הרופא והפילוסוף

הקדמת העורך

 

 

הספר ״הרופא והפילוסוף - סיפור פלאים על הרופא יונה גיטל׳ש״ המונח בפניכם, הוא ספר הפרוזה האחרון פרי עטו של פרופ׳ יהושע פישל שניאורסון (1887־1958), מחבר הספר ״חיים גראביצר - סיפורו של נופל״ (מהדורה חדשה ומוערת בהוצאת ידיעות ספרים תשע״א) ומחברם של ספרי פרוזה וספרי פסיכולוגיה נוספים. המחבר היה דמות ייחודית ורבת פעלים, ששילבה בין עבודה יומיומית בטיפול וריפוי ילדים חריגים, פיקוח על מוסדות חינוך מיוחד ויצירת שיטה פסיכולוגית חיובית לבין כתיבה ספרותית יצירתית, המתארת דרך דיוקנותיהן של דמויות ממחוזות ילדותו בעיירה היהודית במזרח אירופה ושל יהודי גרמניה ומערב אירופה, את שאלותיו של המחבר ותהיותיו. כתיבה ספרותית ייחודית, שברובה נשכחה מעיני הקוראים.

 

הספר המוגש בפני הקורא משרטט חורף קר ומושלג, שהפך להיות חם ותוסס בחייה של עיירה יהודית טיפוסית הנמצאת על שפת נהר הדנייפּר, במזרח אירופה במאה הי״ט, שנה שבה הגיעו לעיירה שתי דמויות הנמצאות במרכזו של הסיפור. הדמות הראשונה, ״גיבור הסיפור״, היא יונה גיטל׳ש בן העיירה שנלקח, ליתר דיוק, נחטף בילדותו לצבא הצאר הרוסי כחייל קנטוניסט. לאחר שנים רבות שבהן הוא סבל את סבלם של הקנטוניסטים ושמר על עולמו הרוחני והדתי, הוא שב לעיירת מולדתו כרופא מוסמך וחסיד עובד אלוקים הנושא את ייסוריו בשתיקה עמוקה. הדמות השנייה היא של פילוסוף קאנטייני, ד״ר גולדפאלם, משכיל יהודי ממערב אירופה, שכתב את מחקריו על הפילוסופיה של עמנואל קאנט הפרוסי והגיע חדור תודעת שליחות לנהל את בית הספר הממשלתי היהודי בעיירה ולהפיץ את רוח ההשכלה במזרח אירופה. הסיפור מתאר את מפגשם ואת השיח ביניהם בענייני רפואה והגות, בשאלות של מוסר ויהדות, השכלה ורגש, פילוסופיה והגות הלב, יצירתיות ומדעיות ועוד. המחבר מתאר ביד אמן דמויות צבעוניות ואירועים שונים בחיי העיירה, חתונות ולוויות, שבת וימי חולין ועוד. הוא מצייר היטב את דיוקנם, לבושם, שפתם, אורחות חייהם ובתיהם של רבנים ואנשי מעשה, חסידים ומשכילים, עניים וגבירים בעלי ממון. אנשי העיירה היהודית ויהודי השוליים בעלי המקצועות החופשיים, מערכות יחסים של גברים ונשים, יהודים וגויים. סיפור המטעים את הקורא במשהו מעולמה, גיוונה וחיוניותה של יהדות אירופה באותם ימים על זרמיה השונים.

 

הספר נכתב בידי המחבר בשנים 1939־1941 בימי מגוריו בעיר תל אביב וכהונתו כמפקח על החינוך המיוחד. שנים שבהן הוא קיווה לזכות בהכרה מדעית ולהקים קתדרה ללימודי פדגוגיה חינוכית באוניברסיטה העברית בירושלים. כתיבת הספר החלה מתוך מגמה לתאר את השוני בין עולמם של יהודי מזרח אירופה (Ostjuden) לבין יהודי מערב אירופה (Westjuden). במהלך הכתיבה כנראה בעקבות השמועות שהחלו להגיע על אובדן יהדות אירופה בימי השואה, הרחיב המחבר בתיאור סבלם של ילדי הקנטוניסטים ברוסיה בימי הצאר, לצד שתיקת הנהגת הציבור, ובתיאור שורשי האנטישימיות בהגותו של עמנואל קאנט הפרוסי, מנסח הצו הקטגורי המוסרי, שלימים בעקבות השלטון הנאצי בגרמניה שטפה את אירופה כולה בגלי דם וסבל. כתיבה המתכתבת עם המתרחש בשנות השואה, שנים שבהן שניאורסון יחד עם עמיתיו בתל אביב וירושלים ייסדו ארגון עצמאי וייחודי תחת השם: ״אל דמי״, שנועד לפעול למען הצלת יהודים ולעורר את דעת הקהל העולמית לסבלו של העם היהודי, ניסיון הירואי וייחודי לפרוץ את חומת השתיקה בנושא בעולם בכלל ובקרב הציבור היהודי בארץ ישראל ולא מעט ממנהיגיו.

