לאהוב את ג'ייסון ת'ורן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לאהוב את ג'ייסון ת'ורן
מכר
אלפי
עותקים
לאהוב את ג'ייסון ת'ורן
מכר
אלפי
עותקים

לאהוב את ג'ייסון ת'ורן

4.4 כוכבים (130 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2017
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 412 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 52 דק'

תקציר

ג'ייסון תורן... חבר הילדות של אחי.
אוי, איך הייתי מאוהבת בבחור הזה, כמו טיפשה. הוא היה הבחור הראשון שגרם לי להסמיק, ההתאהבות הרשמית הראשונה שלי. נשמע מקסים עד עכשיו, נכון? ההתרגשות שמבעבעת מבפנים, הפרפרים המפורסמים שמרגישים לראשונה – כל אלה התחוללו בזכותו. אבל האגדה מתקיימת רק עד שהיא מרסקת את התקוות והחלומות ואז דורכת לך על הלב ליתר ביטחון. ואיך שהוא שבר לי את הלב לרסיסים.
 
אחרי שג'ייסון ריסק אותי, עשיתי כמיטב יכולתי להתרחק ממנו – ותאמינו לי שזו משימה קשה לביצוע כשהוא ישן בחדר ממול. כשאסון פקד את משפחתו והם עברו דירה, הייתי מוכנה לשכוח מקיומו.
 
עכשיו הוא כוכב קולנוע, מהסוג שגורם לכל אישה בכל גיל לפרוץ בצווחות ולצאת מדעתה, מהסוג שהחיוך עם הגומה המהממת שלו ממיס כל בחורה. חושבות שזה חלומי? אני ממש לא. שאני אפגש איתו פנים אל פנים? ממש לא חלומי מבחינתי. בטח כשאני לא מצליחה אפילו להסתכל לו בעיניים.
 
מי אני? אני אוליב, סופרת טרייה. כתבתי את הספר שבהשראתו מופק הסרט שהוא עומד לככב בו על המסך הגדול. לאחרונה גם מדברים עליי בתור בת המזל שעוד מעט תהיה אשתו של ג'ייסון ת'ורן.
 
אולי אתן שוב חושבות שהכול חלומי? לא, לא קורה שום דבר חלומי. אפילו לא בכיוון.

