הביתה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הביתה
מכר
אלפי
עותקים
הביתה
מכר
אלפי
עותקים

הביתה

4.5 כוכבים (87 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2837מקורי
ספר מודפס
4961.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 88
ספר קולי
2839מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אסף ענברי

אסף ענברי (נולד ב-1968) הוא סופר ישראלי.

ענברי למד ספרות כללית ופילוסופיה במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלו חקרה את "מבנה המציאות ביצירתו של נאבוקוב" והוגשה בשנת 2000. הוא המשיך ללימודי ספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שבה כתב עבודת דוקטור בנושא: "הגותו הספרותית-תרבותית של ביאליק" (הוגשה בשנת 2008).
הוא פרסם מסות וסיפורים בכתבי עת ובעיתונים שונים. בשנת 2020 זכה בפרס עגנון ליצירה ישראלית.
ב-2009 יצא לאור רומן פרי עטו, "הביתה", ב-2018 יצא לאור, ספרו "הטנק". ב-2022 יצא לאור ספרו "הספר האדום".
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4e6bxrj5

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"באחד משני חדרי הרווקות תלו הבחורות בסתר, על חוטים שהן מתחו תחת למיטות, תחתוניות משי וכותנות לילה מהבית, שמהן לא יכלו להיפרד לטובת מחסן הבגדים. כל עוד גרו באוהלים וברפת נטולת הפרטיות, החביאו אותן בתרמיליהן; עכשיו לבשו אותן וחוו שוב, כמו בברית המועצות, ריגוש מחתרתי."

הביתה הוא סיפורו של קיבוץ מלידתו עד מותו. זהו סיפורם של אנשים שעזבו את ביתם כדי להגיע הביתה. הם נטשו את הוריהם, את שפתם ואת אמא רוסיה למען ארץ משלהם, וניסו להיפטר מהכמיהה האנושית למשפחה, לפרטיות ולרכוש, כדי ליצור חברה טובה יותר על פי הבנתם. חלקם השכילו למות לפני שמפעל חייהם התנפץ. חלקם עדיין כאן.

"בסגנונו העז והתמציתי מגולל הספר עלילה סוחפת ומעוררת השתאות, המבוססת על שחזור עובדתי מדוקדק. הוא מוליך את סיפור חייו של הקיבוץ דרך כל שלבי ההתהוות, ההיסדקות וההתרסקות, ומתמקד בשבעה גיבורים ראשיים - באהבותיהם, בריביהם ובגילויי הרוך והאכזריות, העוצמה והגיחוך. הביתה הוא מעשה ספרותי נועז, המשתחרר מן ההבדלה המקובלת בין הספרותי לתיעודי, והופך בכך ליצירה מרשימה ומרטיטת לב; יצירה הלופתת את שאלות היסוד של ההיסטוריה והתרבות הישראלית, ומעניקה להן חיים, רגשות, כאב וגדולה". - דב אלבוים.

אסף ענברי נולד ב-1968 בקיבוץ אפיקים, וכיום הוא תושב קיבוץ גשר. למד ספרות כללית באוניברסיטת תל אביב והמשיך ללימודי ספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שבה כתב דוקטורט על הגותו הספרותית והתרבותית של ביאליק. מלמד במכללת כנרת ובמכללת עלמא בתל אביב. מפרסם זה עשרים שנה מסות וסיפורים בכתבי עת ובעיתונים. נשוי לנעמי ואב לאריאל.

