מעבר לקופה
ישראל הפיאודלית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ישראל הפיאודלית
ישראל הפיאודלית
ישראל הפיאודלית

ישראל הפיאודלית

מרדכי גבאי

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

נושאים

ישראלפלסטיניםיחסי ערבים ויהודיםהיסטוריה ישראלית

תקציר

ישראל הפיאודלית נציונל-אשכנזית, נשלטת בידי חונטה, צאצאי "בני משה", המסדר המחתרתי שהקים אבי הנאציזם  היהודי, אשר בן ישעיה גינזבורג (אחד העם), ב-1889. 

ב1902, לאחר שהייתה לו הבטחה בריטית, שעם שינוי מעמדה המדיני של האימפריה העות'מנית, יקבל את פלסטין והארצות הסמוכות. כתב אחד העם: ... "אין לנו דרך אחרת בלתי אם לייסד לנו 'מדינה' מיוחדת, שלא תהא לשונאינו שליטה בה. והנה יוצאים ראשי הציונים לכבוש את 'המדינה' ..."

אין מקום לקיום גלות בשבת העם בארצו, ולפיכך [הגלות] תעלם ותיכרת מאליה ורק היושבים בציון יישארו כעם העברי. (עמ' 24 במבוא), הווה אומר שכלל היהודים ייעלמו וייכרתו ופלסטין והארצות הסמוכות יהיו נחלה לכוהניו, חברי "בני משה".

ממשיכיו, ארתור רופין, בן-גוריון, וויצמן, סוקולוב ואחרים, שנהנו מנתינות והגנה של המעצמות, ביצעו ביהודי פלסטין ג'ינוסייד במהלך מלחמת-העולם הראשונה, 'קומתם הזדקפה' והיו לשליטי הישוב היהודי בפלסטין. חשוב לציין, שכבר ב1904, בקונגרס זיכרון יעקב, ייסד אוסישקין וועד, שיקבע את חובותיו וזכויותיו של היהודי בפלסטין, והם סגרו את הארץ בפני יהודים.

רופין וב"ג המירו את דתם וגזעם של האוסטיודה, ועשו מהם אשכנזים, שונאי יהודים. מאז בואם ובמשך 100 שנה העבירו קרקעות לאום וכאלה שנכבשו מהפלסטינים, לאשכנזים. ואם אשכנזי עיבד 4-3 דונם, נתנו לו נחלה של 300 דונם ל-49 שנים. ואילו היהודי, גם אם הוא עיבד אדמה ברשות, יפנו אותו ככובש. דוגמה להתנהלותם עם מי, שלדעתם מסכן את שלטונם, לטיף מרדכי גבאי (פרק א') ואיציק מרדכי, פרקים ד', ה', ו'.

עליית היטלר לשלטון וחוקי הגזע, גרמה לחרם יהודי ספונטני נגד סחורות גרמניה. ב"ג שבר את החרם היהודי, והניח מגף על צוואר היהודים, ועד להשמדתם. ב"ג והנהגה נציונל-אשכנזית, ידעה בזמן אמת על הנעשה ליהודים בשלטון היטלר. ולא היו צריכים להשקיע מאמץ או ממון, כדי למנוע התרחשות השואה. אך הם רצו בשואה, שתיתן להם מדינת גזע אשכנזית. (בהרחבה, בספר הבא: "האחראים לשואה..!")

"סנ"צ מרוז העיד על שיטה שרווחה בתקופתו ביחידה המרכזית בתל-אביב, לפיה נהגו שוטרים לענות נחקרים ולפברק ראיות, ובלבד שישיגו הרשעות. מרוז סיפר כי פברוק הראיות נעשה בידיעת גורמים בפרקליטות תל-אביב דאז. (ראה החריצות של איש הפרקליטות אלי אברבנל, שליווה את חקירתה של הנוכלת ש' במשטרה, וכתובע, הוא סיפר זוועות, מדמיונה הקרימינלי של ח"כ זהבה גלאון, וייחס אותם לאיציק מרדכי.

"מרוז סיפר בין השאר לסולמי כי פברוק ראיות מכריעות בתיקי רצח ותיקים חמורים היה עניין שבשגרה: 'כולם עשו ככה, אבל סנדו, ואני וליבר, למשל, כל אחד מאתנו היה רב-אמן בזה. ידעו, יש תיק מסובך? אפשר לסמוך עליהם הם כבר יביאו את התוצאות. זה היה הסיפור. אני לא מתגאה בזה אבל זו האמת. (עמ' 417)

לקרוא עוד...

פרק ראשון

פתיחה

הפכו את הישראלים לאוסטיודה

ההיתר להקריב את אחיך בעבור ארוחה

ישראל במילניום ה-3-2, מבחינות רבות היא מינסק מלפני 200 שנה. ראה: "רבנים משרתי קהילותיהם התנוולו והפכו ל"בני גבירה" "על אדם";

אני גדלתי בבית-מדרש אבו מנשה (בית זילכה), מתוך עשרות תלמידי החכמים שהשתתפו בישיבות השונות, היו פחות מעשרה בטלנים, ביניהם האב"ד וחברי בית-הדין, האחראי על כשרות השחיטה, שלאחר תיקון חצות היה הולך מדי לילה לבית-המטבחיים, שני ראשי ישיבות, שהיו עמוסים בעסקי הקהילה ושני שמשים, שברוב שעות היממה נמצאו שניהם בבית-המדרש. בשאר בתי-כנסת, ציבור המתפללים נשאו בהוצאות אחזקת בית-הכנסת.

כול השאר עבדו אם זה במסחר או במלאכה, גם אלה שהיה להם רכוש רב. עבדו כדי לקיים את החשובה במצוות עשה "ששת ימים תעבוד". בטלנים אידיאולוגים, היושבים על התורה ומעמיסים את עול כלכלת המשפחה על האישה. לא נודע בין היהודים הערבים.

חמור מכך, הלגטימיות , למסור את אחיך היהודי והאחר תמורת אתנן, הפכה את היהודי במזרח הרוסי אויב לאחיו היהודי, ולאחר בכלל. בעיני רוחי רואה אני את הקורא מרים גבה. אך תכף יחזור לשלוותו, כאשר יקרא את השורות להלן:

ב-1824 החל גיוס יהודים לצבא הצאר. המכסה כללה בוגרים לגיוס לצבא, וילדים בני 13 לקנטוניסטים, שלאחר שמגיעים לגיל 18, משרתים כחיילים במשך 25 שנה. רבני ה"על אדם" דאגו שאף בן של בעלי יכולת והיושבים על התורה, לא יהיה בין המגויסים. היות ואף משפחה לא רצתה למסור את הבן שלה. חטפו את ילדיהם של משפחות ה"חיות", ורוב החוטפים, נמנו על "בני השפחה", ה"חיות".

כאשר נוכח השלטון הצארי בריבוי הטבעי העצום בין היהודים, הכפיל את מכסת גיוס היהודים, פי ארבעה. כול שנה במקום כול שנתיים ומכסה כפולה. כאשר הרוסים נתנו 5 מגויסים או קנטוניסטים לאלף כול שנתיים, היהודים היו צריכים לתת 10 לאלף, כול שנה. וכאשר היהודים מנו במחצית המאה ה-19 כשלושה מיליון, הם היו צריכים למסור כול שנה כ-30.000 בוגרים וילדים. והשלטון עודד חטיפת ילדים בכך שנתן אישור למוסר ילד חטוף, המשחרר ילד אחר במקומו, ואישור כזה היה שווה כסף.

"רבי חיימקה חוטף ילדים

ובוכה על צרות ישראל

"הסופר א. י. פפירנא מתאר בזכרונותיו על העיירה קאפולי ברוסיה הלבנה: ראש הקהל, ר' חיימקה 'חיפש את קרבנותיו למסירה לגיוס, בעיקר בקרב הדלים', למען הגן על האמידים 'הקהל' או שהעלים את בניהם של אלה, היינו לא רשם אותם ברשימות האוכלוסיה, או שהיה רושם אותם בצירוף למשפחות פשוטי-העם: ועל-ידי כך רק אצלם (האמידים) ברשימות האוכלוסיה או שלא הופיעו בנים כלל, או רק בנים יחידים, לעומת זאת היו מגדילים את מספר הבנים במשפחות העניים לפעמים עד לשישה-שמונה, מה שנתן אפשרות למסור לגיוס בזה אחר זה שניים או שלושה ממשפחה אחת'. ו'רבי חיימקה - גם בימי הגיוס, כאילו לא קרה כלום, האריך לשבת בקלויז ובכה על צרת ישראל. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 126) ("משעבד", עמ' 267)

ונוצרה עוד פרנסה - ציידי יהודים

"ביולי 1852 יצא צו 'למנוע הסתתרות יהודים מפני שירות הרקרוטים' באמצעים חדשים אלה: הותר גם לקהילות יהודיות, גם לכל יחיד מן היהודים, לתפוס כל יהודי המסתתר משירות הרקרוטים וכן כל יהודי בלי פספורט (תעודת מסע לשם נסיעה מחוץ לעיירתו מב"כ שלטון הקהל!) או בעל פספורט שפג תקפו ולמסור אותו לרקרוטים... בעד כל יהודי נתפס כזה ניתן אישור קבלה לשם פיטור איש אחר במקומו מגיוס הרקרוטים או לשם ניכוי ממכסת הרקרוטים השנתית של הקהילה... לפי צו הקיסר מראשית אוגוסט 1852 נגזר במפורש לגייס מן היהודים מכסת רקרוטים פי ארבעה מזו של הנוצרים. עשרה מאלף במקום חמישה מאלף המגוייסים משאר האוכלוסיה ומדי שנה בשנה, במקום אחת לשנתיים בשאר האוכלוסיה... (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 84) ("משעבד", עמ' 273)

שלטון הקהל - כנופיות פושעים,

פושטים עור העניים

"מכיוון שהמשטר הסוציאלי של הקהילה עמד בעינו גם אחר ביטול האוטונומיה בשנת 1844, לא חל גם כל שינוי לטובה בתופעת שלטון הכנופיות. התזכיר העברי שנשלח למיניסטר הפנים בשנת 1852 בשם 'עניי ק"ק מינסק' הוא כולו זעקת הדל על תועבות 'המנהיגים הרעים, עזי הפנים הרשעים'. 'משוד עניים עשו חיל', כש'גזילת עניים בבתיהם'. הממונה על גביית המסים והממונה על גיוס הרקרוטים שולטים בעזרת מנגנון גדול ולעת צורך עומדים לרשות כל אחד מהם עשרים אנשי צבא. לא די בכך שלפי שיטתם בחלוקת המסים חובלים מן העניים והדלים את כלי בתיהם, בגדיהם, הכרים והכסתות 'ועורם מעליהם מפשיטים'; מוסיפים מרמה על שוד בחשבונות שוא, כגון תביעת תשלומים לסילוק עודפי מסים מלפני שלוש עשרה שנה, שלא היו ולא נבראו; גוזלים מן העניים את כספם בגביית תשלומים בלי אישור קבלה ובהטלת דמי-גביה לטובת עצמם. אפילו מגבית 'פדיון נפש' לצדקה לעניים משמשת להם שעת כושר למעילה בכספי הציבור. מקור נוסף לצבירת רווחים בידי הכנופיה הוא זיוף רשימות החייבים בגיוס לטובת העשירים. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 119) ("משעבד", עמ' 273)

