור המשפחתי שגדל בצילו. וינטר מצליח לעורר לחיים תקופה וגיבורים על חולשותיהם, אומץ ליבם, הבחירות הקשות שנאלצו לבחור והאנשים שהפכו להיות ברגעי מפתח. הוא כותב את הסיפור שלא היה עד לו אך נראה שהוא מכיר בו כל פרט ופרט. ספר אנושי וחשוב לקריאה, היום יותר מתמיד.
פרופ' אייל וינטר הוא מומחה בכלכלה התנהגותית, בתורת המשחקים ובחקר הרגשות, חתן פרס הומבולדט למצוינות מחקרית ומחבר הספר 'רגשות רציונליים' שהיה לרב־מכר. ברומן הילדים של אנה הוא מתגלה גם כמספר יוצא דופן ובעל רוחב יריעה.
אנה וינטר נשארה לבדה. בעלה וילדיה הגדולים כבר אינם בין החיים. ילדיה הצעירים עזבו אותה ואת גרמניה. ב-9 בנובמבר 1938 היא מהלכת לבדה בחדרים הריקים של הווילה המשפחתית בקניגסברג, עד שצלצול הטלפון בוקע את השקט; בריונים הציתו את בית הכנסת, והלהבות הגיעו לבית היתומים היהודי הסמוך והבריחו את הילדים. בלילה המושלג, אנה ונהגה הנאמן ויט יוצאים להציל את ילדי בית היתומים. מרגע זה ואילך נפשה נקשרת בנפשם, והאישה הנוקשה מוצאת עצמה כאם לעשרים ושניים ילדים שנותרו בלי הורים ובית.
הילדים של אנה, רומן צלול ומעורר השתאות, מתאר מאורעות גדולים ביד בוטחת ובאיפוק רגשי. אייל וינטר, בן אחיינה האהוב של אנה וינטר, מספר לראשונה את הסיפור המשפחתי שגדל בצילו. וינטר מצליח לעורר לחיים תקופה וגיבורים על חולשותיהם, אומץ ליבם, הבחירות הקשות שנאלצו לבחור והאנשים שהפכו להיות ברגעי מפתח. הוא כותב את הסיפור שלא היה עד לו אך נראה שהוא מכיר בו כל פרט ופרט. ספר אנושי וחשוב לקריאה, היום יותר מתמיד.
פרופ' אייל וינטר הוא מומחה בכלכלה התנהגותית, בתורת המשחקים ובחקר הרגשות, חתן פרס הומבולדט למצוינות מחקרית ומחבר הספר 'רגשות רציונליים' שהיה לרב־מכר. ברומן הילדים של אנה הוא מתגלה גם כמספר יוצא דופן ובעל רוחב יריעה.
בדצמבר 1945, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאַוּשוויץ לטורינו, התחיל פרימו לוי לכתוב את הספר הזה על השנה שלו במחנה הריכוז. תחילה כתב אחוז־בולמוס, כדי להשתחרר מייסורים, את הזיכרונות שהרעילו אותו, אבל האיש חסר הניסיון בספרות – שבינתיים מצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – צמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. מטען הזיכרונות שינה את פניו והפך לספר הראשון במעלה מסוגו, ולאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, "אחד מן הספרים הנחוצים באמת של המאה"
(פיליפ רות).
לא נמצא בו התעכבות על הזוועות של מחנה הריכוז, ואין בו קינה או רגשות נקם. הספר מתבונן באנשים המרוֹקָנים, שהלאגר שלל מהם תו אחר תו של זהותם כבני־אנוש, תוהה "אם זה אדם", ונאחז ברגעי חסד של שרידי אנושיות, אשר בהם ומתוכם שב האדם להיות אדם.
מבחינות רבות אפשר לומר שאם זה אדם מתורגם כאן לעברית לראשונה. לראשונה הוא מובא בסגנונו של פרימו לוי, על דיוקו, ובמלואו.
בדצמבר 1945, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאַוּשוויץ לטורינו, התחיל פרימו לוי לכתוב את הספר הזה על השנה שלו במחנה הריכוז. תחילה כתב אחוז־בולמוס, כדי להשתחרר מייסורים, את הזיכרונות שהרעילו אותו, אבל האיש חסר הניסיון בספרות – שבינתיים מצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – צמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. מטען הזיכרונות שינה את פניו והפך לספר הראשון במעלה מסוגו, ולאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, "אחד מן הספרים הנחוצים באמת של המאה"
(פיליפ רות).
לא נמצא בו התעכבות על הזוועות של מחנה הריכוז, ואין בו קינה או רגשות נקם. הספר מתבונן באנשים המרוֹקָנים, שהלאגר שלל מהם תו אחר תו של זהותם כבני־אנוש, תוהה "אם זה אדם", ונאחז ברגעי חסד של שרידי אנושיות, אשר בהם ומתוכם שב האדם להיות אדם.
מבחינות רבות אפשר לומר שאם זה אדם מתורגם כאן לעברית לראשונה. לראשונה הוא מובא בסגנונו של פרימו לוי, על דיוקו, ובמלואו.
כרוניקה רבת עוצמה של הנשים שהשתמשו בכישורי התפירה שלהן כדי לשרוד את השואה, כשהן תופרות בגדים יפים בסדנת אופנה יוצאת דופן שהוקמה באחד ממחנות המוות הידועים לשמצה של מלחמת העולם השנייה.