פרק ראשון

1

כשרוסיה הפכה לברית המועצות אכלו תושבי אודסה את החלבה שייצֵר אביו של לוניה. הצבא האדום טיהר את העיר מהיסודות הרקובים של החברה בעזרת תושבים לוקחי שוחד שהלשינו על חברי המחתרת האוקראינית. בשדרות הראשיות נתלו חשודים על עצים ועל עמודי פנסים, ועוברי אורח שנעצרו להתבונן בהם כויסו בידי יתומי המלחמה ויתומי המהפכה. צנרת הדירות נותקה ממים, ונחילים של תושבים עם דליים בידיהם התקוטטו ברחובות סביב ברזי כיבוי אש ומזרקות. כל האנשים והילדים האלה, החשודים והמלשינים והשורדים, אכלו חלבה. אביו של לוניה התעשר.
לוניה בן הארבע־עשרה בילה את רוב זמנו הפנוי, אחרי שעות הגימנסיה, בבית החרושת של אביו. מאתיים פועלים עבדו בבית החרושת. אביו שלט בהם בחביבות סמכותית, ולוניה התהלך ביניהם זקוף ובוחן. בכל יום למד עוד משהו על חביבות סמכותית ועל שאר ההיבטים של ניהול בית החרושת. אביו שמח בו והכשיר אותו לרשת אותו.
לוניה התחבר עם מיכַיילו, נוצרי בן כיתתו שהתעניין בסוציאליזם על אפם ועל חמתם של הוריו. אביו היה תעשיין שוקולד, ואמו היתה חברה במחתרת האוקראינית. אל אביו של מיכיילו התוודע לוניה כשמיכיילו ערך לו סיור בבית החרושת לשוקולד, אבל תהליך ייצור השוקולד עניין את לוניה יותר משעניין אותו אביו של מיכיילו, הקפיטליסט כאביו שלו. אל אמו של מיכיילו התוודע לוניה כשהתלווה אליו יום אחד אחרי הגימנסיה ועלה איתו אל דירת הוריו כדי לשאול ממנו ספר סוציאליסטי.
"עיניים יפות," אמרה אמו של מיכיילו כשלוניה התיישב מולה. "אני מסתכלת עליך וחושבת לעצמי: הנה, ככה נראו העיניים של כריסטוס. אבל כריסטוס לא היה מסורק כל כך יפה. ולא היתה לו חליפה."
לוניה הסיט את מבטו אל שידה שתפסה חצי קיר מאחוריה. על השידה עמד דגם של ספינת סוחר מודרנית. אמו של מיכיילו ערטלה דג שוקולד מנייר הכסף, נגסה בו ואמרה שאין עַם סובייטי. יש אוקראינים, רוסים, ליטאים, יהודים, גרוזינים, אוזבקים.
מיכַיילו שאל מה לגבי אוקראינים יהודים.
"אין אוקראינים יהודים. יש יהודים אוקראינים. קח שוקולד, לוניה."
בלילה חלם לוניה על אמו של מיכיילו, התעורר כשהיא אמרה לו, "קח שוקולד, לוניה," הדליק את האור וקרא בספר הסוציאליסטי עד שנרדם שוב, באור הדולק, וחלם שאמו של מיכיילו לוקחת את ידו ומוליכה אותו במסדרון, הודפת דלת של חדר, אבל מעבר לדלת אין חדר, יש תהום.
הספר הסוציאליסטי השפיע על לוניה. הוא החליט שלא יהיה קפיטליסט כמו אביו, וכשאמר זאת למיכיילו הפגיש אותו מיכיילו עם הבחור שהשאיל לו את הספר. וולודיה, קאדט בקורס חובלים, היה בחור גבוה בן תשע־עשרה שעישן מקטרת ודיבר על סוציאליזם. כשלא דיבר על סוציאליזם, דיבר על ספינות. דגם הספינה בדירת הוריו של מיכיילו היה מעשה ידיו. לוניה לא היה מעודו על ספינה. אביו לקח אותו פעם לנמל כדי להראות לו איך החלבה מועמסת, ולוניה ראה איך החלבה מועמסת ולא ראה את עשרות הספינות האחרות. אפילו את הים לא ראה, ואם ראה לא זכר.
"אתה גר בעיר נמל, ונרקב בבית חרושת," אמר וולודיה, וסיפר לו על הפלגות בים סוער, על מרק סרטנים, על נערי הנמל המפצחים אבטיחים על עמודי המזח, על סבלים המניפים חביות ועל מלחים ממארסיי, מפורט סעיד, מניו־קאסל - עד שלוניה נכנע. ביום ובשעה שסוכמו נופף וולודיה במקטרתו מפתח בית החרושת, ולוניה חצה את אולם הייצור, פתח את דלת המשרד והודיע לאביו, שהיה טרוד בחשבוניית העץ שלו, שהוא הולך אל מיכיילו. אביו פלט המהום אישור בלי להרים את עיניו, ולוניה יצא והלך עם חברו החדש בשדרה. הוא השתדל לא להביט לצדדים, אבל מאחד העצים השתלשלה גופת אמו של מיכיילו.
"תמשיך ללכת," אמר וולודיה.
גבר קם מספסל והתקדם לעברם. אולי בלש בולשביק. הם פנו מהשדרה אל רחוב צדדי והתרחקו במהירות.
"היא היתה אנטישמית," אמר וולודיה.
"לא בגלל זה תלו אותה."
"זה לא ענייננו."
חצי שעה הלכו בשתיקה, עד שלוניה שאל איפה הנמל. וולודיה ענה שהנמל יחכה. מאחורי הבתים האחרונים של העיר נפרשו שדות שנחצו בשביל עפר. לאורך השביל ניצבו עד האופק עמודי טלפון בלי חוטי טלפון. וולודיה חתך בצעדיו הגדולים את פסי הצל הקצובים, ולוניה, שמעולם לא הלך כל כך הרבה, השתרך מאחוריו וספר את צעדיו בין פס לפס כדי להסיח את דעתו מהצמא, מהאבק שהאפיר את נעליו ומהזיעה המגרדת שנזלה בתוך החליפה. השביל הוליך לְחורשה. לוניה נעצר. וולודיה הסתובב אליו ושאל אם הוא עייף.
"אתה הלשנת עליה, וולודיה. אם קוראים לך וולודיה. מיכַיילו סיפר לך על החבר היהודי שלו, היורש היחיד של חלבה גלר, ויהודים שיושבים על הון פרטי אתם תולים בחורשה מיוחדת, שלא נסריח לכם את העיר. איך לא שאלתי את עצמי מה נדבק אלי פתאום קאדט בקורס חובלים. אם לא המצאת גם את זה."
וולודיה, אם קראו לו וולודיה, משך בכתפיו, הסתובב ונכנס לחורשה. לוניה נכנס אחריו, ומבעד לשרוולי האור שנימרו את הגזעים ראה מחנה כלונסאות שבמרכזו מגדל תצפית. חבלים השתלשלו מהעצים. נערים שעסקו בהקמת חצובה הפסיקו כשראו את וולודיה והצדיעו לו בשלוש אצבעות.
"סקאוטים," אמר לוניה.
וולודיה חייך. "זה מה שהילדים מספרים בבית."
בערב הוקמה מדורה. לוניה התיישב במעגל הנערים בין וולודיה לנער שהחזיק מפוחית, וסקר במהירות את פני הנערות שהבהבו בחשכה.
"כמה עלתה החליפה?" שאל נגן המפוחית את האורח.
"רוזינר, עוגן הרם!" השתיק אותו וולודיה, והנער התחיל לנגן. השאר זיהו את הפתיחה והצטרפו בשירה. מילים מסתוריות - "מולדת", "עמל", "הגשמה", "ראשונים" - ריצדו עם האש.

