כשתגיעו לגשר, תדלגו מעליו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כשתגיעו לגשר, תדלגו מעליו

כשתגיעו לגשר, תדלגו מעליו

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: בריאות
  • מספר עמודים: 144 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 24 דק'

נושאים

תקציר

"כשתגיעו לגשר תדלגו מעליו" הוא ספר מהפכני מבחינת כל הידוע לנו על יישור שיניים, הסיבות הגורמות למבנה לסתות לקויי וקשר בין יישור שיניים ולסתות ובבריאות האדם הכוללת. בשונה מאורתודונטיה קלאסית הנכנסת לתמונה רק כאשר לילד צמחו כל השיניים הקבועות בסביבות הגילאים 10 12, ומנסה למצוא פתרון נקודתי לבעיה של שיניים ולסתות עקומות במחיר של אי נוחות ועלות גבוהה, השיטה התפקודית , שאותה מציע דוקטור מיכאל גורבונוס דוגלת בלהתחיל יישור שיניים כבר בגיל 4 ונותנת מענה גם לבעיות שנלוות ללסתות לשיניים עקומות דוגמא – סינדרום נשימת פה, יציבה עקומה, היעצרות קנה הנשימה, שינה שטחית, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות דיבור, דחיקת לשון, גמילה ממוצץ, הרטבת לילה, שחיקת שיניים ותלישת שיערות.
 
בואו להתנסות בשיטת יישור שיניים הוליסטית וחכמה שמוסתת את התפתחות השיניים הלסתות מראש כך שהיא מונעת את היווצרותן של הבעיות הנלוות ותרוויחו פעמיים.
 
דוקטור מיכאל גורבונוס הוא בעל קליניקה מדיקל סנטר ליישור שיניים לילדים בתל אביב ובקריית ביאליק, הוא גם מטפל בהפרעות שינה, בהפסקת נחירות ודום שינה, באימוץ הרגלי נשימה נכונה ובטיפול במפרקי לסת ובכאבי פנים.

פרק ראשון

אילו בעיות עשויות להתעורר עקב התפתחות לא תקינה של לסתות אצל ילדים?
 
התפתחות לא תקינה של לסתות יכולה לגרום לילדים לבעיות רבות ומגוונות, בהן: בעיית נשימה, בעיית בליעה, בעיית לעיסה, בעיית יציבה, בעיית שינה, עייפות, היפראקטיביות וחוסר ריכוז, הרטבת לילה, כאבי ראש, כאבי אוזניים, בעיית יציבה, בעיית הליכה.
 
 
 
בעיית נשימה
 
הלסת העליונה היא הבסיס של האף, ואם היא אינה מתפתחת די הצורך, יכולים להיגרם קשיי נשימה עקב הכנסה מועטה מדי של אוויר דרך האף. כמו כן, במצבים שבהם הלסת העליונה מקדימה מאוד את הלסת התחתונה, נעשה קנה הנשימה צר יותר והדבר מפחית את כמות האוויר הנכנס.
 
 
 
בעיית בליעה
 
יש שני סוגים של בליעה: בליעת תינוקות ובליעת מבוגרים.
 
בליעה של תינוקות נמשכת בדרך כלל עד גיל 3, כשכל שיני החלב כבר בקעו. בבליעת תינוקות, הלשון נעה קדימה ונמצאת בין שתי הלסתות, בין החותכות העליונות לחותכות התחתונות.
 
לאחר גיל 3 הבליעה משתנה והופכת לבליעת מבוגרים. בבליעת מבוגרים, כשבולעים את הרוק, הלשון עולה למעלה והקצה של הלשון נמצא מאחורי השיניים החותכות העליונות. הבליעה היא רפלקס שמתרחש בין 700 ל-1,000 פעמים ביום, ובתנועת הבליעה של הרוק הלשון ממלאת את החך העליון ובעקבות המכות החוזרות ונשנות של הלשון – הלסת העליונה מתפתחת באופן תקין. עקב כך, גם הלסת התחתונה מתפתחת באופן תקין, כי אין מה שיעכב אותה.
 
כאשר מסיבות שונות הילד נושם דרך הפה ולא באופן תקין דרך האף או כאשר ילד מוצץ אצבע או מוצץ, השפתיים שלו נשארות פתוחות. אבל אי אפשר לבלוע רוק בשפתיים פתוחות, ולכן הלשון צריכה לסגור את החלל שבין השפתיים כדי לבלוע רוק. התוצאה היא שהלשון אינה עולה לחך העליון וקצה הלשון לא נמצא מאחורי השיניים החותכות העליונות, וכך היא אינה פוגשת את החך העליון ומונעת מהלסת העליונה להתפתח כראוי.
 
