משימה עולמית 27- פגוע בשוק הנחשים (טיואן)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 27- פגוע בשוק הנחשים (טיואן)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 27- פגוע בשוק הנחשים (טיואן)
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 27- פגוע בשוק הנחשים (טיואן)

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

מְשִׂימָה רִאשׁוֹנָה כִּמְפַקְּדִים בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים! אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁותּ…
 
תּוֹם וַאֲנִי מְקַבְּלִים הוֹרָאוֹת מְפרָֹשׁוֹת, וִיכוֹלִים לִבְחוֹר אֶת הַיְלָּדִים הַמְּגֻיָסִים שֶׁיִהְּיו אִתָּנו בַּמְּשִׂימָה.וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְטַיְוָאן. אֲבָל מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ. אַף אֶחָד הואּ לאֹ מִי שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא.
 
אָז אֵיךְ מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בְּחֶדֶר מָלֵא כְּלוּבֵי נְחָשִׁים? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁמִּתּוֹךְ זְרוֹעוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁאֲנִי מַרְכִּיבָה מְדַבְּרִים אֵלַי, אֲבָל כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁהַדּוֹבֵר אֵלַי טָעָה בְּגָדוֹל? וְלָמָּה הַפָּקוּד שֶׁלִּי הִתְפַּטֵּר מִמִּסְדַּר הָאַבִּירִים? אֵיךְ מְפַקֵּד פּוֹעֵל בְּמַצָּב כָּזֶה? וּמִי פּוֹצֵץ אֶת שׁוּק הַנְּחָשִׁים? וְאֵיךְ יָדַעְתִּי שֶׁנַּהַג הַמּוֹנִית מִתְחַזֶּה? וּמָה קָרָה לְתוֹם שֶׁפִּתְאוֹם הִתְחִיל לְלַטֵּף אֶת הַנָּחָשׁ? הַאִם אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְהַצְלִיחַ כְּשֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ מְבֻלְבָּל?

פרק ראשון

1
 
כָּל מִי שֶׁקָּרָא אֶת הַסֵּפֶר הַקּוֹדֵם בַּסִּדְרָה, 'מַמְלֶכֶת הָאַבִּירִים', יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁתּוֹם וַאֲנִי הִתְקַדַּמְנוּ בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים וְנִהְיֵינוּ יְלָדִים מְפַקְּדִים. כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסֵּפֶר הַקּוֹדֵם, כְּדַאי שֶׁיִּקְרָא אוֹתוֹ, כִּי אַחֶרֶת הוּא יִתְקַשֶּׁה לְהָבִין אֶת הַשִּׁנּוּי בַּמַּעֲמָד שֶׁלָּנוּ. עַד עַכְשָׁיו הָיִינוּ סְתָם צֶוֶת, וּמִכָּאן וָהָלְאָה אֲנַחְנוּ צֶוֶת שֶׁמְּפַקֵּד עַל צְוָתִים אֲחֵרִים. אָמְנָם אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ מֵאִיטַלְיָה, לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ הַשִּׁנּוּי הַזֶּה יָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי וּמָה נִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל הַפְּרָטִים הִתְבָּרְרוּ לָנוּ בִּמְהִירוּת.
 
הִנֵּה אֲנִי, קוֹרְאִים יְקָרִים, יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן בְּתֵל־אָבִיב וְעוֹצֶמֶת עֵינַיִם. רוּחַ נְעִימָה בָּאָה מֵהַיָּם וּפוֹרַעַת מְעַט אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי. הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מוּרָמוֹת וּמֻנָּחוֹת עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת. סִיַּמְתִּי לְהָכִין שִׁעוּרִים וּסְתָם כָּזֶה הִרְגַּשְׁתִּי צֹרֶךְ לְנַמְנֵם. שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד לֹא קָרָה הַיּוֹם בְּבֵית־הַסֵּפֶר. שִׁעוּרֵי הַבַּיִת לֹא הָיוּ מְעִיקִים, סִיַּמְתִּי אוֹתָם דֵּי מַהֵר. מִבְחָנִים לֹא תֻּכְנְנוּ לַשְּׁבוּעַיִם הַקְּרוֹבִים. לִפְגּוֹשׁ חֲבֵרוֹת אוֹ לָלֶכֶת לַקַּנְיוֹן לֹא בָּרֹאֹש שֶּׁלי. לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה לֹא בָּא לִי. לִפְעָמִים יֶשְׁנָם יָמִים כָּאֵלֶּה שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת הוּא לֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, אוֹ בְּמִּלָה אַחַת לְהִסְתַּלְבֵּט.
 
אֲבָל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי לֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם, הוּא מְנַגֵּן וּמְבַשֵּׂר שֶׁיֵּשׁ לִי הוֹדָעָה מִמִּסְפָּר חָסוּי.
 
וְזֹאת הַהוֹדָעָה:
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ עוֹמֶדֶת לָצֵאת לִמְשִׂימָה בְּטַיְוָאן"
 
מָה זֶה?
 
הוֹדָעָה כָּל כָּךְ קְצָרָה וְכָל כָּךְ בְּרוּרָה?
 
וּמִצַּד שֵׁנִי, אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְשִׂימוֹת שֶׁבָּהֶן הַגִּיּוּס הָיָה מְבַלְבֵּל וְנַעֲשָׂה בִּדְרָכִים מִסְתּוֹרִיּוֹת, זֶה בְּהֶחְלֵט כֵּיף לְקַבֵּל מִין הוֹדָעָה מְפֹרֶשֶׁת כָּזֹאת: אֲנִי עוֹמֶדֶת לָצֵאת לִמְשִׂימָה בְּטַיְוָאן.
 
רֶגַע, טַיְוָאן?
 
אַתֶּם שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל מְדִינָה כָּזֹאת?
 