אסף ענברי

אסף ענברי (נולד ב-1968) הוא סופר ישראלי.

ענברי למד ספרות כללית ופילוסופיה במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלו חקרה את "מבנה המציאות ביצירתו של נאבוקוב" והוגשה בשנת 2000. הוא המשיך ללימודי ספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שבה כתב עבודת דוקטור בנושא: "הגותו הספרותית-תרבותית של ביאליק" (הוגשה בשנת 2008).
הוא פרסם מסות וסיפורים בכתבי עת ובעיתונים שונים. בשנת 2020 זכה בפרס עגנון ליצירה ישראלית.
ב-2009 יצא לאור רומן פרי עטו, "הביתה", ב-2018 יצא לאור, ספרו "הטנק". ב-2022 יצא לאור ספרו "הספר האדום".
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4e6bxrj5

סקירות וביקורות

ובל נח הררי, אתה באמת חושב שאפשר למנוע מלחמות? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 17/04/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
הסופר אסף ענברי זכה בפרס עגנון יובל פלוטקין ynet 11/11/2020 לקריאת הסקירה המלאה >

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
87 דירוגים
55 דירוגים
27 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
24/6/2024

ספר חובה לכל קיבוצניק. כתוב היטב באהבה גדולה לחברים שיצרו את היצירה היפיפיה וגם ידעו להתאים ולשנות בזמן

1
17/8/2023

ספר מקסים, מגולל בצורה מעולה את חיי הקיבוץ תוך פרטים מחיי היום יום האבסורדיים לפעמים בקיבוץ ומהיסטוריית המדינה, משלב קטעים שהצחיקו אותי בנכונותם כקיבוצניק ובאופן כללי ספר שהתמכרתי אליו.

1
28/7/2023

מעולה!!!

1
9/6/2023

ספר נפלא. שמעתי בגירסא הקולית. המון המון טעויות. אין עורכים בגירסא הקולית? חבל חבל חבל.

1
19/5/2023

אסף ענברי, אם אתה רואה את זה יש לי רק שאלה אחת. למה רק שלושה ספרים למה?! חייבים דחוף עוד יצירת מופת שלך חייבים! ובלי קשר אני לא יודע איך הספר הזה לא נכנס לרשימת ספריי החובה בבגרויות או בבהד 1

1
22/10/2024

קריינות מעולה. סיפור מרתק על בניית הארץ בידי אנשי חזון עמל ועבודה קשה. ושברה, ע"י הימין הלאומני משיחי. ובגין, אבי הפילוג. סיפור חיינו

