יהיר בחליפה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יהיר בחליפה
מכר
אלפי
עותקים
יהיר בחליפה
מכר
אלפי
עותקים

יהיר בחליפה

4.3 כוכבים (240 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2737מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 94
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

תקציר

ספר חדש של מחברות רב המכר של הניו יורק טיימס, "ממזר שחצן"
 
זה התחיל כמו כל בוקר ברכבת.
עד שנהייתי מהופנטת מהבחור שישב בצד השני של המעבר.
הוא נבח על מישהו בטלפון שלו כאילו הוא שולט בעולם.
מי היהיר בחליפה הזה חשב שהוא ... אלוהים?
למעשה, הוא נראה כמו אלוהים. בערך.
כשהרכבת הגיעה לתחנה שלו, הוא קם בפתאומיות ויצא. כל כך בפתאומיות, שהטלפון נפל לו בדרך החוצה.
ייתכן שהרמתי אותו.
ייתכן שעברתי על כל התמונות שלו והתקשרתי לחלק מהמספרים.
ייתכן שהחזקתי בטלפון של איש המסתורין במשך ימים - עד שלבסוף אזרתי אומץ להחזיר לו אותו.
כאשר גררתי את התחת לצד השני של העיר, למשרד המפואר שלו, הוא סירב לראות אותי.
אז השארתי את הטלפון על שולחן ריק מחוץ למשרדו של האידיוט היהיר. 
אבל ייתכן שקודם גם השארתי תמונה נועזת שלי בטלפון.
לא ציפיתי שהוא יחזיר לי סמס.
לא ציפיתי שחילופי הסמסים שלנו יהיו כאלה לוהטים.
לא ציפיתי שאתאהב בו עוד לפני שנפגשנו.
שנינו כל כך שונים.
אבל... אתם יודעים מה אומרים על ניגודים.
כשסוף סוף נפגשנו פנים אל פנים, גילינו שלפעמים ניגודים הם יותר מאשר מושכים זה את זה. הם מכלים זה את זה.
שום דבר לא היה יכול להכין אותי למסע שאליו הוא לקח אותי. ואני בהחלט לא הייתי מוכנה להגיע לאן שהגעתי כשהמסע הסתיים.
כל דבר טוב חייב להיגמר, לא?
אלא שאני לא ציפיתי לסיום שלנו.