פרק ראשון

פרק ראשון
 
אוליב
 
עד היום שבו פגשתי את ג'ייסון ת'ורן, חלומותיי היו מורכבים מעננים לבנים ורכים, משמלות ורודות ויפות, מפאי תפוחים טעים, וכמובן מאחיה הגדול של קארה השכנה.
"אני לא רוצה לשמוע אף מילה נוספת בעניין, ג'ייסון. אתה תמיד מוזמן לישון כאן, חמוד."
בדיוק כשעמדתי לרדת ולעזור לאימא לערוך את השולחן, הגיעו אליי הקולות מלמטה ונעצרתי.
"אתה רואה, אמרתי לך שיהיה בסדר. קדימה, בוא נעלה אליי לחדר."
"חכה שנייה, דילן. לא כל כך מהר."
שמעתי את ספל הקפה של אימא נוקש קלות בדלפק המטבח שניות ספורות לפני ששמעתי אותה מדברת שוב.
"ג'ייסון, אתה בטוח שאתה לא רוצה להתקשר למישהו? אולי כדאי שנבדוק מה קורה עם אימא שלך ונוודא שהכול בסדר, או אולי נתקשר לאבא שלך ונודיע לו שאתה ישן אצלנו. אני בטוחה שהוא ידאג אם יתקשר אליכם הביתה ואף אחד מכם לא יענה."
אימא שלי הייתה אישה עדינה ורחומה – עדינה במובן הזה שבתוכה פעם לב שכולו זהב טהור. כך שמעתי את סבא אומר לה אינספור פעמים כיוון שנאלצה לסבול את אבא שלי, ולכן בתור ילדה ידעתי שהוא דובר אמת. היה בה גם צד שאפשר היה לכנותו מסוכן, כיוון שהיא הגנה ללא מורא על כל מי שהחשיבה לבן משפחה.
חוץ מזה, היא הייתה נשמה טובה, כמו שאבא שלי נהג לקרוא לה. הייתה לה שיטה סודית לגרום לאנשים לחייך, גם כשמשהו העציב אותם. ידעתי זאת כי היא תמיד הצחיקה אותי כשביקרנו אצל רופא השיניים, מקום גדול ומפחיד לילדה בת שש (כמעט שבע!). אם נכנסה לחדר, סביר היה להניח שתגרום לך לחייך מאוזן לאוזן בתוך שניות.
זה לא היה ככה רק איתי ועם אחי. היא השפיעה באותה צורה גם על חבריי. בכל פעם שהגיע תורה לאסוף אותנו מבית הספר, כולם הביטו אליה כשעל פניהם פרושים חיוכים רחבים ומטופשים. האמת היא, שעכשיו כשאני חושבת על זה, הם הזכירו לי את באז, הכלב שקארה קיבלה כמה שבועות קודם לכן. אוי, כמה שאהבתי להביט בנואה, האח של קארה, משחק עם הכלבלב הזה. תמיד דמיינתי איך נקנה כמה גורים לעצמנו אחרי שיציע לי נישואין.
אנחה...
בכל מקרה, אסרו עליי להכניס את הכלבלב לבית שלנו, ומובן שלא הייתי מעזה להגניב אותו פנימה בכל פעם שאימא שלי יצאה – ששש, אל תספרו לאף אחד – אבל ראיתי את הפרצופים שהקטנצ'יק הזה עשה כשהוא רצה משהו מקארה.
בסך הכול, באותה תקופה האמנתי שקשה להיות ילדה, אבל עם אימא כמו שלי החיים היו הרבה יותר קלים. לכן תמיד רציתי להיות כמוה. רציתי לשמח אנשים, לגרום להם לשכוח את הדאגות לזמן מה, להיות אור השמש בחייהם, כמו שהיא הייתה אור השמש בחיינו.
הייתה רק בעיה קטנה, פיצפונת... העובדה המובהקת שאני לא ניחנתי בלב זהב, כי אף פעם לא הצטיינתי בשלווה או בחביבות, לעומת אימא שלי שהייתה התגלמות מושלמת של התכונות האלה.
אבל זו לא הייתה אשמתי. דילן תמיד גרם לי להתרגז. אם צריך להאשים מישהו, זה רק את דילן, לא אותי.
דילן היה אחי הגדול, האח שכל הזמן הרס לי הכול, כנראה מאז שנולדתי. למרבה הצער, אני לא זוכרת את שנות חיי הראשונות, אבל אני משוכנעת למדי שהוא הרגיז אותי לא מעט גם אז. אבא ואימא מספרים שכמה ימים לאחר שהביאו אותי הביתה מבית החולים, הוא אמר להם שכדאי שייקחו אותי בחזרה למקום שבו מצאו אותי – ליד פחי האשפה.
ראיתם איזו חוצפה? זה אחי הגדול והאוהב.
זה אפילו לא הסתיים באיום מוסווה בתחכום. אני זוכרת איך היה גונב את העגלה שלי ומתרוצץ איתי בפארק. הוא כנראה ניסה להרוג אותי מרוב התלהבות!
בגיל צעיר, הגעתי למסקנה שאזכה בלב זהב משלי כשדילן לא יהיה בסביבה כדי להביא לי את הסעיף. בכל פעם שהוא היה בסביבה, סביר היה להניח שהוא יעשה משהו שיגרום לי לאבד עשתונות, ושוב יביא את שנינו לקרב צרחות.
לא היה שום דבר חינני בלצרוח מעומק הלב על מישהו רק כי הוא לא הסכים לשחק איתך ב"הפוני הקטן שלי".
ג'ייסון ברר את מילותיו בקפידה והחזיר אותי להווה שבו הייתי צמודה לקיר, משמאל לגרם המדרגות, מצותתת לשיחתם.
"תודה, גברת טיילור, אבל אני לא חושב שלאבא שלי אכפת איפה אני ישן הלילה. ו... אה... אימא שלי כנראה תרגיש טוב בבוקר. אני בטוח שהיא פשוט נרדמה. האמת שזו אשמתי; הייתי צריך לבדוק מה השעה ולוודא שאני חוזר הביתה לפני שש."
"שיחקנו מסירות ברחוב, ג'ייסון. כאילו, ממש מול הבית שלך. לא נראה לי שזו אשמתך. ומי הולך לישון בשש, אימא? אפילו אוליב הולכת לישון יותר מאוחר."
"דילן," אמרה אימא בשקט ונאנחה.
חייכתי חדורת גאווה. נשארתי ערה עד שעה מאוחרת. לפעמים הייתי הולכת לישון רק בתשע.
השתררה דממה מוחלטת במשך כמה רגעים, ואז שמעתי חריקת כיסא כשמישהו קם מהשולחן.
"בסדר, ג'ייסון." שמעתי את קולה המאומץ של אימא שלי מפר את הדממה הכבדה. מי זה הנער הזה שהם קוראים לו ג'ייסון? אולי הוא מהמשפחה שלפני כמה ימים עברה לגור בצד השני של הרחוב, במרחק כמה בתים מאיתנו?
איך דילן לא הציג אותי בפני החבר החדש שלו?
"אתה תמיד מוזמן אלינו הביתה. אני רוצה שתזכור את זה, טוב?"
"תודה, גברת טיילור. אני מעריך את זה."
"למה שלא תלך להתקלח בזמן שאכין את ארוחת הערב? אחרי ארוחת הערב נתקשר לאבא שלך ונוודא שהוא יודע שאתה בסדר."
"באמת שלא צר..."
"בוא נגיד שאני עושה את זה בשביל השקט הנפשי שלי."
"בוא, ג'ייסון." שמעתי את אחי ממלמל. "אני אראה לך את משחק הווידאו החדש שאבא שלי קנה לי."
ולגבי זה... תמיד חשבתי שזו גסות רוח מצדו לנכס לעצמו את כל הצעצועים. הוא אף פעם לא הרשה לי לשחק איתו.
בדיוק כשהסתובבתי ועמדתי לרוץ בחזרה לחדר, כדי לעמוד על טיבו של הבחור החדש מבעד לחריץ הדלת הפתוחה, אמרה אימא שלי, "דילן, אתה מוכן להישאר ולעזור לי לערוך את השולחן? אחר כך תוכל להצטרף לג’ייסון למעלה עד שאקרא לכם לרדת לאכול."
"בטח, אימא," ענה אחי ברצון. "האמבטיה בדלת השנייה משמאל, ג’ייסון. החדר שלי צמוד אליה. אני כבר בא."
"אפשר לעזור לך במשהו, גברת טיילור? ממש לא אכפת לי."