18/8/2024

קראתי בגלל הבקורות כאן לא יכולתי להפסיק לקרוא עד עמוד 600 פלוס רמת כתיבה גבוהה הסיפור של איתמר התנוק הראשון של הקבוץ שהפך לנער מיוחד שהתגיס ונלחם בפלמח חזר חי ממבצעים רבים בשונה מלוחמים רבים אחרים שנהרגו בקרבות בגוש עציון ובלטרון כמו דני מס נהרג בשירת הלה ורבים אחרים שאם לא היו נהרגים חלקם אולי היו מגיעים לתפקדים בכרים בצבא כמו רפאל איתן ( רפול) ודוד אלעזר ( דדו) איתמר נהרג בתאונת צניחה....כשהוא מראה לצנחנים איך לצנוח הוקם אולם ספורט על שמו בקבוץ אולם איתמר... הסיפור מתחיל ומספר על קבוצה של נערים אמיצים מרוסיה ונערות שהחלטו לעלות לישראל כשהם מסתכנים בכליאה עי המשטר הדקטטורי הקומנסטי שרדף אחריהם. חלקם התאמנו ונפגשו ביערות. מולה אליהו שומרוני ומיטיה קרצמן חלקם הצלחו לעלות חלקם נכלאו ועלו לאחר מכן. חלק מהנערות עברו התעללות בכלא הרוסי עי אסרות זונות והתאבדו. מיטיה היה בעל חזון ויצרתיות והקים בהמשך מפעל מצליח בקבוץ שיצר קופסאות מעץ בשם קלת שהכניס כספים רבים לקבוץ בהמשך בן גוריון ביקש ממיטיה להקים מפעלים ברחבי הארץ הקבוץ תחילה התנגד בהמשך מיטיה קרצמן עזב עם אשתו. מולה זהרהרי ממיסדי אפקים היה הכותב והבמאי ומיסד הטקסים וההצגות שעשו ילדי הקיבוץ במהלך החגים הוא גם נהג לתת נאומים והיה דמות חשובה מאוד בקיבוץ אפיקים לדעתי אליהו שומרוני, ממיסדי אפיקים הקים את תנועת הצופים! היה יוצא לשלוחיות בחוץ לארץ ואשתו היית נשארת לבד עם הילדים יזם והקים את הנחל ששילב לחימה עם גדול ירקות בהאחזויות. אליהו ומולה נספו באסון מעגן ב1954 והשארו חלל רב אצל חברי קיבוץ אפיקים ,לדברי הסופר היה גם צבי ברנר ,נער שעלה מארהב בהשפעת אחד ממיסדי הקיבוץ אליהו שומרוני אני חושב שהשגיח על נערים יהודים שרצו ללמוד לחיות בקבוץ 5 שכול פעם היה טס לשלוחויות בחוץ לארץ , ולחם יחד עם האגדה ארל וינגיט שהקים את הסירת הראשונה ברנר לחם בפעולות רבות וסיכן את חייו הוא לחם נגד הגרמנים ירו עליו הוא נפצע ברגלו שהתרסקה במספר מקומות והפך לנכה אבל שרד. גיבור ישראל סגן של וינגיט י, שלא שמעתי עליו מעולם ליאו רוט שהיה צייר שהתבייש לצייר כדי שלא יחשב ל" פארזיט" צייר בצריף שנים בסתר עד שהציורים שלו התפרסמו ברחבי הארץ ובעולם, אז " נאלצן "בנו לו סטודיו מיוחד הוא נתן נאום וסיפר על השריון שפתחו חברי הקבוץ המיסדים אי קבלת השונה עמוד 490 נאום עצוב ומרגש לדעתי על הצורך להיות שם " כמו כולם" בכול מחיר אחרת תיחשב למוקצא. בנו דודו היה מוכשר גם הוא בציור בבדיחות ובספורט בחור בלונדיני ויפה שנפטר צעיר ב1979 מסרטן זלמן זלי שהיה בסירת שקד סירת מובחרת ונהרג בכיפור אמו תחיה גלבוע ממיסדות הקבוץ ששנים עבדה והדריכה צעירים וצערות שני בניה נהרגו במלחמות ישראל בארי חזק דור שני, בלונדי שלמד באונברסטה שגם נהרג בכיפור והיה משורר שחזה את מותו וברי סחרוף הלחין שיר שלו ב2001 מילים חזקות... קיבוצנקים שסרבו לקבל טלוזיה.. שגם השלומים שהגעו לנצולי השואה הם דרשו שיכנסו לקופת הקבוץ...ניצולי השואה זעקו שהם עברו את השואה ושאם לא יקבלו את כספי השילומים יעזבו זה אחרי ששתקו במשך עשר שנים בישבות הקיבוץ... אריה בהיר גלר לוניה מראשי החבורה שהיה נואם ומזכיר הקבוץ? שנלחם המון בדעות של מיטיה אריה היה מאוד פרקטי ומיטיה היה החולם המסתכן והמגשים. למרות המרבות הם הערכו אחד את השני לדעתי אריה הפך לשר תחת בן גוריון.כשפרש חזר לאפיקים. חלקם נהיו פולטקאים בכנסת, אחד הקים את הנחל ונהרג באסון מעגן. הם עברו קשים אדרים תחילה בחצר כינרת אחר כך באפיקים יסדו ענפי משק , נוי צילום רפת דור ההמשך חלקו נהרג בששת הימים וכיפור או עזב לקבוצים אחרים או לעיר כול עוד המערך היה בשלטון מפאי היו קבצנקים שהיו שרים והזרמו מליונים לקבוצים כשהלכוד עלה ב1977 בטח ב1981 ההזרמה החלה להיפסק לדעתי רוב הקבוצים הופרטו משנות התשעים ותחילת האלפים אפיקים ובסוף הכול התמוטט כשנפלה הבורסה כשמטיה נהרג או נרצח כשהיה באפריקה וניהל שם בית חרושת.

