טעות יפהפייה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טעות יפהפייה
מכר
אלפי
עותקים
טעות יפהפייה
מכר
אלפי
עותקים

טעות יפהפייה

4.4 כוכבים (276 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 94

עוד על הספר

  • תרגום: עמית פרדס
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 322 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 22 דק'

תקציר

רומן חדש וסקסי מאת וי קילנד, הסופרת מספר אחת של ה"ניו יורק טיימס".
 
הפעם הראשונה שפגשתי את קיין ווסט הייתה בבר.
הוא שם לב שאני מביטה לעברו וחשב בטעות שמשמעה של ההבעה הזעופה שלי היא שאני רוצה להתחיל איתו.
כשניסה לדבר איתי, אמרתי לו ישר מה אני חושבת על התחת השקרן, הבוגדני והמנופח שלו.
תבינו, האידיוט היפהפה חיזר אחרי חברתי הטובה ביותר, הכניס אותה למיטה ולא סיפר לה שהוא נשוי.
הוא היה ראוי לכל מילה שהטחתי בו.
בייחוד כשחיוך עצל עלה על פניו המושלמות בתגובה לזעם שלי.
אלא שהתברר שירדתי על הבחור הלא נכון.
אופס. טעות שלי.
הייתי כל כך נבוכה שיצאתי מהבר בלי להתנצל.
בכל מקרה, בחיים לא אראה שוב את הזר הנאה הזה, נכון?
זה מה שחשבתי... עד שנכנסתי לכיתה למחרת בבוקר.
ובכן, שלום פרופסור ווסט, אני עוזרת ההוראה החדשה שלך.
אעבוד תחתיך ... אך לא בצורה שבה אתה חושב.
אם כי אולי הפרשנות לכך לא תהיה כל כך גרועה - לעבוד תחת פרופסור ווסט.
 
זה הולך להיות מעניין...

פרק ראשון

פרק 1
 
רייצ'ל
 
 
חייב להיות קשר מדעי בין גברים שהם מבורכים מבחינה גנטית לעובדה שהם מתנהגים כמו מניאקים.
הסתכלתי שוב על הסיבה לכך שחברתי שיכורה. הוא עמד מחוץ לשירותי הגברים. כמובן שהתור לשירותי הנשים היה אינסופי, משום שרק לגברים מותר להתפנות בנחת. בחור נשוי עמד שם וסימס בטלפון שלו - בטח שיקר לעוד אישה תמימה. בחנתי את ידו השמאלית, בזמן שאצבעותיו הקלידו בשצף קצב. אין טבעת. ממש מפתיע. אני בטוחה שרצועת מתכת מבריקה שמסמלת התחייבות נצחית לאדם אחר הקשתה על הגבר הזה למכור את עצמו כרווק שמחפש את אשת חלומותיו.
איכס. איזה מניאק.
אני אוהבת את אווה, אבל אני חושבת שהייתי חושדת בכל גבר בן שלושים ומשהו שהיה מוציא מהפה זבל מהסוג הזה כבר בדייט הראשון.
עיניי התרוממו מידו של בחור נשוי בדיוק כשהרים את מבטו. לו רק עיניים היו יכולות לירות חצים אמיתיים. הזעפתי פנים לעבר הממזר. אני לא יודעת למה הופתעתי כשהוא חייך אליי.
אידיוט.
בטח חשב שנדלקתי עליו.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס כדי להסיח את דעתי, והורדתי את מבטי אל הטלפון כדי להתעדכן בסמסים בזמן שהמתנתי. אלא ש... לא הצלחתי לראות את האותיות הארורות ללא משקפיי. החזרתי את הטלפון לכיס וחשתי את עיניו עליי בזמן שהמתנתי בסבלנות בתור. אבל ידעתי שבמבט זועף משתמשים ביותר שרירי פנים מאשר בחיוך, והאידיוט הזה לא היה שווה קמטים.
אחרי שהשתמשתי בשירותי הנשים וכמעט צרבתי את ידיי כששטפתי אותן - בכיור באו'ליריס הייתה רק טמפרטורה אחת: חם רצח - הייתי מוכנה ללכת הביתה. המשמרת שלי הסתיימה לפני שעה ואווה הייתה אומללה מאז שנכנס הבוגד, אז הייתי בספק אם היא תתנגד ללכת הביתה מוקדם.
קול בריטון עשיר עצר אותי כשיצאתי משירותי הנשים. "אני מכיר אותך מאיפשהו?"
הסתובבתי וראיתי את בחור נשוי דוחף את עצמו מהקיר שעליו נשען, כאילו חיכה לי. תתעלמי ממנו, רייצ'ל. הוא לא שווה את הזמן שלך. הסתכלתי בעיניו כדי שידע ששמעתי אותו, ואז הפניתי לו את גבי ועשיתי את דרכי במסדרון הארוך לעבר הבר.
הוא לא קלט את הרמז. הוא הלך לידי והתחיל להגיד משהו כשעצרתי בפתאומיות. הסתובבתי אליו. "אתה לגמרי מניאק. אתה יודע?"
הייתה לו התעוזה להיראות המום. "אני? אני מנחש שאנחנו מכירים זה את זה?"
"אני מכירה טיפוסים כמוך."
"למה לעזאזל הכוונה?"
גילגלתי עיניים. "אתה חושב שרק בגלל שאתה יפהפה, אתה יכול לחרבן על אנשים. אתה חושב שהחיוך שלך יכול להוציא אותך מכל דבר. אז אני ממש מקווה שהקרמה תינשך אותך בתחת יום אחד, ושאשתך הקטנה והיפה תזיין את חצי ניו יורק ותדביק אותך במחלת מין כזו שתגרום לזין הגדול שלך ליפול."
הוא הרים את ידיו. "תקשיבי, מותק, אני לא יודע מי את חושבת שאני או מה את חושבת שהזין הגדול שלי עשה לא בסדר, אבל אני די בטוח שאת מתבלבלת וחושבת שאני מישהו אחר."
ההבעה שלי שידרה לו שיחסוך ממני את הבולשיט שלו. "אני כאן עם אווה."
"אה. אווה. זה מסביר הכול."
נהמתי עליו - ממש. "גרררר... זה אמור להסביר הכול."
האידיוט חייך חיוך של מיליון דולר. "את חמודה כשאת נוהמת ככה."
עיניי כמעט קפצו ממקומן. "אתה באמת מתחיל איתי?"
"זה יהיה דפוק מצידי, לא? בהתחשב ב... את יודעת... אני ואווה וכל זה."
"אתה חתיכת טיפוס." הסתובבתי כדי ללכת ממנו.
"חכי." הוא תפס את זרועי ועצר אותי שוב. "אני יכול לשאול אותך רק דבר אחד?"
"מה?"
"מי זאת אווה?"
לא, זה לא אמיתי. בחור כמוהו - יכול להיות שלא זכר את כל הנשים שדפק. כלומר, עברו שבועיים שלמים מאז הפעם האחרונה ששכבו. "לך הביתה לאשתך, אואן."
השארתי את אואן הנשוי עומד במסדרון וחזרתי לשולחן, שם אווה הטביעה בשקט את כאבה בטיפה המרה.
"רוצה לעוף מפה? אני די עייפה ואני צריכה לקום מחר מוקדם."
חשבתי שאין טעם לציין את ההיתקלות הקטנה שלי עם אואן. זה רק יחריף את המצב. לרוע המזל, אווה ממש התחילה להתאהב במניאק. בחודש שהם יצאו הוא גרם לה להתעלף כמעט, כשהוא האכיל אותה בסיפורים איך הוא רואה אותם יחד בעתיד עם שני ילדים וכלב פאג.
באופן אירוני, הוא צדק. העתיד שלהם אכן כלל שני ילדים וכלב פאג. משום שהוא החזיק ברצועה של כלב כשטייל עם שתי בנותיו הקטנות ובהירות השיער, בדיוק כשאווה נתקלה בו בפארק. אלא שהוא שכח לציין שבגרסה זו של העתיד שלו, אשתו גם תחזיק את בנם בן החודש כשיטיילו.
אווה התנדנדה קצת כשקפצה מכיסאה הגבוה. "אני צריכה לטפס על הבר הזה ולהגיד לכל אישה להיזהר מהמניאק הזה."
בדרך כלל הייתי מסכימה. אבל הייתי די בטוחה שאם היא תטפס על הבר הערב, זה ייגמר בנסיעה למיון.
"הוא לא שווה את האוויר שאת נושמת." הורדתי את הסוודר שלה ממסעד הכיסא והרמתי אותו כדי לעזור לה ללבוש אותו. היא נאנחה ופספסה בפעמיים הראשונות כשניסתה להכניס את ידיה לשרוולים.
מאחורי הבר, צ'ארלי - שהקשיב לנו רוב הערב - מזג בירה. "זהו זה. מעכשיו אני רוצה שמות." הוא הטיח את הכוס המלאה על הבר, והתיז את הבירה לכל הכיוונים. "אני אריץ בדיקה על כל המניאקים שאתן יוצאות איתם." צ'ארלי או'לירי היה הבעלים של הבר בברוקלין, שבו אווה ואני עבדנו. הוא גם היה שוטר בדימוס.
חייכתי. "אוקי. אבל אתה יודע שזה גורם לי לרצות לתת לך שמות של רוצחים סדרתיים חשודים - רק כדי לראות את האוזניים שלך מקבלות את הגוון המקסים הזה של הסגול, שהן מקבלות כשאתה עצבני." רכנתי מעל הבר ונישקתי אותו בלחי. "לילה, צ'ארלי-או."
הוא רטן משהו שנשמע כמו כמה הוא אסיר תודה שאין לו בנות ונפנף אותי משם.
"נוכל לצאת דרך הדלת האחורית?" שאלה אווה. "אני לא רוצה לעבור לידו בדרך החוצה."
"בטח. כמובן."
שילבתי את זרועי בזרועה כדי להיות בטוחה שתישאר יציבה כשהלכנו. אחרי כמה צעדים, הרמתי מבט וראיתי את בחור נשוי עומד ליד הדלת האחורית.
"אממ... אווה, כדאי שנצא מקדימה. הוא עומד עכשיו ליד הדלת האחורית."
היא הביטה סביב החדר. "לא, הוא בדלת הקדמית, מדבר עם סאל, המלצר החדש."
היא הייתה יותר שיכורה ממה שחשבתי. הרמתי את סנטרי לעבר היציאה האחורית, בקו ישיר לאואן. "זאת הדלת האחורית, אווה."
"אני יודעת. אואן בדלת הקדמית."
קימטתי את מצחי. "זה לא אואן? עם חולצת הכפתורים הכחולה?"
היא נחרה בשכרות. "אמרתי שהוא החתיך בחולצת הכפתורים הכחולה, לא האליל היווני שמדגמן אחת."
ראשי הסתובב במהירות לחזית הבר. ליד הדלת הקדמית עמד רק בחור אחד שלא הכרתי, והוא דיבר עם סאל. "אואן מדבר עם המלצר החדש עכשיו?"
היא הסתכלה שוב ואז נאנחה והנהנה. "אני צריכה להגיד לסאל לתת לו אגרוף."
"אווה, הבחור שמדבר עם סאל עכשיו, ממש ברגע זה, הוא אואן?"
"כן."
"החולצה שלו חומה, אווה. לא כחולה."
היא הסתובבה שוב לעבר הדלת הקדמית, צמצמה את עיניה ואז משכה בכתפיה. "אולי. אני לא רואה כל כך טוב. עדשות המגע שלי מרוחות מהאיפור שלי ומבכי."
כשהיא אמרה שהאקס שלה בדיוק נכנס לבר והצביעה לעבר הכיוון הכללי של הדלת הקדמית, היה רק בחור אחד עם חולצת כפתורים כחולה.
שיט.
נזפתי בבחור הלא נכון.
כיוון שלא יכולתי להכריח את אווה לצאת דרך הדלת הקדמית, שם אואן האמיתי עמד, נאלצתי לבלוע את גאוותי. כמובן שהבחור שלא היה אואן הסתכל עליי בחיוך זחוח כל הדרך לדלת האחורית.
הוא הנהן לחברה שלי כשעברנו. "שיהיה לילה טוב, אווה. לילה, פלפלית."
בחרתי לנהוג בפחדנות ושמרתי על ראש ישר, נמנעת מקשר עין עם הבחור, עד שיצאנו מהדלת.
אווה לא הייתה עד כדי כך חזקת אופי. היא הפנתה את ראשה וקיבעה את עיניה על הבחור שלא היה אואן גם כשעשינו את דרכנו לסמטה. אולי היא הייתה שיכורה עם עדשות מגע מעורפלות, אבל היא לא הייתה עיוורת.
"וואו. ראית את הבחור הזה? והוא אמר עכשיו את השם שלי?"
העפתי מבט לאחור בדיוק כשנסגרה דלת הבר. הבחור שלא היה אואן נופף בידו, כשחיוך ממזרי על פניו.
"את שומעת דברים."
***
 
