"אבל אל הכלבים השחורים אני חוזר יותר מכול. הם מטרידים אותי כשאני מהרהר באושר שאני חב להם, בעיקר כשאני מרשה לעצמי לחשוב עליהם לא כעל בעלי חיים, אלא כעל רוחות רפאים של כלבי ציד, כהתגלמויות."
שני אנגלים צעירים, בורגנים אידיאליסטים, ברנרד וג'וּן, מתאהבים זה בזה בשלהי מלחמת העולם השנייה, נישאים, מצטרפים למפלגה הקומוניסטית וצופים באופטימיות אל העתיד: עתידם האישי ועתידו של העולם הקם מהריסותיו בתום המלחמה הנוראה. לא עובר זמן רב ודרכיהם נפרדות. לא מפני שאינם אוהבים עוד זה את זה, אלא מפני שהוא דבֵק בהשקפת העולם השכלתנית שלו ואילו היא – בעקבות פגישה כמעט קטלנית עם שני כלבים שחורים אימתניים – מפליגה אל מחוזות אחרים, של רוחניות צרופה.
הסיפור מסופר בעטו של חתנם של בני הזוג, שהודות לקשר האמיץ שהוא מכונן עמם מצליח לחדור אל עולמותיהם המנוגדים ואל השבר המכאיב שערער את חייהם המשותפים אך לא מחה את אהבתם – שבר שאינו רק שברם הפרטי אלא גם שברו של העולם המערבי בכלל, ושל אירופה בפרט, במאה העשרים.
סגולתו הגדולה של הספר והרגיש הזה היא הזיקה המורכבת שהוא מעמיד בין גורלם של יחידים, על הפרטים האינטימיים ביותר של חייהם, ובין המאורעות ההיסטוריים המתחוללים סביבם. הזיקה הזאת לובשת פנים שונות: החל בהתמודדות עמוקה עם האסונות והמצוקות הגדולות של המאה, והאידיאולוגיות המבקשות לתת להן פתרונות, וכלה – על דרך ההומור – בשיבוש החיים הפרטיים, כשהידיעה על קריסתה של חומת ברלין, למשל, אינה מניחה לגבר ואשה לסיים את התעלסותם.
כלבים שחורים הוא גם סיפור אנושי עדין ונוגע ללב וגם התבוננות מרתקת, ביושר, בשכל וברגש, ובאחדות מתהפוכות העת החדשה מפרספקטיבה משולבת של שני דורות.
ספרו הראשון של איאן מקיואן שתורגם לעברית, הרואה אור כעת במהדורה מחודשת.