"אוי, איזה חמוד אתה, ג’ייסון. מה דעתך שהערב תהיה אורח שלנו, ובפעם הבאה שתבוא אסכים שגם תעזור לי, בסדר? ומעכשיו תקרא לי אמילי."
"בסדר, גברת טיי... המממ... אמילי. תודה רבה שהרשית לי לישון כאן הלילה. דילן, אני אחכה לך בחדר." קול צעדיו נשמע במעלה המדרגות.
עמדתי בלי לזוז וחיכיתי בחוסר סבלנות שבעל הצעדים יגיע אליי. כיוון שדילן לא היה איתו, יכולתי לומר לו שלום ולקבל את פניו בלי להסתבך בצרות.
אחח דילן... העובדה שהוא גדול ממני בארבע שנים לא הופכת אותו לבוס שלי.
האם הוא יהיה בלונדיני? אולי יהיו לו עיניים כהות ושיער כהה והוא יהיה כזה חלומי, בדיוק כמו אחיה הגדול של קארה, נואה, שבדיוק מלאו לו שמונה-עשרה כמה שבועות קודם לכן. אימא שלי חשבה שהוא קצת מבוגר מדי בשבילי, אבל היא גם אמרה פעם שבחורה צריכה לחלום בגדול. אהבתי את אימא שלי מעומק הלב, אבל היה ברור שהיא לא צודקת בהכול.
בכל מקרה, כיוון שג’ייסון הזה נראה חבר של דילן, פקפקתי מאוד בכך שתהיה לי סיבה טובה לחלום עליו.
לפתע הבטן שלי החלה משום מה לפרפר. קימטתי את מצחי ויישרתי את שמלתי. חבר של דילן או לא, הוא מתארח אצלנו בבית, וחשבתי שאקדם את פניו בסבר פנים יפות כי נשמע שהשהות אצלנו מלחיצה אותו.
טומי, אחד החברים הכי טובים שלי בבית הספר, האמין שיום אחד נתחתן, אבל אף פעם לא אמרתי לו כן. אף פעם לא חשתי התרגשות כששיחקנו יחד.
קודם כול, ראיתי את נעלי הספורט של ג’ייסון. אני עדיין זוכרת: הן היו לבנות ונקיות מאוד לנער בגילו. חשבתי שאולי הוא לא יהיה כזה גרוע ולא יעשה ממני צחוק כמו שאר החברים של דילן.
עטיתי על פניי את החיוך הכי יפה שלי, ואט אט הרמתי את הראש כדי להביט בעיניו. צעדיו היססו כשראה אותי מתחבאת ליד הקיר. בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש והחיוך שלי נעלם בעוד הלסת שלי נשמטה.
ג’ייסון? ג’ייסון מה?
פרפרים? האם הרעידות הקלות בבטן שלי הן פרפרים? הפרפרים שאימא סיפרה לי עליהם? אני בטוחה שזה מה שהיא הרגישה. אלפים. האם היו אלה אותם פרפרים שאימא שלי הרגישה כשפגשה את אבא?
מה שם המשפחה שלו?
רציתי - לא, תמחקו את זה - דרשתי ששם המשפחה שלו יהפוך לשם המשפחה שלי.
לא למחרת, לא בעוד עשר או עשרים שנה. דרשתי שזה יקרה באותו יום - ברגע זה ממש, ליתר דיוק.
הוא נראה מופתע לרגע לראות אותי, אבל התאושש מהר יותר ממני. הוא חייך אליי חיוך חמוד ומטופש ובלחיו השמאלית הופיעה גומה.
"יש לך גומה," פלטתי אוויר, אבודה לחלוטין בגומה הקטנה והזעירה הזאת. זה היה כמעט קסום.
סגרתי את הפה והרגשתי את החום מטפס אל לחיי. הצלחתי להשיב לחיוכו בחיוך רוטט משלי.
"הי, קטנטונת. את בטח אחותו הקטנה של דילן. אני ג’ייסון."
"היי," בירכתי אותו בגמלוניות ונופפתי אליו קלות.
חיוכו התרחב והרגשתי את פניי שוב מתלהטות. תחבתי קווצת שיער סוררת מאחורי אוזני וגם החיוך שלי התרחב.
אלוהים ישמור.
הוא היה כזה חמוד.
השתעלתי והושטתי יד, כמו שראיתי את אבא שלי עושה בפגישה עם מישהו חדש. "אני אוליב. חברים שלי קוראים לי ליב או אולי, כי הם חושבים שהשם שלי מוזר."
גבתו התרוממה, הוא הביט בידי ואז בעיניי ולחץ את ידי לחיצה הגונה. "ככה הם אומרים?" שאל ואני הנהנתי בהתלהבות והסתרתי שוב את ידי מאחורי גבי. "לדעתי יש לך שם יפה, אוליב הקטנה. קשה לשכוח שם כמו אוליב. יש לך עיני זית ירוקות יפהפיות. השם הולם אותך בעיניי."
יפהפיות?
יפהפיות?!
אני בחיים לא אשטוף את היד הזאת שוב.
החיוך שלי התרחב ואני חושבת שזה היה הרגע שבו התאהבתי בנער המסתורי עם הגומה המקסימה שעמד לבלות את הלילה מול החדר שלי.
"אתה השכן החדש?" שאלתי. הוא חייב להיות השכן החדש שלנו. הייתי מוכרחה לראות אותו שוב.
"כן, עברנו בשבוע שעבר."
הנהנתי. עוד חדשות טובות - יותר זמן שבו נוכל לבלות יחד.
"אם השם שלי מוצא חן בעיניך, היית רוצה להתחתן איתי?" שאלתי.
פניו האדימו והוא פתח וסגר את הפה כמה פעמים.
לבסוף הוא צחק ואמר, "מה?"
משכתי בכתפיי. "אבא שלי לא מרשה לי להתחתן בשלושים השנים הקרובות לפחות, אבל לא נראה לי שאנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן. אז נוכל להתחתן קודם?"
הוא גירד בראשו ואפילו הפעולה הזאת גרמה לו להיראות חמוד. "לדעתי אנחנו צעירים מכדי להתחתן, קטנטונת."
השפלתי את מבטי אל רגליי בתבוסה. "גם את זה אבא שלי אומר. תמיד חשבתי שאתחתן עם נואה, השכן שלנו, אבל אבא די נגד זה. אפילו אימא שלי חושבת שהוא מבוגר מדי בשבילי. אבל אני חושבת שאני אוכל לחכות לך שתגדל." הנהנתי לעצמי. "רק תוודא שגם אתה מחכה לי. בסדר. אני יורדת לעזור לאימא עם האוכל. דילן תמיד מקלקל הכול. אתה יודע," התחלתי לומר, לופתת את ידיי מאחורי גבי בעוד עיניי מושפלות אל נעליו. "קודם עזרתי לאימא לאפות פאי תפוחים ולהכין רוטב וניל. אני אוודא שתקבל את הפרוסה הכי גדולה. אתה תמות על הפאי הזה, ואני אגיש לך ראשון."
ידעתי שבחורים אוהבים אוכל כי אבא שלי תמיד העריך ארוחה ביתית טובה. הלב הקטן שלי התאהב לראשונה וקיוויתי שגם ג'ייסון יתאהב בי אחרי שיטעם מהפאי.
הוא צחק ונגע באצבעו בסנטרי. ראשי זינק, מופתע מהמגע, ועיניי נפערו לרווחה. כשראיתי את פניו המחייכות, נאלצתי לנשוך את השפה שלי כדי שלא אחייך כמו ילדה קטנה, דבר שיסגיר מיד כמה אני מאוהבת בו.
"תודה, קטנטונת. אני בטוח שהפאי טעים מאוד אם את הכנת אותו. אני אשחרר אותך עכשיו. נתראה בארוחה."
הוא חלף על ידי, משך קלות בקווצה משערי, וחיוכו לא מש משפתיו בעודו ממשיך לכיוון האמבטיה.
פיתלתי את ידיי מאחורי גבי כך שלא יכולתי לנופף לו לשלום, ונאנחתי כמו החברה שלי אמנדה בכל פעם שהיא רואה את דילן.
בתוך תוכי, רקדתי על עננים.
הוא נגע לי בשיער.
הוא נגע לי בסנטר והביט לתוך עיניי.
ג'ייסון.
השכן החדש עם הגומה. נגע. נגע בי. בי.
אה...
הייתי משוכנעת למדי שגם הוא התאהב בי. זאת אומרת, איזו עוד סיבה יש לו לחייך, להביט לתוך עיניי ולגעת בי, אם לא בגלל שהתאהב בי?
נכון?
נכון?!