27/6/2024

עוד ספר מרתק של אסף ענברי. כתיבה סוחפת, מתובלת בהומור וציניות, הממחישה באופן ציורי את עלייתו ונפילתו של הקיבוץ.

30/8/2023

התמוגגתי מקריאת הספר. זה ספר עלי, על דורי, על השבר שלנו, שכתוב בכישרון יוצא דופן. בעיני אסף ענברי זה הסופר העברי הטוב ביותר שקראתי. אני קראתי גם את הספר האדום, גם אהבתי מאוד. אבל הספר הזה רווי רגש ועצב בין, מבין השורות הענייניות, התכליתיות. הלוואי וגם קוראים פחות מותאמים לספר הזה, יוכלו ליהנות ממנו כמוני. באשר לי, אני הקוראת האולטימטיבית לספר כזה. ילידת 1952, ילידת קיבוץ, שירתתי בגרעין נחל בתל-קציר, השכן לאפיקים, נשואה לעוזב קיבוץ, עברתי את תהליכי ההפרטה עם הוריו, בקיבוץ שלהם. אני אשת ספרות. הכתיבה שלו נפלאה.

2/7/2023

מרגש

27/3/2023

עברית מושלמת של מספר גאון. נוגע ללב בלי לעורר רחמים, מעורר געגועים בלי להיות סנטימנטלי. הסטורי בלי להיות טרחני, משפט הסיום הוא בעיני אחד הנפלאים בספרות המקור בעשר השנים האחרונות.

6/3/2023

ספר מופלא. צריך להיות קריאת חובה לנוער.

7/1/2023

ספר נפלא ומרתק.

21/12/2022

ספר משובח. קולח, מרתק, מחכים ומלא הומור.

17/12/2022

ספר מצוין ונוגע ללב, על כוחו של חלום ועל שברו.

18/11/2022

אחלה ספר

10/10/2022

קולח, מעניין, אישי וכללי בו זמנית. סיפור הסטורי שכייף לקרוא, ללמוד ולחשוב עליו ובעקבותיו

27/9/2022

ספר נהדר. כתוב בקצב מטורף ובכישרון כתיבה נדיר.

27/7/2022

מצוין

21/7/2022

נפלא !! אח ! ימי התום של מיעסדי הקיבוצים. הקמת מדינה כמעט מאפס, הפרחת השממה בהקמת קיבוצים כפרחי בר תוססים ורעננים ! אך , הקידמה, ההפרטה, המהפך הפוליטי ושינוי הלך הרוח והתפיסה הסוציאליסטית שיתופית, הרסו וטרפו את הכל ככרישי נדל"ן רעבים וחסרי מעצורים ! החלום ושיברו !! כתוב נפלא !! ממליץ בחום !! תודה רבה ! אבי.

17/7/2022

ספר נפלא. קראתי אותו בנשימה עצורה וללא הפסקה כמעט, עד שסיימתי אותו. מהספרים שמצטערים כשהם מגיעים לסופם…

18/12/2021

ספורו של קיבוץ אפיקים . קצת מצחיק קצת עצוב קצת ציני. ימיה הגדולים של התנועה הקיבוצית נפרשים לפנינו. מדהים לחשוב איך קמה ומה עשו אז.אהבתי.

12/10/2021

הספר כתוב באופן מינימליסטי, שממנו ניתן להבין את המקסימליסטי. כתוב בהומור מושחז אך עדין. עם חיצי לעג וביקורת קטנים וחדים כמו סיכה, אך עטופים ברוך ואהבה. ניתן להבין שהכותב הוא בן הקיבוץ. הספר מקיף את כל ההיסטוריה הקיבוצית ודרכה את ההיסטוריה של המדינה. ספר מרתק.

10/9/2021

מעניין מאוד כתוב ברור ביותר!

8/6/2021

מצויין תודה

25/4/2021

וואו. ספר מדהים, מקיף, חד ושנון. איזה כייף לקרוא, וכמה לומדים ממנו על דור שעשה דברים פסיכיים, והקים מדינה, על חלומותיו ומגרעותיו, ואילו מחירים הם שילמו. מרתק.

6/2/2021

לא יכולתי להניח את הספר. אחד הטובים שקראתי בשנים האחרונות.

