מסלול המראה לקומה המאה

1. עת פרישת הכנפיים אל עבר הלא נודע

 

“הנכם מכונני המחרים, הנכם בעלי העולם״ (“ספר הידע״, 49/677). הגיעה העת שנפרוש את שתי הכנפיים שלנו אל עבר הלא ייאמן, אף שבתודעה הארצית זה נחשב ללא נודע או בלתי ניתן להשגה, ונגלה מחרים מוארים ועוצמתיים, נגלה את עצמנו האמיתי שבקומה ה-100. הגיעה העת שנהיה אלה שיוצרים מחר חדש בכל יום מחדש, נכוון למטרות שעד כה היו בלתי אפשריות, נשיג חוסן, עמידות, בריאות, שמחה, אושר ואהבה.

המדיום הארצי הוא מציאות “חור מנעול״ שהיא מציאות חזיונית; מציאות שבה אנחנו מנסים לשחות עם יד אחת, לרוץ עם רגל אחת, לעוף עם כנף אחת; מציאות שבה רובנו לא מודעים לעושר הפנימי ולכן חיים מתחת לפוטנציאל האין-סופי שבנו; מציאות שבה השתעבדנו לחומר והרעבנו את עצמנו מהרוח; איבדנו את החירות שלנו והפכנו למשרתים המשועבדים למשרתים (ביטוי הלקוח מ״ספר הידע״): משרתים של הכסף, הכוח, השררה, הראוותנות, הנהנתנות, התשוקה, הגאווה של האגו; חיים מתוך נפרדות, ביקורתיות ותחרותיות שאין לנו בהם סיכוי; נצמדים להרגלים ולתבניות חשיבה של נכון/לא נכון, מותר/אסור.

רובנו פוחדים לגעת בשמיים, פוחדים מאי-ודאות, מהחדש, מההפוך או המנוגד, ולכן ממשיכים לאחוז במוכר ולהתחבא בבור הבורות. ממשיכים לאחוז בסבל כדרך של צמיחה. אנחנו חיים בתחושת מחסור תמידית שגורמת לנו להיתקל ולהישרט בסלעי החיים, באנשים, להיפצע, לטבוע בים הבוץ העכור ולשלם מחירים כבדים כדי לשרוד. איבדנו את הזכות להתחבר אל מקורות ההשראה והשמחה האמיתיים ולכן רובנו חווים בלימת יצירתיות וחדשנות, סדקים באמון, בנאמנות ובמחויבות המולידים ציניות גואה, התקפי כעס גוברים והיעדר מוטיבציה. התגברה אצלנו ההרגשה כי הפכנו למשתתפים קבועים בתחרות בלתי נגמרת של הצלחות מוגבלות על סיפוק צרכים לא הכרחיים. למדנו שאין דרך להשפיע בתוך הקונטקסט של כוחות עצומי ממדים של כלכלת השוק עולמי.

במציאות כזאת רובנו נחשבים ל״מתים מהלכים״, או לאנשים ישנים, החיים במסווה של אדם. משקיעים ב״שעות מוסך״ רבות (תחזוקה מכנית, טיפולים פונקציונליים-סימפטומטיים), בתקווה שהישועה תבוא משם, אף שהשקעה זו ממשיכה לקבע אותנו במדיום הארצי שאין בעוצמתו להביא אותנו לפסגות שאנחנו חפצים בהן. אנחנו ממשיכים להשקיע בהאדרת האגו שהופך להיות יסוד של התגרות במציאות משתנה. אנחנו מבזבזים את האנרגיות היפות שלנו, את הפוטנציאל האדיר שבתוכנו באופן לא מודע בדומה לכסף קטן, לכן השליליות שהצטברה בחיינו מועכת את העולם ומטביעה אותנו בשאול קיומי.

הבעיה בקיום הארצי היא בורות! במילים אחרות: גודלו של חור מנעול התודעה שלנו!