עוד על הספר

  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2017
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 412 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 52 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
130 דירוגים
83 דירוגים
28 דירוגים
14 דירוגים
3 דירוגים
2 דירוגים
3/5/2024

ספר חמוד ברמות!! לא רציתי להניח מהיד וסיימתי אותו תוך יומיים, ללא ספק ממליצה אוהבת ותומכת אני לצערי התחלתי מהספר השני ואז עברתי לספר הזה.. אבל עדיין שווה את זה!!

1
2/2/2025

הסיפור מושלם. ג׳יסון ואוליב מהממים. ספולייר... ... למרות שהיו חסרים לי כמה דברים בסיפור... כמו התייחסות המשפחה למצב חוץ מבסוף לא הוזכרו כמעט....

28/12/2024

וואווווווו סיימתי את הספר בכמה שעות.... פשוט מקסים! קליל, רומנטי, סקסי.... אהבתי 💙 לגמרי ממולץ👌🏼👌🏼👌🏼

14/12/2024

אימלההההה! ספר קליל, נחמד, מצחיק, מרגש, סקסי!!! אני כל כך אוהבת ספרים בז׳אנר הזה, חלומה של כל אישה למצוא את אהבת חייה (במיוחד שהוא היה הקראש הראשון🤭) הדמות של ג׳ייסון הורסת ואוליב עוד יותר! עוברת לספר של לוסי❤️

27/10/2024

קראתי בלי להפסיק עד לסוף הטוב. היה ממש מרתק

30/9/2024

❤️❤️❤️❤️❤️ אמאל׳ה איזה ספר מושלם. התאהבתי בג׳ייסון, באוליב, בלוסי התותחית! התאהבתי באלה מייז, שלא תפסיק לכתוב לעולם 🙏🏼 איזה סיפור אהבה מדהים!!!! רוצו לקרוא

12/7/2024

רומן חמוד במיוחד

15/4/2024

מושלם!

21/3/2024

ספר מקסים ממליצה בחום

16/3/2024

מקסים, רומנטי. אסקפיזם טהור

5/2/2024

אהבתי מאוד!! קסם לאורך כל הספר

21/1/2024

ההתחלה היתה קצת מדשדשת אבל הספר מפתיע, אהבתי ממש, רומנטי, סקסי, קליל

18/9/2023

ספר מעולה. שנון, מצחיק, סקסי. כתיבה סוחפת וכימיה מטורפת בין הגיבורים. מומלץ מאוד.

27/7/2023

ממש ממש משמ אהבתי את הסיפור !!

13/7/2023

חמוד ורומנטי מאוד. החיבור שנבנה ביניהם מאוד מרגש ועמוק.

11/6/2023

ספר כיפי ומהנה מעורר, מגרה, מסקרן וזורם

10/6/2023

ספר חמוד וכיפי שמכיל כל מה שספר רומנטי צריך להכיל מומלץ לקרוא

1/6/2023

קליל, מצחיק, כיפי... ממש נהנהתי

28/5/2023

התאהבתי קשות. התאהבות בחבר הכי טוב של אחיך הגדול, למי זה לא קרה? הצורה שבה סיפור שלהם מתגלגל שובה את ליבי. מודה, קראתי את הספר יותר מידי פעמים על מנת שאוכל לספור ולהגיד. וכל פעם מחדש ג'ייסון ואוליב שובים את ליבי. שם הספר הוא השם המדוייק שהייתי קוראת לו. 200/10 אין טריגים חוץ מהתאהבות לא צפויה בדמות הראשית.

11/4/2023

וואו ידעתי שהוא הולך להיות טוב בגלל המלצות ששמעתי אבל הופתעתי מכמה טוב הוא היה. מצחיק, כיפי וסקסי מושלם

27/1/2023

הספר גרם לי לצחוק להתרגש ולהתאהב בג'ייסון ואוליב המקסימים! לא יכולתי להניח את הספר! קראתי במשך שעות ושסיימתי את הספר לא הפסקתי לחשוב עליו ימים שלמים, הספר הזה הרבה יותר ממומלץ, הוא חובה לכל קוראות הז'אנר הרומנטי.

8/12/2022

אמאלה איזה ספר מושלם אני מאוהבת באוליב ובג׳ייסון, הצורה שזה התפתח פשוט טובה ברמות ומאוד אהבתי את העלילה, ממש ממליצה

30/11/2022

רומנטי, קליל, מומלץ

27/11/2022

ספר ממש טוב….לא כל כך הבנתי למה כולם אמרו שהוא לא יותר מ3/5 כוכבים…. אני ממש אהבתי ונתתי לו 5/5 כוכבים….. ג׳ייסון ואוליב מתוקים ביחד והספר מדהים.

3/11/2022

אחד הספרים מהיותר טובים שקראתי וואו וואו מושלם

1/11/2022

אמאל’ה קראתי בתוך יום אחד כמעט את הכל

18/10/2022

וואו! פשוט לקרוא אותו, ספר מדהים. התאהבתי בו ובהם

2/10/2022

כפי שמובטח

2/10/2022

רומן רומנטי קליל, מצחיק, סקסי ומרגש... אהבתי מאוד. קראתי ביום אחד. ממליצה בחום.

21/8/2022

חמוד קליל אהבתי

13/8/2022

ספר מהממם

11/7/2022

וואוווו!!! ספר מושלם. בדרך כלל אני לא אוהבת ספרים שיש בהם קפיצת שנים אבל פה הכותבת עשתה את זה באופן פשוט מעולה. 5/5 ממליצה ברמות

25/5/2022

אהבתי ממש

24/5/2022

חמוד מאד

9/5/2022

קליל וכיפי

24/4/2022

קליל ,מצחיק ובעיקר רומנטי .

14/4/2022

מעולה. כפי. סקסי. קליל. מעביר את הזמן בכיף. ממליצה מאד!

