על דרך תמנתה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על דרך תמנתה

על דרך תמנתה

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2016
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 54 דק'

עוזי גדור

עוזי גדור (גולדנברג) נולד בי"א בתמוז תרצ"ה, 12 ביולי 1935 בישראל וגדל בראש פינה. במסגרת עבודתו הציבורית היה אחראי על כמה פרויקטים של פיתוח התיישבות בחבל הבשור, ברמת הגולן וברצועת עזה. בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היה אחראי על מערך הקליטה של העלייה מברית המועצות ומאתיופיה. ב-1997 התמנה ליועץ לפרויקטים מיוחדים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחר כך של אהוד ברק. במסגרת זו היה אחראי לפיתוח המגזר הערבי. במשך כל שנות עבודתו הציבורית כתב ספרות, אך החל לפרסם בשלב מאוחר.

מספריו:
קצה המחנה (תל-אביב : עכשיו, 1995)
ניצב על עין המים (תל אביב : תמוז, 1997)
עפולה : רומן (תל-אביב : גוונים, תשס"ד 2004)
רקיע בתוך המים : רומן (תל-אביב : ירון גולן, תשס"ה 2005)
ללקט בשדה אחר (תל-אביב : תמוז, 2006)
ליש (תל אביב : תמוז, 2010)
ליצנים (ירושלים : כרמל, תשע"א 2010)
צל הרים (תל אביב : חממה ספרותית, 2012)
בתרים (ירושלים : כרמל, תשע"ג 2013)
אל מקום שהנחלים הולכים (ירושלים : כרמל, תשע"ד 2014)
גן בעדן (ירושלים : כרמל, תשע"ד 2015)
על דרך תמנתה : רומן (ירושלים : כרמל, תשע"ו 2016)
אישה בכל אֵלֶּה : רומן (ירושלים : כרמל, תשע"ז 2017)

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/yrkynexj

תקציר

"לזכור שריק הרחוב.
נמשך אל השכונה שלנו, שבצורת חומות, קירות הבתים והגדרות מאבן, מתחברים לקו ארוך שלא תשבור, ורק להתקדם בצל שלו שעושה האור מלמעלה, ירח עגול. לפני כל בית פח זבל או חבית, כתמים שחורים שבולטים על הלבן, עד שבקושי תבחין במי שיושבת מכוּוֶצת לפני הקיר וילד על ברכיה. כתם שחור גם היא.
להתפלא שיושבת כאן, ואיך לא עצרה המשטרה, כי אמרו שהרגה בסכין. לא להבין איך כאן ברחוב בשעות הלילה.
ולמה עצרתי, עומד מולה. לא יודע אם פקוחות העיניים או סתם קפוא המבט לפנים בלי לראות. שׂער שחור אסוף אל העורף, והשאר ערמת בגדים, להיות מצע לפעוט שישן בשקט. לכי לישון, שמעתי את הקול שלי."
סיפור על שכונה שכולה חומות אבן, סיפור על רצח.
 
על דרך תמנתה הוא ספרו השנים עשר של עוזי גדור. מהביקורת על ספרו הקודם, גן בעדן:
"גדור שייך לשורה זעומה של כותבים טובים באמת… סופרים כאלה מושכים את אש כתיבתם, את המועקה והנואשות מעמקי הבטן ומשורשי הספרות הברנרית. הם מקימים בספריהם את ההוויה הישראלית מתוך הבנה עמוקה וטרגית. הקריסה שהם מתארים היא מהות מוחשת שאין להימלט ממנה."
-תלמה אדמון, מעריב ספרים.

פרק ראשון

התנצלות המלבה"ד
 
את סיפור אסנת הגשתי כסקיצה ראשונית לתזה במסגרת לימודיי לתואר שני. פסילתו נומקה על ידי החוג לחינוך ב"היעדר מאפיין חברתי מוכח". ראש החוג העלה אמנם רעיון, לשלב בסיפור פן סטטיסטי המלמד על הכלל. אך מחשבה זו התבררה לא יישומית בכלים המחקריים שברשותי. כל שנותר בידי, אוסף הקלטות של סיפורי שכנים, שאותם העליתי על הכתב תוך מאמץ לשמר סגנונות ונקודות מבט אישיים, ולהפוך אותם (במכוון) מחומר מדעי למשהו שעל גבול ספרות. ההעדפה (עוד קודם לכן) להציג את הראיונות כמונולוגים, תוך השמטת חלקו של הצד המראיין (זו אני), הולידה טיעונים שיש בחומר הטיה, שאלות מנחות הועלמו מן הטקסט ועל כן, טענו, הוא מגמתי. לכך צורפה, כמובן, התרשמותי שלי, הסובייקטיבית מאוד, על רקע הסדנה למשחק שקיימנו בכלא. אלה רק חלק מהביקורות שהושמעו בוועדה האקדמית.
 