 
 
בעיית לעיסה
 
יש שתי קבוצות של שיניים: שיניים חותכות ושיניים טוחנות. בשיניים החותכות אנו חותכים את האוכל, ובשיניים הטוחנות אנו טוחנים אותו. רק לאחר שהאוכל נחתך ונטחן הוא מוכן לעבור לשלב הבא, הבליעה. כשיש לילד מנשך פתוח (החותכות העליונות אינן פוגשות את החותכות התחתונות) או כשהחותכות העליונות מקדימות מאוד את החותכות התחתונות או כשהחותכות התחתונות מקדימות את החותכות העליונות או במצב של נשימת פה – החותכות אינן יכולות לחתוך את האוכל ולטוחנות אין די זמן לטחון אותו. וזאת, עקב הישארות הפה פתוח, שמשאיר לילד רק 3-2 שניות לבלוע את האוכל לפני שהוא נחנק.
 
מאחר שהלעיסה הייתה שטחית וקצרה, אין הפרשה מספקת של מיצי קיבה והאוכל שנמצא בפה אינו מוכן לבליעה. לאחר הבליעה מערכת העיכול תתקשה לעכל את האוכל.
 
בעיית יציבה
 
לאדם יש שלושה מרכזים שמייצבים אותו: כפות רגליים, מנשך השיניים (דרך מפרקי הלסת) ועיניים. האוזניים מאזנות את הגוף בכך שהן נותנות לו מידע על מיקומו במרחב. כאשר הלסתות נסגרות זו על זו באופן תקין, היציבה נשארת מאוזנת.
 
אולם כאשר הלסת העליונה מקדימה מאוד את התחתונה, כל הגולגולת נוטה לפנים ומושכת אחריה את כל הגוף, וכך היציבה משתנה.
 
כאשר יש לילד מנשך פתוח, הכתפיים נשמטות והגוף נוטה לפנים והיציבה משתנה.
 
כאשר לילד יש מנשך הפוך והלסת התחתונה מקדימה את העליונה (כמו אצל בולדוג), כל הגוף נוטה לאחור ושוב היציבה משתנה.
 
 
 
בעיית שינה
 
כאשר הלסתות מתפתחות באופן תקין, גם השינה תהיה תקינה בדרך כלל.
 
בזמן ההירדמות, הילד יצרוך כחצי ליטר אוויר בדקה. כאשר הוא כבר יירדם, הוא יצרוך כ-370 מ"ל בדקה. בשלבים אלה הגוף נמצא במצב הכי רגוע שלו בכל היממה. הירגעות זאת חיונית למעבר בכל חמשת שלבי השינה: שלבים 1 ו-2 – כניסה לשינה, שלבים 3 ו-4 – שינה עמוקה (אצל ילדים בשלבים אלה מופרש הורמון הגדילה), שלב 5 – שנת (Rapid Eye Movement) REM, שהיא שנת חלומות.
 
כאשר הלסת העליונה מקדימה מאוד את הלסת התחתונה או במנשך פתוח, לילד קשה להחזיק את השפתיים סגורות, והוא עובר לנשימת פה. במצב זה הוא יכניס כמעט פי שניים יותר אוויר מכפי שהוא זקוק. בזמן השינה גופו יקבל כמות גדולה מדי של אוויר והגוף יתאמץ להעבירה. עקב כך, כל מערכות גופו יתאמצו יתר על המידה. הוא יוכל להיכנס לשלבים 1 ו-2 של השינה, אולם לשלבים 3, 4, ו-5, החיוניים למנוחה ולצמיחה, ברוב המקרים לא יצליח להיכנס.
 
השינה של הילד תהיה רדודה, הוא יזוז הרבה במהלכה ועל פי רוב יקום בבוקר עייף. לעתים רואים אצל ילדים שסובלים מבעיה זו פסים שחורים מתחת לעיניים.
 
 
 
היפראקטיביות וחוסר ריכוז (ADD ו-ADHD)
 
הפרעת קשב וריכוז נוירו-התפתחותית שסימניה הם היפראקטיביות ואימפולסיביות. ההפרעה מתפתחת ב-5 השנים הראשונות של הילד ונשארת ללא טיפול גם אצל מבוגרים. ההפרעה נפוצה בקרב 10%-5% מהילדים.
 