רגשי הסולידריות של עם מדוכא דעכו

"האנוכיות המעמדית של שליטי הקהילה, הגלויה בסדר הבחירות ובמבנה המסים, הגיעה לשיטה פושעת משוועת עד לב השמיים בתחום הספקת הרקרוטים. קשיחות הלב והאכזריות שגילו בביצוע גזירת מלכות זו נכבדי הקהילה כלפי אחיהם ממעמד הדלים והעמלים, לא היה כדוגמתן בכל תולדות העם היהודי. דומה כאילו כל רגשי סולידריות של עם מדוכא ונרדף, שטופחו במשך אלפי שנות הגולה, דעכו וכבו נוכח אימת הגזירה, כשפשוטי העם הופקרו מלכתחילה כקרבנות המועדים. את מקום האחדות הלאומית תפסה בהנהגת הקהילה סולידריות מעמדית צרה ומרושעת כל כך, כאילו נצטמצם העם בעיניה רק למעמד האמידים והלמדנים בלבד וכאילו לא היו בעלי-מלאכה ובכורי-דלים אלא בחזקת ערב-רב שאין מצוים לרחם עליו. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 123) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 274)

להקריב את האחר החלש, נהוגה הייתה בין רבני ה"על אדם", במזרח הרוסי. התוצאות של הקרבת האחר היו קטסטרופליות. כאשר גזר אחד העם, אבי הנאציזם האשכנזי כלייה על קהילות ישראל, ב"ייעלמו וייכרתו", וממשיכיו ארתור רופין ובן-גוריון הוציאו את גזירתו לפועל, הקורבן הראשון היו יהודי פלסטין. במהלך מלחמת-העולם הראשונה, הם גנבו את הסיוע ליהודי פלסטין שעבר דרכם מיהודי מצרים, גרמניה וארה"ב, שדדו מהם 20% משכר עבודה שלא היה בו כדי לקיים את הנפש, וגרמו למותם בייסורי רעב של רבבות יהודי פלסטין "וקומתם הזדקפה".

החלטה על הקרבת התימנים נתקבלה במושבה רחובות. משה סמילנסקי, ש"דאג" כול השנים לתימנים, מצא הצדקה להקריב אותם בשנת 1916, לטובת הקולוניסטים. אם יהודי פלסטין איבדו 50-45% ממנינם, התימנים איבדו 70-55% ממנינם בג'ינוסייד שעשו בהם הנציונל-אשכנזים.

הקורבן הבא של הקרבת האחר היו יהודי אוקראינה. מנחם אוסישקין מכנס ועידה ומכריז על אוטונומיה איקס-טריטוריאלית ליהודי אוקראינה בחסות הכובש האוסטרי. וכאשר אוסטרו-הונגריה נכנעת ללא תנאי, ממליצים ה"ציונים" לכובשים הנסוגים, למסור את השלטון לאטמן פטליורה. וראה "הכנסיה הלאומית היהודית באוקראינה - 1918", א. ז. בן-ישי, "פרקי אוקראינה", "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, י"ח, תשל"א

קטע ממחקרו של בנימין וסט:

"רשומות מימי הדמים"

2000 מקרים של פרעות

"היישוב היהודי באוקראינה, שמנה בזמן ההוא למעלה ממיליון וחצי נפש, סבל מידי הפורעים אבדות קשות בגוף וברכוש. לפי הסיכומים של אליהו צ'ריקובר, שעמד בראש המוסד לריכוז ורישום החומר על הפרעות (שנוסד בקיוב ע"י הועד הפועל הלאומי של יהודי אוקראינה), נמצא שקרו כאלפיים מקרים של פרעות אכזריות במאות ערים ועיירות, בעלות ישובים יהודים צפופים. בכמה וכמה מקומות, כגון בז'טומיר, פרוסקורוב, אומן ועוד חזרו רציחות היהודים פעמים אחדות...

"על העושים במלאכת-ההרג נמנו גם פקידי מוסדות עירוניים ובעלי מקצועות חפשיים. בטולצ'ין, למשל, היו אנשי האינטליגנציה, כביכול, המנהיגים "הרוחניים" של הפרעות, ואילו האיכרים הפשוטים גילו אל היהודים יחס לויאלי. היה אפילו מקרה, שבכפר הסמוך לאובודובקה (פודוליה), שם נהרגו מאות יהודים, הגנו עליהם איכרי הכפר, אך הפורעים התגברו גם עליהם והרגו מהם כמה עשרות אנשים.

"מעשה הרצח וההרג הצטיינו בפראותם ואכזריותם. גם נשים, זקנים, ילדים ותינוקות נרצחו ללא רחמים. מעשי האונס היו איומים. הפורעים התעללו גם בילדות, בנות 12, וגם בנשים זקנות. היו מקרים, שיהודים נזרקו חיים לבורות.

"מספר היהודים, שנהרגו מידי הפורעים האוקראינים בשנים 1920-1918 - אינו ידוע. ישנן כמה הערכות - האחת מסכמת את מספר האבדות בנפש ב-70 אלף, השניה בלמעלה ממאה אלף...(בנימין וסט, "רשימות מימי הדמים" "העבר", לדברי ימי יהודירוסיה, י"ז, עמ' 47)

"כמעט כל הנשים מגיל 14-12 עד 60 נאנסו"

"פופולניה בידי ה"מתנדבים" (חיילי דניקין); "בשבת לפני ראש השנה, לפני הסליחות הראשונות התפרצו לפופולניה פלוגת ה"מתנדבים"... מיד התפרצו לבתי היהודים. קודם כל דרשו כסף. מי שלא היה לו מה לתת או שנתן מעט, עינוהו מאוד. היו תולים פעמים אחדות ומוציאים מכל יהודי את הפרוטה האחרונה. כמעט כל היהודים נפצעו. יש שפצעו את הראש, יש שעקרו השיניים וכדומה. שנים נהרגו... כמעט כל הנשים מגיל 14-12 עד 60 נאנסו.

"בבתים לא נשאר איש. כל היהודים עברו לחצרו של המפקד. כשראו הליסטים כי כל היישוב היהודי הוא במקום אחד פשטו בפעם השלישית על בתי היהודים, הפעם בעזרת הגויים. בפעם שלישית זו לקחו את מה שיכלו לקחת וסיימו בהחרבת בתי היהודים, עקרו את החלונות, שברו את הדלתות, ובכלל החריבו את הכל...

"בעיקר גדול היה האסון החי. החצר שבה נתקבצו כל היהודים, הייתה מעין עמק הבכא. לאחר ליל בהלות וגזילות, מכות וביחוד מעשי אונס, לא יכלו היהודים בכלל להרגע....(בנימין וסט, "רשימות מימי הדמים" "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, ספר י"ח, תשל"א, עמ' 186)

ובמה מנופפים הנציונל-אשכנזים? בפרהוד ביהודי בגדאד..! כאשר על כול פורע ביהודים, התייצבו 99 להגן על חיי היהודים ורכושם.

 

קל דעת - לאחר השחרור מצה"ל

הקרבן הבא של תרבות הקרבת האחר, היו שישה מיליון יהודי אירופה המזרחית והמרכזית. וזה נעשה בהכרה, בכוונה ותכנון מוקדם. הספר הבא יעסוק בשילוחם של שישה מיליון יהודים לגאי ההריגה ולמשרפות, על ידי בן-גוריון וההנהלה הנציונל-אשכנזית.

אציין כאן שמלבד ההצעה של הפלסטינים וארצות ערב, מ-19.12.1937, לאפשר כניסתם של למעלה מ-100.000 יהודים לשנה לפלסטין, ולפתוח את שערי ארצות ערב בפני יהודי אירופה, שהיה מייתר את התרחשות השואה, היו הצעות רבות לקליטתם של היהודים מתחת למגף הנאצי, לטריטוריות נרחבות לישיבת קבע או מלון לילה, אך בן-גוריון התנגד להפרדת פתרון שאלת היהודים מפתרון שאלת ארץ-ישראל, ועד להשמדתם.

"כדי שיהיה לקורא מושג על חלקו של בן-גוריון וההנהלה הנציונל-אשכנזית בהשמדת ששת מיליוני יהודי אירופה, מבטים על המהלכים שהסתיימו בפתרון הבעיה היהודית של הטלר, בידי ה"ציונים", חייליו של בן-גוריון.

שנה לאחר ההצעה הפלסטינית שב"ג דחה:

'ליל הבדולח', בנובמבר 1938. פסגת אותה אורגיית הצתות, ביזה ורצח הייתה כליאתם של כ-80 אלף יהודים במחנות-הריכוז. עצירים אלה שימשו כבני-ערובה ושחרורם מהמחנות הותנה בעזיבתם המיידית את תחומי גרמניה. מרבית יהודי גרמניה רצו בכל מאודם להימלט מהמדינה, אולם לא היה להם לאן לברוח..(מנחם שלח, "הקשר היוגוסלבי", "עם עובד", עמ' 36)

"כולל הסוכנות - נציג רשמי של היהדות"; 20.10.1938 - כאשר התעוררה "סכנת" כינוס "שולחן עגול" ערבי-יהודי; "רק הסוכנות היא נציגה הרשמי של היהדות. הסוכנות רשאית להזמין את מי שהיא רוצה, ... שאנחנו נהיה בטוחים בעמדתם ובנאמנותם. (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", ד', עמ' 459) ("שואה", עמ' 157)

יודנראט פה - יודנראט שם;

''התברר שאפשר לשחרר צעירים ממחנות הריכוז

באמצעות אישור של 'החלוץ'

היודנראט תפס את השלטון ברבים מועדי הגיטאות (בלוז' קמה "ממשלה", עם בול ''ציוני'' ראשון) והסדיר את הסלקציות, מעטים היו אלה שיכלו לעמוד על נפשם; "החלוץ" על גווניו השונים נהנה מחסות הנאצים, לפחות עד סוף 1939: "באוגוסט 1938 הוקם על-פי פקודת אנטון ברונר, הקומיסר לעניני ארגונים ואגודות, ארגון גג של כל תנועות הנוער, ששמו 'הסתדרות הנוער הציוני', החלוץ שפעל עד אז כמעט ללא מנגנון בחדר יחיד, העתיק את משרדו לקומה שלמה, וגייס לעבודה פעילים מתנועות הנוער...". והלאה: "באותם הימים התברר שאפשר לשחרר צעירים ממחנות הריכוז באמצעות אישור של "החלוץ"..(חנה ויינר ודליה עופר, פרשת קלאדובו- שאבאץ", אוניברסיטת תל-אביב, "עם עובד" עמ' 21) (מ. גבאי, "מהפכה", עמ' 240)

10.2.39 - בן-גוריון, (בישיבה השלישית עם משלחת הממשלה הבריטית) לונדון, ארמון סנט ג'יימס;

השאלה היא בין הישוב הנוכחי של הארץ

ובין מיליוני היהודים

"- - מזכיר הממלכה, מר מ. מקדונלד, הציג לפנינו את בעית ארץ-ישראל כדין ודברים שבין היהודים ובין הערבים; הצגה זו, לדעתנו, מחטיאה את האמת, שכן יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי ארץ-ישראל והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני, אם כי חלק חשוב מפני מצבו הגיאוגרפי. התביעה שלנו מופנית כלפי כל העולם התרבותי, ובעל הדברים שלנו בשורה הראשונה היא בריטניה הגדולה השלטת בארץ מטעם חבר-הלאומים, - -