20/12/2020

ספר מצויין המתאר באהבה ובביקורתיות עדינה אך כנה את תולדות קיבוץ אפיקים. הספר מתחיל בהתארגנות הקבוצה הציונית של השומר הצעיר בס.ס.ס.ר., ממשיך בעליתם לארץ כיחידים, ההתישבות בחצר כינרת ומאוחר יותר באפיקים. זוהי סקירה היסטורית מרתקת של החלום הציוני, בניין הישוב, פריחתו ושברו - כל זאת לאורך חייהם של דור אחד של המייסדים.

9/12/2020

Excellent story, masterfully told.

23/9/2020

תיאור חושפני וחד מבט של חיי הקיבוץ, לטוב ולרע וכל זאת ממקור ראשון. אנדרטת כבוד ליהודים יוצאי רוסיה שלפני 100 שנה כמעט, הגיעו מארץ נושבת למדבר לח ורותח. ומי שנוסע שם היום, ויודע להסתכל ולהבין מה קרה כאן, מבין שהחזון ניצח וכך קמו הקיבוצים ואח״כ ישראל כולה.

25/5/2019

נהדר

3/2/2019

ספר נהדר

26/12/2018

סיפור מקסים, עלייתה ונפילתה של התנועה הקיבוצית, מסופר בהומור ובדמע, בציניות ובאמפתיה, מסופר נפלא

9/11/2018

מה זה הכישרון הגדול הזה ואיך פיספסתי את הספר עד עכשיו? ההיסטוריה הקיבוצית מתוארת דרך הסיפור של מקימי אפיקים. למרות שהכל קרה במציאות אי אפשר להאמין, ולמרות שהכל ידוע קוראים את הספר בלי לעצור כמו ספר מתח. וכמו במשחקי הכס - בכל פעם שמספרים לך קצת יותר על דמות מסוימת, אתה יודע שבסוף הפרק היא תמות, קרוב לוודאי מוות אכזרי או בלתי מתקבל על הדעת. וכל זה עם המון אירוניה וציניות. חובה לקרוא

18/9/2018

מרתק, כתיבה מדהימה, ראייה צינית מפוכחת מהולה באהבת האדם והקיבוץ. ספר חכם ומשעשע שאסור להחמיץ!

30/3/2025

כתוב יפה, מדויק ומצחיק. מעניין לקריאה גם בגלל רוחב ביריעה, ממש פיסה מההוויי ודרך המחשבה הישראלית בכל מיני תקופות. עם זאת הוא די עמוס ובגלל שזה מין "דברי הימים" כזה- אוסף של דמויות וארועים שלאו דוקא מתלכדים לכדי עלילה, לא הייתי מגדירה אותו קל לקריאה.

10/12/2024

כתיבה סוחפת וחוויתית.נהנתי אך גם התעצבתי .

31/10/2024

ספר חיי

23/8/2024

מבחינה היסטורית - הספר חשוב מאד. מבחינה ספרותית, חציו הראשון מתקדם בעצלתיים והכתיבה מנוכרת במקצת. בחצי השני, לעומת זאת, הוא מקבל תנופה ונטען ברגש האוטוביוגרפי של המחבר, ואז הוא הופך לספר מרתק.

26/7/2024

היה כיף וקראתי בשוונג אחד. כתוב יפה, מצחיק ונוגע ללב. מורגש שנכתב באהבה רבה. בעיני הוא ארוך מדי ומכיל יותר מדי מכתבים, שירים, סיפורים וכו', שהם יפים כשלעצמם ושברור שהמחבר קשור אליהם עמוקות, אבל פוגעים בשטף של הסיפור, כך שעבודת עריכה קצת יותר כסחנית היתה עוזרת מאד לספר. חוץ מזה, מה נסגר עם כל המיתות המשונות האלה? נראה שזה ספר על אנשים וארועים אמיתיים, וקשה להאמין שכל כך הרבה אסונות קרו בזמן כל כך קצר.

8/9/2023

אני לא יודע מאיפה להתחיל את הביקורת… בהתחלה לא כל כל התחברתי כי זה נראה לי כמו ספר ציני ומלגלג, רק לאחר מכן הבנתי שתחת הסגנון הזה מתגלה לאט לאט הרבה רגש והתחברתי יותר ויותר. מדובר בסאגה על קיבוץ מלידתו כתנועה ברוסיה ועד ימי הפרטתו. מסופר בהמון הומור, אהבה ובעניין רב, לדעתי.

2/7/2023

הייתי נותנת 3.5 כוכבים. הספר כתוב היטב. אבל אחרי קריאת מחציתו בערך הרגשתי שמדובר בסקירה הסטורית מפורטת ומייגעת ותו לא. בלי דיאלוגים, בלי התפתחות של הדמויות, בלי קונפליקט, בלי כל מה שמייצר סיפור טוב, השתעממתי ונטשתי.