אלוהים, עמדתי לאחר.
לא מספיק שהשיעורים של יום שני היו קשים אחרי שעבדתי משמרת כפולה ביום ראשון, היה לי כתם על החולצה משום שהקפה שלי נשפך כשנאלצתי ללחוץ בפתאומיות על הבלמים בשביל קשיש שנהג בקאדילק ענקית. הוא החליט שהוא צריך לפנות שמאלה... מהנתיב הימני.
היום הראשון של הלימודים תמיד היה סיוט. אנשים שוטטו בקמפוס, עמדו באמצע הכביש ונתנו לחבריהם לכיתה הוראות כיוון לבניינים השונים. צפרתי לשני סטודנטים מהשנה הראשונה שעשו בדיוק את זה. הם הסתכלו עליי כאילו אני זו שמעצבנת.
קדימה. זוזו, אנשים.
אחרי שהקפתי את מגרש החניה שלוש פעמים, חניתי בחניה השמורה לפני אולם נורדיק. רכנתי קדימה ופשפשתי בתא הכפפות. כשחיפשתי את מה שהייתי צריכה חצי מתכולת התא נפל על הרצפה.
מצאתי.
דחפתי דוח חנייה ישן מתחת למגבי השמשה הקדמית ויצאתי לאולם הרצאות 208. הייתי ממש חייבת להשתין אבל החלטתי להתאפק עד אחרי השיעור. ידעתי שלושה דברים על פרופסור ווסט, מלבד העובדה שהוא עבד במחלקת הקומפוזיציה. דבר ראשון: הוא פיטר את עוזרת ההוראה הקודמת שלו משום שהיא סירבה לתת ציונים קשוחים כפי שדרש. דבר שני: בשבוע האחרון, כל מי שסיפרתי לו שהועברתי לפרופסור ווסט עשה פרצוף - ולא פרצוף מעודד - ואמר שהוא מניאק שכמעט פוטר לפני כמה שנים. ודבר שלישי: הוא שנא כשסטודנטים מאחרים. הוא היה ידוע בתור מרצה שנועל את הדלת כשהשיעור מתחיל כדי שהמאחרים לא יוכלו להיכנס להרצאה שלו.
שום דבר מהדברים האלה לא בישר לי טובות. אבל איזו ברירה הייתה לי? משרת עוזרת ההוראה שלי עם פרופסור קלרנס בוטלה כשזה מת לפתע ממפרצת לפני שלושה שבועות. היה לי מזל שהצלחתי להשיג משרה אחרת בהתראה קצרה כל כך. ובלי משרת עוזרת הוראה, לא היה מצב שאצליח לעמוד בשכר הלימוד לקונסרבטוריון למוזיקה. כבר מלצרתי במשרה מלאה באו'ליריס כדי לשלם את שכר הדירה שלי ואת שכר הלימוד החלקי.
אגלי זיעה טפטפו במורד המחשוף שלי כשהגעתי לכיתה. הדלת הייתה סגורה, אז עצרתי לרגע כדי לנסות להסתדר ולהיראות ייצוגית. החלקתי את תלתליי הכהים והפרועים כמיטב יכולתי, בהתחשב בלחות. היה חסר תקווה לנסות לטפל בכתם שפחות או יותר כיסה את השד הימני שלי, אז במקום זאת הסתרתי אותו עם תיק העור שהחזקתי. נשמתי עמוקות ושלחתי את ידי לידית הדלת.
נעול.
שיט.
מה עכשיו? בדקתי את השעה בטלפון שלי. איחרתי רק בשמונה דקות, וזה היה היום הראשון של סמסטר הסתיו, אבל שמעתי את הפרופסור, שכבר החל להרצות בתוך הכיתה. האם לדפוק ולהפריע לשיעור, כשאני יודעת שזה נושא רגיש אצלו? או שפשוט אבריז ביום הראשון של המשרה החדשה שלי?
איחור היה הרע במיעוטו.
או כך לפחות חשבתי.
דפקתי בשקט על הדלת כמה פעמים, וקיוויתי שסטודנט שיושב בסוף הכיתה ישמע אותי ואוכל לחמוק פנימה מבלי שיבחינו בי.
כשנפתחה הדלת קולו הרועם של הפרופסור השתתק. היה זה אולם הרצאות מדורג כמו אצטדיון, כך שנכנסתי מהשורה העליונה, בזמן שהפרופסור עמד למטה. למזלי, הוא היה עם הגב אליי ובדיוק כתב על הלוח כשנכנסתי על קצות אצבעותיי. "תודה," לחשתי כשהתיישבתי בכיסא הקרוב ביותר מאחור ופלטתי אנחת רווחה.
אבל אולי תחושת ההקלה הייתה מוקדמת.
הפרופסור המשיך לכתוב כשדיבר. "מי הגיע באיחור?"
אוף.
רציתי לשקוע בכיסא שלי ולהעמיד פנים שזו לא אני. אבל הייתי עוזרת הוראה, לא סטודנטית. הסטודנטים צריכים לכבד אותי כיוון שאלמד את השיעור הזה מפעם לפעם.
כחכחתי בגרוני. "אני איחרתי, פרופסור."
הוא סגר עם פקק את הטוש שאיתו כתב והסתובב.
מצמצתי כמה פעמים. העיניים שלי בוודאי תעתעו בי. שלחתי יד לתיק שלי, הוצאתי את משקפיי, והרכבתי אותם - על אף שהראייה שלי למרחק הייתה בסדר גמור - כאילו שבדרך נס, כשארכיב את משקפי הקריאה שלי, האיש שעומד לפני הכיתה יהיה מישהו אחר.
אבל הוא לא היה מישהו אחר.
אי אפשר היה לטעות. היו לו פנים שאי אפשר לשכוח.
פנים יפהפיות.
זה הוא הוא.
איזה חרא.
זה באמת היה הוא.
הלך עליי.
לגמרי הלך עליי.
הפרופסור סקר את האולם, שהכיל יותר ממאתיים סטודנטים, לא בטוח מהיכן הקול הגיע. התפללתי שיעזוב את זה וייתן לכיתה אזהרה כללית, המראה את חוסר הסבלנות שלו לגבי איחורים.
לא התמזל מזלי. אף פעם לא היה לי מזל.
"תעמדי. מי שאיחרה, תעמדי בבקשה."
אוי, אלוהים.
חשתי את ההנחה בשווי עשרים וחמישה אלף דולר, שקיבלתי בתור עוזרת הוראה, שוקעת בבטני כמו עופרת. זה הקשה עליי לקום מהכיסא. אבל הוא חיכה. אי אפשר היה להימנע מזה. זו תהיה בעיה.
קמתי בהיסוס ועצרתי את נשימתי. קיוויתי שהוא לא יזהה אותי.
אולי הוא שתה יותר מדי ואפילו לא יזכור את חילופי הדברים הקצרים בינינו בבר אתמול.
"לא אסבול איחורים של סטודנטים. זה מפריע לשיעור שלי."
"אני מבינה."
התאורה העליונה השתקפה בפניו כאילו היה שחקן על במה, והקשתה עליו לראות עד לשורות העליונות של הכיתה. הוא הרים יד וסוכך על עיניו. הייתי עשרים שורות מעליו - יותר מארבעים וחמישה מטרים הפרידו בינינו - אך כשעינינו נפגשו, הן ננעלו כאילו היינו שני האנשים היחידים בחדר ריק.
הבחנתי ברגע שהוא זיהה אותי. ראיתי את זה קורה בהילוך איטי. חיוך עצל התפשט על פניו הנאים, אם כי לא חיוך שמח. הייתי אומרת שזה הזכיר יותר כלב שדחק גור חתולים לפינה והתכונן להשתעשע עם החתלתול הקטן והמסכן.
בלעתי רוק. "זה לא יקרה שוב. אני רייצ'ל מרטין, פרופסור. עוזרת ההוראה שלך."