עשרים וחמש אסירות צעירות במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו – רובן נשים ונערות יהודיות – נבחרו לעצב ולתפור בגדים אופנתיים לנשים מהעילית הנאצית בסלון אופנה שהוקם במחנה. הן קיוו שהעבודה תציל אותן מתאי הגז. את הקמת סלון האופנה – שכונה סטודיו חייטות העילית – יזמה הדוויג הס, אשתו של מפקד מחנה אושוויץ. לקוחות הסלון היו רעיותיהם של אנשי אס־אס ושומרות במחנה. התופרות שעבדו בו יצרו בגדים אלגנטיים באיכות גבוהה שלבשו באירועים חברתיים נשות אס־אס באושוויץ ורעיותיהם של בכירים נאצים בברלין.
התופרות מאושוויץ מבוסס על מקורות מגוונים – בהם ראיונות עם התופרת האחרונה שנותרה בחיים בעת כתיבת הספר – ומתחקה אחר גורלן של הנשים האמיצות שעבדו בסלון האופנה של אושוויץ. הודות לקשרי משפחה וידידות הן לא רק שרדו אלא גם השתתפו בפעילות המחתרתית במחנה.
ההיסטוריונית לוסי אדלינגטון מגוללת את חוויותיהן יוצאות הדופן של התופרות וחושפת את מדיניות הגזל והניצול של הנאצים: את החמדנות, האכזריות ואת הצביעות של הרייך השלישי, ומציעה נקודת ראות חדשה על פרק כמעט בלתי מוכר בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה.
לוסי אדלינגטון היא היסטוריונית של בגדים ואופנה הכותבת ספרי עיון וספרות בדיונית בהשראה היסטורית. ספרי עיון אחרים שכתבה עוסקים בהיסטוריה של הלבוש ובחייהן ולבושן של נשים במלחמת העולם השנייה.
כרוניקה רבת עוצמה של הנשים שהשתמשו בכישורי התפירה שלהן כדי לשרוד את השואה, כשהן תופרות בגדים יפים בסדנת אופנה יוצאת דופן שהוקמה באחד ממחנות המוות הידועים לשמצה של מלחמת העולם השנייה.
עשרים וחמש אסירות צעירות במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו – רובן נשים ונערות יהודיות – נבחרו לעצב ולתפור בגדים אופנתיים לנשים מהעילית הנאצית בסלון אופנה שהוקם במחנה. הן קיוו שהעבודה תציל אותן מתאי הגז. את הקמת סלון האופנה – שכונה סטודיו חייטות העילית – יזמה הדוויג הס, אשתו של מפקד מחנה אושוויץ. לקוחות הסלון היו רעיותיהם של אנשי אס־אס ושומרות במחנה. התופרות שעבדו בו יצרו בגדים אלגנטיים באיכות גבוהה שלבשו באירועים חברתיים נשות אס־אס באושוויץ ורעיותיהם של בכירים נאצים בברלין.
התופרות מאושוויץ מבוסס על מקורות מגוונים – בהם ראיונות עם התופרת האחרונה שנותרה בחיים בעת כתיבת הספר – ומתחקה אחר גורלן של הנשים האמיצות שעבדו בסלון האופנה של אושוויץ. הודות לקשרי משפחה וידידות הן לא רק שרדו אלא גם השתתפו בפעילות המחתרתית במחנה.
ההיסטוריונית לוסי אדלינגטון מגוללת את חוויותיהן יוצאות הדופן של התופרות וחושפת את מדיניות הגזל והניצול של הנאצים: את החמדנות, האכזריות ואת הצביעות של הרייך השלישי, ומציעה נקודת ראות חדשה על פרק כמעט בלתי מוכר בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה.
לוסי אדלינגטון היא היסטוריונית של בגדים ואופנה הכותבת ספרי עיון וספרות בדיונית בהשראה היסטורית. ספרי עיון אחרים שכתבה עוסקים בהיסטוריה של הלבוש ובחייהן ולבושן של נשים במלחמת העולם השנייה.
עיירה ליטאית יפהפייה, בין יער לנהר, בעיצומו של קיץ זהוב ורוגע, שהעולם עומד להיחרב בו.
אנשים רגילים חיים את חייהם וחולמים חלומות: מורה מתוסכל שוקד על יצירת המופת שלו וחולם להיות סופר נערץ. מכשפה זקנה מחוללת סביב מזבח לאל פגאני. מנהל הכולבו עושה עסקים טובים ובוגד בסתר באשתו, והיא, מצדה, מתכננת לברוח ממנו ולקחת איתה את הילד המוזר שלהם, זה שעוד לא התחיל ללכת. הרוקח היחיד של העיירה יוצא ליערות ומחפש דבש לשיקויי הפלא שלו, ובאורווה של סוחר הסוסים יושב עלם גבה קומה ויפה תואר ומתייסר באהבות אסורות.
אבל דבר אינו רוגע בקיץ ההוא, שבו קצין אס־אס מקריח וגוץ דוהר על האופנוע שלו מעיר לעיר ומכפר לכפר, מתקרב ללא הרף.
שלושה ימים בקיץ היא כרוניקה מלאת חסד ויופי שובר לב, שנעה בין חיים לחורבן עד לקצהּ הבלתי נמנע.
שלוש שנים עשה יוסי אבני לוי בליטא, בין אנשיה, נופיה וההיסטוריה המוארת והאפלה שלה, שאותה הוא משרטט בסגנונו הפיוטי העז.
יוסי אבני לוי, מחברם של דודה פרהומה לא היתה זונה (עם עובד, 2002), איש ללא צל (כנרת, זמורה, דביר, 2007), שירת החטאים (כנרת, זמורה, דביר, 2010) ועוד, הוא חתן פרס היצירה על שם לוי אשכול. שלושה ימים בקיץ הוא ספרו השמיני.
עיירה ליטאית יפהפייה, בין יער לנהר, בעיצומו של קיץ זהוב ורוגע, שהעולם עומד להיחרב בו.