"- הקשר היהודי עם ארץ-ישראל אינו מתחיל בהצהרת בלפור ובמנדט. שתי התעודות לא באו אלא לאשר מטעם כל העולם התרבותי, שהקשר ההיסטורי שבין העם היהודי ובין ארץ-ישראל הוא קדום. היהודים שבים לארץ-ישראל בזכות עצמם, ולא בחסד, שניתן להם על-ידי אחרים; והתישבות היהודים בארץ קדמה לישוב הערבי. יש כששה-עשר מיליון יהודים, שמולדתם המוכרת היא ארץ-ישראל. (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 377/9) "שואה", עמ' 173)

"מונע יציאת יהודים מהגהינום הנאצי; 13.11.1938 - "ב"ג בישיבת הועד הפועל הציוני בלונדון; "ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות. מציעים לנו מקום בטנג'ניקה, בגויאנה, באנגולה ועוד כמה ארצות... (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", ה', עמ' 375) ("שואה", עמ' 158)

בן-גוריון: "יש כששה-עשר מיליון יהודים שמולדתם המוכרת היא א"י"; "יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי א"י והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני... (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", ה', עמ' 376) ("שואה", עמ' 158)

בריטניה הכתירה את ב"ג כאטמן היהודים;

"הממשלה ויתרה לנו - והזמינה רק את הסוכנות"; "משטר האלימות והרשע בגרמניה מתנשא לשלוט בעולם כולו, ואחת ממטרותיו של משטר זה היא השמדה גמורה, והשמדה פיסית, של העם היהודי. לא בגרמניה בלבד אלא בעולם כולו.

(ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 373) ("שואה", עמ' 160)

"העם הערבי, - מספרו כמספר היהודים בעולם"; נובמבר 1938 - ברל כצנלסון, בועד הפועל הציוני; "אנחנו שליחים של עם גדול. העם הערבי, אשר מספרו בערך כמספר היהודים בעולם. (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 19) ("שואה", עמ' 162)

"נובמבר 1938 - ב"ג כבר השמיד את 600.000 יהודי גרמניה ואוסטריה; "... זוהי השמדה מאורגנת, השמדה פיסית, מלוה התעללות סדיסטית, של קיבוץ יהודי שלם, של 600.000 יהודי גרמניה ואוסטריה. ... אות נתון להשמדת עם היהודים בעולם כולו... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 85) ("שואה", עמ' 165)

"מציעים לנו טנגניקה, גויאנה אנגולה ועוד כמה ארצות"; "העם היהודי ואומות העולם הוצגו בפני בעיה בוערת ואיומה.

"... מאות אלפים יהודים נדרסים ונשמדים - אנשים, נשים, זקנים וילדים. ... יש עוד מצפון אנושי, והמצפון אינו שקט. ודוקא משום כך - צפויה סכנה לארץ ישראל*), ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות, מציעים לנו מקום בטנגניקה, גויאנה, אנגולה ועוד כמה ארצות.

"אני מציין זאת בצער וחרדה. כי הצעות אלו יתבדו, מוכרחות להתבדות [...]: הציונות בסכנה ... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 86) ("שואה", עמ' 166)

*) הסכנה הצפויה לארץ-ישראל, ביציאתם של מיליוני יהודי המזרח לטריטוריות המוצעות, שאז לא יהיה עבור מי לדרוש את המדינה הנציונל-אשכנזית, ובן-גוריון וקלגסיו, יחזרו להיות חלכאים.

"ממסד 'ציוני'? - הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם"; 23.12.1938 - ברל כצנלסון, - הרצאה בבית ארלזורוב בת"א; "... בויכוח בבית-הנבחרים נאמר עלינו שאנו הננו הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם. (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 314) ("שואה", עמ' 170)

"גורל העם היהודי וגורל א"י בידי הקומץ הקטן"; "כמעט יום יום מציעים לנו טריטוריות חדשות בשביל אינפילטרציה של היהודים, בשביל פיזור היהודים בכל קצווי תבל. ... מה שחשוב לדעת זהו: שגורל העם היהודי וגורל ארץ-ישראל נתון בידי הקומץ הקטן בלבד הנמצא בארץ... (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 314) ("שואה", עמ' 171)

"נשמע הפעם נימוק חדש נימוק כוחנו בארץ"; 22.3.1939- בן-גוריון - על השיחות עם משלחות ארצות-ערב בלונדון; "נפגשנו עם מדינאים ערבים. נפגשנו עם סורים, עם מצרים ועיראקים, ... זוהי הפעם הראשונה, שנפגשנו אתם יחד - ובמעמד הממשלה האנגלית, נשמע נימוק כוחנו בארץ.(ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 387) ("שואה", עמ' 176)

"מנדב היהודים ללחום בכל חזית - תחת הדגל הציוני"; 22.9.1939 - ב"ג: "בשעה זו אין אנו יכולים עדיין לקבוע בוודאות את דרכנו לכל משך המלחמה. טוב עשינו, שעוד ערב המלחמה הודענו לממשלה האנגלית, שאנו מוכנים לעזור בגדודים יהודיים ארצישראליים לשרות בארץ, ובגדודי יהודים מחו"ל לשרות בכל חזית... (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, 6, עמ' 405)( "שואה", עמ' 216)

"מלחמת-העולם הביאה הצהרת בלפור, הפעם עלינו להביא מדינה יהודית"; 8.9.1939 - בן-גוריון (במסיבת חברים) תל-אביב; "הדבר השני, שהמלחמה מטילה עלינו הוא - הקמת צבא יהודי, וקודם כל בארץ ובשביל הארץ. (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ו', עמ' 403) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 210)

בן-גוריון (בישיבת הועד הלאומי) ירושלים (17.9.1939) ; "אנו בארץ, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים"; "קשה לדבר על מצב מדיני בשעת רעידת-אדמה... "אולם דווקא על סף מאורעות מחרידים, שאין לראות מראש את כיוונם וסופם, עלינו פה להתרכז לא רק בצרכי שעה של הישוב - אלא בצרכי-עולם של האומה היהודית.... (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ו', עמ' 405) ("שואה", עמ' 211)

תשובה להטלר על "ליל הבדולח" נתן בא-כוח העם היהודי, "בן-גוריון, במועצת מפלגת מפא"י במרץ 1939": בן-גוריון הצהיר: "נלחם בפילנטרופיה - המבקשת לפזר את שבויי הטלר בעולם"; "הפתרון היחידי - ציונות גדולה. "לאור החורבן של מיליונים יהודים עלינו להתאזר בציונות גדולה. לשבר העם היהודי בימינו אלה יש רק תרופה אחת ויחידה: העברה מהירה בגמר המלחמה, לאחר ניצחונה של אנגליה, (ב"ג, "במערכה", ג', עמ' 56) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 261);

על כך באה ההוראה להכנות "למטרה הסופית";

ברלין, 21 בספטמבר 1939; ראש משטרת הביטחון Sicherheitspolizei der Chef

סודי -288/39 (II ) pf

“איגרת-בזק “אל ראשי כל האיינזאצגרופן של משטרת הביטחון הנדון: שאלת היהודים בשטח הכיבוש.

"בהתייחס לשיחה שהתקיימה היום בברלין, אני מעיר את תשומת לבכם לכך פעם נוספת, שאת האמצעים הכוללים המתוכננים (כלומר המטרה הסופית Endziel), יש לשמור כסוד כמוס.

"יש להבדיל בין :

1 המטרה הסופית (שמחייבת זמן רב יותר) ובין :

2. שלבים בביצוע המטרה הסופית (שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים).

"האמצעים המתוכננים מצריכים הכנה יסודית ביותר, הן מבחינה טכנית והן מבחינה כלכלית. (ישעיה טרונק, "יודנראט", יד ושם, 1997, עמ' 19)

הנאצים מעבירים יהודים לפלסטין..!

"ב-1.2.1940 הפיץ 'האיחוד הארצי' חוזר לסניפים בדבר ההסכם, שנחתם בינו לבין משרד הנסיעות 'אפאלה'. ההסכם כלל את הסעיפים הבאים :

א. כל המעוניינים יופנו למשרד הנסיעות בידי המשרדים הארצישראלים.

ב. משרד 'אפאלה' יודיע ל'איחוד הארצי' מה הם הנתונים הנדרשים מהנוסעים.

ג. הרשימות יועברו למשרד הארצישראלי, והוא שיקבע ויאשר את המועמדים לעלייה, הן המממנים את נסיעתם בעצמם והן הזקוקים לעזרה במימון.

ד. משרד 'האפאלה' יקבל רק מועמדים, שיאושרו בידי המשרד הארצישראלי. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, עמ' 128)

"שטורפר ארגן רק משלוח אחד גדול של 'עלייה ב' לארץ-ישראל. כזכור בקצרה את העובדות הקשורות במשלוח הזה. באוגוסט 1940 הפליגה שיירה בת ארבע אוניות של חברת הספנות הגרמנית להובלת נוסעים על הדנובה - DDSG (אוראנוס - Uranus, מלק - Melk, הליוס - Helios, ושונברון - Schoenbrunn). בשיירה היו קרוב ל-4000 נוסעים, והיא הפליגה מווינה לנמל טולציאה (Tulce), שלחוף הים השחור. שם הועברו הנוסעים לשלוש אוניות, שחכר שטורפר. שמות האוניות אטלאנטיק (Atlantik), פאסיפיק (Pacific) ומילוס (Milos), חשבון הוצאות הנסיעה הועבר בידי שטורפר לקהילות ברלין ווינה לתשלום. השיירה התעכבה שבועות אחדים בטולציאה. לאחר מסע קשה הגיעו הנוסעים לחופי הארץ.

"עם בואם של המעפילים לנמל חיפה החלו השלטונות הבריטים להעביר את הנוסעים לאונייה 'פאטריה', כדי לשלחם מהארץ. כדי למנוע את הגירוש, פוצצו אנשי 'ההגנה' בעזרת אחדים מנוסעי האונייה את חדר המכונות ב'פאטריה'. הפיצוץ גרם לטביעת האונייה. 250 אנשים מצאו את מותם בטביעת ה'פאטריה'... (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, 1990, עמ' 129); זו הייתה תשובה בוטה לרצונם של הנאצים להעביר יהודים לפלסטין.