כאשר עוצמת התודעה, השכל, המחשבה והמהות שלנו היא כשל חור מנעול קטן, האמת המצומצמת שבה אנחנו אוחזים מקבעת אותנו במוכר, בנוח, בידוע. יש לנו “ידע״ בנושאים רבים. הטכנולוגיה מנגישה לנו אותו היום די בקלות. אבל כאשר הוא נשאר כזה, אנחנו הופכים לבורים, כורים לנו את בור החושך שאליו אנחנו נופלים שוב ושוב, בדומה לשיר של סוגיאל רינפוצ׳ה (“ספר המתים והחיים הטיבטי״):

“אני הולך ברחוב

במדרכה יש בור עמוק

אני נופל לתוכו.

אני אבוד... אני חסר ישע.

אין זו אשמתי.

לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

*אני הולך באותו רחוב

במדרכה יש בור עמוק.

אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.

אני שוב נופל לתוכו.

אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.

אבל אין זו אשמתי.

ושוב לוקח לי נצח לצאת.

*אני הולך באותו רחוב

במדרכה יש בור עמוק.

אני רואה אותו.

אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל.

עיניי פקוחות

אני יודע היכן אני.

זוהי אשמתי

אני יוצא מיד.

*אני הולך באותו רחוב

במדרכה יש בור עמוק.

אני עוקף אותו.

*אני הולך ברחוב אחר״.

אנחנו יוצרים תלות בגורמים חיצוניים שיגידו לנו מה ואיך לעשות, לכן רובנו מקבלים החלטות של “כדאי לי״ בעזרת תודעה פרטנית הפועלת ממקום של אגו (חזק/חלש) לתועלת אישית, לעומתיות, התחשבנות, תגובתיות.

לו רק ידענו:

• את סוד הבריאה

• את האמת המוחלטת, את שורש הדברים

• מה היננו באמת (ולא מי אנחנו), ואת סוד עוצמתנו האדירה

• את עושר גרעין המהות שבתוכנו, את היכולת הכול יכולה שלנו

• מה קיים בחלל האין-סופי שמתדלק תנועה אין-סופית של צמיחה, התחדשות, השתנות

• איך מגיעים למדיום האמת, האושר, האחדות

• איך לזרוע זרעי אהבה ולקצור פרחים מרהיבים

• מהי התכלית הקיומית שלנו (הייעוד)

• מהן חובות המשימה — השיעורים והקארמות שעלינו להשלים

• אילו תועלות ותוצאות אנחנו רוצים להביא לחיינו

• איך ליצור מחר חדש בכל יום מחדש

• את עוצמת הריפוי הקיימת בתוכנו

• איך להחזיר את הגה החיים חזרה לידינו

• איך להפוך נפרדות ביחסים למכלול עוצמתי

• איך להפוך למערכות עמידות, חסונות, בריאות, שמחות, גמישות

לו רק יכולנו:

• לחיות חיים ששווה לחקור אותם

• לפרוש כנפיים ולפלרטט עם מרחבי האין-סוף העשירים

• להיות אהבה — אור/ידע — עוצמה/אומץ

• להתעלות מעל הבנה מצומצמת

• לא להיכנע למה שבעינינו לא ניתן להשגה

• לתת אהבה ללא תנאי, לכבד את כל מה שקיים

• לברוא חברה חדשה, צודקת וערכית

• לברוא ארגונים כבתי חינוך לתודעה גבוהה (בית ספר לאבולוציה)

• להתגבר על אגו ופרטניות, השוואתיות ולעומתיות

• להשתחרר מפחד, דרמות וספקות, מרשעות ומזימות

• להפסיק להיות בתגובתיות לכל טריגר

• להיות מבריקים, מצוינים, בעלי אוטוריטה בתחומנו

• להביא הישגיות משמעותית לעשייתנו

• להביא שיווי משקל לחיינו

• להביא יותר אנרגיות, חיות, עוצמה לקיום שלנו

כי אז הקליפות היו נושרות מאליהן, התקרות היו נמסות ונעלמות, ואנחנו היינו יוצרים חיים של גן עדן.

