שקרים
הִיא מַעֲמִידָה פָּנִים
כְּאִלּוּ פָּנֶיהָ הֵן כְּמוֹ שֶׁל כֻּלָּם
עִם בִּיּוֹגְרַפְיָה, קוֹרוֹת חַיִּים מִקְצוֹעִיִּים,
אֲפִלּוּ מַבִּיעָה דֵּעָה מִדֵּי פַּעַם,
וּמַקְפִּידָה לְהַחְזִיר חִיּוּךְ.
אֲבָל בִּפְנִים מַשֶּׁהוּ רֵיק, גָּדוֹל, מְבַקֵּשׁ
תָּמִיד, בְּכָל רֶגַע, עַכְשָׁו.
שָׁם אֲנִי מַמְתִּינָה,
מַבִּיטָה מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ.
מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב אֵלֶיהָ,
מַשֶּׁהוּ בְּעֵינָיו אוֹמֵר לִי כֵּן,
מַשֶּׁהוּ בְּעֵינָיו מַחְזִיר לִי אֶת פָּנַי
דְּרוּכוֹת, עוֹצְרוֹת יְבָבָה
כְּמוֹ כַּלְבָּה מְיֻחֶמֶת קְשׁוּרָה בִּרְצוּעַת אָדָם.
אֲנִי שְׁקֵטָה. אֵין לִי קוֹלָר.
גּוּפִי מִתְקָרֵב מֵעַצְמוֹ עַד שֶׁנּוֹגֵעַ
בְּמִי שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה. עַכְשָׁו,
בְּלִי שֵׁמוֹת, בְּלִי כְּלָלִים, בַּחֹשֶךְ,
גּוּפִי שָׁלֵם, מַגִּיעַ עַד לָעוֹר.
עַד שֶׁפָּג הַזְּמַן הַזֶּה, הַלֹּא־מָדוּד,
וַאֲנִי מַעֲמִידָה שׁוּב
אֶת הַפָּנִים הַמְאִירוֹת הָהֵן, פָּנֶיהָ,
שֶׁמַּסְתִּירוֹת אוֹתִי מֵאֲחוֹרֵי שְׁלִילָה גְּדוֹלָה,
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתִי.
לְאָן נֶעֱלַמְתְּ? שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם.
לְשׁוּם מָקוֹם, הִיא מְשַׁקֶּרֶת,
וּמְיַשֶּׁרֶת אֶת הַשִּׂמְלָה.