עוד על הספר

  • תרגום: עמית פרדס
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 322 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 22 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
276 דירוגים
170 דירוגים
74 דירוגים
20 דירוגים
8 דירוגים
4 דירוגים
27/6/2025

מקסים, עלילה יפה, כתוב טוב. דמויות עמוקות. מומלץ

14/6/2025

קראתי ביום וחצי, לא יכולתי להפסיק לקרוא. מומלץ

2/3/2025

ספר מדהים מרגש

30/1/2025

סיפור מקסים!

22/1/2025

אחד הספרים הטובים שקראתי

14/1/2025

ספר יפה

23/12/2024

יפה מותח מסקרן ומרגש

16/12/2024

ממש אהבתי, סיפור מדהים ומיוחד כל כך. ממליצה מאוד

15/12/2024

מקסים ומרגש סיימתי לקרוא תוך יום וחצי דרך נפלאה להעביר את סופבשבוע

14/12/2024

מקסים התקציר עושה עוול כי הספר כל כך הרבה יותר מורכב ויפה. לא הצלחתי להוריד מהידיים , ספר שעוסק בגורל והתמודדת עם עבר לא מושלם . מתאהבים ברייצ׳ל כדמות אופטימית וחיה, ולא פחות בקיין שתופש את עצמו כילד הרע ובפועל עם לב גדול.

24/11/2024

אחד המעולים עם טוויסט בעלילה. לקרוא ולהתרגש

22/11/2024

ספר מקסים , סיימתי בפחות מ24 שעות!

17/11/2024

מקסים! הכתיבה סוחפת והדמויות מושכות. יש לי הרגשה שאקרא עוד ספר שלה.

11/11/2024

וואוווו איזה ספר מהמם, מרגש, סקסי, עצוב ושמח... פשוט מושלם👌🏻 לא יכולתי להניח מהיד.... רוצו לקרא, לא תתאכזבו⭐⭐⭐⭐⭐

2/11/2024

היה מרתק. בקושי עשיתי הפסקות כדי לישון כי מאד רציתי לראות איך זה נגמר

27/10/2024

סיפור מהמם

26/10/2024

כתוב יפה ממולץ מאד!