פרק ראשון

פרק 1
סוראיה
 
כף רגלי הימנית כבר דרכה בקרון הרכבת, אבל קפאתי באמצע הצעד כשראיתי אותו. שיט! הוא ישב מול המושב הקבוע שלי. פסעתי אחורה.
"היי, שימי לב לאן את הולכת!" בחור מעונב הסתבך עם כוס הקפה שלו ובקושי הצליח לייצב אותה כשעשיתי רברס מחוץ לקרון השלישי מבלי להסתכל והתנגשתי בו. "מה לעזאזל... ?"
"סליחה!" התנצלתי בחופזה והמשכתי ללכת. התכופפתי מתחת לחלון הרכבת ורצתי במורד הרציף כשאני חולפת על פני כמה קרונות. האורות הקטנים שליד כל דלת החלו להבהב באור אדום וקול זמזום חזק אותת שהרכבת תכף יוצאת. קפצתי לתוך קרון מספר שבע בדיוק כשהדלתות החלו להיסגר.
לקח לי דקה שלמה להסדיר את הנשימה מכך שרצתי על פני ארבע קרונות. אני לגמרי חייבת לחזור לחדר הכושר. מצאתי מושב ריק שפנה לכיוון הנסיעה והתיישבתי ליד מישהו במקום להתיישב באחד מששת המושבים שפנו לכיוון הנגדי. האיש הנמיך את העיתון שלו כשהתיישבתי לידו. "מצטערת," אמרתי. "אני לא יכולה לנסוע עם הפנים הצידה." שני המושבים לפניו היו ריקים. לפי כללי ההתנהגות הנאותים ברכבת, הייתי אמורה לשבת באחד המושבים האלה, אבל תיארתי לעצמי שהוא יעדיף צפיפות על פני קיא.
הוא חייך. "גם אני."
הכנסתי את האוזניות לאוזניי, נשמתי בהקלה ועצמתי עיניים כשהרכבת החלה לנסוע. כעבור דקה, הרגשתי טפיחה קלה על כתפי. הנוסע שלידי הצביע על מישהו שעמד במעבר.
הוצאתי אוזנייה אחת בחוסר חשק.
"סוראיה. חשבתי שזאת את."
הקול הזה.
"אהמ... היי." איך לעזאזל קראו לו? אה, רגע... איך יכולתי לשכוח? מיץ'. מיץ' המצייץ. סירבתי לדבר עם אחותי בגלל האסון הזה. הבליינד דייט הכי גרוע בהיסטוריה. "מה שלומך, מיץ'?"
"שלומי טוב. האמת שמעולה, עכשיו כשנתקלתי בך. ניסיתי להתקשר אלייך כמה פעמים. כנראה שמרתי מספר לא נכון כי אף פעם לא ענית לסמסים שלי."
כן. זאת הסיבה.
הוא גירד במפשעה מבעד למכנסיו. כמעט שכחתי את האוצר הקטן הזה. זה בטח היה הרגל שנבע מהתרגשות, אבל בכל פעם שעשה זאת, עיניי עקבו אחרי היד שלו והייתי צריכה לגייס את כל כוחותיי כדי לא להתפקע מצחוק. מיץ' המגרבץ עם הקול המצייץ. תודה, אחותי.
הוא כחכח בגרונו. "אולי נוכל להיפגש לקפה הבוקר?"
המעונב שלידי הוריד שוב את העיתון שלו והביט במיץ' ואחר כך בי. פשוט לא יכולתי להיות רעה לבחור המסכן. הוא היה די נחמד.
"אהמ." הנחתי את היד על הכתף של הבחור שלידי. “אני לא יכולה. זה החבר שלי, דני. חזרנו להיות ביחד לפני שבוע. נכון, מותק?"
פניו של מיץ' נפלו. "אה. אני מבין."
דני המזויף הצטרף לעניין. הוא הניח יד על ברכי. "אני לא חולק, חבוב. אז תתחפף."
"אתה לא חייב להיות כל כך גס רוח, דני." נעצתי בו מבט זועף.
"זאת לא הייתה גסות רוח, בייב. זאת גסות רוח." לפני שהספקתי לעצור אותו, שפתיו היו על שפתיי. וזו לא הייתה נשיקה מהירה. הלשון שלו לא בזבזה זמן ונדחפה לתוך הפה שלי. לחצתי בכוח על החזה שלו והדפתי אותו ממני.
ניגבתי את פי עם גב כף ידי. "מצטערת, מיץ'."
"זה בסדר. אהמ... סליחה שהפרעתי. תשמרי על עצמך, סוראיה."
"גם אתה, מיץ'."
ברגע שהוא הסתלק מטווח שמיעה, יריתי בדני המזויף מבט זועף. "למה לעזאזל עשית את זה, אידיוט?"
"אידיוט? לפני שתי דקות הייתי מותק. תחליטי, חמודה."
"יש לך חוצפה."
הוא התעלם ממני ושלח יד לכיס הפנימי של ז'קט החליפה שלבש כדי להוציא את הטלפון המזמזם שלו. "זאת אשתי. את יכולה להיות בשקט לרגע?"
"אשתך? אתה נשוי?" נעמדתי. "אלוהים, אתה באמת אידיוט."
רגליו היו מתוחות קדימה והוא לא זז כדי לתת לי לצאת, אז דילגתי מעליהן. כשהרים את הטלפון לאוזנו, חטפתי אותו מידו ודיברתי לתוך הרמקול מבלי להקשיב. "הבעל שלך הוא חתיכת אידיוט ענק."
זרקתי את הטלפון חזרה על ברכיו והלכתי לכיוון ההפוך מזה שבו נעלם מיץ'.
והיום רק יום שני הארור.
חרא מהסוג הזה היה סיפור חיי. להיתקל בדייטים גרועים. גברים שמתברר שהם נשואים.
הלכתי לקרון אחר כדי שלא אצטרך להסתכל שוב על "דני" או על מיץ'.
לשמחתי, הקרון שמצאתי לא היה צפוף כמו קודמו, והיה מושב ריק עם הפנים לכיוון הנסיעה. כששקעתי לתוכו מייד הרגשתי איך לחץ הדם שלי יורד. עצמתי עיניים לרגע ונתתי לתנועת הנדנוד של הרכבת להרגיע אותי.
קול מחוספס של גבר הפר את השלווה. "פשוט תעשה את העבודה המזוינת שלך, אלן. תעשה את העבודה שלך. זה יותר מדי לבקש? למה אני משלם לך אם אני צריך לפקח על כל פרט ארור, עד האחרון שבהם? השאלות שלך לא הגיוניות! תבין במה מדובר ותחזור אליי כשיהיה לך פתרון ששווה את הזמן שלי. אין לי זמן לשאלות מטומטמות. הכלב שלי בטח יכול לחשוב על משהו יותר אינטליגנטי ממה שהצעת הרגע."
איזה שמוק.
כשהסתובבתי כדי להעיף מבט על הפנים מהם הגיע הקול, לא יכולתי שלא לגחך לעצמי. כמובן. כמובן! לא פלא שהוא חשב שהוא יכול לחרבן על כולם. עם מראה חיצוני כזה, אנשים ודאי נפלו לרגליו כל הזמן, כלומר ממש נפלו. הוא היה מרהיב. הרבה מעבר למרהיב, מסריח מכוח ומכסף. גלגלתי את עיניי... אבל עדיין לא יכולתי לנתק ממנו מבט.
הבחור לבש חולצה צמודה ומפוספסת שהקלה עליי להבחין בצללית המחוטבת שמתחתיה. ז'קט בצבע כחול נייבי היה מונח על ברכיו. נעליי השפיץ השחורות שעל כפות רגליו הגדולות נראו כאילו צוחצחו הרגע. הוא לגמרי היה בחור מהסוג שנותן לאנשים להבריק את נעליו בשדה התעופה בעוד הוא נמנע מקשר עין איתם. אבל האביזר הבולט ביותר בו היה ההבעה הזועפת שעל פניו המושלמות. הוא סיים את שיחת הטלפון ונראה כאילו מישהו הרגע השתין בתוך הקורנפלקס שלו. וריד בלט בצווארו. הוא העביר את ידו בשערו הכהה בתסכול. כן. זו בהחלט הייתה החלטה טובה לעבור לקרון הזה, ולו רק בשביל הנוף. העובדה שבכלל לא הבחין במה שסביבו רק הקלה עליי ללטוש בו עיניים. הוא היה פאקינג מדליק כשכעס. הייתה לי הרגשה שהוא תמיד כעס. הוא היה כמו אריה - מסוג הזנים שמוטב להתפעל מהם מרחוק, בעוד שמגע ממשי אולי יוביל לנזק בלתי הפיך.
שרווליו היו מופשלים והציגו לראווה שעון ענקי ויקר על ידו הימנית. כשההבעה החמוצה הזאת על פניו, הוא בהה מבעד לחלון ושיחק עם השעון, מסובב אותו קדימה ואחורה. זה נראה כמו הרגל עצבני, מה שהיה אירוני בהתחשב בכך שהייתי בטוחה שהוא עצמו גרם עצבנות להרבה אנשים.
הטלפון שלו צלצל.
הוא ענה. "מה?"
הקול שלו היה בריטון עמוק שתמיד פגע לי ישר בין הרגליים. הייתי גמורה על קול עמוק וסקסי. היה נדיר שהקול גם התאים לגבר.
הוא החזיק את הטלפון בידו הימנית וביד השנייה המשיך לשחק בשעונו.
קליק קליק קליק.
"הוא פשוט יצטרך לחכות," הוא נהם.
"התשובה היא שאגיע כשאגיע."
"איזה חלק ממה שאמרתי לא היה ברור, לורה?"
"לא קוראים לך לורה? אז איך לעזאזל קוראים לך?"
"אז... לינדה... תגידי לו שהוא יכול לקבוע פגישה חדשה אם הוא לא יכול לחכות."
הוא ניתק ומלמל משהו בשקט.
אנשים כמוהו ריתקו אותי. הם הרגישו כאילו העולם היה שייך להם רק בגלל שבורכו בגנטיקה טובה, או שזכו להזדמנויות שהציבו אותם בעמדה כלכלית גבוהה. הוא לא ענד טבעת נישואים. אני מתערבת שהיום שלו היה מורכב אך ורק מפעילויות ששירתו אותו. אספרסו יקר, עבודה, ארוחות במסעדות יוקרה, זיונים חסרי אהבה... וחזור על הכול מהתחלה. צחצוח נעליים ואולי סקווש איפשהו ביניהם.
אני מתערבת שהוא גם אנוכי במיטה. לא שהייתי זורקת אותו מהמיטה, אבל עדיין. אף פעם לא הייתי עם מישהו עוצמתי כמו הבחור הזה, אז לא ידעתי מניסיון איך העוצמה הזאת תתורגם לחדר המיטות. רוב הגברים שיצאתי איתם היו אמנים מזי רעב, היפסטרים, או היפים מחבקי עצים. החיים שלי היו רחוקים מ"סקס והעיר הגדולה." הם היו יותר כמו "סקס והנפילה הגדולה." או "סקס וההשפלה הגדולה." אני מניחה שלא היה אכפת לי להיות הקארי ברדשו של המיסטר ביג הזה ליום אחד. או מר זין גדול במקרה זה. לגמרי.
היה פגם אחד בפנטזיה הקטנה הזו שלי: לחלוטין לא הייתי הטיפוס של הבחור הזה. הוא בטח היה בקטע של בלונדיניות כחושות וכנועות מהחברה הגבוהה, לא בחורות איטלקיות עם קימורים מבנסונהרסט, עם פה גדול ושיער צבעוני. שערי השחור והארוך גלש עד לישבני. נראיתי כמו שילוב של קים קרדשיאן ופוקהונטס עם תחת גדול. כל שבועיים צבעתי את קצות שערי בצבע אחר, תלוי במצב הרוח שלי. השבוע, הקצוות היו צבועים בכחול מלכותי, סימן שהעניינים די טובים. כשהיו צבועים באדום, זה היה סימן שאנשים צריכים לזוז במהירות מדרכי.
המחשבות האקראיות שלי הופרו על ידי צווחת הרכבת שנעצרה. פתאום מר זין גדול קם, והאוויר סביבנו התמלא בעננת בושם יקר.
אפילו הריח שלו היה סקסי אך שתלטני בצורה גועלית. הוא מיהר לצאת מהדלתות, והן נסגרו אחריו. הוא הלך. זהו. נגמרה ההצגה. טוב, היה כיף.
התחנה שלי הייתה התחנה הבאה אז ניגשתי לעמוד ליד הדלת שממנה הוא יצא. הרגל שלי פגעה במשהו דמוי דיסקוס של הוקי, מה שגרם לי להשפיל מבט.
הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר. נראה שמר זין גדול השאיר מאחור חלק מעצמו.
הוא הפיל את הטלפון שלו.
הטלפון המזדיין שלו!
הוא כל כך מיהר לצאת מהרכבת, שהטלפון כנראה החליק מהיד שלו. ואני, ככל הנראה, הייתי עסוקה מדי בלהתפעל מהתחת העסיסי שלו וממכנסיו הצמודים, שלא הבחנתי בכך. הרמתי את הטלפון שלו, שמגעו היה חם בתוך כף ידי. לכיסוי היה את הריח שלו. רציתי לקרב אותו לאפי ולהריח אבל עצרתי את עצמי.
כיסיתי את פי והסתכלתי מסביב. אם חיי היו תוכנית טלוויזיה, פסקול הצחוק היה מופעל עכשיו. אף אחד לא הסתכל עליי. לאף אחד לא היה אכפת שהטלפון של מר גנדרן היה בידי.
מה אעשה איתו?
הכנסתי את הטלפון לתיק המנומר שלי והרגשתי כאילו אני נושאת פצצה, כשעשיתי את דרכי מחוץ לתחנה למדרכה שטופת השמש במנהטן. הרגשתי את הטלפון רוטט מהודעות והוא צלצל לפחות פעם אחת. לא הייתי מוכנה לגעת בו שוב עד שאשתה את הקפה שלי.
אחרי שעצרתי בדוכן הקפה הקבוע שלי, לגמתי את הקפה שלי בזמן שצעדתי את שני הרחובות לעבודה. דווקא היום איחרתי, אז החלטתי לוותר על חשיפת חייו של מיסטר ביג עד אחרי ארוחת הצהריים.
כשהגעתי לשולחן העבודה שלי, הוצאתי את הטלפון והבחנתי שתכף נגמרת הסוללה, אז חיברתי אותו למטען. התפקיד שלי כעוזרת של כותבת טור עצות אגדית בהחלט לא היה משרת החלומות שלי, אבל הוא שילם את החשבונות. איידה גולדמן הייתה הבעלים של "תשאלו את איידה", טור יומי ותיק. באחרונה, איידה ניסתה לטפח אותי וביקשה ממני לנסות לכתוב כמה תשובות. מכתבים נבחרים הודפסו בעיתון, בעוד שתשובות למכתבים אחרים הועלו לאתר של איידה. אחד התפקידים שלי היה לסנן את השאלות שנכנסו ולהחליט איזה מהן להעביר לבוסית שלי.
בעוד שהעצות של איידה תמיד היו רגישות ופוליטיקלי קורקט, נקודת המבט שלי על החיים נטתה להיות עניינית יותר. באופן כללי, בלי זיוני שכל. כתוצאה מכך, היא אף פעם לא פרסמה את התשובות שלי. לפעמים לא עמדתי בכך ולקחתי על עצמי לענות לכמה מהשאלות שלא עברו את הסינון, לאלה שמכתביהם ממילא היו מגיעים לפח האשפה. חלק מהאנשים האלה ממש היו זקוקים לרמז, והרגשתי שזה שירות דב להתעלם מהתחינות שלהם לעזרה.
 