אוטופיה?

ממש לא. אלו הן מתנות שמחכות להיאסף על ידנו בקומה ה-100. קיבלנו את ההיתר להמריא אל עבר העוצמה האמיתית שאותה איבדנו לפני אלפי שנים, העוצמה של הקומה ה-100: קומת יצורי אנוש אמיתיים, בעלי עוצמת מהות — מוח מאקרו, בעלי היכולת הכול יכולה של בורא, בעלי בינת הלב (שכל ואהבה), בעלי תודעה קוסמית שאין בה גרגיר של שליליות, אפליה או ביקורתיות, בעלי חדשנות קוגניטיבית (אינטליגנציה, גיוון, גמישות, לוגיקה), בעלי היכולת לקבל החלטות תבוניות (חשיבה ביקורתית), מחוברים לשורשי הדברים — לאמת, מחוברים לידע גבוה, מחוברים להשראה נשגבה שהופכת את החיים ליצירתיים, בעלי עוצמת השפעה בדומייה ולעומק.

לכן, במקום להמשיך להיות מי שאנחנו, החיים במים רדודים, עלינו לבחור לממש את מה שאנחנו, של הקומה ה-100. “באחד הימים האנושות תהיה חופשית משרשראות האיסורים ולפיכך תגלה את מקור מהותה״ (“ספר הידע״, 50/688). כדי להאיץ תנועה, לראשונה נפתחים שערי שמיים ואנחנו מומטרים אנרגיות עוצמתיות. המטרות האלו גורמות למציאות הארצית שלנו להשתנות, לאדם להשתנות, לטכנולוגיה להשתנות, לארגונים להשתנות, ליחסים להשתנות, להצלחה להשתנות.

זו המהפכה הנועזת שבה אנחנו נמצאים כיום.

כדי שנצליח להשיג את מה שאנחנו, שבקומה ה-100, עלינו לעבור אבולוציה של ארבע פסגות שונות, שמייצגות תהליכים של שינוי צורה מגוף החומר הארצי לגוף המהות האוניברסלי שאנחנו:

פסגה 1 — אבולוציה ארצית-דתית, אמונה באל, אהבה, סובלנות, נתינה מהמהות.

פסגה 2 — אבולוציה שמימית-אוניברסלית, תודעה, מכלול, ידע החלל.

פסגה 3 — אבולוציה יקומית-אוניברסלית, פתרון בעיות של אישיות, בחירה וברירה.

פסגה 4 — אבולוציה רוחנית-אוניברסלית, מצפון, תודעת משימה, משמעת.

במשך אלפי שנים העולם ששכן בתוך קליפת אגוז (הפסגה הראשונה) היה סגור לשמיים. גם אם קיבלנו את ידע השמיים בעזרת הטענת אנרגיות אלפא על כתבי הקודש השונים (תדר 72), עדיין הידע תווך על ידי גורואים, רבנים, כמרים, שיחים ונביאים, והפירושים השונים הרחיקו אותנו מהמקור וגרמו לכל הקיטוב והפיצול שאנחנו חווים כיום. הידע האמיתי איבד ממהותו. נכון שבעזרת כתבי הקודש טוהרנו, השכנו אמונה שמעל דעת בתודעותינו ואהבה ללא תנאי בליבנו. איחדנו אנרגיות: תודעת המחשבה עם האנרגיה הגופנית (הקונדליני). אבל מנגד, זו הייתה עבודה פרטנית (לתועלת אישית). בגלל חיסרון השמיים בכולנו, התקבענו בארציות דחוסה, אשלייתית, הישרדותית וסבוכה (תנודות איטיות וכמות חוקים גדולה).

זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לחוות בכל תחומי החיים:

1. ריקנות, היעדר משמעות אמיתית (הצהרות ותוכניות הופכות לנבובות וחסרות ערך), היעדר מוטיבציה, היעדר אהבה עמוקה שיש בה חמלה.