בדיון הועלתה המלצה להשלים את התמונה בעזרת פרק זיכרונות מהשנים שחלפו, אירועי ילדות וחוויות התבגרות משם ומכאן, ובתווך, הצעדה הלילית הנוראה ההיא. לא היה בהמלצה זו משום מוצא למצב שאליו נקלעתי, ובכל זאת נראתה לי ראויה. אזי צצה במפתיע נחרצותו של האיש ז'וּליק (יוצג בהמשך), לכתוב בעצמו את הסיפור מפי אסנת, "כדי להבטיח שלא תעוּות זווית הראייה" (?). בכך, כמובן, התארך העניין והפך מסורבל מאוד, כי הרי הפיכת פרשה אישית למחקר מייצג מחייבת ניתוח רקע ונתונים כמותיים, ובנוסף, עבודת ניסוח ועריכה מדעיים. באין מוצא בחרתי להניח לזאת, בבחינת חלב שנשפך.
 
רק לאחר זמן, בעיקר למקרא מה שהעלה ז'וּליק על הכתב, אבל גם כיוון שהפרשה עצמה לא נתנה לי מנוח, בחרתי להביאה לדפוס, כפי שנמצאה בדפים ובסרטי ההקלטה. חומר גלם שאולי יזכה אי פעם לטיפול אמנותי מקצועי יותר ומתן יד חופשית לכל המעוניין. לכן התעלמתי גם מהסתייגותו של ז'וּליק לגבי ההבדלים באיכות העדויות, שלטענתו אינן אלא התייחסויות אישיות של דוברים, שרק שכונת המגורים מחברת ביניהם. מהלגלוג שלו על אחד מהם הבנתי שיש צורך במתן רקע שיבהיר מיהו מי. אבל כאן התעקשתי אני להבליע מידע זה במונולוגים עצמם (מעשה ידי, אני מודה, שכן כאמור, הוקלטו כראיונות). התוצר שהתקבל – בוסרי, מקוטע, מליצי כלשהו (פואטי מדי, לטענת הפרופסורים שנזהרו מלהעליב). בכל זאת אולי חיזק את מגוון נקודות המבט והוסיף צבע (בעיקר לגבי השכונה הזאת, שכולה אוסף משפחות וטיפוסים שלא מתחברים. מידת סדום, על פי הגדרת ז'וּליק, שלי שלי, שלך שלך).
 
מאידך התברר שאנשים האריכו בדיבורים מסביב, פטפוטים ליד ספל התה. אולי באשמתי, מפני שבפירוש נתבקשו לספר על עצמם, כדי למשוך בלשון, וגם סתם סקרנות שלי, כי אוהבת להכיר בני אדם. מגוון טיפוסים, בכללם ילדון חובב בעלי חיים, קטן ומרחף, שאולי קלט (או הריח) והבליע במיני רמזים. מחט בערמת שחת. בסופו של דבר, בקושי נגעו באסנת עצמה, שבגללה היה כל הטורח. מסתבר שלא הכירו, לא ממש, ומלבד ז'וּליק גם לא גילו התעניינות רבה. הדברים ניתנו כמעט במלואם ובשפתם, ורק עם מעט התערבות בניסוח. לכן לפעמים מילה גבוהה בפי ילד. פגם.
 
סוף שרחוקה משלמות התוצאה, אבל זהו שהעליתי.

עוזי גדור

עוזי גדור (גולדנברג) נולד בי"א בתמוז תרצ"ה, 12 ביולי 1935 בישראל וגדל בראש פינה. במסגרת עבודתו הציבורית היה אחראי על כמה פרויקטים של פיתוח התיישבות בחבל הבשור, ברמת הגולן וברצועת עזה. בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היה אחראי על מערך הקליטה של העלייה מברית המועצות ומאתיופיה. ב-1997 התמנה ליועץ לפרויקטים מיוחדים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואחר כך של אהוד ברק. במסגרת זו היה אחראי לפיתוח המגזר הערבי. במשך כל שנות עבודתו הציבורית כתב ספרות, אך החל לפרסם בשלב מאוחר.

מספריו:
קצה המחנה (תל-אביב : עכשיו, 1995)
ניצב על עין המים (תל אביב : תמוז, 1997)
עפולה : רומן (תל-אביב : גוונים, תשס"ד 2004)
רקיע בתוך המים : רומן (תל-אביב : ירון גולן, תשס"ה 2005)
ללקט בשדה אחר (תל-אביב : תמוז, 2006)
ליש (תל אביב : תמוז, 2010)
ליצנים (ירושלים : כרמל, תשע"א 2010)
צל הרים (תל אביב : חממה ספרותית, 2012)
בתרים (ירושלים : כרמל, תשע"ג 2013)
אל מקום שהנחלים הולכים (ירושלים : כרמל, תשע"ד 2014)
גן בעדן (ירושלים : כרמל, תשע"ד 2015)
על דרך תמנתה : רומן (ירושלים : כרמל, תשע"ו 2016)
אישה בכל אֵלֶּה : רומן (ירושלים : כרמל, תשע"ז 2017)