אנשים רגילים חיים את חייהם וחולמים חלומות: מורה מתוסכל שוקד על יצירת המופת שלו וחולם להיות סופר נערץ. מכשפה זקנה מחוללת סביב מזבח לאל פגאני. מנהל הכולבו עושה עסקים טובים ובוגד בסתר באשתו, והיא, מצדה, מתכננת לברוח ממנו ולקחת איתה את הילד המוזר שלהם, זה שעוד לא התחיל ללכת. הרוקח היחיד של העיירה יוצא ליערות ומחפש דבש לשיקויי הפלא שלו, ובאורווה של סוחר הסוסים יושב עלם גבה קומה ויפה תואר ומתייסר באהבות אסורות.
אבל דבר אינו רוגע בקיץ ההוא, שבו קצין אס־אס מקריח וגוץ דוהר על האופנוע שלו מעיר לעיר ומכפר לכפר, מתקרב ללא הרף.
שלושה ימים בקיץ היא כרוניקה מלאת חסד ויופי שובר לב, שנעה בין חיים לחורבן עד לקצהּ הבלתי נמנע.
שלוש שנים עשה יוסי אבני לוי בליטא, בין אנשיה, נופיה וההיסטוריה המוארת והאפלה שלה, שאותה הוא משרטט בסגנונו הפיוטי העז.
יוסי אבני לוי, מחברם של דודה פרהומה לא היתה זונה (עם עובד, 2002), איש ללא צל (כנרת, זמורה, דביר, 2007), שירת החטאים (כנרת, זמורה, דביר, 2010) ועוד, הוא חתן פרס היצירה על שם לוי אשכול. שלושה ימים בקיץ הוא ספרו השמיני.
שרלוט דלבו מתעדת את רגעי האימה, את המאמצים הנואשים לשרוד ואת התמיכה ההדדית בקרב קבוצת הנשים שעימן הגיעה למחנה אושוויץ – כולן מתנגדות פעילות לכיבוש הנאצי בצרפת. בעוצמה פואטית חריגה ביופייה, דלבו מיישירה מבט מצמית אל הזוועה ומוכיחה כי אפשר ואפשר לכתוב ספרות ושירה אחרי אושוויץ.
כעבור שנים, לאחר שלכאורה החיים חזרו אל מסלולם, היא מתחקה אחר קורותיהן של חברותיה וחושפת את הטראומה שנשאו בליבן ובגופן ואת השלכותיה זמן רב אחרי תום המלחמה.
אף אחד מאיתנו לא יחזור, הטרילוגיה של הסופרת הצרפתייה שרלוט דלבו, ניצולת אושוויץ, נחשבת כיום לקלאסיקה של ספרות השואה, ולעדוּת הנשית החשובה ביותר שנכתבה בפרוזה מאותם ימים אפלים.
אף אחד מאיתנו לא יחזור הוא רצף של רגעים משוחזרים על רקע מציאות שאנשים שלא חוו אותה לא מסוגלים לדמיין... איני מכיר יצירה המשתווה לזו של שרלוט דלבו, למעט אולי "גרניקה" של פיקאסו או "לילה וערפל" של אלן רנה, הניחנות באותן ענווה ושבירוּת, באותו רוך מזרה אימה. הלחש הכואב והמטלטל הזה הוא מאותם ספרים נדירים ששומטים בבת אחת את הקוראים בתוך ארץ זרה להם. פרנסואה בוט, ל'אקספרס
"שיר קינה לחיים" - אחרית דבר מאת נעמה שי"ק מצורפת למהדורה בעברית של הספר.
שרלוט דלבו מתעדת את רגעי האימה, את המאמצים הנואשים לשרוד ואת התמיכה ההדדית בקרב קבוצת הנשים שעימן הגיעה למחנה אושוויץ – כולן מתנגדות פעילות לכיבוש הנאצי בצרפת. בעוצמה פואטית חריגה ביופייה, דלבו מיישירה מבט מצמית אל הזוועה ומוכיחה כי אפשר ואפשר לכתוב ספרות ושירה אחרי אושוויץ.
כעבור שנים, לאחר שלכאורה החיים חזרו אל מסלולם, היא מתחקה אחר קורותיהן של חברותיה וחושפת את הטראומה שנשאו בליבן ובגופן ואת השלכותיה זמן רב אחרי תום המלחמה.
אף אחד מאיתנו לא יחזור, הטרילוגיה של הסופרת הצרפתייה שרלוט דלבו, ניצולת אושוויץ, נחשבת כיום לקלאסיקה של ספרות השואה, ולעדוּת הנשית החשובה ביותר שנכתבה בפרוזה מאותם ימים אפלים.
אף אחד מאיתנו לא יחזור הוא רצף של רגעים משוחזרים על רקע מציאות שאנשים שלא חוו אותה לא מסוגלים לדמיין... איני מכיר יצירה המשתווה לזו של שרלוט דלבו, למעט אולי "גרניקה" של פיקאסו או "לילה וערפל" של אלן רנה, הניחנות באותן ענווה ושבירוּת, באותו רוך מזרה אימה. הלחש הכואב והמטלטל הזה הוא מאותם ספרים נדירים ששומטים בבת אחת את הקוראים בתוך ארץ זרה להם. פרנסואה בוט, ל'אקספרס
"שיר קינה לחיים" - אחרית דבר מאת נעמה שי"ק מצורפת למהדורה בעברית של הספר.
