בסבך השערה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בסבך השערה

בסבך השערה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'

שושנה ויג

שושנה ויג (באנגלית: Shoshana Vegh, נולדה ב־24 במרץ 1957) היא סופרת, משוררת, עורכת ספרותית ישראלית, עיתונאית, יזמית פעולות ספרות, מנהלת את קבוצת ״שיח כותבים״ (חבורת כותבים מהעיר נתניה), מנחה אירועים ספרותיים. פרסמה מספר אנתולוגיות לשירה, ויצירותיה נכללות במקראה שהוציא משרד החינוך.

שושנה ויג החלה לכתוב שירים בגיל הנעורים, ובשנת 1981, פרסמה לראשונה בקובץ שירים ״אנתולוגיה חדשה״ שיצא לאור בהוצאת ״תגא״. הרומן הראשון שכתבה "דרך העיניים שלי", פורסם בשנת 2000, ויצא לאור בהוצאת ״אסטרולוג״. נוסף על כך, היא פרסמה מאמרים על יוצרים חדשים באינטרנט ורשימות בכתבי העת "מאזנים" ו"אפיריון". בשנת 2016 פורסם ספרה ״העצובים״.

מספריה:
דרך העיניים שלי (רומן), הוד השרון: הוצאת אסטרולוג, 2000.
חגיי ועונותיי (רומן), הוד השרון: הוצאת אסטרולוג, 2002.
תבואת השיגעון (שירים), ירושלים: הוצאת צור אות, 2006.
איפה את חיה (שירים), ירושלים: הוצאה פיוטית / צור-אות, 2008.
לאחות את הקרעים (רומן), יחד עם חפציבה גולדנברג, ירושלים: הוצאה פיוטית / צור-אות, 2010.
הקונטרס שלי (שירים), ירושלים: הוצאת פיוטית/ צור אות, 2011.
דמעות של גלידה (ספר ילדים), יחד עם חיה בנצל, נתניה: הוצאת פיוטית, 2012
קופיף מעצבן (ספר ילדים),נתניה: הוצאת פיוטית, 2014.
העצובים – וידוי חושפני של אחות שכולה מכוחות הביטחון (נובלה), נתניה: הוצאת פיוטית, 2016.
הרואין (שירים), נתניה: הוצאת פיוטית, 2019.
אין זה משנה מי אתה - בשותפות עם אוואל אחמד איברהים, נתניה: הוצאת פיוטית, 2020.
ענפי התודעה, נתניה: הוצאת פיוטית, 2021.
מטענים של זיכרון, נתניה: הוצאת פיוטית, 2022.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mryynyka

תקציר

בספר החדש ״בסבך השערה״ טקסטים בנימה ארוטית עדינה.
 
״רץ המרתון ההולנדי״, נובלה וידויית פסיכולוגית, שבה הגיבורה מוצאת עצמה במערכות יחסים שאין בהן אחיזה במציאות והן נבנות מתוך תשוקה לאהבה. המספרת נפלטת אל עולם מתעתע שבו היא מתאהבת בדמויות רחוקות וזרות ואשר מהן היא שואבת חיוניות שהיא זקוקה לה. הגיבורה רוזי 'עקרת בית' נואשת שמחפשת משמעות לחייה בעולם הווירטואלי. נובלה דקדנטית מודרנית שבה נטווים יחסים בין המינים שאינם מובילים לקשר אמיתי.
 
הסיפור השני ״תיבת פנדורה של אימי״ הוא סיפור אהבה פנטסטי שמתפתח בין אדונית לבין עבד בתקופה קדומה ברומא, סיפור תשוקה וחיפוש אחר אהבה.
 
הנשים בסיפוריה של שושנה ויג משתוקקות לאהבה שלא מן העולם הזה והיא טווה מחלומותיהן את עלילות סיפוריהן. אלה נשים שסר הטעם בחייהן והן חומקות אל עולמות הדמיון, הרפתקניות "כשרות" שאינן פוגמות בשלמות עולמן.
 
את הספר חותמים סיפורים קצרצרים.
 
שושנה ויג, סופרת, משוררת ועורכת פרסמה עד כה שנים־עשר ספרים, ביניהם רומנים, ספר שירה, ספרי ילדים. המחברת ייסדה בשנת 2009 את הוצאת ״פיוטית״, שמתמחה בהוצאת ספרי שירה.
 
