מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:יח"צ

יעוז סבר

שני ספרים שכתב פשוט "נעלמו לו", הוא מסוגל לכתוב בכל זמן ובכל מקום, אך לתחושתו סופר טוב לא באמת נהנה מהכתיבה. יעוז סבר ("בית משותף") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • הספר האהוב עלי אי פעם הוא 'השיבה מהודו' של א.ב. יהושע. הגיבור הוא בוגר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים (כמוני) ומשהו בעלילה שלו ובסיפור חייו נגע לי ללב. חשוב להגיד, מעולם לא הייתי בהודו, אני לא רופא ולא קרוב להיות רופא ומאמין מאוד קטן בגלגול נשמות כפי שהן מוצגות בספר. ובכל זאת, אני מעריץ של א.ב. יהושע ולמרות שאני יודע עמוק בפנים שכתב ספרים טובים מ'השיבה', בכל זאת הספר הזה הולך איתי, אולי כיוון שהוא היה הא.ב. הראשון שלי. קראתי אותו בלילה חם אחד בבית הוריי בירושלים, בגיל 14 בערך, וזכור לי שהגיבור נאבק במזג האוויר סוער וגשום ואילו אני יוצא למטבח למזוג לעצמי כוס מים ולא מבין למה אין ברקים ורעמים בחוץ. זה מה שנקרא להיכנס לספר עם כל הלב. מאז אני קורא את הספר פעם אחת בשנה ובכל פעם אני מוצא בו נקודות אחרות להזדהות איתן, בוודאי מאז הפכתי לאב. על 'השיבה מהודו' אפשר להגיד שאולי יש טובים ממנו, אבל אין טובים כמוהו. מופת.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • מעט מאוד. אם אני מתחיל, אני לרוב מסיים. מה שכן, שני ספרים שהתחלתי לכתוב פשוט נעלמו לי עם השנים ועם המעבר בין המחשבים. לא התכוונתי להפסיק לכתוב אותם אבל הם פשוט אינם, וכנראה שאלוהי הספרים והמילים הכתובות רצה שכך יהיה. פה ושם אני מהרהר בכמה רעיונות לספרים חדשים, כותב כמה שורות ומבין שאין לי מה להגיד יותר בנושא הזה. במקרה כזה, אני פשוט מדלג וממשיך הלאה.
  • ספר שתיקח לאי בודד כדי לקרוא?
  • התשובה המיידית צריכה להיות 'השיבה מהודו'. אבל אז זה יהיה משעמם. ברור שספר שאקח לאי בודד צריך להיות ספר שאפשר לקרוא מאות פעמים, מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, ולהתענג על הכתיבה ולא רק על זרימת העלילה. לפיכך אני אבחר בספר השני האהוב עלי בכל הזמנים, 'עלובי החיים' של ויקטור הוגו. ספר מלא בדמויות צבעוניות וגדולות מהחיים, אהבת אדם, סבל, מחויבות וכוחה של מילה. אופציה נוספת היא 1Q84 של הרוקי מורקמי. זהו ספר ארוך, שלושה כרכים למעשה, מלא במטאפורות ורעיונות מקוריים וגם הוא, כמו כל ספר של מורקמי, בסופו של דבר הוא ספר על אנשים בודדים ועל אהבה גדולה. אם לשבת באי בודד, אז אלה שני הספרים. ואם אפשר, אז פשוט הייתי לוקח מחשב עם תוכנת וורד עליו, וכותב וכותב וכותב.
  • האי הבודד הזה שאתה חולם עליו – איפה הוא בערך?
  • האי הזה חייב להיות אי טרופי, חמים, נעים, עם עצי קוקוס וים טורקיז. אני איש של חום, איש של שמש וים, וקור עושה לי צרבת. אם כך אני חושב שהאי יהיה דרומית לתאילנד, באיזור הסלעים של ג׳יימס בונד, אי שטוף שמש ודקלים, גשום וחמים, עם חול לבן וים צלול ואינסופי. אני אשב לי על האי הזה, עם קוקוס ביד אחת, ספר ביד השנייה ואיהנה מכל רגע! איפה חותמים?