20/10/2024

וואי איזה ספר מקסיםם! מתוק ומרגש...

17/10/2024

ספר מורכב, מרגש ומושלם❣️❣️

26/8/2024

ספר מקסים ומרגש כתיבה סוחפת נהניתי מכל רגע 🩵

13/7/2024

אחד הטובים שלה

7/6/2024

כתוב טוב, סוחף. דמויות מעניינות.

1/6/2024

מהמם, מרגש, סקסי, נהנתי מאוד לקרוא,

18/5/2024

סיפור יפה ומרגש , הכריכה מטעה..

6/5/2024

ספר כל כך יפה, אהבתי את הדמויות, את הסיפורים שלהם והמורכבויות שלהם. אהבתי את סיפורי הרקע ואת דמויות המשנה, את העצב והשמחה. נשאבתי בקלות לסיפור שלהם ונהנתי מכל רגע של קריאה.

27/4/2024

ספר מדהים וסוחף

2/4/2024

ספר מקסים

31/3/2024

מושלם

28/2/2024

ספר שכתוב בצורה מרגשת

25/2/2024

ספר מקסים ומרגש על כוחו של הגורל🫶 מומלץ🥰

9/1/2024

אהבתי, זורם ומרגש

23/12/2023

מקסים ממש!!

30/9/2023

מהמם! ממליצה בחום!❤️

18/9/2023

וואו!!!! לא ברור לי למה הדירוג לא גבוה! ספר מעולה, עלילה מצוינת. אין הרבה סקס בספר אבל איפה שיש הוא מעולה! חושבת שהוא רשום בצורה מעולה ואפילו התיאורים הקיימים היו לגמרי מספיקים. אחזור לקרוא שוב!!

2/9/2023

ספר מעולה ממליצה בחום💝💝💝

9/8/2023

ספר מקסים עם סיפור מיוחד, מרגש, נבנה ומצחיק כתיבה קלה ומהנה

25/7/2023

כל ספר שלה מוצלח ומרתק

31/5/2023

כמו כל סיפור שלה. מושלם

22/4/2023

ספר קליל , עם רגש , מקסים!

15/4/2023

וי קילנד אהובתי🤍 אין ספר שלה שלא אהבתי. היא פשוט מעולה. כותבת ספר שבו יש גם עומק, רגש וצחוק בצורה יוצאת מן הכלל. ספר שכיף לקרא ולנקות איתו את הראש בסופ״ש. ממליצה בחום לקרא, אתם לא תתאכזבו✨

13/4/2023

ספר מושלם כמו כל הספרים של וי קילנד

25/3/2023

לא יאומן כל ספר שלה הצלחה!

12/3/2023

חמוד וקליל

8/3/2023

תענוג של ספר, אומנם צפוי אך כל כך יפה ומרגש. לא יכולתי להניח מהיד

27/2/2023

מושלם!

17/2/2023

מתוק מתוק

17/1/2023

אחת הסופרות האהובות עליי. ממליצה בחום

7/11/2022

מקסים זורם

29/10/2022

קראתי את הספר בנשימה עצורה ביום אחד כי לא יכולתי להניח מהידיים. העלילה קולחת ומרגשת, הדיאלוגים שנונים ומצחיקים. ספר קליל אבל לופת.

28/10/2022

אם אפשר היה לתת יותר כוכבים זה הספר לתת לו כתיבה סוחפת והסיפור ממיס לב

20/10/2022

וואו ספר קליל כיפי מומלץ בחום

14/10/2022

מהמם!

12/10/2022

מקסים

3/10/2022

מקסים אהבתי מאד

3/10/2022

ספר מהמם!!

9/9/2022

ספר מקסים מומלץ

3/9/2022

ספר מרגש, כיפי, מצחיק ובעיקר מלא אהבה. משאיר אותך בסוף עם חיוך על הפנים והרגשה נפלאה. שווה קריאה!

13/8/2022

מושלם, קראתי הרבה ספרים וזה קולע בול למטרה

6/8/2022

מצחיק, ספר מקסים ממש נהנתי לקרוא 😁

3/7/2022

ספר מפתיע מאוד מרגש, מרתק, מסעיר. ממליצה!

12/6/2022

אחלה ספר !! כתוב טוב , עלילה זורמת , קצב טוב הוא פשוט טוב ❤️❤️

6/3/2022

ספר מקסים, קצת קצר אבל הרגשתי שלא צריך יותר מזה, ממליצה בחום

1/3/2022

אהבתי מאוד

23/2/2022

נהנתי מאוד מהספר כיפי וסקסי, ובמקביל מרגש ועדין. ממליצה בחום

16/1/2022

ממש התרגשתי בחלקים מסוימים ואף היזלתי דמעה או שתיים

8/1/2022

הספר ממש הפתיע אותי לטובה ! ממליצה לקרוא

26/12/2021

מדהים מהתחלה ועד הסוף

1/12/2021

מקסים וסוחף סיפור יפה

4/10/2021

ספר מושלם. מומלץ!

24/9/2021

מושלם! מרגש! שנון!

3/9/2021

ספר נפלא וסוחף!! עלילנ מסקרנת

28/7/2021

ספר מקסים!!! שנון ומצחיק, כתוב היטב, מסקרן ומותח. התאהבתי ברייצ'ל ובקיין. מומלץ בחום!

3/7/2021

זורם, מעל המצופה בז'אנר

10/4/2021

ספר ממש יפה וכתוב טוב

5/4/2021

ספר מקסים וקליל נהניתי מאוד לקרוא אותו

28/3/2021

ספר מהנה וסוחף

21/3/2021

וואוווווווו סוחף כל כך, מצחיק, רומנטי... פשוט מושלם!!!

4/3/2021

גם משעשע גם מרגש וגם סקסי. אהבתי

22/2/2021

ספר מקסים,העלילה מטריפה,לא הצלחתי להפסיק לקרוא.ממליצה מאוד

10/2/2021

ספר מקסים ביותר שנון זורם ומרגש

15/1/2021

קליל,מתוק רומן נחמד❣

11/1/2021

וי קילנד במיטבה כרגיל ספר מקסים

10/11/2020

מקסים ומרגש

29/10/2020

כתוב מעולה, קולח ומעניין.

13/10/2020

ספר מהמם קליל שאי אפשר לעזוב

4/10/2020

ספר יפהפה..אהבתי..

3/10/2020

מדהים

1/10/2020

ספר מקסים!

28/9/2020

כותבת מקסים, זורם, ספר אידיאלי לארבע שעות קריאה.

23/9/2020

מתוק, רומנטי, כיף להעביר אתו את הזמן

25/8/2020

מקסים

23/8/2020

יפה מאוד. מומלץ

5/8/2020

ספר מושלם מרגש מאוד ממליצה בחום

4/8/2020

מה אומר על הספר המושלם הזה? מרגש, עצוב, מצחיק, סקסי ונהדר. קיים הזה הוא ממתק אמיתי והסיפור פשוט יפייפה. ממליצה מכל הלב! חבל שנגמר...

24/7/2020

ספר מצויין, מרגש וסקסי

22/6/2020

מקסים

12/6/2020

קראתי אותו ביום אחד והתעצבנתי שנגמר.

16/5/2020

ספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקרוא

13/5/2020

כתוב טוב, דמויות מצוינות ומלאות עומק ועלילה אמינה. הטוויסט נהדר!

4/5/2020

ספר מדהים, מעבר לרומנטיקה יש גם סיפור, לא כבד אבל גם לא שטחי וזה מה שאני אוהבת. אפשר לגמרי לסיים תוך יום.😊 ממליצה!