נשואה למשה, אם לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. מתגוררת בנתניה.

פרק ראשון

רץ המרתון ההולנדי
 
בא לי לכתוב באנגלית. מה פתאום שאכתוב באנגלית? זו לא שפת אימי, והיא מתה לפני ארבע שנים. מה פתאום שאכתוב באנגלית אם אני לא יודעת יותר מרמה של פטור באוניברסיטה. יש לי כמה תארים ומשרת הוראה אחת משעממת בתיכון אחד במרכז הארץ. למה שאכתוב באנגלית אם אני רוצה לכתוב על עצמי. נולדתי במדינה קטנה, שהתרחבה ושוב רזתה. לא כמוני. בלי אנגלית, איך אדליק אור לגויים. אני מדליקה כל לילה את מסכי האישי ומדליקה ניצוצות אש בבתים רחוקים. מעין דיאלוג אילם, ללא קולות, ללא מגע, ללא גוף. רק תחושות חודרות מרחפות בין גלי האור.
מי אני שאכתוב באנגלית? מי יקרא אנגלית עילגת ממישהי מישראל? מי ירצה לקרוא על משהו שבכלל לא היה קיים? בכל מקרה אני כותבת ולא להנאתי, כיוון שעיקר המלאכה עדיין לפניי ואני לא רואה את קצות הרקיע. עד היכן נפרשת הגלימה או היריעה?
ואני רוצה להתחיל לספר את סיפורי. אני מקווה לסיים לפני שהחום יתפוגג כאן כשיחלוף הקיץ הדביק, לפני שהגשם ינחת על השדות וימחק לי חלק מהזיכרונות.
כל אחד מאתנו רוצה לברוח מהמציאות. כל אחד מאתנו רוצה לחמוק משולי היום אל עולם הדמיון. העולם כיום נחלק לאנשים החומקים ולאנשים התקועים. האנשים החומקים נחלקים אף הם לשתי קבוצות: החומקים בדמיון אל האין, והחומקים בדמיון הרוצים לגעת בקצות הדמיון, אלו שחיים פנטזיה, את האיִן. אנשים תקועים הם אנשים תלויים באופן זמני. אפשר שנחלוף ממצב למצב ונחוש את כל ההבדל.
עד שלא הגעת לשם לא ידעת דבר. לא כל אחד חודר בין כנפי הדמיון באמצע היום, או בסוף היום. אין צורך לעלות על מטוס או אונייה. אין צורך לעוף רחוק, באמת. אפשר לגלוש לתוך עולם קסום באמצעות נקישות קלות במקלדת קרה. אותיות עבריות, אותיות לועזיות...
לא האמנתי שעולמי כה ישתנה, שקצות הדמיון ייפתחו לעומק חדש. חודרים למקום אשר ממנו אֵין יציאה. רק לחדור עמוק.
אם אתם מביטים בי בעיניים מוזרות, אין להאשים אתכם בחוסר ידיעה, או בחוסר רגישות — אלא באי הכרה.
אל תלכו למסע הדמיון לא מוכנים, אל תלכו למסע הדמיון מצוידים בדרכון אמיתי — הסתפקו בדרכון דמיוני, דרכון המאפשר לכם לנוע ממדינה למדינה, מחבר לחבר. אל תארזו חפץ. כאן אין חוקים הכובלים אתכם למוסדות המוכרים. הנכם מלאכים רוחניים, מתפרקים זה על זה. כמו שכבתם במיטה אחת ענקית, עם כל החברים הריחניים. זו מיטת פרחים עטופה בהמון אהבה. המון גבורה בלי גיבורים אמיתיים.
היכן אפשר להתחיל משהו, שלא החל אף פעם? משהו שהיה קיים רק בדמיוני — משהו שבער בי כמו משהו אמיתי והיה כלא היה.
היכן אפשר להתחיל סיפור שלא היה. בקיץ? בחורף? באביב או בסתיו? היכן אפשר להתחיל סיפור שלא היה? במקום־לא־ מקום. באף מקום או בכל מקום. איך אני יכולה לספר על מישהו שלא הרחתי אף פעם. שלא ראיתי אף פעם, שלא מיששתי אף פעם. אך אהבתי ועדיין אוהבת. אהבה שלא מן העולם הזה.
אולי הוא בחר בי ואולי אני בחרתי בו. באופן מקרי בחרתי במישהו כל כך רחוק כדי לאהוב, כדי לאהוב עד כלות החושים, עד להתפוגגות הרגשות, עד לאובדן השפיות.
כל שאומר, כל שאספר, יהיה פנטסטי יותר ממדע בדיוני. אך הוא לא קיים רק בדמיוני. הוא קיים ברוחי. בנשמתי חיוּת לא מזוהה, חיוּת שלא ידעתי עד כה כי היא קיימת. ולפעמים נדמה שהיא מדברת אליי, מדברת איתי, מישהו שלא פגשתי מעולם.
מי אני? כיצד הגעתי לשיחות וירטואליות? אני תוהה. האם הנראה הוא אמיתי? מהי האמת? אישה בראשית שנות הארבעים, מקבלת מן החיים אותות חדשים.