20/3/2022

אההה! מושלם! כייפי, סקסי ומקסים ממש One bed trope✔️

25/2/2022

ספר מושלם!

20/1/2022

מושלםםםםםם

7/1/2022

ספר מושלם יותר אוהבת את הספר לשנוא את אדם קונור

23/12/2021

פשוט מתוק, עלילה זורמת, דמויות מהנות. מומלץ!

27/11/2021

אהבתי כל מילה , כל שורה, כל כך מתוק ומהנה ספר רומנטי ומקסים.

4/3/2021

סיפור מעניין, מרענן, סוחף ומלא תשוקה. נהדר!!!

6/2/2021

ספר מתוק,רומנטי וקליל. מצוין להעביר את הסופש וכהפסקה מרעננת מספרים "כבדים" יותר.

30/1/2021

ספר מקסים. נהניתי לקרוא אותו שוב.

29/12/2020

ספר מתוק. קליל וזורם.

4/12/2020

די קצר אבל מהמם מצחיק ועם עומק אהבתי מאוד

27/11/2020

נהנתי מכל שנייה לא הורדתי מהיד כתוב נהדר! אהבתי את הראשון ואת השני ממש! עם אני חייבת לבחור בין הראשון לשני אני חייבת לבחור בראשון... פשוט יותר סגנון העלילה שאני אוהבת האחות הקטנה שמאוהבת בחבר הכי של אח שלה❤️

13/11/2020

לאב איט😍

31/8/2020

ספר מקסים וזורם, הספר השני אפילו יותר טוב מהראשון

17/6/2020

הספר מושלם! מומלץ!

10/4/2020

טוב, סוחף אירוטי במידה הנכונה.

21/3/2020

ספר מדהים

20/9/2019

ממש ממש טוב

8/5/2019

פשוט חמוד:)

16/3/2018

השני בעיניי יותר טוב מהראשון שקצת נמרח. אבל עדיין מומלץ. דמויות שנונות. רומנטי. מומלץ בחום!

27/9/2022

ספר חמוד, מאוד רומנטי אישית הרגיש לי נמרח מידי, אבל סיפור אהבה יפה

1
30/10/2024

ספר חמוד מאוד, מתוק וסקסי היו רגעים של קיטש, היו רגעים שנזכרתי בעצמי בתור ילדה מאוהבת וסה״כ אהבתי להעביר את הזמן עם הספר

31/5/2024

נחמד

5/5/2024

נחמד מאוד, קליל וזורם ובהחלא היה כייף לקרוא, ממליצה למי שרוצה לקרוא רומן קליל

25/3/2024

אה צי מאוד, סיפור אהבה מרגש שעושה נעים 😊

25/3/2024

ספר חמוד, ילדותי קצת בעיני

25/12/2023

יפה קיטשי קצת חמוד וקליל

9/9/2023

4 כוכבים כי היו המון חלקים חסרים לי. לא היה עומק. בכל זאת הוא ספר קליל ומושל סיימתי ביום אחד בלבד

21/2/2023

התלבטתי אם לתת שלושה או ארבעה כוכבים, אבל אחרי שקראתי את ספר ההמשך הגעתי למסקנה שהספר הזה לא כל כך גרוע. הספר הזה מעביר את הזמן, אבל שטחי מאוד. מי שרוצה לקרוא ספרים שיתנו לו קצת ערך מוסף מעבר לחלק הרומנטי- לדעתי זה לא הספר בשבילכם.

22/1/2023

מהנה

1/10/2022

ספר מדהים כל כך! נהניתי מכל שניה, הוא גרם לי לצחוק, להתאהב ולהתרגש ברמות. היו בספר כל כך הרבה תפניות מעניינות ומפתיעות שפשוט גרמו לי לפעור את הפה. חד משמעית ממליצה עליו, ספר פשוט מדהים.

21/9/2022

ספר מקסים וקליל. כיף לקרוא. האמת שזה 4 וחצי כוכבים. היה חסר לי קצת עומק של הדמויות אבל זה לא גרע מההנאה

2/7/2022

החבר הכי טוב של אחי אבל אחרי נתק של כמה שנים. מה יכול להיות רע? ספר קליל ורומנטי <3

12/2/2022

לא רע. קולח מעניין

6/9/2021

חמוד הספר השני מוצלח יותר

25/7/2021

ספר ממש חמוד! ממשיכה לספר הבא

19/6/2021

חמוד, צפוי ובכל זאת משעשע. בעיני "לשנוא את אדם קונור" יותר מוצלח.

8/4/2021

ספר קליל וכיפי לקריאה. סיפור אהבה קלאסי

7/11/2020

ספר מתוק; קליל; חמוד; כייפי - מעולה להעביר שבת בכיף ורוגע ולהתנתק קצת מהעולם…🧚‍♀️

27/11/2024

בלי ספוילרים: לקראת סוף הספר יש רגע כל כך גדול וסנסציוני שזוכה לעיסוק כל כך דל, כל כך כלאחר יד, בלי לפרט שום דבר על ההשלכות העצומות הכרוכות בו שאינן נוגעות לסיפור האהבה של צמד הגיבורים, ובלי לשכנע בנוגע להלך המחשבה שבכלל הוביל אליו. זה מאוד מאכזב ומותיר תחושת החמצה. מעבר לכך, הספר צפוי כמעט על כל שעל, כמתבקש מהז'אנר, חסר תחכום, ולמרות הכל עדיין מלבב

1
4/6/2023

חמוד מאוד, רוב הספר מורכב מקלישאות ויש בו הרבה חלקים ששקראתי אותם והיה לי קרינג' מאוד. הספר היה ארוך מדי, בקלות הייתי יכולה לחתוך לפחות 150 עמודים מותרים. ספר טטיסה שעובר מהר (לפעמים רציתי שיעבור מהר יותר) הרגיש לי מאוד צפוי וקלאסי, היה שווה קריאה אבל הסיכויים שאני אחזור לקרוא את הספר שוב די נמוכים. מקווה שההמשך יתעלה קצת על רמת הספר הזה.

1
1/12/2024

בסדר. פחות אהבתי שהוא כל הזמן קורא לה ״ חמודה״. לא נשמע אמין ודי מעצבן.