על כך כתב ביומנו משה שרת ב-7.11.1940: 'לפי מכתב מה'פסיפיק' מתברר, כי באוניה 525 אנשים מגרמניה. הם מהווים חטיבה מלוכדת לפי סוגי עליה רגילים, 70% צעירים רובם חלוצים, 30% ציונים ותיקים והורים'. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, עמ' 131)

"להכין דעת קהל בעולם פיצויים מגרמניה !"; 1940, זלמן ארן - בכינוס העולמי של פועלי ציון : "... תשלום פיצויים לעם העברי על ידי גרמניה. "להכין כבר מעכשיו את דעת- הקהל בעולם כי בוועידת השלום העתידה, יוגש החשבון של העם העברי לגרמניה. הפיצויים האלה צריכים להיות מופנים לרקונסטרוקציה כלכלית של המוני היהודים בארצות שנחרבו ונשדדו ולבניין ארץ-ישראל העברית כמקלט להמוני העם היהודי.(זלמן ארן, "חזית וחזות", עמ' 119) ("שואה", עמ' 244)

"ספר הזוועות" - "הגרמנים בוארשה - פרוטוקול"; (נמסר בוועד המאוחד לעזרת יהודי פולין, בירושלים, ביום 24 ביוני, 1940); "אני הח"מ, הרב ש. ד. כ. הייתי בוארשה והריני למסור את הדברים הבאים: "רב מכיר אחד מלודז, הוציאוהו הגרמנים מביתו, הובילוהו ברחובות באוטו משא וצוו עליו לירוק בספר תורה. וכשתם הרוק מפיו צוו על השמש לירוק ,לתוך פיו, כדי שהרב יוכל להמשיך ולירוק בספר התורה.("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 24)

"ביום 17.6.40 הופיע במשרד הוועד המאוחד ל'עזרת יהודי פולין' בתל-אביב, הרב י. ק, מוארשה והעיד: "יום אחד, והדבר אירע כשבועיים לאחר חג הסוכות, הזעיקו את כל היהודים אל הרחבה שלפני משרד המחוז. אותה שעה שהיהודים נאספו בככר, בזזו הגרמנים את דירותיהם שנתרוקנו מאדם, שהרי ציוו להוציא משם אפילו את החולים, שצריך היה לשאתם. מהנאספים על יד משרד המחוז דרשו שימסרו כל מה שבידם. התחיל חיפוש. הפשיטו את כולם ערומים. כן נורו כל אלה שנמצאו דולרים בידם, כאלה היו 48. המיתו בירייה גם את כל החולים.

"הגרמנים העמידו שתי חביות; לאחת מהן ציוו לזרוק את הממון, שהיה בידי הנאספים, ולשנייה את התעודות שלהם, שנצטוו לקרען תחילה. לאחר הבדיקה נאלצו לעבור בין שני טורי חיילים, שהיו מכים את העוברים בקתות רוביהם משני הצדדים; אחר-כך הניסו את הנשארים בחיים ליערות שבסביבה ושם ירו בהם מרובים ממוכנים לשם 'משחק' בלבד. הניצולים ממות ברחו לעבר הגבול הרוסי... ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, עמ' 93)

"יחס הערבים לשיבת ציון"; [או מדוע רצו הערבים את היהודים?] "ואשר לבירור הפוליטי - יש לבחון תחילה את יחסינו עם הערבים"; "בשנת 1926 פרסם ג'עפר פשה אל-עסכרי, מי שהיה אז ראש הממשלה בעיראק, מאמר בכלי המבטא של 'החברה המלכותית לאסיה התיכונית' ובו אמר: 'שטח עיראק הוא 150.000 מיל מרובע, פי שלושה בערך משטחה של אנגליה, ואוכלוסיה הם רק כשלושה מיליון - - מה שנחוץ לעיראק יותר מכל זהו ישוב נוסף'*).

"הוא הדין לגבי סוריה. כל יודעי-הכלכלה בסוריה מודים, שהמספר המועט של אוכלוסיה ודלות אמצעיה מונעים פיתוחה הכלכלי של הארץ. מיעוט האוכלוסים בארצות ערב מהוה לא רק מפגע כלכלי, אלא גם סכנה מדינית לעצמאותן, וקריעת אלכסנדריתה מסוריה תוכיח.(ב"ג, "במערכה", הוצאת מפא"י, תש"י, 4, עמ' 34)

*) איזה יישוב נוסף יכלו ארצות ערב לרכוש? אם לא את היהודים-השמים אחיהם לגזע, למולדת, להיסטוריה ולתרבות. ואמנם הם קירבו, עזרו וסייעו בידי כול יהודי שהגיע לפלסטין, ובמשך כול ההיסטוריה הידועה לנו.

עובדה: בישראל יש דת יהודית, שהעמידה את האדם במרכז ההתעניינות והעשייה שלה, ודאגה לעני ולנצרך, גם האחר והזר, ונשאיה היו/הנם רצויים ומקובלים בכול מקום אליו הגיעו לארצות הנוצרים לפני מסעי הצלב, ולאחר סיום שלטון הכס הקדום, שהתיר את דמם. ודת "אשכנזית" (פרק ג'), שאין בה שום סממן של אחוות עם, ושום דבר משותף עם דת-התרבות היהודית, דת סטן שמתירה הקרבת האחר, יחיד, קיבוץ של או שבעה מיליוני יהודי אירופה ששלחו את מותם.

רק לפני עשרות שנים אחדות, ישבו במשפחות "אשכנזיות" שבעה, על בניהם ובנותיהם, שהתחתנו עם יהודים. האינטגרציה של שלושים השנים האחרונות, במגזר החילוני, מוטטה את מבצרי ההתגודדת ה"אשכנזית" צאצאי יהודי מזרח-אירופה בארץ, קרובים יותר ליהודים, מאשר לחוגי החרדים האשכנזים.

כאשר ש"ס, שרוב חבריה בוגרי ישיבות חרדיות אשכנזים, מהווה כ-5-4% מהיהודים הערבים, מפלגות וכוללי החרדים האשכנזים, מהווים 80% ויותר מצאצאי יהודי מזרח-אירופה בישראל. הריבוי הטבעי של החרדים עולה פי ארבע ויותר על זה של החילוניים. לפני ששים שנה הם היו 4-3%, היום הם מהווים 14% ובעוד 20-15 שנה הם יהיו רוב, ויאלצו את היהודי ללכת עם פאות וארבע כנפות, ושערה אחת לא תשרוד על ראשי הנשים. תעתיק השטטל ממזרח-אירופה מלפני 200 שנה בישראל.

האפשרות השנייה, איחוד כוחות שיכול להביא להפרדת דת מהמדינה, חקיקת קונסטיטוציה, המעגנת בחוקה שוויון זכויות והזדמנויות. כוח כזה קיים היום ואולי לזמן מוגבל. הכוח הזה מכיל את היהודים הערבים, המוסלמים והנוצרים הערביםהיהודים ה"ספרדים", וצאצאי יהודי ארצות הנוצרים. שבאחדותם יביאו מזור לכול אזרחי הארץ.

מרכז מפלגת העבודה מפא"י

בחר באבי גבאי ליו"ר העבודה

פעם ראשונה בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל, מרכז מפלגת העבודה-מפא"י כקולקטיב, חש בצורך דחוף לשינוי אווירת השחיתות, הגזענות, שנאת האחר והקלריקליזם הליטאי, המתפשט כמגפה. ו-80% מחברי מרכז העבודה-מפא"י, הצביע בעד אבי גבאי ועמיר פרץ, להנהגת המדינה. זהו מאורע היסטורי היותר חשוב בתולדות מדינת ישראל.

"ברגע שנבחרת, חבר אבי גבאי, הונחו על שכמך כול הבעיות, ובכול תחומי החיים, שה"ציונים" יצרו במשך למעלה מ-130 שנות שלטון, כאשר כבשו לעצמם מעמד "על אדם" והורידו את האחרים למעמד "בעלי חיים".

" עומדים לרשותך עשרות אלפי חברי מרכז מפלגת העבודה, שהביאו את הגאולה לישראלים, ופלחים נרחבים מהציבור הישראלי, הצמאים לשוויון זכויות והזדמנויות, להפרדת הדת מהמדינה, לנרמול יחסים עם הפלסטינים והציוויליזציה האסלאמית, לרווחה לשניים וחצי מיליון הישראלים, החיים מתחת וסביב קו העוני, ולסיום מצב המלחמה שנמשך מאז ה"עלייה הראשונה" ב-1883.(פורסם בפיסבוק פעם ראשונה בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל, מרכז מפלגת העבודה-מפא"י כקולקטיב, חש בצורך דחוף לשינוי אווירת השחיתות, הגזענות, שנאת האחר והקלריקליזם הליטאי, המתפשט כמגפה. ו-80% מחברי מרכז העבודה-מפא"י, הצביע בעד אבי גבאי ועמיר פרץ, להנהגת המדינה. זהו מאורע היסטורי היותר חשוב בתולדות מדינת ישראל.

ח - ברגע שנבחרת, חבר אבי גבאי, הונחו על שכמך כול הבעיות, ובכול תחומי החיים, שה"ציונים" יצרו במשך למעלה מ-130 שנות שלטון, כאשר כבשו לעצמם מעמד "על אדם" והורידו את האחרים למעמד "בעלי חיים".

ט - עומדים לרשותך עשרות אלפי חברי מרכז מפלגת העבודה, שהביאו את הגאולה לישראלים, ופלחים נרחבים מהציבור הישראלי, הצמאים לשוויון זכויות והזדמנויות, להפרדת הדת מהמדינה, לנרמול יחסים עם הפלסטינים והציוויליזציה האסלאמית, לרווחה לשניים וחצי מיליון הישראלים, החיים מתחת וסביב קו העוני, ולסיום מצב המלחמה שנמשך מאז ה"עלייה הראשונה". (פורסם בפיסבוק ב-26.8.2017)

אבי גבאי לא חושב שיש פרטנר

יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, אמר הערב: "אנחנו לא צריכים לפחד מהם, הם צריכים לפחד מאתנו". את הדברים אמר בכנס פעילים שהתקיים בדימונה.

גבאי אמר כי הוא אינו יודע אם ניתן להגיע להסכם כיוון שלא בטוח שיש פרטנר בצד השני. "אני באמת לא בטוח שבצד השני יש מישהו שמסוגל לקבל החלטות שמתאימות לנו. כשאני מדבר על פיתרון  אני מדבר על תוכנית שאין בה סיכונים. נקודה. ככל שאנחנו מפחדים אז אנחנו הולכים למקום הכי בטוח. אני בעד שנכיר בעוצמה שלנו”.

 אני לא בטוח שבצד השני יש פרטנר. בחודשים האחרונים פוגש הרבה מאוד מדינאים ואנשי ביטחון שעסקו במשא ומתן עם הפלסטינים. ואני שואל את כולם את השאלה הזאת. יש פרטנר? יש עם מי לעשות הסכם? חצי אומרים לא חצי אומרים כן. באופן מפתיע אנשים בעלי רקע בטחוני אומרים שכן", אמר גבאי. (אלמוג בקר, נענע, 15.10.2017)

גושים: גבאי-לפיד וביבי-ליברמן

שבוע לאחר מכן הודיע אבי גבאי, שהוא לא יישב עם הרשימה המאוחדת. ימים לאחר מכן, פורסם שאבי גבאי, מבקש ליצור גוש עם לפיד, שיקבלו ביחד כ-40 מנדטים. ועם מי יקים את הממשלה, זה שיקבל יותר קולות,לפיד או גבאי..!

זה לא מה שייחלו לעצמם 85% מהישראלים, הסוג ב', ג' וד', חסרי זכויות-אזרח והתחלות שוות. היכן למקם את אבי גבאי ה"אנחנו לא פוחדים מהם"? בין אולמרט לברק? עדיין מוקדם לקבוע. מעשיו הם שיקבעו עבורו את שיר ההלל או הקלון.

*

ובמה נוגע עניינו של מרדכי גבאי בפיקניק הלינץ' ביצחק מרדכי?

המשותך הוא בכך שהנציונל-אשכנזים ראו בשני המרדכי אויב, המסכן את המשך שלטון הכיבוש שלהם, והם התאמצו להגותם מדרכם.

