1
אחרי שאסף את הדואר וקרא בייאוש את המכתב מהעירייה עלה אפרים לביתו, בלע כדור נגד צרבת והתיישב במטבח במקומו הקבוע מתחת לחלון הפונה לרחוב. שם היטיב לחשוב על דברים שהטרידו אותו, החל מטרדות קטנות הנוגעות לטיפול השוטף בבניין, שחזרו והופיעו ולא הרפו כזבובונים שחורים הדבקים במטרתם, ועד טרדות הקשורות לטיפול המתמשך באמו, לבריאותו ולחיים בכלל, אשר מאז פרישתו משירות הקבע כקצין מִנהלה בכיר בצבא חלפו למרבה תמיהתו מהר יותר. דווקא עכשיו, כשלא הייתה לו שום מחויבות מקצועית, ומשוויתר על קשרים רומנטיים עם מי מבני המינים ויכול להקדיש את זמנו להנאות הקטנות של החיים – ליקיצה מאוחרת, לעבודה בגינה, ואפילו לישיבה בטלה בשמש, כפי שדימה לפעמים את חייו לאחר הפרישה – מצא קושי למצות את חייו כפי שתמיד רצה.
רגע קל ישב והרעיד את רגלו השמאלית, ואז כשגמלה בלבו ההחלטה קם לחדר השני, נטל נייר מן המכתבה וכתב עליו באותיות גדולות "אספת דיירים דחופה", ובהיסוס הוסיף מתחת באותיות קטנות, "מחר אצל אפרים בשמונה בערב". הוא כמובן העדיף לערוך את האספה אצל הלגה, אך לא ניתן לבקש זאת ממנה בהתראה כה קצרה, במיוחד אחרי שקיימו את האספה האחרונה בדירתה, וגם בגלל עניין החתולים, והדף את ההתנגדות להזמין את השכנים לביתו.
הוא מילא את קערת המזון הירוקה המונחת במרפסת השירות, ירד שוב למטה והניח אותה במרכז הדשא בחצר הבניין, מביט בזעף סלחני איך התחמן ושלושת סגניו, ועוד אורח ג'ינג'י חדש, מתנפלים עליה כבריונים וחוטפים את הגרגירים. באיחור מה הניף את ידו באוויר לגרש את האורח מהחצר, אך זה לא מש מהקערה ורק הביט בחוסר עניין ביד המערבלת את האוויר.
שמש של תחילת יוני טיפסה כבר בשמים וגברה על האוויר הקריר מהלילה שהתנדף בהכנעה. מהבניינים הסמוכים יצאו בחיפזון דיירים ונכנסו למכוניותיהם בלי להביט לצדדים. אפרים הסתכל עליהם ממקום עומדו מתגלגלים אל שגרת יומם. שום געגוע לעבודה לא היה בו. למעלה מעשרים וחמש שנה קם עם שחר, נהג שעה וחצי עד הבסיס, ועם רדת החשכה חזר עייף וטרוד בעלויות אספקה ובניהול תקציבים. רק בנסיעות גמא שנתיים מחייו. הוא ליטף את עורפו וניגב טיפות זיעה זעירות שהתעבו עליו. כשפנה והביט אל החלקה הריקה ממול וחשב על רב הקומות שאמור להיבנות שם, נמלא שוב ייאוש וכעס.
מאז שזכר את הרחוב עמדה חלקה זו שוממה. מהפתח הרחב שנפרש בין שני הבניינים נשקפות השכונות הדרומיות של העיר ואזור התעשייה והמפעלים. בימים שבהם הראות טובה אפשר לראות מגג הבניין במרחק את שדות הבוּר ואת היישובים הקטנים הפרושים מדרום, ומצפון את הבניינים הגבוהים והאורות. לחלקה עצמה אין ערך רב בעיני תושבי השכונה. כמה סלעים פזורים בשטחה ומעט צמחיית בר גדלה בה. ואולי משום כך הייתה תגובתם הכללית לגזרה די אדישה. ועם זאת רבים מבעלי הכלבים ברחוב מוצאים בה מקום נוח לטייל עם כלביהם, בל"ג בעומר מבעירים בה ילדים ונערים מדורות, ומי שעובר לידה בסוף הקיץ זוכה למשב רוח קריר הפולש לרחוב. אפשר לראות בה חלקת טבע בעיר, ואך בזה, יהיה מי שיטען, טמון ערכה.