28/4/2020

ספר מעולה. סיפור מרגש.

24/4/2020

ספר מלא ברגש, כתיבה יפה, עלילה, מעורר מחשבה..

19/4/2020

ספר מרגש מאוד וסוחף לקרוא אותו ללא הפסקה. מומלץ

18/4/2020

ממש חובה

14/4/2020

ספר עם עלילה משובחת. הלוואי והייתי יכולה לקרוא אותו בפעם הראשונה כדי להנות ממנו מחדש... ללא ספק הספר היפה ביותר שקראתי השנה

20/3/2020

ספר מדהים

14/3/2020

מושלם. סוחף. תפנית מפתיעה בעלילה. מומלץ ביותר!

18/2/2020

מקסים חושני קולח ומהנה

8/2/2020

אוהו !!! מקסים. לא הנחתי אותו מידיי עד שסיימתי. חבל שנגמר. כל כך רומנטי ושנון ומצחיק וקצת עצוב. כל סך הרגשות. התאהבתי בגיבורה הראשית. כל כך כייפי. עוד אחד מהספרים של שתי הסופרות המדהימות האלה

20/1/2020

קראתי את הספר הזה בחצי יום. ספר מושלם .

12/1/2020

ספר יפיפה.

12/1/2020

ספר מעולה !! כיפי, שנון, דמויות טובות ואפילו יש סיפור נוסף מהעבר ממש מהנה

18/8/2019

אהבתי מאוד. קריאה זורמת ומהירה. מומלץ בחום!

2/7/2019

וואו, חשבתי שזה יהיה עוד רומן שטחי...
אבל זה ספר מדהים עם עלילה יחודית וסוף מדהים!

19/2/2019

שנון מצחיק ולוהט . אומנם קיטשי וצפוי , אבל ספר נהדר להעביר את הזמן בכיף

8/2/2019

ספר יפה וקליל. נהניתי מאוד

9/10/2018

ספר טוב

22/8/2018

עלילה מעניינת כייפי לקריאה יש בו סיפור אהבה,שתי נקודות מבט של רייצ׳ל ושל קיין
נורא נהניתי ממליצה בחום

22/8/2018

מושלם! עלילה מעניינת! סוף מעולה! שילוב נהדר של סקס וסיפור אהבה! 👌

15/8/2018

ספר סקסי ומהמם!! כייפי לקריאה!

13/8/2018

סיפור אהבה מקסים. לא סובב רק סביב הסקס. יש גם עלילה מעניינת. אהבתי! מומלץ בחום

10/8/2018

סיפור אהבה מקסים. כתיבה שגרמה לי לשקוע בספר ולא לעזוב עד שסיימתי לקרוא.

10/8/2018

ספר סוחף מדהים, באמת לא יכולתי להפסיק לקרוא . כנה ואמיתי והכי חשוב כייפי ..!! מומלץ מכל הלב , הנאה רציפה !

17/2/2025

שם הספר והתקציר וגם חצי מהספר לא מתאימים בכלל שהתוכן כל כך סוחף רק בסוף מתגלה על שני צעירים היא ילדה מוכה הוא בן שש עשרה שמקיימים שיחות וידוי בכנסיה שיחות משהו מושך אותו לשמוע אותה אחרי שנים הם נפגשים והוא מגלה במקרה כדאי לקרוא כמעט הפסקתי באמצע לקרוא לא אגלה את ההמשך פשוט שונה וסוחף הוא מנסה להתרחק ממנה כי הוא פוחד שאחרי שיגלה לה על מה שהוא יודע היא תעזוב אותו יש סוף טוב אבל את עלילת הספר צריך לקרוא כדי להבין

1
3/3/2025

ספר חמוד מאוד, נהנתי ממנו

14/1/2025

ספר מקסים ומרגש. סיפור אהבה נוגע ללב! קראתי ביום אחד, לא יכולתי להוריד את הספר.

29/12/2024

ספר זורםםםם .

23/10/2024

ספר מקסים אהבתי♡

13/11/2023

עלילה יפה, התחלה טובה, ההמשך פחות..

2/11/2023

חמוד מאוד

14/7/2023

ספר קליל, חמוד, רומנטי, משלב מושגים מעולם המוסיקה ומחלת דמנציה

15/1/2023

ספר נפלא, מצחיק, כואב, חשוב וכתוב טוב. והכי חשוב סוף טוב.

18/11/2022

קליל, נחמד, זורם בקריאה מהאמצע כבר צפויה כל ההתפתחות בעלילה.... אבל קליל ומתאים לשעות לילה עייפות

8/11/2022

הסיפור יפה, אבל ציפיתי לסיפור משעשע וקליל, במיוחד לאחר קריאת הפרק הראשון. בפועל, באמצע הספר העלילה הפכה לעצובה וכבדה יותר.

16/10/2022

ספר ממש יפה סיפור נוגע ללב הסוף קצת קיטצ'י

29/9/2022

סיפור אהבה רומנטי, זורם ונחמד מאוד

5/8/2022

לסקירה בעברית - https://sivi-the-avid-reader.com/טעות-יפהפייה-וי-קילנד/

19/5/2022

קליל וחמוד מאוד

28/3/2022

ספק חמוד וכייפי להעביר איתו חופשה או סופש רגוע. רייצ׳ל וקיין נכנסים ללב וכיף ללוות אותם בדרך אחד אל השניה. ספר כייפי בלי יומרות גבוהות.

19/2/2022

זה הספר השני של הסופרת שאני קוראת (קראתי קודם את אגומניאק שהיה פשוט מענג בעיני! ). זה גם טוב, אבל פחות. פחות צחקתי ובכלל פחות נהניתי באופן כללי, עם זאת אמשיך לספרים נוספים של הסופרת הזו, מאוד אוהבת את איך שהיא כותבת! 💕

3/2/2022

ספר קליל וכייפי, קריאה קולחת.עלילה די צפויה אבל עדיין מתוק ומספק את הסחורה

27/9/2021

ספר חמוד

21/8/2021

רומן נחמד, מהנה ומושך.

15/8/2021

נחמד

11/7/2021

הספר נחמד מאוד. די קליל ויש כמה קטעים שמעלים חיוך.

24/3/2021

סיפור חביב,קצת צפוי.אבל בכל זאת מומלץ . רייצ׳ל פוגשת את קיין בפאב ויום למחרת הם נפגשים בנסיבות אחרות. ומשם מתחיל הסיפור עם נגיעות מהעבר.

14/2/2021

ספר חמוד !

13/2/2021

ספר כייפי! ממש🧚‍♀️

26/12/2020

ספר חמוד. מעביר את הזמן בכיף

19/11/2020

חמוד אבל צפוי מדי

28/10/2020

ספר נחמד וחביב, אין פה התפתחות גדולה , ספר רומנטי וקליל

14/10/2020

מקסים

14/10/2020

הפרקים על העבר היו הרבה יותר מעניינים מהפרקים על ההווה. חבל שהסופרת לא הרחיבה עליהם וצמצמה את החלק על ההווה.

4/10/2020

ספר נחמד, הרעיון מאחורי הסיפור חכם ויפה, הייתי מצפה שהסופרת תפתח אותו יותר. סה״כ ספר שבאמת קוראים בלילה אחד, כתוב יפה.

15/9/2020

חמוד, מעט קיצ'י וקצת צפוי. סך הכל קריאה מהנה וזורמת.

12/4/2020

וואו מרגש יפיפה ממולץ בחום

29/3/2020

מקסים

16/1/2020

אהבתי, יחד עם זאת לעיתים הספר מעט מייגע , לפעמים יותר מדי מין. ובכלל הכל מוגזם מהחיים ולכן לא כל-כך אמין. אז אני סה״כ אמביוולנטית

10/3/2019

ספר ממש יפה וקליל. לא יכולתי להוריד אותו מהיד.