לא מזמן גיליתי שלבעל שלי יש אוסף פורנו. מה לעשות?
- טרישה, קווינס
 
מגניב! תשקיעי בוויברטור טוב. ותוודאי שאת מחזירה הכול למקום אחרי שתגמרי בזמן שהוא בעבודה.
 
השתכרתי במסיבה ונישקתי את החבר של החברה הכי טובה שלי. עכשיו אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו. אני מרגישה נורא, אבל אני חושבת שאולי אני מתאהבת בו עכשיו. יש לך מילות חוכמה?
– דנה, לונג איילנד
 
כן. את זונה. נתראה ביום שלישי הבא, דנה!
 
החבר שלי הציע לי באחרונה נישואים. אמרתי כן. הוא האיש הכי טוב ומתוק שהכרתי אי פעם. הבעיה היא, שהיהלום שהוא נתן לי קטן ממה שקיוויתי. אני ממש לא רוצה לפגוע ברגשותיו. אני צריכה דרך מנומסת להביע את האכזבה שלי.
– לורי, מנהטן
 
לאלוהים יש את אותה דילמה בנוגע אלייך, מותק.
נ.ב. כשהארוס שלך יזרוק את התחת האנוכי שלך, תני לו את המספר שלי.
 
תמיד הרגשתי מלאה באנרגיה הדרושה כדי להתחיל את היום אחרי שעניתי לכמה אימיילים בצורה כנה וישירה. הבוקר חלף במהירות. עד הצהריים, הטלפון של מר זין גדול הוטען במלואו, אז לקחתי אותו איתי לחדר המנוחה והזמנתי אוכל תאילנדי לאיידה ולי.
לאחר שסיימנו לאכול, איידה יצאה מהחדר ואפשרה לי משהו כמו עשר דקות של פרטיות לחטט בטלפון. למרבה המזל, הטלפון לא היה נעול. תחנה ראשונה: תמונות. לא היו הרבה, ואם חשבתי שאאסוף רמזים לגבי טיבו של הבחור על בסיס התמונות בספרייה שלו, יכולתי לחשוב שוב. התמונה הראשונה הייתה של כלב קטן, פרוותי ולבן. נראה כמו סוג של טרייר. התמונה הבאה הייתה של שדיים נשיים עירומים עם בקבוק שמפניה באמצע. הם היו חיוורים, עגולים בצורה מושלמת ולגמרי מזויפים. איכס. ואז היו עוד תמונות של הכלב הקטן, ואחרי זה תמונות של קבוצת נשים קשישות שנראה היה שהן משתתפות בשיעור התעמלות. מה לעזאזל? לא יכולתי שלא לצחוק בקול. התמונה האחרונה הייתה תמונת סלפי שלו ושל אישה זקנה אחת. הוא היה לבוש באופן פחות רשמי, שערו קצת סתור, ולמרבה הפליאה - הוא חייך. הוא נראה כל כך נאה בתמונה הזאת. היה קשה להאמין שזה אותו בחור יהיר בחליפה מהרכבת, אבל הפנים המשגעות אישרו שזה הוא.
נותרו עוד חמש דקות עד שאצטרך לחזור לשולחן העבודה שלי. הטלפון לא היה מחובר לחשבון אימייל, אז פתחתי את רשימת אנשי הקשר שלו והחלטתי להתקשר לשם הראשון ברשימה: אייברי.
 
***
 
"נו, נו. גרהם מורגן. עבר הרבה זמן. מה קרה? עברת על כל אותיות האלף-בית ועכשיו אתה מתחיל שוב מהתחלה? אתה זוכר שלא הייתי אחד מהצעצועים שלך, נכון?" שמעתי קול צופר ותנועת מכוניות ברקע, ואחרי זה טריקת דלת שעמעמה את רעשי העיר. "לבניין לנגסטון. ולא דרך הפארק. עצי הדובדבן פורחים ואני לא צריכה עור נפוח לפני הפגישה שלי." היא הפסיקה לנבוח על הנהג ונזכרה בטלפון. "אז מה אתה רוצה, גרהם?"
"אהמ. היי. האמת היא שזה לא גרהם. קוראים לי סוראיה."
"סור-מה?"
"סו-רא-יה. זה נסיכה בפרסית. על אף שאני לא פרסית. אבא שלי פשוט חשב—"
"לא משנה איך קוראים לך, תגידי לי מה את רוצה ולמה את מבזבזת את הזמן היקר שלי. ולמה את מתקשרת אליי מהטלפון של גרהם מורגן?"
גרהם מורגן. אפילו השם הארור שלו היה סקסי. ברור.
"האמת היא שמצאתי את הטלפון הזה ברכבת. אני די בטוחה שהוא שייך לבחור שראיתי הבוקר. שנות העשרים המאוחרות, אולי? שיער כהה מסורק אחורה, קצת ארוך בשביל טיפוס מעונב, מסתלסל באזור הצווארון. הוא לבש חליפה מפוספסת בצבע נייבי. ענד שעון גדול."
"יפהפה, שחצן ועצבני?"
גיחכתי קצת. "כן, זה הוא."
"קוראים לו גרהם מורגן ואני יודעת בדיוק לאן את צריכה להביא את הטלפון."
הוצאתי עט מהתיק שלי. "אוקיי."
"את ליד רכבת מספר 1?"
"אני לא רחוקה."
"אוקיי. אז תעלי על רכבת 1 וסעי איתה עד למרכז העיר. תעברי את רחוב רקטור ותרדי בטרמינל של המעבורת הדרומית."
"אוקיי. אני יכולה לעשות את זה."
"ברגע שאת יורדת, קחי ימינה ברחוב ווייטהול, ואחרי זה שמאלה ברחוב סאות'."
הכרתי את האזור וניסיתי לדמיין את הבניינים שם. זה היה אזור די מסחרי. "אני לא אגיע משם לאיסט ריוור?"
"בדיוק. תזרקי פנימה את הטלפון של המניאק ותשכחי שאי פעם ראית אותו."
השיחה נותקה. טוב, זה היה מעניין.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
240 דירוגים
141 דירוגים
60 דירוגים
21 דירוגים
12 דירוגים
6 דירוגים
23/10/2023

את הספר הזה קראתי לראשונה כשהשאלתי אותו מהספריה לפני מס' שנים והרגשתי שאני חייבת שיהיה לי עותק משלי בבית שאוכל לקרוא שוב.

1
14/4/2025

מקסים! מצחיק, מרגש וכמובן סקסי. נהניתי מאוד. מומלץ!!

24/2/2025

וואו אחד הספרים המצחיקים ,שנונים בוטים ולוהטים שקראתי. יש המון סמאט אבל עם עלילה מומלץ בחום ❣️

16/2/2025

ספר מעולה! קראתי אותו תוך יומיים ונהניתי מכל רגע. אהבתי את הביקור של האוסטרלי החתיך עם העז! התגעגעתי אליהם 😉 כתיבה מעולה וסוחפת ותודה גם על ההגהה המעולה

16/2/2025

אחד הטובים

28/1/2025

אהבתיייי מאוד והצליחה לרגש ..... כתיבה מעולהההה ממליצה בחום .. איזה דמויות מצחיקות ..