26/4/2023

ספר מקסים וקליל למרות שהכתיבה קצת חובבנית בעיניי - עדיין כייף לקרוא

24/1/2023

חמוד ומצחיק מאוד. התחיל קולח, זורם ומרתק ואיפושהו באמצע נהיה קצת יותר בנאלי והתחלתי לסחוב עד הסוף. הספר השני בסדרה יותר טוב.

21/9/2022

חביב - לא משהו שהוא חובת קריאה....אולי הספר על אדם קונור יהיה טוב יותר...

11/11/2021

לא עפתי בכלל. אני אוהבת את סיפורי מערכת היחסים המזוייפת, אבל פה לא היה כלום חוץ מסקס. שום עומק או אהבה בין בני הזוג מעבר להדלקות שלה עליו מגיל צעיר(מדי) ומשיכה מינית. קניתי בגלל התגובות אבל התאכזבתי.

14/10/2021

נחמד.. יש טובים יותר

28/8/2021

חביב, לא לפנתיאון מעביר כמה שעות ותו לא

23/6/2021

פשוט ספר נטול עלילה. אין כלום בין הדמויות חוץ מסקס.

23/12/2023

קראתי את הספר "נישואים בהזמנה" ואהבתי מאוד. אבל הספר הזה גרוע למדי. עלילה מופרכת, שלא קורה בה כלום. הדמויות מעצבנות ומתנהגות בדרמטיות מוגזמת רק כדי לקדם את העלילה. לא אהבתי.

26/4/2023

ממש מעצבן!!! מתחיל מעניין ואז הופך לשטותי ולקראת הסוף כבר אי אפשר מרוב הקיטשיות הדביקה.

25/7/2020

כשהגיבורה של הספר יודעת בדיוק מה היא; פתטית. ספר רדוד, לא כתוב טוב ובזבוז כסף.

