שיר עירום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שיר עירום

שיר עירום

4.8 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: הדס גלעד
  • הוצאה: חדקרן בית השראה
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2012
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 124 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 4 דק'

ללה

ללה היתה מיסטיקנית ומשוררת הודית, שחיה בחבל קשמיר שבצפון הודו במאה ה-14 (ככל הנראה בשנים 1320-1392). היא חיפשה אחר האמת דרך רוחניות פנימית, להבדיל מטקסים ודוגמות, ואת התובנות שלה ביטאה ללה בשירים מקודשים, הידועים כ"וואק" (vakh),. בסך הכל ידועים לנו 166 שירים כאלו. השירם מבטאים את האמת שלה בצורה תמציתית, המזכירים את משוררי הזן, כמו גם משוררים סופיים דוגמת רומי. שירים מקודשים נכתבו עד אז בשפת הסנקסריט הגבוהה, וללה היתה הראשונה לכתוב שירים כאלו בשפה הקשמירית העממית. היא נעה ונדה ברחבי קשמיר במשך חייה, מלמדת ושרה את שיריה. מאז ועד היום הם נהפכו לחלק בסיסי בתרבות הקשמירית וההודית, ואף תורגמו מספר פעמים לאנגלית. היא אהובה עד היום על הקשמירים, ויעידו על כך גם הכינויים הרבים להם זכתה:Lalleshwari  (ללה היוגיני), Lal Ded (סבתא ללה) ו Lal Arifa (עבור המוסלמים).
 
סיפור חייה של ללה מרתק כשלעצמו, ומאפשר לנו הצצה אל תרבות אחרת, שונה מאד מזו שלנו. היא נולדה בכפר קטן ליד סרינארגאר, בירת קשמיר. בגיל 12 התחתנה או, ליתר דיוק, חותנה. נישואיה לא היו קלים. חותנתה התעללה בה, הכריחה אותה לעבוד קשה והתעמרה בה. מסופר שהיתה מניחה אבן גדולה על צלחתה, ומכסה אותה באורז, כדי שיראה כאילו קיבלה מנה יפה. ללה כמובן הרגישה באבן, אך לא התלוננה. לבעלה היה קשה לקבל אותה. אגדה אחרת מספרת איך יום אחד כעס עליה, על זה שהיא מתמהמהת בהבאת כד המים מהבאר, והולכת ושרה לה מזמורי הודיה. מרוב כעס הכה בכד שעל ראשה ושבר אותו. הכד אמנם נשבר, אך המים שבפנים שמרו על צורתם, ונהפכו לאגם המתקרא עד היום אגם ללה. בגיל 24 עזבה את הבית, והצטרפה למורה הינדי. באותו זמן גם נפטרה מכל נכסיה החומריים – ומאז ועד מותה הסתובבה ערומה. למרות שהיתה מחוברת לשייויזם (Shaivism)  ההינדי, הרי שהיא למדה כנראה גם עם מספר מורים סופיים (מוסלמים) ושילבה בין שתי מסורות אלו.

תקציר

לָלָה נולדה בקשמיר בשנות העשרים של המאה הארבע-עשרה. האגדה על אודות חייה ושירתה עברה במסורת שבעל פה והתייחסויות רשמיות נמצאו רק כארבע-מאות שנה לאחר מותה. בתקופת חייה הצטלבו בקשמיר זרמים שונים של כמה מן התורות הרוחניות המרכזיות של המזרח. ללה לא השתייכה לאף אחת מהן. דרכה מאופיינת בחיפוש פנימי והתנסות חווייתית, ואינה מצייתת לדוֹגמה או לטקסטים קדומים. הגייתה הדיבורית, שאינה מכוונת לפילוסופיה או לדת ממוסדת, אלא לעם הפשוט, אִפשרה למאות שורות של שירתה להמשיך ולהוות חלק פעיל בשיח בקשמיר לאורך הדורות ועד לזמננו.
 
שמה יצא למרחוק: היא שוטטה ורקדה עירומה, הוגה אל העולם את שיריה. בשיכרון החושים הצטרפה אל שמחת הקיום הטהורה כשמודעותה צופה בגוף, אך אינה מזדהה עימו. בשירים רבים, על כן, היא פונה אל עצמה בשמה, כעדה. נראה כי אינה מנסה להרשים, כי אם לחשוף ולהיחשף. האמת הקבועה והעמוקה של שירתה היא שאין כל מציאות, רק אלוהים ישנו. שירתה משמשת אותה במסעה האישי, ונראה כי דרכה היא מחנכת את עצמה, ולעתים אף פונה אל קהל רחב בקריאה להתעורר. אופי שיריה לוכד בתוכו את האישי והאוניברסאלי בעת ובעונה אחת. צלילות ראייתה ובהירות שפתה מעניקים לקורא חוויה זכה ונגישה.
 