2. הידרדרות ערכית-מצפונית ששוחטת כל פרה קדושה ומפרקת את המארג החברתי. תחת מצפן-מצפון קלוקל, הריכוזיות גדלה והחסימות מפני השגת טובת המכלול התרבו. כמעט כל המערכות בשנים האחרונות; שלטוניות, פוליטיות, ציבוריות, עסקיות, חברתיות, חינוכיות, אינן מעוצבות כדי לשרת את האינטרס הציבורי או את טובת המכלול, אלא עוצבו בהדרגה כמערכות שמשרתות את האינטרסים הפרטיים של אנשים או של מוסדות שממוקדים בתועלת האישית שלהם. התחרות שעוצבה בכל המערכות האלה כדי להביא תוצאות שממוקדות בתועלת אישית גורמת בפועל למחנאות, לבידול שמעצים את הנאמנות של הבסיס באופן עיוור, לשסעים, לפילוג, לתקיעות וללוחמנות שאינם מביאים דבר מלבד ניצחון רגעי — אבל לכישלון בטווח הארוך. הרטוריקה של מנהיגי מערכות אלה מבוססת על עוינות כלפי הצד השני, לכן האמון של הציבור במערכות אלה נמצא בשפל המדרגה.

3. פחד משינוי והשתנות: אין לאדם את עצמו, אין לו אמון במצבי אי-ודאות, אין לו הבנה מלאה של האמת (שורשי הדברים). הספק מוביל. ההישרדות היא הבחירה.

כדי להוציא אותנו מתוך הבור (בורות), משנת 2000 נכנסה לחיינו תוכנית חדשה לאבולוציה (“ספר הידע״ מייצג אותה) שתפקידה להוציא אותנו מממד גן עדן ולהביא אותנו אל עבר ממדים אוניברסליים באמצעות התפתחות מוכללת (השגת התכללות), כלומר אם לאורך אלפי שנים הכמיהה הייתה להגיע לגן עדן בעזרת תנועה אבולוציונית שהייתה מהפנים החוצה (כוח דוחף, מסתעף), אבולוציה יחסית נוחה שמחוברת לספֶרת הסתרים של החיים: לב, אמונה, אינסטינקטים, השפעות מהסביבה, השפעת מחשבות של אחרים — הרי שבתוכנית החדשה הכמיהה היא להתחבר מחדש למהות, לממדי האמת, לשורשי הדברים, לממד האוניברסלי, בעזרת תנועה מהחוץ פנימה (כוח מושך, מטעין, מתמקד). התנועה מתכנסת חזרה אל המרכז, אל גרעין המהות, אל נקודת המוקד שבה הכול התחיל.

זו נקודה מוכללת שמרכזת את כל הפנים הרבים שלנו מממדים שונים וממציאויות לא מוכרות לנו עדיין (כמו לולאות של בבושקות). כדי לגלות את הפנים ולהכלילם בנקודת המוקד האמיתית שלנו — הקומה ה-100 — עלינו לדעת למשוך אל תוכנו את עוצמות הממדים של הפנים השונים ולהתכלל (דומה מושך דומה). התוכנית החדשה היא נתיב האבולוציה (טיפוס, שינוי צורה) והחינוך; חינוך התודעה, המוח והמצפון מושפעים ממנגנון ההשפעות הקוסמי. אנחנו זקוקים לעוצמה החדשה הזאת כדי לגלות את עצמנו, את היקומים, את השמיים, את הזמנים מעבר לזמן, את הסוד הנעלם עם כל תנועת שחייה.