אחד מסימניה הוא פגיעה מהותית ביכולת הקשב והריכוז לאורך זמן. ניתן להבחין בהפרעה כבר בגיל גן טרום חובה, וביתר שאת בגיל בית ספר. הדבר מתבטא בפער בין יכולתו הפוטנציאלית של הילד מבחינת אינטליגנציה ובין הישגיו בפועל במסגרות החינוכיות. מדובר בהפרעה כוללת שיכולה לפגוע במצבו הרגשי, החברתי וההתנהגותי של הילד. עוד סימפטום שמאפיין ילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז הוא שהם עשויים להיות חסרי מוטיבציה ללימודים, בעלי הישגים לימודיים נמוכים ומבודדים חברתית עקב מזגם הסוער.
 
אבל ללקות יכול להיות גם צד פיזיולוגי מובהק, שהוא הגורם להתפרצויות ולחוסר הריכוז. מבחינה פיזיולוגית, הלקות מתאפיינת בשינה שטוחה יותר עקב נשימת פה ביום ובלילה, שלאחריה מתעורר הילד עייף ולא מרוכז. עוד בעיה פיזיולוגית היא לעיסה לא תקינה עקב בעיה בלסתות. הלעיסה הלא תקינה מובילה לפירוק חלקי בלבד של המזון, דבר שמקשה על הקיבה לעכל אותו. בעיה פיזיולוגית שלישית היא בעיית יציבה שנגרמת מלסתות לא מאוזנות. די בכמה מעלות שלסת אחת בולטת יותר קדימה, הצדה או אחורה, כדי ליצור מנח גוף לא מאוזן שמוביל ליציבה כפופה לפנים, לאחור או לצד. בעיה פיזיולוגית רביעית היא חסך בחמצן עקב נשימת פה. בנשימת פה נכנס יותר אוויר לריאות, דבר שמוביל להיווצרות גדולה של דו-תחמוצת הפחמן, שאינה מאפשרת לחמצון תקין של תאי הגוף.
 
כל הסימנים האלה עשויים לדמות לתופעות של היפר-אקטיביות שמקורה נוירולוגי, ולבלבל את המטפל. לכן יש לשים לב ולאבחן בזהירות את הילד.
 
הרטבת לילה
 
הרטבת לילה קורית בדרך כלל אצל ילדים שנשימתם אינה תקינה. בנשימת אף הורמון אנטי דיורטי נוצר מעט במשך היום והרבה במשך הלילה. הורמון זה אחראי לוויסות הנוזלים בגוף: במשך הלילה הוא מופרש בכמויות גדולות וממחזר את הנוזלים בגוף, כך שלא ירדו לשלפוחית השתן. אולם כאשר ילד נושם נשימת פה, ההורמון האנטי דיורטי נוצר מעט במשך הלילה, אין מחזור של הנוזלים והם יורדים לשלפוחית השתן. שלפוחית השתן מתמלאת במהירות ומכיוון שהילד מוסיף לישון, מתרחשת הרטבת לילה.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: בריאות
  • מספר עמודים: 144 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 24 דק'

נושאים

כשתגיעו לגשר, תדלגו מעליו מיכאל גורבונוס
אילו בעיות עשויות להתעורר עקב התפתחות לא תקינה של לסתות אצל ילדים?
 
התפתחות לא תקינה של לסתות יכולה לגרום לילדים לבעיות רבות ומגוונות, בהן: בעיית נשימה, בעיית בליעה, בעיית לעיסה, בעיית יציבה, בעיית שינה, עייפות, היפראקטיביות וחוסר ריכוז, הרטבת לילה, כאבי ראש, כאבי אוזניים, בעיית יציבה, בעיית הליכה.
 
 
 
בעיית נשימה
 
הלסת העליונה היא הבסיס של האף, ואם היא אינה מתפתחת די הצורך, יכולים להיגרם קשיי נשימה עקב הכנסה מועטה מדי של אוויר דרך האף. כמו כן, במצבים שבהם הלסת העליונה מקדימה מאוד את הלסת התחתונה, נעשה קנה הנשימה צר יותר והדבר מפחית את כמות האוויר הנכנס.
 
 
 
בעיית בליעה
 
יש שני סוגים של בליעה: בליעת תינוקות ובליעת מבוגרים.
 