לאהוב את ג'ייסון ת'ורן אלה מייז
פרק ראשון
 
אוליב
 
עד היום שבו פגשתי את ג'ייסון ת'ורן, חלומותיי היו מורכבים מעננים לבנים ורכים, משמלות ורודות ויפות, מפאי תפוחים טעים, וכמובן מאחיה הגדול של קארה השכנה.
"אני לא רוצה לשמוע אף מילה נוספת בעניין, ג'ייסון. אתה תמיד מוזמן לישון כאן, חמוד."
בדיוק כשעמדתי לרדת ולעזור לאימא לערוך את השולחן, הגיעו אליי הקולות מלמטה ונעצרתי.
"אתה רואה, אמרתי לך שיהיה בסדר. קדימה, בוא נעלה אליי לחדר."
"חכה שנייה, דילן. לא כל כך מהר."
שמעתי את ספל הקפה של אימא נוקש קלות בדלפק המטבח שניות ספורות לפני ששמעתי אותה מדברת שוב.
"ג'ייסון, אתה בטוח שאתה לא רוצה להתקשר למישהו? אולי כדאי שנבדוק מה קורה עם אימא שלך ונוודא שהכול בסדר, או אולי נתקשר לאבא שלך ונודיע לו שאתה ישן אצלנו. אני בטוחה שהוא ידאג אם יתקשר אליכם הביתה ואף אחד מכם לא יענה."
אימא שלי הייתה אישה עדינה ורחומה – עדינה במובן הזה שבתוכה פעם לב שכולו זהב טהור. כך שמעתי את סבא אומר לה אינספור פעמים כיוון שנאלצה לסבול את אבא שלי, ולכן בתור ילדה ידעתי שהוא דובר אמת. היה בה גם צד שאפשר היה לכנותו מסוכן, כיוון שהיא הגנה ללא מורא על כל מי שהחשיבה לבן משפחה.
חוץ מזה, היא הייתה נשמה טובה, כמו שאבא שלי נהג לקרוא לה. הייתה לה שיטה סודית לגרום לאנשים לחייך, גם כשמשהו העציב אותם. ידעתי זאת כי היא תמיד הצחיקה אותי כשביקרנו אצל רופא השיניים, מקום גדול ומפחיד לילדה בת שש (כמעט שבע!). אם נכנסה לחדר, סביר היה להניח שתגרום לך לחייך מאוזן לאוזן בתוך שניות.
זה לא היה ככה רק איתי ועם אחי. היא השפיעה באותה צורה גם על חבריי. בכל פעם שהגיע תורה לאסוף אותנו מבית הספר, כולם הביטו אליה כשעל פניהם פרושים חיוכים רחבים ומטופשים. האמת היא, שעכשיו כשאני חושבת על זה, הם הזכירו לי את באז, הכלב שקארה קיבלה כמה שבועות קודם לכן. אוי, כמה שאהבתי להביט בנואה, האח של קארה, משחק עם הכלבלב הזה. תמיד דמיינתי איך נקנה כמה גורים לעצמנו אחרי שיציע לי נישואין.
אנחה...
בכל מקרה, אסרו עליי להכניס את הכלבלב לבית שלנו, ומובן שלא הייתי מעזה להגניב אותו פנימה בכל פעם שאימא שלי יצאה – ששש, אל תספרו לאף אחד – אבל ראיתי את הפרצופים שהקטנצ'יק הזה עשה כשהוא רצה משהו מקארה.
בסך הכול, באותה תקופה האמנתי שקשה להיות ילדה, אבל עם אימא כמו שלי החיים היו הרבה יותר קלים. לכן תמיד רציתי להיות כמוה. רציתי לשמח אנשים, לגרום להם לשכוח את הדאגות לזמן מה, להיות אור השמש בחייהם, כמו שהיא הייתה אור השמש בחיינו.
הייתה רק בעיה קטנה, פיצפונת... העובדה המובהקת שאני לא ניחנתי בלב זהב, כי אף פעם לא הצטיינתי בשלווה או בחביבות, לעומת אימא שלי שהייתה התגלמות מושלמת של התכונות האלה.
אבל זו לא הייתה אשמתי. דילן תמיד גרם לי להתרגז. אם צריך להאשים מישהו, זה רק את דילן, לא אותי.
דילן היה אחי הגדול, האח שכל הזמן הרס לי הכול, כנראה מאז שנולדתי. למרבה הצער, אני לא זוכרת את שנות חיי הראשונות, אבל אני משוכנעת למדי שהוא הרגיז אותי לא מעט גם אז. אבא ואימא מספרים שכמה ימים לאחר שהביאו אותי הביתה מבית החולים, הוא אמר להם שכדאי שייקחו אותי בחזרה למקום שבו מצאו אותי – ליד פחי האשפה.
ראיתם איזו חוצפה? זה אחי הגדול והאוהב.
זה אפילו לא הסתיים באיום מוסווה בתחכום. אני זוכרת איך היה גונב את העגלה שלי ומתרוצץ איתי בפארק. הוא כנראה ניסה להרוג אותי מרוב התלהבות!
בגיל צעיר, הגעתי למסקנה שאזכה בלב זהב משלי כשדילן לא יהיה בסביבה כדי להביא לי את הסעיף. בכל פעם שהוא היה בסביבה, סביר היה להניח שהוא יעשה משהו שיגרום לי לאבד עשתונות, ושוב יביא את שנינו לקרב צרחות.
לא היה שום דבר חינני בלצרוח מעומק הלב על מישהו רק כי הוא לא הסכים לשחק איתך ב"הפוני הקטן שלי".
ג'ייסון ברר את מילותיו בקפידה והחזיר אותי להווה שבו הייתי צמודה לקיר, משמאל לגרם המדרגות, מצותתת לשיחתם.
"תודה, גברת טיילור, אבל אני לא חושב שלאבא שלי אכפת איפה אני ישן הלילה. ו... אה... אימא שלי כנראה תרגיש טוב בבוקר. אני בטוח שהיא פשוט נרדמה. האמת שזו אשמתי; הייתי צריך לבדוק מה השעה ולוודא שאני חוזר הביתה לפני שש."
"שיחקנו מסירות ברחוב, ג'ייסון. כאילו, ממש מול הבית שלך. לא נראה לי שזו אשמתך. ומי הולך לישון בשש, אימא? אפילו אוליב הולכת לישון יותר מאוחר."
"דילן," אמרה אימא בשקט ונאנחה.
חייכתי חדורת גאווה. נשארתי ערה עד שעה מאוחרת. לפעמים הייתי הולכת לישון רק בתשע.
השתררה דממה מוחלטת במשך כמה רגעים, ואז שמעתי חריקת כיסא כשמישהו קם מהשולחן.
"בסדר, ג'ייסון." שמעתי את קולה המאומץ של אימא שלי מפר את הדממה הכבדה. מי זה הנער הזה שהם קוראים לו ג'ייסון? אולי הוא מהמשפחה שלפני כמה ימים עברה לגור בצד השני של הרחוב, במרחק כמה בתים מאיתנו?
איך דילן לא הציג אותי בפני החבר החדש שלו?
"אתה תמיד מוזמן אלינו הביתה. אני רוצה שתזכור את זה, טוב?"
"תודה, גברת טיילור. אני מעריך את זה."
"למה שלא תלך להתקלח בזמן שאכין את ארוחת הערב? אחרי ארוחת הערב נתקשר לאבא שלך ונוודא שהוא יודע שאתה בסדר."
"באמת שלא צר..."
"בוא נגיד שאני עושה את זה בשביל השקט הנפשי שלי."
"בוא, ג'ייסון." שמעתי את אחי ממלמל. "אני אראה לך את משחק הווידאו החדש שאבא שלי קנה לי."
ולגבי זה... תמיד חשבתי שזו גסות רוח מצדו לנכס לעצמו את כל הצעצועים. הוא אף פעם לא הרשה לי לשחק איתו.
בדיוק כשהסתובבתי ועמדתי לרוץ בחזרה לחדר, כדי לעמוד על טיבו של הבחור החדש מבעד לחריץ הדלת הפתוחה, אמרה אימא שלי, "דילן, אתה מוכן להישאר ולעזור לי לערוך את השולחן? אחר כך תוכל להצטרף לג’ייסון למעלה עד שאקרא לכם לרדת לאכול."
"בטח, אימא," ענה אחי ברצון. "האמבטיה בדלת השנייה משמאל, ג’ייסון. החדר שלי צמוד אליה. אני כבר בא."
"אפשר לעזור לך במשהו, גברת טיילור? ממש לא אכפת לי."