לתוכנית החדשה — אבולוציה שמימית (הפסגה השנייה), סולם טיפוס חדש. על פי התוכנית קיבלנו את הזכות לצעוד במדרגות ההתקדמות וליצור מגע ישיר עם הלא ייאמן, הנשגב והמופלא; להמריא אל עבר עולמות וממדים נסתרים הנמצאים איתנו בתלות הדדית; ללבלב את זרעי המהות שלנו כדי שנוכל לחזור חזרה אל נקודת המוצא שלנו — הקומה ה-100, קומת השלם שאנחנו כיצורי אנוש אמיתיים, בעלי עוצמת מהות — מוח מאקרו, בעלי היכולת הכול יכולה של בורא, בעלי בינת הלב (שכל ואהבה), בעלי תודעה קוסמית שאין בה גרגיר של שליליות, אפליה או ביקורתיות, בעלי חדשנות קוגניטיבית (אינטליגנציה, גיוון, גמישות, לוגיקה), בעלי היכולת לקבל החלטות תבוניות (חשיבה ביקורתית) — מחוברים לשורשי הדברים, לאמת, לידע גבוה, להשראה נשגבת שהופכת את החיים ליצירתיים. אז אנחנו הופכים לבעלי עוצמת השפעה שמטביעים חותם משמעותי באנושות.

כדי לסייע בידנו בטיפוס ובאיסוף הפנים, הקוסמוס הסיר מתווכים, הסיר קדושה, שבר את המנעולים מעל שערי האמת, פתח את השמיים והתחיל להמטיר עלינו, מבעד למנגנון ההשפעות, נקבוביות אנרגיה קוסמית — אנרגיות ביתא שהן אנרגיות של ידע החלל (תדר 73). תפקידן להמריץ את התנועה שלנו בנתיב האבולוציוני. כאשר נהיה מסוגלים למשוך מהאנרגיות הקוסמיות שמומטרות עלינו, נוכל לפתוח את צופני הארכיבים הפנימיים שלנו, לפענח את כתב הסתרים ולקלף את עלי הכותרת מעל גרעין המהות. ידע הופך לגורם מכשיר, לא רק מבעד להצגת תוכן האמת, אלא גם מבעד לפרשנויות ולמשמעויות שאנחנו נותנים לידע, שמחזקות עוצמת תדר, לכן ניתן לומר כי החיים על רגל אחת = עוצמת תדר. כל ההתנסויות, האויבים, המכשולים, הכאבים והקשיים, תפקידם לעורר אותנו להגדיל עוצמה. מי שאינו מסוגל למשוך אנרגיות קוסמיות (לצערי, רוב התודעות עדיין אינן יכולות לקבל אפילו אחת חלקי מיליון של ההשפעות הקוסמיות האלה בגלל תדר תודעה נמוך) חווה מצוקות, כתישה, לחצים וסערות, כאילו נטחן הוא בין אבני ריחיים, עד שיבחר להתעורר ולעשות אבולוציה.

“להתעורר זה להשיג הבנה מלאה, ולהיות תודעתי משמעו לבצע משימה בהיותך חי בעולם עם כל מה שיש בו"

(“ספר הידע", 25/308).

כדי להאיץ תהליכי אבולוציה, מ-2012 התחלנו לקבל גם אנרגיות גמא (הפסגה השלישית). אלו הן אנרגיות רדיואקטיביות כבדות שהופכות למסוכנות במינונים גבוהים, בייחוד בגוף שחסינותו חלשה (לכן אנחנו עדים להתפרצותן ולהתרחבותן של מחלות רבות וקשות כמו הסרטן, או לקריסתן של מערכות עסקיות וציבוריות, לנפילתם של טייקונים, לגלגלי צדק שמסתובבים מהר יותר, לחשיפת שחיתויות של שנים ולכליאתם של פושעים רבים, בעיקר מקרב משרתי הציבור). מנגד, הן הכרחיות כדי להגביר את התנגודת של התאים שלנו, כדי שנצליח לעבור מבעד לשער “קארנה״ (לקוח “מספר הידע״, מדיום אנרגטי קריסטלי, חור שחור עוצמתי) אל עבר הקומה ה-100. משמעות הדבר היא שעלינו לעבור מגוף החומר הפחמני שבו אנחנו שוכנים אל גוף קריסטלי, עדין, שקוף ושלם של הקומה ה-100 (לעבור מנדן לנדן).