בליעה של תינוקות נמשכת בדרך כלל עד גיל 3, כשכל שיני החלב כבר בקעו. בבליעת תינוקות, הלשון נעה קדימה ונמצאת בין שתי הלסתות, בין החותכות העליונות לחותכות התחתונות.
 
לאחר גיל 3 הבליעה משתנה והופכת לבליעת מבוגרים. בבליעת מבוגרים, כשבולעים את הרוק, הלשון עולה למעלה והקצה של הלשון נמצא מאחורי השיניים החותכות העליונות. הבליעה היא רפלקס שמתרחש בין 700 ל-1,000 פעמים ביום, ובתנועת הבליעה של הרוק הלשון ממלאת את החך העליון ובעקבות המכות החוזרות ונשנות של הלשון – הלסת העליונה מתפתחת באופן תקין. עקב כך, גם הלסת התחתונה מתפתחת באופן תקין, כי אין מה שיעכב אותה.
 
כאשר מסיבות שונות הילד נושם דרך הפה ולא באופן תקין דרך האף או כאשר ילד מוצץ אצבע או מוצץ, השפתיים שלו נשארות פתוחות. אבל אי אפשר לבלוע רוק בשפתיים פתוחות, ולכן הלשון צריכה לסגור את החלל שבין השפתיים כדי לבלוע רוק. התוצאה היא שהלשון אינה עולה לחך העליון וקצה הלשון לא נמצא מאחורי השיניים החותכות העליונות, וכך היא אינה פוגשת את החך העליון ומונעת מהלסת העליונה להתפתח כראוי.
 
 
 
בעיית לעיסה
 
יש שתי קבוצות של שיניים: שיניים חותכות ושיניים טוחנות. בשיניים החותכות אנו חותכים את האוכל, ובשיניים הטוחנות אנו טוחנים אותו. רק לאחר שהאוכל נחתך ונטחן הוא מוכן לעבור לשלב הבא, הבליעה. כשיש לילד מנשך פתוח (החותכות העליונות אינן פוגשות את החותכות התחתונות) או כשהחותכות העליונות מקדימות מאוד את החותכות התחתונות או כשהחותכות התחתונות מקדימות את החותכות העליונות או במצב של נשימת פה – החותכות אינן יכולות לחתוך את האוכל ולטוחנות אין די זמן לטחון אותו. וזאת, עקב הישארות הפה פתוח, שמשאיר לילד רק 3-2 שניות לבלוע את האוכל לפני שהוא נחנק.
 
מאחר שהלעיסה הייתה שטחית וקצרה, אין הפרשה מספקת של מיצי קיבה והאוכל שנמצא בפה אינו מוכן לבליעה. לאחר הבליעה מערכת העיכול תתקשה לעכל את האוכל.
 
בעיית יציבה
 
לאדם יש שלושה מרכזים שמייצבים אותו: כפות רגליים, מנשך השיניים (דרך מפרקי הלסת) ועיניים. האוזניים מאזנות את הגוף בכך שהן נותנות לו מידע על מיקומו במרחב. כאשר הלסתות נסגרות זו על זו באופן תקין, היציבה נשארת מאוזנת.
 
אולם כאשר הלסת העליונה מקדימה מאוד את התחתונה, כל הגולגולת נוטה לפנים ומושכת אחריה את כל הגוף, וכך היציבה משתנה.
 
כאשר יש לילד מנשך פתוח, הכתפיים נשמטות והגוף נוטה לפנים והיציבה משתנה.
 
כאשר לילד יש מנשך הפוך והלסת התחתונה מקדימה את העליונה (כמו אצל בולדוג), כל הגוף נוטה לאחור ושוב היציבה משתנה.
 
 
 
בעיית שינה
 
כאשר הלסתות מתפתחות באופן תקין, גם השינה תהיה תקינה בדרך כלל.
 
בזמן ההירדמות, הילד יצרוך כחצי ליטר אוויר בדקה. כאשר הוא כבר יירדם, הוא יצרוך כ-370 מ"ל בדקה. בשלבים אלה הגוף נמצא במצב הכי רגוע שלו בכל היממה. הירגעות זאת חיונית למעבר בכל חמשת שלבי השינה: שלבים 1 ו-2 – כניסה לשינה, שלבים 3 ו-4 – שינה עמוקה (אצל ילדים בשלבים אלה מופרש הורמון הגדילה), שלב 5 – שנת (Rapid Eye Movement) REM, שהיא שנת חלומות.
 