"אוי, איזה חמוד אתה, ג’ייסון. מה דעתך שהערב תהיה אורח שלנו, ובפעם הבאה שתבוא אסכים שגם תעזור לי, בסדר? ומעכשיו תקרא לי אמילי."
"בסדר, גברת טיי... המממ... אמילי. תודה רבה שהרשית לי לישון כאן הלילה. דילן, אני אחכה לך בחדר." קול צעדיו נשמע במעלה המדרגות.
עמדתי בלי לזוז וחיכיתי בחוסר סבלנות שבעל הצעדים יגיע אליי. כיוון שדילן לא היה איתו, יכולתי לומר לו שלום ולקבל את פניו בלי להסתבך בצרות.
אחח דילן... העובדה שהוא גדול ממני בארבע שנים לא הופכת אותו לבוס שלי.
האם הוא יהיה בלונדיני? אולי יהיו לו עיניים כהות ושיער כהה והוא יהיה כזה חלומי, בדיוק כמו אחיה הגדול של קארה, נואה, שבדיוק מלאו לו שמונה-עשרה כמה שבועות קודם לכן. אימא שלי חשבה שהוא קצת מבוגר מדי בשבילי, אבל היא גם אמרה פעם שבחורה צריכה לחלום בגדול. אהבתי את אימא שלי מעומק הלב, אבל היה ברור שהיא לא צודקת בהכול.
בכל מקרה, כיוון שג’ייסון הזה נראה חבר של דילן, פקפקתי מאוד בכך שתהיה לי סיבה טובה לחלום עליו.
לפתע הבטן שלי החלה משום מה לפרפר. קימטתי את מצחי ויישרתי את שמלתי. חבר של דילן או לא, הוא מתארח אצלנו בבית, וחשבתי שאקדם את פניו בסבר פנים יפות כי נשמע שהשהות אצלנו מלחיצה אותו.
טומי, אחד החברים הכי טובים שלי בבית הספר, האמין שיום אחד נתחתן, אבל אף פעם לא אמרתי לו כן. אף פעם לא חשתי התרגשות כששיחקנו יחד.
קודם כול, ראיתי את נעלי הספורט של ג’ייסון. אני עדיין זוכרת: הן היו לבנות ונקיות מאוד לנער בגילו. חשבתי שאולי הוא לא יהיה כזה גרוע ולא יעשה ממני צחוק כמו שאר החברים של דילן.
עטיתי על פניי את החיוך הכי יפה שלי, ואט אט הרמתי את הראש כדי להביט בעיניו. צעדיו היססו כשראה אותי מתחבאת ליד הקיר. בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש והחיוך שלי נעלם בעוד הלסת שלי נשמטה.
ג’ייסון? ג’ייסון מה?
פרפרים? האם הרעידות הקלות בבטן שלי הן פרפרים? הפרפרים שאימא סיפרה לי עליהם? אני בטוחה שזה מה שהיא הרגישה. אלפים. האם היו אלה אותם פרפרים שאימא שלי הרגישה כשפגשה את אבא?
מה שם המשפחה שלו?
רציתי - לא, תמחקו את זה - דרשתי ששם המשפחה שלו יהפוך לשם המשפחה שלי.
לא למחרת, לא בעוד עשר או עשרים שנה. דרשתי שזה יקרה באותו יום - ברגע זה ממש, ליתר דיוק.
הוא נראה מופתע לרגע לראות אותי, אבל התאושש מהר יותר ממני. הוא חייך אליי חיוך חמוד ומטופש ובלחיו השמאלית הופיעה גומה.
"יש לך גומה," פלטתי אוויר, אבודה לחלוטין בגומה הקטנה והזעירה הזאת. זה היה כמעט קסום.
סגרתי את הפה והרגשתי את החום מטפס אל לחיי. הצלחתי להשיב לחיוכו בחיוך רוטט משלי.
"הי, קטנטונת. את בטח אחותו הקטנה של דילן. אני ג’ייסון."
"היי," בירכתי אותו בגמלוניות ונופפתי אליו קלות.
חיוכו התרחב והרגשתי את פניי שוב מתלהטות. תחבתי קווצת שיער סוררת מאחורי אוזני וגם החיוך שלי התרחב.
אלוהים ישמור.
הוא היה כזה חמוד.
השתעלתי והושטתי יד, כמו שראיתי את אבא שלי עושה בפגישה עם מישהו חדש. "אני אוליב. חברים שלי קוראים לי ליב או אולי, כי הם חושבים שהשם שלי מוזר."
גבתו התרוממה, הוא הביט בידי ואז בעיניי ולחץ את ידי לחיצה הגונה. "ככה הם אומרים?" שאל ואני הנהנתי בהתלהבות והסתרתי שוב את ידי מאחורי גבי. "לדעתי יש לך שם יפה, אוליב הקטנה. קשה לשכוח שם כמו אוליב. יש לך עיני זית ירוקות יפהפיות. השם הולם אותך בעיניי."
יפהפיות?
יפהפיות?!
אני בחיים לא אשטוף את היד הזאת שוב.
החיוך שלי התרחב ואני חושבת שזה היה הרגע שבו התאהבתי בנער המסתורי עם הגומה המקסימה שעמד לבלות את הלילה מול החדר שלי.
"אתה השכן החדש?" שאלתי. הוא חייב להיות השכן החדש שלנו. הייתי מוכרחה לראות אותו שוב.
"כן, עברנו בשבוע שעבר."
הנהנתי. עוד חדשות טובות - יותר זמן שבו נוכל לבלות יחד.
"אם השם שלי מוצא חן בעיניך, היית רוצה להתחתן איתי?" שאלתי.
פניו האדימו והוא פתח וסגר את הפה כמה פעמים.
לבסוף הוא צחק ואמר, "מה?"
משכתי בכתפיי. "אבא שלי לא מרשה לי להתחתן בשלושים השנים הקרובות לפחות, אבל לא נראה לי שאנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן. אז נוכל להתחתן קודם?"
הוא גירד בראשו ואפילו הפעולה הזאת גרמה לו להיראות חמוד. "לדעתי אנחנו צעירים מכדי להתחתן, קטנטונת."
השפלתי את מבטי אל רגליי בתבוסה. "גם את זה אבא שלי אומר. תמיד חשבתי שאתחתן עם נואה, השכן שלנו, אבל אבא די נגד זה. אפילו אימא שלי חושבת שהוא מבוגר מדי בשבילי. אבל אני חושבת שאני אוכל לחכות לך שתגדל." הנהנתי לעצמי. "רק תוודא שגם אתה מחכה לי. בסדר. אני יורדת לעזור לאימא עם האוכל. דילן תמיד מקלקל הכול. אתה יודע," התחלתי לומר, לופתת את ידיי מאחורי גבי בעוד עיניי מושפלות אל נעליו. "קודם עזרתי לאימא לאפות פאי תפוחים ולהכין רוטב וניל. אני אוודא שתקבל את הפרוסה הכי גדולה. אתה תמות על הפאי הזה, ואני אגיש לך ראשון."
ידעתי שבחורים אוהבים אוכל כי אבא שלי תמיד העריך ארוחה ביתית טובה. הלב הקטן שלי התאהב לראשונה וקיוויתי שגם ג'ייסון יתאהב בי אחרי שיטעם מהפאי.
הוא צחק ונגע באצבעו בסנטרי. ראשי זינק, מופתע מהמגע, ועיניי נפערו לרווחה. כשראיתי את פניו המחייכות, נאלצתי לנשוך את השפה שלי כדי שלא אחייך כמו ילדה קטנה, דבר שיסגיר מיד כמה אני מאוהבת בו.
"תודה, קטנטונת. אני בטוח שהפאי טעים מאוד אם את הכנת אותו. אני אשחרר אותך עכשיו. נתראה בארוחה."
הוא חלף על ידי, משך קלות בקווצה משערי, וחיוכו לא מש משפתיו בעודו ממשיך לכיוון האמבטיה.
פיתלתי את ידיי מאחורי גבי כך שלא יכולתי לנופף לו לשלום, ונאנחתי כמו החברה שלי אמנדה בכל פעם שהיא רואה את דילן.
בתוך תוכי, רקדתי על עננים.
הוא נגע לי בשיער.
הוא נגע לי בסנטר והביט לתוך עיניי.
ג'ייסון.
השכן החדש עם הגומה. נגע. נגע בי. בי.
אה...
הייתי משוכנעת למדי שגם הוא התאהב בי. זאת אומרת, איזו עוד סיבה יש לו לחייך, להביט לתוך עיניי ולגעת בי, אם לא בגלל שהתאהב בי?
נכון?
נכון?!