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/yrkynexj

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2016
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 54 דק'
על דרך תמנתה עוזי גדור
התנצלות המלבה"ד
 
את סיפור אסנת הגשתי כסקיצה ראשונית לתזה במסגרת לימודיי לתואר שני. פסילתו נומקה על ידי החוג לחינוך ב"היעדר מאפיין חברתי מוכח". ראש החוג העלה אמנם רעיון, לשלב בסיפור פן סטטיסטי המלמד על הכלל. אך מחשבה זו התבררה לא יישומית בכלים המחקריים שברשותי. כל שנותר בידי, אוסף הקלטות של סיפורי שכנים, שאותם העליתי על הכתב תוך מאמץ לשמר סגנונות ונקודות מבט אישיים, ולהפוך אותם (במכוון) מחומר מדעי למשהו שעל גבול ספרות. ההעדפה (עוד קודם לכן) להציג את הראיונות כמונולוגים, תוך השמטת חלקו של הצד המראיין (זו אני), הולידה טיעונים שיש בחומר הטיה, שאלות מנחות הועלמו מן הטקסט ועל כן, טענו, הוא מגמתי. לכך צורפה, כמובן, התרשמותי שלי, הסובייקטיבית מאוד, על רקע הסדנה למשחק שקיימנו בכלא. אלה רק חלק מהביקורות שהושמעו בוועדה האקדמית.
 
בדיון הועלתה המלצה להשלים את התמונה בעזרת פרק זיכרונות מהשנים שחלפו, אירועי ילדות וחוויות התבגרות משם ומכאן, ובתווך, הצעדה הלילית הנוראה ההיא. לא היה בהמלצה זו משום מוצא למצב שאליו נקלעתי, ובכל זאת נראתה לי ראויה. אזי צצה במפתיע נחרצותו של האיש ז'וּליק (יוצג בהמשך), לכתוב בעצמו את הסיפור מפי אסנת, "כדי להבטיח שלא תעוּות זווית הראייה" (?). בכך, כמובן, התארך העניין והפך מסורבל מאוד, כי הרי הפיכת פרשה אישית למחקר מייצג מחייבת ניתוח רקע ונתונים כמותיים, ובנוסף, עבודת ניסוח ועריכה מדעיים. באין מוצא בחרתי להניח לזאת, בבחינת חלב שנשפך.
 
רק לאחר זמן, בעיקר למקרא מה שהעלה ז'וּליק על הכתב, אבל גם כיוון שהפרשה עצמה לא נתנה לי מנוח, בחרתי להביאה לדפוס, כפי שנמצאה בדפים ובסרטי ההקלטה. חומר גלם שאולי יזכה אי פעם לטיפול אמנותי מקצועי יותר ומתן יד חופשית לכל המעוניין. לכן התעלמתי גם מהסתייגותו של ז'וּליק לגבי ההבדלים באיכות העדויות, שלטענתו אינן אלא התייחסויות אישיות של דוברים, שרק שכונת המגורים מחברת ביניהם. מהלגלוג שלו על אחד מהם הבנתי שיש צורך במתן רקע שיבהיר מיהו מי. אבל כאן התעקשתי אני להבליע מידע זה במונולוגים עצמם (מעשה ידי, אני מודה, שכן כאמור, הוקלטו כראיונות). התוצר שהתקבל – בוסרי, מקוטע, מליצי כלשהו (פואטי מדי, לטענת הפרופסורים שנזהרו מלהעליב). בכל זאת אולי חיזק את מגוון נקודות המבט והוסיף צבע (בעיקר לגבי השכונה הזאת, שכולה אוסף משפחות וטיפוסים שלא מתחברים. מידת סדום, על פי הגדרת ז'וּליק, שלי שלי, שלך שלך).
 
מאידך התברר שאנשים האריכו בדיבורים מסביב, פטפוטים ליד ספל התה. אולי באשמתי, מפני שבפירוש נתבקשו לספר על עצמם, כדי למשוך בלשון, וגם סתם סקרנות שלי, כי אוהבת להכיר בני אדם. מגוון טיפוסים, בכללם ילדון חובב בעלי חיים, קטן ומרחף, שאולי קלט (או הריח) והבליע במיני רמזים. מחט בערמת שחת. בסופו של דבר, בקושי נגעו באסנת עצמה, שבגללה היה כל הטורח. מסתבר שלא הכירו, לא ממש, ומלבד ז'וּליק גם לא גילו התעניינות רבה. הדברים ניתנו כמעט במלואם ובשפתם, ורק עם מעט התערבות בניסוח. לכן לפעמים מילה גבוהה בפי ילד. פגם.
 
סוף שרחוקה משלמות התוצאה, אבל זהו שהעליתי.