את הסכנה מגלם איציק מרדכי, בחיבה וההערצה של הציבור, ללא הבדל מוצא, והפחד שהציבור ידחף אותו לצמרת. ומה יהיה עם הקרציות שנמנע הם למצוץ דם?

במרדכי גבאי ראו אויב אידיאולוגי, וחששו שדעותיו ימצאו תומכים בציבור הרחב, לכן הם נלחמו בו בשישים השנים שחלפו, ומדי פעם דאגו שלא יהיו בידיו אמצעים, להגיע לציבור הרחב. חרם והרס בית הדפוס וההוצאה לאור, והרס החקלאות האינטנסיבית שפיתח במעברת קדימה.

זה המשותף בין איציק מרדכי למרדכי גבאי. אך קיים גם מפריד ביניהם, ומדובר בהשקפת העולם. איציק הגיע לארץ כילד וקלט את תעמולת הארס של מפא"י שמחקה מתודעתו את דת-התרבות היהודית. גדל כאיש מפא"י, עם האקטיביזם הצבאי, בעוד שמרדכי גבאי הגיע לארץ בהיותו בן 20, ותוך זמן קצר התגבשה בתודעתו העובדה, שהוא נמצא תחת כיבוש נציונל-אשכנזי, וההחלטה להיאבק במדיניות הגזענית נגד יהודי האסלאם והפלסטינים.

מלבד היריות הבודדות באימון, מרדכי גבאי לא ירה אף יריה במשך שירותו הצבאי, בחובה ובמילואים, בקרבות בהם השתתפה חטבה 10. ואף שמפקדיו ידעו את השקפות עולמו, הציעו לו בשנת 1951, כאשר ישב על תקן של רס"ר ואחראי על משרד התחבורה והסדנה במטה חיל רפואה ראשי, לחתום קבע בדרגת סרן, ויזכה בקידום מהיר. גבאי שאת הדרגות שם על ידו פעם אחת ולשעה קלה, דחה את ההצעות המפתות של מפקדיו.

לקרוא עוד...

עוד על הספר

ספרייה ציבורית דיגיטלית
ניתן לרכישה בכרטיסיית ספרים דיגיטליים

נושאים

ישראלפלסטיניםיחסי ערבים ויהודיםהיסטוריה ישראלית
ישראל הפיאודלית מרדכי גבאי

פתיחה

הפכו את הישראלים לאוסטיודה

ההיתר להקריב את אחיך בעבור ארוחה

ישראל במילניום ה-3-2, מבחינות רבות היא מינסק מלפני 200 שנה. ראה: "רבנים משרתי קהילותיהם התנוולו והפכו ל"בני גבירה" "על אדם";

אני גדלתי בבית-מדרש אבו מנשה (בית זילכה), מתוך עשרות תלמידי החכמים שהשתתפו בישיבות השונות, היו פחות מעשרה בטלנים, ביניהם האב"ד וחברי בית-הדין, האחראי על כשרות השחיטה, שלאחר תיקון חצות היה הולך מדי לילה לבית-המטבחיים, שני ראשי ישיבות, שהיו עמוסים בעסקי הקהילה ושני שמשים, שברוב שעות היממה נמצאו שניהם בבית-המדרש. בשאר בתי-כנסת, ציבור המתפללים נשאו בהוצאות אחזקת בית-הכנסת.

כול השאר עבדו אם זה במסחר או במלאכה, גם אלה שהיה להם רכוש רב. עבדו כדי לקיים את החשובה במצוות עשה "ששת ימים תעבוד". בטלנים אידיאולוגים, היושבים על התורה ומעמיסים את עול כלכלת המשפחה על האישה. לא נודע בין היהודים הערבים.

חמור מכך, הלגטימיות , למסור את אחיך היהודי והאחר תמורת אתנן, הפכה את היהודי במזרח הרוסי אויב לאחיו היהודי, ולאחר בכלל. בעיני רוחי רואה אני את הקורא מרים גבה. אך תכף יחזור לשלוותו, כאשר יקרא את השורות להלן:

ב-1824 החל גיוס יהודים לצבא הצאר. המכסה כללה בוגרים לגיוס לצבא, וילדים בני 13 לקנטוניסטים, שלאחר שמגיעים לגיל 18, משרתים כחיילים במשך 25 שנה. רבני ה"על אדם" דאגו שאף בן של בעלי יכולת והיושבים על התורה, לא יהיה בין המגויסים. היות ואף משפחה לא רצתה למסור את הבן שלה. חטפו את ילדיהם של משפחות ה"חיות", ורוב החוטפים, נמנו על "בני השפחה", ה"חיות".

כאשר נוכח השלטון הצארי בריבוי הטבעי העצום בין היהודים, הכפיל את מכסת גיוס היהודים, פי ארבעה. כול שנה במקום כול שנתיים ומכסה כפולה. כאשר הרוסים נתנו 5 מגויסים או קנטוניסטים לאלף כול שנתיים, היהודים היו צריכים לתת 10 לאלף, כול שנה. וכאשר היהודים מנו במחצית המאה ה-19 כשלושה מיליון, הם היו צריכים למסור כול שנה כ-30.000 בוגרים וילדים. והשלטון עודד חטיפת ילדים בכך שנתן אישור למוסר ילד חטוף, המשחרר ילד אחר במקומו, ואישור כזה היה שווה כסף.

"רבי חיימקה חוטף ילדים

ובוכה על צרות ישראל

"הסופר א. י. פפירנא מתאר בזכרונותיו על העיירה קאפולי ברוסיה הלבנה: ראש הקהל, ר' חיימקה 'חיפש את קרבנותיו למסירה לגיוס, בעיקר בקרב הדלים', למען הגן על האמידים 'הקהל' או שהעלים את בניהם של אלה, היינו לא רשם אותם ברשימות האוכלוסיה, או שהיה רושם אותם בצירוף למשפחות פשוטי-העם: ועל-ידי כך רק אצלם (האמידים) ברשימות האוכלוסיה או שלא הופיעו בנים כלל, או רק בנים יחידים, לעומת זאת היו מגדילים את מספר הבנים במשפחות העניים לפעמים עד לשישה-שמונה, מה שנתן אפשרות למסור לגיוס בזה אחר זה שניים או שלושה ממשפחה אחת'. ו'רבי חיימקה - גם בימי הגיוס, כאילו לא קרה כלום, האריך לשבת בקלויז ובכה על צרת ישראל. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 126) ("משעבד", עמ' 267)

ונוצרה עוד פרנסה - ציידי יהודים

"ביולי 1852 יצא צו 'למנוע הסתתרות יהודים מפני שירות הרקרוטים' באמצעים חדשים אלה: הותר גם לקהילות יהודיות, גם לכל יחיד מן היהודים, לתפוס כל יהודי המסתתר משירות הרקרוטים וכן כל יהודי בלי פספורט (תעודת מסע לשם נסיעה מחוץ לעיירתו מב"כ שלטון הקהל!) או בעל פספורט שפג תקפו ולמסור אותו לרקרוטים... בעד כל יהודי נתפס כזה ניתן אישור קבלה לשם פיטור איש אחר במקומו מגיוס הרקרוטים או לשם ניכוי ממכסת הרקרוטים השנתית של הקהילה... לפי צו הקיסר מראשית אוגוסט 1852 נגזר במפורש לגייס מן היהודים מכסת רקרוטים פי ארבעה מזו של הנוצרים. עשרה מאלף במקום חמישה מאלף המגוייסים משאר האוכלוסיה ומדי שנה בשנה, במקום אחת לשנתיים בשאר האוכלוסיה... (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 84) ("משעבד", עמ' 273)

שלטון הקהל - כנופיות פושעים,

פושטים עור העניים

"מכיוון שהמשטר הסוציאלי של הקהילה עמד בעינו גם אחר ביטול האוטונומיה בשנת 1844, לא חל גם כל שינוי לטובה בתופעת שלטון הכנופיות. התזכיר העברי שנשלח למיניסטר הפנים בשנת 1852 בשם 'עניי ק"ק מינסק' הוא כולו זעקת הדל על תועבות 'המנהיגים הרעים, עזי הפנים הרשעים'. 'משוד עניים עשו חיל', כש'גזילת עניים בבתיהם'. הממונה על גביית המסים והממונה על גיוס הרקרוטים שולטים בעזרת מנגנון גדול ולעת צורך עומדים לרשות כל אחד מהם עשרים אנשי צבא. לא די בכך שלפי שיטתם בחלוקת המסים חובלים מן העניים והדלים את כלי בתיהם, בגדיהם, הכרים והכסתות 'ועורם מעליהם מפשיטים'; מוסיפים מרמה על שוד בחשבונות שוא, כגון תביעת תשלומים לסילוק עודפי מסים מלפני שלוש עשרה שנה, שלא היו ולא נבראו; גוזלים מן העניים את כספם בגביית תשלומים בלי אישור קבלה ובהטלת דמי-גביה לטובת עצמם. אפילו מגבית 'פדיון נפש' לצדקה לעניים משמשת להם שעת כושר למעילה בכספי הציבור. מקור נוסף לצבירת רווחים בידי הכנופיה הוא זיוף רשימות החייבים בגיוס לטובת העשירים. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 119) ("משעבד", עמ' 273)

רגשי הסולידריות של עם מדוכא דעכו

"האנוכיות המעמדית של שליטי הקהילה, הגלויה בסדר הבחירות ובמבנה המסים, הגיעה לשיטה פושעת משוועת עד לב השמיים בתחום הספקת הרקרוטים. קשיחות הלב והאכזריות שגילו בביצוע גזירת מלכות זו נכבדי הקהילה כלפי אחיהם ממעמד הדלים והעמלים, לא היה כדוגמתן בכל תולדות העם היהודי. דומה כאילו כל רגשי סולידריות של עם מדוכא ונרדף, שטופחו במשך אלפי שנות הגולה, דעכו וכבו נוכח אימת הגזירה, כשפשוטי העם הופקרו מלכתחילה כקרבנות המועדים. את מקום האחדות הלאומית תפסה בהנהגת הקהילה סולידריות מעמדית צרה ומרושעת כל כך, כאילו נצטמצם העם בעיניה רק למעמד האמידים והלמדנים בלבד וכאילו לא היו בעלי-מלאכה ובכורי-דלים אלא בחזקת ערב-רב שאין מצוים לרחם עליו. (ר. מהלר, "דברי ימי ישראל", ה', עמ' 123) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 274)

להקריב את האחר החלש, נהוגה הייתה בין רבני ה"על אדם", במזרח הרוסי. התוצאות של הקרבת האחר היו קטסטרופליות. כאשר גזר אחד העם, אבי הנאציזם האשכנזי כלייה על קהילות ישראל, ב"ייעלמו וייכרתו", וממשיכיו ארתור רופין ובן-גוריון הוציאו את גזירתו לפועל, הקורבן הראשון היו יהודי פלסטין. במהלך מלחמת-העולם הראשונה, הם גנבו את הסיוע ליהודי פלסטין שעבר דרכם מיהודי מצרים, גרמניה וארה"ב, שדדו מהם 20% משכר עבודה שלא היה בו כדי לקיים את הנפש, וגרמו למותם בייסורי רעב של רבבות יהודי פלסטין "וקומתם הזדקפה".