השם האירוני 'אַוּשוויץ, עיר שלֵווה' – המשקף את הפרספקטיבה של גרמנים אפורים שהעדיפו לא לדעת – לא צריך להטעות אותנו. באוסף יוצא־הדופן הזה, של עשרה סיפורים המייצגים את פרימו לוי על כל פינות כתיבתו, לא נמצא את האירועים הברוטליים הצפויים. למעשה, רק בשניים מן הסיפורים זירת ההתרחשות היא ממש אַוּשוויץ בזמן אמת, וגם בהם המוקד מושך הצידה, אל רגעי הפוגה, יוזמה, חמלה, אל רגעים אנושיים עם חיוניות ואפילו עליזות. ובכמה סיפורים אחרים עולים תעלומות וצירופי־מקרים ממרחק מרכך של עשרות שנים.
אבל עיקרו של הספר הוא פרי התרחבות או התקה למציאויות אחרות, אנלוגִיוֹת. אַוּשוויץ כמו ניתקת ממקומה ושבה ומבזיקה במקומות אחרים ובהקשרים בדיוניים.
שליש מן הספר תופסת שלישייה של סיפורי מדע בדיוני, שהם לא פחות מגאוניים. בראשון, "פרפר מלאכי", מתנהל בברלין פרויקט מחקרי שנועד למצוא דרך ליצירת אדם־על חדש, להמרת האדם (בלשונו של דנטה) מזחל לפרפר־מלאכי. ב"וֶרְסָמינים" מומצאת תרכובת כימית ההופכת כאב וסבל גופניים ונפשיים לחוויה של תענוג ושמחה. ואילו "היפהפייה הנרדמת במקרר" מספר על ערב בשנת 2115 שבו נחגגת ההפשרה השנתית לכמה שעות של אשה בת 163 ביום־ההולדת שלה: היא התנדבה לפני 140 שנה להיות מוקפאת בניסוי נועז של שיגור אדם אל העתיד.
לוי שולף כאן מאפיינים מהותיים של אַוּשוויץ ושותל אותם בהקשרים אחרים. כזאת היא, למשל, הסמטה הצרה שבה מַלָח חוסם את דרכו של מ' ומנחית עליו אלימות לשמה, חסרת סיבה ותכלית, בסיפור הכמעט חנוך לְוִיני "כוח עליון". וכך הספר הזה יותר משהוא על מה שקרה, הוא על מה שקורה יום־יום ובכל מקום, גם אצלנו.
השם האירוני 'אַוּשוויץ, עיר שלֵווה' – המשקף את הפרספקטיבה של גרמנים אפורים שהעדיפו לא לדעת – לא צריך להטעות אותנו. באוסף יוצא־הדופן הזה, של עשרה סיפורים המייצגים את פרימו לוי על כל פינות כתיבתו, לא נמצא את האירועים הברוטליים הצפויים. למעשה, רק בשניים מן הסיפורים זירת ההתרחשות היא ממש אַוּשוויץ בזמן אמת, וגם בהם המוקד מושך הצידה, אל רגעי הפוגה, יוזמה, חמלה, אל רגעים אנושיים עם חיוניות ואפילו עליזות. ובכמה סיפורים אחרים עולים תעלומות וצירופי־מקרים ממרחק מרכך של עשרות שנים.
אבל עיקרו של הספר הוא פרי התרחבות או התקה למציאויות אחרות, אנלוגִיוֹת. אַוּשוויץ כמו ניתקת ממקומה ושבה ומבזיקה במקומות אחרים ובהקשרים בדיוניים.
שליש מן הספר תופסת שלישייה של סיפורי מדע בדיוני, שהם לא פחות מגאוניים. בראשון, "פרפר מלאכי", מתנהל בברלין פרויקט מחקרי שנועד למצוא דרך ליצירת אדם־על חדש, להמרת האדם (בלשונו של דנטה) מזחל לפרפר־מלאכי. ב"וֶרְסָמינים" מומצאת תרכובת כימית ההופכת כאב וסבל גופניים ונפשיים לחוויה של תענוג ושמחה. ואילו "היפהפייה הנרדמת במקרר" מספר על ערב בשנת 2115 שבו נחגגת ההפשרה השנתית לכמה שעות של אשה בת 163 ביום־ההולדת שלה: היא התנדבה לפני 140 שנה להיות מוקפאת בניסוי נועז של שיגור אדם אל העתיד.
לוי שולף כאן מאפיינים מהותיים של אַוּשוויץ ושותל אותם בהקשרים אחרים. כזאת היא, למשל, הסמטה הצרה שבה מַלָח חוסם את דרכו של מ' ומנחית עליו אלימות לשמה, חסרת סיבה ותכלית, בסיפור הכמעט חנוך לְוִיני "כוח עליון". וכך הספר הזה יותר משהוא על מה שקרה, הוא על מה שקורה יום־יום ובכל מקום, גם אצלנו.
אני רוצה להפוך את היומן לידידת הנפש שלי ושמה יהיה קיטי כותבת אנה פרנק ביומנה. כעבור 75 שנה מתעוררת לחיים קיטי, החברה הדמיונית שלה ושואלת בתמימות, איפה אנה פרנק. בעזרתו של נער שהיא פוגשת ברחובות אמסטרדם, קיטי יוצאת למסע לגלות את המשך הסיפור, זה שלא סופר ביומנה של אנה פרנק - הסיפור של אנה, הסיפור של כל הילדים שמחפשים תקווה.
ארי פולמן חוזר אל אנה פרנק, שאת יומנה עיבד בהצלחה גדולה ליומן גרפי, בסרט חדש וביצירה גרפית מקורית. בשיתוף פעולה עם המאיירת לנה גוברמן, הוא משלים את הסיפור ומסתכל עליו במבט צלול של יוצר עכשווי. איפה אנה פרנק הוא ספר שלא מפחד לשאול:
החל בשאלה הכואבת מה קרה לאנה הממשית, ועד לשאלה האמיצה - איפה נמצאת האנושיות שלה בעולם של היום.