אֲנִי קוֹרֵאת אֶת הַהוֹדָעָה וְחוֹזֶרֶת וְקוֹרֵאת אֶת הַהוֹדָעָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַסְפִּיקָה לַעֲנוֹת, מַגִּיעָה אֵלַי הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת:
 
"יֵשׁ לָךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת לֶאֱסוֹף פְּרָטִים עַל טַיְוָאן, אַחַר כָּךְ נַמְשִׁיךְ לְעַדְכֵּן אוֹתָךְ"
 
חָמֵשׁ דַּקּוֹת זֶה בְּהֶחְלֵט לֹא הַרְבֵּה זְמַן, וְלָכֵן אֲנִי לֹא מְבַזְבֶּזֶת אֲפִלּוּ דַּקָּה עַל מַעֲבָר מֵהַמִּרְפֶּסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי שֶׁבּוֹ נִמְצָא הַמַּחְשֵׁב. בְּגוּגֶל שֶׁיֵּשׁ לִי בַּטֶּלֶפוֹן אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת טַיְוָאן.
 
בַּהַתְחָלָה אָמְנָם עוֹלוֹת עַל הַצָּג כַּמָּה מִסְעָדוֹת סִינִיּוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת בַּשֵּׁם הַזֶּה, אֲבָל אֲנִי מְדַלֶּגֶת עַל הָאֲתָרִים שֶׁלָּהֶן וְנִכְנֶסֶת לְוִיקִיפֶּדְיָה, שָׁם אֲנִי לוֹמֶדֶת שֶׁטַּיְוָאן נִקְרֵאת גַּם הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַסִּינִית. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁאַחֲרֵי הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ בְּסִין [סֵפֶר 24, "יֵשׁ בּוֹגֵד בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים"] קָרָאתִי וְגַם הִסְבַּרְתִּי לָכֶם, שֶׁמִּלְּבַד סִין הָעֲנָקִית יֶשְׁנָהּ עוֹד סִין אַחַת, שֶׁהִיא מְדִינָה דֵּי קְטַנָּה וְהִיא כּוֹלֶלֶת אֶת הָאִי טַיְוָאן וְאֶת הָאִיִּים הַקְּרוֹבִים אֵלָיו.
 
אִם אַתֶּם רוֹצִים לְהָבִין בְּדִיּוּק בְּמָה מְדֻבָּר, תְּנַסּוּ לִמְצוֹא אֶת טַיְוָאן בַּמַּפָּה. תּוּכְלוּ לְחַפֵּשׂ בָּאִינְטֶרְנֶט, אוֹ דַּפְדְּפוּ בָּאַטְלָס. תִּתְעַלְּמוּ מִכָּל חֲצִי כַּדּוּר־הָאָרֶץ הַמַּעֲרָבִי וְהַדְּרוֹמִי. אַחֲרֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ רַק עִם הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי־מִזְרָחִי, תִּרְאוּ מוּלְכֶם אֶת סִין הָעֲנָקִית. רוֹאִים? מְעֻלֶּה. בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל סִין רוֹאִים אֶת שַׁנְחַאי (שֶׁבָּהּ כְּבָר הָיִינוּ) וְאֶת הוֹנְג קוֹנְג מִדָּרוֹם לָהּ, נָכוֹן? בְּעֶרֶךְ בָּאֶמְצַע בֵּינֵיהֶן, אֲבָל בְּתוֹךְ הַיָּם, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָאִי שֶׁנִּקְרָא טַיְוָאן.
 
הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי מְנַגֵּן שׁוּב, וְעוֹד הוֹדָעָה:
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר! חָלְפוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת, וַאֲנַחְנוּ מְקַוִים שֶׁהִצְלַחְתְּ לְהָבִין אֵיפֹה נִמְצֵאת טַיְוָאן"
 
בְּלִי לַחְשׁוֹב פַּעֲמַיִם אֲנִי מַקְלִידָה:
 
"הִצְלַחְתִּי"
 
וּכְבָר מַגִּיעָה עוֹד הוֹדָעָה:
 
"מְצֻיָּן. לַמְּשִׂימָה בְּטַיְוָאן תּוּכְלוּ לְגַיֵּס שְׁנֵי צִוְתֵי יְלָדִים שֶׁתְּפַקְּדוּ עֲלֵיהֶם. אַתְּ תּוּכְלִי לִבְחוֹר צֶוֶת אֶחָד וְתוֹם יִבְחַר צֶוֶת אֶחָד. הָאֲרָצוֹת שֶׁצִּוְתֵי הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶן עוֹמְדִים לִבְחִירָה הֵן אִינְדוֹנֶזְיָה, מָלֶזְיָה, אוֹסְטְרַלְיָה וּנְיוּ־זִילַנְד. יֵשׁ לָךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת לִבְחוֹר"
 
אֲנִי מַבִּיטָה בִּשְׁמוֹת הָאֲרָצוֹת, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לִי שׁוּם הַעֲדָפָה, אֲנִי מַחְלִיטָה לִבְחוֹר בָּאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי יוֹדַעַת הֲכִי פָּחוֹת – מָלֶזְיָה.
 
אֲנִי מַקְלִידָה:
 
"מָלֶזְיָה"
 
וּכְבָר מַגִּיעָה הוֹדָעָה כִּתְגוּבָה:
 
"יָפֶה. עַכְשָׁיו שִׂימִי לֵב: הַטִּיסוֹת לְטַיְוָאן עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ הוֹנְג קוֹנְג. בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה תַּמְתִּין לָךְ מוֹנִית לְיַד הַבַּיִת. אַתְּ לֹא אֲמוּרָה לָקַחַת אִתָּךְ צִיּוּד. כָּל מָה שֶׁתִּזְדַּקְּקִי לוֹ תְּקַבְּלִי. אֵין גַּם צֹרֶךְ בִּמְחִיקַת זִכָּרוֹן שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּךְ, הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלָּךְ תְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמֵךְ"
 
הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי?
 
אַתֶּם שָׂמִים לֵב שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מְקַבֶּלֶת הֶסְבֵּר לְמָה שֶׁיִּקְרֶה בַּבַּיִת בְּהֵעָדְרִי? אִם זוֹ הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל עֲלִיָּה בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים, אֲנִי מְרֻצָּה מְאוֹד וּמִתְרַגֶּשֶׁת. נִדְמֶה לִי שֶׁכְּמוֹ רֹב בְּנֵי־הָאָדָם בָּעוֹלָם, גַּם אֲנִי שׂוֹנֵאת לֹא לָדַעַת מָה קוֹרֶה וְאוֹהֶבֶת לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים.
 