30/12/2018

נחמד, בשלב מסוים קצת נמרח אבל הטוויסט היה שווה

19/8/2018

ספר טוב מאוד, סקסי, מצחיק וגם נוגע בנושאים קצת כבדים. גיבורה חזקה, מצחיקה, אהבתי אותה. מומלץ

10/8/2018

רומן רומנטי חביב, להעביר כמה שעות בכייף.

30/3/2025

סיפור מרגש וכתוב מעולה, קצת מוזר

3/2/2025

חמוד מאוד. אמנם צפוי למדי, אך עדיין היה כיף לקרוא

10/11/2024

האמת בין מה שכתוב בתקציר למה שהספר בפועל אין קשר.. התקציר זה בדיוק הפרק הראשון אחר כך זה כבר משהו אחר אבלל עדיין היה ספר יפה ומרגש ..

14/2/2024

ספר חמוד כשאין מה לקרא. מעט קלישאתי לכן רק 3

22/5/2021

פחות מוצלח משאר הספרים שלה. הדמות הנשית מרגיזה טיפה והגבר חלש מידי. אבל הכציבה עדיין טובה והספר העביר לי את הזמן בקלילות

8/4/2021

עלילה קצת מונפצת, כאילו מה הסיכוי לצירופי המקרים אבל נו בסדר.. חביב לקריאה

6/4/2021

נחמד וקליל.

10/8/2020

קריא אך לא אמין... הכול קורה מהר מידי....

23/4/2020

חמוד. קצת צפוי מראש.

19/3/2020

ספר קליל ונחמד, קראתי יותר מוצלחים של הסופרת,,

14/11/2024

הספר נחמד ולא יותר, מרגישה שהיה לו פוטנציאל אבל לא מומש. לא נסחפתי, לא התרגשתי.. בקיצור ציפיתי ליותר

8/3/2024

נחמד לא יותר

10/2/2024

בד״כ אני מאוד אוהבת את הספרים של וי קילנד והם מדורגים אצלי גבוה, אבל הספר הזה ממש עיצבן אותי. - מאפס למאה נהייתה מערכת יחסים בין שני הגיבורים. הם הכירו יומיים , יצאו דקה וכבר ראו עצמם בזוגיות רצינית. לא אמין - כל ההיסטוריה שלו בעולם המוזיקה, שהתייחסו אליה בהתחלה, נשכחה בהמשך הספר ולא התייחסו אליה יותר - תיאורי סקס מוגזמים ומפורטים מדי ברמה שנאלצתי לדפדף עליהם מהר - לא הסתדר לי המקצוע הנוכחי שלהם ושתוך דקה הם בזוגיות. איפה אתיקה? איפה כללים ? לסיכום- סיפור המסגרת מעניין, אבל משהו בספר ממש עצבן אותי והכרחתי את עצמי לסיים

17/9/2022

סתמי צפוי משעמם. עוזרת הוראה שמתאהבת בפרופסור שלה, דמות ילדותית ועלילה צפויה לא הצלחתי לסיים.

14/10/2021

ספר משעמם, עלילה שטחית, דמויות מוזרות והכל קורה מהר מדי

10/4/2021

אוסף של קטעים מועתקים מספרים וסרטים אחרים. סוף נחמד, אבל אםשר לוותר

9/8/2018

16/9/2022

קצת מאכזב, מלא התעסקות באיזה מזל שיש כנסייה, לא אהבתי את הכתיבה, מלא קפיצות מדמות מרוחקת של קיין ופתאום שלולית.. לא אהבתי , לא אמליץ

7/12/2020

אחד הגרועים, משעמם, וכתוב בצורה מוזרה-כל משפט חופר ובאורך הגלות...לא הצלחתי לסיים