  • כשאתה תקוע בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • בעבר הייתי יוצא לרוץ ואחרי ריצה טובה חוזר עם פתרון לבעיה. לצערי, עם בעיות גב, הפסקתי לרוץ והליכה עם הכלבה לא נותנת את אותו אפקט. במקרה של מעצור בכתיבה, או פתרון טכני שדרוש בעיקר בכתיבת מותחנים, אני פשוט חושב עליו לפני שאני נרדם. אז אני מפרק את הספר לגורמים בראש, כותב מחדש את הפרקים הדרושים (בראש), ואיכשהו הכל מסתדר בסוף. במקרים רבים עולים לי רעיונות בלילה כשאני מתעורר לכמה דקות. בכל פעם אני נשבע שאחזיק פנקס עם עט ליד המיטה, ובכל פעם זה לא קורה וכל מה שנותר לי זה לנסות לחקוק בראשי את הרעיון היטב, ולהתפלל שאזכור אותו בבוקר. אגב, זה עובד בערך בחצי מהמקרים.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • קשה נורא להגיד. בסוף אין מה לעשות, ברגע שזה ספר מודפס יש גורמים רבים שצריכים להרוויח. החנות, הסופר, ההוצאה, החברה המשנעת. כולם שותפים לסיפור. אני חושב שלמרות האהבה לנייר המודפס, הפתרון האולטימטיבי טמון בספרים דיגיטליים. במקרה כזה שרשרת השותפים לרווח קטנה בהרבה ובסופו של דבר המחיר נמוך משמעותית לצרכן, היא מאפשר לסופר מחיה בכבוד, כמו גם להוצאה ולחברה שמתפעלת את האפליקציה. אני חושב ש'עברית' המדהימים, הם דוגמא נהדרת למערכת שמאפשרת כבוד לסופר, כבוד לספר וכבוד לקורא. יותר מזה אי אפשר לבקש. ככלל אם אני צריך להחליט בין מחיר נמוך יותר ורווח נמוך יותר לסופר, אבל תפוצה רחבה יותר, אני אעדיף את התפוצה. רובנו כותבים על מנת שאנשים יקראו, ואין שום דרך לכמת במחיר עוד קורא מאושר.
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • אהיה גאה בו מאוד. אין כמעט מקצוע שאני יכול לשים עליו את היד שהוא מכובד בעיני מכתיבה. אני חושב שכתיבת ספר היא סוג של הישג שיא בחיים ובתור כלל אצבע כתיבה עושה אנשים קשובים, מתבוננים ופתוחים יותר. אשמח מאוד אם מי מילדיי יהיה סופר. לא מסוגל לחשוב על הרבה דברים מרגשים יותר מזה.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • ארוחה טובה. כתיבה לא יכולה לעולם לא להתחרות בארוחה. כתיבה היא סיזיפית, כפוית טובה, קשה, מייסרת לפעמים. כתיבה היא לחצוב בסלע. ארוחה טובה? זה עונג צרוף. מי שנהנה יותר מדי מהכתיבה לדעתי הוא לא באמת סופר. סופר גדול לא יכול להנות מהכתיבה, בוודאי לא כל הזמן.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • סקס זו הנאה נטו, הנאה והענקת הנאה לשותפה שלך. וכתיבה? כמו שכתבתי בסעיף הקודם, כתיבה היא קשה ומייסרת. נכון, יש רגעים נורא מספקים בכתיבה, יש רגעים משמחים בכתיבה, יש רגעים בהם אתה מתבונן בכתיבה שלך ומתמלא גאווה. אבל ככלל, כתיבה היא מלאכה, היא חציבה, וככל מלאכה היא לא תמיד פשוטה ובוודאי לא תמיד מענגת.
  • באילו שעות ומיקום אתה אוהב לכתוב?
  • למרות שאני איש עסקים היום, במקורי אני עיתונאי. 10 השנים שלי בעיתונות הכשירו אותי מעל הכל לדבר אחד, היכולת לכתוב בכל מקום ובכל שעה. ראיינתי נשיאים, אלופים, שרים ובכירים במשק בכל מקום ובכל מצב כשמסביבי המולה ורעש במערכת העיתון. לכן, אני לא מייחס חשיבות למקום הכתיבה. בכל פעם שאני רוצה לייחס לכך חשיבות ומחפש לעצמי מקום רומנטי לכתיבה, אני נזכר בעמוס עוז שכתב את 'מיכאל שלי' ביושבו על האסלה בבית הצנוע בקיבוץ חולדה, ולהבדיל - בסבי שכתב יומן משישה מחנות השמדה בשואה על פתקים ועל חלקי נייר, בכל דקה שמצא. כלומר, הכתיבה היא בסוף בתוכנו, היא מגיעה מבפנים החוצה והנביעה תלויה בנו. אני אישית לא זקוק לטקס ולא למקום מיוחד. ברגע שהתחושה טובה, פותח את המחשב ויושב לכתוב.
  • קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
  • מי יקח אותי לקמפיין? אני לא דוגמן ולא דוגמנית. לגבי הישרדות? ממש אין לי עניין בזה. מי שרוצה להכניס את עצמו למעבדת הניסויים בבני אדם, מרצונו החופשי, שיהיה בריא.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • לא רואה ספר שלי שמתאים למיוזיקל. לא המותחן שכתבתי השנה, 'בית משותף', ולא ספרים שלי שבקנה ובהם 'דובאי. אהובתי', שהוא רומן. מצד שני, 'עלובי החיים' הפך למיוזיקל מדהים, מרגש כמעט כמו הספר וזה לא עניין פשוט. אז נגיד שאם יבואו ז'אן קלוד שנקברג ואלן בובליל, שני היהודים הצרפתיים שהפכו את 'עלובי החיים' למיוזיקל, ויבקשו להפוך את 'בית משותף' למיוזיקל, יש על מה לדבר.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה אתה חוזר ולמה?
  • אני רוצה לחזור לשנת 1939, ליתר דיוק 10 במאי 1939, ולהיות ליד ווינסטון צ'רצ'יל כשקיבל על עצמו את ראשות ממשלת בריטניה ולמעשה את המשימה להציל את העולם המערבי כפי שהכרנו אותו. בניגוד לעידן של היום, בו הכל התערבב והרעים לפעמים טובים והטובים לפעמים רעים, נשמע לי מרענן להיות לכמה שעות לצדו של צ'רצ'יל, במציאות שבה יש רוע מוחלט וטוב מוחלט. קשה לי להאמין שאפשר להתחרות עם העוצמה ועם הרגשת המחויבות שחשו צ'רצ'יל והאנשים שעבדו בקרבתו באותם ימים. זה נשמע לי כמו מנת אדרנלין מנצחת והזדמנות להיות לרגע אחד קטן חלק מהיסטוריה אמיתית.
  • אתה יכול לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחר?
  • הייתי רוצה להיפגש עם האייטולה חמנאי, המנהיג של איראן. אני לא מעריץ אותו, רחוק מזה. הייתי רוצה לשבת איתו, על כוס קפה שחור חזק ומהביל ולשאול אותו איזו מורשת הוא רוצה להשאיר אחריו. האם מורשת של שנאה, מלחמות והרס, או אולי מורשת של עולם טוב יותר. הייתי רוצה להבין כיצד בעולם שהולך ונהיה גלובלי, פתוח, מתקדם ומאוחד, הוא לוקח את המדינה שלו למקום יותר ויותר קיצוני, תוך גרימת נזק לאזור ומעל לכל לתושבי ארצו. הייתי מבקש לשאול אותו למה האיסלאם מתפרש אצלו בצורה כל כך אלימה, במקום בצורה חומלת ומכילה כפי שהוא מתפרש במקומות אחרים. אני לא תמים, קשה לי להאמין שהייתי משכנע אותו, אבל מי יודע. לחילופין, הייתי רוצה להיפגש עם לארי דיוויד. בעיני הוא האדם הכי מוכשר ביקום היום. כותב בחסד, שחקן עצום, חוקר מוביל של ההתנהגות האנושית. בכל פעם שאני רואה משהו שלארי דיוויד יצר, אני מתמלא ייאוש. אני אומר לעצמי שבעולם שבו הוא יוצר, קשה מאוד ליצור, הרי מה הסיכוי להגיע לרמות שהוא מגיע אליהן?