רֶבַע שָׁעָה...
 
אֵיךְ אַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן הַזֶּה אִם אֵין לִי מָה לָקַחַת אִתִּי וַאֲנִי לֹא אֲמוּרָה לִמְחוֹק אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי? אֲנִי קָמָה וְעוֹזֶבֶת אֶת הַמִּרְפֶּסֶת. אֲנִי חוֹזֶרֶת לַדִּירָה. אֲנִי מְנַסָּה לְנַחֵשׁ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תּוֹם בָּחַר, אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה. אֲנִי מַנִּיחָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי בְּכִיס מִכְנָסַי. אוּלַי אַחְלִיף לִבְגָדִים יוֹתֵר מַגְנִיבִים?
 
אֲבָל אֵיזֶה מֶזֶג אֲוִיר יֵשׁ בְּטַיְוָאן בְּיָמִים אֵלֶּה?
 
מַהֵר מַהֵר אֲנִי חוֹזֶרֶת וּמַקְלִידָה בְּגוּגֶל:
 
"טַיְוָאן מֶזֶג אֲוִיר"
 
מִתְבָּרֵר לִי שֶׁדַּוְקָא נָעִים שָׁם עַכְשָׁיו. 20 מַעֲלוֹת בַּלַּיְלָה וְ-26 בַּיּוֹם, אֲבָל רֹב הַזְּמַן יוֹרֵד גֶּשֶׁם. לֹא נוֹרָא. אֲנִי בּוֹחֶרֶת גִ'ינְס וְטִישֶׁרְט עִם הֶדְפֵּס שֶׁל נָמֵר. עָדִיף כָּכָה, בְּלִי כְּתֹבֶת בְּעִבְרִית. אֲנִי מִסְתָּרֶקֶת וְחוֹבֶשֶׁת כּוֹבַע מִצְחִיָּה אָדוֹם. זוֹ הַמְּשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לִי רֶבַע שָׁעָה לְהִתְכּוֹנֵן אֵלֶיהָ. הָרַעֲיוֹן שֶׁאֲנִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ מְסֹרֶקֶת וְעִם בְּגָדִים שֶׁבָּחַרְתִּי, מַלְהִיב אוֹתִי. לָכֵן אֲנִי מַחְלִיפָה גַּם נַעֲלַיִם. אֲנִי נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי סְפּוֹרְט סְגֻלּוֹת. אַחַר כָּךְ אֲנִי נִכְנֶסֶת לַמִּטְבָּח וּמְחַבֶּקֶת אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.
 
"קָרָה מַשֶּׁהוּ?" אִמָּא שׁוֹאֶלֶת.
 
"לָמָּה שֶׁיִּקְרֶה?" אֲנִי עוֹנָה וְחוֹשֶׁבֶת עַל זֶה שֶׁבְּעוֹד זְמַן קָצָר מִי שֶׁתִּשָּׁאֵר אִתָּהּ תִּהְיֶה הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי.
 
"אֲנִי לֹא רְגִילָה שֶׁאַתְּ בָּאָה כָּכָה פִּתְאוֹם וּמְחַבֶּקֶת אוֹתִי," הִיא מַסְבִּירָה.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי אוֹמֶרֶת, "אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה?"
 
אִמָּא מַנִּיחָה יָד עַל מִצְחִי, כְּאִלּוּ מְבַקֶּשֶׁת לִבְדּוֹק אִם יֵשׁ לִי חוֹם. אֵין לִי חוֹם. צְפִירָה שֶׁל מְכוֹנִית גּוֹרֶמֶת לִי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ נְשִׁיקָה בַּלֶּחִי.
 
"בַּיי," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.
 
"סְתָם, אֶל תּוֹם," אֵין לִי תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת.
 
"דְּרִישַׁת שָׁלוֹם," הִיא אוֹמֶרֶת.
 
בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, בַּזְּמַן שֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת, אֲבִיגַיִל אַחֶרֶת עוֹלָה. שְׁנִיָּה... אֲנִי רוֹאָה נָכוֹן? אֲנִי חַיֶּבֶת לִצְבּוֹט אֶת עַצְמִי כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי לֹא חוֹלֶמֶת. לְרֶגַע אֲנִי כָּל כָּךְ מֻפְתַּעַת עַד שֶׁאֲנִי קוֹפֵאת בִּמְקוֹמִי. גַּם הִיא לוֹבֶשֶׁת טִישֶׁרְט עִם הֶדְפֵּס שֶׁל נָמֵר, גַּם הִיא לוֹבֶשֶׁת גִ'ינְס. לָדַעַת שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת לָךְ הִשְׁתַּקְּפוּת זֶה דָּבָר אֶחָד, לִפְגּוֹשׁ אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ, זֶה דָּבָר אַחֵר לְגַמְרֵי. הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי מְחַיֶּכֶת אֵלַי. אֲנִי מְחַיֶּכֶת אֶל הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי כְּאִלּוּ הִיא חֲבֵרָה אוֹ אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת.
 
 
"קְחִי בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל תּוֹם," אֲנִי מְעַדְכֶּנֶת אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תֻּפְתַּע בְּמִקְרֶה שֶׁאִמָּא תִּשְׁאַל אוֹתָהּ לָמָּה חָזַרְתִּי.
 
"אוֹקֵיי," הִיא אוֹמֶרֶת.
 
"אוּלַי כְּדַאי שֶׁבֶּאֱמֶת תֵּלְכִי אֶל תּוֹם," אֲנִי מַצִּיעָה לָהּ.
 
"טוֹב," הִיא עוֹנָה וּמְשַׁנָּה כִּווּן, וּבִמְקוֹם לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת הַבַּיְתָה הִיא יוֹרֶדֶת לְמַטָּה, יוֹצֵאת מֵהַבִּנְיָן לְפָנַי וּפוֹנָה לְעֵבֶר הַבַּיִת שֶׁל תּוֹם.
 