6/12/2024

רומן כזה מתוקקקק. מצחיק מאוד, שנון כיף לקריאה. ממש ממתק!!

26/11/2024

באמת שהסופרות האלו יודעות לכתוב כל ספר מהמם ומצחיק מומלץ

6/11/2024

נהדר

16/9/2024

חמוד מאוד. לא תואם בכלל את התקציר. כן, יש סמאט והכל התחיל כמו שהתקציר מספר, אבל זה הרבה מעבר לזה. זה לא רק ספר כחול שסובב סביב סקס. דווקא הסקס לעיתים לא היה מספיק סקסי כי דווקא הסיפור מסביב היה העיקר. קיצר, אחלה ספר

7/6/2024

ספר חמוד, קליל, זורם ומתקתק. בדיוק ההפוגה שלפעמים צריך מכל המורכבות שמסביב.

31/5/2024

נפלא!!! לא מסובך מדיי, לא חופר מדיי, קליל, רומנטי, בלתי ניתן להפסיק לקרוא!!!

23/5/2024

מקסים, מקסים👌🏻👌🏻👌🏻 לא יכולתי להפסיק לקרא.... מומולץ בחום💙💙💙

19/5/2024

מעולה

8/5/2024

ספר חמוד חמוד לא עוזבים מהיד לא מפסיקים לחייך

22/3/2024

מהממם

24/2/2024

מצוין

30/1/2024

מקסים, קליל ומתוק

30/11/2023

ספר מקסים ממש! גיליתי ששתי הסופרות האלה ביחד, פשוט כותבות ספרים הצגה. ספר קליל וכייפי. מצחיק ממש. ממליצה לקרוא לפני כן את ממזר שחצן. אהבתי ממש!

5/10/2023

ספר מקסים!! קראתי אותו פחות משבוע מהרגע הראשון זורם ,מצחיק ,מרגש

4/10/2023

מתוק, מהמם, מרגש

17/9/2023

וואו אמלה הספר הכי מושלם שיש אמלה לא הצלחתי להוריד את העיניים מהספר תוך יומיים הצלחתי לקרוא את הכל

31/8/2023

ספר מעולה❤️❤️❤️ ממליצה בחום

24/8/2023

מושלם לא משעמם לרגע עלילה מגניבה ספר קליל

3/8/2023

מקסים

19/7/2023

מקסים קולח רומנטי מרגש ף, הקריאה הסתיימה מהר מדי

17/7/2023

וואוווו ספר מהמם קליל מצחיק מצאתי את עצמי פשוט קוראת בשקיקה ומתפוצצת מצחוק בפחות משעתיים סיימתי!

7/7/2023

ספר מושלם , כמו תמיד אי אפשר להפסיק לקרוא.

1/6/2023

מקסים ממש כתיבה מקסימה לא יכולתי להניח נהנתי אהבה מתוקה וארוטי אבל מתוך אהבה עדינה ויפה

19/4/2023

סיפור אהבה מתוק, אבל התחלה קצת לא הגיונית. אבל מהרגע שהם נהיים זוג הוא ממש זורם ומהנה

14/4/2023

הספר וואו!! אחד המדהימים שקראתי קליל זורם יש מצב שתבכו או אתם יהיו דמעות מעצבים בכמה חלקים אבל הספר וואו ואפשר לסיים אותו בישיבה אחת

19/3/2023

מתוק כייפי קלייל אהבתי

9/3/2023

אויי ספר ממש חמוד קליל זורם ..מצחיק אהבתי מאדדדד

8/3/2023

זו קריאה חוזרת של הספר. פעם שניה נהניתי אפילו יותר מהראשונה. סיפור אהבה יפה, כתיבה זורמת וכייפית.

14/2/2023

מצחיק ברמות

13/2/2023

ספר שחובה לקרוא.

25/1/2023

ספר מהמם, קליל בטירוף! הוציא אותי ממחסום קריאה

16/1/2023

ספר כיפי. עושה טוב על הנשמה

16/1/2023

ספר מושלם הוא ריגש אותי ושימח אותי כל כךך לא הצלחתי להפסיק לקרוא

17/12/2022

אני מאוהבת ממליצה מאוד

29/11/2022

אהבתי ממש מומלץ בטירוףףף!!!!!

28/10/2022

מושלם

27/10/2022

וואו מהדף הראשון עד לאחרון סיפור מדהים ומומלץ מאוד לקריאה

22/10/2022

מקסים זורם כייפי צפוי ועדיין כיף לקרוא.

20/10/2022

פשוט מושלם!! סיימתי אותו תוך מספר שעות

5/10/2022

ספר מהנה מאוד נקרא בנשימה אחת מומלץ מאוד

26/9/2022

חביב ביותר, ממתק נחמד לשבת בבוקר

1/6/2022

חובה קריאה.

26/4/2022

חביב לא איי איאיאייי טירללי

7/3/2022

ספר מצויין!! קליל, כייפי ונקרא במהירות רבה! ממליצה

18/2/2022

מתוק ורומנטי

11/2/2022

ללא ספק הספר האהוב עלייי רוצו לקרא ❤️‍🔥❤️‍🔥 תודה אגמוש שקנית לי אותו מעריכה❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🔥❤️‍🔥

31/12/2021

ספר קליל ושנון, הנאה צרופה!!

7/10/2021

ספר חמוד, קליל ומצחיק

17/8/2021

סקסי שנון קליל קורע מצחוק

17/8/2021

ספר בין הטובים שקראתי, הייתי בשוק שקישרו את הספר הזה לספר 'ממזר שחצן' ומה שעוד יותר מטורף זה שאלו לא אותן סופרות מדהים.

8/8/2021

וואו. קליל, מצחיק. סיימתי בשלוש שעות

10/7/2021

נהדר!!! מצחיק, קריא, שנון. מומלץ.

2/7/2021

יפה! יפה! יפה! נהניתי מכל רגע, מצחיק, שנון, מרגש וסוחף. ממליצה בחום!

18/3/2021

וואו מהמם.. כתוב בצורה סוחפת ומושלמת! רומנטיקה במיטבה

2/2/2021

איזה ספר מהמם!

28/1/2021

ספר מרגש וכנה מתוק במיוחד ומלא בהומור

11/1/2021

מהמם,קליל.. הספר המושלם לכמה שעות מתוקות של כיף.❣

25/11/2020

ספר מתוק ממש, נהנתי לקרוא. כתיבה קולחת ומצחיקה. ממליצה!

14/11/2020

ספר מהמם! מאוד זורם, לא יכולתי להפסיק לקרוא. התיאורים של הסצנות סקס היו לוקות בחסר.

4/11/2020

מקסים !מקסים!!

22/10/2020

מקסים קיצ'י מעט אבל ממש ממש מקסים קצר וכיף לקרוא

14/10/2020

אהבתי...ספר מתוק , שנון, מצחיק, מרגש...קצת קיטשי..אבל נחמד..

12/10/2020

ווואו לא הפסקתי לצחוק!!! פשוט שנון דיאלוגים מצויינים...סוראיה פשוט דמות נדירה! ספר מהמם

3/10/2020

ממש ספר חמוד

2/10/2020

ספר קליל. סקסי ומצחיק. נהניתי מאוד

18/8/2020

מושלם!!

4/8/2020

אני באמת לא מבינה מי אתם נשים ש המדרגות את הספרים האלה נמוך ספר מושלם רומנטיקה אמיתית כן חסר קצת רקע לגבי הדמויות אבל לא באמת אנחנו צריכים לדעת את כל העבר שלהם כדי להיסחף איתם בספר.

1/8/2020

ספר סוחף ומהנה! לא הצלחתי להפסיק לקרוא :)

26/7/2020

ספר קליל וכייפי, רומנטי ומענג לקריאה

23/7/2020

חייבת להגיד שזה הספר עד עכשיו הכי טוב של המחברות( שם ארוך;) ולגמרי ממליצה בחום!!!

8/7/2020

ספר מ-ה-מ-ם!!!