כאשר הלסת העליונה מקדימה מאוד את הלסת התחתונה או במנשך פתוח, לילד קשה להחזיק את השפתיים סגורות, והוא עובר לנשימת פה. במצב זה הוא יכניס כמעט פי שניים יותר אוויר מכפי שהוא זקוק. בזמן השינה גופו יקבל כמות גדולה מדי של אוויר והגוף יתאמץ להעבירה. עקב כך, כל מערכות גופו יתאמצו יתר על המידה. הוא יוכל להיכנס לשלבים 1 ו-2 של השינה, אולם לשלבים 3, 4, ו-5, החיוניים למנוחה ולצמיחה, ברוב המקרים לא יצליח להיכנס.
 
השינה של הילד תהיה רדודה, הוא יזוז הרבה במהלכה ועל פי רוב יקום בבוקר עייף. לעתים רואים אצל ילדים שסובלים מבעיה זו פסים שחורים מתחת לעיניים.
 
 
 
היפראקטיביות וחוסר ריכוז (ADD ו-ADHD)
 
הפרעת קשב וריכוז נוירו-התפתחותית שסימניה הם היפראקטיביות ואימפולסיביות. ההפרעה מתפתחת ב-5 השנים הראשונות של הילד ונשארת ללא טיפול גם אצל מבוגרים. ההפרעה נפוצה בקרב 10%-5% מהילדים.
 
אחד מסימניה הוא פגיעה מהותית ביכולת הקשב והריכוז לאורך זמן. ניתן להבחין בהפרעה כבר בגיל גן טרום חובה, וביתר שאת בגיל בית ספר. הדבר מתבטא בפער בין יכולתו הפוטנציאלית של הילד מבחינת אינטליגנציה ובין הישגיו בפועל במסגרות החינוכיות. מדובר בהפרעה כוללת שיכולה לפגוע במצבו הרגשי, החברתי וההתנהגותי של הילד. עוד סימפטום שמאפיין ילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז הוא שהם עשויים להיות חסרי מוטיבציה ללימודים, בעלי הישגים לימודיים נמוכים ומבודדים חברתית עקב מזגם הסוער.
 
אבל ללקות יכול להיות גם צד פיזיולוגי מובהק, שהוא הגורם להתפרצויות ולחוסר הריכוז. מבחינה פיזיולוגית, הלקות מתאפיינת בשינה שטוחה יותר עקב נשימת פה ביום ובלילה, שלאחריה מתעורר הילד עייף ולא מרוכז. עוד בעיה פיזיולוגית היא לעיסה לא תקינה עקב בעיה בלסתות. הלעיסה הלא תקינה מובילה לפירוק חלקי בלבד של המזון, דבר שמקשה על הקיבה לעכל אותו. בעיה פיזיולוגית שלישית היא בעיית יציבה שנגרמת מלסתות לא מאוזנות. די בכמה מעלות שלסת אחת בולטת יותר קדימה, הצדה או אחורה, כדי ליצור מנח גוף לא מאוזן שמוביל ליציבה כפופה לפנים, לאחור או לצד. בעיה פיזיולוגית רביעית היא חסך בחמצן עקב נשימת פה. בנשימת פה נכנס יותר אוויר לריאות, דבר שמוביל להיווצרות גדולה של דו-תחמוצת הפחמן, שאינה מאפשרת לחמצון תקין של תאי הגוף.
 
כל הסימנים האלה עשויים לדמות לתופעות של היפר-אקטיביות שמקורה נוירולוגי, ולבלבל את המטפל. לכן יש לשים לב ולאבחן בזהירות את הילד.
 
הרטבת לילה
 
הרטבת לילה קורית בדרך כלל אצל ילדים שנשימתם אינה תקינה. בנשימת אף הורמון אנטי דיורטי נוצר מעט במשך היום והרבה במשך הלילה. הורמון זה אחראי לוויסות הנוזלים בגוף: במשך הלילה הוא מופרש בכמויות גדולות וממחזר את הנוזלים בגוף, כך שלא ירדו לשלפוחית השתן. אולם כאשר ילד נושם נשימת פה, ההורמון האנטי דיורטי נוצר מעט במשך הלילה, אין מחזור של הנוזלים והם יורדים לשלפוחית השתן. שלפוחית השתן מתמלאת במהירות ומכיוון שהילד מוסיף לישון, מתרחשת הרטבת לילה.