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי מָה הָיָה קוֹרֶה אִם הִיא הָיְתָה נִכְנֶסֶת הַבַּיְתָה, וְאִמָּא הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ מָה קָרָה. הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה מְעֻדְכֶּנֶת בְּזֶה שֶׁאָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל תּוֹם? וְאוּלַי הָיָה לָהּ הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי לַחֲזָרָתָהּ הַבַּיְתָה?
 
נַהַג הַמּוֹנִית פּוֹתֵחַ לִי אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית וּמַצִּיג אֶת עַצְמוֹ:
 
"אֲנִי יִפְתָּח."
 
"שָׁלוֹם יִפְתָּח," אֲנִי נִכְנֶסֶת פְּנִימָה.
 
"שָׁלוֹם אֲבִיגַיִל אוֹפִיר," הוּא אוֹמֵר, "בְּרָכוֹת לַעֲלִיָּתֵךְ בְּדַרְגָּה."
 
"תּוֹדָה," אֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת.
 
תּוֹם כְּבָר בִּפְנִים. אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלּוֹ נִמְצֵאת בַּבַּיִת וּמְחַכָּה לַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי. גַּם הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מִצְחִיָּה, אֲבָל הַמִּצְחִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא כְּמוֹ הַמִּצְחִיָּה שֶׁלִּי, מֵאָחוֹר. הוּא זָז לְעֵבֶר הַחַלּוֹן כְּדֵי לְפַנּוֹת לִי מָקוֹם.
 
"הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי אָמְרָה לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר אֶל הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלְּךָ," אֲנִי לוֹחֶשֶׁת.
 
"וָואלָה..." הוּא עוֹנֶה.
 
"אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלְּךָ בַּבַּיִת," אֲנִי מוֹסִיפָה.
 
"גַּם אֲנִי מְקַוֶה," תּוֹם אוֹמֵר.
 
"לֹא פָּגַשְׁתָּ אוֹתָהּ?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
"פָּגַשְׁתִּי," הוּא נִשְׁעָן לְאָחוֹר, "אֲבָל לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהּ," הוּא מְשַׁלֵּב רֶגֶל עַל רֶגֶל, "קְטָעִים, לֹא?" הוּא שׁוֹאֵל.
 
"מָה?" זֹאת אֲנִי.
 
"הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁנּוֹתְנִים לָנוּ," הוּא מַסְבִּיר.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"אַתֶּם מְפַקְּדִים," יִפְתָּח שֶׁכְּבָר יָצָא לַדֶּרֶךְ מִתְעָרֵב, "מַגִּיעַ לָכֶם כָּבוֹד."
 
הַמּוֹנִית עוֹזֶבֶת אֶת תֵּל־אָבִיב וְיוֹצֵאת לַכְּבִישׁ לְכִווּן יְרוּשָׁלַיִם.
 
תּוֹם מִסְתּוֹבֵב אֵלַי.
 
"יֵשׁ לָךְ מֻשָּׂג מָה הַמְּשִׂימָה?" הוּא שׁוֹאֵל.
 
"עֲדַיִן לֹא," אֲנִי עוֹנָה.
 
"וְאֵיזֶה צֶוֶת בָּחַרְתְּ?"
 
"שֶׁל מָלֶזְיָה," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"אֲנִי בָּחַרְתִּי בְּאִינְדוֹנֶזְיָה," הוּא מְעַדְכֵּן.
 
"צְוָתִים מְעֻלִּים," יִפְתָּח שׁוּב מִתְעָרֵב.
 
"אַתָּה מַכִּיר אוֹתָם?" אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
 
"בְּמִקְרֶה," הוּא מְחַיֵּךְ.
 
"מָה עוֹד אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ?" תּוֹם מִתְכּוֹפֵף קָדִימָה.
 
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָאַבִּיר מַמְתִּין לָכֶם בִּשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה, וְגַם לִיאוֹרָה," הוּא לֹא מִתְחַמֵּק מִתְּשׁוּבָה.
 
"לִיאוֹרָה?" לְרֶגַע אֵין לִי מֻשָּׂג לְמִי הוּא מִתְכַּוֵן.
 
"זֹאת שֶׁהָיְתָה אִתְּכֶם בַּמְּשִׂימָה בְּסִין," יִפְתָּח מַבְהִיר.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי נִזְכֶּרֶת.
 
"לִיאוֹרָה שֶׁל הַמְּחָטִים," תּוֹם אוֹמֵר.
 
אֲנַחְנוּ עוֹצְרִים מוּל אַנְשֵׁי הַבִּטָּחוֹן שֶׁבַּכְּנִיסָה לְאֵזוֹר שְׂדֵה־הַתְּעוּפָה. אִישׁ בִּטָּחוֹן אֶחָד מֵצִיץ לְתוֹךְ הַמּוֹנִית וּמְסַמֵּן לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ. יִפְתָּח מַמְשִׁיךְ, אֲבָל לֹא אֶל הַשַּׁעַר שֶׁל הַנּוֹסְעִים הַיּוֹצְאִים, אֶלָּא יָשָׁר אֶל הַחֲנָיָה.
 
"אַתָּה טָס אִתָּנוּ?" תּוֹם מִתְפַּלֵּא.
 
"טָסָה," יִפְתָּח עוֹנֶה.
 
"מָה זֶה???" אֲנִי לֹא מְבִינָה.
 
"טָסָה," יִפְתָּח חוֹזֵר. הוּא מוֹצֵא מְקוֹם חֲנָיָה פָּנוּי וְעוֹצֵר אֶת הַמּוֹנִית. כְּשֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הַמָּנוֹעַ, הוּא מֵסִיר מֵרֹאשׁוֹ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וּמְאַפְשֵׁר לַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁמִּתַּחְתָּן לִגְלוֹשׁ בְּאֹפֶן חָפְשִׁי. אַחַר כָּךְ הוּא תּוֹלֵשׁ חֲלָקִים מִפָּנָיו, שֶׁלְּרֶגַע נִדְמֶה לִי שֶׁהֵם חֶלְקֵי עוֹר, אֲבָל כְּשֶׁהוּא מַשְׁלִיך אוֹתָם לְאָחוֹר, אֲנִי מְגַלָּה שֶׁאֵלֶּה פִּסּוֹת דַּקּוֹת שֶׁל גּוּמִי.
 