22/6/2020

ספר מעולההה! היה מהנה לקרוא על דמויות חזקות מצד אחד ורגישות כל כך מצד שני. ספר חצוף, מצחיק, מרגש ומעניין. לא יכלתי להניח מהיד עד שסיימתי אותו. מתכוונת לקרוא שוב בקרוב.

16/6/2020

ספר מעולה!! אחלה דמויות, כיפי, סקסי, כתיבה רציפה וטובה!! כמו שאר הספרים :)

14/6/2020

משעשע, חמוד, סקסי. קצת חבל שחוץ מהפעם הראשונה אין באמת סצנות סקס, אבל עדיין אחלה סיפור, כתוב יפה.

14/6/2020

מהמם! בהתחלה קצת שיטחי אבל הסוף מקסים ומרגש.

4/6/2020

ספר חמוד ממש. קריאה של כמה שעות מהנות.

3/6/2020

נפלא! מרגש. נקרא בנשימה אחת.

1/6/2020

הספר הכי טוב בסדרה עד עתה, כולם מקסימים אבל את הספר הזה לא הצלחתי להוריד מהידיים. מקסים מקסים מקסים

30/5/2020

סוחף ומצחיק. נהנתי מכל מילה, לא יכולתי להפסיק לרגע

26/5/2020

נהדר! קליל, כייפי, רומנטי וסקסי

23/5/2020

מוווווושלם!!!

27/4/2020

מדהים. נקרא בנשימה אחת...

16/4/2020

אהבתי , נהנתי ממליצה בחום

16/4/2020

אני חושבת שהתמכרתי לסיפורים של הסופרת הזאת... אם באלכם להסחף לחוויה של סיפריים בלתי צפויים עם המון רומנטיקה אני ממליצה לכם לקרוא את הספר ולהבין על מה אני מדברת. תהנו

12/4/2020

מצחיק ומרענן, אהבתי!

9/4/2020

מושלםםםםםםם!!!

24/2/2020

מושלם!!!

12/2/2020

מקסים. איזה ספר כייפי. קליל, שנון ומצחיק. מאוד מאוד נהנייתי. סוראייה וגרהם שניהם משובחים. חבל שנגמר כל כך מהר. יום אחד ודי.

23/2/2019

פשוט מקסים. נהניתי מכל עמוד שקראתי.

14/10/2018

אהבתי , שעתיים וחצי של קריאה

12/10/2018

ספר מתוק, כייפי לקרוא

13/7/2018

סקסי בטרוף

12/7/2018

אהבתי מאוד

14/5/2018

שווה כל שקל נהנתי כל כך!

16/3/2018

מושלם! ספר סוחף!דמויות שנונות! גבר שלא מפחד מהרגשות שלו ויודע לבטא אותן! מומלץ בחום!

19/4/2025

ספר מהמם. שווה ביותר

24/12/2024

ספר מקסים וסוחף עם סיפור מתוק.

13/12/2024

ספר חמוד מאוד

15/5/2024

ספר קליל, כיפי - קראתי תוך יום וחצי

10/11/2023

ספר נחמד מאד

30/6/2023

נחמד וקליל

3/6/2023

ספר חמוד וקליל, מאוד ברור לאן הדברים מתפתחים אבל עדיין ספר שממש נחמד לקרוא כשרוצים הפוגה מספרים רצינים יותר.

27/1/2023

ספר מקסים, עם טוויסט בעלילה, מצחיק בעיקר בהתחלה.

23/1/2023

ספר מתוק, קולח, כיפי ומפזר אנרגיות חיוביות, אמנם העלילה היא צפויה לגמרי מ-א ועד ת, אבל הכתיבה השנונה מפצה על זה, כל עוד לא מגיעים עם ציפיות מוגזמות לתפניות בלתי צפויות ;)

12/11/2022

ספר ממש חמוד(: די הרבה סמאט

4/9/2022

כתוב יפה אבל יש משפטים שחוזרים על עצמם מספרים קודמים

23/8/2022

חמוד

16/8/2022

חמוד, נחמד לקריאה

19/5/2022

מתחיל מצויין קליק ומצחיק אבל בהמשך מרגיש שהדמויות מיוסרות, בכול זאת נהנתי לקרוא

23/1/2022

חמוד מאוד, טוב לכמה שעות בריחה.

1/1/2022

חמוד מצחיק זורם לא מלא סקס אבל קצת סקסי.

14/11/2021

הספר מאוד נחמד, סוחף, חמוד

26/10/2021

חמוד קליל

10/9/2021

ספר מצחיק, שנון כיפי לקריאה אמת סיימתי אותו ממש מהר. אז למה 4 כוכבים ולא 5? הסופרת בנתה מתח מיני מטורף בין הדמויות המרכזיות אבל ברגע במאני טעים סופר מאכזב: התיאור של סצנות המין.

8/9/2021

מתוק, קליל ומהנה

13/6/2021

העלילה מדהימה, ספר מצחיק ושנון. אך יותר מידי פורנוגרפי בשבילי מומלץ למי שלא אכפת..

2/3/2021

ספר חמוד ומתוק. קריא וקליל. בקיצור שווה!

27/12/2020

ספר נחמד, קליל. ספר אהבה שכתוב טוב והעלילה מעניינת. סוראיה הדמות הראשית , דמות צבעונית ורגישה והבחור איש עסקים ממוצע .

19/12/2020

סקסי וחמוד. עושה את העבודה

15/12/2020

השליש הראשון של הספר היה וואו אחד גדול 5 כוכבים קל והסופרת הייתה יכולה לעשות ספר רק על זה מבחינתי...אבל אז היא הכניסה טוויסט בעלילה

22/10/2020

נחמד ורומנטי

19/10/2020

מצחיק, קליל, לקראת הסוף גרהם הופך קצת למשהו לא ברור או אמין אבל הקלילות מפצה...

7/8/2020

נחמד... קצת נמרח

24/7/2020

רומן מצוין

17/7/2020

חמוד ורומנטי

9/7/2020

חמוד מאוד...קליל... וצחקתי הרבה בהתחלה...

13/6/2020

ספר חמוד

9/4/2020

חמוד מאוד, צפוי , כתוב חמוד

8/2/2020

מצחיק...משעשע... לא הגיוני...אבל מצחיק!! דיאלוגים שנונים. סוראיה הגיבורה הינה דמות מהממת מלאת חיים שנונה ומורכבת וגרהם בהחלט יהיר בחליפה. צחקתי בכיתי והתרגשתי . שווה קריאה.

10/10/2018

ספר קליל כיפי!

7/10/2018

חמוד, מעורר מחשבה, משמח, ותמיד כיף כשיש סוף טוב, נהניתי .

5/10/2018

ספר נחמד. קצת שונה מהרגיל בכך שיש פחות סצנות סקס וקצת יותר עלילה כך שהוא היה יותר מעניין בעיניי מהספרים האחרים בז'אנר הזה.

21/9/2018

ספר מקסים ,סקסי, הכתיבה קולחת ומצחיקה. ממליצה

16/12/2024

ספר מתוק וסוחף אבל, כבר ראיתי ספרים יותר טובים של הסופרות האלו

18/10/2024

ספר חמוד. לא נסחפתי בטירוף אבל היה נחמד להעביר את הזמן

28/9/2024

סך הכל חמוד. לא יותר. לא עצבן אותי, זה כבר משהו 😅

5/9/2024

חמוד, קליל ומעלה חיוך. למה 3 כוכבים? כי העלילה מופרכת, הדמויות מוגזמות, היחסים והדיאלוגים שטוחים ודי בנאליים. למי שמתלהבת מהכתיבה של המחברות....

27/6/2024

ספר נחמד וקליל

8/6/2022

אחלה סיפור, מצחיק, חמוד, אבל ארוטי הוא לא. אין באמת תאורים וחבל..

11/6/2021

ספר חמוד

13/3/2021

גיבוב של קיטש…סתם ספר… אפשר לוותר!!!

22/10/2020

לא אהבתי..לא את הסיפור וגם לא את הכתיבה.

12/5/2019

מתחיל מעולה, נמרח בהמשך

23/6/2018

חביב

11/3/2025

סביר. לא הצלחתי להתחבר לדמויות, הספר יותר טלנובלה מאשר רומן. לא שנון ולא מצחיק. מלא סקס אבל לא הרבה תיאור של הסקס, דמויות דיי שטוחות. חביב, לא יותר.