אני רוצה להפוך את היומן לידידת הנפש שלי ושמה יהיה קיטי כותבת אנה פרנק ביומנה. כעבור 75 שנה מתעוררת לחיים קיטי, החברה הדמיונית שלה ושואלת בתמימות, איפה אנה פרנק. בעזרתו של נער שהיא פוגשת ברחובות אמסטרדם, קיטי יוצאת למסע לגלות את המשך הסיפור, זה שלא סופר ביומנה של אנה פרנק - הסיפור של אנה, הסיפור של כל הילדים שמחפשים תקווה.
ארי פולמן חוזר אל אנה פרנק, שאת יומנה עיבד בהצלחה גדולה ליומן גרפי, בסרט חדש וביצירה גרפית מקורית. בשיתוף פעולה עם המאיירת לנה גוברמן, הוא משלים את הסיפור ומסתכל עליו במבט צלול של יוצר עכשווי. איפה אנה פרנק הוא ספר שלא מפחד לשאול:
החל בשאלה הכואבת מה קרה לאנה הממשית, ועד לשאלה האמיצה - איפה נמצאת האנושיות שלה בעולם של היום.
נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו, 1945-1942 הוא מונוגרפיה מקיפה העוסקת בתלאותיהן של האסירות היהודיות באושוויץ־בירקנאו. המחקר דן בחוויותיהן הייחודיות של הנשים היהודיות במחנה משנת 1942 , אז הגיעו אליו האסירות היהודיות הראשונות, ועד שחרורן על ידי כוחות בעלות הברית באביב 1945, וכן בשלבים הראשונים של חזרתן לחיים. המחברת, ד"ר נעמה שי"ק, משרטטת קווים לדמותה של ההתנסות הנשית במחנה וגורסת כי היא הייתה שונה מזו הגברית בשל השילוב של השקפת העולם הנאצית, הפיזיולוגיה הנשית ותפיסות בנות הזמן של מגדר.
הספר מתמקד במסע למחנה ובסלקציה עם ההגעה אליו, ובוחן את חיי הנשים בו, את התמודדותן עם ניצול מיני, רעב ואבדן, את מאבקן לשרוד, את הפיזיולוגיה הנשית ומשמעותה במחנה, ומתחקה אחר היחסים בין אמהות לבנות ובין האסירות לבין עצמן. בצד אלה, הוא סוקר גם את פעילותן של הנשים בתנועת המחתרת במחנה.
ספר חשוב זה, על קורותיהן של הנשים היהודיות במחנה אושוויץ־בירקנאו – שאור הרפָאים המוקרן ממנו משפיע עד היום על שורדות ושורדים, על בני הדור השני והשלישי ועל החברה האנושית בכללותה – מושתת על עדויות, ספרות אוטוביוגרפית וראיונות שנכתבו או נמסרו מתום המלחמה ועד ימינו, וכן על בחינה מעמיקה של התיעוד הגרמני על אודות המחנה והכלואים בו.
נשים יהודיות באושוויץ־בירקנאו, 1945-1942 הוא מונוגרפיה מקיפה העוסקת בתלאותיהן של האסירות היהודיות באושוויץ־בירקנאו. המחקר דן בחוויותיהן הייחודיות של הנשים היהודיות במחנה משנת 1942 , אז הגיעו אליו האסירות היהודיות הראשונות, ועד שחרורן על ידי כוחות בעלות הברית באביב 1945, וכן בשלבים הראשונים של חזרתן לחיים. המחברת, ד"ר נעמה שי"ק, משרטטת קווים לדמותה של ההתנסות הנשית במחנה וגורסת כי היא הייתה שונה מזו הגברית בשל השילוב של השקפת העולם הנאצית, הפיזיולוגיה הנשית ותפיסות בנות הזמן של מגדר.
הספר מתמקד במסע למחנה ובסלקציה עם ההגעה אליו, ובוחן את חיי הנשים בו, את התמודדותן עם ניצול מיני, רעב ואבדן, את מאבקן לשרוד, את הפיזיולוגיה הנשית ומשמעותה במחנה, ומתחקה אחר היחסים בין אמהות לבנות ובין האסירות לבין עצמן. בצד אלה, הוא סוקר גם את פעילותן של הנשים בתנועת המחתרת במחנה.
ספר חשוב זה, על קורותיהן של הנשים היהודיות במחנה אושוויץ־בירקנאו – שאור הרפָאים המוקרן ממנו משפיע עד היום על שורדות ושורדים, על בני הדור השני והשלישי ועל החברה האנושית בכללותה – מושתת על עדויות, ספרות אוטוביוגרפית וראיונות שנכתבו או נמסרו מתום המלחמה ועד ימינו, וכן על בחינה מעמיקה של התיעוד הגרמני על אודות המחנה והכלואים בו.
בלבו של הרומן “השתקן״ עומדת תעלומה: מיהו שמשון שטיל, בעל מעדנייה לא כשרה בדרום הארץ, שלאחר מותו מוצא בנו היחיד, בין חפציו, קופסה ובה שתי מגילות נייר מגולגלות ומהודקות בסיכה עם צלב קרס. מה יש באותן מגילות? ואילו סודות הן עתידות לחשוף על זהות האב, הבן ומשפחתם?