עַכְשָׁיו, מִי שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַמּוֹנִית וּפוֹתַחַת בַּשַּׁלָּט אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל אַרְגַּז הַמִּטְעָן, הִיא אִשָּׁה, וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא קְצָת שׁוֹנָה מֵהַלִּיאוֹרָה שֶׁתּוֹם וַאֲנִי הִכַּרְנוּ בְּצֶ'נְגְדוּ, אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְנַחֵשׁ שֶׁזּוֹ אָכֵן אוֹתָהּ אִשָּׁה.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

משימה עולמית 27- פגוע בשוק הנחשים (טיואן) גלילה רון־פדר עמית
1
 
כָּל מִי שֶׁקָּרָא אֶת הַסֵּפֶר הַקּוֹדֵם בַּסִּדְרָה, 'מַמְלֶכֶת הָאַבִּירִים', יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁתּוֹם וַאֲנִי הִתְקַדַּמְנוּ בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים וְנִהְיֵינוּ יְלָדִים מְפַקְּדִים. כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסֵּפֶר הַקּוֹדֵם, כְּדַאי שֶׁיִּקְרָא אוֹתוֹ, כִּי אַחֶרֶת הוּא יִתְקַשֶּׁה לְהָבִין אֶת הַשִּׁנּוּי בַּמַּעֲמָד שֶׁלָּנוּ. עַד עַכְשָׁיו הָיִינוּ סְתָם צֶוֶת, וּמִכָּאן וָהָלְאָה אֲנַחְנוּ צֶוֶת שֶׁמְּפַקֵּד עַל צְוָתִים אֲחֵרִים. אָמְנָם אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְנוּ מֵאִיטַלְיָה, לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ הַשִּׁנּוּי הַזֶּה יָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי וּמָה נִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל הַפְּרָטִים הִתְבָּרְרוּ לָנוּ בִּמְהִירוּת.
 
הִנֵּה אֲנִי, קוֹרְאִים יְקָרִים, יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן בְּתֵל־אָבִיב וְעוֹצֶמֶת עֵינַיִם. רוּחַ נְעִימָה בָּאָה מֵהַיָּם וּפוֹרַעַת מְעַט אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי. הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מוּרָמוֹת וּמֻנָּחוֹת עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת. סִיַּמְתִּי לְהָכִין שִׁעוּרִים וּסְתָם כָּזֶה הִרְגַּשְׁתִּי צֹרֶךְ לְנַמְנֵם. שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד לֹא קָרָה הַיּוֹם בְּבֵית־הַסֵּפֶר. שִׁעוּרֵי הַבַּיִת לֹא הָיוּ מְעִיקִים, סִיַּמְתִּי אוֹתָם דֵּי מַהֵר. מִבְחָנִים לֹא תֻּכְנְנוּ לַשְּׁבוּעַיִם הַקְּרוֹבִים. לִפְגּוֹשׁ חֲבֵרוֹת אוֹ לָלֶכֶת לַקַּנְיוֹן לֹא בָּרֹאֹש שֶּׁלי. לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה לֹא בָּא לִי. לִפְעָמִים יֶשְׁנָם יָמִים כָּאֵלֶּה שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת הוּא לֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, אוֹ בְּמִּלָה אַחַת לְהִסְתַּלְבֵּט.
 
אֲבָל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי לֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם, הוּא מְנַגֵּן וּמְבַשֵּׂר שֶׁיֵּשׁ לִי הוֹדָעָה מִמִּסְפָּר חָסוּי.
 
וְזֹאת הַהוֹדָעָה:
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ עוֹמֶדֶת לָצֵאת לִמְשִׂימָה בְּטַיְוָאן"
 
מָה זֶה?
 
הוֹדָעָה כָּל כָּךְ קְצָרָה וְכָל כָּךְ בְּרוּרָה?
 
וּמִצַּד שֵׁנִי, אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְשִׂימוֹת שֶׁבָּהֶן הַגִּיּוּס הָיָה מְבַלְבֵּל וְנַעֲשָׂה בִּדְרָכִים מִסְתּוֹרִיּוֹת, זֶה בְּהֶחְלֵט כֵּיף לְקַבֵּל מִין הוֹדָעָה מְפֹרֶשֶׁת כָּזֹאת: אֲנִי עוֹמֶדֶת לָצֵאת לִמְשִׂימָה בְּטַיְוָאן.
 
רֶגַע, טַיְוָאן?
 
אַתֶּם שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל מְדִינָה כָּזֹאת?
 
אֲנִי קוֹרֵאת אֶת הַהוֹדָעָה וְחוֹזֶרֶת וְקוֹרֵאת אֶת הַהוֹדָעָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַסְפִּיקָה לַעֲנוֹת, מַגִּיעָה אֵלַי הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת:
 
"יֵשׁ לָךְ חָמֵשׁ דַּקּוֹת לֶאֱסוֹף פְּרָטִים עַל טַיְוָאן, אַחַר כָּךְ נַמְשִׁיךְ לְעַדְכֵּן אוֹתָךְ"
 
חָמֵשׁ דַּקּוֹת זֶה בְּהֶחְלֵט לֹא הַרְבֵּה זְמַן, וְלָכֵן אֲנִי לֹא מְבַזְבֶּזֶת אֲפִלּוּ דַּקָּה עַל מַעֲבָר מֵהַמִּרְפֶּסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי שֶׁבּוֹ נִמְצָא הַמַּחְשֵׁב. בְּגוּגֶל שֶׁיֵּשׁ לִי בַּטֶּלֶפוֹן אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת טַיְוָאן.
 
