מקום בדף העולם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מקום בדף העולם

מקום בדף העולם

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 58 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 58 דק'

דבורה אמיר

דבורה אמיר (1948) היא, סופרת ילדים ומשוררת ישראלית. נולדה בירושלים, גדלה והתחנכה בה ובאשקלון. למדה ספרות עברית ופילוסופיה יהודית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, וספרות אמריקנית באוניברסיטה של אילינוי. עוסקת בפיתוח תוכניות לימודים במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח).
החלה לפרסם שירים בגיל מבוגר יחסית. שיריה פורסמו לראשונה בכתב העת "חדרים" מס' 9 (1990) ואחר כך הופיעו בספרה הראשון, "בעירה איטית" (הקיבוץ המאוחד, 1994).
נושאי שירתה הם לרוב אי-צדק פוליטי, חברתי וקיומי. היא מתארת עוולות המתרחשות הן במישור המקומי, למשל הפגיעה של צה"ל בתושבים ערבים חפים מפשע, והן בעולם, למשל תוצאות הטיהור האתני ביוגוסלביה לשעבר. הנרטיב ההיסטורי משולב עם הנרטיב האישי. כך, למשל, תיאור משחקי המלחמה בשכונת ילדותה מהדהד באירוניה את מלחמות ישראל.
שם ספרה השני, "שירים דוקומנטריים" (2003), מעיד על המחויבות הכפולה האופיינית לה כאדם יוצר: להוויה הריאלית על פגמיה הרבים מזה, ולאמנות המילה מזה. למרות המחאה העולה מרוב שיריה, סגנונה אינו פלקטי אלא לירי, רגיש, משלב בין שפה מטפורית לשפת היומיום. הצד הספרותי בא לידי ביטוי גם בשיח העשיר שיוצרים השירים עם יצירות תרבות מגוונות: המיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה ההודית, שירה מערבית וישראלית עכשווית (אודן, פסואה, הרברט, אדוניס, אבידן ועוד), תרבות יידיש, אמנות מערבית, סרטים, אתרי אינטרנט ועוד.
שיריה תורגמו לאנגלית, לערבית ולסינית. זכתה בפרס קוגל לספרות ולשירה מטעם עיריית חולון (1996) ובפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2006).

תקציר

"אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין שֶׁאֵין לַכְּאֵב תַּכְלִית, וְצַעַר כֵּן מַשְׁאִיר סִימָנִים". כותבת המשוררת בשיר־מכתב אל המשורר פיליפ לרקין. בקול מהוסס אך בבִטחה היא כותבת על בני משפחה שמותם הולך ומתגבה על חייה, על אישה שחורה שאין לה יד להצביע על אשמים שהתעמרו בה, על זקן ויטנאמי שנסחף בסערה, על משפחה פלסטינית שהופגזה. באומץ וללא חשש דבורה אמיר מתארת את אותה בהלה גדולה מן האַין, מן הסוף.

דבורה אמיר פרסמה שירים בכתבי־עת שונים: סימן קריאה, חדרים, שְׁבו, מקרוב, כרמל ועלי שיח. ספרה בעירה איטית (הקיבוץ המאוחד, 1994) זיכה אותה בפרס קוגל לשירה, ועל ספרה שירים דוקומנטריים (הקיבוץ המאוחד, 2003) קבלה את פרס ראש הממשלה.

פרק ראשון

אני מתחילה להבין

           בעקבות פיליפ לרקין
 
אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין
שֶׁאֵין לַכְּאֵב תַּכְלִית,
וְצַעַר כֵּן מַשְׁאִיר סִימָנִים.
זֶה לֹא חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת
בַּצַּמָּרוֹת,
גַּם לֹא הַלִּטּוּף שֶׁלִּטֵּף אָדוֹן א.
אֶת כַּלְבּוֹ,
זֶה רַק הַוַּדָּאוּת הַצְּלוּלָה,
שֶׁדָּבָר כְּבָר לֹא יַעֲזֹר.
כְּמוֹ לִבְלֹעַ אֶת צִוְחַת
הַמַּסּוֹר בַּחֻרְשָׁה,
כְּמוֹ לִבְלֹם אֶת הֵד
הַחֲבָטָה בַּקַּרְקַע.

דבורה אמיר

דבורה אמיר (1948) היא, סופרת ילדים ומשוררת ישראלית. נולדה בירושלים, גדלה והתחנכה בה ובאשקלון. למדה ספרות עברית ופילוסופיה יהודית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, וספרות אמריקנית באוניברסיטה של אילינוי. עוסקת בפיתוח תוכניות לימודים במרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח).
החלה לפרסם שירים בגיל מבוגר יחסית. שיריה פורסמו לראשונה בכתב העת "חדרים" מס' 9 (1990) ואחר כך הופיעו בספרה הראשון, "בעירה איטית" (הקיבוץ המאוחד, 1994).
נושאי שירתה הם לרוב אי-צדק פוליטי, חברתי וקיומי. היא מתארת עוולות המתרחשות הן במישור המקומי, למשל הפגיעה של צה"ל בתושבים ערבים חפים מפשע, והן בעולם, למשל תוצאות הטיהור האתני ביוגוסלביה לשעבר. הנרטיב ההיסטורי משולב עם הנרטיב האישי. כך, למשל, תיאור משחקי המלחמה בשכונת ילדותה מהדהד באירוניה את מלחמות ישראל.
שם ספרה השני, "שירים דוקומנטריים" (2003), מעיד על המחויבות הכפולה האופיינית לה כאדם יוצר: להוויה הריאלית על פגמיה הרבים מזה, ולאמנות המילה מזה. למרות המחאה העולה מרוב שיריה, סגנונה אינו פלקטי אלא לירי, רגיש, משלב בין שפה מטפורית לשפת היומיום. הצד הספרותי בא לידי ביטוי גם בשיח העשיר שיוצרים השירים עם יצירות תרבות מגוונות: המיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה ההודית, שירה מערבית וישראלית עכשווית (אודן, פסואה, הרברט, אדוניס, אבידן ועוד), תרבות יידיש, אמנות מערבית, סרטים, אתרי אינטרנט ועוד.
שיריה תורגמו לאנגלית, לערבית ולסינית. זכתה בפרס קוגל לספרות ולשירה מטעם עיריית חולון (1996) ובפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2006).

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 58 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 58 דק'
מקום בדף העולם דבורה אמיר
אני מתחילה להבין

           בעקבות פיליפ לרקין
 
אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין
שֶׁאֵין לַכְּאֵב תַּכְלִית,
וְצַעַר כֵּן מַשְׁאִיר סִימָנִים.
זֶה לֹא חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת
בַּצַּמָּרוֹת,
גַּם לֹא הַלִּטּוּף שֶׁלִּטֵּף אָדוֹן א.
אֶת כַּלְבּוֹ,
זֶה רַק הַוַּדָּאוּת הַצְּלוּלָה,
שֶׁדָּבָר כְּבָר לֹא יַעֲזֹר.
כְּמוֹ לִבְלֹעַ אֶת צִוְחַת
הַמַּסּוֹר בַּחֻרְשָׁה,
כְּמוֹ לִבְלֹם אֶת הֵד
הַחֲבָטָה בַּקַּרְקַע.