שמחה, בנו של שמשון, גדל בצל אב שתקן וזועף, שתיעב כל סממן דתי. בילדותו, באופקים של סוף שנות השבעים, חבריו לכיתה לעגו לו וקראו לו גוי, משום שאביו לא מל אותו וסירב בתוקף לחגוג לו בר מצווה (“כי אנחנו לא יהודים״). במשך שנים סירב שמחה לקרוא את המגילות הנשכחות של אביו, וכשהוא סוף־סוף מציץ פנימה – בעקבות מפגש מקרי ברכבת עם אישה חרדית יפהפייה – הוא מגלה לתדהמתו יומן כתוב ביידיש שטומן בחובו סיפור בלתי נתפס: על שני אחים שעולמם חרב עליהם במלחמת העולם השנייה, על מאבק הישרדות נורא שבו מיטשטשים הגבולות בין אסור למותר, על אמונה וכפירה, ועל גבר אומלל ורדוף המתאהב באישה אחת – אישה שנוהרות אליה כל הציפורים בעולם.
מחבר “השתקן״, ארי ליברמן, הוא גם סופר וגם איש אקדמיה, ובספר זה הוא עושה מהלך ספרותי יוצא דופן: הוא מציג בפנינו – נוסף על עלילה מרתקת – את הניגוד המהותי שבין כוחה העצום של הסיפורת לעומת מגבלותיה של הכתיבה האקדמית. מצד אחד, הרומן כולל את סיפורו של הבן ואת היומן עצמו; מצד אחר, אנו מתוודעים לפרופסור עזרא פרנקל – דמות בדיונית של היסטוריון שמתרגם את היומן – דרך הקדמה יומרנית פרי עטו והערות שוליים קטנוניות שהוא מעיר לאורך התרגום. בכך מגחיך ליברמן את מעורבותם של היסטוריונים בטקסטים אישיים, ואת אמונתם כי מעשיהם נותנים לטקסט את תוקפו ההיסטורי.
ליברמן מעניק את הבכורה דווקא לסיפורת החיה והרוטטת. אם אתם רוצים לדעת משהו על ההיסטוריה, כמו לוחש לנו המחבר, הקשיבו למספרי הסיפורים ולא להיסטוריונים. ואכן, הרומן הזה הוא הוכחה נוספת לכוחה של הספרות לעמוד על טבעם של מעשי האדם. זהו ספרו השני של ארי ליברמן (“אלופי התמימות״, 2014).
בלבו של הרומן “השתקן״ עומדת תעלומה: מיהו שמשון שטיל, בעל מעדנייה לא כשרה בדרום הארץ, שלאחר מותו מוצא בנו היחיד, בין חפציו, קופסה ובה שתי מגילות נייר מגולגלות ומהודקות בסיכה עם צלב קרס. מה יש באותן מגילות? ואילו סודות הן עתידות לחשוף על זהות האב, הבן ומשפחתם?
שמחה, בנו של שמשון, גדל בצל אב שתקן וזועף, שתיעב כל סממן דתי. בילדותו, באופקים של סוף שנות השבעים, חבריו לכיתה לעגו לו וקראו לו גוי, משום שאביו לא מל אותו וסירב בתוקף לחגוג לו בר מצווה (“כי אנחנו לא יהודים״). במשך שנים סירב שמחה לקרוא את המגילות הנשכחות של אביו, וכשהוא סוף־סוף מציץ פנימה – בעקבות מפגש מקרי ברכבת עם אישה חרדית יפהפייה – הוא מגלה לתדהמתו יומן כתוב ביידיש שטומן בחובו סיפור בלתי נתפס: על שני אחים שעולמם חרב עליהם במלחמת העולם השנייה, על מאבק הישרדות נורא שבו מיטשטשים הגבולות בין אסור למותר, על אמונה וכפירה, ועל גבר אומלל ורדוף המתאהב באישה אחת – אישה שנוהרות אליה כל הציפורים בעולם.
מחבר “השתקן״, ארי ליברמן, הוא גם סופר וגם איש אקדמיה, ובספר זה הוא עושה מהלך ספרותי יוצא דופן: הוא מציג בפנינו – נוסף על עלילה מרתקת – את הניגוד המהותי שבין כוחה העצום של הסיפורת לעומת מגבלותיה של הכתיבה האקדמית. מצד אחד, הרומן כולל את סיפורו של הבן ואת היומן עצמו; מצד אחר, אנו מתוודעים לפרופסור עזרא פרנקל – דמות בדיונית של היסטוריון שמתרגם את היומן – דרך הקדמה יומרנית פרי עטו והערות שוליים קטנוניות שהוא מעיר לאורך התרגום. בכך מגחיך ליברמן את מעורבותם של היסטוריונים בטקסטים אישיים, ואת אמונתם כי מעשיהם נותנים לטקסט את תוקפו ההיסטורי.
ליברמן מעניק את הבכורה דווקא לסיפורת החיה והרוטטת. אם אתם רוצים לדעת משהו על ההיסטוריה, כמו לוחש לנו המחבר, הקשיבו למספרי הסיפורים ולא להיסטוריונים. ואכן, הרומן הזה הוא הוכחה נוספת לכוחה של הספרות לעמוד על טבעם של מעשי האדם. זהו ספרו השני של ארי ליברמן (“אלופי התמימות״, 2014).