14/1/2023

ספר מהנה מספר את סיפורם של היזמים שהקימו וישבו את הארץ הזו..בצורה קלילה והומוריסטית.

4/12/2022

נפלא, מרגש.

5/10/2022

סיפור מרתק על עלייתו ונפילתו של המפעל הקיבוצי

28/9/2022

נחישות וקשיחות הופכים לציניות של חיים ומוות בעידן היזמות. הקיבוץ מוצג בעטיפה חיצונית של תום וחוסר הגיון לצד יזמות ופריצות דרך. המלחמות והקפיטליזם שולטים ברקע.

27/8/2021

ההתחלה הייתה ממש מרתרת עבורי הגעתי לקיבוץ שלי ב1971 היה מרתק איך כל ההחלטות השפיעו על כל אחד בדרך אחרת, אך כמה היה חשוב להחליט ביחד. הסוף כבר היה ארוך ופחות אישי, מאד תיאורי

20/4/2020

ספר מהנה שמספר את סיפורו של קיבוץ אפיקים מלידתו ועד מותו. כתוב בצורה קולחת ומשעשעת. מומלץ בעיקר למי שיש לו רקע קיבוצי ויוכל להזכר בקלות בדמויות ואירועים מקבילים בקיבוצו.

15/4/2020

ספר מעולה

17/12/2018

נפלא. מרגש. ספר חובה לכל מי שחי בקיבוץ אי פעם.

19/11/2024

ספר משעמם!!!!

14/12/2021

חרא

סקירות וביקורות

ובל נח הררי, אתה באמת חושב שאפשר למנוע מלחמות? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 17/04/2022 להאזנה להסכת >
הסופר אסף ענברי זכה בפרס עגנון יובל פלוטקין ynet 11/11/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
הביתה אסף ענברי