מקור התרגום - הטקסט, שמקורו כאמור אוראלי, הגיע בווריאציות שונות, בניב קשמירי עתיק לצד תעתיקי סנסקריט. ככל הנראה שרדו בין מאה למאתיים שירים ואמרות. השירים בספר זה תורגמו מגרסתו של קולמן ברקס (Coleman Barks) באנגלית משנת 1992, גרסה המבוססת על תרגום קודם לאנגלית משנת 1920.
 
הדס גלעד- היא בעלת תואר ראשון בספרות במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת ת"א ובוגרת מכללת עלמא, עורכת ומגישה תוכניות רדיו ספרותיות ברדיו מהות החיים וברשת א' ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומדיטציה. שיריה פורסמו בכתבי עת שונים (אלמנך, משיב הרוח, כתובת, מאזניים, הליקון). ספר ביכוריה 'כל אור בעצם' ראה אור בשנת 2013 בהוצאת פרדס. זיקתה הכפולה, הן לשירה והן להודו, על תרבותה הרוחנית, מביאה לשילוב מדויק בהגשת שירתה של המשוררת ללה לקוראי השפה העברית.

פרק ראשון

*
 
הִתְחַלְתִּי כְּלִבְלוּב כֻּתְנָה
 
בַּחוּצוֹת. אָז הֱבִיאוּנִי אֶל חֶדֶר
 
וּבוֹ רָחֲצוּ אוֹתִי. אָז הַמַּהֲלוּמוֹת הַקָּשׁוֹת
 
שֶׁל אֵשֶׁת הַנּוֹפֵט. אָז אִשָּׁה אַחֶרֶת
 
טָוְתָה חוּט דַק, פִּתְּלָה אוֹתִי
 
סְבִיב גַּלְגַּלָּהּ. אָז בְּעִיטוֹת
 
הַנּוּל שֶׁלָּהּ יָצְרוּ אָרִיג
 
וְעַל אֶבֶן הַכְּבִיסָה, כּוֹבְסִים
 
הִרְטִיבוּ וְהֵטִיחוּ אוֹתִי לְסֵרוּגִין
 
עַד שֶׁנָּחָה דַּעְתָּם, הִלְבִּינוּ אוֹתִי
 
בְּאֲדָמָה וּבְעֶצֶם,
 
נִקּוּ אוֹתִי עַד שֶׁאַף אֲנִי
 
נִדְהַמְתִּי. אָז מִסְפְּרֵי
 
הַחַיָּט, פִּסָּה אַחַר פִּסָּה,
 
וְגִמּוּרֵי עֲבוֹדָתוֹ הַזְּהִירִים.
 
עַכְשָׁו, לְבַסּוֹף, כִּבְגָדִים,
 
אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתָךְ וְאֶת הַחֹפֶשׁ.
 
הַקִּיּוּם הַזֶּה קָשֶׁה כֹּל כָּךְ
 
בְּטֶרֶם מִישֶׁהוּ לוֹקֵחַ אֶת יָדֵךְ.

ללה

ללה היתה מיסטיקנית ומשוררת הודית, שחיה בחבל קשמיר שבצפון הודו במאה ה-14 (ככל הנראה בשנים 1320-1392). היא חיפשה אחר האמת דרך רוחניות פנימית, להבדיל מטקסים ודוגמות, ואת התובנות שלה ביטאה ללה בשירים מקודשים, הידועים כ"וואק" (vakh),. בסך הכל ידועים לנו 166 שירים כאלו. השירם מבטאים את האמת שלה בצורה תמציתית, המזכירים את משוררי הזן, כמו גם משוררים סופיים דוגמת רומי. שירים מקודשים נכתבו עד אז בשפת הסנקסריט הגבוהה, וללה היתה הראשונה לכתוב שירים כאלו בשפה הקשמירית העממית. היא נעה ונדה ברחבי קשמיר במשך חייה, מלמדת ושרה את שיריה. מאז ועד היום הם נהפכו לחלק בסיסי בתרבות הקשמירית וההודית, ואף תורגמו מספר פעמים לאנגלית. היא אהובה עד היום על הקשמירים, ויעידו על כך גם הכינויים הרבים להם זכתה:Lalleshwari  (ללה היוגיני), Lal Ded (סבתא ללה) ו Lal Arifa (עבור המוסלמים).
 