אנרגיות גמא (תדר 74) בוררות אפוא החוצה את אלה שאינם מצליחים להטמיע את האנרגיות העוצמתיות האלה ושאינם מצליחים לטפס אל עבר הקומה ה-100. את הברירה כל אחד עושה בעצמו בהתאם לרמת התודעה שהרוויח. כלומר כל אחד הוא השופט והתליין של עצמו. לרוב אלו יהיו אנשים שאינם מאמינים במהותם ובאדירותם; שאינם דבקים בתכלית קיומם ובמימוש חובות המשימה שבאו להשיג בחיים אלה; שאינם פועלים מתוך רצון של מכלול (רצון של שלם) אלא מרצון פרטני (רצון של יחיד) שאין בו עוצמת עילוי; שאינם מפסיקים לתת כוח למשרתים בעלי דעה ומאה במקום לשרת רק את מהותם, שמתקשים לבטל אחיזה בדרמות רגשיות ולהשיג את בגרות הרוח.

אך אין זה הסוף. לאחר חשיפה והתנסות בשלוש הפסגות האבולוציוניות שלעיל, לאחר שידע האמת משתקע במוחות שלנו (ביתא), ולאחר שאנחנו מתחילים לאחוז בהגה של חיינו ולגלות את עצמנו (גמא), אין יותר מחילה על טעויות, לכן כדי להשיג מצפון אוניברסלי טהור, עלינו למשוך אנרגיות אומגה (הפסגה הרביעית). בכוחן של אנרגיות אומגה (ממדים 76-75) להעביר אותנו יקום; להעביר אותנו מהמדיום הארצי שבו אנחנו נמצאים אל עבר מדיום אוניברסלי, הקומה ה-100 (יקום 2).2

לשם כך אנחנו מומטרים גלי בקרה שהם גלים של אבולוציה.3 גלי הבקרה חודרים ישירות לתאים שלנו, מצטברים בהם, מתגברים אותם ובודקים אם הגוף שלנו יכול לשאת אותם. מנגד, הם גם בודקים עד כמה הבנו את הידע שמשכנו עם פתיחת השמיים, עד כמה עיכלנו אותו ויישמנו אותו ועד כמה אנחנו ראויים לממדים הגבוהים יותר. אם אנחנו מתחזקים פערים בין “לדעת על״ ובין “לעשות את״, גלי הבקרה מביאים לחיכוך, לשיוף ולקרצוף, עד שנצליח לטהר את שבעת גופי החומר שלנו בעזרת שיעורים, מבחנים וקארמות מהשפעות השנים שבהם אנחנו מתנסים, ולאזן את מאזני המצפון — כלומר עד שנצליח לפעול על פי שלושת הקופים: לא רואה, לא שומע, לא מדבר. במילים אחרות, עלינו לאיין היצמדויות לטוב/רע, נכון/לא נכון, חוסר כבוד, חוסר משמעת, אגו וכד׳. רק איזון המצפון יאפשר לנו להפסיק לייצר שליליות ולהשיג יושרה (להיות מחונני עשייה; מחשבותינו, ליבנו ופינו שווים). יתרה מזאת, רק מצפון אוניברסלי יכול לסייע בידנו לאזן בין מילוי אחר משימות ארציות שמזינות את החומר הגולמי שאנחנו ובין משימת הטיפוס אל עבר הקומה ה-100, שמזינה את הנשמה/המהות. אדם מאוזן חייב את הגם-גם. שני המדיומים צריכים לקבל יחס רציני ומכבד. רק מצפון אוניברסלי יאפשר לנו לאחד גרעינים: לאחד את תודעת המהות עם מהות התא. מי שגופו לא מצליח להטמיע אנרגיות אומגה, לא יוכל לעמוד בעוצמה של המעבר מבעד לשער “קארנה״, אל עבר הקומה ה-100.

