מאה שנים של בדידות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאה שנים של בדידות
מכר
מאות
עותקים
מאה שנים של בדידות
מכר
מאות
עותקים

מאה שנים של בדידות

ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 1972
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 371 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 11 דק'

גבריאל גרסיה מארקס

גבריאל גרסיה מארקס נולד ב־1927 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית-הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד – ברצון הוריו ובניגוד לרצונו – משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב־1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות בכתב ובתפקידים אחרים בקולומוביה ומחוץ לה, בין השאר ברומא, פריס, ברצלונה, לה הבאנה, קרקס וניו יורק. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב־1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר מאה שנים של בדידות. בעם עובד ראו אור בעברית ב"ספרייה לעם": מאה שנים של בדידות, סתיו של פטריארך, אהבה בימי כולרה, גנרל במבוך, שנים עשר סיפורים נודדים, על אהבה ושדים אחרים, ידיעה על חטיפה, לחיות כדי לספר; זכרונות מהזונות העצובות שלי וסיפורו של ניצול. ב"פרוזה אחרת" - כרוניקה של מוות ידוע מראש.
 
בשנת 1982 קיבל מארקס את פרס נובל לספרות.

תקציר

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרית ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים, שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעשה כרוניקה של האנושות כולה. 
מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה ולבסוף חזרה אל בדידותו של היחיד, מקופלות ברומן אפוס בלתי רגיל זה, שסיפור העלילה המרכזי שלו משובץ שלל צבעוני של מעשיות עם מרתקות והוא מלהיב את דמיונם של קוראים בכל העולם.
הסופר הקולומביאני גבריאל גארסיה מארקס נולד בעיירה אראקאטאקה, היא "מקונדו" האגדית העוברת כחוט השני בכל יצירתו והמגיעה לשיא עיצובה ב"מאה שנים של בדידות", שזכה לפרסום בין לאומי.
כסופרים רבים של אמריקה הלטינית נדד לארצות שונות, בהן מכסיקו, שם שהה שש שנים, וספרד שבה חי שלוש שנים. ב- 1971 שב למולדתו. מספריו: "השלכת" (1951), "איש אינו כותב אל הקולונל" (1961), "לווייתה של האם הגדולה" ו"השעה הרעה" (1962). מארקס עוסק גם בעתונות ובכתיבת תסריטים לקולנוע.
גבריאל גרסיה מארקס נולד ב־1927 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית-הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד – ברצון הוריו ובניגוד לרצונו – משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב־1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות בכתב ובתפקידים אחרים בקולומוביה ומחוץ לה, בין השאר ברומא, פריס, ברצלונה, לה הבאנה, קרקס וניו יורק. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב־1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר מאה שנים של בדידות. בעם עובד ראו אור בעברית ב"ספרייה לעם": מאה שנים של בדידות, סתיו של פטריארך, אהבה בימי כולרה, גנרל במבוך, שנים עשר סיפורים נודדים, על אהבה ושדים אחרים, ידיעה על חטיפה, לחיות כדי לספר; זכרונות מהזונות העצובות שלי וסיפורו של ניצול. ב"פרוזה אחרת" - כרוניקה של מוות ידוע מראש.
 
בשנת 1982 קיבל מארקס את פרס נובל לספרות.

עוד על הספר

  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 1972
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 371 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 11 דק'
מאה שנים של בדידות גבריאל גרסיה מארקס

טעימה מהספר תעלה בקרוב...