25/10/2024

ראשית כל, הספר מתורגם ברמת גוגל טרנסלייט. אין הגהה ובכללי זה נראה שלא השקיעו בספר יותר מדי. אפשר לוותר

18/12/2023

ספר משעמם

26/9/2023

מה זה הספר העלוב הזה? ציפיתי למשהו קליל אבל לא לכזו רמת שטחיות. אני לא מבינה איך הסופרת שכתבה כל כך הרבה ספרים נהדרים הביאה לנו את הסיפור הריק הזה. ספר נוסחה קלאסי עם שאריות של עלילה ותוכן. באמת שאין פה כלום, שני אנשים מכירים, מתאהבים, בסוף יש איזה מריבה גדולה ואז הם משלימים. שום עומק ושום מורכבות, לא של הדמויות, לא של מערכת היחסים בינהם ולא של העלילה. ספר סתמי ביותר.

28/12/2022

התחיל חמוד, מצחיק, והעביר את הזמן בקלות. עד שהכל נמרח. כל כך הרבה קטעים שהיה אפשר לוותר עליהם, וכל כך הרבה דמויות מעצבנות שגרמו לי לעצור את הספר מספר פעמים. לא חיבבתי את העלילה בכלל.

25/10/2022

אפס התפתחות של הדמויות , לא אהבתי את התיאור החיצוני שלהם ואני לא אוהבת ספרים שברגע שמגיעה האקסית הגיבורה לוקחת צעד אחורה זה לא מגניב בעיניי מה גם מזימות שמזלזלות באינטיליגנציה לא אהבתי .

18/9/2021

לא עפתי, זה מרגיש פשוט דחפו כל מיני דברים לעלילה ונוצרה עלילה מסובכת כזאת והכתיבה היא גם לא הכי טובה

19/7/2021

פחות התחברתי

22/6/2020

משעמם וצפוי

11/5/2025

ספר דוחה. בזבוז זמן וכסף.הפסקתי כשהבנתי שבספר הזה יש רק דיבור על סקס ולשון דוחה ובהמשך בודאי תיאורי סקס ועוד מאותו דבר.

16/2/2025

לא קורה לי שאני לא מצליחה לסיים ספר ואת זה לא הייתי מסוגלת לקרוא. דמויות מופרחות ועלילה עוד יותר.

3/7/2023

לא אהבתי. הספר התחיל בצורה ממש טובה ומצחיקה, חשבתי שהוא יהיה מעולה - ואז זה הדרדר. התגובות של הדמויות היו מפתיעות, בצורה לא טובה. הכתיבה לא משכה, לא היה עומק. כל הקטע של הבת שלו פתאום היה לא קשור. לא ממליצה.

21/11/2022

פשוט אכזבה. מוזר ולא אהבתי את הדמויות

8/10/2022

כתוב גרוע ברמות לא הצלחתי לסיים אותו הרגיש של סופרת לא היה כוח והעלילה הכי מופרחת בעולם

16/4/2021

הספר הגרוע ביותר של הסופרת, שלרוב אני אוהבת מאוד את ספריה. דמויות רדודות, עלילה הזויה שמתפתחת במהירות רבה מדי ובלי שום הגיון, אפס עומק, הרבה דיבור מלוכלך. פשוט רע. מומלץ לוותר