טעות יפהפייה וי קילנד
פרק 1
 
רייצ'ל
 
 
חייב להיות קשר מדעי בין גברים שהם מבורכים מבחינה גנטית לעובדה שהם מתנהגים כמו מניאקים.
הסתכלתי שוב על הסיבה לכך שחברתי שיכורה. הוא עמד מחוץ לשירותי הגברים. כמובן שהתור לשירותי הנשים היה אינסופי, משום שרק לגברים מותר להתפנות בנחת. בחור נשוי עמד שם וסימס בטלפון שלו - בטח שיקר לעוד אישה תמימה. בחנתי את ידו השמאלית, בזמן שאצבעותיו הקלידו בשצף קצב. אין טבעת. ממש מפתיע. אני בטוחה שרצועת מתכת מבריקה שמסמלת התחייבות נצחית לאדם אחר הקשתה על הגבר הזה למכור את עצמו כרווק שמחפש את אשת חלומותיו.
איכס. איזה מניאק.
אני אוהבת את אווה, אבל אני חושבת שהייתי חושדת בכל גבר בן שלושים ומשהו שהיה מוציא מהפה זבל מהסוג הזה כבר בדייט הראשון.
עיניי התרוממו מידו של בחור נשוי בדיוק כשהרים את מבטו. לו רק עיניים היו יכולות לירות חצים אמיתיים. הזעפתי פנים לעבר הממזר. אני לא יודעת למה הופתעתי כשהוא חייך אליי.
אידיוט.
בטח חשב שנדלקתי עליו.
הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס כדי להסיח את דעתי, והורדתי את מבטי אל הטלפון כדי להתעדכן בסמסים בזמן שהמתנתי. אלא ש... לא הצלחתי לראות את האותיות הארורות ללא משקפיי. החזרתי את הטלפון לכיס וחשתי את עיניו עליי בזמן שהמתנתי בסבלנות בתור. אבל ידעתי שבמבט זועף משתמשים ביותר שרירי פנים מאשר בחיוך, והאידיוט הזה לא היה שווה קמטים.
אחרי שהשתמשתי בשירותי הנשים וכמעט צרבתי את ידיי כששטפתי אותן - בכיור באו'ליריס הייתה רק טמפרטורה אחת: חם רצח - הייתי מוכנה ללכת הביתה. המשמרת שלי הסתיימה לפני שעה ואווה הייתה אומללה מאז שנכנס הבוגד, אז הייתי בספק אם היא תתנגד ללכת הביתה מוקדם.
קול בריטון עשיר עצר אותי כשיצאתי משירותי הנשים. "אני מכיר אותך מאיפשהו?"
הסתובבתי וראיתי את בחור נשוי דוחף את עצמו מהקיר שעליו נשען, כאילו חיכה לי. תתעלמי ממנו, רייצ'ל. הוא לא שווה את הזמן שלך. הסתכלתי בעיניו כדי שידע ששמעתי אותו, ואז הפניתי לו את גבי ועשיתי את דרכי במסדרון הארוך לעבר הבר.
הוא לא קלט את הרמז. הוא הלך לידי והתחיל להגיד משהו כשעצרתי בפתאומיות. הסתובבתי אליו. "אתה לגמרי מניאק. אתה יודע?"
הייתה לו התעוזה להיראות המום. "אני? אני מנחש שאנחנו מכירים זה את זה?"
"אני מכירה טיפוסים כמוך."
"למה לעזאזל הכוונה?"
גילגלתי עיניים. "אתה חושב שרק בגלל שאתה יפהפה, אתה יכול לחרבן על אנשים. אתה חושב שהחיוך שלך יכול להוציא אותך מכל דבר. אז אני ממש מקווה שהקרמה תינשך אותך בתחת יום אחד, ושאשתך הקטנה והיפה תזיין את חצי ניו יורק ותדביק אותך במחלת מין כזו שתגרום לזין הגדול שלך ליפול."
הוא הרים את ידיו. "תקשיבי, מותק, אני לא יודע מי את חושבת שאני או מה את חושבת שהזין הגדול שלי עשה לא בסדר, אבל אני די בטוח שאת מתבלבלת וחושבת שאני מישהו אחר."
ההבעה שלי שידרה לו שיחסוך ממני את הבולשיט שלו. "אני כאן עם אווה."
"אה. אווה. זה מסביר הכול."
נהמתי עליו - ממש. "גרררר... זה אמור להסביר הכול."
האידיוט חייך חיוך של מיליון דולר. "את חמודה כשאת נוהמת ככה."
עיניי כמעט קפצו ממקומן. "אתה באמת מתחיל איתי?"
"זה יהיה דפוק מצידי, לא? בהתחשב ב... את יודעת... אני ואווה וכל זה."
"אתה חתיכת טיפוס." הסתובבתי כדי ללכת ממנו.
"חכי." הוא תפס את זרועי ועצר אותי שוב. "אני יכול לשאול אותך רק דבר אחד?"
"מה?"
"מי זאת אווה?"
לא, זה לא אמיתי. בחור כמוהו - יכול להיות שלא זכר את כל הנשים שדפק. כלומר, עברו שבועיים שלמים מאז הפעם האחרונה ששכבו. "לך הביתה לאשתך, אואן."
השארתי את אואן הנשוי עומד במסדרון וחזרתי לשולחן, שם אווה הטביעה בשקט את כאבה בטיפה המרה.
"רוצה לעוף מפה? אני די עייפה ואני צריכה לקום מחר מוקדם."
חשבתי שאין טעם לציין את ההיתקלות הקטנה שלי עם אואן. זה רק יחריף את המצב. לרוע המזל, אווה ממש התחילה להתאהב במניאק. בחודש שהם יצאו הוא גרם לה להתעלף כמעט, כשהוא האכיל אותה בסיפורים איך הוא רואה אותם יחד בעתיד עם שני ילדים וכלב פאג.
באופן אירוני, הוא צדק. העתיד שלהם אכן כלל שני ילדים וכלב פאג. משום שהוא החזיק ברצועה של כלב כשטייל עם שתי בנותיו הקטנות ובהירות השיער, בדיוק כשאווה נתקלה בו בפארק. אלא שהוא שכח לציין שבגרסה זו של העתיד שלו, אשתו גם תחזיק את בנם בן החודש כשיטיילו.
אווה התנדנדה קצת כשקפצה מכיסאה הגבוה. "אני צריכה לטפס על הבר הזה ולהגיד לכל אישה להיזהר מהמניאק הזה."
בדרך כלל הייתי מסכימה. אבל הייתי די בטוחה שאם היא תטפס על הבר הערב, זה ייגמר בנסיעה למיון.
"הוא לא שווה את האוויר שאת נושמת." הורדתי את הסוודר שלה ממסעד הכיסא והרמתי אותו כדי לעזור לה ללבוש אותו. היא נאנחה ופספסה בפעמיים הראשונות כשניסתה להכניס את ידיה לשרוולים.
מאחורי הבר, צ'ארלי - שהקשיב לנו רוב הערב - מזג בירה. "זהו זה. מעכשיו אני רוצה שמות." הוא הטיח את הכוס המלאה על הבר, והתיז את הבירה לכל הכיוונים. "אני אריץ בדיקה על כל המניאקים שאתן יוצאות איתם." צ'ארלי או'לירי היה הבעלים של הבר בברוקלין, שבו אווה ואני עבדנו. הוא גם היה שוטר בדימוס.
חייכתי. "אוקי. אבל אתה יודע שזה גורם לי לרצות לתת לך שמות של רוצחים סדרתיים חשודים - רק כדי לראות את האוזניים שלך מקבלות את הגוון המקסים הזה של הסגול, שהן מקבלות כשאתה עצבני." רכנתי מעל הבר ונישקתי אותו בלחי. "לילה, צ'ארלי-או."
הוא רטן משהו שנשמע כמו כמה הוא אסיר תודה שאין לו בנות ונפנף אותי משם.
"נוכל לצאת דרך הדלת האחורית?" שאלה אווה. "אני לא רוצה לעבור לידו בדרך החוצה."
"בטח. כמובן."
שילבתי את זרועי בזרועה כדי להיות בטוחה שתישאר יציבה כשהלכנו. אחרי כמה צעדים, הרמתי מבט וראיתי את בחור נשוי עומד ליד הדלת האחורית.
"אממ... אווה, כדאי שנצא מקדימה. הוא עומד עכשיו ליד הדלת האחורית."
היא הביטה סביב החדר. "לא, הוא בדלת הקדמית, מדבר עם סאל, המלצר החדש."
היא הייתה יותר שיכורה ממה שחשבתי. הרמתי את סנטרי לעבר היציאה האחורית, בקו ישיר לאואן. "זאת הדלת האחורית, אווה."
"אני יודעת. אואן בדלת הקדמית."
קימטתי את מצחי. "זה לא אואן? עם חולצת הכפתורים הכחולה?"
היא נחרה בשכרות. "אמרתי שהוא החתיך בחולצת הכפתורים הכחולה, לא האליל היווני שמדגמן אחת."
ראשי הסתובב במהירות לחזית הבר. ליד הדלת הקדמית עמד רק בחור אחד שלא הכרתי, והוא דיבר עם סאל. "אואן מדבר עם המלצר החדש עכשיו?"
היא הסתכלה שוב ואז נאנחה והנהנה. "אני צריכה להגיד לסאל לתת לו אגרוף."
"אווה, הבחור שמדבר עם סאל עכשיו, ממש ברגע זה, הוא אואן?"
"כן."
"החולצה שלו חומה, אווה. לא כחולה."
היא הסתובבה שוב לעבר הדלת הקדמית, צמצמה את עיניה ואז משכה בכתפיה. "אולי. אני לא רואה כל כך טוב. עדשות המגע שלי מרוחות מהאיפור שלי ומבכי."
כשהיא אמרה שהאקס שלה בדיוק נכנס לבר והצביעה לעבר הכיוון הכללי של הדלת הקדמית, היה רק בחור אחד עם חולצת כפתורים כחולה.
שיט.
נזפתי בבחור הלא נכון.
כיוון שלא יכולתי להכריח את אווה לצאת דרך הדלת הקדמית, שם אואן האמיתי עמד, נאלצתי לבלוע את גאוותי. כמובן שהבחור שלא היה אואן הסתכל עליי בחיוך זחוח כל הדרך לדלת האחורית.
הוא הנהן לחברה שלי כשעברנו. "שיהיה לילה טוב, אווה. לילה, פלפלית."
בחרתי לנהוג בפחדנות ושמרתי על ראש ישר, נמנעת מקשר עין עם הבחור, עד שיצאנו מהדלת.
אווה לא הייתה עד כדי כך חזקת אופי. היא הפנתה את ראשה וקיבעה את עיניה על הבחור שלא היה אואן גם כשעשינו את דרכנו לסמטה. אולי היא הייתה שיכורה עם עדשות מגע מעורפלות, אבל היא לא הייתה עיוורת.
"וואו. ראית את הבחור הזה? והוא אמר עכשיו את השם שלי?"
העפתי מבט לאחור בדיוק כשנסגרה דלת הבר. הבחור שלא היה אואן נופף בידו, כשחיוך ממזרי על פניו.
"את שומעת דברים."
***
 