סיפור חייה של ללה מרתק כשלעצמו, ומאפשר לנו הצצה אל תרבות אחרת, שונה מאד מזו שלנו. היא נולדה בכפר קטן ליד סרינארגאר, בירת קשמיר. בגיל 12 התחתנה או, ליתר דיוק, חותנה. נישואיה לא היו קלים. חותנתה התעללה בה, הכריחה אותה לעבוד קשה והתעמרה בה. מסופר שהיתה מניחה אבן גדולה על צלחתה, ומכסה אותה באורז, כדי שיראה כאילו קיבלה מנה יפה. ללה כמובן הרגישה באבן, אך לא התלוננה. לבעלה היה קשה לקבל אותה. אגדה אחרת מספרת איך יום אחד כעס עליה, על זה שהיא מתמהמהת בהבאת כד המים מהבאר, והולכת ושרה לה מזמורי הודיה. מרוב כעס הכה בכד שעל ראשה ושבר אותו. הכד אמנם נשבר, אך המים שבפנים שמרו על צורתם, ונהפכו לאגם המתקרא עד היום אגם ללה. בגיל 24 עזבה את הבית, והצטרפה למורה הינדי. באותו זמן גם נפטרה מכל נכסיה החומריים – ומאז ועד מותה הסתובבה ערומה. למרות שהיתה מחוברת לשייויזם (Shaivism)  ההינדי, הרי שהיא למדה כנראה גם עם מספר מורים סופיים (מוסלמים) ושילבה בין שתי מסורות אלו.

סקירות וביקורות

ואל רוחך תשוקתך ארז שוייצר הארץ 06/10/2013 לקריאת הסקירה המלאה >
דיאלוג עם המלאות יונתן ברג מקור ראשון 15/02/2013 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • תרגום: הדס גלעד
  • הוצאה: חדקרן בית השראה
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2012
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 124 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 4 דק'

סקירות וביקורות

ואל רוחך תשוקתך ארז שוייצר הארץ 06/10/2013 לקריאת הסקירה המלאה >
דיאלוג עם המלאות יונתן ברג מקור ראשון 15/02/2013 לקריאת הסקירה המלאה >
שיר עירום ללה
*
 
הִתְחַלְתִּי כְּלִבְלוּב כֻּתְנָה
 
בַּחוּצוֹת. אָז הֱבִיאוּנִי אֶל חֶדֶר
 
וּבוֹ רָחֲצוּ אוֹתִי. אָז הַמַּהֲלוּמוֹת הַקָּשׁוֹת
 
שֶׁל אֵשֶׁת הַנּוֹפֵט. אָז אִשָּׁה אַחֶרֶת
 
טָוְתָה חוּט דַק, פִּתְּלָה אוֹתִי
 
סְבִיב גַּלְגַּלָּהּ. אָז בְּעִיטוֹת
 
הַנּוּל שֶׁלָּהּ יָצְרוּ אָרִיג
 
וְעַל אֶבֶן הַכְּבִיסָה, כּוֹבְסִים
 
הִרְטִיבוּ וְהֵטִיחוּ אוֹתִי לְסֵרוּגִין
 
עַד שֶׁנָּחָה דַּעְתָּם, הִלְבִּינוּ אוֹתִי
 
בְּאֲדָמָה וּבְעֶצֶם,
 
נִקּוּ אוֹתִי עַד שֶׁאַף אֲנִי
 
נִדְהַמְתִּי. אָז מִסְפְּרֵי
 
הַחַיָּט, פִּסָּה אַחַר פִּסָּה,
 
וְגִמּוּרֵי עֲבוֹדָתוֹ הַזְּהִירִים.
 
עַכְשָׁו, לְבַסּוֹף, כִּבְגָדִים,
 
אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתָךְ וְאֶת הַחֹפֶשׁ.
 
הַקִּיּוּם הַזֶּה קָשֶׁה כֹּל כָּךְ
 
בְּטֶרֶם מִישֶׁהוּ לוֹקֵחַ אֶת יָדֵךְ.