שושנה ויג

שושנה ויג (באנגלית: Shoshana Vegh, נולדה ב־24 במרץ 1957) היא סופרת, משוררת, עורכת ספרותית ישראלית, עיתונאית, יזמית פעולות ספרות, מנהלת את קבוצת ״שיח כותבים״ (חבורת כותבים מהעיר נתניה), מנחה אירועים ספרותיים. פרסמה מספר אנתולוגיות לשירה, ויצירותיה נכללות במקראה שהוציא משרד החינוך.

שושנה ויג החלה לכתוב שירים בגיל הנעורים, ובשנת 1981, פרסמה לראשונה בקובץ שירים ״אנתולוגיה חדשה״ שיצא לאור בהוצאת ״תגא״. הרומן הראשון שכתבה "דרך העיניים שלי", פורסם בשנת 2000, ויצא לאור בהוצאת ״אסטרולוג״. נוסף על כך, היא פרסמה מאמרים על יוצרים חדשים באינטרנט ורשימות בכתבי העת "מאזנים" ו"אפיריון". בשנת 2016 פורסם ספרה ״העצובים״.

מספריה:
דרך העיניים שלי (רומן), הוד השרון: הוצאת אסטרולוג, 2000.
חגיי ועונותיי (רומן), הוד השרון: הוצאת אסטרולוג, 2002.
תבואת השיגעון (שירים), ירושלים: הוצאת צור אות, 2006.
איפה את חיה (שירים), ירושלים: הוצאה פיוטית / צור-אות, 2008.
לאחות את הקרעים (רומן), יחד עם חפציבה גולדנברג, ירושלים: הוצאה פיוטית / צור-אות, 2010.
הקונטרס שלי (שירים), ירושלים: הוצאת פיוטית/ צור אות, 2011.
דמעות של גלידה (ספר ילדים), יחד עם חיה בנצל, נתניה: הוצאת פיוטית, 2012
קופיף מעצבן (ספר ילדים),נתניה: הוצאת פיוטית, 2014.
העצובים – וידוי חושפני של אחות שכולה מכוחות הביטחון (נובלה), נתניה: הוצאת פיוטית, 2016.
הרואין (שירים), נתניה: הוצאת פיוטית, 2019.
אין זה משנה מי אתה - בשותפות עם אוואל אחמד איברהים, נתניה: הוצאת פיוטית, 2020.
ענפי התודעה, נתניה: הוצאת פיוטית, 2021.
מטענים של זיכרון, נתניה: הוצאת פיוטית, 2022.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mryynyka

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'
בסבך השערה שושנה ויג
רץ המרתון ההולנדי
 