קיומן של ארבע הפסגות בעת ובעונה אחת בעת הזאת גורם לפערי תודעות וסתירות, לכאוס, לעימותים, לגליות, להקצנת רצונות ומאוויים, ללחצים בקיום היומיומי ולמתחים ביחסים, כי לכל אחד תפיסת אמת שונה, פרשנות שונה, מציאות משל עצמו התואמת את רמת תודעתו (שלב הממד שעליו הוא נמצא), את מצפונו ואת השירות שהוא מבצע למען אור האמת. אבל בה בעת, התנועה האבולוציונית העוצמתית והאינטנסיבית גורמת למציאות הארצית שלנו להשתנות, לאדם להשתנות, לתכלית קיומנו להשתנות, לטכנולוגיה להשתנות, לארגונים להשתנות. “אנחנו גורמים לכם להשלים התפתחות של אלף שנים בשנה אחת״ (“ספר הידע״ 14/160). כולנו נלקחים לתוך ממד האמת, האחדות והכוללות, כי “ברגע זה, פוטנציאל התודעה אשר הגיע לתקופה של שלבי התקדמות המודעות, חייב עתה להגיע להבנה עמוקה של האמת״ (“ספר הידע״ 37/489).

 

המעברים בין ארבע הפסגות מחייבים אותנו לעבור שלושה מהפכים:

מהפך בחשיבה/חינוך המוח/המחשבה שלנו — מהפך בתנועה/חינוך התודעה שלנו — מהפך בעוצמה/חינוך המהות/המצפון שלנו.

1. מהפך בחשיבה/בחינוך המוח/המחשבה שלנו; אנחנו עוברים מִידע וממחשבות ארציים לידע ולמחשבות אוניברסליים, מתעלים מעבר לחומות הרוח, מתעלים מעבר לזהויות העצמיות. זו התפתחות ממוח מיקרו למוח מאקרו של יצור אנוש אמיתי, מוח ללא ארכיבי ידע מוצפנים (אין תת-מודע או על-מודע). במשך אלפי שנים איבדנו את היכולת למשוך אנרגיות אוניברסליות בעזרת עוצמת מוח/תודעה. התוצאה היא שאיבדנו עוצמות טבעיות והבאנו את מנגנון החשיבה שלנו לידי ניוון. נצמדנו למציאות חושית של “עץ הדעת״ (מחשבות ארציות). עם תחילתה של התוכנית החדשה לאבולוציה ופתיחת שערי שמיים, יש לנו הזדמנות למשוך אנרגיות אוניברסליות, לפתוח צופני מוח ומהות ולהעצים את התודעה, את מחולל המוח, כדי לייצר מחשבה חדשה ומדויקת (“עץ החיים״).

2. מהפך בתנועה — חינוך התודעה שלנו; מתנועה אופקית, של עוד משהו מאותו דבר (זחילה, הליכה, ריצה), לתנועה אנכית שצומחת, מתחדשת ומשתנה, צוללת, גולשת ומטפסת ממדים/קומות בהתאם לעוצמת התודעה שהשגנו, עד שנגיע לקומה ה-100; תנועה המתמקדת במקסום יכולת הטיפוס (יכולת אבולוציונית) אל עבר הקומה ה-100. כאשר אנחנו מטפסים אל קומות גבוהות יותר של אהבה תודעתית, של ידע האמת, של אחדות, של העוצמה שאנחנו, אנחנו מצרים את פתחי הרוע של ביתנו הפנימי. המהפך בתנועה מתואר באמצעות המעבר מהמשולש העולה — תנועה מהפנים החוצה (תנועה אופקית), אל המשולש היורד — תנועה מהחוץ פנימה, אל עבר גילוי המהות העוצמתית שאנחנו (תנועה אנכית).