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • לדעתי א.ב. יהושע. סליחה על חוסר המקוריות, אבל אני חושב שהספרות העברית לא מוערכת מספיק. א.ב. יהושע הוא סופר אדיר שמצליח לשלב בין ספרות חדשנית, בועטת ושוברת מוסכמות, לצד ההבנה הבסיסית שצריך לדעת לספר סיפור. ישנם סופרים רבים שמוותרים על קומוניקטיביות בשביל אמירה. א.ב. יהושע הוא קודם כל מספר סיפורים גדול ובורא סצנות מבריקות, ורק לאחר מכן, או לכל הפחות במקביל, הוא יוצק את האמירה לתוך הספר. שנים מדברים על עמוס עוז ועל פרס נובל, לדעתי יהיה זה מן הצדק, 60 שנה אחרי ש"י עגנון, להעניק נובל לא.ב. יהושע, כי ספק אם עוד יהיו לנו סופרים כמוהו.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • אני חושב שכותבים מעט מאוד על הדור שלי ועל קשיי היומיום הפשוטים שלנו. אני יליד 1979, אנחנו דור שמתקשה מאוד להגיע לדירה, נע באופן יחסי בין הרבה עבודות וקרוע בין האתוס של ההורים והסבים, דור תש"ח ברובם, לבין הדור שאחרינו, המיליניאלס שנמצאים במקום אחר לגמרי. נדמה לי שלא מספיק כותבים על הדור הזה, על ההתלבטויות האמיתיות שלו, על הבעיות והקשיים שלו. בספר שלי 'בית משותף' ניסיתי להתייחס קצת לבורגנות הזעירה הזאת, שיושבת ברעננה ונאבקת עם בעיות הדור שלה. אני מקווה שהצלחתי.
  • כשיוצא לך ספר חדש, אתה באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • יצא לי רק ספר אחד חדש עד כה והייתי באופוריה. לידת ספר היא קצת כמו לידת תינוק ואני לא רואה שום סיבה לחרדה או לבריחה. זה כיף, זה נעים, זה מיוחד וצריך למצות את הרגע. אני מאחל לעצמי עוד הרבה רגעים כאלה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחר אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • המקצוע שלי זה לא כתיבה. הייתי עיתונאי במשך שנים, אחרי זה דובר עיריית רעננה, ראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון ומאז איש עסקים ומנכ"ל חברה. יש לי שניים וחצי תארים, כך שנדמה לי שבתחום הזה עשיתי מספיק אפילו בשביל לרצות את האמא הפולניה שלי. אם אפשר היום ללמוד, חופשי, והיה לי זמן לזה? אני חושב שהייתי משלים את התואר במשפטים שהתחלתי בשנת 2000. חלמתי להיות עורך דין, בסוף נהייתי עיתונאי ושמתי את לימודי המשפטים בצד ובמקומם השלמתי תואר ראשון ושני במדע המדינה ותקשורת פוליטית. הלוואי שהייתי יכול לקחת פסק זמן ולשבת ללמוד משפטים כמו בנאדם. זה חלום.
  • מהו פרק הזמן הממושך ביותר שבו ישבת וכתבת ברציפות?
  • אני מעריך שכתבתי 3-4 שעות ברציפות. היות ואצלי הכתיבה היא נלווית ולא המקצוע העיקרי שלי, אני כותב לרוב בערבים, כשכולם ישנים. אני מתיישב לרוב לשעה-שעתיים וממלא כמה עמודים במחשב. הייתי שמח לקחת ריטריט של כמה שבועות, לנסוע למלון נחמד, לקום כל בוקר, לשבת מול הים או הבריכה, לקחת מחשב ורק לכתוב. יום אחד.
  • כושר גופני – מה אתה עושה בקשר לזה?
  • היו ימים שהייתי עושה הרבה ובעיקר רץ. היום פחות וזה ניכר עלי. אני מאוד רוצה לחזור לפעילות גופנית קבועה וכמו הרבה דברים שאני מבטיח לעצמי, אני מאמין שיום אחד אקיים את זה. מתי? מי יודע.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל אתה מאפשר להם את זה?
  • שום ספר לא מבזבז לי את הזמן. אני קורא כל חיי, מגיל 5 ועד היום, ומשתדל לקרוא לפחות ספר אחד בשבוע. הקריאה היא הפסקול של החיים שלי, היא מלווה אותי כשאני אוכל, כשאני ממתין, כשאני נוסע (ולא נוהג כמובן), בשירותים וכמובן במיטה לפני השינה. אין אצלי הליכה לישון בלי לקרוא כמה עמודים בספר. כך שאני מאפשר לספרים לקחת נתח נכבד מזמני ושמח על כך עד מאוד. גם בימים לחוצים במיוחד, גם בשבועות לחוצים, גם בזמן שלמדתי לתואר הראשון והשני או כשנולדו ילדיי, תמיד הייתי עם ספר ביד, ואני מתכוון להמשיך בכך. וביתר שאת. תקראו הרבה, זה החיים!
עוד ראיונות עם סופרים