התקנת ספר זה היתה, בדומה לעבודתנו בספר הקודם ״חיים גראביצר״, ניסיון להביא בפני הקורא את עבודתו הספרותית של המחבר במיטבה. בהנחה שתפקידם של הביטויים בספר זה איננו להיות כלי להמשגת רעיונות בלבד, אלא הם מעין תווים מוזיקליים היוצרים בשילוּבם יחד, את איכות היצירה, עומקה ועוצמתה הספרותית. עם זאת, במהלך העריכה נעשו שינויים בספר, תיקוני לשון קלים, ענייני תחביר וניסוח. בחלק מעבודתנו נעזרנו במחברות כתב היד של הספר, שנכתב ביידיש ונמצא ב״ארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה על שם אביעזר ילין״ אוניברסיטת תל אביב. הוספנו הערות תוכן, הבהרת מושגים, תיקוני ניסוח ועוד. בכמה מקומות הוספנו כמה קטעים מכתביו האחרים וציינו על כך בהערות שוליים. מעורבות יתר זו אולי הושפעה מכך, שספר זה, בשונה משאר ספרי הפרוזה של המחבר שתורגמו בעזרת מתרגמים מיומנים: ״חיים גראביצר״ בידי אברהם שלונסקי, ״קאהרוד״ בידי שמשון מלצר, ״יוהן קטנר״ בידי רפאל חסמן, תורגם ככל הידוע לנו בידי המחבר ללא עזרה או סיוע. הספר פורסם בתחילה בעברית כסיפור בהמשכים בגיליונות סופי שבוע של עיתון הצופה בשנים 1940־1943, לאחר מכן הודפס כספר, על ידי המחבר בשנת 1945 בהוצאת יזרעאל.

 

המחבר הקדיש את ספרו לזכרם של יצחק ואסתר גיטרמן ״שארי בשרו״, שנספו בשנות השואה. יצחק גיטרמן היה מאנשי העזרה העצמית היהודית בגטו ורשה, איש מופת של נתינה ועשייה, צאצא לאדמו״רי חב״ד מצד אמו וקרוב משפחתו של המחבר. לזכרו, אצטט משהו מדבריו שנשתמרו המבטאים את תקוותו לניצחון הטוב והאור על פני החושך, ניצחון שהוא קיווה לו אבל לא זכה לראותו. דבריו הובאו ביומנו של חברו עמנואל רינגלבלום, מייסד ארכיון עונג שבת בגטו ורשה שגם הוא נספה באותם ימים, ביומן הגטו שנכתב על ידיו:

 

 

את חג החנוכה חגגו השנה בכל מקום בהתלהבות רבה. בחצרות כיבדו בהדלקת נר ראשון את נכבדי הבית, בכל מקום דלקו נרות חנוכה ואפילו ברחוב המומרים שיננה.

 

שמעתי דרשה נאה של ר׳ יצחק [גיטרמן]:

חנוכה הוא החג בו מתחיל היום לגבור על הלילה, אלא שהיום כבול בידי הכפור.

פורים הוא העת בו נחלץ היום מהכפור וגובר על הלילה.

פסח הוא האביב, כשהטוב גובר על הרע

עמנואל רינגלבלום, יומן ורשימות מתקופת המלחמה, רשימות משנת 1940, יד ושם, ירושלים תשנ״ג, עמ׳ 219.

 

תודתי נתונה לשני שותפַי במלאכת העריכה והתקנת הספר, נכד המחבר, יוסף צבי שכטר, ועמית נוסף הרוצה בעילום שמו. נכונותם להתמסר להטבת המהדורה החדשה של הספר, כדי לדובב שפתי ישנים, השביחה, היטיבה והעמיקה את מהדורת הספר המוגשת לקורא.

 

הוצאת ידיעות ספרים נטלה על עצמה את האחריות המלאה להוצאה המחודשת של ספר זה. תודת הקוראים ותודתי נתונה להם על כך. תודה מיוחדת לידידי עמיחי ברהולץ, עורך תחום יהדות בהוצאת ידיעות ספרים על היענותו וסיועו להבאת הספר לידי הקוראים.

 

נתנאל לדרברג

קיץ תשע״ז