החלטה על הקרבת התימנים נתקבלה במושבה רחובות. משה סמילנסקי, ש"דאג" כול השנים לתימנים, מצא הצדקה להקריב אותם בשנת 1916, לטובת הקולוניסטים. אם יהודי פלסטין איבדו 50-45% ממנינם, התימנים איבדו 70-55% ממנינם בג'ינוסייד שעשו בהם הנציונל-אשכנזים.

הקורבן הבא של הקרבת האחר היו יהודי אוקראינה. מנחם אוסישקין מכנס ועידה ומכריז על אוטונומיה איקס-טריטוריאלית ליהודי אוקראינה בחסות הכובש האוסטרי. וכאשר אוסטרו-הונגריה נכנעת ללא תנאי, ממליצים ה"ציונים" לכובשים הנסוגים, למסור את השלטון לאטמן פטליורה. וראה "הכנסיה הלאומית היהודית באוקראינה - 1918", א. ז. בן-ישי, "פרקי אוקראינה", "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, י"ח, תשל"א

קטע ממחקרו של בנימין וסט:

"רשומות מימי הדמים"

2000 מקרים של פרעות

"היישוב היהודי באוקראינה, שמנה בזמן ההוא למעלה ממיליון וחצי נפש, סבל מידי הפורעים אבדות קשות בגוף וברכוש. לפי הסיכומים של אליהו צ'ריקובר, שעמד בראש המוסד לריכוז ורישום החומר על הפרעות (שנוסד בקיוב ע"י הועד הפועל הלאומי של יהודי אוקראינה), נמצא שקרו כאלפיים מקרים של פרעות אכזריות במאות ערים ועיירות, בעלות ישובים יהודים צפופים. בכמה וכמה מקומות, כגון בז'טומיר, פרוסקורוב, אומן ועוד חזרו רציחות היהודים פעמים אחדות...

"על העושים במלאכת-ההרג נמנו גם פקידי מוסדות עירוניים ובעלי מקצועות חפשיים. בטולצ'ין, למשל, היו אנשי האינטליגנציה, כביכול, המנהיגים "הרוחניים" של הפרעות, ואילו האיכרים הפשוטים גילו אל היהודים יחס לויאלי. היה אפילו מקרה, שבכפר הסמוך לאובודובקה (פודוליה), שם נהרגו מאות יהודים, הגנו עליהם איכרי הכפר, אך הפורעים התגברו גם עליהם והרגו מהם כמה עשרות אנשים.

"מעשה הרצח וההרג הצטיינו בפראותם ואכזריותם. גם נשים, זקנים, ילדים ותינוקות נרצחו ללא רחמים. מעשי האונס היו איומים. הפורעים התעללו גם בילדות, בנות 12, וגם בנשים זקנות. היו מקרים, שיהודים נזרקו חיים לבורות.

"מספר היהודים, שנהרגו מידי הפורעים האוקראינים בשנים 1920-1918 - אינו ידוע. ישנן כמה הערכות - האחת מסכמת את מספר האבדות בנפש ב-70 אלף, השניה בלמעלה ממאה אלף...(בנימין וסט, "רשימות מימי הדמים" "העבר", לדברי ימי יהודירוסיה, י"ז, עמ' 47)

"כמעט כל הנשים מגיל 14-12 עד 60 נאנסו"

"פופולניה בידי ה"מתנדבים" (חיילי דניקין); "בשבת לפני ראש השנה, לפני הסליחות הראשונות התפרצו לפופולניה פלוגת ה"מתנדבים"... מיד התפרצו לבתי היהודים. קודם כל דרשו כסף. מי שלא היה לו מה לתת או שנתן מעט, עינוהו מאוד. היו תולים פעמים אחדות ומוציאים מכל יהודי את הפרוטה האחרונה. כמעט כל היהודים נפצעו. יש שפצעו את הראש, יש שעקרו השיניים וכדומה. שנים נהרגו... כמעט כל הנשים מגיל 14-12 עד 60 נאנסו.

"בבתים לא נשאר איש. כל היהודים עברו לחצרו של המפקד. כשראו הליסטים כי כל היישוב היהודי הוא במקום אחד פשטו בפעם השלישית על בתי היהודים, הפעם בעזרת הגויים. בפעם שלישית זו לקחו את מה שיכלו לקחת וסיימו בהחרבת בתי היהודים, עקרו את החלונות, שברו את הדלתות, ובכלל החריבו את הכל...

"בעיקר גדול היה האסון החי. החצר שבה נתקבצו כל היהודים, הייתה מעין עמק הבכא. לאחר ליל בהלות וגזילות, מכות וביחוד מעשי אונס, לא יכלו היהודים בכלל להרגע....(בנימין וסט, "רשימות מימי הדמים" "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, ספר י"ח, תשל"א, עמ' 186)

ובמה מנופפים הנציונל-אשכנזים? בפרהוד ביהודי בגדאד..! כאשר על כול פורע ביהודים, התייצבו 99 להגן על חיי היהודים ורכושם.

 

קל דעת - לאחר השחרור מצה"ל

הקרבן הבא של תרבות הקרבת האחר, היו שישה מיליון יהודי אירופה המזרחית והמרכזית. וזה נעשה בהכרה, בכוונה ותכנון מוקדם. הספר הבא יעסוק בשילוחם של שישה מיליון יהודים לגאי ההריגה ולמשרפות, על ידי בן-גוריון וההנהלה הנציונל-אשכנזית.

אציין כאן שמלבד ההצעה של הפלסטינים וארצות ערב, מ-19.12.1937, לאפשר כניסתם של למעלה מ-100.000 יהודים לשנה לפלסטין, ולפתוח את שערי ארצות ערב בפני יהודי אירופה, שהיה מייתר את התרחשות השואה, היו הצעות רבות לקליטתם של היהודים מתחת למגף הנאצי, לטריטוריות נרחבות לישיבת קבע או מלון לילה, אך בן-גוריון התנגד להפרדת פתרון שאלת היהודים מפתרון שאלת ארץ-ישראל, ועד להשמדתם.

"כדי שיהיה לקורא מושג על חלקו של בן-גוריון וההנהלה הנציונל-אשכנזית בהשמדת ששת מיליוני יהודי אירופה, מבטים על המהלכים שהסתיימו בפתרון הבעיה היהודית של הטלר, בידי ה"ציונים", חייליו של בן-גוריון.

שנה לאחר ההצעה הפלסטינית שב"ג דחה:

'ליל הבדולח', בנובמבר 1938. פסגת אותה אורגיית הצתות, ביזה ורצח הייתה כליאתם של כ-80 אלף יהודים במחנות-הריכוז. עצירים אלה שימשו כבני-ערובה ושחרורם מהמחנות הותנה בעזיבתם המיידית את תחומי גרמניה. מרבית יהודי גרמניה רצו בכל מאודם להימלט מהמדינה, אולם לא היה להם לאן לברוח..(מנחם שלח, "הקשר היוגוסלבי", "עם עובד", עמ' 36)

"כולל הסוכנות - נציג רשמי של היהדות"; 20.10.1938 - כאשר התעוררה "סכנת" כינוס "שולחן עגול" ערבי-יהודי; "רק הסוכנות היא נציגה הרשמי של היהדות. הסוכנות רשאית להזמין את מי שהיא רוצה, ... שאנחנו נהיה בטוחים בעמדתם ובנאמנותם. (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", ד', עמ' 459) ("שואה", עמ' 157)

יודנראט פה - יודנראט שם;

''התברר שאפשר לשחרר צעירים ממחנות הריכוז

באמצעות אישור של 'החלוץ'

היודנראט תפס את השלטון ברבים מועדי הגיטאות (בלוז' קמה "ממשלה", עם בול ''ציוני'' ראשון) והסדיר את הסלקציות, מעטים היו אלה שיכלו לעמוד על נפשם; "החלוץ" על גווניו השונים נהנה מחסות הנאצים, לפחות עד סוף 1939: "באוגוסט 1938 הוקם על-פי פקודת אנטון ברונר, הקומיסר לעניני ארגונים ואגודות, ארגון גג של כל תנועות הנוער, ששמו 'הסתדרות הנוער הציוני', החלוץ שפעל עד אז כמעט ללא מנגנון בחדר יחיד, העתיק את משרדו לקומה שלמה, וגייס לעבודה פעילים מתנועות הנוער...". והלאה: "באותם הימים התברר שאפשר לשחרר צעירים ממחנות הריכוז באמצעות אישור של "החלוץ"..(חנה ויינר ודליה עופר, פרשת קלאדובו- שאבאץ", אוניברסיטת תל-אביב, "עם עובד" עמ' 21) (מ. גבאי, "מהפכה", עמ' 240)

10.2.39 - בן-גוריון, (בישיבה השלישית עם משלחת הממשלה הבריטית) לונדון, ארמון סנט ג'יימס;

השאלה היא בין הישוב הנוכחי של הארץ

ובין מיליוני היהודים

"- - מזכיר הממלכה, מר מ. מקדונלד, הציג לפנינו את בעית ארץ-ישראל כדין ודברים שבין היהודים ובין הערבים; הצגה זו, לדעתנו, מחטיאה את האמת, שכן יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי ארץ-ישראל והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני, אם כי חלק חשוב מפני מצבו הגיאוגרפי. התביעה שלנו מופנית כלפי כל העולם התרבותי, ובעל הדברים שלנו בשורה הראשונה היא בריטניה הגדולה השלטת בארץ מטעם חבר-הלאומים, - -

"- הקשר היהודי עם ארץ-ישראל אינו מתחיל בהצהרת בלפור ובמנדט. שתי התעודות לא באו אלא לאשר מטעם כל העולם התרבותי, שהקשר ההיסטורי שבין העם היהודי ובין ארץ-ישראל הוא קדום. היהודים שבים לארץ-ישראל בזכות עצמם, ולא בחסד, שניתן להם על-ידי אחרים; והתישבות היהודים בארץ קדמה לישוב הערבי. יש כששה-עשר מיליון יהודים, שמולדתם המוכרת היא ארץ-ישראל. (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 377/9) "שואה", עמ' 173)

"מונע יציאת יהודים מהגהינום הנאצי; 13.11.1938 - "ב"ג בישיבת הועד הפועל הציוני בלונדון; "ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות. מציעים לנו מקום בטנג'ניקה, בגויאנה, באנגולה ועוד כמה ארצות... (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", ה', עמ' 375) ("שואה", עמ' 158)

בן-גוריון: "יש כששה-עשר מיליון יהודים שמולדתם המוכרת היא א"י"; "יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי א"י והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני... (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", ה', עמ' 376) ("שואה", עמ' 158)

בריטניה הכתירה את ב"ג כאטמן היהודים;

"הממשלה ויתרה לנו - והזמינה רק את הסוכנות"; "משטר האלימות והרשע בגרמניה מתנשא לשלוט בעולם כולו, ואחת ממטרותיו של משטר זה היא השמדה גמורה, והשמדה פיסית, של העם היהודי. לא בגרמניה בלבד אלא בעולם כולו.

(ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 373) ("שואה", עמ' 160)

"העם הערבי, - מספרו כמספר היהודים בעולם"; נובמבר 1938 - ברל כצנלסון, בועד הפועל הציוני; "אנחנו שליחים של עם גדול. העם הערבי, אשר מספרו בערך כמספר היהודים בעולם. (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 19) ("שואה", עמ' 162)

"נובמבר 1938 - ב"ג כבר השמיד את 600.000 יהודי גרמניה ואוסטריה; "... זוהי השמדה מאורגנת, השמדה פיסית, מלוה התעללות סדיסטית, של קיבוץ יהודי שלם, של 600.000 יהודי גרמניה ואוסטריה. ... אות נתון להשמדת עם היהודים בעולם כולו... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 85) ("שואה", עמ' 165)

"מציעים לנו טנגניקה, גויאנה אנגולה ועוד כמה ארצות"; "העם היהודי ואומות העולם הוצגו בפני בעיה בוערת ואיומה.

"... מאות אלפים יהודים נדרסים ונשמדים - אנשים, נשים, זקנים וילדים. ... יש עוד מצפון אנושי, והמצפון אינו שקט. ודוקא משום כך - צפויה סכנה לארץ ישראל*), ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות, מציעים לנו מקום בטנגניקה, גויאנה, אנגולה ועוד כמה ארצות.

"אני מציין זאת בצער וחרדה. כי הצעות אלו יתבדו, מוכרחות להתבדות [...]: הציונות בסכנה ... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 86) ("שואה", עמ' 166)

*) הסכנה הצפויה לארץ-ישראל, ביציאתם של מיליוני יהודי המזרח לטריטוריות המוצעות, שאז לא יהיה עבור מי לדרוש את המדינה הנציונל-אשכנזית, ובן-גוריון וקלגסיו, יחזרו להיות חלכאים.

"ממסד 'ציוני'? - הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם"; 23.12.1938 - ברל כצנלסון, - הרצאה בבית ארלזורוב בת"א; "... בויכוח בבית-הנבחרים נאמר עלינו שאנו הננו הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם. (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 314) ("שואה", עמ' 170)

"גורל העם היהודי וגורל א"י בידי הקומץ הקטן"; "כמעט יום יום מציעים לנו טריטוריות חדשות בשביל אינפילטרציה של היהודים, בשביל פיזור היהודים בכל קצווי תבל. ... מה שחשוב לדעת זהו: שגורל העם היהודי וגורל ארץ-ישראל נתון בידי הקומץ הקטן בלבד הנמצא בארץ... (ברל כצנלסון, "כתבים", ט', עמ' 314) ("שואה", עמ' 171)

"נשמע הפעם נימוק חדש נימוק כוחנו בארץ"; 22.3.1939- בן-גוריון - על השיחות עם משלחות ארצות-ערב בלונדון; "נפגשנו עם מדינאים ערבים. נפגשנו עם סורים, עם מצרים ועיראקים, ... זוהי הפעם הראשונה, שנפגשנו אתם יחד - ובמעמד הממשלה האנגלית, נשמע נימוק כוחנו בארץ.(ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ' 387) ("שואה", עמ' 176)

"מנדב היהודים ללחום בכל חזית - תחת הדגל הציוני"; 22.9.1939 - ב"ג: "בשעה זו אין אנו יכולים עדיין לקבוע בוודאות את דרכנו לכל משך המלחמה. טוב עשינו, שעוד ערב המלחמה הודענו לממשלה האנגלית, שאנו מוכנים לעזור בגדודים יהודיים ארצישראליים לשרות בארץ, ובגדודי יהודים מחו"ל לשרות בכל חזית... (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, 6, עמ' 405)( "שואה", עמ' 216)

"מלחמת-העולם הביאה הצהרת בלפור, הפעם עלינו להביא מדינה יהודית"; 8.9.1939 - בן-גוריון (במסיבת חברים) תל-אביב; "הדבר השני, שהמלחמה מטילה עלינו הוא - הקמת צבא יהודי, וקודם כל בארץ ובשביל הארץ. (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ו', עמ' 403) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 210)

בן-גוריון (בישיבת הועד הלאומי) ירושלים (17.9.1939) ; "אנו בארץ, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים"; "קשה לדבר על מצב מדיני בשעת רעידת-אדמה... "אולם דווקא על סף מאורעות מחרידים, שאין לראות מראש את כיוונם וסופם, עלינו פה להתרכז לא רק בצרכי שעה של הישוב - אלא בצרכי-עולם של האומה היהודית.... (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ו', עמ' 405) ("שואה", עמ' 211)

תשובה להטלר על "ליל הבדולח" נתן בא-כוח העם היהודי, "בן-גוריון, במועצת מפלגת מפא"י במרץ 1939": בן-גוריון הצהיר: "נלחם בפילנטרופיה - המבקשת לפזר את שבויי הטלר בעולם"; "הפתרון היחידי - ציונות גדולה. "לאור החורבן של מיליונים יהודים עלינו להתאזר בציונות גדולה. לשבר העם היהודי בימינו אלה יש רק תרופה אחת ויחידה: העברה מהירה בגמר המלחמה, לאחר ניצחונה של אנגליה, (ב"ג, "במערכה", ג', עמ' 56) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 261);

על כך באה ההוראה להכנות "למטרה הסופית";

ברלין, 21 בספטמבר 1939; ראש משטרת הביטחון Sicherheitspolizei der Chef

סודי -288/39 (II ) pf

“איגרת-בזק “אל ראשי כל האיינזאצגרופן של משטרת הביטחון הנדון: שאלת היהודים בשטח הכיבוש.

"בהתייחס לשיחה שהתקיימה היום בברלין, אני מעיר את תשומת לבכם לכך פעם נוספת, שאת האמצעים הכוללים המתוכננים (כלומר המטרה הסופית Endziel), יש לשמור כסוד כמוס.

"יש להבדיל בין :

1 המטרה הסופית (שמחייבת זמן רב יותר) ובין :

2. שלבים בביצוע המטרה הסופית (שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים).

"האמצעים המתוכננים מצריכים הכנה יסודית ביותר, הן מבחינה טכנית והן מבחינה כלכלית. (ישעיה טרונק, "יודנראט", יד ושם, 1997, עמ' 19)

הנאצים מעבירים יהודים לפלסטין..!

"ב-1.2.1940 הפיץ 'האיחוד הארצי' חוזר לסניפים בדבר ההסכם, שנחתם בינו לבין משרד הנסיעות 'אפאלה'. ההסכם כלל את הסעיפים הבאים :

א. כל המעוניינים יופנו למשרד הנסיעות בידי המשרדים הארצישראלים.

ב. משרד 'אפאלה' יודיע ל'איחוד הארצי' מה הם הנתונים הנדרשים מהנוסעים.

ג. הרשימות יועברו למשרד הארצישראלי, והוא שיקבע ויאשר את המועמדים לעלייה, הן המממנים את נסיעתם בעצמם והן הזקוקים לעזרה במימון.

ד. משרד 'האפאלה' יקבל רק מועמדים, שיאושרו בידי המשרד הארצישראלי. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, עמ' 128)

"שטורפר ארגן רק משלוח אחד גדול של 'עלייה ב' לארץ-ישראל. כזכור בקצרה את העובדות הקשורות במשלוח הזה. באוגוסט 1940 הפליגה שיירה בת ארבע אוניות של חברת הספנות הגרמנית להובלת נוסעים על הדנובה - DDSG (אוראנוס - Uranus, מלק - Melk, הליוס - Helios, ושונברון - Schoenbrunn). בשיירה היו קרוב ל-4000 נוסעים, והיא הפליגה מווינה לנמל טולציאה (Tulce), שלחוף הים השחור. שם הועברו הנוסעים לשלוש אוניות, שחכר שטורפר. שמות האוניות אטלאנטיק (Atlantik), פאסיפיק (Pacific) ומילוס (Milos), חשבון הוצאות הנסיעה הועבר בידי שטורפר לקהילות ברלין ווינה לתשלום. השיירה התעכבה שבועות אחדים בטולציאה. לאחר מסע קשה הגיעו הנוסעים לחופי הארץ.

"עם בואם של המעפילים לנמל חיפה החלו השלטונות הבריטים להעביר את הנוסעים לאונייה 'פאטריה', כדי לשלחם מהארץ. כדי למנוע את הגירוש, פוצצו אנשי 'ההגנה' בעזרת אחדים מנוסעי האונייה את חדר המכונות ב'פאטריה'. הפיצוץ גרם לטביעת האונייה. 250 אנשים מצאו את מותם בטביעת ה'פאטריה'... (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, 1990, עמ' 129); זו הייתה תשובה בוטה לרצונם של הנאצים להעביר יהודים לפלסטין.

על כך כתב ביומנו משה שרת ב-7.11.1940: 'לפי מכתב מה'פסיפיק' מתברר, כי באוניה 525 אנשים מגרמניה. הם מהווים חטיבה מלוכדת לפי סוגי עליה רגילים, 70% צעירים רובם חלוצים, 30% ציונים ותיקים והורים'. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא, עם עובד, עמ' 131)

"להכין דעת קהל בעולם פיצויים מגרמניה !"; 1940, זלמן ארן - בכינוס העולמי של פועלי ציון : "... תשלום פיצויים לעם העברי על ידי גרמניה. "להכין כבר מעכשיו את דעת- הקהל בעולם כי בוועידת השלום העתידה, יוגש החשבון של העם העברי לגרמניה. הפיצויים האלה צריכים להיות מופנים לרקונסטרוקציה כלכלית של המוני היהודים בארצות שנחרבו ונשדדו ולבניין ארץ-ישראל העברית כמקלט להמוני העם היהודי.(זלמן ארן, "חזית וחזות", עמ' 119) ("שואה", עמ' 244)

"ספר הזוועות" - "הגרמנים בוארשה - פרוטוקול"; (נמסר בוועד המאוחד לעזרת יהודי פולין, בירושלים, ביום 24 ביוני, 1940); "אני הח"מ, הרב ש. ד. כ. הייתי בוארשה והריני למסור את הדברים הבאים: "רב מכיר אחד מלודז, הוציאוהו הגרמנים מביתו, הובילוהו ברחובות באוטו משא וצוו עליו לירוק בספר תורה. וכשתם הרוק מפיו צוו על השמש לירוק ,לתוך פיו, כדי שהרב יוכל להמשיך ולירוק בספר התורה.("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 24)

"ביום 17.6.40 הופיע במשרד הוועד המאוחד ל'עזרת יהודי פולין' בתל-אביב, הרב י. ק, מוארשה והעיד: "יום אחד, והדבר אירע כשבועיים לאחר חג הסוכות, הזעיקו את כל היהודים אל הרחבה שלפני משרד המחוז. אותה שעה שהיהודים נאספו בככר, בזזו הגרמנים את דירותיהם שנתרוקנו מאדם, שהרי ציוו להוציא משם אפילו את החולים, שצריך היה לשאתם. מהנאספים על יד משרד המחוז דרשו שימסרו כל מה שבידם. התחיל חיפוש. הפשיטו את כולם ערומים. כן נורו כל אלה שנמצאו דולרים בידם, כאלה היו 48. המיתו בירייה גם את כל החולים.