יהיר בחליפה וי קילנד, פנלופה וורד
פרק 1
סוראיה
 
כף רגלי הימנית כבר דרכה בקרון הרכבת, אבל קפאתי באמצע הצעד כשראיתי אותו. שיט! הוא ישב מול המושב הקבוע שלי. פסעתי אחורה.
"היי, שימי לב לאן את הולכת!" בחור מעונב הסתבך עם כוס הקפה שלו ובקושי הצליח לייצב אותה כשעשיתי רברס מחוץ לקרון השלישי מבלי להסתכל והתנגשתי בו. "מה לעזאזל... ?"
"סליחה!" התנצלתי בחופזה והמשכתי ללכת. התכופפתי מתחת לחלון הרכבת ורצתי במורד הרציף כשאני חולפת על פני כמה קרונות. האורות הקטנים שליד כל דלת החלו להבהב באור אדום וקול זמזום חזק אותת שהרכבת תכף יוצאת. קפצתי לתוך קרון מספר שבע בדיוק כשהדלתות החלו להיסגר.
לקח לי דקה שלמה להסדיר את הנשימה מכך שרצתי על פני ארבע קרונות. אני לגמרי חייבת לחזור לחדר הכושר. מצאתי מושב ריק שפנה לכיוון הנסיעה והתיישבתי ליד מישהו במקום להתיישב באחד מששת המושבים שפנו לכיוון הנגדי. האיש הנמיך את העיתון שלו כשהתיישבתי לידו. "מצטערת," אמרתי. "אני לא יכולה לנסוע עם הפנים הצידה." שני המושבים לפניו היו ריקים. לפי כללי ההתנהגות הנאותים ברכבת, הייתי אמורה לשבת באחד המושבים האלה, אבל תיארתי לעצמי שהוא יעדיף צפיפות על פני קיא.
הוא חייך. "גם אני."
הכנסתי את האוזניות לאוזניי, נשמתי בהקלה ועצמתי עיניים כשהרכבת החלה לנסוע. כעבור דקה, הרגשתי טפיחה קלה על כתפי. הנוסע שלידי הצביע על מישהו שעמד במעבר.
הוצאתי אוזנייה אחת בחוסר חשק.
"סוראיה. חשבתי שזאת את."
הקול הזה.
"אהמ... היי." איך לעזאזל קראו לו? אה, רגע... איך יכולתי לשכוח? מיץ'. מיץ' המצייץ. סירבתי לדבר עם אחותי בגלל האסון הזה. הבליינד דייט הכי גרוע בהיסטוריה. "מה שלומך, מיץ'?"
"שלומי טוב. האמת שמעולה, עכשיו כשנתקלתי בך. ניסיתי להתקשר אלייך כמה פעמים. כנראה שמרתי מספר לא נכון כי אף פעם לא ענית לסמסים שלי."
כן. זאת הסיבה.
הוא גירד במפשעה מבעד למכנסיו. כמעט שכחתי את האוצר הקטן הזה. זה בטח היה הרגל שנבע מהתרגשות, אבל בכל פעם שעשה זאת, עיניי עקבו אחרי היד שלו והייתי צריכה לגייס את כל כוחותיי כדי לא להתפקע מצחוק. מיץ' המגרבץ עם הקול המצייץ. תודה, אחותי.
הוא כחכח בגרונו. "אולי נוכל להיפגש לקפה הבוקר?"
המעונב שלידי הוריד שוב את העיתון שלו והביט במיץ' ואחר כך בי. פשוט לא יכולתי להיות רעה לבחור המסכן. הוא היה די נחמד.
"אהמ." הנחתי את היד על הכתף של הבחור שלידי. “אני לא יכולה. זה החבר שלי, דני. חזרנו להיות ביחד לפני שבוע. נכון, מותק?"
פניו של מיץ' נפלו. "אה. אני מבין."
דני המזויף הצטרף לעניין. הוא הניח יד על ברכי. "אני לא חולק, חבוב. אז תתחפף."
"אתה לא חייב להיות כל כך גס רוח, דני." נעצתי בו מבט זועף.
"זאת לא הייתה גסות רוח, בייב. זאת גסות רוח." לפני שהספקתי לעצור אותו, שפתיו היו על שפתיי. וזו לא הייתה נשיקה מהירה. הלשון שלו לא בזבזה זמן ונדחפה לתוך הפה שלי. לחצתי בכוח על החזה שלו והדפתי אותו ממני.
ניגבתי את פי עם גב כף ידי. "מצטערת, מיץ'."
"זה בסדר. אהמ... סליחה שהפרעתי. תשמרי על עצמך, סוראיה."
"גם אתה, מיץ'."
ברגע שהוא הסתלק מטווח שמיעה, יריתי בדני המזויף מבט זועף. "למה לעזאזל עשית את זה, אידיוט?"
"אידיוט? לפני שתי דקות הייתי מותק. תחליטי, חמודה."
"יש לך חוצפה."
הוא התעלם ממני ושלח יד לכיס הפנימי של ז'קט החליפה שלבש כדי להוציא את הטלפון המזמזם שלו. "זאת אשתי. את יכולה להיות בשקט לרגע?"
"אשתך? אתה נשוי?" נעמדתי. "אלוהים, אתה באמת אידיוט."
רגליו היו מתוחות קדימה והוא לא זז כדי לתת לי לצאת, אז דילגתי מעליהן. כשהרים את הטלפון לאוזנו, חטפתי אותו מידו ודיברתי לתוך הרמקול מבלי להקשיב. "הבעל שלך הוא חתיכת אידיוט ענק."
זרקתי את הטלפון חזרה על ברכיו והלכתי לכיוון ההפוך מזה שבו נעלם מיץ'.
והיום רק יום שני הארור.
חרא מהסוג הזה היה סיפור חיי. להיתקל בדייטים גרועים. גברים שמתברר שהם נשואים.
הלכתי לקרון אחר כדי שלא אצטרך להסתכל שוב על "דני" או על מיץ'.
לשמחתי, הקרון שמצאתי לא היה צפוף כמו קודמו, והיה מושב ריק עם הפנים לכיוון הנסיעה. כששקעתי לתוכו מייד הרגשתי איך לחץ הדם שלי יורד. עצמתי עיניים לרגע ונתתי לתנועת הנדנוד של הרכבת להרגיע אותי.
קול מחוספס של גבר הפר את השלווה. "פשוט תעשה את העבודה המזוינת שלך, אלן. תעשה את העבודה שלך. זה יותר מדי לבקש? למה אני משלם לך אם אני צריך לפקח על כל פרט ארור, עד האחרון שבהם? השאלות שלך לא הגיוניות! תבין במה מדובר ותחזור אליי כשיהיה לך פתרון ששווה את הזמן שלי. אין לי זמן לשאלות מטומטמות. הכלב שלי בטח יכול לחשוב על משהו יותר אינטליגנטי ממה שהצעת הרגע."
איזה שמוק.
כשהסתובבתי כדי להעיף מבט על הפנים מהם הגיע הקול, לא יכולתי שלא לגחך לעצמי. כמובן. כמובן! לא פלא שהוא חשב שהוא יכול לחרבן על כולם. עם מראה חיצוני כזה, אנשים ודאי נפלו לרגליו כל הזמן, כלומר ממש נפלו. הוא היה מרהיב. הרבה מעבר למרהיב, מסריח מכוח ומכסף. גלגלתי את עיניי... אבל עדיין לא יכולתי לנתק ממנו מבט.
הבחור לבש חולצה צמודה ומפוספסת שהקלה עליי להבחין בצללית המחוטבת שמתחתיה. ז'קט בצבע כחול נייבי היה מונח על ברכיו. נעליי השפיץ השחורות שעל כפות רגליו הגדולות נראו כאילו צוחצחו הרגע. הוא לגמרי היה בחור מהסוג שנותן לאנשים להבריק את נעליו בשדה התעופה בעוד הוא נמנע מקשר עין איתם. אבל האביזר הבולט ביותר בו היה ההבעה הזועפת שעל פניו המושלמות. הוא סיים את שיחת הטלפון ונראה כאילו מישהו הרגע השתין בתוך הקורנפלקס שלו. וריד בלט בצווארו. הוא העביר את ידו בשערו הכהה בתסכול. כן. זו בהחלט הייתה החלטה טובה לעבור לקרון הזה, ולו רק בשביל הנוף. העובדה שבכלל לא הבחין במה שסביבו רק הקלה עליי ללטוש בו עיניים. הוא היה פאקינג מדליק כשכעס. הייתה לי הרגשה שהוא תמיד כעס. הוא היה כמו אריה - מסוג הזנים שמוטב להתפעל מהם מרחוק, בעוד שמגע ממשי אולי יוביל לנזק בלתי הפיך.
שרווליו היו מופשלים והציגו לראווה שעון ענקי ויקר על ידו הימנית. כשההבעה החמוצה הזאת על פניו, הוא בהה מבעד לחלון ושיחק עם השעון, מסובב אותו קדימה ואחורה. זה נראה כמו הרגל עצבני, מה שהיה אירוני בהתחשב בכך שהייתי בטוחה שהוא עצמו גרם עצבנות להרבה אנשים.
הטלפון שלו צלצל.
הוא ענה. "מה?"
הקול שלו היה בריטון עמוק שתמיד פגע לי ישר בין הרגליים. הייתי גמורה על קול עמוק וסקסי. היה נדיר שהקול גם התאים לגבר.
הוא החזיק את הטלפון בידו הימנית וביד השנייה המשיך לשחק בשעונו.
קליק קליק קליק.
"הוא פשוט יצטרך לחכות," הוא נהם.
"התשובה היא שאגיע כשאגיע."
"איזה חלק ממה שאמרתי לא היה ברור, לורה?"
"לא קוראים לך לורה? אז איך לעזאזל קוראים לך?"
"אז... לינדה... תגידי לו שהוא יכול לקבוע פגישה חדשה אם הוא לא יכול לחכות."
הוא ניתק ומלמל משהו בשקט.
אנשים כמוהו ריתקו אותי. הם הרגישו כאילו העולם היה שייך להם רק בגלל שבורכו בגנטיקה טובה, או שזכו להזדמנויות שהציבו אותם בעמדה כלכלית גבוהה. הוא לא ענד טבעת נישואים. אני מתערבת שהיום שלו היה מורכב אך ורק מפעילויות ששירתו אותו. אספרסו יקר, עבודה, ארוחות במסעדות יוקרה, זיונים חסרי אהבה... וחזור על הכול מהתחלה. צחצוח נעליים ואולי סקווש איפשהו ביניהם.
אני מתערבת שהוא גם אנוכי במיטה. לא שהייתי זורקת אותו מהמיטה, אבל עדיין. אף פעם לא הייתי עם מישהו עוצמתי כמו הבחור הזה, אז לא ידעתי מניסיון איך העוצמה הזאת תתורגם לחדר המיטות. רוב הגברים שיצאתי איתם היו אמנים מזי רעב, היפסטרים, או היפים מחבקי עצים. החיים שלי היו רחוקים מ"סקס והעיר הגדולה." הם היו יותר כמו "סקס והנפילה הגדולה." או "סקס וההשפלה הגדולה." אני מניחה שלא היה אכפת לי להיות הקארי ברדשו של המיסטר ביג הזה ליום אחד. או מר זין גדול במקרה זה. לגמרי.
היה פגם אחד בפנטזיה הקטנה הזו שלי: לחלוטין לא הייתי הטיפוס של הבחור הזה. הוא בטח היה בקטע של בלונדיניות כחושות וכנועות מהחברה הגבוהה, לא בחורות איטלקיות עם קימורים מבנסונהרסט, עם פה גדול ושיער צבעוני. שערי השחור והארוך גלש עד לישבני. נראיתי כמו שילוב של קים קרדשיאן ופוקהונטס עם תחת גדול. כל שבועיים צבעתי את קצות שערי בצבע אחר, תלוי במצב הרוח שלי. השבוע, הקצוות היו צבועים בכחול מלכותי, סימן שהעניינים די טובים. כשהיו צבועים באדום, זה היה סימן שאנשים צריכים לזוז במהירות מדרכי.
המחשבות האקראיות שלי הופרו על ידי צווחת הרכבת שנעצרה. פתאום מר זין גדול קם, והאוויר סביבנו התמלא בעננת בושם יקר.
אפילו הריח שלו היה סקסי אך שתלטני בצורה גועלית. הוא מיהר לצאת מהדלתות, והן נסגרו אחריו. הוא הלך. זהו. נגמרה ההצגה. טוב, היה כיף.
התחנה שלי הייתה התחנה הבאה אז ניגשתי לעמוד ליד הדלת שממנה הוא יצא. הרגל שלי פגעה במשהו דמוי דיסקוס של הוקי, מה שגרם לי להשפיל מבט.
הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר. נראה שמר זין גדול השאיר מאחור חלק מעצמו.
הוא הפיל את הטלפון שלו.
הטלפון המזדיין שלו!
הוא כל כך מיהר לצאת מהרכבת, שהטלפון כנראה החליק מהיד שלו. ואני, ככל הנראה, הייתי עסוקה מדי בלהתפעל מהתחת העסיסי שלו וממכנסיו הצמודים, שלא הבחנתי בכך. הרמתי את הטלפון שלו, שמגעו היה חם בתוך כף ידי. לכיסוי היה את הריח שלו. רציתי לקרב אותו לאפי ולהריח אבל עצרתי את עצמי.
כיסיתי את פי והסתכלתי מסביב. אם חיי היו תוכנית טלוויזיה, פסקול הצחוק היה מופעל עכשיו. אף אחד לא הסתכל עליי. לאף אחד לא היה אכפת שהטלפון של מר גנדרן היה בידי.
מה אעשה איתו?
הכנסתי את הטלפון לתיק המנומר שלי והרגשתי כאילו אני נושאת פצצה, כשעשיתי את דרכי מחוץ לתחנה למדרכה שטופת השמש במנהטן. הרגשתי את הטלפון רוטט מהודעות והוא צלצל לפחות פעם אחת. לא הייתי מוכנה לגעת בו שוב עד שאשתה את הקפה שלי.
אחרי שעצרתי בדוכן הקפה הקבוע שלי, לגמתי את הקפה שלי בזמן שצעדתי את שני הרחובות לעבודה. דווקא היום איחרתי, אז החלטתי לוותר על חשיפת חייו של מיסטר ביג עד אחרי ארוחת הצהריים.
כשהגעתי לשולחן העבודה שלי, הוצאתי את הטלפון והבחנתי שתכף נגמרת הסוללה, אז חיברתי אותו למטען. התפקיד שלי כעוזרת של כותבת טור עצות אגדית בהחלט לא היה משרת החלומות שלי, אבל הוא שילם את החשבונות. איידה גולדמן הייתה הבעלים של "תשאלו את איידה", טור יומי ותיק. באחרונה, איידה ניסתה לטפח אותי וביקשה ממני לנסות לכתוב כמה תשובות. מכתבים נבחרים הודפסו בעיתון, בעוד שתשובות למכתבים אחרים הועלו לאתר של איידה. אחד התפקידים שלי היה לסנן את השאלות שנכנסו ולהחליט איזה מהן להעביר לבוסית שלי.
בעוד שהעצות של איידה תמיד היו רגישות ופוליטיקלי קורקט, נקודת המבט שלי על החיים נטתה להיות עניינית יותר. באופן כללי, בלי זיוני שכל. כתוצאה מכך, היא אף פעם לא פרסמה את התשובות שלי. לפעמים לא עמדתי בכך ולקחתי על עצמי לענות לכמה מהשאלות שלא עברו את הסינון, לאלה שמכתביהם ממילא היו מגיעים לפח האשפה. חלק מהאנשים האלה ממש היו זקוקים לרמז, והרגשתי שזה שירות דב להתעלם מהתחינות שלהם לעזרה.
 