לפני שנים לא רבות, ביער עבות אחד, חיו להם בדוחק רב חוטב עצים ואשתו. מסביבם התחוללה מלחמה אכזרית וממושכת שזרעה הרס עצום וגזרה עליהם עוני ורעב. הם היו עריריים, לא היו להם ילדים שצריך להאכיל, והחוטב המסכן הודה לאל מדי יום על החסד הזה, בעוד אשתו דווקא התפללה במסתרים לילד. ברכבת הסחורות שחוצה את היער העבות, הורים יהודים צעירים מנסים להרגיע זוג תאומים, בן ובת שזה עתה נולדו. התינוקות רעבים ואין להורים במה להושיע. האב, שמבין לאן מועדות פניה של הרכבת, מחליט לעשות מעשה. על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה וזוועות השואה, סחורה יקרה מכול מספר לנו סיפור אגדה על כוחן ומקומן של אנושיות וחמלה. ז'אן־קלוד גרּומברג (1939) הוא מחזאי וסופר צרפתי פורה ועטור פרסים, בהם פרס קרן צרפת־ישראל לאמנויות למפעל חיים. אביו, סבו וסבתו נספו באושוויץ, וזיכרונות התקופה ההיא מהדהדים ביצירתו
לפני שנים לא רבות, ביער עבות אחד, חיו להם בדוחק רב חוטב עצים ואשתו. מסביבם התחוללה מלחמה אכזרית וממושכת שזרעה הרס עצום וגזרה עליהם עוני ורעב. הם היו עריריים, לא היו להם ילדים שצריך להאכיל, והחוטב המסכן הודה לאל מדי יום על החסד הזה, בעוד אשתו דווקא התפללה במסתרים לילד. ברכבת הסחורות שחוצה את היער העבות, הורים יהודים צעירים מנסים להרגיע זוג תאומים, בן ובת שזה עתה נולדו. התינוקות רעבים ואין להורים במה להושיע. האב, שמבין לאן מועדות פניה של הרכבת, מחליט לעשות מעשה. על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה וזוועות השואה, סחורה יקרה מכול מספר לנו סיפור אגדה על כוחן ומקומן של אנושיות וחמלה. ז'אן־קלוד גרּומברג (1939) הוא מחזאי וסופר צרפתי פורה ועטור פרסים, בהם פרס קרן צרפת־ישראל לאמנויות למפעל חיים. אביו, סבו וסבתו נספו באושוויץ, וזיכרונות התקופה ההיא מהדהדים ביצירתו
בתוך הרעב, הייאוש, המוות והאלימות של אושוויץ אפשר היה למצוא בכל זאת גם כמה מאורות זעירים. למשל ספרים. בבלוק המשפחות מצויים שמונה ספרים ועוד כמה “ספרים חיים“ - מורים שיודעים לדקלם ספרים שלמים בעל פה. אסור בשום אופן שהנאצים יגלו את דבר קיומם של הספרים האלה. העונש על החזקתם הוא מוות מיידי. ובכל זאת נערה אמיצה אחת, דיטה, מקבלת על עצמה את המשימה לשמור עליהם ולהחביאם:
לשמש כספרנית.
במקום נורא כל כך הספרים משמשים עדות לקיומו של עולם אחר, שזכרו הולך ומתפוגג. הם עוזרים למורים להשקיט ולהרגיע את הילדים הרעבים והפצועים, עוזרים לאנשים לשמור על תקווה ועל צלם אנוש, ועוזרים לדיטה עצמה לגלות כמה היא אמיצה וחזקה, ולהיזכר עד כמה היא רוצה להמשיך לחיות.
במשך חודשים דיטה שומרת על הספרים, תופרת אותם לתוך בגדיה ומוצאת עבורם מקומות מחבוא. גם כשדוקטור מנגלה עצמו מתחיל לרדוף אותה במחנה, היא לא מוותרת על מה שהוא אחיזה בעולם נעלם, אחר, שבו יש מקום לסיפורים. סיפורה של דיט
ה, שמבוסס על סיפור אמיתי, הוא עדות מטלטלת לכוחה של המילה הכתובה ולאומץ לב אמיתי.
הספרנית מאושוויץ יצא לאור במדינות רבות והיה לרב–מכר.
אנטוניו איטוּרבֶּה החל את דרכו בעיתונות ככתב לענייני תרבות. זה 15 שנה שהוא כותב ספרים, סיפורים קומיים, ספרי ילדים וספרים למבוגרים.
בתוך הרעב, הייאוש, המוות והאלימות של אושוויץ אפשר היה למצוא בכל זאת גם כמה מאורות זעירים. למשל ספרים. בבלוק המשפחות מצויים שמונה ספרים ועוד כמה “ספרים חיים“ - מורים שיודעים לדקלם ספרים שלמים בעל פה. אסור בשום אופן שהנאצים יגלו את דבר קיומם של הספרים האלה. העונש על החזקתם הוא מוות מיידי. ובכל זאת נערה אמיצה אחת, דיטה, מקבלת על עצמה את המשימה לשמור עליהם ולהחביאם:
לשמש כספרנית.
במקום נורא כל כך הספרים משמשים עדות לקיומו של עולם אחר, שזכרו הולך ומתפוגג. הם עוזרים למורים להשקיט ולהרגיע את הילדים הרעבים והפצועים, עוזרים לאנשים לשמור על תקווה ועל צלם אנוש, ועוזרים לדיטה עצמה לגלות כמה היא אמיצה וחזקה, ולהיזכר עד כמה היא רוצה להמשיך לחיות.
במשך חודשים דיטה שומרת על הספרים, תופרת אותם לתוך בגדיה ומוצאת עבורם מקומות מחבוא. גם כשדוקטור מנגלה עצמו מתחיל לרדוף אותה במחנה, היא לא מוותרת על מה שהוא אחיזה בעולם נעלם, אחר, שבו יש מקום לסיפורים. סיפורה של דיט
ה, שמבוסס על סיפור אמיתי, הוא עדות מטלטלת לכוחה של המילה הכתובה ולאומץ לב אמיתי.
הספרנית מאושוויץ יצא לאור במדינות רבות והיה לרב–מכר.
אנטוניו איטוּרבֶּה החל את דרכו בעיתונות ככתב לענייני תרבות. זה 15 שנה שהוא כותב ספרים, סיפורים קומיים, ספרי ילדים וספרים למבוגרים.
הספר אין פרפרים פה הוא אוסף שירים וציורים של ילדי גטו טרזינשטט מן השנים 1942–1944.