"הגרמנים העמידו שתי חביות; לאחת מהן ציוו לזרוק את הממון, שהיה בידי הנאספים, ולשנייה את התעודות שלהם, שנצטוו לקרען תחילה. לאחר הבדיקה נאלצו לעבור בין שני טורי חיילים, שהיו מכים את העוברים בקתות רוביהם משני הצדדים; אחר-כך הניסו את הנשארים בחיים ליערות שבסביבה ושם ירו בהם מרובים ממוכנים לשם 'משחק' בלבד. הניצולים ממות ברחו לעבר הגבול הרוסי... ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, עמ' 93)

"יחס הערבים לשיבת ציון"; [או מדוע רצו הערבים את היהודים?] "ואשר לבירור הפוליטי - יש לבחון תחילה את יחסינו עם הערבים"; "בשנת 1926 פרסם ג'עפר פשה אל-עסכרי, מי שהיה אז ראש הממשלה בעיראק, מאמר בכלי המבטא של 'החברה המלכותית לאסיה התיכונית' ובו אמר: 'שטח עיראק הוא 150.000 מיל מרובע, פי שלושה בערך משטחה של אנגליה, ואוכלוסיה הם רק כשלושה מיליון - - מה שנחוץ לעיראק יותר מכל זהו ישוב נוסף'*).

"הוא הדין לגבי סוריה. כל יודעי-הכלכלה בסוריה מודים, שהמספר המועט של אוכלוסיה ודלות אמצעיה מונעים פיתוחה הכלכלי של הארץ. מיעוט האוכלוסים בארצות ערב מהוה לא רק מפגע כלכלי, אלא גם סכנה מדינית לעצמאותן, וקריעת אלכסנדריתה מסוריה תוכיח.(ב"ג, "במערכה", הוצאת מפא"י, תש"י, 4, עמ' 34)

*) איזה יישוב נוסף יכלו ארצות ערב לרכוש? אם לא את היהודים-השמים אחיהם לגזע, למולדת, להיסטוריה ולתרבות. ואמנם הם קירבו, עזרו וסייעו בידי כול יהודי שהגיע לפלסטין, ובמשך כול ההיסטוריה הידועה לנו.

עובדה: בישראל יש דת יהודית, שהעמידה את האדם במרכז ההתעניינות והעשייה שלה, ודאגה לעני ולנצרך, גם האחר והזר, ונשאיה היו/הנם רצויים ומקובלים בכול מקום אליו הגיעו לארצות הנוצרים לפני מסעי הצלב, ולאחר סיום שלטון הכס הקדום, שהתיר את דמם. ודת "אשכנזית" (פרק ג'), שאין בה שום סממן של אחוות עם, ושום דבר משותף עם דת-התרבות היהודית, דת סטן שמתירה הקרבת האחר, יחיד, קיבוץ של או שבעה מיליוני יהודי אירופה ששלחו את מותם.

רק לפני עשרות שנים אחדות, ישבו במשפחות "אשכנזיות" שבעה, על בניהם ובנותיהם, שהתחתנו עם יהודים. האינטגרציה של שלושים השנים האחרונות, במגזר החילוני, מוטטה את מבצרי ההתגודדת ה"אשכנזית" צאצאי יהודי מזרח-אירופה בארץ, קרובים יותר ליהודים, מאשר לחוגי החרדים האשכנזים.

כאשר ש"ס, שרוב חבריה בוגרי ישיבות חרדיות אשכנזים, מהווה כ-5-4% מהיהודים הערבים, מפלגות וכוללי החרדים האשכנזים, מהווים 80% ויותר מצאצאי יהודי מזרח-אירופה בישראל. הריבוי הטבעי של החרדים עולה פי ארבע ויותר על זה של החילוניים. לפני ששים שנה הם היו 4-3%, היום הם מהווים 14% ובעוד 20-15 שנה הם יהיו רוב, ויאלצו את היהודי ללכת עם פאות וארבע כנפות, ושערה אחת לא תשרוד על ראשי הנשים. תעתיק השטטל ממזרח-אירופה מלפני 200 שנה בישראל.

האפשרות השנייה, איחוד כוחות שיכול להביא להפרדת דת מהמדינה, חקיקת קונסטיטוציה, המעגנת בחוקה שוויון זכויות והזדמנויות. כוח כזה קיים היום ואולי לזמן מוגבל. הכוח הזה מכיל את היהודים הערבים, המוסלמים והנוצרים הערביםהיהודים ה"ספרדים", וצאצאי יהודי ארצות הנוצרים. שבאחדותם יביאו מזור לכול אזרחי הארץ.

מרכז מפלגת העבודה מפא"י

בחר באבי גבאי ליו"ר העבודה

פעם ראשונה בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל, מרכז מפלגת העבודה-מפא"י כקולקטיב, חש בצורך דחוף לשינוי אווירת השחיתות, הגזענות, שנאת האחר והקלריקליזם הליטאי, המתפשט כמגפה. ו-80% מחברי מרכז העבודה-מפא"י, הצביע בעד אבי גבאי ועמיר פרץ, להנהגת המדינה. זהו מאורע היסטורי היותר חשוב בתולדות מדינת ישראל.

"ברגע שנבחרת, חבר אבי גבאי, הונחו על שכמך כול הבעיות, ובכול תחומי החיים, שה"ציונים" יצרו במשך למעלה מ-130 שנות שלטון, כאשר כבשו לעצמם מעמד "על אדם" והורידו את האחרים למעמד "בעלי חיים".

" עומדים לרשותך עשרות אלפי חברי מרכז מפלגת העבודה, שהביאו את הגאולה לישראלים, ופלחים נרחבים מהציבור הישראלי, הצמאים לשוויון זכויות והזדמנויות, להפרדת הדת מהמדינה, לנרמול יחסים עם הפלסטינים והציוויליזציה האסלאמית, לרווחה לשניים וחצי מיליון הישראלים, החיים מתחת וסביב קו העוני, ולסיום מצב המלחמה שנמשך מאז ה"עלייה הראשונה" ב-1883.(פורסם בפיסבוק פעם ראשונה בשבעים שנות קיומה של מדינת ישראל, מרכז מפלגת העבודה-מפא"י כקולקטיב, חש בצורך דחוף לשינוי אווירת השחיתות, הגזענות, שנאת האחר והקלריקליזם הליטאי, המתפשט כמגפה. ו-80% מחברי מרכז העבודה-מפא"י, הצביע בעד אבי גבאי ועמיר פרץ, להנהגת המדינה. זהו מאורע היסטורי היותר חשוב בתולדות מדינת ישראל.

ח - ברגע שנבחרת, חבר אבי גבאי, הונחו על שכמך כול הבעיות, ובכול תחומי החיים, שה"ציונים" יצרו במשך למעלה מ-130 שנות שלטון, כאשר כבשו לעצמם מעמד "על אדם" והורידו את האחרים למעמד "בעלי חיים".

ט - עומדים לרשותך עשרות אלפי חברי מרכז מפלגת העבודה, שהביאו את הגאולה לישראלים, ופלחים נרחבים מהציבור הישראלי, הצמאים לשוויון זכויות והזדמנויות, להפרדת הדת מהמדינה, לנרמול יחסים עם הפלסטינים והציוויליזציה האסלאמית, לרווחה לשניים וחצי מיליון הישראלים, החיים מתחת וסביב קו העוני, ולסיום מצב המלחמה שנמשך מאז ה"עלייה הראשונה". (פורסם בפיסבוק ב-26.8.2017)

אבי גבאי לא חושב שיש פרטנר

יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, אמר הערב: "אנחנו לא צריכים לפחד מהם, הם צריכים לפחד מאתנו". את הדברים אמר בכנס פעילים שהתקיים בדימונה.

גבאי אמר כי הוא אינו יודע אם ניתן להגיע להסכם כיוון שלא בטוח שיש פרטנר בצד השני. "אני באמת לא בטוח שבצד השני יש מישהו שמסוגל לקבל החלטות שמתאימות לנו. כשאני מדבר על פיתרון  אני מדבר על תוכנית שאין בה סיכונים. נקודה. ככל שאנחנו מפחדים אז אנחנו הולכים למקום הכי בטוח. אני בעד שנכיר בעוצמה שלנו”.

 אני לא בטוח שבצד השני יש פרטנר. בחודשים האחרונים פוגש הרבה מאוד מדינאים ואנשי ביטחון שעסקו במשא ומתן עם הפלסטינים. ואני שואל את כולם את השאלה הזאת. יש פרטנר? יש עם מי לעשות הסכם? חצי אומרים לא חצי אומרים כן. באופן מפתיע אנשים בעלי רקע בטחוני אומרים שכן", אמר גבאי. (אלמוג בקר, נענע, 15.10.2017)

גושים: גבאי-לפיד וביבי-ליברמן

שבוע לאחר מכן הודיע אבי גבאי, שהוא לא יישב עם הרשימה המאוחדת. ימים לאחר מכן, פורסם שאבי גבאי, מבקש ליצור גוש עם לפיד, שיקבלו ביחד כ-40 מנדטים. ועם מי יקים את הממשלה, זה שיקבל יותר קולות,לפיד או גבאי..!

זה לא מה שייחלו לעצמם 85% מהישראלים, הסוג ב', ג' וד', חסרי זכויות-אזרח והתחלות שוות. היכן למקם את אבי גבאי ה"אנחנו לא פוחדים מהם"? בין אולמרט לברק? עדיין מוקדם לקבוע. מעשיו הם שיקבעו עבורו את שיר ההלל או הקלון.

*

ובמה נוגע עניינו של מרדכי גבאי בפיקניק הלינץ' ביצחק מרדכי?

המשותך הוא בכך שהנציונל-אשכנזים ראו בשני המרדכי אויב, המסכן את המשך שלטון הכיבוש שלהם, והם התאמצו להגותם מדרכם.

את הסכנה מגלם איציק מרדכי, בחיבה וההערצה של הציבור, ללא הבדל מוצא, והפחד שהציבור ידחף אותו לצמרת. ומה יהיה עם הקרציות שנמנע הם למצוץ דם?

במרדכי גבאי ראו אויב אידיאולוגי, וחששו שדעותיו ימצאו תומכים בציבור הרחב, לכן הם נלחמו בו בשישים השנים שחלפו, ומדי פעם דאגו שלא יהיו בידיו אמצעים, להגיע לציבור הרחב. חרם והרס בית הדפוס וההוצאה לאור, והרס החקלאות האינטנסיבית שפיתח במעברת קדימה.

זה המשותף בין איציק מרדכי למרדכי גבאי. אך קיים גם מפריד ביניהם, ומדובר בהשקפת העולם. איציק הגיע לארץ כילד וקלט את תעמולת הארס של מפא"י שמחקה מתודעתו את דת-התרבות היהודית. גדל כאיש מפא"י, עם האקטיביזם הצבאי, בעוד שמרדכי גבאי הגיע לארץ בהיותו בן 20, ותוך זמן קצר התגבשה בתודעתו העובדה, שהוא נמצא תחת כיבוש נציונל-אשכנזי, וההחלטה להיאבק במדיניות הגזענית נגד יהודי האסלאם והפלסטינים.

מלבד היריות הבודדות באימון, מרדכי גבאי לא ירה אף יריה במשך שירותו הצבאי, בחובה ובמילואים, בקרבות בהם השתתפה חטבה 10. ואף שמפקדיו ידעו את השקפות עולמו, הציעו לו בשנת 1951, כאשר ישב על תקן של רס"ר ואחראי על משרד התחבורה והסדנה במטה חיל רפואה ראשי, לחתום קבע בדרגת סרן, ויזכה בקידום מהיר. גבאי שאת הדרגות שם על ידו פעם אחת ולשעה קלה, דחה את ההצעות המפתות של מפקדיו.