לא מזמן גיליתי שלבעל שלי יש אוסף פורנו. מה לעשות?
- טרישה, קווינס
 
מגניב! תשקיעי בוויברטור טוב. ותוודאי שאת מחזירה הכול למקום אחרי שתגמרי בזמן שהוא בעבודה.
 
השתכרתי במסיבה ונישקתי את החבר של החברה הכי טובה שלי. עכשיו אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו. אני מרגישה נורא, אבל אני חושבת שאולי אני מתאהבת בו עכשיו. יש לך מילות חוכמה?
– דנה, לונג איילנד
 
כן. את זונה. נתראה ביום שלישי הבא, דנה!
 
החבר שלי הציע לי באחרונה נישואים. אמרתי כן. הוא האיש הכי טוב ומתוק שהכרתי אי פעם. הבעיה היא, שהיהלום שהוא נתן לי קטן ממה שקיוויתי. אני ממש לא רוצה לפגוע ברגשותיו. אני צריכה דרך מנומסת להביע את האכזבה שלי.
– לורי, מנהטן
 
לאלוהים יש את אותה דילמה בנוגע אלייך, מותק.
נ.ב. כשהארוס שלך יזרוק את התחת האנוכי שלך, תני לו את המספר שלי.
 
תמיד הרגשתי מלאה באנרגיה הדרושה כדי להתחיל את היום אחרי שעניתי לכמה אימיילים בצורה כנה וישירה. הבוקר חלף במהירות. עד הצהריים, הטלפון של מר זין גדול הוטען במלואו, אז לקחתי אותו איתי לחדר המנוחה והזמנתי אוכל תאילנדי לאיידה ולי.
לאחר שסיימנו לאכול, איידה יצאה מהחדר ואפשרה לי משהו כמו עשר דקות של פרטיות לחטט בטלפון. למרבה המזל, הטלפון לא היה נעול. תחנה ראשונה: תמונות. לא היו הרבה, ואם חשבתי שאאסוף רמזים לגבי טיבו של הבחור על בסיס התמונות בספרייה שלו, יכולתי לחשוב שוב. התמונה הראשונה הייתה של כלב קטן, פרוותי ולבן. נראה כמו סוג של טרייר. התמונה הבאה הייתה של שדיים נשיים עירומים עם בקבוק שמפניה באמצע. הם היו חיוורים, עגולים בצורה מושלמת ולגמרי מזויפים. איכס. ואז היו עוד תמונות של הכלב הקטן, ואחרי זה תמונות של קבוצת נשים קשישות שנראה היה שהן משתתפות בשיעור התעמלות. מה לעזאזל? לא יכולתי שלא לצחוק בקול. התמונה האחרונה הייתה תמונת סלפי שלו ושל אישה זקנה אחת. הוא היה לבוש באופן פחות רשמי, שערו קצת סתור, ולמרבה הפליאה - הוא חייך. הוא נראה כל כך נאה בתמונה הזאת. היה קשה להאמין שזה אותו בחור יהיר בחליפה מהרכבת, אבל הפנים המשגעות אישרו שזה הוא.
נותרו עוד חמש דקות עד שאצטרך לחזור לשולחן העבודה שלי. הטלפון לא היה מחובר לחשבון אימייל, אז פתחתי את רשימת אנשי הקשר שלו והחלטתי להתקשר לשם הראשון ברשימה: אייברי.
 
***
 
"נו, נו. גרהם מורגן. עבר הרבה זמן. מה קרה? עברת על כל אותיות האלף-בית ועכשיו אתה מתחיל שוב מהתחלה? אתה זוכר שלא הייתי אחד מהצעצועים שלך, נכון?" שמעתי קול צופר ותנועת מכוניות ברקע, ואחרי זה טריקת דלת שעמעמה את רעשי העיר. "לבניין לנגסטון. ולא דרך הפארק. עצי הדובדבן פורחים ואני לא צריכה עור נפוח לפני הפגישה שלי." היא הפסיקה לנבוח על הנהג ונזכרה בטלפון. "אז מה אתה רוצה, גרהם?"
"אהמ. היי. האמת היא שזה לא גרהם. קוראים לי סוראיה."
"סור-מה?"
"סו-רא-יה. זה נסיכה בפרסית. על אף שאני לא פרסית. אבא שלי פשוט חשב—"
"לא משנה איך קוראים לך, תגידי לי מה את רוצה ולמה את מבזבזת את הזמן היקר שלי. ולמה את מתקשרת אליי מהטלפון של גרהם מורגן?"
גרהם מורגן. אפילו השם הארור שלו היה סקסי. ברור.
"האמת היא שמצאתי את הטלפון הזה ברכבת. אני די בטוחה שהוא שייך לבחור שראיתי הבוקר. שנות העשרים המאוחרות, אולי? שיער כהה מסורק אחורה, קצת ארוך בשביל טיפוס מעונב, מסתלסל באזור הצווארון. הוא לבש חליפה מפוספסת בצבע נייבי. ענד שעון גדול."
"יפהפה, שחצן ועצבני?"
גיחכתי קצת. "כן, זה הוא."
"קוראים לו גרהם מורגן ואני יודעת בדיוק לאן את צריכה להביא את הטלפון."
הוצאתי עט מהתיק שלי. "אוקיי."
"את ליד רכבת מספר 1?"
"אני לא רחוקה."
"אוקיי. אז תעלי על רכבת 1 וסעי איתה עד למרכז העיר. תעברי את רחוב רקטור ותרדי בטרמינל של המעבורת הדרומית."
"אוקיי. אני יכולה לעשות את זה."
"ברגע שאת יורדת, קחי ימינה ברחוב ווייטהול, ואחרי זה שמאלה ברחוב סאות'."
הכרתי את האזור וניסיתי לדמיין את הבניינים שם. זה היה אזור די מסחרי. "אני לא אגיע משם לאיסט ריוור?"
"בדיוק. תזרקי פנימה את הטלפון של המניאק ותשכחי שאי פעם ראית אותו."
השיחה נותקה. טוב, זה היה מעניין.

עוד ספרים של וי קילנד