אלוהים, עמדתי לאחר.
לא מספיק שהשיעורים של יום שני היו קשים אחרי שעבדתי משמרת כפולה ביום ראשון, היה לי כתם על החולצה משום שהקפה שלי נשפך כשנאלצתי ללחוץ בפתאומיות על הבלמים בשביל קשיש שנהג בקאדילק ענקית. הוא החליט שהוא צריך לפנות שמאלה... מהנתיב הימני.
היום הראשון של הלימודים תמיד היה סיוט. אנשים שוטטו בקמפוס, עמדו באמצע הכביש ונתנו לחבריהם לכיתה הוראות כיוון לבניינים השונים. צפרתי לשני סטודנטים מהשנה הראשונה שעשו בדיוק את זה. הם הסתכלו עליי כאילו אני זו שמעצבנת.
קדימה. זוזו, אנשים.
אחרי שהקפתי את מגרש החניה שלוש פעמים, חניתי בחניה השמורה לפני אולם נורדיק. רכנתי קדימה ופשפשתי בתא הכפפות. כשחיפשתי את מה שהייתי צריכה חצי מתכולת התא נפל על הרצפה.
מצאתי.
דחפתי דוח חנייה ישן מתחת למגבי השמשה הקדמית ויצאתי לאולם הרצאות 208. הייתי ממש חייבת להשתין אבל החלטתי להתאפק עד אחרי השיעור. ידעתי שלושה דברים על פרופסור ווסט, מלבד העובדה שהוא עבד במחלקת הקומפוזיציה. דבר ראשון: הוא פיטר את עוזרת ההוראה הקודמת שלו משום שהיא סירבה לתת ציונים קשוחים כפי שדרש. דבר שני: בשבוע האחרון, כל מי שסיפרתי לו שהועברתי לפרופסור ווסט עשה פרצוף - ולא פרצוף מעודד - ואמר שהוא מניאק שכמעט פוטר לפני כמה שנים. ודבר שלישי: הוא שנא כשסטודנטים מאחרים. הוא היה ידוע בתור מרצה שנועל את הדלת כשהשיעור מתחיל כדי שהמאחרים לא יוכלו להיכנס להרצאה שלו.
שום דבר מהדברים האלה לא בישר לי טובות. אבל איזו ברירה הייתה לי? משרת עוזרת ההוראה שלי עם פרופסור קלרנס בוטלה כשזה מת לפתע ממפרצת לפני שלושה שבועות. היה לי מזל שהצלחתי להשיג משרה אחרת בהתראה קצרה כל כך. ובלי משרת עוזרת הוראה, לא היה מצב שאצליח לעמוד בשכר הלימוד לקונסרבטוריון למוזיקה. כבר מלצרתי במשרה מלאה באו'ליריס כדי לשלם את שכר הדירה שלי ואת שכר הלימוד החלקי.
אגלי זיעה טפטפו במורד המחשוף שלי כשהגעתי לכיתה. הדלת הייתה סגורה, אז עצרתי לרגע כדי לנסות להסתדר ולהיראות ייצוגית. החלקתי את תלתליי הכהים והפרועים כמיטב יכולתי, בהתחשב בלחות. היה חסר תקווה לנסות לטפל בכתם שפחות או יותר כיסה את השד הימני שלי, אז במקום זאת הסתרתי אותו עם תיק העור שהחזקתי. נשמתי עמוקות ושלחתי את ידי לידית הדלת.
נעול.
שיט.
מה עכשיו? בדקתי את השעה בטלפון שלי. איחרתי רק בשמונה דקות, וזה היה היום הראשון של סמסטר הסתיו, אבל שמעתי את הפרופסור, שכבר החל להרצות בתוך הכיתה. האם לדפוק ולהפריע לשיעור, כשאני יודעת שזה נושא רגיש אצלו? או שפשוט אבריז ביום הראשון של המשרה החדשה שלי?
איחור היה הרע במיעוטו.
או כך לפחות חשבתי.
דפקתי בשקט על הדלת כמה פעמים, וקיוויתי שסטודנט שיושב בסוף הכיתה ישמע אותי ואוכל לחמוק פנימה מבלי שיבחינו בי.
כשנפתחה הדלת קולו הרועם של הפרופסור השתתק. היה זה אולם הרצאות מדורג כמו אצטדיון, כך שנכנסתי מהשורה העליונה, בזמן שהפרופסור עמד למטה. למזלי, הוא היה עם הגב אליי ובדיוק כתב על הלוח כשנכנסתי על קצות אצבעותיי. "תודה," לחשתי כשהתיישבתי בכיסא הקרוב ביותר מאחור ופלטתי אנחת רווחה.
אבל אולי תחושת ההקלה הייתה מוקדמת.
הפרופסור המשיך לכתוב כשדיבר. "מי הגיע באיחור?"
אוף.
רציתי לשקוע בכיסא שלי ולהעמיד פנים שזו לא אני. אבל הייתי עוזרת הוראה, לא סטודנטית. הסטודנטים צריכים לכבד אותי כיוון שאלמד את השיעור הזה מפעם לפעם.
כחכחתי בגרוני. "אני איחרתי, פרופסור."
הוא סגר עם פקק את הטוש שאיתו כתב והסתובב.
מצמצתי כמה פעמים. העיניים שלי בוודאי תעתעו בי. שלחתי יד לתיק שלי, הוצאתי את משקפיי, והרכבתי אותם - על אף שהראייה שלי למרחק הייתה בסדר גמור - כאילו שבדרך נס, כשארכיב את משקפי הקריאה שלי, האיש שעומד לפני הכיתה יהיה מישהו אחר.
אבל הוא לא היה מישהו אחר.
אי אפשר היה לטעות. היו לו פנים שאי אפשר לשכוח.
פנים יפהפיות.
זה הוא הוא.
איזה חרא.
זה באמת היה הוא.
הלך עליי.
לגמרי הלך עליי.
הפרופסור סקר את האולם, שהכיל יותר ממאתיים סטודנטים, לא בטוח מהיכן הקול הגיע. התפללתי שיעזוב את זה וייתן לכיתה אזהרה כללית, המראה את חוסר הסבלנות שלו לגבי איחורים.
לא התמזל מזלי. אף פעם לא היה לי מזל.
"תעמדי. מי שאיחרה, תעמדי בבקשה."
אוי, אלוהים.
חשתי את ההנחה בשווי עשרים וחמישה אלף דולר, שקיבלתי בתור עוזרת הוראה, שוקעת בבטני כמו עופרת. זה הקשה עליי לקום מהכיסא. אבל הוא חיכה. אי אפשר היה להימנע מזה. זו תהיה בעיה.
קמתי בהיסוס ועצרתי את נשימתי. קיוויתי שהוא לא יזהה אותי.
אולי הוא שתה יותר מדי ואפילו לא יזכור את חילופי הדברים הקצרים בינינו בבר אתמול.
"לא אסבול איחורים של סטודנטים. זה מפריע לשיעור שלי."
"אני מבינה."
התאורה העליונה השתקפה בפניו כאילו היה שחקן על במה, והקשתה עליו לראות עד לשורות העליונות של הכיתה. הוא הרים יד וסוכך על עיניו. הייתי עשרים שורות מעליו - יותר מארבעים וחמישה מטרים הפרידו בינינו - אך כשעינינו נפגשו, הן ננעלו כאילו היינו שני האנשים היחידים בחדר ריק.
הבחנתי ברגע שהוא זיהה אותי. ראיתי את זה קורה בהילוך איטי. חיוך עצל התפשט על פניו הנאים, אם כי לא חיוך שמח. הייתי אומרת שזה הזכיר יותר כלב שדחק גור חתולים לפינה והתכונן להשתעשע עם החתלתול הקטן והמסכן.
בלעתי רוק. "זה לא יקרה שוב. אני רייצ'ל מרטין, פרופסור. עוזרת ההוראה שלך."

המלצות נוספות

עוד ספרים של וי קילנד