לשכונה בכללותה, כמו לחלקה, אין מאפיינים המייחדים אותה משכונות אחרות בעיר. קשה לומר שיש לה אופי מסוים, או אווירה. זו שכונת מגורים מתפתחת, בחלקה המערבי של העיר, שמוקד העניין העיקרי בה הוא המרכז המסחרי בקצה הרחוב הראשי העובר לכל אורכה. כשהוקם לפני שנתיים נפתחו בו מרכול, פיצרייה, מספרת נשים וקונדיטוריה. סמוך אליו בנו גם רחבה עגולה גדולה שסביבה הותקנו ספסלים, ובמרכזה העמידה העירייה פסל סביבתי גדול חסר צורה ועטור חישוקים ומוטות מתכת. בשבועות הראשונים להצבתו התקרבו תושבים ועמדו מולו דקות ארוכות בניסיון לפענח מה הם רואים. רק בעבור הזמן התרגלו לנוכחותו וקיבלוהו בלי לעמוד על פשרו.
אפרים הביט עוד כמה רגעים בחלקה, ואחר סקר את הצמחייה המקיפה את הדשא בחזית הבניין. לפני שבועיים שתל כמה דליות ופטוניות סגולות, זאת אחרי שנחל כישלון עם עגבניות ויותר מעשרה עשבי תיבול. בדיעבד, בבירור שערך עם גנן מומחה, התברר שהשקה אותם יותר מדי, ופרט ללואיזה לא שרד מהם אף אחד. לעומתם גדלה האפונה הריחנית בפאר. הוא טיפל בשׂיחיה בזהירות ובהקפדה יתרה. מנגנון ההאבקה העצמית של הפרחים עורר את התפעלותו: תהליך רבייה שלם מתנהל בתוך הפרח עצמו, ללא צורך בסיוע גורם חיצוני. האבקנים בולטים החוצה כדי שהאבקה תתפזר ביעילות, ושטח הפנים הגדול של הצלקת מותאם לקליטה מְרבית של אבקה. כשאפרים קירב את ידו אל אחד מעלי הכותרת, אצבעותיו היו נמרחות בפלומה של אבקה צהבהבה.
על אף חוסר התמצאותו בגינון הקדיש לצמחים בגינה חלק נכבד מזמנו. זה היה היחיד מבין עיסוקי הבניין שהסב לו הנאה ולא נעשה רק מתוקף מילוי חובותיו כראש הוועד. רק בגינה קרה ששכח את עצמו, וראשו היה מתרוקן ממחשבות. מאחר שגר בקומה הראשונה עשה בגינה כבשלו והחליט על דעת עצמו מה לשתול בה וכיצד לטפל בה, אבל הקפיד לדווח לדיירים בכתב על כל רכישה שביצע. ואולם הידיעה שאין היא באמת שלו העיבה תמיד על הנאתו.
לתפקיד ראש הוועד קשר את עצמו זמן קצר אחרי שעבר להתגורר בבניין. מאחר שהבניין ישן תמיד היה פיצוץ בצינור לטפל בו, חסימה בביוב, או בעיית ניקוז, בנוסף לפרויקטים גדולים כמו זיפות הגג, צביעת חדר המדרגות, החלפת שעוני המים, התקנת תאורה היקפית וכמובן גביית הכספים מהדיירים, שהייתה שנואה עליו במיוחד. לא פעם השתעשע במחשבה להיפטר מהאחריות על כל אלה ולהשאיר בידיו רק את הטיפול בגינה. הבעיה שלא היה מסוגל. הוא ידע שלולא יעמוד הוא בראש הוועד מצב הבניין יידרדר במהירות. כך קרה בחודשים הראשונים לאחר השבץ הראשון של אמו. חדר המדרגות נראה אז כמו סמטה בשוק והצמחים התחננו למים. לא עלה בדעת אף אחד מהדיירים להשקותם. כששב מאוחר בערב מאמו החתולים קפצו עליו מורעבים, הכניסה לבניין הייתה חשוכה, והפח לעלוני פרסומת שליד תיבות הדואר עלה על גדותיו. אפרים היה משוכנע שהתעלמו ממנו בכוונה. בישיבה שכינס סיפר לדיירים שהגיעו על מצבה של אמו ורמז שהוא זקוק לעזרה. אלא שבמקום להציע עזרה כולם רק החמיאו לו על תפקודו. איש לא התנדב להחליפו. לבסוף ויתר ורק ביקש מיגאל עזרה בגביית כספים. אפרים סיים לבדוק את הצמחים ופנה בחזרה למבוא הבניין, שם הידק את המודעה ללוח הקיר והתחיל לעלות לדירתו. בזמן שעלה שמע מישהו יורד במדרגות, ונעמד לפני דלתו והשתהה לראות מי בא.
