אחרי הרעש

_____

אט אט החלה אימי פורמת את החיתול ההדוק לגופי כשאבי מביט בנעשה מעבר לכתפה, לא יכול לעצור את התרגשותו. אימי בלי משים עיוותה את פניה, מעולם קודם לכן לא ראתה את האמת פרושה באופן בוטה לפניה, פות נשי חף וגלוי ואימי רגילה רק לבולבולים קטנים מלאי חיים לא לשפתיים אדומות ותפוחות. עבורה מדובר בסוד החבוי בין רגליה ומעולם לא התכופפה לראותו כל שכן להראותו באור יום. האינטימיות הכפויה, התובענית עם התינוקת פרי בטנה הייתה לה לזרה ועוררה בה סלידה, וגופה בלי משים זז אחורה. אני החלתי צורחת ורועדת תוך שאני מניפה את זרועותיי ורגליי אנה ואנה, האדמתי וצרחתי מלוא ריאותיי. חסרת אונים מוטלת על גבי התנצלתי על מה שחסר לי, על מה שאימי כל כך רצתה. התנצלתי וצרחתי "רק תאהבי אותי", אבל אימי הביטה בערווה התינוקית וידעה כי מה שמונח מולה מסמן רעות. היא שבוקר וערב שתי רגליה נטועות בקרקע ויודעת לנהל את העולם ביד בוטחת ועמידתה איתנה ומפוכחת מול סערה גדולה או קטנה, מול התינוקת פרי בטנה אחזה שיתוק. דבר לא יפצה אותה על החסר.

למזלי אבי הזיז את אימי ממקומה, עטף אותי במהרה ואסף אותי אל בין זרועותיו, מנחם ומפייס. כך התהלך בחדר לאורכו ולרוחבו תוך שהוא מנענע ומפזם באוזני בלחש שיר ערש בשפת אימו עד שנרגעתי.