בַּהַתְחָלָה אָמְנָם עוֹלוֹת עַל הַצָּג כַּמָּה מִסְעָדוֹת סִינִיּוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת בַּשֵּׁם הַזֶּה, אֲבָל אֲנִי מְדַלֶּגֶת עַל הָאֲתָרִים שֶׁלָּהֶן וְנִכְנֶסֶת לְוִיקִיפֶּדְיָה, שָׁם אֲנִי לוֹמֶדֶת שֶׁטַּיְוָאן נִקְרֵאת גַּם הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַסִּינִית. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁאַחֲרֵי הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ בְּסִין [סֵפֶר 24, "יֵשׁ בּוֹגֵד בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים"] קָרָאתִי וְגַם הִסְבַּרְתִּי לָכֶם, שֶׁמִּלְּבַד סִין הָעֲנָקִית יֶשְׁנָהּ עוֹד סִין אַחַת, שֶׁהִיא מְדִינָה דֵּי קְטַנָּה וְהִיא כּוֹלֶלֶת אֶת הָאִי טַיְוָאן וְאֶת הָאִיִּים הַקְּרוֹבִים אֵלָיו.
 
אִם אַתֶּם רוֹצִים לְהָבִין בְּדִיּוּק בְּמָה מְדֻבָּר, תְּנַסּוּ לִמְצוֹא אֶת טַיְוָאן בַּמַּפָּה. תּוּכְלוּ לְחַפֵּשׂ בָּאִינְטֶרְנֶט, אוֹ דַּפְדְּפוּ בָּאַטְלָס. תִּתְעַלְּמוּ מִכָּל חֲצִי כַּדּוּר־הָאָרֶץ הַמַּעֲרָבִי וְהַדְּרוֹמִי. אַחֲרֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ רַק עִם הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי־מִזְרָחִי, תִּרְאוּ מוּלְכֶם אֶת סִין הָעֲנָקִית. רוֹאִים? מְעֻלֶּה. בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי שֶׁל סִין רוֹאִים אֶת שַׁנְחַאי (שֶׁבָּהּ כְּבָר הָיִינוּ) וְאֶת הוֹנְג קוֹנְג מִדָּרוֹם לָהּ, נָכוֹן? בְּעֶרֶךְ בָּאֶמְצַע בֵּינֵיהֶן, אֲבָל בְּתוֹךְ הַיָּם, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָאִי שֶׁנִּקְרָא טַיְוָאן.
 
הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי מְנַגֵּן שׁוּב, וְעוֹד הוֹדָעָה:
 
"אֲבִיגַיִל אוֹפִיר! חָלְפוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת, וַאֲנַחְנוּ מְקַוִים שֶׁהִצְלַחְתְּ לְהָבִין אֵיפֹה נִמְצֵאת טַיְוָאן"
 
בְּלִי לַחְשׁוֹב פַּעֲמַיִם אֲנִי מַקְלִידָה:
 
"הִצְלַחְתִּי"
 
וּכְבָר מַגִּיעָה עוֹד הוֹדָעָה:
 
"מְצֻיָּן. לַמְּשִׂימָה בְּטַיְוָאן תּוּכְלוּ לְגַיֵּס שְׁנֵי צִוְתֵי יְלָדִים שֶׁתְּפַקְּדוּ עֲלֵיהֶם. אַתְּ תּוּכְלִי לִבְחוֹר צֶוֶת אֶחָד וְתוֹם יִבְחַר צֶוֶת אֶחָד. הָאֲרָצוֹת שֶׁצִּוְתֵי הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶן עוֹמְדִים לִבְחִירָה הֵן אִינְדוֹנֶזְיָה, מָלֶזְיָה, אוֹסְטְרַלְיָה וּנְיוּ־זִילַנְד. יֵשׁ לָךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת לִבְחוֹר"
 
אֲנִי מַבִּיטָה בִּשְׁמוֹת הָאֲרָצוֹת, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לִי שׁוּם הַעֲדָפָה, אֲנִי מַחְלִיטָה לִבְחוֹר בָּאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי יוֹדַעַת הֲכִי פָּחוֹת – מָלֶזְיָה.
 
אֲנִי מַקְלִידָה:
 
"מָלֶזְיָה"
 
וּכְבָר מַגִּיעָה הוֹדָעָה כִּתְגוּבָה:
 
"יָפֶה. עַכְשָׁיו שִׂימִי לֵב: הַטִּיסוֹת לְטַיְוָאן עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ הוֹנְג קוֹנְג. בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה תַּמְתִּין לָךְ מוֹנִית לְיַד הַבַּיִת. אַתְּ לֹא אֲמוּרָה לָקַחַת אִתָּךְ צִיּוּד. כָּל מָה שֶׁתִּזְדַּקְּקִי לוֹ תְּקַבְּלִי. אֵין גַּם צֹרֶךְ בִּמְחִיקַת זִכָּרוֹן שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּךְ, הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלָּךְ תְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמֵךְ"
 
הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי?
 
אַתֶּם שָׂמִים לֵב שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מְקַבֶּלֶת הֶסְבֵּר לְמָה שֶׁיִּקְרֶה בַּבַּיִת בְּהֵעָדְרִי? אִם זוֹ הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל עֲלִיָּה בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים, אֲנִי מְרֻצָּה מְאוֹד וּמִתְרַגֶּשֶׁת. נִדְמֶה לִי שֶׁכְּמוֹ רֹב בְּנֵי־הָאָדָם בָּעוֹלָם, גַּם אֲנִי שׂוֹנֵאת לֹא לָדַעַת מָה קוֹרֶה וְאוֹהֶבֶת לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים.
 
רֶבַע שָׁעָה...
 
אֵיךְ אַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן הַזֶּה אִם אֵין לִי מָה לָקַחַת אִתִּי וַאֲנִי לֹא אֲמוּרָה לִמְחוֹק אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי? אֲנִי קָמָה וְעוֹזֶבֶת אֶת הַמִּרְפֶּסֶת. אֲנִי חוֹזֶרֶת לַדִּירָה. אֲנִי מְנַסָּה לְנַחֵשׁ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תּוֹם בָּחַר, אֲבָל לֹא מַצְלִיחָה. אֲנִי מַנִּיחָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי בְּכִיס מִכְנָסַי. אוּלַי אַחְלִיף לִבְגָדִים יוֹתֵר מַגְנִיבִים?
 