1

כשרוסיה הפכה לברית המועצות אכלו תושבי אודסה את החלבה שייצֵר אביו של לוניה. הצבא האדום טיהר את העיר מהיסודות הרקובים של החברה בעזרת תושבים לוקחי שוחד שהלשינו על חברי המחתרת האוקראינית. בשדרות הראשיות נתלו חשודים על עצים ועל עמודי פנסים, ועוברי אורח שנעצרו להתבונן בהם כויסו בידי יתומי המלחמה ויתומי המהפכה. צנרת הדירות נותקה ממים, ונחילים של תושבים עם דליים בידיהם התקוטטו ברחובות סביב ברזי כיבוי אש ומזרקות. כל האנשים והילדים האלה, החשודים והמלשינים והשורדים, אכלו חלבה. אביו של לוניה התעשר.
לוניה בן הארבע־עשרה בילה את רוב זמנו הפנוי, אחרי שעות הגימנסיה, בבית החרושת של אביו. מאתיים פועלים עבדו בבית החרושת. אביו שלט בהם בחביבות סמכותית, ולוניה התהלך ביניהם זקוף ובוחן. בכל יום למד עוד משהו על חביבות סמכותית ועל שאר ההיבטים של ניהול בית החרושת. אביו שמח בו והכשיר אותו לרשת אותו.
לוניה התחבר עם מיכַיילו, נוצרי בן כיתתו שהתעניין בסוציאליזם על אפם ועל חמתם של הוריו. אביו היה תעשיין שוקולד, ואמו היתה חברה במחתרת האוקראינית. אל אביו של מיכיילו התוודע לוניה כשמיכיילו ערך לו סיור בבית החרושת לשוקולד, אבל תהליך ייצור השוקולד עניין את לוניה יותר משעניין אותו אביו של מיכיילו, הקפיטליסט כאביו שלו. אל אמו של מיכיילו התוודע לוניה כשהתלווה אליו יום אחד אחרי הגימנסיה ועלה איתו אל דירת הוריו כדי לשאול ממנו ספר סוציאליסטי.
"עיניים יפות," אמרה אמו של מיכיילו כשלוניה התיישב מולה. "אני מסתכלת עליך וחושבת לעצמי: הנה, ככה נראו העיניים של כריסטוס. אבל כריסטוס לא היה מסורק כל כך יפה. ולא היתה לו חליפה."
לוניה הסיט את מבטו אל שידה שתפסה חצי קיר מאחוריה. על השידה עמד דגם של ספינת סוחר מודרנית. אמו של מיכיילו ערטלה דג שוקולד מנייר הכסף, נגסה בו ואמרה שאין עַם סובייטי. יש אוקראינים, רוסים, ליטאים, יהודים, גרוזינים, אוזבקים.
מיכַיילו שאל מה לגבי אוקראינים יהודים.
"אין אוקראינים יהודים. יש יהודים אוקראינים. קח שוקולד, לוניה."
בלילה חלם לוניה על אמו של מיכיילו, התעורר כשהיא אמרה לו, "קח שוקולד, לוניה," הדליק את האור וקרא בספר הסוציאליסטי עד שנרדם שוב, באור הדולק, וחלם שאמו של מיכיילו לוקחת את ידו ומוליכה אותו במסדרון, הודפת דלת של חדר, אבל מעבר לדלת אין חדר, יש תהום.
הספר הסוציאליסטי השפיע על לוניה. הוא החליט שלא יהיה קפיטליסט כמו אביו, וכשאמר זאת למיכיילו הפגיש אותו מיכיילו עם הבחור שהשאיל לו את הספר. וולודיה, קאדט בקורס חובלים, היה בחור גבוה בן תשע־עשרה שעישן מקטרת ודיבר על סוציאליזם. כשלא דיבר על סוציאליזם, דיבר על ספינות. דגם הספינה בדירת הוריו של מיכיילו היה מעשה ידיו. לוניה לא היה מעודו על ספינה. אביו לקח אותו פעם לנמל כדי להראות לו איך החלבה מועמסת, ולוניה ראה איך החלבה מועמסת ולא ראה את עשרות הספינות האחרות. אפילו את הים לא ראה, ואם ראה לא זכר.
"אתה גר בעיר נמל, ונרקב בבית חרושת," אמר וולודיה, וסיפר לו על הפלגות בים סוער, על מרק סרטנים, על נערי הנמל המפצחים אבטיחים על עמודי המזח, על סבלים המניפים חביות ועל מלחים ממארסיי, מפורט סעיד, מניו־קאסל - עד שלוניה נכנע. ביום ובשעה שסוכמו נופף וולודיה במקטרתו מפתח בית החרושת, ולוניה חצה את אולם הייצור, פתח את דלת המשרד והודיע לאביו, שהיה טרוד בחשבוניית העץ שלו, שהוא הולך אל מיכיילו. אביו פלט המהום אישור בלי להרים את עיניו, ולוניה יצא והלך עם חברו החדש בשדרה. הוא השתדל לא להביט לצדדים, אבל מאחד העצים השתלשלה גופת אמו של מיכיילו.
"תמשיך ללכת," אמר וולודיה.
גבר קם מספסל והתקדם לעברם. אולי בלש בולשביק. הם פנו מהשדרה אל רחוב צדדי והתרחקו במהירות.
"היא היתה אנטישמית," אמר וולודיה.
"לא בגלל זה תלו אותה."
"זה לא ענייננו."
חצי שעה הלכו בשתיקה, עד שלוניה שאל איפה הנמל. וולודיה ענה שהנמל יחכה. מאחורי הבתים האחרונים של העיר נפרשו שדות שנחצו בשביל עפר. לאורך השביל ניצבו עד האופק עמודי טלפון בלי חוטי טלפון. וולודיה חתך בצעדיו הגדולים את פסי הצל הקצובים, ולוניה, שמעולם לא הלך כל כך הרבה, השתרך מאחוריו וספר את צעדיו בין פס לפס כדי להסיח את דעתו מהצמא, מהאבק שהאפיר את נעליו ומהזיעה המגרדת שנזלה בתוך החליפה. השביל הוליך לְחורשה. לוניה נעצר. וולודיה הסתובב אליו ושאל אם הוא עייף.
"אתה הלשנת עליה, וולודיה. אם קוראים לך וולודיה. מיכַיילו סיפר לך על החבר היהודי שלו, היורש היחיד של חלבה גלר, ויהודים שיושבים על הון פרטי אתם תולים בחורשה מיוחדת, שלא נסריח לכם את העיר. איך לא שאלתי את עצמי מה נדבק אלי פתאום קאדט בקורס חובלים. אם לא המצאת גם את זה."
וולודיה, אם קראו לו וולודיה, משך בכתפיו, הסתובב ונכנס לחורשה. לוניה נכנס אחריו, ומבעד לשרוולי האור שנימרו את הגזעים ראה מחנה כלונסאות שבמרכזו מגדל תצפית. חבלים השתלשלו מהעצים. נערים שעסקו בהקמת חצובה הפסיקו כשראו את וולודיה והצדיעו לו בשלוש אצבעות.
"סקאוטים," אמר לוניה.
וולודיה חייך. "זה מה שהילדים מספרים בבית."
בערב הוקמה מדורה. לוניה התיישב במעגל הנערים בין וולודיה לנער שהחזיק מפוחית, וסקר במהירות את פני הנערות שהבהבו בחשכה.
"כמה עלתה החליפה?" שאל נגן המפוחית את האורח.
"רוזינר, עוגן הרם!" השתיק אותו וולודיה, והנער התחיל לנגן. השאר זיהו את הפתיחה והצטרפו בשירה. מילים מסתוריות - "מולדת", "עמל", "הגשמה", "ראשונים" - ריצדו עם האש.