רוב רובם של הילדים שיצירותיהם מופיעות בספר לא זכו לראות את סוף המלחמה, לא זכו להתבגר ונותרו לעד ילדים.
הספר משמר את קולם של הילדים, מעין חלון הצצה, מרגש וייחודי, לחייהם בתוך חומות הגטו.
לאחר סיום המלחמה, השירים והציורים נמסרו למשמרת בארכיון היהודי בפראג.
הספר בעברית ראה אור לראשונה בשנת 1963 בעריכת חנה וולקוב (פראג) ואבא קובנר (ישראל), תרגמה לעברית לאה גולדברג. (הוצאת ספרית פועלים ומורשת.)
מהדורה חגיגית זו משמרת את הצבעוניות המרהיבה של היצירות ומביאה את קולם ואת סיפורם של הילדים, שהותירו אחריהם עדות בשיר ובציור.
הספר אין פרפרים פה הוא אוסף שירים וציורים של ילדי גטו טרזינשטט מן השנים 1942–1944.
רוב רובם של הילדים שיצירותיהם מופיעות בספר לא זכו לראות את סוף המלחמה, לא זכו להתבגר ונותרו לעד ילדים.
הספר משמר את קולם של הילדים, מעין חלון הצצה, מרגש וייחודי, לחייהם בתוך חומות הגטו.
לאחר סיום המלחמה, השירים והציורים נמסרו למשמרת בארכיון היהודי בפראג.
הספר בעברית ראה אור לראשונה בשנת 1963 בעריכת חנה וולקוב (פראג) ואבא קובנר (ישראל), תרגמה לעברית לאה גולדברג. (הוצאת ספרית פועלים ומורשת.)
מהדורה חגיגית זו משמרת את הצבעוניות המרהיבה של היצירות ומביאה את קולם ואת סיפורם של הילדים, שהותירו אחריהם עדות בשיר ובציור.
זופיה ויאנינה, שתי חברות ילדוּת, מצאו כל חייהן נחמה בשני דברים – ספרים והחברוּת ביניהן. אולם אהבתן לספרים – וזו לזו – עומדת למבחן כשצבאו של היטלר פולש לוורשה. בזמן שפצצות מומטרות כמו גשם וכוחות גרמניים בוזזים והורסים את העיר, השתיים מוצאות דרך להצטרף למאמץ המלחמתי בעזרת הנשק היחיד העומד לרשותן: ספרות.
זופיה ואביה חוברים למחתרת הפולנית ופועלים כדי להציל ספרים שהפצתם נאסרה והם בסכנת השמדה, ואילו יאנינה עוזרת להקים ספרייה סודית בגטו. בעוד האקציות וההוצאות להורג הולכות ומתרבות, הספרים הופכים לחבל הצלה עבור רבים. אך ככל ששחרור העיר הולך ומתקרב, חייהן של שתי החברות נתונים בסכנה גדולה יותר ויותר. בינות להרס ולמוות, זופיה ויאנינה נלחמות כדי להציל את חייהן, את מורשתן, ואת התרבות והקהילה שלהן.
שומרת הספרים החבויים הוא עדות אינטימית סוחפת לכוחן של החברוּת והסיפורת בנקודת השפל הנמוכה ביותר של האנושות. זהו סיפור מחמם לב על כוחם של ספרים לקרב אותנו זה לזה, בהשראת סיפורה האמיתי של הספרייה המחתרתית בוורשה במלחמת העולם השנייה.
מדלן מרטין היא סופרת המתמחה בכתיבת רומנים היסטוריים על מלחמת העולם השנייה, שתורגמו ליותר מ־25 שפות והיו לרבי־מכר ברחבי העולם. ספריה הקודמים, חנות הספרים האחרונה בלונדון והספרנית המרגלת, ראו אור בעברית בהוצאת מודן.
זופיה ויאנינה, שתי חברות ילדוּת, מצאו כל חייהן נחמה בשני דברים – ספרים והחברוּת ביניהן. אולם אהבתן לספרים – וזו לזו – עומדת למבחן כשצבאו של היטלר פולש לוורשה. בזמן שפצצות מומטרות כמו גשם וכוחות גרמניים בוזזים והורסים את העיר, השתיים מוצאות דרך להצטרף למאמץ המלחמתי בעזרת הנשק היחיד העומד לרשותן: ספרות.
זופיה ואביה חוברים למחתרת הפולנית ופועלים כדי להציל ספרים שהפצתם נאסרה והם בסכנת השמדה, ואילו יאנינה עוזרת להקים ספרייה סודית בגטו. בעוד האקציות וההוצאות להורג הולכות ומתרבות, הספרים הופכים לחבל הצלה עבור רבים. אך ככל ששחרור העיר הולך ומתקרב, חייהן של שתי החברות נתונים בסכנה גדולה יותר ויותר. בינות להרס ולמוות, זופיה ויאנינה נלחמות כדי להציל את חייהן, את מורשתן, ואת התרבות והקהילה שלהן.
שומרת הספרים החבויים הוא עדות אינטימית סוחפת לכוחן של החברוּת והסיפורת בנקודת השפל הנמוכה ביותר של האנושות. זהו סיפור מחמם לב על כוחם של ספרים לקרב אותנו זה לזה, בהשראת סיפורה האמיתי של הספרייה המחתרתית בוורשה במלחמת העולם השנייה.
מדלן מרטין היא סופרת המתמחה בכתיבת רומנים היסטוריים על מלחמת העולם השנייה, שתורגמו ליותר מ־25 שפות והיו לרבי־מכר ברחבי העולם. ספריה הקודמים, חנות הספרים האחרונה בלונדון והספרנית המרגלת, ראו אור בעברית בהוצאת מודן.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