אֲבָל אֵיזֶה מֶזֶג אֲוִיר יֵשׁ בְּטַיְוָאן בְּיָמִים אֵלֶּה?
 
מַהֵר מַהֵר אֲנִי חוֹזֶרֶת וּמַקְלִידָה בְּגוּגֶל:
 
"טַיְוָאן מֶזֶג אֲוִיר"
 
מִתְבָּרֵר לִי שֶׁדַּוְקָא נָעִים שָׁם עַכְשָׁיו. 20 מַעֲלוֹת בַּלַּיְלָה וְ-26 בַּיּוֹם, אֲבָל רֹב הַזְּמַן יוֹרֵד גֶּשֶׁם. לֹא נוֹרָא. אֲנִי בּוֹחֶרֶת גִ'ינְס וְטִישֶׁרְט עִם הֶדְפֵּס שֶׁל נָמֵר. עָדִיף כָּכָה, בְּלִי כְּתֹבֶת בְּעִבְרִית. אֲנִי מִסְתָּרֶקֶת וְחוֹבֶשֶׁת כּוֹבַע מִצְחִיָּה אָדוֹם. זוֹ הַמְּשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לִי רֶבַע שָׁעָה לְהִתְכּוֹנֵן אֵלֶיהָ. הָרַעֲיוֹן שֶׁאֲנִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ מְסֹרֶקֶת וְעִם בְּגָדִים שֶׁבָּחַרְתִּי, מַלְהִיב אוֹתִי. לָכֵן אֲנִי מַחְלִיפָה גַּם נַעֲלַיִם. אֲנִי נוֹעֶלֶת נַעֲלֵי סְפּוֹרְט סְגֻלּוֹת. אַחַר כָּךְ אֲנִי נִכְנֶסֶת לַמִּטְבָּח וּמְחַבֶּקֶת אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.
 
"קָרָה מַשֶּׁהוּ?" אִמָּא שׁוֹאֶלֶת.
 
"לָמָּה שֶׁיִּקְרֶה?" אֲנִי עוֹנָה וְחוֹשֶׁבֶת עַל זֶה שֶׁבְּעוֹד זְמַן קָצָר מִי שֶׁתִּשָּׁאֵר אִתָּהּ תִּהְיֶה הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי.
 
"אֲנִי לֹא רְגִילָה שֶׁאַתְּ בָּאָה כָּכָה פִּתְאוֹם וּמְחַבֶּקֶת אוֹתִי," הִיא מַסְבִּירָה.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי אוֹמֶרֶת, "אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה?"
 
אִמָּא מַנִּיחָה יָד עַל מִצְחִי, כְּאִלּוּ מְבַקֶּשֶׁת לִבְדּוֹק אִם יֵשׁ לִי חוֹם. אֵין לִי חוֹם. צְפִירָה שֶׁל מְכוֹנִית גּוֹרֶמֶת לִי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ נְשִׁיקָה בַּלֶּחִי.
 
"בַּיי," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.
 
"סְתָם, אֶל תּוֹם," אֵין לִי תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת.
 
"דְּרִישַׁת שָׁלוֹם," הִיא אוֹמֶרֶת.
 
בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, בַּזְּמַן שֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת, אֲבִיגַיִל אַחֶרֶת עוֹלָה. שְׁנִיָּה... אֲנִי רוֹאָה נָכוֹן? אֲנִי חַיֶּבֶת לִצְבּוֹט אֶת עַצְמִי כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי לֹא חוֹלֶמֶת. לְרֶגַע אֲנִי כָּל כָּךְ מֻפְתַּעַת עַד שֶׁאֲנִי קוֹפֵאת בִּמְקוֹמִי. גַּם הִיא לוֹבֶשֶׁת טִישֶׁרְט עִם הֶדְפֵּס שֶׁל נָמֵר, גַּם הִיא לוֹבֶשֶׁת גִ'ינְס. לָדַעַת שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת לָךְ הִשְׁתַּקְּפוּת זֶה דָּבָר אֶחָד, לִפְגּוֹשׁ אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבַּיִת שֶׁלָּךְ, זֶה דָּבָר אַחֵר לְגַמְרֵי. הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי מְחַיֶּכֶת אֵלַי. אֲנִי מְחַיֶּכֶת אֶל הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי כְּאִלּוּ הִיא חֲבֵרָה אוֹ אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת.
 
 
"קְחִי בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל תּוֹם," אֲנִי מְעַדְכֶּנֶת אֶת הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תֻּפְתַּע בְּמִקְרֶה שֶׁאִמָּא תִּשְׁאַל אוֹתָהּ לָמָּה חָזַרְתִּי.
 
"אוֹקֵיי," הִיא אוֹמֶרֶת.
 
"אוּלַי כְּדַאי שֶׁבֶּאֱמֶת תֵּלְכִי אֶל תּוֹם," אֲנִי מַצִּיעָה לָהּ.
 
"טוֹב," הִיא עוֹנָה וּמְשַׁנָּה כִּווּן, וּבִמְקוֹם לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת הַבַּיְתָה הִיא יוֹרֶדֶת לְמַטָּה, יוֹצֵאת מֵהַבִּנְיָן לְפָנַי וּפוֹנָה לְעֵבֶר הַבַּיִת שֶׁל תּוֹם.
 
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי מָה הָיָה קוֹרֶה אִם הִיא הָיְתָה נִכְנֶסֶת הַבַּיְתָה, וְאִמָּא הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ מָה קָרָה. הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה מְעֻדְכֶּנֶת בְּזֶה שֶׁאָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל תּוֹם? וְאוּלַי הָיָה לָהּ הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי לַחֲזָרָתָהּ הַבַּיְתָה?
 
נַהַג הַמּוֹנִית פּוֹתֵחַ לִי אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית וּמַצִּיג אֶת עַצְמוֹ:
 
"אֲנִי יִפְתָּח."
 
"שָׁלוֹם יִפְתָּח," אֲנִי נִכְנֶסֶת פְּנִימָה.
 
"שָׁלוֹם אֲבִיגַיִל אוֹפִיר," הוּא אוֹמֵר, "בְּרָכוֹת לַעֲלִיָּתֵךְ בְּדַרְגָּה."
 