3. מהפך בעוצמה4 — חינוך המהות/מצפון שלנו; מעוצמת תדר ארצי לתדר אוניברסלי. כל דבר הקיים בבריאה נושא שדות של מידע רב. הוא אינו מסווג בהתאם למאסה שלו אלא בהתאם לעוצמת שידור האנרגיה שלו או בהתאם לעוצמת האור (צליל/צבע) שנמדדת כרטט או כתדר או כממד. ממדים נבדלים זה מזה על ידי התדר שלהם, ותדרים נבדלים על ידי רטט הצליל שלהם. ככל שהממד גבוה יותר, כך גוברת עוצמת התדר או עוצמת האנרגיה (מהירות המעבר מנקודה א׳ לנקודה ב׳ מהירה ביותר), כך מתכהה הצבע, כך הממד נטול צורה מוחשית. “היררכיה״ תדרית אין משמעה שרטט גבוה “טוב״ יותר מרטט נמוך. כל רטט הוא חלק אינטגרלי ומהותי מהמכלול (יש לו חותם ייחודי ולכן הוא רואה, שומע, חושב אחרת).

כדי להשיג את העוצמה האמיתית שאנחנו עלינו לפרום את שרשרת הסיבה-תוצאה שאנחנו, לגלות את כל פני האישיות/זהויות שלנו, עד שנגיע לפני המהות האמיתיים שלנו (הגוף ה-7 נעדר הצורה) שבקומה ה-100. ניתן לתאר את התהליך מעט אחרת: עלינו לגלות את שרשרת המילים עד שנשיג מחשבה אחת מוכללת, קוהרנטית, שמייצגת את טבע הדבר — המהות שלנו. בכל טבעת שהצלחנו לפרום, השגנו עוצמת תדר גבוהה יותר, כלומר הצלחנו לטפס גבוה יותר.

השגת שלושת המהפכים יכולה להיעשות רק בתוך יחסים, תוך כדי התנסות בקבלה, בנתינה, באמון ובהשתנות ללא תנאי. רק בתוך יחסים אנחנו יכולים לפתוח את המודעות ולהכיר את הפנים שלנו. רק בתוך יחסים אנחנו משיגים קואורדינטה שהיא נקודת מוקד WE מרוכזת ועוצמתית (עין מול עין, כתף אל כתף, יד ביד), שיש בכוחה להשפיע בדומייה ולעומק. זאת פלטפורמת הטיפוס שלנו אל עבר ממדים גבוהים יותר. רק בתוך יחסים אנחנו יכולים ללבלב את הפרחים היפים שאנחנו.

זה אתגר לא פשוט, מאחר שהפלנטה שלנו נמצאת במדיום של מודעות סגורה/מצועפת/מוצפנת.

ידע מערער, מביא הרהור, מביא התעוררות!

הדבר דומה לתהליך בטבע. תחילה עלינו להשקות את האדמה במים (בידע), לפתוח את רגבי האדמה (לפתוח צופני ארכיבים) כדי להנביט את הזרעים, לדשן, לגזום ולאהוב (שמש), עד שהפרח או הפרי בשל וניתן לקטוף אותו. עד שנשיג את הקומה ה-100, שהיא התכלית הקיומית שלנו, ונתגלם בה כיצור אנוש אמיתי.

2. אומגה 5-1 הוראה דתית, אומגה 7-6 הכשרה, אומגה 9-8 העברה.

3. לגלי הבקרה 18 ספים נושאים גלי אלפא-ביתא-גמא.

4. 7 עוצמות = 7 צבעי הקשת (54/752): 1 — אדום — עוצמת הטבע, אנרגיה חשמלית. 2 — כתום — עוצמת האוטון-טוטרון המשמשת למסעות בין כוכבים (עוצמתית יותר מהאור). 3 — צהוב — עוצמה קוסמית שמשנה את המבנה האטומי. 4 — ירוק — מחשבה אוניברסלית, עוצמת תזמון. 5 — כחול — אור-פוטון-ציקלון, מעבר לזמנים ממדיים. 6 — סגול — שינוי מבנה אטומי של חומר ומשמעות. 7 — לבן — קארן, עוצמת האל.