בא לי לכתוב באנגלית. מה פתאום שאכתוב באנגלית? זו לא שפת אימי, והיא מתה לפני ארבע שנים. מה פתאום שאכתוב באנגלית אם אני לא יודעת יותר מרמה של פטור באוניברסיטה. יש לי כמה תארים ומשרת הוראה אחת משעממת בתיכון אחד במרכז הארץ. למה שאכתוב באנגלית אם אני רוצה לכתוב על עצמי. נולדתי במדינה קטנה, שהתרחבה ושוב רזתה. לא כמוני. בלי אנגלית, איך אדליק אור לגויים. אני מדליקה כל לילה את מסכי האישי ומדליקה ניצוצות אש בבתים רחוקים. מעין דיאלוג אילם, ללא קולות, ללא מגע, ללא גוף. רק תחושות חודרות מרחפות בין גלי האור.
מי אני שאכתוב באנגלית? מי יקרא אנגלית עילגת ממישהי מישראל? מי ירצה לקרוא על משהו שבכלל לא היה קיים? בכל מקרה אני כותבת ולא להנאתי, כיוון שעיקר המלאכה עדיין לפניי ואני לא רואה את קצות הרקיע. עד היכן נפרשת הגלימה או היריעה?
ואני רוצה להתחיל לספר את סיפורי. אני מקווה לסיים לפני שהחום יתפוגג כאן כשיחלוף הקיץ הדביק, לפני שהגשם ינחת על השדות וימחק לי חלק מהזיכרונות.
כל אחד מאתנו רוצה לברוח מהמציאות. כל אחד מאתנו רוצה לחמוק משולי היום אל עולם הדמיון. העולם כיום נחלק לאנשים החומקים ולאנשים התקועים. האנשים החומקים נחלקים אף הם לשתי קבוצות: החומקים בדמיון אל האין, והחומקים בדמיון הרוצים לגעת בקצות הדמיון, אלו שחיים פנטזיה, את האיִן. אנשים תקועים הם אנשים תלויים באופן זמני. אפשר שנחלוף ממצב למצב ונחוש את כל ההבדל.
עד שלא הגעת לשם לא ידעת דבר. לא כל אחד חודר בין כנפי הדמיון באמצע היום, או בסוף היום. אין צורך לעלות על מטוס או אונייה. אין צורך לעוף רחוק, באמת. אפשר לגלוש לתוך עולם קסום באמצעות נקישות קלות במקלדת קרה. אותיות עבריות, אותיות לועזיות...
לא האמנתי שעולמי כה ישתנה, שקצות הדמיון ייפתחו לעומק חדש. חודרים למקום אשר ממנו אֵין יציאה. רק לחדור עמוק.
אם אתם מביטים בי בעיניים מוזרות, אין להאשים אתכם בחוסר ידיעה, או בחוסר רגישות — אלא באי הכרה.
אל תלכו למסע הדמיון לא מוכנים, אל תלכו למסע הדמיון מצוידים בדרכון אמיתי — הסתפקו בדרכון דמיוני, דרכון המאפשר לכם לנוע ממדינה למדינה, מחבר לחבר. אל תארזו חפץ. כאן אין חוקים הכובלים אתכם למוסדות המוכרים. הנכם מלאכים רוחניים, מתפרקים זה על זה. כמו שכבתם במיטה אחת ענקית, עם כל החברים הריחניים. זו מיטת פרחים עטופה בהמון אהבה. המון גבורה בלי גיבורים אמיתיים.
היכן אפשר להתחיל משהו, שלא החל אף פעם? משהו שהיה קיים רק בדמיוני — משהו שבער בי כמו משהו אמיתי והיה כלא היה.
היכן אפשר להתחיל סיפור שלא היה. בקיץ? בחורף? באביב או בסתיו? היכן אפשר להתחיל סיפור שלא היה? במקום־לא־ מקום. באף מקום או בכל מקום. איך אני יכולה לספר על מישהו שלא הרחתי אף פעם. שלא ראיתי אף פעם, שלא מיששתי אף פעם. אך אהבתי ועדיין אוהבת. אהבה שלא מן העולם הזה.
אולי הוא בחר בי ואולי אני בחרתי בו. באופן מקרי בחרתי במישהו כל כך רחוק כדי לאהוב, כדי לאהוב עד כלות החושים, עד להתפוגגות הרגשות, עד לאובדן השפיות.
כל שאומר, כל שאספר, יהיה פנטסטי יותר ממדע בדיוני. אך הוא לא קיים רק בדמיוני. הוא קיים ברוחי. בנשמתי חיוּת לא מזוהה, חיוּת שלא ידעתי עד כה כי היא קיימת. ולפעמים נדמה שהיא מדברת אליי, מדברת איתי, מישהו שלא פגשתי מעולם.
מי אני? כיצד הגעתי לשיחות וירטואליות? אני תוהה. האם הנראה הוא אמיתי? מהי האמת? אישה בראשית שנות הארבעים, מקבלת מן החיים אותות חדשים.