"תּוֹדָה," אֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת.
 
תּוֹם כְּבָר בִּפְנִים. אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלּוֹ נִמְצֵאת בַּבַּיִת וּמְחַכָּה לַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי. גַּם הוּא חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מִצְחִיָּה, אֲבָל הַמִּצְחִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא כְּמוֹ הַמִּצְחִיָּה שֶׁלִּי, מֵאָחוֹר. הוּא זָז לְעֵבֶר הַחַלּוֹן כְּדֵי לְפַנּוֹת לִי מָקוֹם.
 
"הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלִּי אָמְרָה לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר אֶל הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלְּךָ," אֲנִי לוֹחֶשֶׁת.
 
"וָואלָה..." הוּא עוֹנֶה.
 
"אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלְּךָ בַּבַּיִת," אֲנִי מוֹסִיפָה.
 
"גַּם אֲנִי מְקַוֶה," תּוֹם אוֹמֵר.
 
"לֹא פָּגַשְׁתָּ אוֹתָהּ?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
"פָּגַשְׁתִּי," הוּא נִשְׁעָן לְאָחוֹר, "אֲבָל לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהּ," הוּא מְשַׁלֵּב רֶגֶל עַל רֶגֶל, "קְטָעִים, לֹא?" הוּא שׁוֹאֵל.
 
"מָה?" זֹאת אֲנִי.
 
"הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁנּוֹתְנִים לָנוּ," הוּא מַסְבִּיר.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"אַתֶּם מְפַקְּדִים," יִפְתָּח שֶׁכְּבָר יָצָא לַדֶּרֶךְ מִתְעָרֵב, "מַגִּיעַ לָכֶם כָּבוֹד."
 
הַמּוֹנִית עוֹזֶבֶת אֶת תֵּל־אָבִיב וְיוֹצֵאת לַכְּבִישׁ לְכִווּן יְרוּשָׁלַיִם.
 
תּוֹם מִסְתּוֹבֵב אֵלַי.
 
"יֵשׁ לָךְ מֻשָּׂג מָה הַמְּשִׂימָה?" הוּא שׁוֹאֵל.
 
"עֲדַיִן לֹא," אֲנִי עוֹנָה.
 
"וְאֵיזֶה צֶוֶת בָּחַרְתְּ?"
 
"שֶׁל מָלֶזְיָה," אֲנִי אוֹמֶרֶת.
 
"אֲנִי בָּחַרְתִּי בְּאִינְדוֹנֶזְיָה," הוּא מְעַדְכֵּן.
 
"צְוָתִים מְעֻלִּים," יִפְתָּח שׁוּב מִתְעָרֵב.
 
"אַתָּה מַכִּיר אוֹתָם?" אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
 
"בְּמִקְרֶה," הוּא מְחַיֵּךְ.
 
"מָה עוֹד אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ?" תּוֹם מִתְכּוֹפֵף קָדִימָה.
 
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָאַבִּיר מַמְתִּין לָכֶם בִּשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה, וְגַם לִיאוֹרָה," הוּא לֹא מִתְחַמֵּק מִתְּשׁוּבָה.
 
"לִיאוֹרָה?" לְרֶגַע אֵין לִי מֻשָּׂג לְמִי הוּא מִתְכַּוֵן.
 
"זֹאת שֶׁהָיְתָה אִתְּכֶם בַּמְּשִׂימָה בְּסִין," יִפְתָּח מַבְהִיר.
 
"אֲהָהּ," אֲנִי נִזְכֶּרֶת.
 
"לִיאוֹרָה שֶׁל הַמְּחָטִים," תּוֹם אוֹמֵר.
 
אֲנַחְנוּ עוֹצְרִים מוּל אַנְשֵׁי הַבִּטָּחוֹן שֶׁבַּכְּנִיסָה לְאֵזוֹר שְׂדֵה־הַתְּעוּפָה. אִישׁ בִּטָּחוֹן אֶחָד מֵצִיץ לְתוֹךְ הַמּוֹנִית וּמְסַמֵּן לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ. יִפְתָּח מַמְשִׁיךְ, אֲבָל לֹא אֶל הַשַּׁעַר שֶׁל הַנּוֹסְעִים הַיּוֹצְאִים, אֶלָּא יָשָׁר אֶל הַחֲנָיָה.
 
"אַתָּה טָס אִתָּנוּ?" תּוֹם מִתְפַּלֵּא.
 
"טָסָה," יִפְתָּח עוֹנֶה.
 
"מָה זֶה???" אֲנִי לֹא מְבִינָה.
 
"טָסָה," יִפְתָּח חוֹזֵר. הוּא מוֹצֵא מְקוֹם חֲנָיָה פָּנוּי וְעוֹצֵר אֶת הַמּוֹנִית. כְּשֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הַמָּנוֹעַ, הוּא מֵסִיר מֵרֹאשׁוֹ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וּמְאַפְשֵׁר לַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁמִּתַּחְתָּן לִגְלוֹשׁ בְּאֹפֶן חָפְשִׁי. אַחַר כָּךְ הוּא תּוֹלֵשׁ חֲלָקִים מִפָּנָיו, שֶׁלְּרֶגַע נִדְמֶה לִי שֶׁהֵם חֶלְקֵי עוֹר, אֲבָל כְּשֶׁהוּא מַשְׁלִיך אוֹתָם לְאָחוֹר, אֲנִי מְגַלָּה שֶׁאֵלֶּה פִּסּוֹת דַּקּוֹת שֶׁל גּוּמִי.
 
עַכְשָׁיו, מִי שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַמּוֹנִית וּפוֹתַחַת בַּשַּׁלָּט אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל אַרְגַּז הַמִּטְעָן, הִיא אִשָּׁה, וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא קְצָת שׁוֹנָה מֵהַלִּיאוֹרָה שֶׁתּוֹם וַאֲנִי הִכַּרְנוּ בְּצֶ'נְגְדוּ, אֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְנַחֵשׁ שֶׁזּוֹ אָכֵן אוֹתָהּ אִשָּׁה.